דבר תורה לפרשת ויחי- ירידה לצורך עלייה

הנה אנו נסיים את ספר בראשית בשבת הקרובה, וזוהי הזדמנות להתבוננות מה עברנו עד כה, כאשר נקודת מוצאנו היא שגם הצד הסיפורי שבתורה טומן בחובו עומקים גדולים, ואינו כסיפור מעשיות. ועל כך אומר הזוהר (קנב ע"א):

"ר' שמעון אמר: ווי לההוא בר נש דאמר דהא אורייתא אתא לאחזאה ספורין בעלמא, ומלין דהדיוטי…", (פירוש – אבוי לאומר שהתורה באה להציג סיפורים בעלמא ודברים פשוטים).

ספר בראשית המכונה 'ספר הישר', מייסד את העקרונות של המציאות, מאפיין את כוחות האדם, ומגדיר את מאבקי הכוחות שילוו את ההיסטוריה האנושית.

ננסה לעמוד מה ניתן ללמוד מהכיוון הכללי של הספר.

אלפיים שנות תוהו

בתחילה, העולם נברא ב"כי טוב", והייתה התרגשות וציפייה מהעולם היפה שברא הא-ל. אך הדבר לא החזיק מעמד, ואדם וחווה גורשו מגן העדן לאחר שעברו על ציווי הבורא. אח"כ היה מקרה הרצח הראשון בהיסטוריה ע"י קין והבל, שלמעשה נתן את 'אות הפתיחה' להידרדרות מוסרית של כלל האנושות בדור המבול, עד שהבורא נעצב והתחרט כי ברא את האדם בארץ. וגם לאחר שהעולם נשטף, הייתה עוד התערבות אלוקית בדור הפלגה.

מגמת העולם עד כה היא ירידה תלולה, והעולם כמשל נמצא בנפילה חופשית.

אלפיים שנות תורה

שינוי הכיוון מתחיל בשנת 1948 לבריאת העולם, כאשר מתאריך זה החלו להופיע בעולם 'דמויות של אור' שהאירו את חשכת העולם. אבות האומה הישראלית ביטאו בחייהם את עולם הרוח והמוסר, והחלו לתת תקווה והצדקה מוסרית לקיום העולם.

אולם, עליית העולם לא נוסקת למעלה, אלא זוהי עלייה מתונה. האבות לא שבעו נחת והיו ביישוב הדעת בחייהם. אברהם התמודד עם ניסיונות של רעב ועקרות שרה, יצחק התמודד מול ישמעאל ועם עקרותה של רבקה. יעקב נירדף ע"י אחיו עשו שביקש להרגו, לבן רימה אותו, ביקש לשאת לאשה את רחל ונאלץ לחיות בסוף עם נשים נוספות, ובנו האהוב נשנא ע"י אחיו, וישב באבל שנים רבות לאחר שסבר כי הוא נטרף ע"י חיה רעה. והספר נחתם בירידת משפחת יעקב למצרים והשתקעותם שם – הגלות הארורה החלה.

ירידה לצורך עלייה

יוצא אפוא, כי מגמת הבריאה היא ירידה ואח"כ עלייה.

ניתן לראות כי כבר במעשה בראשית כל פעם שהתורה מציינת "כי טוב", היא משלימה מיד במילים 'וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר' בכדי ללמדנו כי האור בעולם מתגלה מתוך החושך, והחסד מתוך הדין.[1] גם ישראל המהווים את תכלית הבריאה, הופיעו בתחילת דרכם על מפת ההיסטוריה במצבי גנות אשר הצמיחו אחר כך את שבחם,[2] וגם שבט המלוכה בישראל התחיל את פועלו במעשה גנות של יהודה אשר תוצאתו הניחה את אבן הפינה של בית דוד.

מכאן ניתן להבין את דברי חז"ל כי "תשובה קדמה לעולם". תנועת השיבה נקבעה לפני הבריאה על מנת שהעולם יבטא אותה.

בסיום ספר בראשית נפנים, כי במבט מרומם העלייה שהחלה בחומשנו ממשיכה גם בימינו! כל מאורע היסטורי ברמה האסטרטגית מבטא את המשך העלייה גם אם עיננו לא מזהות זאת.

על כתפי עם ישראל שייוולד בחומש הבא, מונחת האחריות להיות חלוצים לפני המחנה, ולבטא את התנועה המניעה את הבריאה אל עבר ייעודה עד אשר 'אוֹר הַחַמָּה יִהְיֶה שִׁבְעָתַיִם כְּאוֹר שִׁבְעַת הַיָּמִים', ויאיר את החשכה שקדמה לו במעשה בראשית. [3]

שבת שלום

[1] על פי זוהר, (ח"ב כא): "'ויהי ערב ויהי בוקר' – אמר רבי יצחק, משיוצא האור עד שנוטה לרדת נקרא יום, והוא מדת חסד, משנוטה לרדת נקרא ערב, והוא מדת הדין".

[2] על פי מסכת פסחים (קטז ע"א): "מתחיל בגנות ומסיים בשבח: מאי בגנות רב אמר מתחלה עובדי עבודת גלולים היו אבותינו, ושמואל אמר עבדים היינו". רש"י, (בראשית א, א): "'בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹקִים' – …בשביל ישראל שנקראו ראשית, שנאמר (ירמיה ב ג) 'קדש ישראל לה' ראשית תבואתו'".

[3] ישעיהו (לו, כו): "וְהָיָה אוֹר הַלְּבָנָה כְּאוֹר הַחַמָּה וְאוֹר הַחַמָּה יִהְיֶה שִׁבְעָתַיִם כְּאוֹר שִׁבְעַת הַיָּמִים בְּיוֹם חֲבֹשׁ ה' אֶת שֶׁבֶר עַמּוֹ וּמַחַץ מַכָּתוֹ יִרְפָּא".