מיד אחר ההתגלות הגדולה והמופלאה, מעמד הר סיני, הגילוי הגדול בהיסטוריה, אנו נכנסים לעיקר החידוש של התורה, איך האור הגדול יכול להתגלות בסדרי חיינו הפשוטים והאנושים.
החידוש המרכזי של התורה הוא בגילוי המעשים הפשוטים, היום-יומיים, החברתיים והכלכליים שגורמים לאור הגדול של מעמד הר סיני להופיע במציאות הממשית.
אני יודע שיש רבים שיתקוממו על ההגדרה שזהו החידוש הגדול של התורה, יש שיגידו עיקר חידושה של התורה הוא בתחום המחשבה והפילוסופיה, יש שיגידו שעיקר חידושה של התורה הוא בתחום הנפשי הפנימי, בעבודת הרוח והנשמה, ובוודאי שהתורה הכוללת הכול, נוגעת ומלמדת גם תחומים אלה, אך לענ"ד עיקר חידושה של התורה נמצא בסוד המעשים שמצליחים לחבר את הנפש, הרוח והנשמה, המחשבה והרצון, האדם והעולם לה', גילוי המעשים המכוונים לכך הוא החידוש הגדול.
וכך כותב ברב קוק זצ"ל, באורות התורה (ח, ה): "לא בעצם השגת התכלית של השלמות הרוחנית הוא עיקר הפלא שבו, כי אם באופן ההגעה אליה ע"י הדרכים המיוחדים וראויים להשגתה. על כן צריך שיברר האדם לעצמו מה הנה הדרכים, שעל ידם דוקא יהיו ציוריו הפנימיים עומדים במעלה טובה, שהם גורמים שיהיו מתעלים כל מעשיו חפציו ורגשותיו, – ובהם ידבק…ולפיכך עניני תוכחת מוסר והדרכה כוללת, שהם דברים יסודיים ותכליתיים, היה להם מקום להתגלות גם ע"י כל הנביאים, אבל הדברים המעשיים שבתורה, שהם בערך אמצעיים ומכשירים אל התכלית, צריכים להתגלות דוקא ע"י נבואת משה ע"ה אדון הנביאים".
כלומר, הנביאים מלאים בדברים עליונים ואידאליים כלליים, דברי מוסר ודבר מחשבה, ואילו התורה שבכתב מאת אדון כל הנביאים, דווקא היא מלאה במצוות מעשיות, כי זהו עיקר חידושה של תורה.
זהו אולי עניינו של הסוד הגדול, הרז המלאכי: 'כל אשר דיבר ה' נעשה ונשמע'- העשייה היא העניין ומתוכה נגיע לשמיעת קול ה' באופן השלם ביותר.
כדברי הרב חרל"פ (מי מרום, ה, קסו): "הנה כל הדברים שיצאו מפי הקב"ה, לא שייך לומר שרק אז אמרם, ואחר כך נפסק הדיבור, כי זהו יחס של גשמיות והבנה פעוטה כלפי מעלה, אלא האמת היא שהדברים יוצאים תמיד מפיו של הקב"ה בלי הפסק, ואם היינו מזוככים, היינו זוכים לשמוע אותם גם עתה, ורק חולשתנו הרוחנית היא המעכבת בעדנו מלשמוע אותם, והתפקיד הנדרש מאיתנו להגיע לידי מעלה זו, וזהו 'נעשה ונשמע', שעל ידי ריבוי ה'נעשה' הוא השמירה על דיקדוקי המעשים, נזכה ל'נשמע' היינו לשמוע תמיד את קול ה' המדבר תדירות".
כלומר, המעשים הם המכשירים את חיינו לקלוט את האור האלוקי, את הדיבור האלוקי שאיננו נפסק.
לאור דברים אלו אפשר להבין מדוע הסוגיה הראשונה שהתורה עוסקת בה היא סוגיית העבדות והחירות, כי הנדרש מאיתנו הוא לעשות, לפעול, להיות אקטיבי, יוזמים ובוחרים, זה התפקיד שלנו, וכל עניינה של העבדות הוא הפוך להיות נפעל ולא פועל, להיות מונהג ולא מנהיג, אנו נדרשים לפעול ולעשות את המעשים הנכונים, את המצווה עלינו, כדי לשמוע את דבר ה'.
העבד גם מה שעושה לא מרצונו עושה ומעשה בלא רצון הוא חסר ערך, הוא מעשה קוף בעלמא, לכן סוגיית העבדות והחירות היא הסוגייה הראשונה בה אנו עוסקים.
מתוך פרשת השבוע נלמד לעשות ולפעול, להנהיג ולהוביל, ליצור ולבחור, לקחת אחריות גדולה על מעשינו, ולכוונם על פי הכוונת התורה, ומתוך כך נזכה לשמוע קול ה'.
