שלום הרב, יש לנו חברים שעושים קייטרינג בבית שלהם, ללא תעודת כשרות (יש להם תעודת כשרות על הקייטרינג הבשרי כיון שנעשה במטבח חיצוני, אך לא על הקייטרינג החלבי כיון שנעשה בבית), היהודים הללו יראי שמים מרבים, מקפידים על קלה כחמורה, ואנחנו סומכים עליהם בעיניים עצומות 100% מהיכרות קרובה. האם אנחנו יכולים להזמין דרכם קייטרינג לאירוע שלנו?
אמנם אין זה מקובל, אבל אם אתם מכירים אותם וסומכים עליהם – מותר.
מתוך ספר הקיצור לפניני הלכה:
קיצור הלכה – פסקי ההלכות מפניני הלכה / הרב אורן מצא
א. אין לקנות מזון ממפעל, חנות או מסעדה שאין להם תעודת כשרות המעידה שכל מה שנמכר שם כשר, שכן הפיתוי הכלכלי עלול לגרום לאנשים לרמות. וככל שמדובר על פיתוי כספי גדול יותר, או שהחשש נוגע לאיסור חמור יותר, כך צריך הפיקוח להיות הדוק יותר. כמו כן, ככל שהמזון יותר מורכב, כדוגמת המזון התעשייתי המכיל מאות מרכיבים ותוספי מזון, כך הפיקוח עליו צריך להיות יותר מקצועי.
ב. ההשגחה נשענת על יסוד ההרתעה שמתחלק לשניים: א – יכולת להפתיע את בעל העסק בכל עת. לשם כך, צריך להעניק למשגיח מפתח של כל המקומות שהוא צריך לפקח עליהם. ב – ענישת בעל העסק בשלילת הכשרות ממנו אם נתפש מוכר מאכל אסור. ורק אם נראה לרבנים האחראים שיש סיכוי שהנתפש ישנה את דרכיו לטובה, מסדרים לו סדר תשובה, ולאחר מכן מחזירים לו את תעודת הכשרות, ומעתה מגבירים את הפיקוח עליו.
ג. במערכות הכשרות כיום ישנן שתי רמות, שההבדל ביניהן בשני תחומים:
א – בכשרות רגילה פוסקים לפי עיקר הדין על פי כללי ההלכה, ואילו בכשרות מהדרין חוששים יותר לדעות המחמירים גם כשהם מיעוט וגם כשיסוד הדין מדברי חכמים.
ב – בכשרות רגילה סומכים על בעל העסק שיעמוד בנהלי הכשרות שנקבעו עמו, והמשגיח פוקד את העסק לפרקים כדי לבדוק שהכל מתנהל כפי שסוכם. ואילו בכשרות מהדרין סומכים פחות על בעל העסק, ובדרך כלל דורשים שיהיה במקום משגיח צמוד שילווה את כל מלאכת הכנת המזון. בנוסף לכך, גם בעקבות הפרה קלה של ההוראות, פעמים ששוללים את תעודת הכשרות.
ד. בפועל אפשר לסמוך על הכשרויות המוכרות ועל הרמה שהן מציגות. ואמנם לעיתים מתפשטות שמועות רעות על כשרות מסוימת שנוהגת ברשלנות גדולה. אך למרות זאת, כל זמן שאין עדות מפורשת על מקום מסוים שמוכר מאכלים שאינם כשרים, מותר לקנות מזון בכל המקומות שיש להם תעודת כשרות מרבנות או מגוף כשרות פרטי אמין. ואם המשגיח התרשל במלאכתו והמזון לא היה כשר או לא מהודר כפי שמוצג בתעודה, העוון כולו מונח על ראשו. ואם הוא עשה מלאכתו נאמנה והיצרן רימה אותו, העוון כולו מונח על ראש היצרן.
ה. מטבע הדברים יש ויכוחים ותחרות בין גופי הכשרות השונים, וככלל נכון למהדרים להעדיף גופי כשרות שנוהגים כבוד בבני מחלוקתם, על פני כאלו שמחרימים ומשמיצים את זולתם, שכן מן הראוי להתרחק מן הכיעור. כמו כן, מן הראוי שהשגחות ארץ ישראליות מהודרות יתחשבו וישקללו את דעות כל הפוסקים ומנהגי כל העדות.
ו. המגיע למקום ורואה שלפי התאריך פג תוקפה של תעודת הכשרות, ניתן לאכול במקום רק לאחר אישור של נציג השגחת הכשרות שכתובה על התעודה.
ז. במסעדות מלאכת ההשגחה מורכבת, מפני שצריך להשגיח על כל סוגי המזון שהמסעדה קונה מסוחרים שמתחלפים לפרקים, וגם לוודא שאין תקלות בבישולם של העובדים שבדרך כלל אינם בקיאים בהלכה. לכן עדיף ללכת למסעדה שיש לה כשרות מהדרין, או לפחות מסעדה ששייכת לרשת כשרה שמקפידה על איכות מוצריה.
הדברים אמורים במיוחד לגבי מסעדות בשריות, מפני שהפיתוי לרמות במוצרי בשר גדול, שכן מחיר בשר כשר כפול ממחיר בשר טרף. בנוסף לכך, האיסורים הכרוכים בבשר הם החמורים ביותר. והרוצה לסמוך על כשרות רגילה גם במסעדה בשרית, נכון שיבקש לדבר עם המשגיח בטלפון, ויברר אצלו שאכן האוכל כשר.
