דין כבד – בישול לאחר צלייה

שאלה

לא הבנתי את ההלכה הנאמרה בפניני הלכה.
בסעיף יב בפניני הלכה נכתב כך – "לפיכך, רק על ידי צלייה אפשר להכשיר כבד לאכילה, ואחר שצלוהו כדין מותר גם לבשלו." משמע מכאן שמותר לבשלו בסתמא לפחות ככה אני ואבי מורי הבנו(יכול להיות שטעינו)

אמנם בפניני הלכה סעיף ד וכן בכל האחרונים על השוע' כתוב בפירוש אחרת

"הורו הגאונים שהמליחה מועילה בתנאי שלא יעברו על הבשר שלוש יממות (72 שעות) מעת השחיטה. אבל אם עברו, יש לחשוש שהדם שבבשר התייבש עד שאין בכוח המליחה להוציאו. ורק על ידי צלייה ניתן להכשירו, כי מה שהצלייה לא תוציא – גם לא יצא לאחר מכן. אבל לכתחילה אין לבשל את הצלי הזה, שמא נותר בבשר דם שהצלייה לא הצליחה להוציא, והוא יצא בבישול. ובדיעבד, אם בישלוהו אחר צלייה – כשר. כדי שלא יגיעו למכשול ויכשירו במליחה בשר ששהה שלוש יממות, נכון להיזהר שלא להשהות בשר שלוש יממות (שו”ע ורמ”א סט, יב). כבד מותר להשהות, הואיל וממילא הכשרתו בצלייה בלבד (חמודי דניאל, פת”ש כו)"

מפה עולה בפירוש שאין לבשל אם עברו שלושה ימים בין השחיטה לצלייה, אמנם בכבד העתקתם את הפתחי תשובות כו שאין בזה עניין כי גם ככה רק צולים אותו, אמנם הוא כותב שם בפירוש שכל זה אמור רק בסתמא שאין מבשלים אותו לאחר מכן אבל ברור שאין לבשל אותו לא על זה דיברו ודין הכבד הוא כדין כל בשר שלכתחילה לא מבשלים אותו לאחר צלייה(ואולי אפילו דינו חמור יותר)

פתחי תשובה יורה דעה סימן סט ס"ק כו
(כו) בשר ג"י. עיין בספר חמודי דניאל סימן ל"ד שכתב דכבד וכחל מותר להשהות דודאי יצלנו אף על גב דהכבד מבשלים אחר צלי וניחוש שמא יבשלנו אחר צלי מ"מ כל מידי דבדיעבד מותר לא חיישינן שמא ישכח ע"ש:

יכול להיות שלא הבנתי או שפשוט טעיתי, אשמח לביאור מסודר! אשריכם ישראל!

רב משיב

קודם כל נדייק – לא כתוב שמותר, כתוב שהרוצה להקל רשאי. וכפי שמדויק בספר הקיצור לפניני הלכה:


כו. הכבד מלא בדם ואין בכוח המליחה להוציא את כל דמו אלא בצלייה בלבד, ואחר שצלוהו מותר לבשלו. ואם שהה שלושה ימים לפני צלייתו (לא בהקפאה), נחלקו האם מותר לכתחילה לבשלו אחר הצלייה, והרוצה להקל רשאי. ואם כבר בישלו אותו, מוסכם שמותר לאוכלו.


קיצור הלכה – פסקי ההלכות מפניני הלכה / הרב אורן מצא


זו הסוגיה:


בשר ששהה ג"י – האם מותר לבשלו אחר צלייתו ?     סט, יב


תה"דאסור לבשלו אחר הצליה, כיון שלא ברור שנפלט כל הדם ע"י הצליה, וחיישינן בנד"ד שהבישול


יוציא הדם שלא נפלט, שהמים הרותחים מרככים הדם.


או"המותר, שודאי הצליה מוציאה דם יותר מבישול (ש"ך, נא).


 


שו"עלכת' אסור לבשלו אחר הצליה. ובדיעבד שעשה כן הבשר מותר.


וכן הסכימו רמ"א,ב"ח,ש"ך נא,ט"ז לב. ודלא כרש"ל שאסר הבשר.


 


פת"ש– הרדב"ז כתב דהא דאסור לבשל אחר הצליה הוא דוקא בפושרים, אבל ברותחים מותר, שהמים


צומתים הדם במקומו כדין חליטה. ובמקום הצורך, כגון בלילי פסחים שמבשלים הצלי, יש לסמוך עליו.


 


לגבי כבד:


יש אומרים שכדין בשר כך דין כבד, אם שהה שלושה ימים חוששים שמא הדם שבו התייבש והצלייה לא הצליחה להוציא את כולו, ולכן אין לבשלו שמא בבישול הדם שנותר יצא ממקומו (צמח צדק קכא; פר"ח עג, ט). ויש אומרים שדין כבד שונה מבשר, שהואיל ולמרות שהוא מלא דם התורה התירה אותו, הרי שהצלייה מכשירה אותו הכשרה גמורה, ולכן גם אם נצלה אחר שלושה ימים מותר אחר כך לבשלו (מטה יהונתן, חכמ"א לד, יג; ערוה"ש סט, ע).


 



ישיבת הר ברכה אנו משתמשים בעוגיות כדי להבטיח את תפקוד האתר ולשפר את חוויית המשתמש. אפשר לבחור אילו סוגי עוגיות להפעיל.
בחירת עוגיות


דילוג לתוכן