הקדמה

במאמר זה נסקור את המחלוקת אודות סדר פרשיות התפילין, המכונה 'מחלוקת תפילין של רש"י ותפילין של רבנו תם'.

נסקור את המקורות התנאיים באשר לסדר הפרשיות, ונסקור את שיטות הגאונים והראשונים, מי סובר כרש"י, מי סובר כרבנו תם, והאם יש שיטות נוספות בסידור הפרשיות בתפילין.

בהמשך המאמר נלקט עדויות שונות לכך שחילוקי המנהגים אודות סדר הפרשיות בתפילין הם קדומים מאד, ונביא מספר אחרונים שניתחו כיצד התפתחו שתי השיטות (או שמא הן היו קיימות מקדמת דנא).

מקורות תנאיים

בבלי

במסכת מנחות לד, ב – לה, א, מובאת ברייתא העוסקת בסדר הפרשיות בתפילין, שנחלקו הראשונים בפירושה. עוד מובאת שם מחלוקת בין אביי ורבא האם סדר הפרשיות הפנימיות וסדר הפרשיות החיצוניות מעכב, ובכל שינוי של הסדר התפילין פסולות (רבא), או שרק אם מחליף בין פרשייה פנימית לחיצונית התפילין פסולות (רבא):

"תנו רבנן: כיצד סדרן? – 'קדש לי', 'והיה כי יביאך' – מימין, 'שמע', 'והיה אם שמוע' – משמאל. והתניא איפכא! אמר אביי: לא קשיא: כאן מימינו של קורא, כאן מימינו של מניח, והקורא קורא כסדרן.

אמר רב חננאל אמר רב: החליף פרשיותיה – פסולות. אמר אביי: לא אמרן אלא גוייתא לברייתא וברייתא לגוייתא, אבל גוייתא לגוייתא וברייתא לברייתא – לית לן בה. אמר ליה רבא: מאי שנא גוייתא לברייתא וברייתא לגוייתא דלא? דהך דבעי למיחזי אוירא לא קא חזייא, והא דלא קא בעי למיחזי אוירא קא חזייא, ברייתא לברייתא וגוייתא לגוייתא נמי – הך דבעיא למיחזי אוירא דימין קא חזיא אוירא דשמאל, ודשמאל קא חזיא אוירא דימין! אלא לא שנא".

רש"י שם מבאר לגבי החלפת סדר הפרשיות (לגבי הסדר המקורי, דברי רש"י יובאו להלן, ב'שיטת רש"י'):

"גוייתא לברייתא – שכתב 'והיה כי יביאך' קודם ל'קדש', דנעשית פנימית חיצונה.

אבל גוייתא לגוייתא – כגון אם הקדים 'שמע' ל'והיה כי יביאך'.

או ברייתא לברייתא – כגון 'והיה אם שמוע' בשמאל קדש, בימין של מניח".

מכילתא

מהמכילתא דרבי ישמעאל בא, מסכתא דפסחא פרשה יח, משמע שהסדר הוא: קדש, והיה כי יביאך, שמע, והיה אם שמוע (כרש"י):

"בארבעה מקומות מזכיר פרשת תפילין: 'קדש לי', 'והיה כי יביאך', 'שמע', 'והיה אם שמוע'. מכאן אמרו: מצות תפילין ארבע פרשיות של יד הם כרך אחד, ארבע פרשיות של ראש הם ארבע טוטפת. ואלו הן: קדש לי, והיה כי יביאך, שמע, והיה אם שמוע. כותבן כסדרן, ואם לא כותבן כסדרן – הרי אלו יגנזו".

תיקוני זוהר (וגם בשם ירושלמי)

מנגד, בתיקוני זהר, הקדמת תיקוני זהר (ט, ב), משמע שהסדר הוא: קדש, והיה כי יביאך, והיה אם שמוע, שמע (כר"ת):

"וְאִית דְאָמַר הֲוַיּוֹת בְּאֶמְצַע, כְּגַוִונָא דָא יהה"ו, י' קַדָּשׁ לִי, ה' ה' וְהָיָה כִּי יְבִיאֲךָ וְהָיָה אִם שָׁמֹעַ, ו' שְׁמַע יִשְׂרָאֵל, הוי"ה ו' י' בְּאֶמְצָעִיתָא, יהה"ו ה' ה' בְּאֶמְצָעִיתָא".

וכן שם ט, א, בשם הירושלמי:

"… ובגין דא אוקמוה מארי דתלמודא ירושלמי: הויות באמצע כו".

וכן בתיקוני זהר חדש, יד, א, כתב ש"הויות באמצע", והוסיף ש"בגין דלא בקיאין אלין דדרא בתראה, שויין תרי זוגין דתפלין, דלא ידעין ברזא דא":

"ותפילין דרישא איהו תפילין, אימא דקב"ה, עלה איתמר: ובזרוע עוזו… גבורה איהי זרוע דילה, ואיהי עוזו, והא אוקמוה 'ושכינת עוזו בגבהי מרומים הוא אלהינו'. מסטרא דיליה תפלה דיד אינה מעכבת של ראש וכו' (מנחות לק.), דכל חד איהי מצוה בפני עצמה, מסטרא דאימא אינון הויות באמצע, כמה דאוקמוה והא איתמר. ובגין דלא בקיאין אלין דדרא בתראה שויין תרי זוגין דתפלין דלא ידעין ברזא דא. ועוד מאן דשוי תפילין כדקא חזי, איהו מקיים מצוה כמאמרה".

שם הגדולים בשמו

והובא התיקונ"ז הנ"ל בשם הירושלמי ב'שם הגדולים' (לחיד"א) מערכת ספרים אות י [סה] 'ירושלמי', אגב דיון אודות קיומו של תלמוד ירושלמי על סדר קדשים:

"ירושלמי כתבתי בנדפס דף מ"ח ע"ב (עיין מהר"ר יהודה עבאס בח"א), דנראה מהראב"ד בהשגות פ"ב דבכורים והרב המגיד פכ"ז דמכירה, שהיה להם ירושלמי דסדר קדשים. וכ"כ הר"מ בהקדמת פירוש המשנה, שנמצא ירושלמי על חמשה סדרים שלמים. ובריש ספר תקוני הזהר דף ט' ע"א איתא: ובגין דא אוקמוה מארי דתלמודא ירושלמי: הויות באמצע. והראב"ד בפירוש ספר יצירה (שאינו הראב"ד בעל השגות הרמב"ם) כתב שהוא ראה בתלמוד ירושלמי מסדר קדשים: הויות באמצע".

רעיא מהימנא

ברעיא מהימנא ח"ג פרשת פנחס רנח, א, מובא שכיום תפילין של ראש הן בסדר ידו"ד, שהוא כשיטת רש"י, ו"בעלמא דאתי הויות באמצע". והוסיף ש"בגין דא אוקמוה מארי מתניתין דאית ברישא אתר לאנחא תרי זוגי דתפלי":

"… והיינו (משלי ג): 'ידו"ד בחכמה יסד ארץ' – אבא יסד ברתא ה' אמא עלאה עטרה על ו', דאיהו ברא. והיינו (שם): 'כונן שמים בתבונה', באמא כונן ברא, והאי איהו דעולם הבא אין בו לא אכילה ולא שתיה, אלא צדיקים יושבים ועטרותיהם בראשיהם, וברתא איהי תפלה של יד כה"ה, י' קשר דיליה ה' עלאה אימא תפלין דרישא על ראש תפארת תפלין דיליה כסדר ידו"ד, דאיהו: 'קדש לי', 'והיה כי יביאך', 'שמע' 'והיה אם שמוע'. אבל בעלמא דאתי – הויות באמצע, דאינון ה' ה', ובגין דא אמר הנביא (ירמיה ט): 'בזאת י"תהלל ה"מתהלל ה"שכל ו"ידוע אותי, כי אני ידו"ד'. ובגין דא אוקמוה מארי מתניתין דאית ברישא אתר לאנחא תרי זוגי דתפלי".

ראשונים

שיטת רש"י והסוברים כמותה

רש"י

רש"י על מנחות לד, ב, באר את הגמ' במנחות כך שסדר הפרשיות הוא: קדש, והיה כי יביאך, שמע, והיה אם שמוע:

"והקורא קורא כסדרן – כסדר שהן כתובין בתורה: מוקדם – מוקדם ומאוחר – מאוחר. הילכך הא דקתני לעיל: 'קדש' 'והיה כי יביאך' מימין – מימינו של קורא קאמר, דהשתא כשהוא קורא כדרכו מימינו לשמאלו, ונמצא קוראן כסדרן. והא דתנא איפכא, דמשמע 'קדש' 'והיה כי יביאך' משמאל – אמניח קאמר, דהוא ימין של קורא.

עיטור

גם בספר העיטור שער א, הל' תפילין נז, ב, נקט כרש"י שהסדר הוא כסדרן בתורה, והוסיף ש"קרוב אני לפסול כל התפלין המונחין הויות באמצע".

עוד העיד העיטור: "בדקתי בתפלין הישנים מנרבונא, ותפלין שבאו מדרעה מתא, ומצאתי כדברי", ו"לא מצאתי הויות מלגוא רק באחת מתשובות רבינו סעדיה", אולם הדברים משמו "לאו דסמכא נינהו":

"חלק הג' – הנחתן בבתים. תנו רבנן: כיצד סודרן… ופירשו רבוותא: ימינו של קורא, שמאלו של מניח. והקורא קורא כסדר הכתוב בתורה מימינו לשמאלו: 'קדש' 'והיה', סמוך להן 'שמע' 'והיה'. נמצא קדש רואה את האויר מימין הקורא, שמע והיה אם שמוע רואה את האויר משמאלו, והמניח אינו קורא על הסדר אלא והיה אם שמוע לימינו קדש והיה לשמאלו…

ובשמושא עתיקא דילן דאתמר משמיה דאביי ורבא הכין כתוב לכתוב הני ד' פרשיות בקלפי ומהדרא אפי' לאפי' ומשוי פרשתא קדש לימינו בביתא קמא ופרשתא דסמיך ליה והיה כי יביאך בביתא תנינא ופרשתא דשמע בביתא תליתאי ופרשת והיה אם שמוע ברביעתא…

ושמושא דכתיב בהלכות הרב: הויות מלגוא אהדדי, ו'קדש' ו'שמע' מאבראי – תמיה לן טובא, ובהלכות דילן איתא דכתיבה כדכתיבה. ועוד, הקורא אינו קורא כסדר הכתוב בתורה, לא מימין לשמאל ולא משמאל לימין! ואי ליתא בנסחא דיליה, אכתי קשיא לן: מאי שנא דתפלין של ראש דבעינן הויות באמצע ובשל יד לא, דאי כתיב הויות באמצע – לאו 'כסדרן' כתיב… אלא מסתבר לן כדפרישית – 'קדש' לימין הקורא, שהיא לשמאל המניח, 'והיה' לשמאל הקורא, שהיא לימין המניח.

וקרוב אני לפסול כל התפלין המונחין הויות באמצע, מרבנו חננאל אמר רב: החליף פרשיותיה – פסולה, כדלקמן. ובדקתי בתפלין הישנים מנרבונא, ותפלין שבאו מדרעה מתא, ומצאתי כדברי.

ובשמושא עתיקא דילן, ובהלכות תפלין כך, ולא מצאתי הויות מלגוא רק באחת מתשובות רבינו סעדיה, שתמצא 'קדש' ו'שמע' החיצונים רואין את האויר, ולאו דסמכא נינהו…".

שימושא רבא

בהגהות מיימוניות, אגור, תוספות, תרומה, רי"ו ורא"ש (להלן) כתבו שדעת שמושא רבא, שהוא חיבור שנכתב בימי הגאונים, כדעת רש"י.

רמב"ם

משנה תורה

הרמב"ם בהל' תפילין ג, ה, פוסק כרש"י:

"כיצד סדור הפרשיות בתפלה של ראש? – מכניס פרשה אחרונה, שהיא 'והיה אם שמע', בבית ראשון שהוא על ימין המניח, ו'שמע' סמוכה לה, 'והיה כי יבאך' בבית שלישי סמוכה ל'שמע', ו'קדש לי' בבית רביעי שהוא לשמאל המניח תפילין, כדי שיהא הקורא שלפניו כנגד פני המניח קורא על הסדר הזה, כגון זה /במקור יש במקום זה שרטוט/. ואם החליף סדור זה – פסולות".

שו"ת הרמב"ם

בשו"ת הרמב"ם רפט, נשאל הרמב"ם על ידי חכמי לוניל מדוע נקט שסדר הפרשיות הוא כפי הסדר בתורה, הלא "למדנו מרבותינו ומהגאונים, ורב האי גאון בראשם ז"ל, דבעינן הויות באמצע".

הרמב"ם משיב להם ש"כך היתה דעתי מקודם, ככם, ותפילין שהיו לי בארץ מערב – כך היו". והוסיף שכן היא דעת הרי"ף ורבי יעקב קלעי.

אולם דעת גאוני ארץ ישראל שסדר הפרשיות כסדרן בתורה, והעיד ש"אמרו לי חכמים נאמנים שפתחו תפילין של הגאון רבינו האיי זצ"ל, ומצאו שהן כתובין על הסדר שאמרתי בחבורי", והוסיף ש"רבי משה הדרעייא ככם עשה, וכשבא מארץ המערב לארץ ישראל היו תפילין שלו כמו אנשי מקומכם, וכשהראוהו דברי הגאונים הקדמונים והראיות שלהן – השליך תפיליו ועשה על הסדר שאמרנו":

"(לחכמי לוניל). שאלה: גם כן יורנו עוד מה שאמור בפרק שלישי: כיצד סדר פרשיות בתפלה של ראש? – מכניס פרשה אחרונה שהיא 'והיה אם שמע' בבית ראשון, שהוא על ימין המניח, ופרשת 'שמע' סמוכה לה וכו', עד: 'ואם החליף סדור זה – פסולות'. ואנחנו למדנו מרבותינו ומהגאונים, ורב האי גאון בראשם ז"ל, דבעינן הויות באמצע. וכן פירש בסנהדרין האי דאמר: [רב יהודה אמר] רב: כל בית החיצון שאינו רואה את האויר – פסולה, כגון 'קדש לי' 'שמע ישראל'…

תשובה: זה שעלה על דעתכם בסדור הפרשיות… כך היתה דעתי מקודם, ככם, ותפילין שהיו לי בארץ מערב – כך היו, וכזה כתב אותו שחברה חבור התפלין, ושמו ר' משה נ"ע מקורטובאו. ואותו החיבור הוא שהטעני והטעה כל אנשי המערב מלפני. וגם הרב רבינו יצחק אלפסי בעל ההלכות זצ"ל כוותיהו סבירא ליה בתשובה אחת שיש לו במעשה התפילין, וגם חכם אחר שמו רבי יעקב קלעי ז"ל ככם עשה.

והרבה גאונים חלקו על דבר זה ועל אנשי מזרח ועל אנשי ארץ הצבי הקדמונים כך חולקים על זה. ואמרו לי חכמים נאמנים שפתחו תפילין של הגאון רבינו האיי זצ"ל ומצאו שהן כתובין על הסדר שאמרתי בחבורי, ורבי משה הדרעייא ככם עשה, וכשבא מארץ המערב לארץ ישראל היו תפילין שלו כמו אנשי מקומכם, וכשהראוהו דברי הגאונים הקדמונים והראיות שלהן – השליך תפיליו ועשה על הסדר שאמרנו. והראיה הברורה בדבר זה נאמר בפרק הקומץ: קורא על סדר התורה 'קדש לי', 'והיה כי יביאך', 'שמע', 'והיה אם שמוע'. ונוסח זה לא היה בספרים שלנו בארץ מערב, אבל הנה מצאתי כל הנסחאות הישנות וכך כתוב בהן, ומעשה רב שבני ארץ ישראל כולן זהירין במצוה זויג כסדר התורה כתבו איש מאיש, ולדברי הכל תפילין של יד וסדר פרשיותיה על סדר התורה, ודין הוא שתהיה כתיבת שתיהן שוה, שהרי לדברי רבי יוסי תולה ליד על ראש ומניחה על ידו. שמע מינה סדר אחד לשתיהן".

מיוחסות לרמב"ן בשם הרמב"ן ורבנו יונה

בשו"ת הרשב"א, המיוחסות לרמב"ן, רלד, נשאל לגבי סדר הפרשיות בתפילין, והשואל כתב ש"מצא אדם בשם רב האי גאון ז"ל" שסדר הפרשיות הוא ש"הויות באמצע", וכן היא דעת הרי"ף (אלא שנחלקו האם 'קדש' בימין המניח ו'שמע' בשמאלו או ההיפך), וכן דעת רס"ג וראב"ד, שהוויות באמצע. מנגד, דעת הרמב"ם שעושים כסדרן.

ומשיב ש"כבר עמדת על דברי הראשונים חכמים הדורות וגאוני עולם", ולאור זאת תמה על השואל: "ואתם רוצים שהדבר שנפתח בגדולים יסתיים בקטנים?!".

על כל פנים, לאחר שהביא ראיות לשיטת רש"י, כתב: "סוף דבר, דעתי נוטה כרש"י והר"ם ז"ל, ועליהם אנו סומכים ועושים מעשה. וכן היו נוהגים ה"ר יונה ז"ל, והרמב"ן ז"ל, ועושין מעשה בעצמן" (ומבואר שהמשיב עצמו הוא לא הרמב"ן):

"שאלה שאלתה: להודיעכם דעתי, בענין סדר כתיבת תפילין של יד ושל ראש, וכיצד סדר הנחת הפרשיות של תפילין של ראש, היאך היא? לפי שמצא אדם בשם רב האי גאון ז"ל בסדר הנחת תפילין של ראש: קדש מימין המניח, והיה כי יביאך /צ"ל: שמע/ משמאל המניח, והויות באמצע. והרי"ף ז"ל פירש: קדש מימין הקורא, שהוא ימין /צ"ל שמאל/ המניח, והויות באמצע. ומ"מ בהויות באמצע, הושוו שניהם ז"ל. וגם רבינו סעדיה ז"ל כן פירש, דהויות באמצע.

והרמב"ם ז"ל פירש: 'קדש' 'והיה כי יביאך' מימין הקורא, 'שמע' 'והיה אם שמוע' משאל[1] הקורא. והוא על סדר שהן כתובות בתורה. וכן השיב לחכמי לוני"ל. והראב"ד ז"ל השיג עליו בהשגותיו, וכן כתב… ואמרת שגם חכמי לוני"ל, כתבו להרמב"ם ז"ל שהם קבלו מהגאון רב האיי ב'ראש' דהויות באמצע. וכן פירש בסנהדרין, פרק אלו הן הנחנקין, הא דאמר רב יהודה אמר רב: כל בית חיצון, שאינו רואה את האויר, פסול: קדש ושמע. ואמרת: שבדקת שם, באותה מימרא שבפרק הניזקין, ולא מצאת שם קדש ושמע.

תשובה: דבר זה, כבר עמדת על דברי הראשונים חכמי הדורות וגאוני עולם. ועמודי שמים ירופפו. זה אומר בכה וזה אומר בכה. ואתם רוצים שהדבר שנפתח בגדולים יסתיים בקטנים?! ולהשיב חפצכם ריקם – אי אפשר. ותחלה אני מקדים, שכתיבת תפילין של יד ושל ראש, שוה. וכן, סדר הנחתן שוה. אלא שתפילין של יד, בבית אחד, ושל ראש, בד' בתים… גם מכאן אנו למדין דסדר הנחתן אחד. דאי לא, היאך תלה עור בשל ראש ועושה אותה של יד? והלא נשתנה סדרן! אלא על כרחך סדר אחד לשניהם. ומעתה, יש לנו לדעת סדר כתיבה כיצד… ואי אפשר לומר שיהיה כותב 'קדש' בעמוד א', 'והיה כי יביאך' בשני, ומדלג וכותב 'שמע' בעמוד ד', וחוזר וכותב 'אם שמוע' בעמוד ג', שהרי לא הזכיר כאן דלוג כלל… אלא על כרחין אין לנו דרך אלא שנאמר דכתיבה של יד על הסדר ממש: 'שמע' בעמוד ג', 'והיה אם שמוע' בעמוד ד', הרואה את האויר…

ומעתה, כיון שכתיבת שתיהן וסדר הנחתן שוה, יש לנו שאמתת הדבר כדברי רש"י ז"ל והרמב"ם ז"ל, ועליהם ראוי לסמוך… וסוף דבר, דעתי נוטה כרש"י והר"ם ז"ל, ועליהם אנו סומכים ועושים מעשה. וכן היו נוהגים ה"ר יונה ז"ל, והרמב"ן ז"ל, ועושין מעשה בעצמן".

