המקור להסתרת הטבילה
בגמרא בעירובין נה, ב, מבואר (על פי אחד ההסברים בגמרא) שעל נשות צריפין נאמר: "ארור שוכב עם כל בהמה" ואחד ההסברים לכך הוא שלא היו מסתירות את טבילתן אלא קוראות זו לזו ללכת לטבילה:
"אמר רב יהודה אמר רב: יושבי צריפין והולכי מדברות – חייהן אינן חיים, ונשיהן ובניהן אינן שלהן. תניא נמי הכי, אליעזר איש ביריא אומר: יושבי צריפין כיושבי קברים, ועל בנותיהם הוא אומר: ארור שכב עם כל בהמה. מאי טעמא? עולא אמר: שאין להן מרחצאות, ורבי יוחנן אמר: מפני שמרגישין זה לזה בטבילה. מאי בינייהו? – איכא בינייהו נהרא דסמיך לביתא".
רש"י שם מבאר שהבעייתיות בכך היא שכשאחת קוראת לחברתה לבוא לטבול, השכנים מרגישים בדבר ואדם רשע עלול לרדוף אחריהן ולהתייחד עימן:
"שאין להן מרחצאות – והולכין במקום רחוק לרחוץ, ונשותיהן נזקקות למנאפין, לפי שהעיר עזובה מאין איש.
בטבילה – שאין להן מקוואות, והולכות הנשים לטבול במקום רחוק, וקוראה לחברתה ומרגישין השכנים, ויש רשע רודף אחריהן ומתייחד עמהן, ותנן: (קידושין פ, ב) לא יתייחד אדם עם שתי נשים.
נהרא – ראוי לטבילה ולא למרחץ, הרגש טבילה ליכא, דהא סמוך לה, אבל טעמא דמשום מרחצאות – איכא".
דברי הרוקח והאגודה
הרוקח הלכות נדה שיז, כותב שצריך להצניע את הטבילה, גם כי עלולה להיות עין הרע, וגם כי מהגמ' בעירובין רואים שלא צנוע לפרסם את דבר הטבילה:
"בנות ישראל הולכות לטבול בצנעה, פן ירגישו בהן וראייה קשה מיכן מפני העין, ועוד, בעירובין בפ' כיצד מעברין גבי יושבי צריפין שמרגישות זו בזו בטבילה – על בנותיהם נאמר ארור שוכב עם כל בהמה".
והובאו דבריו בב"ח יו"ד קצח, לו, אלא שמלשונו נראה שגרס ברוקח שהטעם של "מפני העין" הוא הוא הטעם של חוסר הצניעות של יושבי צריפין, ואין כאן שני טעמים שונים כפי שנשמע מהגרסה שלפנינו ברוקח:
"בנות ישראל הולכות לטבול בצנעא פן ירגישו בהן מפני העין, כדאמרינן (עירובין נה ב) גבי יושבי צריפים שמרגישין זו בזו בטבילה ועל נשותיהן הוא אומר (דברים כז כא) ארור שוכב עם כל בהמה. רוקח (שם ד"ה קידוש תשמיש)".
האגודה עירובין ה, נו, כותב שהגמ' בעירובין היא המקור למנהג הנשים להיות צנועות בליל טבילתן שלא ללכת "במהומה":
"יושבי צריפין כיושבי קברים ועל בנותיהם אומר ארור שוכב עם כל בהמה, מפני שמרגישין זה בזה בטבילה. ונראה לי בשביל זה נהגו הנשים להיות צנועות בליל טבילתן שלא תלך במהומה".
הובאו דבריו בהגהות אשרי לעירובין ה, ג:
"יושבי צריפין כיושבי קברים ועל בנותיהם הוא אומר וכו' מפני שמרגישין זה בזה בטבילה. ונראה לי בשביל זה נהגו הנשים להיות צנועות בליל טבילתן שלא לילך במהומה. אגודה".
מהרש"ל
בשו"ת מהרש"ל ו, דן במציאות שהמקווה סמוך לבית הכנסת, וכשבאות הנשים לטבול שם כולם מכירים בדבר והן מתביישות, ודן האם אפשר שתחפופנה בלילה לאחר שכבר הלכו הגברים. בתוך הצגת השאלה, המהרש"ל כותב שלרש"י ודאי שאין כאן בעיה, כי אין כאן חשש ייחוד עם גבר, אך "יש כמה פנים לתורה", ולכן יש מקום לחשוש גם מטעם צניעות. וכתב שהרוקח הנהיג מנהג חסידות שהאשה תסתיר ותצניע את עובדת טבילתה. ומשמע מדבריו שאין זה חיוב גמור אלא מנהג חסידות (ומסתבר שלצאת למקווה "במהומה" אסור, אך להשתדל בידיים להצניע את הטבילה, זו מידת חסידות):
"נדרש נדרשתי מקציני גדולי הארץ אנשי מופת המה ע"י אמצעי איש כלבבי ה"ה חכים בדורו שאירי מהר"ר משה י"ץ והופקד הגאון מן הגאונים ע"י פריס' שלמים לדרוש בשלומי כדי שאחוה דעתי בעניין ההוראה שהורה הגאון הזקן מלא חכמה שאירי ה"ה נ"י מהר"ר מאיר מפדואה ובנו הגאון אשר בא למלאות מקום אבותיו בתורה ובחסידות מהר"ר יודא י"ץ אשר איזן וחיקר ותיקן וגדר הבקעה אשר מצא קצת גדרה מהורס כאשר בשכבר גידרו אבותיו הקדושים מנוחתם כבוד גאוני עולם מהר"ר יהודא ומהר"ר אברהם מינץ זצ"ל ותוכן ההוראה אשר תיקן בעניין הטבילה שיכנסו הנשים לבית המרחץ בלילה ויעשו החפיפה והטבילה הכל בלילה בסיבה שבית המרחץ עומד במקום תחנותה בחצר בית הכנסת ומרגישים בם כל ההמון בכניסתן למרחץ שעת טבילתן הא כי אין המנהג לשם שיכנסו הנשים בערבית לבית הכנסת להתפלל והצנועות מתביישות גם מידות חסידות בידם להסתיר הטבילה כאשר יסד המקובל הגדול בעל הרוקח, וראייתו מהא דאמרינן פ' כיצד מעברין, על בנות יושבי צריפים אמרו ארור שוכב עם בהמה מפני שמרגישים בטבילה. ואף רש"י שפי' מפני שיש רשע שרודף אחריהם ומתיחד עמהן, לפי שמקום הטבילה רחוק מהן, אכן יש כמה פנים לתורה ונוכל נמי לפרש משום צניעות שלא יזונו עיני העם בהן, ואיכא חשש הירהורא לכאן ולכאן.
ומקצת נשים צנועות מרוב הבושה כבשו זמן טבילתן בפני בעליהן ומצאו עילא ודחו הטבילה עד מוצאי שבת שבהכרח יכנסו למרחץ בלילה ולא ירגישו בהן העם כאשר העיד הזקן א"ב ר"ם המון גוים ע"כ החזיר בנו העטרה ליושנה כאשר תיקנו אבותיו מ"כ שהחפיפה תהא בלילה וחשש שמהומה לבית כו' גזר ותיקן לבלתי יכשלו בחשש של רש"י שכל הנשים החופפות בלילה יעמידו כלי הקרוי שעה והוא אחד מכ"ד חלקי' ביום שלם וגזרו על הטובלת להתעסק בחפיפה כל אותה שעה למען לא ימהרו במלאכתן לקצר החפיפה ולעשות עראי ועמד חכם אחד ושמו מהרר"ז ודרש לפני הנשים שלא בפני החכם ואמר שעבירה היא בידן לעשות החפיפה בלילה והוסיף בחמתו לאמר שהטבילה לא תהא חשובה כטבילה לבעליהן והבנים יהיו ממזרים ע"כ טענת החכם".