ח. בבתי מלון גדולים ובינוניים היקף ייצור המזון גדול יותר, ולכן בדרך כלל ההשגחה עליהם צמודה וטובה יותר ממסעדות. ובכל זאת טוב שהנוהגים להדר יבקשו לדבר עם המשגיח, כדי לשמוע שנהלי הכשרות מתקיימים כסדרם.
ט. באולמות אירועים בכשרות רגילה, כאשר יש משגיח צמוד שנמצא במשך כל זמן הכנת המאכלים והגשתם, רמת ההשגחה טובה. אבל אם המשגיח מגיע רק לפרקים, המצב בדרך כלל פחות טוב, הואיל והפיתוי לרמות גדול מאוד. לפיכך, מזמיני האירוע צריכים לבקש להיפגש עם המשגיח, ורק אם יעיד בפניהם שהמזון שיקבלו כשר, יזמינו את האירוע.
י. המתארח אצל שומר כשרות כהלכה, צריך ללכת לפי עיקר הדין וכללי ההלכה, ולאכול ממאכליו גם אם הוא עצמו נוהג לאכול רק מאכלים בכשרות מהודרת, מפני שיותר חשוב להרבות שלום בישראל ולמנוע איבה ולכבד את ההלכה.
אמנם במנהגים נחרצים וברורים שנהוגים אצל קהילות שלמות, שאינן מקילות בהם בלא אונס של מחלה, כדוגמת קטניות בפסח ובשר 'חלק', נוהגים להקפיד גם כשמתארחים (ועי' לעיל כ, ח-י). והנוהגים להקפיד לאכול רק ירקות עלים מגידולים ללא חרקים, או להשרותם במים עם סבון ולשוטפם היטב (לעיל כג, טז-יח), לא יחמירו בזה כשמדובר בתבשיל.
יא. המתארח אצל מסורתי שאינו מקפיד על כל ההלכות, אבל מקפיד לאכול כשר ושומר על הפרדה בין כלי הבשר והחלב, במקום הצורך יכול לאכול אצלו לאחר שיברר בעת ההזמנה חמישה דברים: א – שלבשר יש כשרות אמינה. ב – שהפירות והירקות נקנו במקום שמוכרים בו גידולים מעושרים. ג – שירקות העלים נשטפו היטב. ד – שכלי המתכת והזכוכית שאוכלים בהם טבולים. ה – שהופרשה חלה מהמאפים הביתיים.
בשעת הדחק, כגון שכבר נמצא בסעודה והשאלות יגרמו עלבון גדול מאוד, אפשר לוותר עליהן, ואם חושש שהוכנה עיסה בכמות שמצריכה הפרשת חלה, יפריש לבדו פירור אחד (ועי' לעיל לא, כב).
יב. המתארח אצל יהודי חילוני שאינו שומר כשרות, רשאי לאכול אצלו בכלים חד פעמיים מאכלים כשרים מאריזות שיש להן חותמת כשרות, או שהוכנו במסעדה עם כשרות מוכרת. זאת כמובן בתנאי שהמארח נאמן עליו. את האוכל שהוזמן ממסעדה כשרה, אפשר לחמם בתנור או במיקרוגל בבית החילוני, בתוך כלי סגור וכשר ועל גבי משטח נקי.
קפה ותה אפשר לשתות אצל חילוני בכוסות חד פעמיות, או בכוסות חרסינה שנועדו לקפה או תה בלבד. בשעת הדחק אפשר להשתמש בכוסות זכוכית למרות שלא הוטבלו.
בן או בת שחזרו בתשובה, והוריהם החילונים הכשירו למענם את המטבח ומכינים עבורם מאכלים כשרים בכלים כשרים, אם ההורים אנשים ישרים, צריכים לסמוך עליהם ולאכול אצלם.
יג. יש להימנע מלהיכנס למסעדה לא כשרה, משום חילול השם ומראית עין, וקל וחומר שלא לשבת עם חבר שאוכל שם אוכל לא כשר. אמנם בחוץ לארץ, במסעדה של גוי ורוב הסועדים גויים, בשעת הצורך אפשר להקל ולהיפגש בה עם גוי. כמו כן, נכון שלא לקנות בחנות שפתוחה בשבת, אבל בשעת הצורך אפשר לקנות שם מאכלים ארוזים עם כשרות.
יד. כאשר שולחים מזון כשר בידי גוי, ויש חשש שיחליף אותו במזון לא כשר, יש לחתום את האריזה בסגירה מיוחדת שקשה לזייפה, כגון קשירה מיוחדת שתקשה על הפותח להחזירה לצורתה במדויק, או חותמת מיוחדת על נייר הדבק שסוגר את האריזה. כאשר החשש שיחליף אותו במזון שאיסורו מדברי חכמים, כחלב נוכרי – מספיק חותם אחד, וכאשר החשש מאיסור תורה, כגון בשר טרף – יש לחתום בשני חותמות.
טו. חותמת שקשה מאוד לזייפה, או חותמת שהמזייף אותה צפוי לעונש, נחשבות כשני חותמות. לכן כיום כל אריזת מאכל מקורית שסגורה היטב כפי שיצאה מהמפעל, נחשבת כשני חותמות. ולמרות זאת, נוהגים להדר ולחתום בשני חותמות דברים שהרווח לרמות בהם גדול, כגון בשר ויין (עי' לעיל כט, י-יא).
טז. כאשר אין תמריץ לגוי לרמות, כמו שליח מסעדה, סומכים על המסעדה הכשרה שהשליח מביא את המזון הכשר שהוזמן ממנה, אף שאין למזון חותם. קל וחומר כאשר המצב הוא שאם יחליף, יפוטר מעבודתו.