רשב"א

בשו"ת הרשב"א ח"א תרלט, כתב שדעתו כדעת רש"י ורמב"ם ש"כסדר התורה עושין", ולא כדעת ר"ת, ראב"ד ורב האי גאון:

"עוד השיב בפרשיות שבתפילין, שדעתי נוטה כדברי רש"י והרמב"ם ז"ל – כסדר התורה עושין, גם כי אין דעת הראב"ד ודעת ר"ת והגאון רבינו האיי ז"ל".

חינוך

גם בספר החינוך מצוה תכא, כתב כרש"י ורמב"ם, והוסיף שכן היא דעת רב האי גאון:

"ומה שאמרו שסדור הפרשיות בקלף התפילין כך הוא, שכותבין תחילה פרשת קדש לי, ואחר כך פרשת והיה כי יביאך, ואחר כך פרשת שמע ישראל, ואחר כך פרשת והיה אם שמוע. ואשר אמרו שכותבים הויות באמצע, כלומר פרשת והיה כי יביאך ופרשת והיה אם שמוע באמצע ופרשת קדש לי בראש ופרשת שמע בסוף, לא כיוונו הענין יפה. והרי רש"י והרמב"ם ורבנו האי ז"ל כולם דעת אחת – שלא נכתוב הויות באמצע אלא כסדר שהן כתובין בתורה. והראיה… ומכל מקום כן הסכימו מורינו ישמרם אל עכשיו, כמו שכתבנו, שנכתבם בסדר הפרשיות שכתובות בתורה".

סמ"ג

בסמ"ג עשין כב, כתב שלמרות שניתן לצאת ידי שתי הדעות בהנחת שתי תפילין, מכל מקום "נהגו בארץ אדום ובארץ ישמעאל כדברי רבינו שלמה וכדברי רבינו משה", "וגם שלחו כתב מארץ ישראל שנפלה בימה שעל קבר יחזקאל, ומצאו שם תפילין ישנים מאוד כסדר רבינו משה ורש"י ז"ל":

"ואם אינו יודע לכוין המקום ולהניח שניהם יחד, אם כן יניח כדברי האחד של יד ושל ראש ויסלקם מיד, ויניח האחרים על סמך ברכה ראשונה, ואף על פי שמפסיק בין של יד לשל ראש ברכת תפילין זהו טוב יותר מלהניח לגמרי שלא להניח כלל (ע"פ סימני סה"ת שם). [ו]מכל מקום נהגו בארץ אדום ובארץ ישמעאל כדברי רבינו שלמה וכדברי רבינו משה, וגם שלחו כתב מארץ ישראל שנפלה בימה שעל קבר יחזקאל, ומצאו שם תפילין ישנים מאוד כסדר רבינו משה ורש"י ז"ל".

הגהות מיימוניות

בהגהות מיימוניות הל' תפילין ג, ה, סק"ג, כתב שכרש"י ורמב"ם כתבו שימושא רבה ורבנו שמחה, וכן הוא במכילתא. וכר"ת כתבו רב האי ורב שרירא, רי"ף ויראים. וכתב שהחושש מברכה לבטלה יניח תפילין כשתי השיטות, אולם סיים בדרבי הסמ"ג הנ"ל שהמנהג כרש"י, וכן מצאו בתפילין בקבר יחזקאל:

"וכן פירש"י וכן איתא בשימושא רבה, וכן במכילתא פרשת בא, וכן פסק רבינו שמחה. והוא הסדר שכתובות בתורה כנגד הקורא שפניו כנגד המניח: קדש, והיה כי יביאך, שמע ישראל, והיה אם שמוע.

אבל רב שרירא ורב האי בנו, ור"י אלפס ורבינו תם ורא"מ פירשו שמניחין כסדר הזה: קדש, והיה כי, והיה אם שמוע, שמע. וסימניך: הויות סמוכות. עוד סימן אחר: שינין שבראשי פרשיות סמוכות לשינין שבעורות: שי"ן דשמע מכאן ושי"ן דקדש מכאן. מ"מ אפילו לדבריהם צריך לכותבן כסדר שכתובין בתורה, ובתפילין של יד שכותב בחתיכה אחת – מניח עמוד ג' חלק לכתוב בו 'והיה אם שמוע' אחר שיכתוב 'שמע' בעמוד ד'.

ויען כי של אלו פסולות לדברי אלו ושל אלו פסולות לדברי אלו, החרד וירא משום ברכה לבטלה, יהיה לו ב' זוגות: אחד כדברי אלו ואחד כדברי אלו, ויניח שתיהן בברכה אחת, דהא אמרינן בפרק המוצא תפילין: מקום יש בראש להניח ב' תפילין. וכן ביד. ואם אין ידוע לכוין המקום, יניח כדברי האחד ויברך ויסלקם לאלתר ויניח השניה על סמך ברכה ראשונה, ואפילו אם הפסיק בברכה ראשונה של יד לשל שנייה כגאונים שפסקו כן לקמן בפרק ד', אף על פי כן טוב יותר לעשות כן מלהיות לגמרי בלא תפילין…

וכתב בספר המצות, וז"ל: ומ"מ נהגו בארץ אדום ובארץ ישמעאל כרבינו משה וכרש"י, וגם שלחו כתב מארץ ישראל שנפלה בימה שעל קבר יחזקאל, ומצאו שם תפילין ישנים מאד כסידור רש"י. עכ"ל".

מרדכי

בהלכות קטנות, הל' תפילין רמז תתקסט, כתב המרדכי ש"נהוג עלמא כרש"י ורמב"ם", והביא גם הוא את המעשה בתפילין מקבר יחזקאל:

"ונהוג עלמא כרש"י ורמב"ם, וגם שלחו כתב מארץ ישראל שנפלה בימה שעל קבר יחזקאל ומצאו שם תפילין ישנים כסדר רש"י ז"ל ורמב"ם".

אגור

בספר האגור הל' תפילין נח, כתב שכרש"י סוברים רמב"ם, רמב"ן, רשב"א, רבנו יונה ושמושא רבה, וכן הוא במכילתא. וכר"ת סוברים רב שרירא גאון ורב האי גאון, וכן רבנו חננאל, רבי יוסף טוב עלם ורבי יהודה ברזילי.

וכתב שלסמ"ג ורא"ש הרוצה לצאת ידי חובת כל הדעות יניח כדעת שניהם, אך "באשכנז ובארץ ישמעאל נהגו כרש"י", והביא את דברי הסמ"ג על התפילין מקבר יחזקאל, וסיים: "וכן נוהגין בכל גליות ישראל":

"סדר הנחתן בבית של ראש ושל יד: לרש"י יניחם כסדר כתיבתם בתורה, וכן הוא במכילתא, וכן בשמושא רבה, וכן הרשב"א והר"ר יונה והרמב"ם והרמב"ן כרש"י.

אבל רב שרירא גאון ובני רב האי גאון ור"ת ור"ח, וכן בתשובות הלכות גדולות שכתב הר"ר יוסף טוב עלם והר"ר יהודה ברזילי, אומרים שמניחין בבתים בזה הסדר: קדש, והיה כי יביאך, והיה אם שמוע, שמע. וסמניך: הויות להדדי.

ואפילו לר"ת צריך שיכתוב כסדר הכתובים בתורה, ויניח חלק פרשת והיה אם שמוע עד אחר כתיבת שמע. ואח"כ יכתוב והיה. ותפילין של אילו פסולין לאילו.

וכתב הרא"ש וסמ"ג: ירא שמים יניח ב' זוגים תפילין בפירוש שניהם, כי יש מקום לב' זוגי תפילין בראש ובזרוע. ובאשכנז ובארץ ישמעאל נהגו כרש"י. ונהגו הרא"ש ומהר"ם בשני זוגי תפילין. ובסמ"ג נמצא שנפלה בימה שעל קבר יחזקאל ומצאו תחתיה תפילין עשוין כסדר רש"י. וכן נוהגין בכל גליות ישראל".

שיטת רבנו תם והסוברים כמותה

רבנו תם

התוספות במסכת מנחות לד, ב, מביא את שיטת רש"י ואת קושיית רבנו תם עליה, ואז מביא את שיטת רבנו תם שסדר הנחת הפרשיות הוא כך ש'והיה כי יביאך' צמודה ל'והיה אם שמוע', ושתיהן פנימיות. וכתבו שכן היא דעת רבנו חננאל ורב האי גאון, וכן מופיע "בתשובת הגאונים שכתב הרב רבי יוסף טוב עלם". לעומת זאת, מהמכילתא משמע כרש"י, אף שניתן לדחות זאת. "ובשימושא רבא, תיקון התפילין, משמע כפירוש הקונטרס":

"והקורא קורא כסדרן – פירש בקונטרס כסדר שהן כתובין בתורה: מוקדם – מוקדם, מאוחר – מאוחר… וקשה לרבנו תם, דאמאי פלגינהו שקורא שתיהן הראשונות מימין וכל האחרונות משמאל? היה לו לומר: ראשונה מימין, וכל אחרות משמאל, או איפכא, דג' ראשונות מימין, ורביעית משמאל…

ומפרש ר"ת: 'קדש' 'והיה כי יביאך' מימין של קורא, ומשמאל של קורא הוי 'שמע' מבחוץ ואחריה 'והיה אם שמוע' מבפנים. וניחא השתא מה שחלקו. וכן פירש רבינו חננאל בסנהדרין (דף פט.): כל בית החיצון שאינו רואה את האויר – פסול, כגון 'קדש' ו'שמע'. וכן רב האי גאון. והיה מניח סימן: הויות להדדי, פירוש: 'והיה כי יביאך' 'והיה אם שמוע' – פנימיות זו אצל זו. וכן בתשובת הגאונים שכתב הרב רבי יוסף טוב עלם…

ובמכילתא משמע כפירוש הקונטרס… ויש לדחות, דבכתיבת הסופר קאמר, אבל אין קובעין בתפילין כסדר זה. ואין נראה כלל. ובשימושא רבא, תיקון התפילין, משמע כפירוש הקונטרס, וז"ל: ומשוי פרשתא ד'קדש' מימין בביתא קמא ופרשתא דבסמוך ליה בביתא תניינא 'והיה כי יביאך', ופרשתא ד'שמע' בשלישית ופרשה ד'והיה אם שמוע' ברביעית, מורי רבי".

רבי יהודה הברצלוני

אחרי פסקי הרא"ש הל' תפילין, מביא "הלכות תפילין הנמצאים ע"ש גאון ז"ל ונקרא 'שמושא רבא'", ושם כתב בשם רבי יהודה הברצלוני ש"תמיהנו טובא על שמושא רבא", ואחד הדברים שהשיג עליו הוא ש"יש בו טעיות הרבה לענ"ד בלשון", עד כדי כך ש"לא ידעי אי אסדר איתיה רבוותא קמאי או אפשר שאסדר יתיה חד מן תלמידוי דרבוואתי קמאי על שמם". והביא דוגמה לטעות שבשמושא רבא הסדר הוא כרש"י[2]: "ומה שכתב: ומשויא פרשה ד'קדש' דימיניה בביתא קמא, ופרשה דסמיך ליה 'והיה כי יביאך' בביתא תנייתא ופרשה ד'שמע' בביתא תליתאה ופרשה ד'והיה אם שמוע' בביתא רביעתא… והאי מילתא טעותא רבה הוא, דהא סידרא דכתיבתא הוא, אבל סדר הכנסתן בנרתיקן – 'שמע' בבית ראשון לצד ימין המניחן בראשו, 'והיה אם שמוע' בביתא שני סמוך לו, 'והיה כי יביאך' בבית שלישי, 'קדש' בבית רביעי. ואפשר דהוי טעות סופר":

"וכתב עליו הרב הברצלוני: תמיהנו טובא על שמושא רבא, דכתבי הכא: מיהו כתבינן ליה הכא כדאשכחנא יתיה בנוסחאות עתיקי, אע"פ שיש בו קצת הוראות נכונות, ומינייהו טעות ומינייהו אין הלשון שלו מכוון כלל, שיש בו טעיות הרבה לענ"ד בלשון, ולא ידעי אי אסדר איתיה רבוותא קמאי או אפשר דאסדר יתיה חד מן תלמידוי דרבוואתי קמאי על שמם, ולא דקדקו בלשונם, וטעו במקצת הוראותיו, או אולי הני לישנא דלא דייקי ביה טעות סופר הן… ומה שכתב: ומשויא פרשה ד'קדש' דימיניה בביתא קמא, ופרשה דסמיך ליה 'והיה כי יביאך' בביתא תנייתא ופרשה ד'שמע' בביתא תליתאה ופרשה ד'והיה אם שמוע' בביתא רביעתא… והאי מילתא טעותא רבה הוא, דהא סידרא דכתיבתא הוא, אבל סדר הכנסתן בנרתיקן – 'שמע' בבית ראשון לצד ימין המניחן בראשו, 'והיה אם שמוע' בביתא שני סמוך לו, 'והיה כי יביאך' בבית שלישי, 'קדש' בבית רביעי. ואפשר דהוי טעות סופר".

רב שרירא גאון

בהגהות מיימוניות ואגור הנ"ל, וכן בתרומה ורא"ש דלהלן, מבואר שדעת רב שרירא גאון כדעת רבנו תם.

רב סעדיה גאון

עיטור בשמו

בדברי העיטור שער א, הל' תפילין נז, ב, העיד שמצא תשובה מאת רב סעדיה גאון הסובר ש"הויות באמצע", אך כתב שהדברים שהובאו משמו "לאו דסמכא נינהו":

"ובשמושא עתיקא דילן, ובהלכות תפלין כך, ולא מצאתי הויות מלגוא רק באחת מתשובות רבינו סעדיה, שתמצא 'קדש' ו'שמע' החיצונים רואין את האויר, ולאו דסמכא נינהו…".

מיוחסות לרמב"ן בשמו

גם במיוחסות לרמב"ן (הנ"ל) מובא שדעת רס"ג ש"הויות באמצע".

רבנו חננאל

בתוס' הנ"ל במנחות מובא בשם רבינו חננאל על סנהדרין[3] שסובר כרבנו תם:

"ומפרש ר"ת: 'קדש' 'והיה כי יביאך' מימין של קורא, ומשמאל של קורא הוי 'שמע' מבחוץ ואחריה 'והיה אם שמוע' מבפנים. וניחא השתא מה שחלקו. וכן פירש רבינו חננאל בסנהדרין (דף פט.): כל בית החיצון שאינו רואה את האויר – פסול, כגון 'קדש' ו'שמע'. וכן רב האי גאון".

וכן מבואר בדברי אגור לעיל, ובדברי תרומה, רי"ו ורא"ש דלהלן.

רבנו יוסף טוב עלם

בתוס' הנ"ל במנחות מובא ש"כתב הרב רבי יוסף טוב עלם" תשובת גאונים ממנה עולה שסובר כרבנו תם:

ומפרש ר"ת: 'קדש' 'והיה כי יביאך' מימין של קורא, ומשמאל של קורא הוי 'שמע' מבחוץ ואחריה 'והיה אם שמוע' מבפנים. וניחא השתא מה שחלקו. וכן פירש רבינו חננאל… וכן רב האי גאון… וכן בתשובת הגאונים שכתב הרב רבי יוסף טוב עלם".

וכן מבואר בדברי האגור דלעיל, ורי"ו ורא"ש דלהלן.

רי"ף[4]

רמב"ם

בשו"ת הרמב"ם הנ"ל, בתשובתו לחכמי לוניל, כתב שדעת הרי"ף שהוויות באמצע.

מיוחסות לרמב"ן בשמו

במיוחסות לרמב"ן הנ"ל (רלד) מובא שדעת הרי"ף ש"הויות באמצע", אלא שהוא נחלק על רב האי גאון בכך שלדעתו 'קדש' בימין הקורא ולא המניח, ו'שמע' בימין המניח ולא הקורא, והוויות באמצע:

"…והרי"ף ז"ל פירש: קדש מימין הקורא, שהוא ימין /צ"ל שמאל/ המניח, והויות באמצע".

הגהות מיימוניות

גם הגהות מיימוניות (לעיל) כתב שדעת רי"ף כר"ת.

ראב"ד

גם הראב"ד בהשגותיו על הרמב"ם הנ"ל בהל' תפילין ג, ה, כתב בשם רב האי גאון ש'הויות באמצע', וכך נוקט גם הראב"ד למעשה (אמנם עי' להלן, שאמנם הראב"ד סובר שסדר הפרשיות הוא 'הויות באמצע' כר"ת, אך סדר הכנסתן לבתים בתפילין של ראש הפוך משיטת רבנו תם):

"כתב הראב"ד ז"ל: אמר אברהם, רבינו האי ז"ל אינו אומר כן, אלא: הויות באמצע – 'קדש' מימין המניח, 'והיה כי יבאך' סמוך לה, 'שמע' משמאלו, 'והיה אם שמע' סמוך לה באמצע. והוא בהיפך לקורא שכנגדו. ו'הקורא קורא כסדרן' – על 'שמע' 'והיה אם שמע' נאמר, שהוא כסדר הקורא בתורה מימין לשמאל.

והמחבר הזה שם הברייתא השנויה בגמרא מימין הקורא והברייתא שהביאו בקושיא ואמרו: 'והא תניא איפכא' – שם אותה לימין המניח, והוא תימה, שהגמרא הניחה סדר המניח שעושה המצוה, ופירשה סדר הקורא שאין לנו צורך בקריאתו. ועוד, כי 'שמע' 'והיה אם שמע' לפי פשוטה מן הראש הוא מתחיל, ולא מן האמצע, ולדברי זה המחבר לעולם 'שמע' מן האמצע. ולפיכך תפס הגאון ז"ל דרך פשיטות הגמרא, ושם הויות באמצע. עכ"ל".

החוששים לשתי הדעות

תרומה

בספר התרומה הלכות תפילין רו, כתב שרבנו חננאל פירש כר"ת, "וכן פירש רב האיי גאון… וכן רב שרירא גאון". אך "בשמושא רבה, הוא תקון תפילין קדמוני, כתוב כסדר רבינו שלמה".

ומסיק שהואיל ותפילין של רש"י פסולות לרבנו תם ולהיפך, אזי "ירא שמים לצאת ידי שניהן":

"משפט סדר הנחת הפרשיות בבתים וסדר כתיבתן. פרק הקומץ רבה אמרינן… וקשה לרבינו יעקב… אבל רבינו יעקב פירש…. וכן פירש רבינו חננאל: בית החצון שאינו רואה את האויר – פסול, כגון 'קדש' ו'שמע'. וכן פירש רב האיי גאון. וסימן: סדר פרשיות – 'הויות להדדי' – 'והיה כי יביאך' 'והיה אם שמוע', שתיהן פנימיות שתיהן סמוכות זו אצל זו… וכן רב שרירא גאון פירש אותו בית חצון שבו 'קדש' ו'שמע' צריכים שיהיו רואין את האויר, כדי שיהא אחריהן שי"ן של תפילין.

אמנם בשמושא רבה, הוא תקון תפילין קדמוני, כתוב כסדר רבינו שלמה, וזהו לשונם… אבל לרבינו יעקב סדרן הוי: 'והיה אם שמוע' בית שלישי, ופרשת 'שמע' בבית רביעי, בית החצון, דהשתא ההווייות – שהם שתי 'והיה' – סמוכים זה לזה. וגם שינין של פרשיות חצונות, שזהו 'קדש' וכן 'שמע' – סמוכים לשינים של קמט עור הבתים מימין ומשמאל. וכן איתא בתשובת הגאונים ורב האיי ורב שרירא…

וסדר רבנו יעקב פסול לדברי רש"י, דהא תניא… וירא שמים לצאת ידי שניהן. הא אמרינן: 'מקום יש בראש להניח שני תפילין', וכן ביד, כדאיתא פרק המוצא תפילין (צ"ה ע"ב). ואם אינו יודע לכוין המקום (עיין מרדכי בהגה"ה) להשיב שניהם יחד, והוא ירא לעשות כאחד מהגאונים הרבנים משום ברכה לבטלה, יברך ויניח אחד מהן של יד ושל ראש, ויסלקם בזמן מועט, ואחר כך יניח השנים על סמך ברכה ראשונה קודם הסח דעת של ברכה ראשונה…".

רא"ש

כיוצא בזה כתב הרא"ש בהלכות קטנות, הל' תפילין ה, שכר"ת סוברים ר"ח, רב האי ורב שרירא גאון, וכן מובא בתשובת הגאונים שכתב רבינו יוסף טוב עלם. ומנגד, כרש"י כתב שימושא רבא.