רמ"א
הרמ"א בשו"ת הרמ"א סימן יח, מביא את תשובתו של מהרש"ל, ובתשובה יט כותב את דעתו האישית בנדון, ומבאר שמוטב "לעבור" על מנהג הנשים להתחיל את החפיפה ביום כדי לשמור על צניעות הטובלות, שיש בזה צד של סכנה כיוון שאם תלכנה לטבילה שלא בצניעות תכנסנה בסכנת קללת ה"ארור שוכב עם כל בהמה". אך משמע מדבריו שכל זה בגלל שמנהג הנשים להתחיל לחפוף ביום אינו חובה מדינא אלא מנהג שהנהיגו, אך לעבור על איסור מדינא לטבול ביום ללא אונס, אפשר שלא היה מתיר לשם כך:
"… ומעתה נראה דהוא פשוט דלענין דינא הלכתא כדברי השאלתות וכן ראוי להורות, דהרי אף רש"י מודה לדברי השאלתות דמותר לחוף בלילה אלא שיותר טוב לחוף ביום, כדברי התוס' דלעיל. אבל השאלתות אינם מודים לדברי רש"י דמותר לחוף ביום, דהרי אמרו אשה לא תחוף אלא בלילה דמשמע בלילה אבל לא ביום, ולדברי השאלתות ברייתא זו מיירי בדאפשרי, ולכן אסור לחוף ביום לדברי השאלתות אלא בדלא אפשר. וא"כ יותר ראוי לעשות ככ"ע ולהורות למעשה לחוף בלילה מלהורות לחוף ביום, שאז לדברי השאלתות עושין שלא כהוגן. אמנם אין אנו צריכין לזה, מאחר שנהגו הנשים לילך ביום ולשהות שם עד הלילה כמו שכתבו התוספות. אך נראה דמנהג הנשים אינו עדיף מעיקר דינא, דהא לדברי השאלתות דאסור לחוף ביום מ"מ בדלא אפשר חופפת ביום, כ"ש בדלא אפשר לקיים מנהג הנשים שמותר לעשות כדין ולחוף לכתחילה בלילה. ונראה לומר דלאו דוקא, דלא אפשר משום שהוא שבת או יום טוב דה"ה שאר אונס, וכן פסק הרמב"ם פ"ב דמקואות.
ולכן בנדון דידן, דלא אפשר ג"כ שבנות ישראל מתביישות ואין יכולות להצניע טבילתן כראוי להם, כמו שכת' הרוקח מההיא דכיצד מעברין, שאמרו שם על בנות יושבי צריפים ארור שוכב עם בהמה, מפני שמרגישין בטבילתן, וכמו שהאריך בזו האלוף הגאון החכם הכולל מוהר"ר יהודה בן הגאון מוהר"ם, זהו מיקרי לא אפשר, ומותר לבטל מנהג הנשים שנהגו להחמיר להתחיל לחוף ביום ולהעמיד אדינא לחוף בלילה, דחמירא סכנתא לעמוד בסכנת ארור שוכב עם בהמה מאיסורא דחפיפה בלילה, שאינו אלא חשש בעלמא שמא לא תחוף יפה. ועוד דחפיפה עצמה אינה אלא דרבנן כמו שאמרו פרק מרובה, דאורייתא בעיונא בעלמא סגי. וכ"ש לדברי השאלתות עיקר דינא הכי הוא, וכדאי לסמוך עליהם שלא בשעת הדחק כ"ש בשעת הדחק".
ביורה דעה קצח, מח, מביא הרמ"א את דברי האגודה שכדי לא להיות בכלל "ארור שוכב עם כל בהמה" נהגו הנשים להסתיר טבילתן שלא ללכת לטבילה במהומה או בפני הבריות:
"יש שכתבו שיש לאשה להיות צנועה בליל טבילתה, וכן נהגו הנשים להסתיר ליל טבילתן שלא לילך במהומה או בפני הבריות, שלא ירגישו בהן בני אדם; ומי שאינה עושה כן, נאמר עליה: ארור שוכב עם בהמה (דברים כז, כא)".
הסוברים שמותר לדחות את הטבילה ליום השמיני אם יש חשש שהטבילה תתפרסם לשכנים או לבנים הגדולים
חכמת אדם
החכמת אדם קיח, ג, כותב שכשיש בהליכה לטבילה "פרסום גדול והאשה מתביישת בכך" – מותר לה לטבול ביום השמיני:
"וכיון דזה אינו אלא מחמת חשש, ולכן היכא דאיכא אונס כגון שיראה לטבול בלילה מחמת צינה או פחד מהגוים, או שסוגרין שערי העיר, או שיש פרסום גדול והאשה מתבישת בכך (סדרי טהרה ס"ק י"ד בשם תשובת רמ"א), וכל כיוצא בזה – מותרת לטבול ביום שמיני ביום".
כפי אהרן
בשו"ת כפי אהרן א, יו"ד ט, נשאל לגבי מנהג עיר אחת (ומתייחס גם למנהג ירושלים) שנהגו הנשים לטבול ביום השמיני, ואחד הנימוקים הוא מחמת הצניעות, כי אם תטבולנה בלילה ירגישו בהן בניהן הגדולים או השכנים (וציין שכך הדבר במיוחד במקומות כמו ירושלים של אותה תקופה, שחיו בצפיפות גדולה וכשאשה היתה יוצאת בלילה לטבול, בסבירות גבוהה השכנים היו מרגישים בדבר). וכותב שכאשר יש חשש שירגישו הבנים הגדולים או השכנים אכן מותר ונכון לטבול ביום השמיני, אך אם אין חשש כזה, תטבול בליל שמיני ולא תדחה את טבילתה ליום:
"הנה יד שלוחה לאי באיגרת חתומה ניתנה, וכפתחי ראיתי… אותי דרש לחוות דעי במה שנהגו במקומו שהנשים היו טובלות ביום ז' מבעוד יום, וכאשר נתקבל הרב הנזכר יצ"ו למורה צדק ביטל מנהג זה להיותו הפך הדין כידוע, ולא עוד אלא כי גם ביום השמיני אסור מבעוד יום משום סרך ביתה, והתקין שלא יהיו טובלות אלא בלילה. ועתה קמו רוב הציבור, הם אמרו שאינם יכולים לקבל דבר זה מפני כמה סיבות, אי מפני ריחוק בית המרחץ וצריכות לבוא באישון לילה ובצינה מפני הצינה, וגם כי דרכן של בנות ישראל הצנועות להסתיר טבילתן, וכמה מהם שיש להם בנים גדולים או שכנים, ואם יבואו בלילה יתודע הדבר להם, מה שאין כן אם יבואו מבעוד יום כמנהגם מקודם, שהאנשים אינם בבית, אין מי שיודע מזה. וכן שיש הרבה שהם מניקות וצריכות להניח עולליהן אצל השכנות וכדומה, שטבילתן בלילה גורמת לפרסום הדבר, מה שאין כן אם תבאנה מבעוד יום כמנהגם, לא יתודע הדבר לאיש…
הנה למדנו מדברי הרב ז"ל, דענין הבושה והצניעות של הנשים הוא עמוד חזק לישען עליו ולהתיר מה שהוא מותר בדיעבד, ודכוותא נימא אנן דכיון דלכולי עלמא אם טבלה ביום ח' בדיעבד מותרת, כמבואר בטור ש"ע, ואין בזה חולק, אם כן יותר טוב שיטבלו מבעוד יום ויבואו לביתם מבעוד יום, ובזה לא יתפרסם הטבילה כי הוא עון פלילי לפי דבריהם ז"ל משיטבלו בלילה או יבואו לביתם לילה, שאז בודאי יתפרסם על ידי הבנים והשכנים, ובפרט פעה"ק ירושת"ו, שמרוב העניות ויוקר הבתים אין שום אדם יכול לדור יחידי בחצר אחת, ואין לך חצר שאין בו ד' וה' שכנים, ויש יותר. ואם כן אם תבא האשה לביתה בלילה, בודאי יתפרסם. על כן הנח להם לישראל, אם אינם נביאים – בני נביאים הם. ומנהג יפה הוא לטבול ביום השמיני מבעוד יום ולבא לבית מבעוד יום…
ומעתה למה ששאל מעלת כבוד תורתו יצ"ו, נלע"ד הקצרה שיתקן להם בזה האופן שהאשה שאין לה צד בושת, כגון שהיא דרה בחצר לבדה, ואין לה בנים גדולים וחתנים, נכון הדבר שתדחוק עצמה לקיים מצות חז"ל ותקנתם לטבול בלילה, ותוכל לטבול בליל ח' לצאת ידי חובת רבים ועצומים מהראשונים זיע"א, הסוברים דגם בזמן הזה טבילה בזמנה מצוה. ואמנם הנשים אשר נשא ליבן אותן ויש להם ט' בושה מן השכנים או בנים וכיוצא ביום ז, חלילא חלילא להתיר, כי האו עון פלילי, והעושה כן גורם רעה גדולה לעצמה ולבעלה ולבניה רח"ל. אך ביום השמיני יש להתיר בשופי לטבול מבעוד יום, וגם לחזור לביתה מבעוד יום, כנלע"ד הקצרה".
