לא הבנתי את ההלכה הנאמרה בפניני הלכה.
בסעיף יב בפניני הלכה נכתב כך – "לפיכך, רק על ידי צלייה אפשר להכשיר כבד לאכילה, ואחר שצלוהו כדין מותר גם לבשלו." משמע מכאן שמותר לבשלו בסתמא לפחות ככה אני ואבי מורי הבנו(יכול להיות שטעינו)
אמנם בפניני הלכה סעיף ד וכן בכל האחרונים על השוע' כתוב בפירוש אחרת
"הורו הגאונים שהמליחה מועילה בתנאי שלא יעברו על הבשר שלוש יממות (72 שעות) מעת השחיטה. אבל אם עברו, יש לחשוש שהדם שבבשר התייבש עד שאין בכוח המליחה להוציאו. ורק על ידי צלייה ניתן להכשירו, כי מה שהצלייה לא תוציא – גם לא יצא לאחר מכן. אבל לכתחילה אין לבשל את הצלי הזה, שמא נותר בבשר דם שהצלייה לא הצליחה להוציא, והוא יצא בבישול. ובדיעבד, אם בישלוהו אחר צלייה – כשר. כדי שלא יגיעו למכשול ויכשירו במליחה בשר ששהה שלוש יממות, נכון להיזהר שלא להשהות בשר שלוש יממות (שו”ע ורמ”א סט, יב). כבד מותר להשהות, הואיל וממילא הכשרתו בצלייה בלבד (חמודי דניאל, פת”ש כו)"
מפה עולה בפירוש שאין לבשל אם עברו שלושה ימים בין השחיטה לצלייה, אמנם בכבד העתקתם את הפתחי תשובות כו שאין בזה עניין כי גם ככה רק צולים אותו, אמנם הוא כותב שם בפירוש שכל זה אמור רק בסתמא שאין מבשלים אותו לאחר מכן אבל ברור שאין לבשל אותו לא על זה דיברו ודין הכבד הוא כדין כל בשר שלכתחילה לא מבשלים אותו לאחר צלייה(ואולי אפילו דינו חמור יותר)
פתחי תשובה יורה דעה סימן סט ס"ק כו
(כו) בשר ג"י. עיין בספר חמודי דניאל סימן ל"ד שכתב דכבד וכחל מותר להשהות דודאי יצלנו אף על גב דהכבד מבשלים אחר צלי וניחוש שמא יבשלנו אחר צלי מ"מ כל מידי דבדיעבד מותר לא חיישינן שמא ישכח ע"ש:
יכול להיות שלא הבנתי או שפשוט טעיתי, אשמח לביאור מסודר! אשריכם ישראל!