"ולפי שנחלקו בדבר זה גאוני עולם… ירא שמים יצא ידי שניהם, ויעשה שני זוגי תפילין, ויניח שניהם":

"תנו רבנן: כיצד סודרן?… פרש"י… וקשה לר"ת… ומפרש ר"ת… וכן פירש ר"ח ז"ל… וכן פירש רב האי. והיה נותן סימן: 'הוויות להדדי'. וכן פי' רב שרירא גאון, ונתן סימן: שי"ן של 'קדש' ושי"ן של 'שמע' אצל שיני"ן של דפוס. וכן בתשובת הגאונים שכתב רבינו יוסף טוב עלם…

ובשמושא רבא, שהוא תיקון תפילין קדמוניות, כתוב כסדר רש"י. וז"ל…

ולפי שנחלקו בדבר זה גאוני עולם, ותפילין של אלו פסולין לאלו, ואמרו חכמים: מקום יש בראש להניח שם ב' תפילין, וכן בזרוע – ירא שמים יצא ידי שניהם, ויעשה שני זוגי תפילין, ויניח שניהם. ויכוין בשעת הנחתן: 'באותן שהן כתובין כתקנן – בהן אני יוצא ידי חובתי, ושאר הן כרצועה בעלמא'. ואין כאן 'בל תוסיף' אלא בעושה ה' בתים".

טור

וכ"כ בנו הטור באו"ח הל' תפילין לד:

"סדר הנחתן בבתים לרש"י… ולר"ת הוא הסדר… ומיהו גם לר"ת צריך לכותבן כסדר שהן כתובים בתורה…

ובדבר זה נפל מחלוקת בין הגאונים: יש מהם סוברים כדברי רש"י, ויש מהם כדברי ר"ת. וכתב אדוני אבי ז"ל: לפי שנחלקו בו גאוני עולם, ותפילין של אלו פסולין לאלו, דתניא: 'החליף פרשיותיה – פירוש שנתן של בית זה בזה – פסולין. ואמרו חכמים: מקום יש בראש להניח בו שני תפילין, וכן בזרוע. לכן ירא שמים יצא ידי שניהם, ויעשה ב' זוגות תפילין ויניח שניהם, ויכוין בהנחתן: 'באותן שעשויין כתקונן אליבא דהלכתא – בהם אני יוצא ידי חובתי, והאחרים הרי הן כרצועות בעלמא'. ואין כאן משום בל תוסיף, דלא מיקרי בל תוסיף אלא כשעושה ה' בתים".

רבנו ירוחם

רבינו ירוחם בתולדות אדם וחוה נתיב יט ח"ד, מסכם שכדעת רבינו תם "פירש רבנו חננאל ורבינו האיי. וכן בתשובות הגאונים זכרם לברכה שכתב הרב רבי יוסי טוב עלם". ואילו כרש"י פירש "שמושא רבא, שהוא פירוש הקדמונים", "וכן כתב הרב רבינו משה בר מימון". והביא את העדות הנזכרת בסמ"ג וכו' ש"נפלה שם בימה של קבר יחזקאל" ונמצאו שם תפילין שסדר הפרשיות בהן היה כרש"י.

למסקנה כתב רי"ו ש"לפי שפסולין תפלין של אלו לדעת אלו, יראי שמים עושין ב' זוגי תפלין לפי דעת כל אחד מהם":

"סדר הנחתן של ארבעה פרשיות בבתים פשוט, ונחלקו בפירוש ההלכה המפרשים: לפרש"י הנחתן הן כך: 'קדש לי כל בכור' בתחלה לצד ימין, ואחריו בבית השני 'והיה כי יביאך', ובבית השלישי אחריו 'שמע', ובבית הד' לצד שמאל 'והיה אם שמוע'. ולפר"ת כך סדרן: 'קדש' לצד ימין, אחריו 'והיה כי יביאך', ואחריו 'והיה אם שמוע', ואחריו 'שמע' לצד שמאל, שהם ה'הויות' יחד מבפנים סמוכות זו לזו. כלומר 'והיה כי יביאך' 'והיה אם שמוע'. וכן פירש רבנו חננאל ורבינו האיי. וכן בתשובות הגאונים זכרם לברכה שכתב הרב רבי יוסי טוב עלם.

ובשמושא רבא, שהוא פירוש הקדמונים, כתוב: ומשוי פרשתא ד'קדש' מימיניה בבית אחת, ופרשתא דסמיך ליה 'והיה כי יביאך' בבית תנינא, ופרשתא ד'שמע' בשלישית, ופרשתא ד'והיה אם שמוע' ברביעית. וזהו כפר"שי. וכן כתב הרב רבינו משה בר מימון. ובארץ ישראל נפלה שם בימה של קבר יחזקאל, ומצאו שם תפלין עשויין כפר"שי, דלא בעי הוויות להדדי.

ולפי שפסולין תפלין של אלו לדעת אלו, יראי שמים עושין ב' זוגי תפלין לפי דעת כל אחד מהם. כי אמרו ז"ל: מקום יש בראש להניח בו שני תפלין, וכן בזרוע. ויכוין בשעת הנחתן לאותן שעשויין אליבא דהלכתא, ולא הוי הפסק הנחתן של אחרים, כי הם כרצועות דעלמא. ולא הוי משום 'בל תוסיף', דאינו נקרא הוספה אלא כשעושה ה' בתים".

סמ"ק

ובסמ"ק קנג, כתב ש"ירא שמים הרוצה לצאת ידי שניהם יהיו לו שני תפילין של ראש", משום ש"בתפילין של יד לא נחלקו":

"ובסדר הנחתן בבתים של ראש נחלקו אבות העולם, כי רש"י ושמושא רבה והרב רבי משה כתבו: הנחתן ככתיבתן, אבל רב שרירא גאון ורבינו האי גאון ורבינו תם פירשו: 'קדש' 'והיה כי יביאך' מימין הקורא, וחוזר הקורא ומתחיל בשמאל: 'שמע' 'והיה אם שמוע', נמצאו השיני"ן מבחוץ והויות זה אצל זה.

ומ"מ בתפילין של יד לא נחלקו, ואם כן טוב לברך בשל יד ולשום של ראש בלא ברכה, כי גם רש"י פירש כי בשלא שח אין מברכין אלא בשל יד, כך קבלתי ממורי השר מא"יברא. אך ר"ת פירש אפי' בלא שח צריך לברך על של ראש, ואם כן ירא שמים הרוצה לצאת ידי שניהם, יהיו לו שני תפילין של ראש, ויניחם בבת אחת, ויבטל בלבו אותן שאינן עשוין כתיקון חכמים, ויברך 'על מצות תפילין', כי יש מקום בראש להניח בו שני תפילין".

האם נחלקו גם לגבי תפילין של יד

הסוברים שבתפילין של יד הכל מודים שכותבים על הקלף כסדר

רמב"ם

בסוף תשובת הרמב"ם לחכמי לוניל (הנ"ל) מבואר שהמחלוקת בין שיטת 'פרשיות כסדרן' לשיטת 'הוויות באמצע' היא רק בתפילין של ראש, ומביא זאת כחיזוק לשיטתו של רש"י, שכן לא סביר שיהיה הבדל בין תפילין של יד לתפילין של ראש:

"… ומעשה רב שבני ארץ ישראל כולן זהירין במצוה זו, כסדר התורה כתבו איש מאיש. ולדברי הכל תפילין של יד וסדר פרשיותיה על סדר התורה, ודין הוא שתהיה כתיבת שתיהן שוה, שהרי לדברי רבי יוסי תולה ליד על ראש ומניחה על ידו. שמע מינה סדר אחד לשתיהן".

סמ"ק

גם בסמ"ק קנג (הנ"ל) מבואר שהמחלוקת היא רק בתפילין של ראש, אך בתפילין של יד לכל הדעות הסדר הוא כמובא בתורה, ולא 'הוויות באמצע':

"ומ"מ בתפילין של יד לא נחלקו, ואם כן טוב לברך בשל יד ולשום של ראש בלא ברכה, כי גם רש"י פירש כי בשלא שח אין מברכין אלא בשל יד, כך קבלתי ממורי השר מא"יברא. אך ר"ת פירש אפי' בלא שח צריך לברך על של ראש, ואם כן ירא שמים הרוצה לצאת ידי שניהם, יהיו לו שני תפילין של ראש, ויניחם בבת אחת, ויבטל בלבו אותן שאינן עשוין כתיקון חכמים, ויברך 'על מצות תפילין', כי יש מקום בראש להניח בו שני תפילין".

הסוברים שגם בתפילין של יד נחלקו

הגהות מיימוניות

בהגהות מיימוניות על הרמב"ם תפילין ג, ה, מבואר שנחלקו גם לגבי תפילין של יד, שכן כתב שגם למ"ד 'הוויות באמצע', יש לכתוב את הפרשיות של תפילין של יד כסדר הכתוב בתורה (מבחינה כרונולוגית), ולכן יש להשאיר בפרשיה השלישית של הקלף של תפילין של יד מקום ריק, ולכתוב בפרשיה הרביעית את 'שמע', ואז לחזור ולכתוב בפרשיה השלישית את 'והיה אם שמוע':

"אבל רב שרירא ורב האי בנו, ור"י אלפס ורבינו תם ורא"מ פירשו שמניחין כסדר הזה: קדש, והיה כי, והיה אם שמוע, שמע. וסימניך: הויות סמוכות. עוד סימן אחר: שינין שבראשי פרשיות סמוכות לשינין שבעורות: שי"ן דשמע מכאן ושי"ן דקדש מכאן. מ"מ אפילו לדבריהם צריך לכותבן כסדר שכתובין בתורה, ובתפילין של יד שכותב בחתיכה אחת – מניח עמוד ג' חלק לכתוב בו 'והיה אם שמוע' אחר שיכתוב 'שמע' בעמוד ד'".

לבוש

דבריו אלו, שלא בשמו של הגהות מיימוניות, הובאו בלבוש או"ח לד, ג:

"והנוהגין בשתי התפילין שכתבנו, גם כשכותב אותם של ר"ת צריך גם כן לכותבן כסדר שהם כתובים בתורה, כמו לרש"י ולרמב"ם, שבכתיבה הכל מודים שצריך לכותבן כסדרן בתורה.

לפיכך בשל יד, שהם בקלף אחד, יכתוב 'קדש' 'והיה כי יביאך' ויניח חלק מקום פרשת 'והיה אם שמוע', ויכתוב 'שמע' בסוף הקלף, ואח"כ יכתוב 'והיה אם שמוע' על המקום שהניח חלק, דסדר הנחתן בבתים בשל יד ושל ראש שוין הם".

מגן אברהם

וכ"כ במג"א לד, ב:

"ולר"ת וכו' – ומ"מ צריך לכתבו כמ"ש סי' ל"ב ס"א בהג"ה, ולכן צריך שיניח חלק פרשה 'והיה אם שמוע', ויכתוב פרשת 'שמע' בקצה הקלף, ואח"כ יכתוב פרשת 'והיה אם שמוע' באמצע".

משנה ברורה

והביאו המשנה ברורה שם ג:

"ולר"ת – כתבו הפוסקים דגם ר"ת מודה דבעינן כתיבתן כסדר שהם כתובין בתורה, שהוא 'קדש' 'והיה כי יביאך' 'שמע' 'והיה אם שמוע', אלא דפליג ארש"י לענין הנחתן בבתים. ועל כן הרוצה לכתוב תפילין לדעת ר"ת, יכתוב בשל יד שהם בקלף אחד 'קדש' 'והיה כי יביאך', ויניח חלק 'והיה אם שמוע', ויכתוב 'שמע', ואח"כ יכתוב 'והיה אם שמוע'. ובשל ראש יכתבם בארבע קלפים כסדר ממש, ויסדרם בבתים: 'קדש' 'והיה כי' 'והיה אם' 'שמע'".

וכן עולה בפשטות מדברי כל הראשונים שדיברו על הנחת שני זוגות תפילין כדי לצאת ידי חובת שתי הדעות, ולא כתבו להניח רק שתי תפילין של ראש.

שיטת השימושא רבא

פשטות לשון הראשונים בדעתו

לשון השימושא רבא:

"ויכתוב הני ד' פרשיות דאמור רבנן בקלפא, ומהדר ליה סופא (סופא) לאפה, ומשוי פרשתא ד"קדש" לימיניה בביתא קמא, ופרשתא דסמיך ליה "והיה כי יביאך" בביתא תנינא, ופרשתא ד"שמע" בביתא תליתאי, ופרשתא "והיה אם שמוע" בביתא רביעתא".

מלשון הראשונים הרבים הנ"ל שהזכירו את השימושא רבא כמי שסובר כרש"י, נראה בפשטות שהבינו שאין מחלוקת בין רש"י לשימושא רבא, שאם לא כן היה להם לציין שאמנם בסדר הפרשיות ה'שימושא רבא' מסכים לרש"י, אך בסדר הכנסתן לבתים הוא סובר ההיפך משיטתו.

רמ"ע מפאנו

מנגד, בשו"ת רמ"ע מפאנו קז, כתב שדעת שימושא רבא כרש"י לעניין סדר הפרשיות, אך לעניין סדר הנחתן בבתי התפילין דעתו שיש להכניס את פרשת 'קדש' בימין המניח, ואחריה את 'והיה כי יביאך', ואחריה 'שמע' ואחריה 'והיה אם שמוע', בעוד שלרש"י מכניס את 'קדש' בימין הקורא, שהוא שמאל המניח.

וכן הראב"ד, בעניין סדר הפרשיות סובר כר"ת, אך בעניין סדר הנחתן בבתים סובר שמכניסים את 'קדש' בימין המניח ולא בימין הקורא. נמצא שיש ארבע שיטות:

"בפרק הקומץ רבה: תנו רבנן, כיצד סודרן?… וקם לן האי פירוקא למסקנא, דליכא מאן דפליג עליה…

ובמילתיה קמייתא דאביי משמע דההיא דמתנייא ברישא מיפרשא לימין המניח, דקא מסדר להו ארישיה או לימין הכותב כשהוא בא להצניעם בבתים, דשייכי אהדדי ובחד גוונא נינהו. ובתרווייהו בעינן למנדע כיצד סודרן, הואיל ומצוה עבדי. וההיא דרמינן עלה מוקמינן לה לימין הקורא, דלא מתנינן בה להדיא כיצד סודרן מילתא דלא רמיא על הקורא כלל.

ואשכחן לרב האיי גאון דס"ל הכי. והעיד עליו ראב"ד בהשגות שכך היה נוהג. ועוד שהיה מסדר "קדש" לימין המניח כדאמרן, "כי יביאך" סמוכה לה בפנים, "שמע" לשמאלו מבחוץ, "אם שמוע" סמוכה לה בפנים. ומשמו של אביו רב שרירא גאון אתמר בהו סימנא תרין שיני"ן דתפילין דאיתנהו ב"קדש" ו"שמע". ומשמיה דרב האיי אמרו בהן סימן שני: דקרי עלייהו "הויות אהדדי", פי' תרתי "והיה" סמוכות באמצע, דהיינו "כי יביאך" גבי "קדש", "אם שמוע" גבי "שמע", כמו שזכרנו.

אבל בשמושא רבא דתפלין נקטי לה כוותיה בחדא ופליג עליה בחדא. דגרסינן התם: האי מאן דבעי למעבד תפלי וכו' משוי פרשתא ד"קדש" לימיניה וכו' דהיינו ימין הכותב היינו ימין המניח. ופשיטא להו התם שסדר הפרשיות בבתים כסדרן בתורה, דהויא לה "והיה אם שמוע" לשמאל המניח.

והדין שמושא רבא משמייהו דגאונים אתמר, שדבריהם דברי קבלה…

ומדאשכחן דקמו להו רבנן זוגי זוגי: ראב"ד ושמושא רבא מסדרי "קדש" לימין המניח, שמושא רבא ורמב"ם שוים דסדרן בתפלין כסדרן בתורה, ראב"ד ור"ת סמכי הויות אהדדי, ר"ת ורמב"ם מסדרי "קדש" לימין הקורא.

ולכל חד מינייהו איכא מסייעין טובא ומסבירים פנים, אנן כמאן נעביד? אי נחמי מאי עמא דבר, כבר נהגו רבים וגדולים בדורות הראשונים קצתם כדברי זה וקצתן כדברי זה, ובשני בתי דינים דוקא דליכא משום 'לא תתגודדו', עד דחשו לה מהר"ם והרא"ש וזולתם, שלמים ורבים, ועמהם קהלות גדולות, שהיו מניחים של רש"י ושל ר"ת יחד – חד זוגא לשם תפלין וחד לשם רצועות בעלמא…".

מצת שמורים

גם הרב נתן שפירא ב'מצת שמורים' הל' תפילין ד"ה: 'ונראה שמר' כתב שלשיטת שימושא רבא "צריך 'קדש' מימין המניח", וכתב להניח תפילין של רש"י ושל ר"ת בשחרית, "ושימושא רבא צריך להניח בתפילת מנחה, כי תפילין אלו עושין כשתי בסברות של רש"י ושל ר"ת" מבחינה קבלית:

"אבל שימושא רבא כיון אל טעם אחר, והוא הנצח דאימא מתלבש בקו ימין דזעיר, והוד דבינה בקו שמאל דזעיר, לכן כשיוצאין המוחין דזעיר יוצאים כסדרן, כמו שהם עומדים, דהיינו חכמה מימין הזעיר ואח"כ הבינה ואח"כ החסדים ואח"כ הגבורות. ולכן סבר שימושא רבא שצריך 'קדש' מימין המניח, אבל הפרשיות כסדרן הם, וזהו הפלוגתא בשל תפילין דרש"י, שהם דאימא, אבל במוחין דאבא הנה ר"ת כיוון אל טעם אחר…

אבל אליבא דשימושא רבא ור"ת ורש"י כולם הם אמתיים, וצריך להניח כולם, דהיינו בשחרית צריך להניח רש"י ור"ת ביחד כמו שנכתוב לקמן ב"ה, ושימושא רבא צריך להניח בתפילת מנחה, כי תפילין אלו עושין כשתי הסברות של רש"י ושל ר"ת…".

שיטת הראב"ד (בשם רב האי גאון)

הראב"ד בהשגות על הל' תפילין ג, ה, בשם "רבינו האי", סובר כר"ת מבחינת סדר הפרשיות, אך כתב ש"'קדש' מימין המניח", וזאת בניגוד לשיטת רבנו תם שלדבריו 'קדש' בשמאל המניח ובימין הקורא העומד מולו"

"כתב הראב"ד ז"ל, אמר אברהם: רבינו האי ז"ל אינו אומר כן, אלא 'הויות באמצע': 'קדש' מימין המניח, 'והיה כי יבאך' סמוך לה, 'שמע' משמאלו, 'והיה אם שמע' סמוך לה באמצע. והוא בהיפך לקורא שכנגדו. ו'הקורא קורא כסדרן' – על 'שמע' 'והיה אם שמע' נאמר, שהוא כסדר הקורא בתורה מימין לשמאל. והמחבר הזה שם הברייתא השנויה בגמרא מימין הקורא… ולפיכך תפס הגאון ז"ל דרך פשיטות הגמרא, ושם הויות באמצע. עכ"ל".

וכ"כ בדעתו בשו"ת רמ"ע מפאנו הנ"ל.

וכ"כ באר יהודה שם, שלראב"ד רב האי גאון סובר כר"ת בסדר הפרשיות, אך לא בסדר הנחתן בתפילין:

"וזה מכוון גם בפי' רש"י ז"ל. והסדר שהביא הראב"ד בשם רב האי גאון ז"ל הוי בזה כפי' ר"ת ז"ל, דהויות באמצע, אלא בזה פליג עליה וסובר דפרשת 'קדש' 'והיה כי יביאך' הוי מימין המניח, ופרשת 'שמע' 'והיה אם שמוע' הוי מימין הקורא.

ומעתה התוס' שכתבו דרב האי גאון הסכים לשיטת הר"ת ז"ל, זה הוי לענין זה דהוויות באמצע, ולא לגמרי כפי' ר"ת ז"ל. ומ"מ אכתי יש לומר דגם רב האי גאון יודה דהשי"ן של ראשון הוי לימין המניח, וסמוך לפרשת 'קדש', וכדעת הגהות הסמ"ק ז"ל שהובא בב"י בא"ח בסי' ל"ו…".

דעת רב האי גאון

הסוברים שרב האי גאון כר"ת

תוספות

בתוס' הנ"ל במנחות מובא בשם רב האי גאון שסובר כרבנו תם:

"ומפרש ר"ת: 'קדש' 'והיה כי יביאך' מימין של קורא, ומשמאל של קורא הוי 'שמע' מבחוץ ואחריה 'והיה אם שמוע' מבפנים. וניחא השתא מה שחלקו. וכן פירש רבינו חננאל בסנהדרין (דף פט.): כל בית החיצון שאינו רואה את האויר – פסול, כגון 'קדש' ו'שמע'. וכן רב האי גאון".

ראב"ד

גם הראב"ד הנ"ל, בהשגותיו על הרמב"ם (תפילין ג, ה) כתב שרב האי גאון סובר ש'הויות באמצע'.

מיוחסות לרמב"ן

גם במיוחסות לרמב"ן הנ"ל כתב בשם רב האי גאון שסובר ש"הויות באמצע".