רב פעלים
בשו"ת רב פעלים ב יו"ד לג, נשאל על אשה שיש לה שכנים או ילדים גדולים, כך שאם תלך לטבול בלילה ירגישו בזה, ויש חשש שינסו לעקוב אחריהם בעת התשמיש. ועל כך השיב הרב פעלים שבמציאות כזו "שבהכרח ירגישו בה השכנים הדרים בחצר או בניה הגדולים" מותר לה לטבול ביום השמיני:
"אשה שדרה עם שכנים או יש לה ילדים גדולים בחורים ואם תלך לטבילה בלילה ידעו בה, אם יכולה לטבול בשמיני ביום כדי שלא ירגישו בה.
שאלה. שלשה וארבעה בעלי בתים דרים בחצר אחד, והאשה שיש לה טבילה והולכת לטבול בחצר אחרת, כשתבא לחצר שלה שיש בו שכנים, אם תלך ותבא בלילה מוכרח שידעו בה כל השכנים שהלכה לטבילה, ותתפרסם טבילתה אצל האנשים השכנים הדרים באותו חצר, ולכן לשאול הגיעה אם יכולה לטבול ביום שמיני ביום, בשביל צניעות, ובפרט בקיץ שהכל ישנים בגג, ואם ידעו שבזאת הלילה היה לה טבילה ישימו דעתם לראות בעת שקמים לשמש האיש ואשתו, גם יזדמן דבר זה אפילו אצל בעה"ב אחד, שאין דרים עמו שכנים אחרים, אך הוא יש לו בנים גדולים סמוכים על שלחנו, ואם תבא אשתו בלילה מן הטבילה ירגישו בניה, וידעו שיש לה טבילת מצוה בזו הלילה, וישימו לב על זאת בלילה בשעת תשמיש, וזו קשה יותר ויותר, ועל זה יורינו המורה, ושכמ"ה.
תשובה. כל כהאי גוונא שבהכרח ירגישו בה השכנים הדרים בחצר, או בניה הגדולים, אין זה דרך צניעות, ושרי לה לטבול בשמיני ביום, שתבא מן הטבילה ביום לביתה, ואין איש בבית שיכיר בה, ותסתיר טבילתה מבעלה עד הלילה, כדי שלא יתקפנו יצרו לבא עליה ביום. וכיוצא בזה התיר הרמ"א זדל בתשובה סי' כ"א לטבול ביום שמיני, היכא דאוושא מלתא אם טובלת בלילה ותלך לאור האבוקה, דהתירו חששה דסרך ביתה משום תקנת צנועות דרוצים להסתיר טבילתם ע"ש, ונידון השאלה הוא חשיב אונס טפי, דדרים ביחד וסמוכים זל"ז גם בעת השינה, דאפשר שמים לבם עליהם בעת תשמיש ג"כ, אם ידעו מקודם שיש להם תשמיש בלילה ההוא. והיתר זה דהתיר רמ"א ז"ל הסכימו בו האחרונים, ועיין סדרי טהרה ועצי לבונה וחכ"א שהביאו היתר זה, דמשום צניעות חשיב אונס /כאונס/ באונס צינה וגנבים. ושמעתי מפי מגידי האמת, דכן נוהגים בער"ק /בעה"ק/ ירושלים תוב"ב לטבול הנשים ביום שמיני, ומנהג זה קדמון הוא, וטעמא דידהו משום צניעות, כי מחמת יוקר שכר הבתים דרים בחצר אחד כמה שכנים, ואם תבא האשה מן הטבילה בלילה ירגישו בה השכנים. וראיתי בספר כפי אהרן ז"ל סי' ט' דף מ"ו, שהעיד על המנהג הנז' שכך הוא, וכתב הטעם משום צניעות, והתיר הרב הנז' לשואל לנהוג כן במקום אחר, בהיכא דאיכא אונס זה דצניעות ע"ש, על כן יש להתיר בנ"ד בהיכא דאיכא שכנים בחצר, או יש לה בנים גדולים דרים עמה, שתטבול ביום שמיני ותבא לביתה ביום, אך תסתיר טבילתה מבעלה. והשי"ת יאיר עינינו באור תורתו, אכי"ר".
תשובת ה'יהודה יעלה' על דחיית טבילה לליל שבת כדי להסתירה
בשו"ת יהודה יעלה (אסאד) א יו"ד ריז, כתב שמותר לאשה העוסקת במכירה בחנות לדחות טבילתה לליל שבת כדי שלא יבינו שהיא הולכת לטבול כשיראו שסוגרת את החנות מוקדם מתמיד:
"אהוב למעלה ונחמד למטה במדותיו ודעתיו טהורות אמרותיו ומחודדות שאלותיו ישמרהו ויחייהו המקרה במים עליותיו לכבוד אהובי תלמידי הותיק הרב המאוה"ג חריץ /חריף/ עצום ובקי בנש"ק צדיק נשגב מוה' משה ליב כהן ני' דיין בק"ק נ"ש יע"א.
מכ"ק קבלתי בזמנו ולא הגיע זמנו לומר עליו שורה ושורתיים עד היום ראיתי ד"ק. ע"ד האשה צנועה וחסידה ואיש צנוע ומעלי אשר בכדי שלא ירגישו אחרים בהליכתה לטבילת מצוה בימי החול המסובב ע"כ עפ"י עסקה בחנות במו"מ רוצים גם שניהם לדחות זמן הטבילה עד ליל שבת שאז סוגרת החנות מבע"י בלא"ה ונפשו היפה בשאלתו אם אריך לעשות כן או לא. והן ראיתי ועיינתי והפכתי בד"ק אשר העלה ארוכה וכביר מצאה ידו תה"ל נהנתי במו שכיון כהלכה. ויען ראיתי בגדולי אחרונים הרבה האריכו גם המה למעניתם על זו המדוכה ולא הניחו קרן זוית שלא נשתטחו עלי' בזה אין רצוני בפילפולא אריכא אבל לעשות רצונו הנני להודיע לפרו"מ ני' דעתי מסכמת להלכה ולמעשה שכן תעשו ותבא עליכם ברכה כמו שהכריח הדגמ"ר בסי' קצ"ז והעתיקו דבריו הבאים אחריו שאם אינה יכולה לטבול אף ע"י חומרת הפוסקים בלבד מותרת נמי לטבול בשבת דזמנה מקרי אז. ומכ"ש בנ"ד חומרא זו שרשו פתוח עלי ים התלמוד במס' עירובין דף נ"ה ע"ב וברמ"א /ביו"ד/ ססי' קצ"ח בשם בעל הרוקח ומברכת שמים מעל יבורכו הזוג העושים לש"ש אוכי"ר…".
