הדרך שלך להקיף את התורה!

שאל את הרב

שאלות אחרונות

קניית אקדח מכספי מעשרות

הוצאתי רישיון נשק בגלל המצב הביטחוני, האם ניתן לקנות אקדח מכספי מעשרות שאני נותן?

לא. כספי מעשר נועדו לעזרה לאנשים אחרים, שבראשם עניים ולומדי תורה. לא עבור צרכי האדם עצמו גם אם הם חשובים מאוד עד כדי שנועדו להצילו מסכנות. הלכות מעשר הובא בפניני הלכה ליקוטים ב' פרק ו. ניתן לקרוא מהספר דרך האתר של פניני הלכה.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2022-10-30 17:43:21

תפילת הדרך

שלום רציתי לדעת איך יודעים מתי צריך להגיד תפילת הדרך בנסיעה? האם לפי מרחק או לפי זמן נסיעה? והאם מרחובות לירושלים צריך להגיד תפילת הדרך?

הלכות תפילת הדרך מבוארים בפניני הלכה ברכות פרק יח. ניתן לקרוא מהספר דרך האתר של פניני הלכה. וזהו קיצור הדברים:

יח – תפילת הדרך

הדרך

א. היוצא מחוץ למקום יישוב למרחק של יותר מפרסה (3.648 ק"מ), צריך לומר את 'תפילת הדרך' להצלחת דרכו והצלתו מסכנות. וכיום שסכנת תאונות הדרכים קיימת גם בתוך העיר, הנוסע בתוך העיר יותר משיעור פרסה, טוב שיאמר את תפילת הדרך בלא הזכרת ה' בסופה. ואם יוצא מהעיר לדרך של יותר מפרסה, נכון שיאמר את תפילת הדרך בהזכרת ה' מיד כשמתיישב במכוניתו בתוך העיר לקראת נסיעתו.

ב. שכח לומר את תפילת הדרך ועדיין רחוק יותר מפרסה מהכניסה למקום היישוב שנוסע אליו, יאמר אותה מיד כשנזכר. ואם נשאר פחות מפרסה, יאמר אותה בלא הזכרת ה' בסופה.

ג. בכבישים שנחשבים למסוכנים מחמת התנכלויות הערבים, יש לומר את תפילת הדרך גם בדרך של פחות מפרסה.

ד. הנוסע כמה נסיעות ביום, יאמר את תפילת הדרך בפעם הראשונה, ויכוון על כל הנסיעות שיעשה באותו היום. אבל אם תכנן רק נסיעה אחת, ולאחר מכן נמלך בדעתו והחליט לנסוע פעם נוספת, עליו לאומרה שוב. וכאשר הדרך נמשכת כמה ימים, בכל בוקר צריך לומר את תפילת הדרך.

הברכה

ה. הנוסח שתקנו חכמים לתפילת הדרך מתאים לכל סוגי הסכנות שבדרכים, ולכן אין חובה להוסיף בה את סכנת תאונות הדרכים, והרוצה להוסיף רשאי.

ו. כיון שתפילת הדרך אינה פותחת ב'ברוך', נכון אם אפשר להצמידה לברכה אחרת. לכן אם לפני שמברך את תפילת הדרך נזדמן לו לאכול או לשתות, יברך ברכה אחרונה ומיד אחר כך יאמר את תפילת הדרך.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2022-10-30 17:22:05

תפילת נשים

שלום רב, אם אני מתפללת 3 תפילות ביום (שחרית מנחה וערבית), באופן קבוע, האם אני צריכה להתפלל תשלומין אם פספסתי תפילה כמו הגברים? תודה!

כן.

פניני הלכה תפילת נשים פרק יג סעיף ו (ניתן לקרוא מהספר דרך האתר של פניני הלכה) :

ו – סדר השלמת תפילה שנשכחה

הנוהגת להתפלל תפילה אחת בכל יום, ולא הספיקה להתפלל עד שהגיע חצות היום ונסתיים זמן תפילת שחרית (כמבואר לעיל ח, א), תמתין עד חצי שעה אחר חצות, ותתפלל מנחה. ואם לא הספיקה להתפלל מנחה ושקעה החמה, תתפלל תפילת ערבית.