רשב"א

גם בשו"ת הרשב"א הנ"ל (א, תרמט) כתב שדעת רב האי גאון כר"ת.

הגהות מיימוניות

גם הגה"מ הנ"ל כתב שדעת רב האי ורב שרירא גאון כר"ת.

אגור

גם האגור הנ"ל כתב שדעת רב האי גאון ורב שרירא גאון כר"ת.

הסוברים שרב האי גאון כרש"י

רמב"ם

הרמב"ם בתשובה לחכמי לוניל כתב שהעידו בפניו שפתחו את תפיליו של רב האי גאון ומצאו שסדר פרשיותיו כפי שכתב הרמב"ם בחיבורו[5].

חינוך

גם החינוך הנ"ל (תכא) כתב שדעת רב האי גאון כרש"י ורמב"ם.

דעת היראים

מלשון ספר היראים שצט, משמע שסובר כרש"י:

"בתפלה של יד צריך לכתוב ארבע פרשיות: 'קדש לי', 'והיה כי יביאך', 'שמע', 'והיה אם שמוע'. וכן בתפלה של ראש. ולמה כותב אלו ד' פרשיות? לפי שבאלו ד' פרשיות הזהיר הב"ה לעשות תפילין".

מנגד, בהגהות מיימוניות הנ"ל, כתב שדעת הרא"מ כר"ת, ובפשטות כוונתו ליראים.

שו"ת מן השמיים

בשו"ת מן השמים ג, כתב ששאל מעם הקב"ה "הלכה כדברי מי, ודברי מי אתה מחבב" בעניין מחלוקת הסוברים ש"הוויות באמצע" לעומת "הוויות כסדרן".

וכתב שהשיבוהו מן השמיים: "אלו ואלו דברי אלהים חיים", שהקב"ה נוקט 'הויות באמצע' ופמליא של מעלה 'הויות כסדרן'. וסיימו: "והוא אשר דיבר ה': 'בקרובי אקדש, ועל פני כל העם אכבד'. וזה כבודו, בהיות פרשת מלכות שמים תחילה" (התשובה מעורפלת, ואכן נחלקו מה השיבוהו למסקנה):

"ועוד שאלתי על סדר פרשיות שבתפלין, וכך היתה שאלתי: אנא המלך הגדול, הגבור והנורא, חכם הרזים, מגלה נסתרות, מגיד נעלמות, שומר הברית והחסד; הגדל נא חסדך עמנו היום, וצוה למלאכיך הקדושים להודיעני את אשר נסתפקנו בסדר פרשיות של תפלין. כי יש מהחכמים האומרים 'הויות באמצע', ואם החליף – פסולות, ויש מחכמים האומרים 'הויות כסדרן', ואם החליף – פסולות. ועתה מלך מלכים, צוה למלאכיך הקדושים להודיעני הלכה כדברי מי, ודברי מי אתה מחבב.

והשיבו: אלו ואלו דברי אלהים חיים, וכמחלוקת למטה כך מחלוקת למעלה. הקדוש ברוך הוא אומר: 'הויות באמצע', וכל פמליא של מעלה אומרים: 'הויות כסדרן'. והוא אשר דיבר ה': 'בקרובי אקדש, ועל פני כל העם אכבד'. וזה כבודו, בהיות פרשת מלכות שמים תחילה".

פסיקת ההלכה

שולחן ערוך

בשולחן ערוך או"ח לד, א-ב, הביא את שיטת רש"י ורמב"ם, ואחריה את שיטת ר"ת, והסיק: "ומנהג העולם כרש"י והרמב"ם", אולם "ירא שמים יצא ידי שניהם", והאריך לבאר שמוטב להניחן יחדיו, אך "אם אינו יודע לכוין המקום ולהניח שניהם יחד, יניח כדברי האחד של יד ושל ראש… ויניח האחרים על סמך ברכה הראשונה".

בהמשך (סעיף ג) כתב ש"לא יעשה כן אלא מי שמוחזק ומפורסם בחסידות":

"סדר הנחתן בבתים: לרש"י והרמב"ם 'קדש' משמאל המניח בבית החיצון, ואחריו 'כי יביאך' בבית שני, ו'שמע' בבית השלישי, 'והיה אם שמוע' בבית הרביעי, שהוא בית החיצון לימינו. ולר"ת בבית השלישי 'והיה אם שמוע' ובבית הרביעי, שהוא החיצון, 'שמע'. ומנהג העולם כרש"י והרמב"ם.

ירא שמים יצא ידי שניהם, ויעשה שתי זוגות תפילין ויניח שניהם, ויכוין בהנחתם: באותם שהם אליבא דהלכתא אני יוצא ידי חובתי, והשאר הם כרצועות בעלמא, כי מקום יש בראש להניח שתי תפילין. וכן בזרוע.

ואם אינו יודע לכוין המקום ולהניח שניהם יחד, יניח כדברי האחד של יד ושל ראש, (ויסלקם מיד), ויניח האחרים על סמך ברכה הראשונה. (וי"א שאם) לא יוכל להניח בבת אחת, יניח של רש"י ויברך עליהם, ויהיו עליו בשעת ק"ש ותפלה ואחר התפלה יניח של ר"ת בלא ברכה, ויקרא בהם 'שמע' 'והיה אם שמוע'.

לא יעשה כן אלא מי שמוחזק ומפורסם בחסידות".

רדב"ז

ח"ג תעח

בשו"ת הרדב"ז ח"ג תעח, באר מדוע אין איסור 'בל תוסיף' בהנחת תפילין של רבנו תם, וכתב ש"אותם אשר נהגו להניח שני תפילין לצאת ידי המחלוקת", אין בידם איסור 'בל תוסיף', כיוון שלכל שיטה אין יוצאים ידי חובה בשיטה השנייה.

עוד כתב שהנוהג להניח את שני הזוגות "מניחם ביחד ומברך, ולא זה אחר זה", כי שמא "אותם שבמניח באחרונה הם הכשרים, ויש הפסקה בין ברכה להנחה":

"ואותם אשר נהגו להניח שני תפילין לצאת ידי המחלוקת, היינו משום דאליבא דר"ת 'הויות להדדי' – אם לא עשה כן הם פסולים מן התורה, ולאידך סברא אם עשה 'הויות להדדי' – גם כן הם פסולים מן התורה. וליכא משום 'בל תוסיף', כיון שאין שניהם כשרים, וצריך להניחם זה למעלה מזה, דמקום יש בראש להנחת שני תפילין, ולא זה אצל זה, לפי שאין אחד מהם בין העינים.

ומניחם ביחד ומברך, ולא זה אחר זה, דדילמא אותם שמניח באחרונה הם הכשרים, ויש הפסקה בין ברכה להנחה".

ח"ו ב אלפים רעו

בתשובה נוספת, בח"ו ב' אלפים רעו, כתב שהמניח תפילין של רבנו תם במנחה לא יברך עליהן, משום שמעיקר הדין הלכה כרי"ף (כלומר כשיטת רש"י), ולכן אין לברך על דעה שרק חוששים לה, ש"אין אנו מניחין אותם של ר"ת במנחה משום דסבירא לן כותיה, אלא משום לחוש לסברתו ולקיים מצות תפילין אפי' לדעתו". והוסיף ש"אם לא שראיתי שכתבו בעלי הקבלה סדר הנחתן כדברי ר"ת, לא היינו חוששין לזה".

ולעניין חשש יוהרא כתב שאם מניחים את תפילין דר"ת במנחה אין לחשוש לכך, משום שהרואה אותו מניח תפילין במנחה אינו יודע שהוא מניח תפילין של ר"ת כדי לחשוש לשיטתו, אלא הרואה "חושב שרוצה לקיים מצות תפילין גם במנחה, שמצותן כל היום":

"שאלת ממני אודיעך דעתי במי שרגיל להניח במנחה תפילין לדעת ר"ת ובעלי סברתו, אם יברך עליהם או לא.

תשובה אין ראוי לברך עליהן, כיון שאין הברכות מעכבות המצוה. ואף על גב דכתוב בספר כפתור ופרח שהעושה המצוה לדעת אחד מן הפוסקים אף ע"פ שיש חולקים עליו חייב לברך, ויש ראיה מהתפילין עצמן, שהרי יש בהם מחלוקת, ואפילו הכי נהגו לברך, מכל מקום אין הדברים אמורים אלא בזמן שנעשה תמיד המצות לדעת אותו פוסק, והכא נמי אם היה מניח התפילין שחרית ומנחה לדעת ר"ת, היה חייב לברך. אבל להניח שחרית לדעת הריא"ף ולברך, ובמנחה לדעת ר"ת ולברך, ממה נפשך הוא מברך אחת לבטלה.

ותו, דמחזי כי חוכא ואטלולא, דבשחרית יסבור הלכה כריא"ף ולמנחה יסבור הלכה כר"ת? ובשלמא הנחתו אין קפידא כדי לקיים מצות תפילין בכל יום לדעת כ"ע, ניחא, דליכא פסידא בהכי, אבל לברך עליהם – אין לנו. והא דמברכי בשל שחרית, היינו משום דסבירא לן הלכה כהריא"ף, כאשר נהגו כולי עלמא, ואין אנו מניחין אותם של ר"ת במנחה משום דסבירא לן כותיה, אלא משום לחוש לסברתו ולקיים מצות תפילין אפי' לדעתו.

ואם לא שראיתי שכתבו בעלי הקבלה סדר הנחתן כדברי ר"ת, לא היינו חוששין לזה, אבל מהיות טוב אל תקרי רע. אבל לברך – אין זה טוב אלא רע. ואם לא מפני הטורח ומחזי כיוהרא יותר טוב היה להניח את שתיהן יחד, דמקום יש בראש להניח שתי תפילין, וכן היה נוהג א' מגדולי הדור הזה. אבל להניח בשחרית אותם של הריא"ף ולערב אותם של ר"ת לא מחזי כיוהרא, שהרואה אינו יודע שרוצה לקיים שתי הסברות, אלא חושב שרוצה לקיים מצות תפילין גם במנחה, שמצותן כל היום".

גר"א

תוספת מעשה רב

לעומת השו"ע ורבים שהלכו בעקבותיו, דעת הגר"א, כפי שמובאת ב'תוספת מעשה רב', היא שאין צריך לחשוש לשיטת רבנו תם. שאם נחשוש לה, עלינו לחשוש לשיטות נוספות בנוגע לכשרות התפילין, ונמצא שעלינו להניח כ"ד זוגות תפילין:

"שאל הגר"ח ז"ל (רבי חיים מוולוז'ין) את הגאון זצוק"ל: בשלמא מר אינו מניח תפילין דרבינו תם, כדי שלא לבטל אף רגע אחת מתפילין, ושל רש"י ז"ל עיקר. אבל אני, שבלאו הכי אני מבטל כמה שעות מתפלין, מה בכך אם אניח איזה שעות ביום, ואצא ידי חובת תפילין לכל הדיעות? והשיב לו: אם תרצה לצאת כל הדיעות, תצטרך להניח כ"ד זוגות. וכשמעו זאת היה משתומם: היכן מצינו כ"ד חילוקי דעות בתפלין? והשיב לו: דוק ותשכח.

ואסיק על דעתו דדעת רב האי גאון הוא כרביצתם, רק להיפך – מימין לשמאל (כדעת הראב"ד בשמו, כנ"ל), הרי ג' זוגות. מחלוקת בפתוחות וסתומות – הרי ששה זוגות. מחלוקת אם לכותבן בקלף במקום בשר – הרי י"ב. מחלוקת אם להניח הפרשיות מעומדות או מונחות – הרי כ"ד זוגות.

אמר לו הגר"ח: הרי נמצא בזוהר על תפילין דר"ת שהן של עולם הבא. והשיבו דפשט הזוהר אינו כן, ומי שמהדר אחר עולם הבא יניחן. ומיום שמעו דברי אלקים חיים מפיו הקדוש, פסק מלהניחן".

שיח אליהו

ב'שיח אליהו' סד, כתב שהגרסה בדו-שיח בין הגר"א לרבי חיים מוולוז'ין הנ"ל היא 'ס"ד זוגות', ולא כ"ד, וזהו החשבון המובא שם:

"ב' הידועים של רש"י ור"ת, השלישי של הראב"ד דפליג על ר"ת, דסבירא ליה בסדר ד'קדש' 'והיה' כו' משמאל המניח, אלא דמקדים 'והיה אם שמוע' דלרש"י ברביעית בתר 'שמע', ולר"ת 'והיה אם שמוע' בשלישית, ו'שמע' ברביעית, דהויות להדדי… ועוד יש להמציא שיטה כרש"י, באופנא דלהראב"ד דברייתא קמייתא מימין המניח (שהיא שיטת  רמ"ע מפאנו בדעת 'שימושא רבא')…  הרי ארבע זוגות. וכתבו התוס' במנחות… היה אומר ר"ת שמניחים מושכב ולא מעומד… אם כן צריך שמונה זוגות לצאת גם זה הספק. עוד יש ספק בקלף אם במקום העב לצד הבשר או לצד השיער, כמו שכתב הכסף משנה מתשובה דחכמי לוניל לרבינו ספק זה… אם כן הרי ט"ז זוגות. עוד יש ספק בפתוחות וסתומות צורת הרמב"ם וצורת הרא"ש, הרי ל"ב זוגות. עוד דיו מן עשן עצים ולא מי עפצים דפוסל רבנו תם, ורמב"ם ורא"ש מכשירין, הרי ס"ד זוגות.

אלא הלכה מכריע כרש"י ורי"ף ורמב"ן, וכדחשיב הרמב"ם בתשובתו, דהגאון ר' משה קלעי שהיה תפילין שלו כדעת רבנו תם והשליכם… ושמעתי מפיו שהיה רבינו הגר"א אומר שיש לו קושיות על שיטת ר"ת שיקשה לו בעלמא דאתי. ולפי דבריו לא היה רוצה להניחם מחששא ד'בל תוסיף', כמו שכתבו הלבוש ומעדני מלך, וכן המזרחי דפ"ב דעירובין, דבזמנו איכא 'בל תוסיף'. ובתוספת מעשה רב י"ח איתא: כ"ד זוגות תפלין, וכשתי שאלות ותשובות הי' זאת".

עדויות לכך ששני המנהגים נהגו בעבר

 פסקי תוספות

בפסקי תוספות על מסכת מנחות לד, ב (אות צב), כתבו ש"בנהרדעא ובירושלם מצאו ב' זוגים – אחת כרש"י ואחת כר"ת" (ומלשון 'מצאו' משמע שמדובר על תגלית של ממצא עתיק יחסית):

"לרש"י מימין הקורא: קדש, והיה כי יביאך, שמע, והיה אם שמע. ולר"ת… בנהרדעא ובירושלם מצאו ב' זוגים – אחת כרש"י ואחת כר"ת".

הרב מנחם מנדל כשר

במילואים לספרו 'תורה שלמה' על התורה סימן א, כתב הרב מנחם מנדל כשר, שמדברי אביי "לא אמרן אלא גוייתא…" עולה ש"בימיהם לא היתה להם מסורת והלכה קבועה בסידור הפרשיות לעכב".

עוד הביא את דברי שו"ת בשמים ראש, שמה שאמר רבא "אלא לא שנא", הכוונה "לא שנא וכשר" (כלומר בכל אופן ששינה את סדר הפרשיות – כשר, גם אם החליף חיצונית בפנימית), ולא כפי שמקובל להסביר. ומוכיח זאת לפי המקורות שמהם עולה שהניחו תפילין במדבר, אף שפרשיות 'שמע' ו'והיה אם שמוע' כתובות רק בספר דברים. הרי ש'אין מוקדם ומאוחר בתורה'. ולכן רבא מכשיר בכל שינוי של סדר הפרשיות (לפי הסבר הבשמים ראש), שכן "אין אנו יודעין מתי נאמרו, אם קודם קדש או באמצע או אח"כ, ולכן כשר בכל אופן שמניחין אותם".

"ורק בזמן הגאונים רצו לעשות שיטה אחת, כעין שמצינו גבי תקיעות בראש השנה" שהסביר רב האי גאון שהיו מנהגים שונים ורבי אבהו התקין מנהג אחיד לכולם, "שלא יהיו כשתי תורות". "אותו הדבר הוא עם סדר הפרשיות, שהמחלוקת נולדה בשעה שרצו לסדר אופן אחד, ולא היה שייך לומר: פוק חזי מאי עמא דבר, מפני שמקודם לא חששו, וסבירא להו: 'אלא לא שנא וכשר' – בכל אופן שמניחים כשר, על יסוד: אין מוקדם ומאוחר בתורה":

"ולי נראה לפרש על פי מה דמבואר במנחות שם, לענין 'החליף פרשיותיה של תפילין – פסולות. אמר אביי: לא אמרן אלא גוייתא לברייתא כו', אמר ליה רבא: מאי שנא כו' אלא לא שנא' עד כאן. (אם החליף הכונה שהחליף הפרשה הפנימית לחיצונה, או החליף הפרשה החיצונה לפנימית).

ומבואר מדברי אביי ורבא שבימיהם לא היתה להם מסורת והלכה קבועה בסידור הפרשיות לעכב, ואפילו למסקנא: 'אלא לא שנא – מביא בבשמים ראש סי' כד פירוש הגאונים: לא שנא – וכשר, ומצינו ממש כעי"ז בחולין מו: פליגי רבא ורבינא לענין טריפות הריאה, ומסיים אלא לא שנא, ופליגי שם: לרש"י לא שנא וכשרה, והתוס' בשם ר"ח: לא שנא וטריפה.

והנה למקורות הנ"ל שהניחו תפילין במדבר, מוכרחים לומר שהפרשיות 'שמע' 'והיה אם שמוע' נאמר עליהם: אין מוקדם ומאוחר בתורה. אם כן, הרי זה סתירה למה שאמרו בגמ' שהקורא קורא כסדרן, פירש"י: כסדר שהן כתובין בתורה – מוקדם מוקדם ומאוחר מאוחר. וכן לשיטת המכילתא שלא כסדרן פוסל, שהרי למ"ד שהניחו תפילין במדבר צריך לומר שלא נאמרו כסדרן שכתובים, ומטעם זה סבירא ליה לרבא לא שנא וכשר, להפי' שכשר בכל אופן, משום שאין אנו יודעין מתי נאמרו, אם קודם קדש או באמצע או אח"כ, ולכן כשר בכל אופן שמניחין אותם. וכמו שיש היום ארבע שיטות: רש"י ור"ת שימושא רבא והראב"ד, עיי"ש בתורה שלמה בירור השיטות ויוצאין לכל השיטות.

ורק בזמן הגאונים רצו לעשות שיטה אחת, כעין שמצינו גבי תקיעות בראש השנה, שהיו להם מנהגים שונים, ואתקין רבי אבהו, ומפרש רב האי שכל א' יצא כדין, אלא ר' אבהו תיקן שיעשו כולם באופן שלא יהי' כשתי תורות. אותו הדבר הוא עם סדר הפרשיות, שהמחלוקת נולדה בשעה שרצו לסדר אופן אחד, ולא היה שייך לומר: 'פוק חזי מאי עמא דבר', מפני שמקודם לא חששו, וסבירא להו: 'אלא לא שנא וכשר' – בכל אופן שמניחים כשר, על יסוד: אין מוקדם ומאוחר בתורה. וזה לא כמבואר שיטת הראשוני בשו"ע שלכל א' מהשיטות פסולים השיטות אחרות".

הרב ראובן מרגליות

הערות על שו"ת מן השמים

בהערות על שו"ת מן השמים בהוצאת מוסד הרב קוק, עמ' מה-מו, הקשה הרב ראובן מרגליות: "איך אפשר שביום מן הימים תתהוה מחלוקה בדבר ידוע ונהוג בחיי יום יום?", ובפרט "בתפלין, שהניחו יום יום, איך אפשר שבזמן מן הזמנים תתחדש מחלוקה באפני סדור פרשיותיה, הרי במוחש המתקיים דור דורים, ונראה לעינים, אי אפשר שתקום פלוגתא במציאות!".

ותירץ על בסיס דברי רב שרירא ורב האי גאון בנוגע למנהגי תקיעות השופר לפני תקנת רבי אבהו, והוסיף ש"בימים האחרונים נתגלו במערות ארץ ישראל שרידים עתיקים מתקופת בית שני וסמוך לה, ומהם נמצאו תפלין מפלוגת לוחמים של חיל בר כוכבא, והפרשיות מסודרות כשיטת הרבינו תם". אם כן, "הרי לנו עדות נאמנה שעוד בתקופה קדומה זו היתה נהוגה שיטה זו, כלומר לא ה'רבינו תם' חידש שיטה שלא היתה ידועה מקודם, כי אם ה'רבינו תם' חיזק מנהג אלו שסדרו הויות באמצע". "וכבר הזכירו קדמונינו, שרב האי גאון הניח שתי זוגות תפלין".