יביע אומר
גם בשו"ת יביע אומר ה יו"ד יט, הביא את הכפי אהרן, יהודה יעלה ורב פעלים, וכתב שכאשר בניה הגדולים או השכנים יבינו שהולכת לטבול – מותר לה לדחות הטבילה למחרת:
"וכן ראיתי להגאון מהר"א עזריאל בשו"ת כפי אהרן ח"א (חיו"ד סי' ט) שכ' להתיר בכיו"ב לטבול ביום שמיני מבעו"י, ושכן המנהג פעה"ק ירושלים ת"ו מזמן הראשונים דור אחר דור לטבול בשמיני מבעוד יום, ולחזור לביתם מבעו"י, ואין פוצה פה. וטעם נכון למנהג נ"ל ע"פ תשו' מהרש"ל (סי' ו) הנ"ל, אשר מדבריו למדנו שענין הצניעות הוא יסוד גדול ועמוד חזק שראוי לישען עליו להתיר מה שמותר בדיעבד, וה"נ כיון דלכ"ע אם עברה וטבלה בשמיני מבעו"י מותרת, כמבואר בטוש"ע (סי' קצז), ואין בזה חולק, א"כ יותר טוב שיטבלו בשמיני מבעו"י ויחזרו לביתם מבעו"י כדי שלא תתפרסם הטבילה, כי פעה"ק ירושלים מרוב העניות ויוקר הדירות אין שום אדם יכול לדור יחידי בבית וחצר בפ"ע בלי שכנים, ואם תבא האשה בלילה מבית הטבילה יתפרסם הדבר לשכנים והוא עון פלילי. וע"כ הנח להם לישראל אם אינם נביאים בני נביאים הם. ומנהג יפה נהגו לטבול ביום שמיני מבעו"י ולשוב לביתם מבעו"י. עכת"ד. והן אמת כי בשו"ת בית שערים (חיו"ד סי' רפ), ניסה לערער בכלל ע"ד מהר"י אסאד הנ"ל… ובמחכ"ת ליתנהו להני מילי, דהא טעמא דהרוקח ומהרש"ל והרמ"א משום הרהור, ולא משום שמא ירדפו אחריהן, וכבר אמרו (ב"ב קסד:) ג' דברים אין אדם ניצול מהן בכל יום, הרהורי עבירה ועיון תפלה ואבק לה"ר. ע"ש. (ואף רש"י בעירובין לא הוצרך להזכיר שמא ירדוף רשע אחריהן, אלא להסביר בזה מ"ש שם שנשיהם ובניהם אינם שלהם. וכיעו"ש).
ולכן כל שיש אנשים גדולים בבית, בודאי שיש בזה משום צניעות, ורשאית לטבול מבעו"י. וכנ"ל. וכן מבואר בשו"ת כפי אהרן הנ"ל, שכל שיש לה בנים גדולים, או חתנים, הדרים עמה, יש להתיר לה בשופי לטבול בשמיני ולחזור לביתה מבעוד יום. ע"ש. וכן בקדש חזיתיה להגרי"ח בשו"ת רב פעלים ח"ב (חיו"ד סי' לג), שהעלה ג"כ לדינא שכל שיש לה שכנים בחצרה, או שיש לה בנים גדולים, שירגישו בה כשתלך לטבילה בלילה, אין זה דרך צניעות, ומותר לה לטבול בשמיני ביום, כמ"ש כיו"ב בתשו' הרמ"א (סי' יט) הנ"ל. ושכ"כ הסדרי טהרה וחכמת אדם ועצי לבונה. וסיים, ושמעתי מפי מגידי אמת שכן מנהג עה"ק ירושלים ת"ו מזמן קדמון שהנשים טובלות בשמיני ביום, מפני שליוקר הדירות גרים כמה שכנים בחצר אחת וירגישו בה השכנים בלכתה לטבול בלילה, ושכן מצא ג"כ בס' כפי אהרן הנ"ל. ולכן יש להתיר בנ"ד כשיש לה בנים גדולים הדרים עמה וכו'. ע"ש. (וע"ע בשו"ת זבחי צדק ח"ב חיו"ד סי' כ שכתב כיו"ב. ע"ש)".
מקור חיים
גם המקור חיים ה, יא, ה, כתב שאשה שבניה הגדולים יבינו שהולכת לטבול – מותר לה לטבול ביום השמיני:
"אשה שבניה גדולים, ואם תטבול בלילה כשהם מצויים בבית ירגישו בדבר, והרי היא מתביישת ביותר – מותר לה לטבול ביום השמיני ביום, ולשוב לביתה בעוד יום כשאין איש בבית שירגיש בכך, ותסתיר טבילתה מבעלה עד הלילה".
הסוברים שאין (או לא צריך) לדחות את הטבילה מחשש זה
שדי חמד
השדי חמד ט, דברי חכמים קכט, אחר שהביא את תשובת כפי אהרן, כתב שיש לפקפק בהוראתו, כיוון שאין הסתרת הטבילה מצדיקה לעבור על האיסור לטבול ביום השמיני ללא אונס גמור, ולכן נוטה לומר שאין הצנעת הטבילה מתירה לדחות הטבילה ליום השמיני:
"ולפי עניות דעתי יש לפקפק בדברי קודשו, דלפי מה שלמד מדברי רש"ל, דכיון דבדיעבד עלתה לה טבילה, שרינן לה אף לכתחילה משום אונס דבושה וצניעות, אם כן היה לו לומר דגם בשביעי יכולה לטבול מבעוד יום מהאי טעמא גופיה, דהא הלכה פסוקה בסוף סי' קצ"ז, דאם טבלה גם בשביעי עלתה לה טבילתה, ונימא דמשום אונס בושה יכולה לטבול לכתחילה, ואמאי כתב הרב נר"ו דביום ז' חלילה חלילה להתיר, ועוד קשה דאעיקרא דמילתא לדידי חזי לי, דעל כרחך לא כתב הגאון רש"ל ז"ל אלא לענין חפיפה ביום או בלילה דמלבד דאיכא דעות הפוסקים דטפי עדיף בלילה, ושלא כדעת רש"י אף גם זאת משמע ליה מדלא הוזכר בש"ס או בפוסקים, דאיכא איסורא, והתירו בדיעבד אפילו בלא אונס. מזה מוכח דליכא איסורא אלא דטוב יותר ביום, וכיון דליכא אלא איסורא קלילא בעלמא אמטו להכי אמרינן שפיר דטפי עדיף למדחי האי מקמי אידך. משמע ליה דאיסורו מבואר בתלמוד, מה שאין כן בהך דטבילה ביום, דמשום גזרה דסרך בתה נגעו בה, וכיון דאמרו בהדיא בש"ס דהוא משום גזרה, אם כן ודאי מסתמא איכא איסורא ככל שאר גזרות דרבנן דאיכא איסורא לעובר על דבריהם ז"ל.
והא פשיטא דחשיב איסור חמור טפי מאיסור דהרגשת הטבילה, דאינו רק משום צניעות, וכל שכן דלפירש"י בעירובין דנ"ה ע"ב ליכא שום איסור ואפילו מדרכי צניעות אלא היכא דאיכא למיחש שירדפו הנואפים, וכמו שכן מוהרש"ל עצמו כנז"ל. אם כן, כיון דבטבילה ביום ח' איכא איסור ברור מגזרת חז"ל משום סרך בתה, הגם דבדיעבד נקיטינן דעלתה לה טבילה, מכל מקום מאן לימא לן דשרינן לכתחילה משום צניעות דהרגשת הטבילה?