ומי שנוהגת להתפלל בכל יום שחרית ומנחה, תקנת התשלומין חלה עליה. ואם שכחה להתפלל שחרית, תתפלל מנחה פעמיים, בפעם הראשונה לשם תפילת מנחה, ובפעם השנייה לתשלומי שחרית.

ואם שכחה להתפלל מנחה והיא רגילה להתפלל ערבית, תשלים את תפילת מנחה אחר תפילת ערבית. ואם אינה רגילה להתפלל ערבית, אם תרצה תוכל להתפלל ערבית ותתפלל אח"כ תפילה נוספת לתשלומי מנחה. אבל אינה חייבת בזה, הואיל ואין היא רגילה להתפלל ערבית, וכיוון שלא תתפלל ערבית ממילא גם לא תתפלל לתשלומי מנחה. ואחר תפילת שחרית, ברור שלא תוכל להשלים את תפילת המנחה, מפני שתקנו חכמים תשלומין לתפילה הסמוכה בלבד, אבל אחר שעבר זמן התפילה שאחריה, כבר אין לה תשלומין (פניני הלכה תפילה יח, ט).

ואם שכחה להתפלל מנחה בערב שבת, וברצונה להשלים את תפילתה אחר תפילת ערבית של שבת, גם את תפילת התשלומין תאמר בנוסח ערבית של שבת (ע' פניני הלכה תפילה יח, י).[1]

תפילת ההשלמה צריכה להיות אחר תפילת החובה, ואם התכוונה להתפלל את התפילה הראשונה כתשלומין ואת השנייה כתפילת החובה, לא יצאה בתפילתה הראשונה לשם תשלומין, ועליה לחזור להתפלל בשלישית לשם תשלומין (שם יח, ח).

יש להפסיק בין תפילת החובה לתפילת התשלומין כדי שיעור מהלך ארבע אמות. ובדיעבד, מי שהיתה צריכה להשלים את תפילת שחרית, ושכחה להתפלל תשלומין מיד אחר תפילת מנחה, כל זמן שלא עבר זמן תפילת מנחה, כלומר כל זמן שלא שקעה החמה, תתפלל תשלומין עבור תפילת שחרית (שם יח, ח).

לתפילת מוסף אין תשלומין, מפני שאין מקריבים את קרבנות המוספים אלא ביומם. וכן מי ששכחה להתפלל שחרית ביום שמתפללים בו מוסף, אינה יכולה להשלים את תפילת שחרית אחר מוסף, אלא אחר מנחה בלבד (שם יח, ט).

תשלומין נתקנו רק למי שלא התפללה באונס או שגגה, אבל מי שלא התפללה במזיד, אין לה תשלומין (שם יח, ט).

[1]. עניין השלמה לנשים מבואר במ"ב רסג, מג, וכה"ח רסג, סה. ושם נתבאר לעניין תשלומי מנחה של ערב שבת בערבית של שבת. ואף שבהליכות שלמה תפילה יג, הערה י, דייק מהמ"ב, שאפילו אשה שאינה רגילה להתפלל ערבית אם היא רגילה להתפלל מנחה, כאשר שכחה להתפלל מנחה, עליה להתפלל ערבית כדי להשלים אח"כ את תפילת המנחה. וכ"כ בהליכות ביתה ו, ח, ובהערה יג, ובפס"ת רלד, ד. מ"מ נראה יותר, שכוונת המ"ב להציע את הדרך הטובה ביותר, אבל אין בכך חובה. ואולי נשים רבות נהגו להתפלל ערבית בליל שבת, ולכן הציע המ"ב להשלים אחר ערבית את תפילת מנחה, אבל לא התכוון לחייב בכך נשים. (וע' בהליכות בת ישראל ב, כ, ובאש"י ל, הערה ו, שכתבו גם הם שאין בזה חובה, ותלו דבריהם בגרש"ז אויערבאך, שלא כפי שמובא בהליכות שלמה).

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2022-10-18 16:45:13

יש לך שאלה?