לסיכום כתב: "למדים אנחנו מזה שכבר היה סדר זה לפנים בישראל, נהרא נהרא ופשטיה":

"והנה הפליאה גלויה: איך אפשר שביום מן הימים תתהוה מחלוקה בדבר ידוע ונהוג בחיי יום יום? ראה ברכות כ"ב רע"ב, גבי תקנת עזרא… וכתבו בתוס'… שאני הכא דדבר הרגיל בכל יום הוא, על כן אנו זכורים.

וגם אם נאמר שאפשר שתתחדש מחלוקה על דבר שהיה נהוג פעם אבל בנתיים נתבטל לתקופה ארוכה מאיזו סיבה שהיא, כאמרם בברכות ל"ו א, שהבדלה במוצאי שבת אומרים בתפלה בברכת 'אתה חונן לאדם דעת', ור"ע אומר: אומרה ברכה רביעית בפני עצמה. והקשו בגמרא: מכדי אנשי כנסת הגדולה תקנו הבדלות, נחזי היכי תיקן? ומשני: משום שבינתיים חל שינוי במנהג בהשפעת המצב הכלכלי – כשהיו עניים קבעוה בתפלה; אחרי כן, כאשר העשירו, קבעוה על הכוס; ושוב הענו וחזרו וקבעוה בתפלה. וכיון שנתבטלה בינתיים בתפלה, התהווה מחלוקה היכן היתה קבועה. אבל בתפלין, שהניחו יום יום, איך אפשר שבזמן מן הזמנים תתחדש מחלוקה באפני סדור פרשיותיה, הרי במוחש המתקיים דור דורים, ונראה לעינים, אי אפשר שתקום פלוגתא במציאות! כמו שמצינו בסנהדרין צ"ב ב, שאמר ר' יהודה בן בתירא: הללו תפלין שהניח לי אבי אבא, וממתים שהחיה יחזקאל היה. ובירושלמי עירובין פ"י ה"א, שאמר הלל הזקן: אלו תפלין מאבי אבא, ומימות דור ודור עטרו אבות את בניהם בטוטפות והנחילו להם תפלין שבידיהם מאבות אבותיהם. ויודע לשמור תפליו קונים לו תפלין. וכן נהגו הורי רבינו תם בהגיעו למצות בחיי סבו, ואיך זה יעמוד ביום מן הימים וישנה סדר מקובל בכל תפוצות ישראל מימים קדומים?

מוצאים אנחנו שמספקא להו בתרועות אי גנוחי גנח או ילולי יליל, ור' אבוהו התקין סדר לצאת ידי כל ספק. בלבול בשיעור תרועה יכולה להתהוות הרבה יותר מאשר בחפץ מוחשי, ועם כל זה הביא המגדול עוז ברמב"ם הל' שופר פ"ג מתשובות הגאונים: הכין אמר רב שרירא ורבינו האי זצ"ל, דהא תקנתא דר' אבוהו לא מדידיה תקון לה, אלא עיקר הדבר כך היה: מימות נביאים ראשונים, לשון 'תרועה' משמע גנוחה ומשמע ילולי כו', שזה וזה 'תרועה' נקרא, וכן היה מנהגם בימות הקדמונים בכל ישראל – מהם עושים תרועות יבבות קלות, ומהם תרועות יבבות כבדות, שהן שברים. ואלו ואלו יוצאין ידי חובתן.

והיה הדבר נראה חלוקה אע"פ שאינה חלוקה כו', אלו לפי מנהגן ואלו לפי מנהגן וכו', וכשבא ר' אבוהו ראה לתקן תקנה שיהיו בה כל ישראל מעשה אחד, ולא יֵראה ביניהן דבר שהדיוטות רואין אותו כחלוקה כו'. נמצאת תקנת ר' אבוהו לכנופי מנהגא. עכ"ל רב שרירא ורב האי. וכן פירש הרמב"ם בפירוש המשניות, והוא דרך נכון מאד. וגם על דרך האמת יש בו סוד נסתר מוכתר בנימוסי. ע"כ ממגדול עוז.

וכן כתב הריטב"א בחדושיו לראש השנה ל"ג: נשאל רבינו האיי ז"ל: וכי קודם שבא ר' אבוהו לא יצא ישראל ידי תקיעת שופר? שהרי נראה שהיה הדבר ספק ביניהם ענין התרועה, והאיך אפשר שבמצוה זו, שהיתה בכל שנה, לא ידעו אמתותה ולא ראו אלו לאלו איש מפי איש עד מרע"ה איך היה נוהג? והשיב הוא ז"ל כי בוודאי תרועת תורה בכל אחת מאלו – בין בגנוחי בין בילולי, ובתחילה היה עושה זה שברים וזה יבבות, כפי מה שנראה לו שהוא יותר יפה. והחכמים היו יודעין כן, אבל המון העם היו טועין, וכדי להוציא מלבם, וגם שלא תהא תורה כשתי תורות – בא ר' אבוהו כו', וכיון שתקיעת שופר נהוגה בצבור שיכול להיות ביחד בעלי מנהגים שונים, תיקן שיתקעו לפי כל המנהגים.

בימים האחרונים נתגלו במערות ארץ ישראל שרידים עתיקים מתקופת בית שני וסמוך לה, ומהם נמצאו תפלין מפלוגת לוחמים של חיל בר כוכבא, והפרשיות מסודרות כשיטת הרבינו תם. הרי לנו עדות נאמנה שעוד בתקופה קדומה זו היתה נהוגה שיטה זו, כלומר לא ה'רבינו תם' חידש שיטה שלא היתה ידועה מקודם, כי אם ה'רבינו תם' חיזק מנהג אלו שסדרו הויות באמצע.

וכבר הזכירו קדמונינו, שרב האי גאון הניח שתי זוגות תפלין, ראה פירוש טהרות המיוחס לו בכלים פי"ח מ"ח. ובנחל אשכול שעל האשכול להראב"ד ח"ב הלכות תפלין סי' כ"ו אות ג כמה רבוותי קדמאי שס"ל כשיטה זו וכמה שס"ל כשיטה שניה, ובתוס' מנחות ל"דב ד"ה והקורא, ובתשובות הרמב"ם (ירושלם תרצ"ד) סי' ז לחכמי לוניל [ומובא בכסף משנה לרמב"ם הל' תפלין פ"ג] כותב שמקודם גם דעתו היתה ש'הויו"ת באמצע' כאשר העידו בשם הגאונים, ותפלין שהיו לו בארץ מערב כך היו… וראה בהערות המו"ל הר' אברהם חיים פריימן הי"ד.

למדים אנחנו מזה שכבר היה סדר זה לפנים בישראל, נהרא נהרא ופשטיה".

פנינים ומרגליות

דברים מעין אלו כתב הרב מרגליות גם בספר פנינים ומרגליות, בפרק "הרמב"ם והזוהר", עמ' מב ואילך, ושם הוכיח שהמחלוקת קדומה, עוד מימי הגאונים, וכבר בתיקוני זוהר הובאו שתי האפשרויות. כמו כן הזכיר את הראיות הארכאולוגיות שמצביעות על כך ששתי השיטות היו קיימות עוד קודם תקופת הראשונים:

"הבדל הדעות בדבר סידור פרשיות התפילין נקרא על שם רש"י ונכדו רבינו יעקב איש תם. והנה ידועה הפליאה על אפשריות מחלוקת בדבר שידוע ונהוג בחיי יום יום. ראה ברכות כב, ב, גבי תקנות עזרא שהקשו בגמרא: ונחזי עזרא היכי תיקן? וכתבו בתוס': "אע"ג דבהרבה מקומות גבי שאר תקנות לא פריך בגמרא הכי, שאני הכא דדבר הרגיל בכל יום הוא על כן אנו זכורים". וגם אם נאמר שאפשר שתתחדש מחלוקת על דבר שהיה פעם נהוג אבל נתבטל בינתיים לתקופה ארוכה לאיזו סיבה שהיא… אבל בתפילין שהניחו יום יום איך, אפשר שבזמן מן הזמנים תתחדש מחלוקת? וביחוד, הרי אי אפשר שתקום פלוגתא במציאות, המתקיימת דור דורים, כמו שמצינו בסנהדרין צב, ב, שאמר ר' יהודה בן בתירא: והללו תפילין שהניח לי אבי אבא, וממתים שהחיה יחזקאל היה, ובירושלמי עירובין פ"י ה"א שאמר הלל הזקן: אלו תפילין מאבי אמא, ומימות דור ודור עטרו אבות את בניהם בטוטפות והנחילו להם תפילין שבידיהם מאבות אבותיהם, ויודע לשמור תפיליו קונים לו תפילין. וכך נהגו הורי רבינו תם בהגיעו למצוות בחיי סבו, ואיך זה יעמוד ביום מן הימים וישנה סדר מקובל בכל תפוצות ישראל מימות דור ודור?

והנה מוצאים אנו שמספקא להו בתרועות אי גנוחי גנח או ילולי יליל…

והנה מקור המחלוקת בסדור פרשיות התפילין היא באשר שנינו במנחות לד, ב…

וראה בבשמים ראש שנתיחס להרא"ש [וקצת ממשנת קדמונים בו] בסי' כד… ורבינו הרמב"ם בתשובה לחכמי לוניל, שהעידו בשם רבותיהם והגאונים ובראשם רב האי גאון דבעינן הויות באמצע, אך לפי שנדמה להם שנמצא היפך מזה פנו אליו להורות להם כד"ת מה לעשות והוא, הרמב"ם, השיב שמקודם גם דעתו היתה כמוהם ותפילין שהיו לו בארץ מערב כך היו… הרי שלא נתחדשה מחלוקת כי אם מימים קדומים נהרא נהרא ופשטיה.

ושתי השיטות מובאות יחד בהקדמת תקוני זוהר… ואית דאמר הויות באמצע… וראה הקדמת הזוהר בראשית יג… וברעיא מהימנא שם רנח, א… ובזוהר ואתחנן רסט… ובתקוני זוהר חדש…

הנה בימים האחרונים נתגלו במערות הרבה שרידים עתיקים מתקופת בית שני, וסמוך לה וביניהם גם קמיעות שבהן כתובה פרשת עשרת הדברות שהיו תולין על הזרוע [ראה ערוך ערך תפל בשם רב נחשון גאון וספרי מרגליות הים סנהדרין כב, א אות ו], וגם נמצאו תפילין מפלוגת לוחמים של בר כוכבא והפרשיות מסודרות כשיטת הרבינו תם".

הרב גורן

בספרו 'תורת המועדים' בפרק "התפילין ממדבר יהודה לאור ההלכה" (עמ' 534 והלאה. המאמר פורסם גם ב'מחניים' גיליון סב), הרב גורן מבאר ש"חשיבות מיוחדת נודעת לגילויים" הארכאולוגיים ש"נמצאו במדבר יהודה", וכן לגילויים שנמצאו ב"ודאי מורבעאת מעבר הירדן", ואחד מהם הוא זוג תפילין לפי סדר הפרשיות של רבנו תם המיוחסים לתקופת בר כוכבא, אשר "מאשרים את שיטת הגאונים ורבנו תם שהיתה כנראה מקובלת אצלם הלכה למעשה".

מנגד, במערה אחרת נמצאו תפילין שלגביהם "ידוע רק זאת, שהפרשיות של יד נכתבו לפי סדר כתיבתן בתורה, כלומר: "קדש" "והיה כי יביאך" "שמע", "והיה אם שמע", דהיינו לפי שיטת רש"י והרמב"ם, בנגוד לשיטת רבנו תם".

הרב גורן מסיק: "מתגלית זאת אפשר ללמוד שהמחלוקת הזאת שבין הגאונים ר"ת, רש"י  והרמב"ם, לא נוצרה בימיהם, אלא היו אלו שתי שיטות קדומות ביותר, וחילוקי מנהגים מימים ימימה ביחס לסדר הנחת הפרשיות בתפילין, והיו תמיד שני זרמים בין התנאים. אלה נקטו בשיטה אחת ואחרים בשיטה האחרת, כך שגם בימי התנאים הראשונים בתקופת בר כוזיבא כבר היו חילוקי מנהגים אלו של רש"י ור"ת בקרב העם להלכה ולמעשה".

לאחר מכן הזכיר את דברי ה'פסקי תוספות' שנמצאו תפילין בירושלים ובנהרדעא כרש"י וכר"ת, והסיק: "דברים אלו מאשרים שוב שהמחלוקת היתה מקדמת דנא, והיתה נטושה בין חכמי ישראל לבין חכמי בבל מעין שאר חילוקי המנהגים בין אנשי מזרח לבני א"י המבוארים בספר החילוקים".

עוד כתב ש"מפליא הוא שבאזור אחד במדבר יהודה, במערות הקרובות זו לזו באופן יחסי, נמצאו שני סוגי תפילין", וניסה להסביר זאת בכך שבימי מרד בר כוכבא נמלטו אל מערות מדבר יהודה אנשים מחלקים שונים בארץ (ואולי גם חיילים מחו"ל באו לעזור), שהיו להם מנהגים שונים בעניין סדר הפרשיות:

"בין הממצאים הרבים והמופלאים שנמצאו במדבר יהודה, אשר עוררו התעניינות מיוחדת במינה בין כל שוחרי התורה והמדע, הם בודאי הפרשיות והבתים של התפילין שנמצאו במערות שונות בקומרן, בואדי מורבעאת ובמערה בלתי נודעת, כפי שהחוקרים הצרפתיים מציינים בספרם על ממצאי המערות בואדי מורבעאת מעבר הירדן שי"ל באוקספורד. (יתכן שהמערה הבלתי נודעת היא בשטח מדינת ישראל). כמו כן נמצאו קטעי שתי פרשיות תפילין "קדש" "והיה כי יביאך" על ידי החוקרים שלנו בנחל צאלים המשתייכים כנראה גם כן לתקופת בר כוזיבא, כפי שהוכיחו החוקרים.

חשיבות מיוחדת נודעת לגילויים אלו, באשר על ידם אפשר לברר, ולו מבחינה תיאורטית בלבד, כמה גופי הלכות השנויים במחלוקת בתלמוד ובפוסקים, וכן יכולים הם לסתור ולהזים את מחקרי הסרק של אנשי המדע השונים הדוגלים כביכול בפיתוח ההלכה. מאחר ועיקרי הדינים של התפילין מבוססים על "הלכות למשה מסיני" שנמסרו כתורה שבע"פ, כמו שכתב הרמב"ם בהלכות תפילין (פ"ג הל"א), על סמך סוגיות הבבלי בשבת (כח, ב. קח, א), מנחות (לה, א), ובירושלמי מגילה (פ"א): "שמונה הלכות יש במעשה התפילין כולן הלכה למשה מסיני, ולפיכך כולן מעכבות, ואם שינה באחת מהן פסל".

ואכן רבו השיטות במצות תפילין יותר מאשר בכל מצוה אחרת הנוהגת בזמן הזה.

וניתן לתופעה זו בטוי בשאילתות "כתר ראש" שנכתב מפי הגאון ר' חיים מואלוז'ין זצ"ל, שם מסופר שר' ישראל משקלאוב שמע מפי קדשו של הגאון ר' חיים מואלוז'ין אשר שאל את רבו הגר"א זלה"ה למה אינו מניח תפילין דרבנו תם, וענה לו הגר"א: "אם בשביל ספק דעות יש ששים וארבעה זוגות תפילין שיש להניח עפ"י ספקי השיטות", והוכיח לו זאת בפרטות מהסוגיא במנחות.

אם כי הגר"א זלה"ה דחה למעשה את שיטת רבנו תם, והשוה אותה לכל יתר ששים וארבע השיטות שנחלקו בסדר עשיית התפילין, עדיפה וזהה היא שיטת ר"ת עם שיטת רב שרירא גאון ורב האי גאון וכן נמצא בתשובות הגאונים לר' יוסף טוב עלם. וכעת באו הממצאים מואדי מורבעאת שבצד הירדני של ארץ ישראל, מצפון לעין גדי, המתייחסים כנראה לתקופת המרד של בר כוזיבא, שאירע כששים ושתים שנה לאחר חורבן הבית השני (לפי חישובי החוקרים), ומאשרים את שיטת הגאונים ורבנו תם שהיתה כנראה מקובלת אצלם הלכה למעשה. כי במערה אחת באותו איזור נמצא קלף שאורכו 175 מ"מ, ברוחב של 20 מ"מ (במקום המירבי), ובו כתובות שלש פרשיות מארבעת הפרשיות שבתפילין, לפי הסדר דלהלן מלמעלה למטה: קדש, והיה כי יביאך, והיה אם שמע. בין פרשה לפרשה ישנו הפסק באורך של שורה אחת ריקה. ועל קלף שני שנמצא שם שארכו 38 מ"מ על רוחב של 26 מ"מ (במקום המירבי), כתובה פרשת שמע. שתי חתיכות הקלף בהן ארבעת הפרשיות מגוללות מספר פעמים על עצמן והגלילה עטופה בחתיכת עור אחרת הלקוחה ממסמך הכתוב יוונית. כל הגלילה הזאת עביה 35X10 מ"מ…. (דילוג לעמ' 539)

והנה באשר לפרשיות התפילין שנמצאו במערה האחרת מאותה תקופה שמקומה בלתי ידוע, אין לנו הרבה ידיעות עליהן, באשר צילומן לא נתפרסם עדיין, אבל ידוע רק זאת, שהפרשיות של יד נכתבו לפי סדר כתיבתן בתורה, כלומר: "קדש" "והיה כי יביאך" "שמע", "והיה אם שמע", דהיינו לפי שיטת רש"י והרמב"ם, בנגוד לשיטת רבנו תם, כפי שכבר העירו חוקרי הממצאים בספרם שי"ל באוקספורד כרך מורבעאת. מתגלית זאת אפשר ללמוד שהמחלוקת הזאת שבין הגאונים ר"ת, רש"י  והרמב"ם, לא נוצרה בימיהם, אלא היו אלו שתי שיטות קדומות ביותר, וחילוקי מנהגים מימים ימימה ביחס לסדר הנחת הפרשיות בתפילין, והיו תמיד שני זרמים בין התנאים. אלה נקטו בשיטה אחת ואחרים בשיטה האחרת, כך שגם בימי התנאים הראשונים בתקופת בר כוזיבא כבר היו חילוקי מנהגים אלו של רש"י ור"ת בקרב העם להלכה ולמעשה.

אמנם מצינו בפסקי תוספות במנחות (לד, ב): "בנהרדעא ובירושלם מצאו ב' זוגים אחת כרש"י ואחת כר"ת". דברים אלו מאשרים שוב שהמחלוקת היתה מקדמת דנא, והיתה נטושה בין חכמי ישראל לבין חכמי בבל, מעין שאר חילוקי המנהגים בין אנשי מזרח לבני א"י המבוארים בספר החילוקים.

אבל המפליא הוא שבאזור אחד במדבר יהודה, במערות הקרובות זו לזו באופן יחסי, נמצאו שני סוגי תפילין, אלו שב"ואדי מורבעאת" כשיטת הגאונים ור"ת, ואלו (כנראה) מן המערות שבמדינת ישראל, מאזור נחל צאלים או נחל חבר (שגם שרידיהן נותרו מתקופת בר כוזיבא, כמו שצויין בהוצאת מורבעאת) כשיטת רש"י. ויתכן ששוכני המערות אליהן נמלטו שרידי הלוחמים בעת המלחמה באו מאזורי ארץ שונים, ונשארו מהם התפילין עם חילוקי המנהגים המייצגים מנהגי מקומות שונים בארץ ובחו"ל, שגם משם הגיעה כנראה תגבורת של לוחמים בימי בר כוזיבא כפי שמעידים המקורות ההיסטוריים והתלמודיים (ראה יבמות בבלי קכב, א: "מעשה בששים בני אדם" וכו').

גם פרשיות אלו לפי שיטת רש"י, שנמצאו במדבר יהודה במערה שמקומה לא נודעה, מעוררות בעיה הלכתית מסוימת, באשר לפי מה שהתפרסם בספר מורבעאת, סדר כתיבתן הוא אמנם כרש"י: 'קדש', 'והיה כי יביאך', 'שמע', 'והיה אם שמע', אלא שפרשת 'והיה אם שמע' נחלקת לשני עורות נפרדים 'את/השמים' כלומר: 'את' כתובה בסוף הקלף הגדול, עם כל הפרשיות, והיתר מתיבת 'השמים' ואילך כתובות על קלף נפרד, אלא שהם מגוללים יחד. הרי שלא הקפידו אפי' על הפרדת פרשה אחת לשני עורות נפרדים, והכשירו אותן לתפילין של יד, כנראה על סמך הגלילה על עצמן וכריכתן בעור אחד, העושה אותן כאחד".