ותשובת רש"ל אינו מצוי אצלי לחזות בנועם שיח שפתי צדיק ז"ל דלכאורה ק"ל מאי דקאי ליה איסור מבואר בתלמוד שקורא עליהן "ארור שוכב וכו'" דהלא לפירש"י ז"ל מלבד דאינו מבואר בתלמוד כלל, אלא אף רמז בעלמא ליכא, וכמו שכתב הגאון עצמו בתחילת דבריו אלא שכתב אחר כך דיש כמה פנים לתורה, ונהי דנוכל להעמיס כפי סברת רבינו הרוקח ז"ל מכל מקום לא יתכן לומר דאיסורו מבואר בתלמוד, וצריך עיון".
בית שערים
בשו"ת בית שערים יו"ד רפ, דוחה את היתרו של היהודה יעלה לטבול בליל שבת כדי להסתיר את טבילתה, כי רש"י נימק הטעם משום ייחוד, וזה לא שייך כאן, וגם מטעם הרוקח אין לדחות את הטבילה משום כך. ואפילו לאכול בשר ביום הטבילה כדי שלא יבינו בני הבית שהולכת לטבול – אין זה נכון, כי הבעיה בפרסום הטבילה היא רק בעת הטבילה עצמה, ורק משכנים זרים ולא מבני הבית:
"ידיו שניות מדברי סופרים באו עדי וכו' ואשר שאל באשה שאוכלת על שולחן אחרים [כגון חתן הסמוך על שלחן חמיו] ואם לא תאכל בשר ירגישו שבלילה יהיה ליל טבילה, והרי כתב רמ"א סוס"י קצ"ח שיש לאשה להיות צנועה בליל טבילתה, וכן נהגו הנשים להסתיר ליל טבילתן שלא לילך במהומה או בפני הבריות שלא ירגישו בהם בני אדם, ע"ש. וא"כ אולי טוב שתאכל בשר כדי שלא ירגישו בטבילתה.
הנה בתשובות מהרי"א סי' רי"ז הפריז על המדה באשה שכל עסקה בחנות במו"מ ואם תסגור החנות ירגישו בני אדם בהליכתה לטבילת מצוה בימי החול לדחות הטבילה עד ליל שבת דאז בלא"ה סוגרת החנות מבעו"י וכתב שחומרא זו להסתיר הטבילה שרשו פתוח על גמ' עירובין נ"ה ע"ב ע"ש, ובהג"א שם +בשם אגודה+ ועיינתי בגמ' שם ולפענ"ד אין ענין לכאן דהכא איתא התם אליעזר איש ביריה אומר יושבי צריפין כיושבי קברים ועל בנותיהן הוא אומר ארור שוכב עם כל בהמה מ"ט ופירש"י מ"ט אסורין בנותיהן עולא אמר שאין להם מרחצאות ופירש"י והולכין במקום רחוק לרחוץ ונשותיהן נזקקות למנאפין לפי שהעיר עזובה מאין איש ורי"א מפני שמרגישין זה לזה בטבילה ופירש"י שאין להם מקואות והולכות הנשים לטבול במקום רחוק וקוראה לחברתה ומרגישין השכנים ויש רשע רודף אחריהן ומתיחד עמהן ותנן לא יתיחד איש עם שתי נשים מאי ביניהו א"ב נהרא דסמיך לביתא ופירש"י נהרא ראוי לטבילה ולא למרחץ הרגש טבילה ליכא דהא סמיך לה אבל טעמא דמשום מרחצאות איכא ע"ש. ולפ"ז לפירש"י משמע שם להיפך דוקא באין להם מקואות בעיר והולכות לטבול בנהר בשדה איכא חששא דהרגש טבילה משום ייחוד אבל ביש להם מקואות בעיר ליתא להאי חששא דייחוד בהליכה לטבילה ואין משם ראיה כלל, שוב מצאתי דברי מהרי"א ודברי בתשובות מהרש"ל רס"י וי"ו:
ואמנם גם לפי דבריו נ"ל דזה דוקא אם יודעים מזה השכנים והרבה בנ"א יש לחוש שמא יזדמן רשע שירדוף אחריהן כי יש רשעים בעולם, אבל בנידון דידן משום הרגש טבילה של ב"ב לא מיבעי בנשים ואב ודאי ל"ש האי חששא דייחוד דאב מתיחד עם בתו, אלא אפי' בשאר אנשים קרובים נמי אמרינן באיש ידוע אחזוקי אינשי ברשיעי לא מחזיקינן…
ועוד נ"ל דדוקא אם מרגישין בשעה שהולכת לטבילה שייך חשש הנ"ל משום ייחוד, וכן דברי רמ"א משום צניעות, אבל במה שמרגישין בשעת סעודה שהיום לערב זמן טבילה ל"ש כל הנ"ל, וגם יפה כתב דאין במניעת אכילת בשר גילוי שהוא ליל טבילה דבלא"ה אפשר שאינה רוצית לאכול בשר כדאמרינן פסחים פרק מקום שנהגו שיאמרו מלאכה הוא דלית ליה וא"כ ודאי טוב יותר למנוע מאכילת בשר ובפרט שאפשר לעשות באופן שלא ירגישו כלל ואין ספק שמא ירגישו מוציא מיד ודאי לבטל לגמרי האי דמניעה מאכילת בשר, וד' יהיה עמו ויתהלך בתומו, עדי ירים קרן עמו, כנפשו ונפש ידידו החותם בברכת התורה:
עמרם הק' בלוהם בק"ק הנ"ל".
מסורת משה
בספר מסורת משה ג, יו"ד קפח, כתב שהאג"מ התיר לאשה לטבול גם כשהזוג נאלץ להשאיר את הילדים אצל שכנים, באופן שהשכנים יבינו שיש להם ליל טבילה, ואין לדחות את הטבילה משום כך. ובהערה קצג שם באר, שאסור לפרסם את הטבילה, אך אם עושים כל מאמץ להסתיר אותה, אין איסור אם מישהו יבין:
"והרב ניימאן שאל את רבינו איך ינהגו איש ואשה צעירים שיש להם ילדים קטנים וחל ליל טבילה לאשה בליל שבת, ומשום סכנת הדרכים צריך הבעל לילך עם אשתו לבית הטבילה, ויצטרך לבקש שכן לשמור הילדים, והשכן מבין שמבקשים כן מחמת שזה ליל טבילתה האם זה נחשב חסרון בצניעות, שבשבילו כדאי לחכות עד מוצאי שבת. והשיב רבינו שאין צריך לחכות דהלא הצניע כל מה שיכול, ואם יבין השכן מעצמו אין בזה קפידא, דהלא בכלל אם דרים בבית אישה צעירה יבינו כולם שהולכת לפעמים למקוה".
בהערה קצג כתב:
"א. ה. עי' מה שכתב בקובץ לתורה ולהוראה ח"ז עמ' כח, בשם רבינו "שאין נשים טובלות לשבת קודש מקושטות בצביעת השפתים וכדומה, אעפ"י שהן לנוי, ואיכא גם כן פירסום קצת שהלכו לטבול מדאינן מקושטות בשבת כדרכה, דהעיקר בדבר להסתיר הליכתה למקוה כסוף סימן קצ"ח ברמ"א שאין לפרסם זה, אבל מה שהבינו אחרים מעצמם אין חסרון בצניעות, ולכן אין האשה צריכה למנוע הליכתה בשבת קודש למקוה שחברתה או קרובה ממונה על טבילת נשים, אעפ"י שבימי החול הולכת למקוה אחרת כדי שלא לפגושה".