מסירות נפש על דברי תורה

אברהם אבינו היה הראשון להבחין בשקר של עבודת האלילים, אך גם ידע למצוא בתוכה את השאיפה החיובית של האדם להתחבר למה שלמעלה ממנו • מסירות הנפש של אברהם ושל חנניה מישאל ועזריה ביטאה את אמונתם השלמה, והיא גם זו שגרמה לנס ההצלה שלהם • במקום שבו יש חשש שסטייה מדרך ההלכה תוביל להשתרשות של טעות, יש לעמוד על האמת גם במחיר מסירת הנפש

שהמאמין בה' צריך להאמין בלב שלם, ולהיות מוכן למסור את נפשו באמת, ורק אז אולי ייעשה לו נס. אבל המוסר נפשו כדי שיעשה לו ה' נס, לא יצליח

נח איש האדמה החרוץ היה צדיק ותמים בדרך ארץ שקדמה לתורה, אך עדיין לא סלל את הדרך לתקן את היצר שמוביל לעבודה זרה. מתוך השאיפה האין-סופית של האדם לשמיים, בלא הדרכה של תורה, הוא חוטא בעבודה זרה שמעניקה לו אשליה של התקשרות לכוחות בלתי מוגבלים שמעודדים אותו להתגאות ולנצל את העולם.

יש מהם שעובדים עבודה זרה בשיתוף, היינו יודעים שה' אמת הוא אלוהי האלוהים, אלא שסוברים שהוא אינו מתעניין בנעשה בעולם, ועל ידי עבודת האלילים יזכו לכוחות ושלטון, אבל הם עדיין נזהרים שלא להתגאות מדי, שמא ה' אלוהי האלוהים יקפיד עליהם ויענישם. והרשעים הגמורים כופרים לגמרי בה' ונותרים עם אמונה אלילית גמורה שמשחררת את כל יצריהם הרעים לפעול בלא הגבלה. כזה היה נמרוד הרשע, שביסס את שלטון הרשע שלו על אמונה אלילית מוחלטת, עד שאמרו חכמים: "שהמריד את כל העולם כולו עליו במלכותו" (חגיגה יג, א).

בחירתו של אברהם באמונה

כשנראה היה שהרשע עומד לשלוט בעולם ולשעבדו נולד אברהם אבינו, ומעת שהיה קטן החל להרהר בליבו מי ברא את העולם ואל מי ראוי להתפלל. ראה את השמש זורח ואמר זהו שברא את העולם ואותי, והתפלל כל היום לשמש. והנה לערב שקעה החמה וזרחה הלבנה, ואמר זוהי שבראה את העולם ואותי והכוכבים הם שריה, ועמד כל הלילה והתפלל ללבנה. הגיע היום והלבנה נעלמה וחזרה החמה לזרוח, אמר אין ביד אלו כוח, יש אדון מעליהם, והמשיך לשאול ולכפור בכל האלילים, והבין שלכל הכוחות שבעולם יש גבול, וחייב להיות בורא מעליהם, עד שהתגלה אליו ה' בורא השמיים והארץ וכל אשר בם (בראשית רבה לט, א; זוהר ח"א פו, א).

מכיוון שהתעצם באמונתו כפר באלילים ושבר את הפסלים שבבית אביו. שמע על כך המלך נמרוד וגזר להביאו אליו כדי להכריחו לעבוד לאלילים, אולם אברהם התווכח עמו בטענות קשות. כשראה שאינו נכנע לדעתו ציווה להשליכו לכבשן האש באומרו: "אם האלוהים שאתה משתחווה לו הוא אלוהי אמת, שיבוא להצילך". והצילו ה' ויצא שלם מכבשן האש (פסחים קיח, א; בראשית רבה לח, יג).

בין אברהם להרן

אמרו חכמים (בראשית רבה לח, יג) שהיה שם הרן, אחיו של אברהם, ושאלו אותו במי הוא תומך, בנמרוד או באברהם. היה הרן חצוי בנפשו, ואמר: אם יינצל אברהם אני עם אברהם, ואם ינצח נמרוד ואברהם יישרף אני עם נמרוד. כיוון שניצל אברהם מכבשן האש, שאלו את הרן: עם מי אתה? השיב: עם אברהם אני. לקחוהו והשליכוהו לכבשן האש ונשרף ומת על פני תרח אביו.