אברהם קורמן

במאמרו "סיבת השמטת דינים שונים במשנה", בביטאון 'שמעתין' גיליון 105, כתב אברהם קורמן: "נשאלתי פעם: כיצד נוצרו חילוקי הדיעות בין רש"י ונכדו רבנו תם על סדר הנחת הפרשיות בתוך הבתים? למה לא פתחו את התפילין של האבא, כדי לדעת את סידור הפרשיות!"

והשיב, שלפני שהוכרעה הלכה כדעת רש"י, "היו רבים שסידרו את תפיליהם לפי שיטת רבנו תם. אגב, גם רב האי גאון ואחרים סברו כפי שיטת רבנו תם". והוסיף ש"בטרם שמכריעים שההלכה כפלוני, רשאי כל אחד לנהוג כחכם פלוני או אלמוני לפי ראות עיניו", כפי שהיה המצב אפילו בעניין מחלוקות בית שמאי ובית הלל, בהן נאסר לנהוג כבית שמאי לאחר שהוכרעה הלכה כבית הלל.

עוד כתב קורמן, שמלבד העובדה שלפני שהוכרעה הלכה כרש"י רבים נהגו כר"ת, "היו גם כאלה שנהגו לפי שיטה שלישית. כל זמן שלא הוכרע כיצד לנהוג – כל השיטות היו לגיטימיות. לכן אין מקום לשאלה מדוע לא בדקו את התפילין של הוריהם כדי לראות כיצד סודרו הפרשיות".

לאחר מכן התייחס קורמן לממצאים הארכאולוגיים ממדבר יהודה ומוודאי מורבעאת, וכתב: "הנה התגלו תפילין לפי שתי השיטות" והוסיף שהתפילין היו כתובות מלמעלה למטה ולא מימין לשמאל כמנהגנו, הרי ש"גם זה היה אז כשר".

הרב קורמן מסיק ש"מאחר ולא הייתה אז הקפדה על צורה אחידה של הכתיבה, ועל סדר הנחתן וכדומה, היה קל להיות בקי בנושא ולא היה צורך להעלות את הדברים על הכתב". ובכך מסביר כיצד מחלוקת משמעותית זו לא קיבלה ביטוי על הכתב קודם תקופת הראשונים:

"אמנם נכון, שבהרבה תקופות התרשלו רבים בהנחת תפילין, אולם אותם אנשים שעשו תפילין, וגם אלה שהניחו אותן, ידעו היטב במה מדובר. נשאלתי פעם: כיצד נוצרו חילוקי הדיעות בין רש"י ונכדו רבנו תם על סדר הנחת הפרשיות בתוך הבתים? למה לא פתחו את התפילין של האבא, כדי לדעת את סידור הפרשיות!

כידוע, נפסק להלכה לפי שיטת רש"י, שגם הרמב"ם סבר כך, ורק בתפילין אלה יוצאים ידי חובת מצוות הנחת תפילין. ברם, כל זה אמור לאחר שהוכרעה ההלכה לאמץ את שיטת רש"י, כי לפני כן היו רבים שסידרו את תפיליהם לפי שיטת רבנו תם. אגב, גם רב האי גאון ואחרים סברו כפי שיטת רבנו תם. עלינו אפוא לדעת, שבטרם שמכריעים שההלכה כפלוני, רשאי כל אחד לנהוג כחכם פלוני או אלמוני לפי ראות עיניו. הנה ידוע, שבטרם הוכרעה ההלכה כבית הלל, מי שרצה נהג כבית שמאי, ואיש לא היה רשאי למחות בידו. אולם, לאחר שהוכרעה שההלכה כבית הלל, אסור היה לנהוג כבית שמאי (ראה עירובין ו'-ז'), ואף נקבע שבית שמאי במקום בית הלל אינה משנה כלל (ברכות ל"ו, ע"ב), עד כדי כך. היו אף שטענו, לאחר שהוכרעה ההלכה כב"ה, שמי שנוהג כבית שמאי חייב מיתה. ואך זמן קצר לפני כן, גדולים וטובים נהגו כך, וקיימו את המצוות.

לפני רש"י ורבנו תם, לא הקפידו על סדר הנחת הפרשיות בתפילין. היו שנהגו כרש"י והיו שנהגו כפי שסבר רבנו תם שראוי לנהוג. היו גם כאלה שנהגו לפי שיטה שלישית. כל זמן שלא הוכרע כיצד לנהוג – כל השיטות היו לגיטימיות. לכן אין מקום לשאלה מדוע לא בדקו את התפילין של הוריהם כדי לראות כיצד סודרו הפרשיות.

והנה התגלו תפילין לפי שתי השיטות. גם בקומרן, בוואדי מורבעאת ובמערה (שמסיבות שונות לא פירסמו את מיקומה המדויק) נמצאו, לא לפני זמן רב, תפלין מימי בר־כוכבא, כלומר מימי רבי עקיבא. נמצאו שם גם תעודות רבות, שנכתבו בפקודת "שמעון בן כוסבא נסיא ישראליי. כך שאין ספק באיזו תקופה מדובר. ונתגלו שם תפילין, שסדר הפרשיות היה לפי שיטת רש"י. אולם בניגוד למקובל עלינו, לא נכתבו הפרשיות זו על יד זו לאורך הקלף, אלא פרשה אחר פרשה מלמעלה למטה. גם זה היה אז כשר.

הרמ"א לא ידע אז, בזמנו הוא, שכעבור מאות שנים יתגלו תפילין כאלה, אך בחושו הבריא הסביר קטע בברייתא (מנחות לייד, ע"יב), שתנא אחד סבר שיש לכתוב את פרשיות של תפילין זו אחר זו, מלמעלה למטה, כמו מזוזה ולא כמו ספר תורה (דרכי משה לטור או"ח ל"ב, ס"ק, ב) בלי הסברו אי אפשר להבין שם את חילוקי הדיעות. ורבים היו שתמהו על דברי הרמ"א האלה, והנה המציאות הוכיחה, שאכן היו שנהגו כך. וכיום, מי שיכתוב כך יפסול את התפילין, כי כבר נקבעה ההלכה, שיש לכתבן זו אחר זו לאורך (ראה רמב"ם הלכ' תפילין פ"ב ה"א). הנה כי כן, מאחר ולא הייתה אז הקפדה על צורה אחידה של הכתיבה, ועל סדר הנחתן וכדומה, היה קל להיות בקי בנושא ולא היה צורך להעלות את הדברים על הכתב.

בתפילין אלה התגלו הרבה דברים מעניינים. בניגוד למקובל עלינו, לפי שיטת רש"י והרמב"ם, שהפרשיות מסודרות מעומד, היו שם הפרשיות מסודרות בשכיבה, וזה תואם דווקא את שיטתו של רבנו תם (ראה מנחות ל"ג ע"א, בתוספות דה: "הא"). אגב, גם אלה המקפידים היום להניח גם תפילין לפי שיטת רבנו תם, אימצו רק את דעתו על סדר הנחת הפרשיות, ולא בעניין הנחתן בשכיבה. זאת ועוד, צורות האותיות של צ' ושל ש' תואם את צורת הכתיבה האשכנזית, ולא הספרדית. הדבר מפליא, כי גם ר' יוסף קארו, שהספרדים פוסקים תמיד כמותו, סבר אף הוא, שצורת הכתיבה האשכנזית של אותיות אלה, היא הנכונה, אך הספרדים לא שמעו בקולו בעניין זה.

אגב, הסופר של פרשיות אלה, הרשה לעצמו להעביר אותיות בודדות משורה אחת לסוף השורה השנייה. כאשר לא הצליח לסיים את המלה בסוף השורה, העביר אות אחת או שתיים לסוף השורה הבאה. כמו כן, הוא לא הקפיד תמיד לשים אותיות מנצפ"ך בסוף המלה. למשל: "לתת לך ארצ זבת חלב ודבש" "ולא יראה לך חמצ". ברם, במערה השנייה התגלו תפילין שהפרשיות היו מסודרות לפי שיטת רבנו תם דווקא. הרב גורן דן באריכות בפרשיות של התפילין שנתגלו בקומראן (ראה "תורת המועדים", מעמ' 496 ואילך). משום מה הוא לא הזכיר אפילו ברמז את עניין אותיות מנצפ"ך ולא את העברת אותיות מסופי שורה אחת לשנייה…".

הסברים כיצד נוצרה המחלוקת

אמונת חכמים

בספר אמונת חכמים ל, לרבי אביעד שר שלום באזילה, מראשוני האחרונים באיטליה, רבה של מנטובה, הקשה: "איך אפשר שלעבר היו כל חכמי ישראל מסכימין בסדר פרשיות התפילין", ואילו בימי הגאונים "המחלוקת כל כך גדולה עד שהרב הברצלוני" "לא ראה ולא שמע מעולם תפילין דרש"י, ודמה שהם טעות סופר" "ולעומת זה אנשי ארץ ישראל ורש"י לא ראו ולא שמעו תפילין ד'הויות אהדדי'"!

ותירץ ש"מלבד הטעם המפורסם, יש עוד טעם אחר עמוק ונעלם" לתפילין, ו"הורה משה להמון בני ישראל שצריך לעשות התפילין, ולשרידים אשר ה' קורא לִמד בצנעה הטעם הנסתר", ו"מי שירצה להיות מן המהדרים, לא יספיק לו בתפילין הידועים, אלא יעשה לו עוד תפילין אחרים, ויכוין בהם אל דבר נעלם".

ומעתה, "אחרי שהורקנו מכלי אל כלי, וגלינו בארבע רוחות העולם, מי שרצה לכתוב תפילין ראה את התפילין שקדמוהו", "והמופלאים בחכמה הכינו שני זוגות". אמנם "אמת הוא שנחלקו איזה לחיוב ואיזה למצוה מן המובחר, כי כל אחד חשב שהתפילין כמנהג מקומו הם לחיוב – ופירש כך הסוגיא – והאחרים למצוה מן המובחר":

"ועוד הפלא ופלא: איך אפשר שלעבר היו כל חכמי ישראל מסכימין בסדר פרשיות התפילין, ואחר כך לפי שנחלקו בפירוש הסוגיא נחלקו במעשה התפילין, והמחלוקת כל כך גדולה עד שהרב הברצלוני אשר הבאתי לשונו למעלה [פרק כח], ולא ראה ולא שמע מעולם תפילין דרש"י, ודמה שהם טעות סופר, וכמו כן הגאונים ואנשי המערב כך הורו, ולעומת זה אנשי ארץ ישראל ורש"י לא ראו ולא שמעו תפילין דהויות אהדדי, והלא התפילין אדם מניחם בכל יום, ואי אפשר שאדם שבעולם יפרש הסוגיא נגד הקבלה והמעשה, ואם כן הראשון שנסתפק בפירוש כאן לימין הקורא כאן לימין המניח, יראה איך נהגו עד היום הזה, ויפתח מן התפילין העשויות כבר! ואין זה מן הדברים שאינם מצויים בכל שעה עד שבנקל יפול בו הספק. וכיוצא בזה פרכינן בפרק מי שמתו: וניחזי עזרא היכי תקן! וכתבו התוספות: בהרבה מקומות גבי שאר תקנות לא פריך תלמודא הכי, אלא שאני הכי דדבר הרגיל בכל יום הוא, על כן אנו זכורים. עכ"ל.

אלא האמת כך הוא, שמלבד הטעם המפורסם יש עוד טעם אחר עמוק ונעלם. ומעתה הורה משה להמון בני ישראל שצריך לעשות התפילין, ולשרידים אשר ה' קורא למד בצנעה הטעם הנסתר, וממנו ידעו ביחוד (לסברת כמהר"ר בנימין הכהן אפילו בזמן שבית המקדש קיים, ולסברתי אחר החרבן דוקא, וכדמות ראיה לסברתי מה שאמרו בגמרא [זבחים יט.]: שערו היה נראה בין ציץ למצנפת, ששם מניח תפילין. ומסתמא לא היה המצנפת כל כך לאחורי הראש, שיניחו שם שני זוגות תפילין). שמי שירצה להיות מן המהדרים לא יספיק לו בתפילין הידועים, אלא יעשה לו עוד תפילין אחרים, ויכוין בהם אל דבר נעלם (לפי סברתי כיון שבעונותינו אין יחוד לגמרי למעלה, ובתפילין המורגלים אינו נגרר אחריו הדבר האחר, כמו שעכשיו בתרועה לבדה אינו נגרר השברים).

ואחרי שהורקנו מכלי אל כלי, וגלינו בארבע רוחות העולם, מי שרצה לכתוב תפילין ראה את התפילין שקדמוהו, ומי שמצא תפילין ד'הוויות אהדדי' עשה כמוהו, ופירש הסוגיא כך, ומי שמצא תפילין ד'קדש' 'והיה' 'שמע' 'והיה' – עשה כמוהו, ופירש הסוגיא כך. והמופלאים בחכמה הכינו שני זוגות. אמת הוא שנחלקו איזה לחיוב ואיזה למצוה מן המובחר, כי כל אחד חשב שהתפילין כמנהג מקומו הם לחיוב ופירש כך הסוגיא, והאחרים למצוה מן המובחר. ומעתה אל יקשה אם רבינו האי פירש הסוגיא דמנחות בתפילין ד'הוויות אהדדי', וכן הורה הלכה למעשה, והרמב"ם העיד שהחכמים הנאמנים פתחו תפיליו ומצאום כסדר האחר, לפי שהכין לו שני זוגות תפילין כאמור, ולצאת ידי חובתו עשה ותקן אותן דהוויות אהדדי, והם מסורים להמון כפי סברת כל הגאונים, והאחרים למצוה מן המובחר בצנעא".

יעב"ץ

מעין זאת כתב היעב"ץ בספרו מטפחת ספרים קד, ש"דעתי נוטה… שכך היו הלכה למשה מסיני, אך לא נמסרו כי אם ליחידי סגולה… ונשתכחו בגולה", אך "מכל מקום נשארו קצת רשמים לדורות הבאים, שלא ימחה זכרונם מישראל". ובאר שהאנשים "אשר מצאום חשבום לדברי מחלוקת, ועל דרך האמת אינה מחלוקת לגמרי, אלא דרך מיוחדת שלא נתגלתה אלא לצנועים, ויש לה שורש גדול בסתרי תורה שלא נמסרו ביד כל אדם".

והוסיף שלא ייתכן "שיעוז אדם כל כך" "לחדש דבר מעתה" וק"ו שלא יעז "לשנות הסדר והתואר במצוה חמורה כזו", שהרי "מי ישמע לו לדבר כזה?". והרי אם אדם יבוא ויאמר: "כל התפלין ביד הכל פסולין", "אפילו ההדיוטות יעמדו נגדו".

ומסכם: "אלא אין ספק שהזוג השני גם הוא היה מעולם, אבל בצנעא לעומדים בסוד ה' בלבד, ואין כל אדם ראוי לאותה אצטלא":

"אכן הנוגע בשתי זוגות תפילין, דעתי נוטה יותר לסברת מהר"ב ז"ל שכך היו הלכה למשה מסיני, אך לא נמסרו כי אם ליחידי סגולה, כמו הרבה דברים פרטיים שנודעו מתחלה, ונשתכחו בגולה, מכל מקום נשארו קצת רשמים לדורות הבאים, שלא ימחה זכרונם מישראל. ואשר מצאום חשבום לדברי מחלוקת, ועל דרך האמת אינה מחלוקת לגמרי, אלא דרך מיוחדת דשלא נתגלתה אלא לצנועים, ויש לה שורש גדול בסתרי תורה שלא נמסרו ביד כל אדם.

כי ודאי אי אפשר לצייר שיעוז אדם כל כך, אפילו יהא חכם מופלא שבסנהדרין, לחדש דבר מעתה, אף כי לשנות הסדר והתואר במצוה חמורה כזו, שהיא תפוסה ביד כל ישראל, כי מי ישמע לו לדבר כזה? והלא אפילו על דבר מנהג קל שבקלים שהעדרו טובה ממציאותו, מרעישים הצבור שלא לשנות מנהגם במאומה, ואיך יעלה על הדעת שיעמוד אדם בגלות ויאמר: כל התפלין ביד הכל פסולין, ולא כך כמו שנהגו ועד עתה, אלא כך צריכין להיות ויקובלו דבריו?! הלא אפילו ההדיוטות יעמדו נגדו, ויאמרו: מי הוא זה שבא לרדותנו ולגרשנו מהסתפח בנחלת ה', ולא שקר נחלו אבותינו? וליחזי כולהו תפילין עד האידנא היכי כתיבן! ותפלין בי רב חבו משכח שכיחי! אלא אין ספק שהזוג השני גם הוא היה מעולם. אבל בצנעא לעומדים בסוד ה' בלבד, ואין כל אדם ראוי לאותה אצטלא. לכן יש דבר שיאמר: ראה זה חדש – כבר היה לעולמים. אולם בזה אני מסכים כדעת בעל אמונת חכמים, שבגלות הצורך בהם יותר לכל אדם טעם נסתר, ואיך שיהא על כל פנים עכשיו הדבר מוכרע – מידי ספק לא יצאנו, איזה דעה יותר אמיתית, מכדי שקולים הם ויבואו שניהם. הרי הוא ספק של תורה, ובמצוה חמורה, לכן ודאי יצא שמים יצא את כולם עם שלא יהא לו עסק בנסתרות".

בן איש חי

בספר בן איש חי, שנה ראשונה וירא כא, כתב שמחלוקת רש"י ור"ת לגבי סדר הפרשיות היא לא מחלוקת רגילה שבה אחת הסברות נדחית, כי "בא רבינו האר"י ז"ל והגיד בקבלה מפי אליהו ז"ל, ששני הסברות אמת, וצריך למעבד תרוויהו", והוסיף ש"מימות משה רבנו עליו השלום ועד הגאונים היו מניחים שני זוגות". "על כן ירא שמים יעשה שני זוגות תפילין":

"ארבע פרשיות יש בתפילין… וזה סדר הנחתן לסברת רש"י ז"ל. אך לסברת רבנו תם ז"ל סדרן… והמנהג כסברת רש"י ז"ל. וכתב הלבוש ז"ל, דפעם אחת נפלה בימה שעל קבר יחזקאל הנביא…

והנה בתחילה היו חושבין מחלוקת זו כשאר מחלוקת, שסברה אחת בטלה, אך בא רבינו האר"י ז"ל והגיד בקבלה מפי אליהו ז"ל, ששני הסברות אמת, וצריך למעבד תרוויהו, ומימות משה רבנו עליו השלום ועד הגאונים היו מניחים שני זוגות, וכן איתא בגמרא: מקום יש בראש להניח בו שני זוגות. ובזהר חדש איתא על קצת בני אדם דמניחין שני זוגות מספק, "דלא ידעין ברזא דא דרתוויהו אצטריכו". על כן ירא שמים יעשה שני זוגות תפילין… ויקשרם זה למעלה מזה, דצריך שיניח שניהם יחד…".

ערוך השולחן

גם ערוך השולחן או"ח לד, ו-ט, מתמודד עם השאלה בסגנון קצת שונה: "איך אפשר שגאוני עולם וחסידי הדורות וכלל ישראל בכמה זמנים לא יקיימו מצות תפילין, וברכתן היתה לבטלה ח"ו?"

ומבאר על פי זוהר פינחס שבעולם הזה הלכה כרש"י, ולעתיד לבוא הלכה כרבנו תם, ומסכם: "ונמצא דלפי זה שניהם אמת, לפי כוונת התורה, אלא דבזמן הזה יותר נכון כרש"י, מפני הטעמים שאמרנו":

"אל יפלא בעיניך דכיון שתפילין של רש"י פסול לר"ת ושל ר"ת פסול לרש"י, ואם כן איך אפשר שגאוני עולם וחסידי הדורות וכלל ישראל בכמה זמנים לא יקיימו מצות תפילין, וברכתן היתה לבטלה ח"ו? ולכן אף שבחבורים מן דינים והלכות אינו ראוי לכתוב דברים הנאמרים בלחישה, והנסתרות לה' אלהינו, ובפרט שבעונותינו אין אתנו שום ידיעה מזה, מכל מקום כדי שלא יפלא בעיניך, נבאר מעט מהרבה כפי הבנתינו בס"ד.

דע, דבעל מגדול עוז שמיישב השגות הראב"ד על הרמב"ם, כתב בענין זה, וז"ל: כתב הראב"ד ז"ל, רבינו האי גאון אינו אומר כן וכו'. ואני אומר: הרב המחבר מפרש כאשר קבל מרבותיו וכו', ומצאתי לחכמי לוני"ל ששאלו וכו' והשיבם וכו', והיודע סוד וכו' ישכיל שיש לכל הדיעות שורש וענף, ואלו ואלו דברי אלוהים חיים וכו'. וכבר העיר עלינו רוח ממרום, ומצאנו מדרש נסתר ונעלם והוכרחנו לשנות מה שהורגלנו והחזקנו בכסדרן, וכן נהגו רבותינו האחרונים וכו', עכ"ל. כלומר שמתחלה עשו כר"ת ואחרי שמצאו המדרש הנעלם הוכרחו לשנות ולהניח כסדרן כדעת רש"י והרמב"ם ז"ל.