שבט הלוי
גם בשו"ת שבט הלוי ה, קיח, ב, כתב שאין לדחות טבילה מחשש שהדבר יוודע לבני הבית, כי מה שהתירו לדחות זה כאשר יש חשש שהדבר יתפרסם "פרסום גדול", אך כאשר החשש הוא רק מהמשפחה, תעשה כל מאמץ להסתיר הטבילה אך מעבר לכך היא לא צריכה לעשות דבר, ואין זו עילה לדחות את הטבילה, בפרט כשעוד לא קיימו פו"ר:
"בדין אם לדחות ליל טבילה מחמת חשש שירגישו בטבילתן, וע"פ המבואר ברמ"א יו"ד סו"ס קצ"ח דנהגו הנשים להסתיר טבילתן. הנה בתשובת מהרי"א יו"ד סי' רי"ז כ' דארוך לדחות ע"פ ש"ס עירובין נ"ה ע"ב ומדבר שם מאשה בעלת חנות ובליל טבילתה צריה לסגור חנותה מבעו"י וירגישו בזה, ובתשובת בית שערים יו"ד סי' ר"פ כ' לדחות דברי הגאון מהרי"א וראיתו מעירובין שם, וכבר כתבתי למעלה דקשה לדחות להלכה דברי מהרי"א דדברי טעם הם.
ומ"מ נלענ"ד דזה דוקא כמקרה הנזכר בתשובת מהרי"א בסגירת חנות וכדומה שהוא פרסום גדול, אבל מה ששכיח טובא שהחתנים הולכים לבית חמיהם, והגיע ל"ט והיא רוצה לדחות רק מחשש שמא ירגישו אינו נראה לדחות דיעשו ככל האפשר להצניע והולך בתום הולך בטח ובפרט בלא קיים פרו ורבו".
אשר חנן
בשו"ת אשר חנן יו"ד סב, כתב לגבי זוג שמתאחרים אצל קרובי משפחה, ולא שמו לב שהטבילה נופלת אז, ואם האשה תלך לטבול אז – בנות המשפחה תדענה שהולכת לטבול, האם צריכה להימנע מטבילה משום כך. והשיב שאם רק הנשים תדענה מכך – ודאי שאין לדחות את הטבילה, והעיקר שתנסה כמה שיותר להצניע את הטבילה, ואם יבינו יבינו. אך אם יש חשש שהבנים יבינו שטובלת – מותר לה לדחות את הטבילה, אך גם לגבי זה כתב שיש מקום גדול להתיר לה לטבול באותו ערב, אם עושה את כל ההשתדלות להסתיר את הדבר כמה שיותר:
"ומה שיצא לכם בטבילת מצוה בליל שישי, ובלא שימת לב אתם מתארחים אצל המשפחה לסעודת לילה, ואי אפשר להתחמק מההזמנה, ומאידך אם האשה תטבול ברור שהמשפחה, ובפרט הגיסות, ידעו מהטבילה מכמה סימנים שהנשים מבינות בהם, ושאלת אם נכון לבטל המקוה מחמת הצניעות שבדבר או שתטבול ואחרים שיחשבו מה שהם רוצים, והערת שהאשה לא מתבישת מזה אם ידעו או לא.
והשבתי לכבוד תורתו שאין לבטל המצוה באם אינה מתביישת בפני גיסותיה, ואפילו שהענין הוא עדין במיוחד ורגיש אצל כל אחת ואחת, והוא חלק ממסוה הבושה הטבעית, מכל מקום כל אחת ונפשה, ולפענ"ד גם אין בזה מחסרון של צניעות כל עת שלא מצהירה בריש גלי על טבילתה אלא ששותקת ומנסה כפי יכולתה להסתיר, ובכל אופן יש שיבינו שכן טבלה או שתטבול, ויש לומר שזה דרכו של עולם, וטבע שהטביע השי"ת להכשר מצווה, אחרת נצטרך גם מקואות פרטיים לכל אחת שלא יראו זו בזו גם שם, וכמו שכולם יודעים למה כלה נכנסת לחופה לייחדה לשם אישות…
למסקנה במקרה והידיעה או ההרגשה על טבילת האשה תהא רק בין הגיסות ואמה או חמותה או אפילו שכנותיה – אין בעיה בזה, ומותר גמור הן מצניעות והן מהרהורי עבירה אם אינה מתביישת מהם ואינה עושה כן במהומה. אך במקרה וירגישו בזה הבנים הגדולים והחתנים, ואפילו שאינה מתביישת לילך לטבול הגם ורובם אוסרים ודוחים הטבילה משום צניעות והרהורי עבירה וארור שוכב, מכל מקום לפענ"ד יש מקום גדול להקל אחר השתדלות של הסתר הטבילה כפי יכולתה, בפרט שהוא לצורך שמירת הקדושה ומצוות פר"ו של בעלה שהוא קודם לכולם, וכל ענין לגופו, ויש להתיעץ עם חכם או רבו על כל מקרה".
אבי הנחל
באבי הנחל קצז, א, כתב שקשה להתיר כיום לטבול ביום המשיני, כי כיום קל להסתיר את יציאתה של האשה בלילה כך שלא יובן שהיא הולכת לטבול, משום שכיום נשים רבות יוצאות בערב לקניות, שיעורים וכו', ולכן הרואים אותה יוצאת לא מבינים שיוצאת למקווה:
"ונלענ"ד דעכ"פ האידנא קשה להסתמך על היתר זה באשה שיש לה בנים גדולים, דכיום כמעט כל אשה יוצאת לסידורים, קניות, מכירות, שיעורים וכדו', ויכולה בקל לצאת ולעשות כל ההכנות במקוה, ובפרט אם תצא יחד עם בעלה. ואם נתיר היתר זה, נמצאו הרבה נשים טובלות ביום. ודווקא בזמנם שאשה היתה תדיר בביתה ולא יוצאת כלל, דניכר שהולכת לטבילה, כנלענ"ד".
הרב אברהם יחיאל הלר הכהן
גם הרב אברהם יחיאל הלר הכהן במנורה בדרום טז, עמ' פב ואילך, מבאר שאין איסור לטבול באופן שייוודע לאשה אחרת על טבילתה, ואדרבה, יש איסור לדחות את הטבילה משום כך, כי מבטלת מצוות פו"ר וגם משועבדת לבעלה לחיוב עונה. ורק אם זה יוודע לבנים גדולים זה פוגע בצניעות ומצדיק דחיית הטבילה:
"הנה דעת מרן הגרי"ש שאשה שטבילתה תיודע לאמה או לאשה אחרת תדחה טבילתה, זה חידוש גדול ועצום, דהרי עיקר המנהג להצניע טבילתה מקורו הוא מדברי הגמרא בעירובין דף נה: ושם פרש"י שהחשש הוא "ומרגישין השכנים ויש רשע רודף אחריהן ומתייחד עמהן", דהיינו מדובר בפרסום מחוץ לבית ולמשפחה, אבל זה לא שייך באופן שנודעת טבילתה רק לאמה וכדו'. וגם זה לא כ "כ שייך בזה"ז, שהמקוה בתוך העיר.
וכבר הזכיר המהרש"ל סברא זו, ולכן הוסיף שיש לפרש את הגמרא באופן אחר מרש"י, והוא שאם ילכו הנשים לטבול בפרסום, ישלטו בהם עין אנשים זרים ויבאו להרהורי עבירה. וגם זה לא שייך כשנודע רק לנשים [ואפילו לגברים ממשפחתה כגון אביה או אחיה] ואף הרמ"א שהביא מנהג זה לא הוסיף לחדש חומרא יותר ממה שמבואר בלשונות הראשונים שהבאנו, [ובשו"ת הרמ"א הביא שזה מנהג חסידות].
