בניית המשכן איננה פעולה טכנית אלא פעולה נפשית פנימית, התנאי הבסיסי הוא: "דבר אל בני ישראל, ויקחו לי תרומה, מאת כל איש אשר ידבנו ליבו יקחו את תרומתי", וכבר כתבנו על כך בעבר.
ולחשיבות העניין רציתי להעיר ולהאיר עליו מצד נוסף.
ידועים דבריו הנפלאים של האלשיך הקדוש, על הפסוק: "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם" – "ושכנתי בתוכו לא נאמר אלא ושכנתי בתוכם, מלמד שכל אחד ישכין השכינה בתוך ליבו", ובצידה לדרך הביא בשם הקדמונים: "לא אמר ושכנתי בתוכו אלא בתוכם, להורות שאין השכינה שורה במקדש מחמת המקדש, כי אם מחמת ישראל כי היכל ה' המה".
אלא שעדיין יש מקום לשאול, כפי ששואל האלשיך: "כי עדיין צריך לשום לב, כי הלא במשכן עצמו הייתה שכינה, כמאמרו יתברך 'ונועדתי לך שם..', ואומר 'וכבוד ה' מלא את המשכן ולא יכל משה לבוא…'?
כלומר, ברור שהייתה קדושה ושכינה במשכן בתוכו, ולא רק בתוכם, אז מה היחס בין בתוכו לבתוכם?
וכאן מאריך האלשיך לבאר את הדברים ונביא כמה שורות מאירות מדבריו: "כי הלא היכל ה' המה, וכאשר המה ראויים להשרות שכינה בנשמותם, ישתלשל ויתפשט השפע אל היכל ה', כי למענם, להיות איתם, משכן את שמו יתברך במקום ההוא, כי נפשותם הם המשכן האמיתי ומהם יתפשט אל המקום המיוחד ההוא".
כלומר, בכוח השראת השכינה בנשמות ישראל, מתפשטת השכינה על המשכן, על העצים והאבנים, על הקרקע והכלים, כדי לשרות באופן הממשי ביותר בתוכנו, הקב"ה משרה שכינה על היצירה שלנו.
זוהי הבנה מופלאה, על היכולת שלנו, בכוח הרצון והתשוקה, הכוונה והנדבה, להוריד שכינה בארץ, על העצים והאבנים, מובן אם כן, מדוע הכוונה בתרומה כל כך משמעותית, אם נתת ולא מכול הלב, לא תשרה שכינה בקרש הזה, באבן הזאת, שתתן עם הלב, גם האבן האטומה מתקדשת.
יש מכאן לימוד אדיר, ליכולת האמיתית שלנו לשנות את המציאות, שינוי בנפש בנשמה, גורר שינוי במציאות הפיזית והמוחשית.
וכדברי הרמח"ל במסילת הישרים שלו: ואם תעמיק עוד בענין תראה כי העולם נברא לשימוש האדם. אמנם הנה הוא עומד בשיקול גדול. כי אם האדם נמשך אחר העולם ומתרחק מבוראו, הנה הוא מתקלקל, ומקלקל העולם עמו. ואם הוא שולט בעצמו ונדבק בבוראו ומשתמש מן העולם רק להיות לו לסיוע לעבודת בוראו, הוא מתעלה והעולם עצמו מתעלה עמו. כי הנה עילוי גדול הוא לבריות כולם בהיותם משמשי האדם השלם המקודש בקדושתו יתברך, והוא כענין מה שאמרו חכמינו זכרונם לברכה בענין האור שגנזו הקדוש ברוך הוא לצדיקים וזה לשונם: 'כיון שראה הקדוש ברוך הוא אור שגנזו לצדיקים, שמח, שנאמר: 'אור צדיקים ישמח'. ובענין אבני המקום שלקח יעקב ושם מראשותיו אמרו: 'אמר רבי יצחק: מלמד שנתקבצו כולן למקום אחד והיתה כל אחת אומרת, עלי יניח צדיק ראשו, והנה על העיקר הזה העירונו זכרונם לברכה במדרש קהלת שאמרו, זה לשונם: 'ראה את מעשה האלהים וגו', בשעה שברא הקדוש ברוך הוא את אדם הראשון, נטלו והחזירו על כל אילני גן עדן ואמר לו, ראה מעשי כמה נאים ומשובחים הן, וכל מה שבראתי בשבילך בראתי, תן דעתך שלא תקלקל ותחריב את עולמי".
יש לומר שלאור ההבנה המדעית היום, שהכול זה אנרגיה, אנחנו מבינים, איך האבן איננה דומם אטום, אלא כל דבר הוא חי, מובן איך תזוזות פנימיות בבסיס האנרגיה-הנשמה, משנות הכול, בצורה עצומה, ודי ברמז זה.
יהי רצון שנדע ונחוש, שנראה ונחווה, איך כל תנועה נפשית שלנו, משנה את העולם ממש!