ולענ"ד המדרש הנעלם הזה הוא בזוהר פנחס [דף רנ"ח.] דהנה בזוהר סוף בא אומר מפורש: פרשה קדמאה 'קדש' וכו' תניינא 'והיה כי יביאך' וכו' פרשה תליתאה 'שמע' וכו' ובגין כך שמע סמוך ל'והיה' וכו', פרשה רביעאה רזא דדינא קשיא – 'השמרו לכם' וכו', עכ"ל. הרי מפורש כרש"י. וראיתי מי שדחה זה, לאמר דכוונתו על הכתיבה, אבל באמת אינו כן, כדמוכח מכל הענין שם, דאהנחה קאי. והאמת כן הוא, ועל פי הזוהר דפנחס יתבארו הדברים.

וז"ל הזוהר שם: תפילין דיליה כסדר הויה, דאיהו 'קדש לי' 'והיה כי יביאך' 'שמע' 'והיה אם שמע', אבל בעלמא דאתי – הויות באמצע, דאינון ה' ה' וכו', עכ"ל. והאריך בזה, ע"ש.

ולענ"ד בביאורו, דהנה בספ"ג דפסחים אמרו חז"ל שלעתיד לבא יאמרו שם הויה ככתיבתו, וזהו דכתיב: 'ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד', מפני שאז יהיה ביטול היצר הרע, כדכתיב: 'לא ירעו ולא ישחיתו', וממילא שגם הצרות יכלו, כידוע. ולכן עתה, 'והיה אם שמע' האחרונה, דבה כתיב: 'השמרו לכם פן יפתה לבבכם וגו' ואבדתם מהרה וגו", מה שאין כן לעתיד לבא, תהיה 'שמע' האחרונה, שבה כתיב אך אהבת ה', ואין בה עונש, וזהו שאומר הזוהר בפרשת בא: פרשה רביעאה רזא דדינא קשיא, כמבואר למבין. ובפנחס [במדבר, רעיא מהימנא רנ"ח] אומר דלעתיד לבא הויות להדדי, כלומר ששני 'והיה' סמוכים זה לזה, משום דבאותיות 'והיה' יש כל שם הויה, ולעתיד לבא יהיו זה אצל זה, דאינון ה' ה', כלומר הויה הויה, דכמו שנכתב כך נקרא, ורמז יש לזה בהשינ"ן ד'קדש' ו'שמע', שהם אצל השיני"ן דשל ראש, ויש בהם ביחד י"ג ראשים, כמנין 'אחד', כדכתיב: 'ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד'.

ונמצא דלפי זה שניהם אמת, לפי כוונת התורה, אלא דבזמן הזה יותר נכון כרש"י, מפני הטעמים שאמרנו, ולכן אמרה הברייתא: 'שמע' 'והיה' – 'שמע' משמאל, דעכשיו יתפרש מקודם 'שמע' ואח"כ 'והיה אם שמע', ולעתיד לבא יתפרש 'שמע' 'והיה' אם 'שמע' משמאל, כלומר משמאל יהיה 'שמע' ואח"כ 'והיה אם שמע', והיינו ד'שמע' יהיה בסוף, וההוויות באמצע".

אשל אברהם

בספר אשל אברהם בוטשאטש, או"ח סו"ס תצג, מבאר שהמחלוקת נוצרה "בזמנים שהיתה הנחת תפילין רופפת בעם בני ישראל בדורות ההם, שרק יחידי סגולה בדור היו מניחים". ובאר שעד תקופת הרא"ש רבים לא הניחו מחשש שלא ישמרו על גוף נקי, ולימדו עליהם זכות, ומדברי המסנגרים עולה ש"רוב עם בני ישראל לא היו מניחים אז":

"… כיון שלפי האמתיות אין צד להורות בזה ספק מצד ההלכה, שכיון דסוגיא דעלמא היא רק כרש"י ז"ל, בזה אין עוד ספק בזה. והאומר נגד זה הוא טועה בשיקול הדעת, כדקיימא לן כן הלכה ברורה, וכמו שכתבתי במקום אחר בזה. ונראה שעיקר הפלוגתא היתה בזמנים שהיתה הנחת תפילין רופפת בעם בני ישראל בדורות ההם, שרק יחידי סגולה בדור היו מניחים, וכדמשמע מדברי כל הקדמונים ז"ל, שעד דורו של הרא"ש ז"ל, ואולי גם דורות הסמוכים אחר כך, שכתוב להדיא דרך זכות על הנמנעים(?) מלהניחם, שאין זה בכלל קרקפתא דלא מנח תפילין, כיון שהיו נמנעים(?) רק מצד חשש אם אולי הגופות אינם נקיים, שמבואר מזה שרוב עם בני ישראל לא היו מניחים אז, והיה זה גם כן מצד הטלטול ומצד מיעוט בני תורה בזמנים(?) ההם. גם אולי מצד דיעות שבפירוש המימרא 'תפילין צריכים גוף נקי כו'…".

דברי ישראל

בשו"ת דברי ישראל או"ח כב (לרבי ישראל וולץ), כתב שהמהרש"ג שלח לו מכתב אודות התפתחות המחלוקת ביחס לסדר הפרשיות בתפילין, והזכיר המהרש"ג במכתבו את דברי ה'אמונת חכמים' (הנ"ל) שכתב שעוד מימות משה יחידי סגולה הניחו את שני סוגי התפילין.

הרב ישראל וולץ בהתייחסותו לדברי המהרש"ג הביא את דברי האשל אברהם הנ"ל, שהמחלוקת נוצרה בעקבות התרופפות מצוות התפילין בעם ישראל, אך כתב שעל פי דברי ה'אמונת חכמים' אפשר לתרץ את הקושיא מבלי להיזדקק לדברי הא"א, ונראה שמקבל את דבריו של ה'אמונת חכמים':

"אמנם כבר אמר החכם מכל אדם: אין כל חדש וגו', על כן מצאתי את עצמי מחוייב לפרסם דברי הגאון בעל שו"ת מהרש"ג ז"ל, אב בית דין סעמיהאלי, שכתב בתשובה אלי (בשנת עזר"ת) על ענין אחד שהקשיתי לפניו, ואעתיק לשונו הזהב השייך לענינינו, וז"ל: בספר אמונת חכמים לגאון מקובל אחד מחכמי איטליא [שמו מו"ה אבי עד שר שלום], כתב ליישב כמה קושיות גדולות, והם בדבר המבואר בסי' תק"צ באו"ח לענין התקיעות… ביותר תקשה קושיות הללו על התפילין, שיש פלוגתא בין רש"י ור"ת בענין הנחת הפרשיות בתוך הבתים, אם ההויות באמצע או לא… היתכן שישכחו ישראל מה שכל אדם מישראל עושה בכל יום?… וכתב בספר הנ"ל ליישב דאדרבה, השי"ת צוה לישראל להניח תפילין בתורת חיוב לכל אדם כשיטת רש"י, ואמר שיחידי סגולה יניחו תפילין גם כשיטת ר"ת, ורק תפילין אלו לא קבעום חובה, ולכן היו המון עם מניחים רק התפילין שהם בתורת חיוב… ושיטת ר"ת הוא בהיפך, דתפילין כשיטת ר"ת הם המחויבים שקבעם הקב"ה חובה לכל אדם וכשיטת רש"י הם רק ליחידי סגולה, ומובן שפיר הפלוגתא ולא היו יכולים לברר על ידי שיפתחו תפילין של אדם גדול, כיון דכל האנשים הגדולים היו מניחים שני הזוגות… עכ"ל הגאון מהרש"ג זצ"ל. ונראה בעליל שכבר קדמו גאון מקובל הנזכ"ל, וכמה מילי שקיים עליהם חובת ביאו"ר עד שיצא כנגה הרואה אומר ברקאי ולזכות הרבים הדברים עתיקים כמות שהן לחלקם ביעקב, ושהויי מצוה לא משהין, אמרתי אעלה על הנייר ועולה על מדפס בעזר משדי שוכן שחקים.

והלום מצאתי ראיתי בספר אות חיים ושלום על הל' תפילין בסי' ל"ד סק"ג, שרמז שם גם כן על ספר אמונת חכמים הנזכר לעיל…

והנה אחר כותבי כל הנ"ל בא לידי ספר אשל אברהם להגה"ק דבוטשאטש ז"ל, ומצאתי ראיתי בסוף סימן תצג שכתב שעיקר הפלוגתא של רש"י ור"ת היתה בזמנים שהיתה הנחת תפילין רופפת בעם בני ישראל… יעוין שם היטב. ומיהו לדעת הגאון המקובל אבי עד שר שלום הנזכר לעיל, הכל על מקומו יבא בשלום, והרווה את צמאונינו, דהכי משתמען מילוהי לכל ישר הולך, ומה גם דכבר הוכחנו דדבר זה היסוד בגמרא דעירובין ריש פרק המוצא תפילין, כנזכר לעיל, והן הן דברי הרב נחל אשכול, עי' שם באורך".שו"ת בית אבי

בית אב"י

בשו"ת בית אב"י (לרב יצחק אייזיק ליבעס) או"ח נג, תמה: "איך אפשר שמזמן מתן תורה עד פלוגתת הגאונים לא היה להם מסורה בסדר הנחת הפרשיות בהבתים?!". והחריף את הקושיה: "ועוד יותר אני מתפלא, דהרי הרבה דברים בענין תפילין שהן הלכה למשה מסיני", ואם כן, איך ייתכן ש"עיקר הנחת הפרשיות לא היו להם הלכה קבועה מימות משה רבינו עד הגאונים ורש"י והר"ת!".

וכתב שבספר 'תורה שלמה' (לרב מנחם מנדל כשר הנ"ל) גם כן העלה תמיהה זו, ואף הוכיח ממחלוקת אביי ורבא בעניין סדר הפרשיות ש"מבואר מדברי אביי ורבא, שבימיהם לא היתה להם מסורת והלכה קבועה בסידור הפרשיות לעכב".

בהמשך הוכיח מהתיקוני זוהר ופירוש הראב"ד על ספר היצירה, ש"לדעתם יש כאן מחלוקת בין הבבלי לירושלמי". אמנם בסיום דבריו כתב ש"כל זה אין די הפק רעבוני לדעת מדוע לא היה בזמן ארוך מקבלת התורה ואילך לא היה מסורת קבוע לחכמי התלמוד":

"ראיתי לבאר ענין אשר אני נבוך בזה מעודי, בענין המחלוקת בסדר הנחת פרשיות התפילין בהבתים, שהרי הוא מצוה מהתורה להניח תפילין בכל יום, ואיך אפשר שמזמן מתן תורה עד פלוגתת הגאונים לא היה להם מסורה בסדר הנחת הפרשיות בהבתים? ומה עשו בנ"י מיום צאתם מארץ מצרים שמונים וארבע מאות שנה עד בנין בית הבחירה? ואיך נהגו אח"כ מלכי ישראל, השופטים והנביאים בזמן בית ראשון ובית שני? ובזמן תקופת התלמוד הבבלי והירושלמי והגאונים הראשונים והאחרונים ובעלי תוספות עד רש"י והר"ת?

ועוד יותר אני מתפלא, דהרי הרבה דברים בענין תפילין שהן הלכה למשה מסיני, כמבואר במנחות דף ל"ה ובשבת ועוד, והרמב"ם בפרק ג' מהל' תפילין מונה שמונה דברים בתפילין שהן הלכה למשה מסיני, ועיקר הנחת הפרשיות לא היו להם הלכה קבועה מימות משה רבינו עד הגאונים ורש"י והר"ת!

וחכם אחד הראה לי בספר 'תורה שלמה' מפרשת בא, שכבר עמד בזה בפליאה זו, דהרי מבואר שם במנחות בסוגיא הנ"ל דפליגי אביי ורבא בהחליף פרשיותיה של תפילין פסולות, אמר אביי: לא אמרן אלא גוייתא לברייתא וכו', אמר ליה רבא: מאי שנא? ומסקנא דגמרא: לא שנא. מבואר מדברי אביי ורבא, שבימיהם לא היתה להם מסורת והלכה קבועה בסידור הפרשיות לעכב, ובמסקנא דגמרא 'אלא לא שנא' יש מחלוקת בהכוונה: 'לא שנא' – וכשר, או 'לא שנא' – ופסול, והגאונים פירשו: לא שנא וכשר.

ואם כה תאמר, דרבא מכשיר שלא כסדרן תלוי בזה מה שחקרו הראשונים, אם ישראל הניחו תפילין במדבר, דמפשטות הסוגיא בקידושין דף ל"ז מוכח שמצות תפילין נהגה במדבר, ובחידושי מנחות המיוחס להרשב"א דף ל"ד כתב דהרי פרשת 'שמע' 'והיה אם שמוע' כתובים במשנה תורה, ולא היה להם במדבר רק פרשת 'קדש' 'והיה כי יביאך', וארבע פרשיות מעכבות זו את זו…

ממילא לפי זה סבירא ליה לרבא בגמרא: 'לא שנא וכשר', כיון שאנו יודעים שכבר היה להם במדבר ד' הפרשיות. אבל לכתבן כסדרן צריך להיות כמו שנכתבו לפנינו, ולא כמו שנאמרו, לכן סבירא ליה לרבא דהסדר אינו לעיכובא, כיון שאין אנו יודעים מתי נאמר, אם קודם פרשת 'קדש' או אחריו, לכן בכל סידור שעשה כשר לרבא.

ובמכילתא פרשת בא איתא דשלא כסידרן פסול, והרי למאן דאמר שהניחו תפילין במדבר, על כרחך צריך לומר שלא נאמרו כסידרן שכתובים, ואיך אפשר לפסול בזה? לכן אי אפשר לומר כן שפסול, ועל יסוד של אין מוקדם ומאוחר צריכים לומר דבכל אופן כשר.

עכשיו ראיתי מביאין בשם תקוני הזהר, שכתב בהקדמה: ובגין דא אוקמא מארי דתלמודאי ירושלמי 'הוויות באמצע', וגם בפירוש הראב"ד על ספר יצירה כותב שבזמנו היה תלמוד ירושלמי על סדר קדשים, והוא ראה שם כתוב: 'הוויות באמצע', ומבואר שם דלדעתם יש כאן מחלוקת בין הבבלי לירושלמי, וכן מבואר בפסקי תוס' מנחות דמ"ב אות צ"ב, דבנהרדעא ובירושלים מצאו ב' זוגים של תפילין – אחת כרש"י ואחת כדר"ת. וכה ראיתי במגדל עוז בריש פרק ג' מהל' תפילין, שהביא דעות החולקים על הרמב"ם, ולבסוף כתב: וכבר העיר עלינו רוח ממרום ומצאנו מדרש וכו', והוצרכנו לשנות ממה שהורגלנו ותפסנו והחזקנו בכסידרן, כן נהגו רבותינו האחרונים ז"ל שלמדנו חכמה, הרשב"א והריב"ש מפי הרב החסיד ר"י בן הראב"ד ועפ"י הרמב"ן יעו"ש. וצ"ע, דאם כן הר"י בן הראב"ד לא סבירא ליה כאביו, שסבירא ליה כדעת הר"ת…

וכל זה אין די הפק רעבוני לדעת מדוע לא היה בזמן ארוך מקבלת התורה ואילך לא היה מסורת קבוע לחכמי התלמוד, כמו שמצינו בש"ס ר"ה דף ל"ד: אתקין רבי אבהו בקסרי: תקיעה, שברים, תרועה, תקיעה. וכן איפסק בש"ע סי' תק"ץ. דכיון שהיה ספק אי גניחי גנח או ילילי יליל, וגם בענין ספיקא דתרועה קשה להבין מדוע לא היה שום מסורת מן קבלת התורה עד חכמי התלמוד איך לעשות התרועה. אבל עכ"פ חכמי הגמרא התקינו איך לעשות. אבל גבי סידור פרשיות התפילין, לא מצינו בגמרא במסקנא איך לסדרן, רק במסקנא איתא: אלא אמר רבא: לא שנא. ועל זה איכא פלוגתא בהמובן 'לא שנא – וכשר' או: 'לא שנא – ופסול'. אבל בתרועה יש לו מסורת מימי חכמי התלמוד. וד' יאיר עיני בתורתו" .

האם הסדר מעכב

ככלל נקטו האחרונים כדבר פשוט שהסדר מעכב אף בדיעבד, ובאופן פשוט הוא מעכב מהתורה, וכפי שעולה מדברי תרומה ורי"ו הנזכרים לעיל, ועוד. אולם מצינו כמה דעות בודדות לפיהן הפסול הוא מדרבנן, ושיש שיטה שלפיה אף מדרבנן אין פסול, כדלהלן:

בשמים ראש

בשו"ת בשמים ראש כד (המיוחס לרא"ש), כתב ש"אין ספק דפיסול זה דסדר הפרשיות אינו דבר תורה, ויש מן הגאונים שפירשו… 'אלא לא שנא וכשר'", כלומר שגם מדרבנן אם שינה את סדר הפרשיות התפילין לא נפסלו בכך:

עוד כתב, ש"אף הקדוש ר"ת…. לא היה סומך לפקפק על הנהוג אלולי שכבר קדמוהו רב האי ורבינו חננאל תלמידו ז"ל, ונמצאו תפילין כתובים כן":

"… וכבר הגדתי לך, שעם היותי נוהג בשני זוגות תפילין, לקיים דברי רבנו תם, כי כן ראיתי המורים גדולים וקדושים עושים, אבל קובל אני על ר"ת ז"ל בענין הנחת הפרשיות בבתים, שאף שהיה לפי דעתו נראה כן מדין התלמוד, היה לו להניח לישראל מנהגן, שכל זה נותן יד לאפיקורסים לומר איך המצות מפוקפקות בידם, ואומרים שמסורת בידיהם מסיני!

ואין ספק דפיסול זה דסדר הפרשיות אינו דבר תורה, ויש מן הגאונים שפירשו הא דמסקינן בהך דרב חננאל בהקומץ רבה דהחליף פרשיות 'אלא לא שנא', פירושו: אלא לא שנא וכשר. מיהו רוב החכמים חלוקים, אבל וודאי אינו דבר תורה. ואמנם אף הקדוש ר"ת ז"ל, עם כל גדלו ועצמו בדורו, וכל מעשה תקפו וגבורתו בתלמוד, לא היה סומך לפקפק על הנהוג אלולי שכבר קדמוהו רב האי ורבינו חננאל תלמידו ז"ל, ונמצאו תפילין כתובים כן, אבל משום איזה קושיא אינו ראוי לשנות את הנהוג בכל הגולה חלילה… ובעיני ה' נפשך תיקר, יעשה שלום לך וימלא אשר לבבך הטוב שואל, עתירת אביך אשר בה"ר יחיאל".

ווי העמודים

בספר ווי העמודים על היראים (לרבי יצחק טייב, בעל 'ערך השולחן'), עמוד היראה טז, סוף סק"א, הביא את דברי ה'בשמים ראש' שיש גאונים שפירשו את דברי רבא באופן שגם אם שינה את סדר הפרשיות – בכל אופן כשר. ואף ש"רוב החכמים חלוקים, וסבירא להו דפסול", מכל מקום "אין ספק דפיסול זה דסדר הפרשיות אינו דבר תורה":

"וכתב בתשובת בשמים ראש סימן כ"ד, דיש גאונים שפירשו: 'אלא לא שנא וכשר', אבל רוב החכמים חלוקים, וסבירא להו דפסול. אבל אין ספק דפיסול זה דסדר הפרשיות אינו דבר תורה, ע"ש".

מהרש"ם

גם המהרש"ם ב'דעת תורה' או"ח לד, ב, הביא את דברי שו"ת בשמים ראש הנ"ל:

"עי' שו"ת בשמים ראש סי' כ"ד, דלכולי עלמא אין סדר הפרשיות מן התורה, ולשיטת כמה גאונים אם החליף הסדר יצא, ועל כל פנים לכולי עלמא הוי רק מדרבנן. וגם לשיטת רבנו תם יצא בשל רש"י, וכן להיפוך, וצ"ע".

דעת קדושים

בספר דעת קדושים (לבעל הא"א בוטשאטש) או"ח לד, ב, הציע הצעה דומה בלשון ספק: "אולי יש לומר שמה שאמרו הפוסקים שבשינוי שבין דרש"י לדר"ת יש פיסול, הרי זה רק מדרבנן", "ואולי הלכה למשה מסיני היה רק בסגנון שינוי של היפוך גמור בכל הפרשיות".