וא"כ מהיכא תיתי שהמנהג כולל חיוב להסתיר טבילתה מכל אדם, אפילו מנשים ואפילו מאמה וכדו'? הרי אין לזה ראיה ברורה מדברי הרמ"א שהעתיק דברי הראשונים, וא"כ מהיכא תיתי לחדש דין לדחות טבילתה שהוא איסור ברור וביטול מצות עשה דפרו ורבו ושעבוד עונה, מחמת עניין קל של צניעות טבילתה מאשה אחת וכדו' שזה ענין שאין לו מקור ברור.
ואדרבה חז"ל גזרו שלא לטבול ביום השמיני מפני סרך בתה שרואה את אמה הולכת לטבול א"כ חזינן שבזמן חז"ל זה היה הרגילות שהבת יודעת בטבילת אמה. [ואף שיש לחלק בין זמן חז"ל שטבלו גם לטהרות לזמנינו, מ"מ חזינן שלא התאמצו לעשות הערמות שהבת לא תדע לאן אמה הולכת.] ומה שהעיר הרב המחבר מהטעם של עין הרע שזה שייך גם בנשים, הענין של עין הרע זה רק עצה טובה לאשה אבל אין בזה שום דין ושום חיוב [ואולי גם אין היתר ] לדחות טבילתה מחמת זה, וגם באמה וכדו' לא כ "כ שייך עין הרע דאדרבה שמחה בהצלחת בתה , וא "כ לא נתברר לנו הטעם בדין זה לדחות ולבטל טבילה באופן שנודע לאמה או לאחותה . ומה שדייק שם מדברי הרמ "א שסתם וכתב שלא ירגישו בני אדם ולא חילק בין אנשים לנשים לכאורה דקדוק קל הוא, דזיל בתר טעמא שהבאנו מהראשונים שנוהג דוקא באנשים וזה מובן מעצמו ולא הוצרך הרמ "א להדגיש זאת. ומה שדייק מהרוקח שהעתיק 'שמרגישות זו בזו בטבילה ' הנה גם לפי פירוש רש "י לכאורה פירוש המילה שמרגישות הוא שקוראת לחברתה בקול שתבוא עמה לטבילה [כך נראה מפרש "י בעירובין שכתב 'וקוראה לחברתה '] ועי "ז השכנים מרגישים בדבר, וא"כ אין הכרח שהרוקח חולק על רש "י בפשט דברי הגמרא , דגם הוא יפרש שמרגישות הנשים זו בזו היינו הואיל וחברתה הולכת לטבול היא מרגישה בה מחמת שקוראה לה או סתם הואיל ודרך נשים לידע זו מעסקי זו ועי"ז יודע לאחד השכנים [אולי בעלה של חברתה הוא רשע ], אבל לעולם הקפידא היא רק כשיודע לאנשים , ואין כח בדקדוק קל כזה להמציא שהרוקח חולק על פרש"י".
נושאים קרובים
משנה הלכות
בשו"ת משנה הלכות ט, קצא, כותב שאסור לנשים להתארגן לנסיעה משותפת למקווה, הן מטעם של עין הרע והן מצד שזה עלול להתגלות לבעליהן של האחרות שטובלות, ויש בזה פגיעה בצניעות. אך הוא לא דן בשאלה האם נתיר לאשה לטבול ביום השמיני כדי שהדבר לא ייוודע לנשים אחרות:
"אשה שרצתה לארגן נסיעה למקוה כמה נשים יחד אי יש בזה משום פרסום
עש"ק לסדר ואת הקדוש והקריב אליו התשל"ח בנ"י יצו"א.
למרבה המשרה ולרוב שלום אין קץ למע"כ יד"ע וידי"נ הרהגה"צ זקן ויושב בישיבה מרביץ תורה ברבים פ"ה חו"פ כו' כו' כג"ת מוה"ר חיים שטיין שליט"א ר"מ ומנהל רוחני דישיבת טעלז וויקליף אהייא. אחדשכ"ג בידידות נאמנה.
בדבר השאלה אשר נועץ אתי היות שמקוה לנשים הוא רחוק ממקומכם בפנים העיר קליוולאנד וצריכות הנשים הצעירות ליכנס לעיר וקשה הדבר מאד בלילה במרחק רב כזה לחזור וכמה פעמים אולי יש בו משום סכנה, ולכן נשאל מאשה אחת שהיא גומלת חסד ועלתה בדעתה לארגן מין נסיעה למקוה כלומר היות שיש כמה נשים שיש להם מכונית קאר בלע"ז וכשהם הולכות למקוה נוסעות עם המכונית ויכולות ליקח עמהם אשה או נשים אחרות שג"כ צריכות לטבול בלילה זו שילכו אתם והיות כי קשה הדבר לדעת איזה אשה צריכה ולכן עצתה שכל אשה שצריכה לילך תצלצל לאשה העסקנית הזאת ובידיעתה אז תסדר להנשים שאלו יסעו עם אלו ויהי' לתועלת גדולה אלא שלבו מהסס מפני דברי הרמ"א יו"ד סי' קצ"ח סמ"ח יש שכתבו שיש לאשה להיות צנועה בליל טבילתה וכן נהגו הנשים להסתיר טבילתן שלא לילך במהומה או בפני הבריות שלא ירגישו בהן בנ"א ומי שאינו עושה כן נאמר עליה ארור שוכב עם בהמה ובקשני לעיין בהא מילתא. ובאמת מה אדע מה שלא ידע מעכ"ג ועיניו משוטטות בכל מ"מ לידידות יתירה ואהבתו אהבת נפש ממש אצלינו אמרתי לציין איזה דברים בענין זה ולכ"ג משפט הבכורה לקרב או לרחק.
ולפענ"ד אין לאשה חכמה אלא בפלך, ואין עצתה עצת חכמים נוחה הימנה, והוא דדברי הרמ"א לכאורה מקורם בגמ' עירובין נ"ה ע"ב והובא בהג"א שם בשם אגודה על מה שאמרו בגמ' אמר רב יהודה אמר רב יושבי צריפין והולכי מדברות חייהן אינם חיים ונשיהן ובניהן אינן שלהם תניא נמי הכי אליעזר איש ביריא אומר יושבי צריפין כיושבי קברים ועל בנותיהם הוא אומר ארור שוכב עם כל בהמה מ"ט עולא אמר שאין להם מרחצאות ור"י אמר מפני שמרגישין זה לזה בטבילה ופרש"י בטבילה שאין להן מקוואות והולכות הנשים לטבול במקום רחוק וקוראה לחברתה ומרגישין השכנים ויש רשע רודף אחריהן ומתייחד עמהן ותנן לא יתייחד אדם עם שתי נשים ע"כ ועיין ביאור הגר"א שציין לעירובין נ"ה והג"א שם.
ולפום ריהטא נראה דהטעם משום ייחוד, שלא ירדוף אחריהם איזה רשע ויתייחד עמהם על הדרך. ולפי זה, היכא דליכא חשש ייחוד ליכא איסור לגלות נמי, ואם כן בדידן, שאין הולכין על הדרך באופן שאפשר להיות יחוד, שהרי נוסעים במכונית וגם אינם רוחצות בחוץ בנהרות, שיש לחוש לטעם רש"י הנ"ל – אם כן ליכא איסור לגלות לאחרות…
האמנם ראיתי לרבינו הגדול בעל רוקח בהל' נדה חפיפה וניקור שיניים שהביא ג"כ לטבול בצנעה אמנם מטעם אחר וראיתו ג"כ אחרת… וא"כ לטעם הרוקח עכ"פ עיקר להצניע שלמדו מכאן הוא מהנשים ולא מאנשים. ומיושב מה שקורא לה שוכב עם בהמה.