למדנו מזה שהמאמין בה' צריך להאמין בלב שלם, ולהיות מוכן למסור את נפשו באמת, ורק אז אולי ייעשה לו נס. אבל המוסר נפשו כדי שיעשה לו ה' נס, לא יצליח. וכן מצינו בחנניה מישאל ועזריה שלא הסכימו להשתחוות לצלם שעשה נבוכדנצר, וכאשר כעס עליהם על כך ואיים שאם לא ישתחוו יישרפו בכבשן האש, השיבו שהם מאמינים בה' שאותו הם עובדים והוא יכול להצילם, וגם אם לא יצילם, בכל אופן הם נשארים באמונתם בו ולא ישתחוו לצלם. התמלא נבוכדנצר חימה וציווה להגביר את אש הכבשן וציווה לקשור אותם ולהשליכם לכבשן, ונעשה להם נס וניצלו (דניאל פרק ג).

אומנם כן, נותר זיכרון ממסירות נפשו של הרן, שבתו יסכה היא הייתה שרה אמנו, אשת אברהם, ובתו מילכה הייתה סבתא של רבקה אמנו. ומבנו לוט, שהלך כברת דרך עם אברהם ואחר כך נפרד ממנו והלך לסדום, יצאו רות המואבייה, אם מלכות בית דוד, ונעמה העמונית אשת שלמה המלך.

המשך קריאתו של אברהם אבינו

עברו שנים, שבהן המשיך אברהם אבינו לקרוא בשם ה' ולעורר את הבריות ללכת בדרכי האמת. הוא גילה שהיצר השואף אל השמיים ומעורר את האדם לעבוד עבודה זרה כדי להגיע לדרגת בן אלים, ביסודו הוא יצר ששואף לטוב. רצונו לדבוק בה' ולהיחשב כבנו במובן היותו ממשיך את דבר ה' בגילוי הטוב והברכה האלוקית לעולם. ונגלה אליו ה' ובישר לו כי מצאצאיו יקום עם ישראל שיגלה את האמונה והברכה לעולם (בראשית יב, א-ג).

ככל שאדם מתגדל יותר באמונה כך הוא יותר דבק במידות הטובות, הן מידותיו של הקב"ה. ואברהם אבינו אכן המשיך להתעלות בדרכי ה', בהתנגדות לכל עוול מוסרי ובעשיית חסד והכנסת אורחים גם לאנשים שרחוקים מאוד מדרך אמונתו (בראשית יח, ד, רש"י), עד שזכה שה' שיתף אותו בהנהגתו את העולם. "וה' אמר המכסה אני מאברהם אש אני עושה. ואברהם היו יהיה לגוי גדול ועצום ונברכו בו כל גויי הארץ. כי ידעתיו למען אשר יצווה את בניו ואת ביתו אחריו ושמרו דרך ה' לעשות צדקה ומשפט" (בראשית יח, יז-יט). ה' סיפר לאברהם על חטאי סדום ועמורה וזעקת האומללים והעניים שדכאו, ועל העונש הצפוי להם. אולם כתלמיד נאמן טען אברהם שהצדק צריך להיות מדויק, לכל אדם לפי מעשיו (בראשית יח, כג-כה). וכיוון שהתברר שלא היו בסדום אפילו עשרה צדיקים, נחתם דינה של סדום להיחרב. אולם ללוט בן אחיו זימן ה' ניסיון, ולוט עמד בו, הכניס אורחים ושמר עליהם וניצל. והאמת שכבר מתחילה התכוון ה' לזמן ללוט את דרך הצלתו, אלא שלא גילה זאת לאברהם, כדי שיגלה את הצדק שבלבבו וינחילו לבניו עד עולם.