והוסיף שבכך "יש לומר כן צד זכות" על מי שאינו מניח תפילין של ר"ת, כיוון שמהתורה יוצאים בשני האופנים לכל הדעות:

"בבית הג' 'והיה אם שמוע'. אולי יש לומר שמה שאמרו [הפוסקים] שבשינוי שבין דרש"י לדר"ת יש פיסול, הרי זה רק מדרבנן, כיון שלא פירשו להדיא פיסול תורה. ואולי הלכה למשה מסיני היה רק בסגנון שינוי של היפוך גמור בכל הפרשיות, מה שאין כן בזה. ואף שאמרו חז"ל שם [במנחות ל"ה א']: מאי שנא גוייתא כו' [דמשמע דאף בהיפוך מקצתן פסול] מכל מקום אולי יש לומר כן צד זכות [על המניחין רק תפלין דרש"י, שאולי בהיפוך רק פרשה אחת הוי רק פיסול דרבנן. ועי' מקדש מעט סס"ק ג'], וצל"ע".

בצל החכמה

בשו"ת בצל החכמה ח"ה קז, ג, מביא את דברי שו"ת בשמים ראש, דעת קדושים ומהרש"ם הנ"ל, אך סיים: "ברם מדברי רובם המכריע של הפסוקים נראה דסבירא להו דשל רש"י אינם תפילין כלל לר"ת" וכן להיפך:

"ואפשר דלא פליגי, לפי המבואר בספר דעת קדושים (הל' תפילין סי' ל"ד), שכתב: אולי יש לומר שמה שאמרו הפוסקים שבשינוי שבין דרש"י לדר"ת יש פיסול, הרי זה רק מדרבנן וכו'. ואולי הלכה למשה מסיני היתה רק בסיגנון שינוי של היפך גמור בכל הפרשיות, מה שאין כן בזה, וכו'. עכ"ל.

ויותר מזה מבואר בספר בשמים ראש (סי' כ"ד) שכתב: ואין ספק דפיסול זה בסדר הפרשיות אינו דבר תורה. עכ"ל. ועיי' בכסא דהרסנא שם שקבע מסמרים בדבר. ועיי' בס' דעת תורה להגאון מהרש"ם (סי' ל"ד סעי' ד'), מה שכתב בזה.

לפי זה, יש לומר דדוקא בהך דעשירי ואחד עשר… לא כן בנוגע לתפילין דרש"י ודר"ת, דאיזה מהם שיניח תחילה אחר הברכה מיד – הרי יצא בו ידי חובת מצוה זו עכל כל פנים מהתורה. נהי דאפשר דמדרבנן לא יצא בו ידי חובה רק בתפילין שיניח אח"כ, מכל מקום כיון דעכ"פ מדאורייתא בודאי יצא בזוג שהניח אחר הברכה מיד, ואפשר דגם מדרבנן יצא, כי אולי שהעיקר לדינא כהתפילין שהניח תחילה, לכן לא רצו לבטל הברכה, ושפיר מברך.

ברם מדברי רובם המכריע של הפסוקים נראה דסבירא להו דשל רש"י אינם תפילין כלל לר"ת, ודעמי' מהתורה, וכן להיפך, ולדבריהם נראין שיטת רש"י והסמ"ג כמחולקין".

סיכום לסיכום

מקורות תנאיים

מהבבלי לא מבואר האם סדר הפרשיות כרש"י או כר"ת (וזו הסיבה למחלוקת).

במכילתא מבואר כרש"י, ובתיקוני זוהר מבואר בכמה מקומות כר"ת. באחד מהם זה מובא גם בשם הירושלמי.

הסוברים כרש"י

הסוברים כרש"י: שימושא רבא, גאוני ארץ ישראל (ע"פ הרמב"ם), עיטור, רמב"ם, מיוחסות לרמב"ן (בשם הרמב"ן ורבנו יונה), רשב"א, חינוך, סמ"ג, הגהות מיימוניות, מרדכי, אגור.

הסוברים כר"ת

רבי יהודה הברצלוני, רב שרירא גאון, רב סעדיה גאון, רבי יעקב קלעי (מובא ברמב"ם), רבנו חננאל, רבנו יוסף טוב עלם, רי"ף, ראב"ד.

החוששים לשתי הדעות

לתרומה, רא"ש, טור ורי"ו, ירא שמיים יחשוש לשתי הדעות ויעשה שני זוגות תפילין, כרש"י וכר"ת.

ובסמ"ק כתב שיעשה רק שני תפילין של ראש, כי בתפילין של יד לא נחלקו.

האם נחלקו לגבי תפילין של יד

לרמב"ם וסמ"ק לא נחלקו לגבי תפילין של יד, ושם לכל הדעות יכתבו על הקלף לפי סדר הפרשיות בתורה.

ולהגהות מיימוניות גם בתפילין של יד נחלקו, ומנגד לכל הדעות יש לכתוב את הפרשיות לפי הסדר בתורה (מבחינה כרונולוגית), ולכן לר"ת יש להשאיר מקום ריק בפרשיה השלישית, ולכתוב 'שמע' ברביעית קודם, ואז לחזור ולכתוב 'והיה אם שמוע' בשלישית. הלבוש, מג"א ומשנ"ב הביאו את דברי הגהות מיימוניות הנ"ל (אם כי בלא הזכרת שמו), ומבואר שהבינו כדבריו.

וכן עולה מדברי הראשונים שכותבים שיש להניח שני זוגות תפילין כדי לחשוש לשתי הדעות, ולא כתבו שיש להניח רק שני תפילין של ראש.

שיטת ה'שימושא רבא'

פשט דברי הראשונים שהביאו את ה'שימושא רבא', שהוא סובר כרש"י בעניין סדר הפרשיות.

אולם לרמ"ע מפאנו ו'מצת שמורים' (ועוד כמה אחרונים שלא הובאו בסיכום, ואם יש צורך אוכל ללקטם), ה'שמושא רבא' סובר כרש"י לעניין סדר הפרשיות – 'קדש', 'והיה כי יביאך', 'שמע', 'והיה אם שמוע', אך חולק עליו לגבי סדר ההנחה בבתי התפילין של ראש, שלרש"י מניח 'קדש' מימין הקורא שמול המניח, ולשימושא רבא מניח 'קדש' מימין המניח.

שיטת הראב"ד

הראב"ד בהשגות על הרמב"ם סובר כעיקרון כר"ת מבחינת סדר הפרשיות, אך בניגוד לר"ת הוא סובר שאת פרשת 'קדש' יש להניח בימין המניח, כמו דעת ה'שמושא רבא'  לפי הרמ"ע מפאנו, בעוד שלר"ת וסיעתו מניחים את פרשת 'קדש' בימין הקורא שמול המניח, כרש"י.

דעת רב האי גאון

לתוס', ראב"ד, מיוחסות לרמב"ן, רשב"א, הגה"מ ואגור, דעת רב האי גאון כר"ת.

לרמב"ם וחינוך דעת רב האי גאון כרש"י.

דעת היראים

מלשון היראים עצמו נשמע שסובר כרש"י, אך בהגהות מיימוניות כתב שהרא"מ (ומשמע שהכוונה ליראים) סובר כר"ת.

שו"ת מן השמיים

בשו"ת מן השמיים שאל כמי הלכה במחלוקת רש"י ור"ת, והשיבוהו תשובה מעורפלת שנחלקו האחרונים בכוונתה.

הלכה

שו"ע פסק כרש"י ורמב"ם מחמת שכך נהגו, אך כתב שירא שמיים יצא ידי שניהם ויניח גם של ר"ת. אך רק מי שמוחזק בחסידות יעשה כן.

ולגר"א אין צריך לחשוש כלל לר"ת, שאם באנו לחשוש לדעתו, עלינו לחשוש גם לשיטות נוספות, ולהניח כ"ד או אף ס"ד זוגות תפילין.

עדויות לכך ששני המנהגים נהגו בעבר

פסקי תוספות

בפסקי תוספות כתבו ש"בנהרדעא ובירושלם מצאו ב' זוגים – אחת כרש"י ואחת כר"ת".

בשמים ראש

ה'בשמים ראש' (המיוחס לרא"ש) אמנם לא מעיד עדות היסטורית על קדמות המחלוקת, אך כותב ש"אף הקדוש ר"ת…. לא היה סומך לפקפק על הנהוג אלולי שכבר קדמוהו רב האי ורבינו חננאל תלמידו ז"ל, ונמצאו תפילין כתובים כן".

הרב מנחם מנדל כשר

במילואים לספרו 'תורה שלמה' על התורה סימן א, כתב הרב מנחם מנדל כשר, שמדברי אביי "לא אמרן אלא גוייתא…" עולה ש"בימיהם לא היתה להם מסורת והלכה קבועה בסידור הפרשיות לעכב".

עוד הביא את דברי שו"ת בשמים ראש, שמה שאמר רבא "אלא לא שנא", הכוונה "לא שנא וכשר" (כלומר בכל אופן ששינה את סדר הפרשיות – כשר, גם אם החליף חיצונית בפנימית), ולא כפי שמקובל להסביר.

ובאר הרב כשר ש"רק בזמן הגאונים רצו לעשות שיטה אחת, כעין שמצינו גבי תקיעות בראש השנה" שהסביר רב האי גאון שהיו מנהגים שונים ורבי אבהו התקין מנהג אחיד לכולם, "שלא יהיו כשתי תורות". "אותו הדבר הוא עם סדר הפרשיות, שהמחלוקת נולדה בשעה שרצו לסדר אופן אחד, ולא היה שייך לומר: פוק חזי מאי עמא דבר, מפני שמקודם לא חששו, וסבירא להו: 'אלא לא שנא וכשר' – בכל אופן שמניחים כשר, על יסוד: אין מוקדם ומאוחר בתורה".

הרב ראובן מרגליות

הרב ראובן מרגליות הקשה: "איך אפשר שביום מן הימים תתהוה מחלוקה בדבר ידוע ונהוג בחיי יום יום?", ובפרט "בתפלין, שהניחו יום יום, איך אפשר שבזמן מן הזמנים תתחדש מחלוקה באפני סדור פרשיותיה, הרי במוחש המתקיים דור דורים, ונראה לעינים, אי אפשר שתקום פלוגתא במציאות!".

ותירץ על בסיס דברי רב שרירא ורב האי גאון בנוגע למנהגי תקיעות השופר לפני תקנת רבי אבהו, והוסיף ש"בימים האחרונים נתגלו במערות ארץ ישראל שרידים עתיקים מתקופת בית שני וסמוך לה, ומהם נמצאו תפלין מפלוגת לוחמים של חיל בר כוכבא, והפרשיות מסודרות כשיטת הרבינו תם". אם כן, "הרי לנו עדות נאמנה שעוד בתקופה קדומה זו היתה נהוגה שיטה זו, כלומר לא ה'רבינו תם' חידש שיטה שלא היתה ידועה מקודם, כי אם ה'רבינו תם' חיזק מנהג אלו שסדרו הויות באמצע". "וכבר הזכירו קדמונינו, שרב האי גאון הניח שתי זוגות תפלין".

לסיכום כתב: "למדים אנחנו מזה שכבר היה סדר זה לפנים בישראל, נהרא נהרא ופשטיה".

ב'פנינים ומרגליות' הוסיף שגם בתיקוני זוהר מובאות שתי השיטות.

הרב גורן

הרב גורן מוכיח מהתפילין שנמצאו בוואדי מורבעאת: "מתגלית זאת אפשר ללמוד שהמחלוקת הזאת שבין הגאונים ר"ת, רש"י והרמב"ם, לא נוצרה בימיהם, אלא היו אלו שתי שיטות קדומות ביותר, וחילוקי מנהגים מימים ימימה ביחס לסדר הנחת הפרשיות בתפילין, והיו תמיד שני זרמים בין התנאים. אלה נקטו בשיטה אחת ואחרים בשיטה האחרת, כך שגם בימי התנאים הראשונים בתקופת בר כוזיבא כבר היו חילוקי מנהגים אלו של רש"י ור"ת בקרב העם להלכה ולמעשה".

בהמשך הוא גם מביא את ה'פסקי תוספות' הנ"ל כראיה לדבריו שהיו בזה מנהגים שונים עוד מימים קדומים.

אברהם קורמן

גם אברהם קורמן, בהתבסס על הממצאים הארכאולוגיים ועל תימוכין נוספים, כותב ש"לפני רש"י ורבנו תם, לא הקפידו על סדר הנחת הפרשיות בתפילין. היו שנהגו כרש"י והיו שנהגו כפי שסבר רבנו תם שראוי לנהוג. היו גם כאלה שנהגו לפי שיטה שלישית. כל זמן שלא הוכרע כיצד לנהוג – כל השיטות היו לגיטימיות".

הסברים כיצד נוצרה המחלוקת

אמונת חכמים (מאז ימות משה רבנו יחידי סגולה הניחו שני זוגות תפילין)

בספר אמונת חכמים, לרבי אביעד שר שלום באזילה, מראשוני האחרונים באיטליה, באר ש"מלבד הטעם המפורסם, יש עוד טעם אחר עמוק ונעלם" לתפילין, ו"הורה משה להמון בני ישראל שצריך לעשות התפילין, ולשרידים אשר ה' קורא לִמד בצנעה הטעם הנסתר", ו"מי שירצה להיות מן המהדרים, לא יספיק לו בתפילין הידועים, אלא יעשה לו עוד תפילין אחרים, ויכוין בהם אל דבר נעלם".

ומעתה, "אחרי שהורקנו מכלי אל כלי, וגלינו בארבע רוחות העולם, מי שרצה לכתוב תפילין ראה את התפילין שקדמוהו", "והמופלאים בחכמה הכינו שני זוגות". אמנם "אמת הוא שנחלקו איזה לחיוב ואיזה למצוה מן המובחר, כי כל אחד חשב שהתפילין כמנהג מקומו הם לחיוב – ופירש כך הסוגיא – והאחרים למצוה מן המובחר".

יעב"ץ (הלכה למשה מסיני שנמסרה ליחידים שמי שבר הכי יעשה שני תפילין)

מעין זאת כתב היעב"ץ: "דעתי נוטה… שכך היו הלכה למשה מסיני, אך לא נמסרו כי אם ליחידי סגולה… ונשתכחו בגולה", אך "מכל מקום נשארו קצת רשמים לדורות הבאים, שלא ימחה זכרונם מישראל". ובאר שהאנשים "אשר מצאום חשבום לדברי מחלוקת, ועל דרך האמת אינה מחלוקת לגמרי, אלא דרך מיוחדת שלא נתגלתה אלא לצנועים, ויש לה שורש גדול בסתרי תורה שלא נמסרו ביד כל אדם".

בן איש חי ("מימות משה רבנו ע"ה ועד הגאונים היו מניחים שני זוגות")

גם הבן איש חי כתב ש"מימות משה רבנו עליו השלום ועד הגאונים היו מניחים שני זוגות", ו"על כן ירא שמים יעשה שני זוגות תפילין". והוסיף ש"בא רבינו האר"י ז"ל והגיד בקבלה מפי אליהו ז"ל, ששני הסברות אמת, וצריך למעבד תרוויהו".

ערוך השולחן (על פי הקבלה יש מקום לשתי הדעות, ובעולם הזה הלכה כרש"י ולעתיד לבוא כר"ת)

גם ערוך השולחן מתמודד עם השאלה בסגנון קצת שונה: "איך אפשר שגאוני עולם וחסידי הדורות וכלל ישראל בכמה זמנים לא יקיימו מצות תפילין, וברכתן היתה לבטלה ח"ו?"

ומבאר על פי זוהר שבעולם הזה הלכה כרש"י, ולעתיד לבוא הלכה כרבנו תם, ומסכם: "ונמצא דלפי זה שניהם אמת, לפי כוונת התורה, אלא דבזמן הזה יותר נכון כרש"י, מפני הטעמים שאמרנו".

אשל אברהם (המחלוקת נוצרה בעקבות התרופפות מצוות התפילין בעם ישראל)

בספר אשל אברהם (בוטשאטש) באר שהמחלוקת נוצרה "בזמנים שהיתה הנחת תפילין רופפת בעם בני ישראל בדורות ההם, שרק יחידי סגולה בדור היו מניחים". ובאר שעד תקופת הרא"ש רבים לא הניחו מחשש שלא ישמרו על גוף נקי, ולימדו עליהם זכות, ומדברי המסנגרים עולה ש"רוב עם בני ישראל לא היו מניחים אז".

דברי ישראל (מביא את תירוצו של אשל אברהם אך נוטה לתירוצו של אמונת חכמים)

בשו"ת דברי ישראל או"ח כב, מקשה את הקושיה הנ"ל, ומביא את תירוצו של ה'אשל אברהם' הנ"ל, ואת תירוצו של ה'אמונת חכמים' הנ"ל, ונראה שנוקט כמותו.

בית אבי (נראה שבימי האמוראים לא היתה "מסורת והלכה קבועה" בזה. ונראה שיש בזה מחלוקת בין הבבלי לירושלמי)

בשו"ת בית אב"י (לרב יצחק אייזיק ליבעס) תמה: "איך אפשר שמזמן מתן תורה עד פלוגתת הגאונים לא היה להם מסורה בסדר הנחת הפרשיות בהבתים?!". והחריף את הקושיה: "ועוד יותר אני מתפלא, דהרי הרבה דברים בענין תפילין שהן הלכה למשה מסיני", ואם כן, איך ייתכן ש"עיקר הנחת הפרשיות לא היו להם הלכה קבועה מימות משה רבינו עד הגאונים ורש"י והר"ת!".

והביא את דברי ה'תורה שלמה' (לרב מנחם מנדל כשר הנ"ל) "שבימיהם לא היתה להם מסורת והלכה קבועה בסידור הפרשיות לעכב".

בהמשך הוכיח מהתיקוני זוהר ופירוש הראב"ד על ספר היצירה, ש"לדעתם יש כאן מחלוקת בין הבבלי לירושלמי". אמנם בסיום דבריו כתב ש"כל זה אין די הפק רעבוני לדעת מדוע לא היה בזמן ארוך מקבלת התורה ואילך לא היה מסורת קבוע לחכמי התלמוד".

האם הסדר מעכב

בשמים ראש

בשו"ת בשמים ראש (המיוחס לרא"ש), כתב ש"אין ספק דפיסול זה דסדר הפרשיות אינו דבר תורה". והוסיף ש"יש מן הגאונים שפירשו… 'אלא לא שנא וכשר'", כלומר שגם מדרבנן אם שינה את סדר הפרשיות התפילין לא נפסלו בכך.

ווי העמודים

דבריו הובאו בספר ווי העמודים על היראים (לרבי יצחק טייב, בעל 'ערך השולחן'), וכתב שאף ש"רוב החכמים חלוקים, וסבירא להו דפסול", מכל מקום "אין ספק דפיסול זה דסדר הפרשיות אינו דבר תורה".

מהרש"ם

גם המהרש"ם הזכיר את דברי ה'בשמים ראש' הנ"ל.

דעת קדושים

בספר דעת קדושים (לבעל הא"א בוטשאטש) הציע הצעה דומה לזו של ה'בשמים ראש' בלשון ספק: "אולי יש לומר שמה שאמרו הפוסקים שבשינוי שבין דרש"י לדר"ת יש פיסול, הרי זה רק מדרבנן", "ואולי הלכה למשה מסיני היה רק בסגנון שינוי של היפוך גמור בכל הפרשיות".

והוסיף שבכך "יש לומר כן צד זכות" על מי שאינו מניח תפילין של ר"ת, כיוון שמהתורה יוצאים בשני האופנים לכל הדעות.

בצל החכמה

בשו"ת בצל החכמה הזכיר את הדעות הנ"ל, אך ציין בסוף דבריו ש"מדברי רובם המכריע של הפסוקים נראה דסבירא להו דשל רש"י אינם תפילין כלל לר"ת, ודעמי' מהתורה, וכן להיפך".

 

המאמר מאת הרב יאיר וייץ, חוקר תורני במכון הר ברכה, העוסק בבירור סוגיות עבור ספרי 'פניני הלכה'. כותב מאמרים בתחומי התנ"ך וההלכה, מחבר סדרת בדרכה של תורה על חמשת חומשי התורה, והספר בדרכם של כתובים על חמש המגילות.

---

[1] צ"ל משמאל.

[2] כלומר הוא לא כתב 'כרש"י' כי לא הכיר שיש דעה כזו, ולכן החזיק את דברי ה'שמושא רבא' ככאלו שנכתבו על ידי תלמיד טועה.

[3] בפירוש רבנו חננאל שם שלפנינו זה לא מופיע (מוזכר שם 'בית חיצון שאינו רואה את האויר', אך לא מוזכרות שמות הפרשיות).

[4] אם כי יצוין שבשו"ת הרדב"ז (המובא להלן) וב'שיח אליהו' (המובא גם כן להלן) כתבו שדעת הרי"ף כרש"י. וצ"ע.

[5] יש מתרצים 'עדות' זו בכך שרב האי גאון הניח שני זוגות תפילין, וסבר שמדינא הלכה כר"ת, אך כבר מימות משה יחידי סגולה יש מעלה שיניחו את שני סוגי התפילין, כמובא להלן.