וקצת אמרתי הטעם לזה דהא אסור לשמש בפני כל חי ושלא יהרהר באחרים כמבואר זה בגמ' ולכן אם בליל טבילה ירגישו בהם נשים אחרות יהרהרו זו בזו שזו ג"כ טבלה הלילה ועושה מצוה ומה"ט אמרו בכלה הכל יודעין כלה למה נכנסת לחופה וכל המנבל פיו כו' ולמה היו צריכין לקללה התם, אלא לפ"ז אתי שפיר כיון דהכל יודעין כלה למה נכנסת א"כ אפשר שיהרהר בדבר וינבל פיו ולכן אמרו לי' רבנן לטותא שלא לנבל פיו. ובכלה שא"א באופן אחר להסתיר הדבר אסרו להרהר בדבר. ונראה דמהאי טעמא הנהיגו מקודם שלא לבעול בליל החופה עד ב' או ג' ימים והש"ך יו"ד סי' קצ"ב סקי"א כתב שהוא מנהג של שטות אמנם כנראה שהי' מנהג כזה בזמנו ולהנ"ל י"ל דהנהיגו כן משום צניעות דהכל יודעין ולא יהי' כעין פרהסיא שראו בדורות האחרונים שהיו מנבלים פיהם והש"ך קראו מנהג שטות דאין לחוש וכל זה בכלה אבל בכל נשים התקינו לכתחלה להצניע טבילתן ולא ירגישו זו בזו ולא ידעו.
והאיר ה' עיני וראיתי בשו"ת מהרש"ל סי' ו' בראשותו בתקנת מהר"י ומהר"א מינץ שיכנסו הנשים למרחץ ולבית הטבילה בלילה מפני שהיתה המקוה בחצר בית הכנסת והצנועות מתביישות לבא וגם מדת חסידות בידם להסתיר הטבילה כאשר יסד המקובל בעל הרוקח וכתב מהרש"ל ואף שרש"י פירש מפני שיש רשע רודף אחריה אכן יש כמה פנים לתורה ונוכל נמי לפרש משום צניעות שלא יזונו עיני העם בהם ואיכא חשש הרהור לכאן ולכן מקצת נשים צנועות מרוב הבושה כבשו זמן טבילתם בפני בעליהן ומצאו עילה ודחו הטבילה עד מוצאי שבת שבהכרח יכנסו למרחץ בלילה ולא ירגישו בהן העם והמהרש"ל ז"ל האריך שם שיפה תקנו הגאונים לרחוץ ולטבול בלילה וצוה על חכם מוהר"ז שחלק על זה לבקש מחילה ולפייס את הגאון מהר"י בנו של הגאון מהר"ם מפאדואה ע"ש. והנה מבואר דהתם לא הי' חשש משום יחוד כלל ואפ"ה חזק המהרש"ל תקנת הגאונים הנ"ל ושמדת חסידות הוא שלא לגלות ולהצניע אפילו בעיר ומשום הרהור וא"כ אית לן לכאורה טעם ג' משום הרהור וראי' למ"ש בס"ד דאיכא הרהור נמי וא"כ אית לן לכאורה ג' טעמי חדא משום יחוד שהוא טעם רש"י והשנית משום עינא בישא לרוקח והג' משום הרהור, וכיון דהגר"מ מינץ ובנו והמהרש"ל הסכימו לתקנה זו בעיר ע"כ טעם רש"י משום יחוד לאו דוקא או שרש"י נמי מודה לטעמם או שהם מודים לטעם רש"י אלא שהוסיפו או שחולקים ומיהו פסקו כטעם הרוקח.
ולפ"ז בדידן אפילו נסכים דמשום יחוד ליכא (הגם דגם זה אינו פשוט כ"כ כיון דסוף סוף יוצאין על הדרך ובעיר אחרת ואם לפעמים לא יהי' לאשה הנ"ל העסקנית עם מי לנסוע ובתוך כך יתודע הדבר שהיא הולכת למקוה ע"י הקול שהוציאה העסקנית וישמעו השכנים ויבא איזה רשע המארב עליה ח"ו להתיחד עמה והבן) ומ"מ טעמים השנים ודאי אית להו הכא משום חשש עינא בישא שחברותיה יתקנאו בה לפעמים וכגמ' הנ"ל וגם חשש הרהור חששא גדולה היא שאם תלך האשה שאין לה מכונית לבית חברתה יתודע הדבר לבעלה שגם היא הולכת אתה למקוה היום ואם תלך חברתה אצלה יתודע הדבר לבעלה שחברתה ג"כ הולכת ויבא לידי הרהור ולא עוד אלא דאפילו תלך לבית חברתה מ"מ ודאי תאמר לבעלה שהיא הלכה עם חברתה וכן חברתה תאמר לבעלה שגם היא הולכת ויתודע הדבר לאנשים ונשים ויש כאן הרהור מצד הבעלים ולפעמים אשה זו תחשוב על בעל חברתה שהוא באמת אדם טוב מאד שהוא נותן לאשתו מכונית וכל אשר יש לו וכיוצא בו עכ"פ ודאי דטעם הרהור שייך גם כאן לכ"ע וגם שהעסקנית כשתרצה לסדר הנסיעה לפעמים תצלצל לאשה אחת ותאמר שאין לה מקום ותצטרך לצלצל לאחרת ובכן יתפרסם הדבר לשכנים ואין כאן צניעות בטבילה והו"ל בכלל מה שאמרו ארור שוכב עם בהמה שאינה מצניעה את טבילתה. וכ"ש הוא משאלת מהרש"ל שתקנו הגאונים ליכנס למרחץ בלילה אף על גב דלא הי' חשש יחוד כלל וגם לא חששות אחרים גלויים שהרי לא הצריכו הנשים לגלות טבילתם אלא שממילא הי' אפשר שיראו אותם ליכנס למקוה וכ"ש הכא שצריכין לגלות בפה ולא הוי צניעות.
עוד ראיתי לקדוש אחד מדבר בשו"ת מהרי"א (אסאד) סי' שי"ז שפסק באשה בעלת חנות שאם תסגור החנות באמצע השבוע ותלך לטבילה ירגישו בה בני אדם, ונהגה עצמה משום צניעות שלא ירגישו בה לדחות זמן הטבילה עד ליל שבת שאז סוגרת החנות מבע"י בלא"ה וליכא הרגשה והסכים עמה הגאון מהרי"א זצ"ל…
הן אמת דמרן כק"ז בשו"ת בית שערים יו"ד סי' ר"פ השיג על מהרי"א הנ"ל וכתב עליו דהפריז על המדה… ובאמת כי עפר אני תחת כפות רגלי מרן כק"ז ז"ל אבל מדברי הרוקח ורש"ל נראה דהם לא פירשו הטעם משום אדם רשע שירדוף אחריהם אלא משום עינא בישא או הרהור וודאי גבי אב תרוייהו ליכא אבל בשכנים שייך כולהו טעמי וכמ"ש ולכן לפענ"ד קשה להתיר דבר כזה וח"ו לגלות ליל טבילת הנשים צדקניות שנהגו בעצמם מדת חסידות ולא גילו הדבר ועובדא ידענא דכמה נשים צדקניות אפילו לבעליהן לא גילו עד לאחר הטבילה ומשום הרהור שלא יהרהר וח"ו שמא יבא לידי קישוי לדעת כנלפענ"ד…".
משיב דבר
יעוין גם בתשובת משיב דבר ב, מד, שדן לגבי זוג שחטאו רבות באיסור נדה וכעת רוצים לעשות תשובה, אך האשה מתביישת לטבול בליל שמיני, "כי בושה לטבול בלילה בתוך טבילת הרבה נשים", ולכן מבקשת לטבול ביום השמיני. "ואם לא נתיר לה – תנהוג כמו עד עתה".
המאמר מאת הרב יאיר וייץ, חוקר תורני במכון הר ברכה, העוסק בבירור סוגיות עבור ספרי 'פניני הלכה'. כותב מאמרים בתחומי התנ"ך וההלכה, מחבר סדרת בדרכה של תורה על חמשת חומשי התורה, והספר בדרכם של כתובים על חמש המגילות.