מסירות נפש על אמת התורה

בימים אלו נזכרתי בדברי רבי שלמה לוריא (ה'רע-שלד, 1510-1573), שכתב בספרו 'ים של שלמה' (ב"ק ד, ט), שלעיתים צריכים למסור את הנפש על אמת התורה. כמובא בתלמוד (ב"ק לח, א): "תנו רבנן: וכבר שלחה מלכות רומי שני סרדיוטות (שרים) אצל חכמי ישראל למדונו תורתכם". כלומר נפל חשד אצל המלכות שמא יש בתורת ישראל דברים כנגד המלכות או הגויים, וביקשו לבדוק זאת. לימדו חכמים את שני השרים את התורה, "קראו ושנו ושלשו". בשעה שנפרדו אמרו לחכמי ישראל: "דקדקנו בכל תורתכם ואמת הוא, חוץ מדבר זה שאתם אומרים: שור של ישראל שנגח שור של גוי – פטור, של גוי שנגח שור של ישראל, בין תם בין מועד – משלם נזק שלם…" שיש בזה הפליה קשה בין יהודי לגוי. אלא שידעו השרים שאם יספרו זאת למלכות, יגזרו על ישראל גזרות ואולי יהרגו את החכמים שלימדו זאת, ולכן סיימו ואמרו: "ודבר זה אין אנו מודיעים אותו למלכות". בירושלמי הוסיפו, שלמרות שהשרים התחייבו על כך, ה' סייע ביד ישראל, וכבר כשהגיעו לצור ויצאו מגבולה של ארץ ישראל – שכחו את ההלכה הזאת, כך שגם אם רצו לא יכלו להלשין על ישראל ולסכנם.

שאל רבי שלמה מלוריא (רש"ל), מכיוון שהייתה סכנה באמירת ההלכה שיש בה הפליה בין יהודי לגוי, מדוע אמרו אותה? הרי סכנת נפשות דוחה את כל המצוות שבתורה, וכשם שמחללים שבת כדי להציל חולה מסוכן? והשיב, שמכאן למדנו שחובת מסירת הנפש על קידוש השם חלה גם ביחס לאמיתת התורה, שאם ישנו את הדין, ויאמרו על אסור מותר או על מותר אסור, הרי הם ככופרים בתורת משה. ולכן אמרו לשרים נציגי מלכות רומי את דיני התורה כאמיתתם, כולל הלכה שיש בה הפליה של ישראל לעומת גויים שאם הייתה נודעת למלכות היו עלולים להענישם במיתה.

האם הלכה כרש"ל?

כמה אחרונים הזכירו את דברי רש"ל להלכה, ומהם השל"ה ושיירי כנסת הגדולה, ורבים הזכירו אותו בדבריהם בלא לציין אם קיבלו את דבריו למעשה.

ויש שלא קיבלו את דבריו (שו"ת ר' עקיבא יוסף או"ח מט). ובשו"ת יד אליהו (לובלין) מח, כתב שרק בחשש סכנה יש להסתכן ולא לשנות מדברי תורה, אבל בסכנה ודאית אין צריך למסור את הנפש, שאין זה מכלל העבירות שייהרג ואל יעבור.

הקושיה מקבלת הצנזורה

החולקים על רש"ל וסוברים שאין למסור את הנפש על דברי תורה הביאו ראיה ממנהגם של חכמי ישראל האחרונים, שבלחץ הצנזורה הנוצרית הסכימו לשנות את לשון ספרי התלמוד והראשונים, ובמקומות רבים שהיה כתוב "גוי" כתבו "עובד עבודה זרה", ובמקום "מין" כתבו "אפיקורס", ושינויים אלו משנים את הדין.

ביאור ההלכה

נראה שאפשר ליישב את דברי הרש"ל והסוברים כמותו, שהחובה להיהרג ולא לשנות את דיני התורה היא כאשר יש חשש שבעקבות השינוי תשתרש טעות לדורות, כי יחשבו שכך הורו למעשה חכמי ישראל המוסמכים המייצגים את התורה. וזה מה שהיה כאשר שרי רומא באו ללמוד את התורה מחכמי ישראל, שאם היו משנים להם את דברי התורה היה הדבר עלול להתפרסם שכך אמרו חכמי ישראל, ובלא אמצעי תקשורת ויכולת להכחיש זאת בפומבי הייתה עלולה להשתרש טעות בישראל. לכן לא שינו חכמים דבר מההלכה. אבל כאשר ידוע לכול שהשינוי נעשה מלחץ המלכות, כמו במקרה של הצנזורה, בלית ברירה במצב של סכנה מותר לשנות. שהואיל ויודעים שהשינויים מחמת הצנזורה, עדיף היה להדפיס את הספרים עם השינויים מאשר שלא להדפיסם כלל. ואף על פי כן לעיתים נגרמו שיבושים בעקבות זאת, אלא שהואיל ויש אפשרות לברר מה הגרסה האמיתית טעויות אלה ניתנות לתיקון.

הרב אליעזר מלמד

הטור השבועי בדוא''ל

עוד ברביבים

דילוג לתוכן