האם מותר לפסוק על פי רוח הקודש או תורת הקבלה?
עניין זה מבואר בפניני הלכה אמונה ומצוותיה פרק יז. אפשר לקרוא דרך האתר.
אביא לך את מסקנת הדברים מתוך ספר הקיצור לפניני הלכה שאני כותב כעת כהמשך לספר הקיצור שכבר יצא:
קיצור הלכה – פסקי ההלכות מפניני הלכה / הרב אורן מצא
ז. הנבואה ורוח הקודש נועדו כדי לתת הדרכות של מוסר והנהגה, או להוראת שעה, ולא לפסיקת הלכה. לכן לאחר שנתן לנו ה' את התורה על ידי משה, חכמי ישראל צריכים להכריע בשאלות הלכתיות על פי לימודם בתורה, ולא על פי ידיעות שקיבלו בנבואה או רוח הקודש.
אמנם כאשר לאחר הדיון ההלכתי נותר ספק שקול, רבים ביארו שניתן להכריע את ההלכה על ידי עזר אלוהי, כשם שנעזרו חכמים בהכרעת בת קול כבית הלל במחלוקותיהם עם בית שמאי (עירובין יג). כמו כן, יש אומרים שבמקרים של ספק במציאות ניתן להשתמש בעזר אלוהי כדי לברר את המציאות גם כאשר יש פתרון הלכתי על פי דיני ספקות, כגון כאשר חתיכות בשר לא כשרות נתערבו בחתיכות כשרות.
ח. ההלכה נקבעת על פי תורת הנגלה שבמשנה ובגמרא ועל פי דברי הפוסקים, ולא על פי תכנים רוחניים של פנימיות התורה שבספר הזוהר ובספרי המקובלים. לפיכך, כאשר ישנה התנגשות בין הוראה לפי ההלכה להוראה שכתובה בספרי הקבלה, יש לפסוק לפי ההלכה.
אמנם כאשר תורת הנסתר מוסיפה הנהגות על גבי ההלכה, או כאשר היא עוזרת להכריע בספק בהלכה, כמו למשל במחלוקת האם עונים 'אמן' לאחר ברכת 'גאל ישראל' שבתפילת שחרית, או האם להניח תפילין בחול המועד – רבים נוהגים להתחשב בתורת הנסתר. וכאשר בעידוד פוסקי ההלכה התקבל מנהג מסוים שמקורו בתורת הסוד – כך צריך לנהוג, כמו למשל מנהג החזן לחזור ולומר "ה' אלוהיכם אמת" כדי להשלים לרמ"ח מילים בקריאת שמע.