יהודה ושומרון

אין זה משיקולנו מתי הקב"ה לוקח את נשמתו של כל אחד, אלא האם מותר לנסוע למקום כמו אפרת. התשובה היא שמותר לכתחילה לנסוע לשם, ומותר לכתחילה ללכת לבית הכנסת שנמצא שם, ואין שום סיבה אמיתית לפחד, כיון שאין זה נחשב כלל וכלל מקום סכנה. ואמנם אחרי שיש פיגוע, מדברים על כך הרבה בתקשורת והדבר נראה מאוד מפחיד, אבל לא כך מודדים מקום סכנה, אלא לפי האחוזים שמתים ונפצעים בו. ובפועל בהרבה מכבישי הארץ מתים ונפצעים לא פחות אנשים מתאונות דרכים, ורק משום שלא מסקרים זאת כראוי, אנשים לא מפחדים. לפי דבריך, היית צריך להמנע מלנסוע בהרבה מכבישים אלו. אדם תמיד צריך לשקול מה היה קורה אילו כולם היו עושים כמוהו. במקרה הנכחי אם כולם היו עושים כמוך, הערבים היו זורקים אותנו לים מזמן. ולהיפך, כיון שיש מצווה מהתורה לגור שם, שכן בזכות הגרים שם המקום הזה שלנו ולא של אוייבנו, נמצא שהגר שם מקיים את מצוות יישוב הארץ בהידור גדול, ועוד שבזכותו אנשים יכולים לחיות בכל ארץ ישראל. ממילא כל המחזק מי שגר שם שותף במידה מסויימת במצווה, וכיון שבכל מצווה שמקיימים, וקל וחומר במצווה כללית וחשובה כזו של יישוב הארץ, דבקים בה' יותר, והסיכוי להאריך ימים גודל. ואילו המטיל מורך בלב הגרים שם, עוונו גדול. ופניני הלכה ברכות פרק טז סעיף ו הערה 6 לגבי ברכת הגומל על נסיעה בכבישים וביש"ע – "ואף שאנשים נהרגים בתאונות דרכים, יחסית למשך הזמן שאנשים נמצאים בנסיעות מדובר בסכנה נמוכה מאוד. הסיכוי להיפגע בתאונת דרכים בנסיעת 100 ק"מ (72 דק') הינו 23 למיליון, ורק ב-15% מהמקרים תהיה זו תאונה קשה או קטלנית (עפ"י נתוני הלמ"ס). מבחינה סטטיסטית, אין בכך סכנה גדולה יותר מירידה במדרגות או רחצה בים, ולשם ההשוואה, כניסתם של אנשים מבוגרים לאמבטיה מסוכנת פי כמה. ומובן שגם לאחר נסיעה ברחבי יהודה ושומרון אין לברך 'הגומל', ואף שכל פיגוע כואב מאוד, ברכת 'הגומל' נקבעת על פי אחוזי הסכנה, וסכנת הפיגועים מועטת באופן ניכר מסכנת התאונות, שאף היא נמוכה מאוד. עובדה שעשרות אלפי כלי רכב נוסעים בכבישי יו"ש יום יום, ואחוז הנפגעים בנפש מזערי." ועיין בזה עוד בפניני הלכה העם והארץ פרק ה, ובפניני הלכה העם והארץ ג, ב – "והמתיישב ביהודה ושומרון, מקיים בישיבתו מצווה גדולה יותר, מפני שבישיבתו יש תרומה כפולה: ראשית, בהגברת שלטון ישראל במקומות שהערבים רוצים לגזול מאתנו. שנית, למען הפרחת השממה. וככל שמדובר בישוב הנמצא במקום שומם יותר מיהודים, ושונאינו מתאמצים יותר לכובשו, כך המצווה של הגרים בו גדולה יותר. וכבר אמרו חכמים (ברכות ה, א): ארץ ישראל נקנית בייסורים, ולפי גודל הצער גודל השכר (אבות ה, כג)… וכן תושבי הארץ שתומכים ביישובי יהודה ושומרון שותפים במצווה הכללית של יישוב אותם המקומות המקודשים, ולפי מידת תמיכתם כך גודל מצוותם." ובפרק ג, ח- "מי שרוצה להתנחל ביישוב ביהודה ושומרון, כדי שהארץ תהיה בידינו ולא ביד אומה אחרת, והוריו דואגים ודורשים ממנו שלא להתיישב במקום שבחר, כיוון שיש בהתנחלות מצווה, אינו צריך לשמוע בקול הוריו. וישתדל כמובן לפייסם בדברים. ראוי להוסיף שבמחקר מקיף התברר שתוחלת החיים ביישובי יהודה ושומרון, בכל טווחי הגילאים, גבוהה משאר חלקי הארץ." ולעניין השגחה פרטית לגבי המוות ובכלל, עיין פניני הלכה ימים נוראים פרק ראשון.