לימוד הושענא רבה

הרשמה לקבלת הטור 'רביבים' מדי שבוע למייל

חשיבות לימוד התורה בשבת ובמועד

הזמן האיכותי שמעניקים לנו החגים והשבתות ללימוד התורה יוצר את האפשרות לחיות חיי מעשה המשולבים בתורה ולא להיאלץ לבחור בין השניים • הלימוד בשבתות צריך להיות מעמיק ומרומם יותר מקביעת העיתים המצומצמת בימות החול • כשנמנעים מללמוד בשבת הדעת מצטמצמת ונולדות חששות המביאים לידי מחלוקות

אומנם גם בכל יום מימות החול צריך לקבוע עיתים לתורה, וצריך כל אדם לקבוע זמן קצר ללימוד ביום וללימוד בלילה. לימוד זה מועיל לשמור על הקשר הקבוע לתורה, ועל ידו ניתן גם לחזור על דברי התורה כדי שיהיו שמורים בלב, אבל אין בכוחו לרומם את היהודי לרמה נאותה בידיעת התורה כדי להאיר את החיים ולתקן את העולם. לימוד קבוע בשבתות ובחגים אמור להיות הפתרון

לקראת חג הסוכות ושנת תשפ"ב הבאה עלינו לטובה עלינו לחזור ליסודות. השאלה הגדולה שניצבת לפנינו היא כיצד שומרי התורה והמצוות יצליחו לרומם את חייהם ולשמש דוגמה ומופת לכל עם ישראל, עד שכל רואיהם ירצו להידבק בתורה ובמצוות, ומתוך כך יוכל עם ישראל כולו לשמש דוגמה לעמים ולהביא ברכה לכל משפחות האדמה, כדבר ה' לאבותינו.

לימוד התורה הוא המפתח לכול, הן מפני מעלתו העליונה, שתלמוד תורה שקול כנגד כל המצוות, והן מפני שגדול התלמוד, "שהתלמוד מביא לידי מעשה" (קידושין מ, ב). הכוונה ללימוד שמאיר את החיים ומדריך אותם.

אלא שיש לשאול, איך יוכל האדם ללמוד תורה כראוי כאשר האדם נברא כדי לעסוק ביישובו של עולם – "לעובדה ולשומרה"? התשובה – בשבתות ובחגים שבהם אסרה התורה לעבוד! כפי שאמרו חכמים: "לא ניתנו שבתות וימים טובים אלא לעסוק בהם בדברי תורה" (ירושלמי שבת טו, ג). למעשה, הורו להקדיש חצי מהשבת לתורה (פסחים סח, ב), וכדי לקיים זאת צריך לכל הפחות ללמוד כשש שעות בשבת (פניני הלכה שבת ה, א).

על ידי לימוד התורה בשבתות ובחגים התורה תאיר את חיי המעשה ותרומם אותם, וכך ברכת התורה תתפשט לכל המעשים. ונראה שלכך התכוונו המקובלים באומרם שיותר גדולה פעולתה של שעת לימוד בשבת מאלף שעות בימות החול (בן איש חי, הקדמה לפרשת שמות ש"ש).

התורה והחיים

בלא לימוד התורה בשבת היה נגזר על כל יהודי להכריע בין הקודש לחול. או שיעסוק כל חייו בתורה במסגרת ה'כולל' כפי שנוהגים רבים מבני הציבור החרדי תוך הימנעות מעיסוק ביישובו של עולם ובכל המצוות הגדולות הכרוכות בכך, או מנגד, יצא לחיי המעשה בעבודות השונות או במחקר מדעי, אבל הקשר שלו לחיי הקודש יהיה רופף. כל בחירה קורעת ומכאיבה, ובאף אחת משתי הדרכים לא ניתן להגשים את חזון התורה להביא תיקון וברכה לעולם. לימוד התורה בשבתות ובחגים פותר את הדילמה הקשה הזאת.

זהו שאמרו חכמים בתנא דבי אליהו רבה פרק א': "כך אמר להן הקב"ה לישראל: בניי לא כך כתבתי לכם בתורתי, 'לא ימוש ספר התורה הזה מפיך' (יהושע א, ח), אף על פי שאתם עושים מלאכה כל שישה ימים, יום השבת יעשה כולו תורה. מכאן אמרו: לעולם ישכים אדם וישנה בשבת, וילך לבית הכנסת ולבית המדרש, יקרא בתורה וישנה בנביאים, ואחר כך ילך לביתו ויאכל וישתה…"

מקומה של התורה בחיי היהודי

אומנם גם בכל יום מימות החול צריך לקבוע עיתים לתורה, שנאמר: "לא ימוש ספר התורה הזה מפיך, והגית בו יומם ולילה" (יהושע א, ח), לכן צריך כל אדם לקבוע זמן קצר ללימוד ביום וללימוד בלילה (מנחות צט, ב). לימוד זה מועיל לשמור על הקשר הקבוע לתורה, ועל ידו ניתן גם לחזור על דברי התורה כדי שיהיו שמורים בלב, אבל אין בכוחו לרומם את היהודי לרמה נאותה בידיעת התורה כדי להאיר את החיים ולתקן את העולם.

לימוד קבוע בשבתות ובחגים אמור להיות הפתרון.

עונג שבת כיצד

לכאורה אם לימוד התורה בשבת חשוב כל כך, היה ראוי להקדיש את כל השבת כולה ללימוד, ומדוע מצווה לענג את השבת בסעודות? לא זו בלבד אלא שאמרו חכמים על מי שמצליח לענג את השבת: "כל המענג את השבת ניצול משעבוד מלכויות", ו"נותנים לו כל משאלות ליבו", ו"נותנים לו נחלה בלי מיצרים" וזוכה לעשירות (שבת קיח, ב). משמע שלא קל לענג את השבת.

אכן, מדובר במצווה עדינה ועמוקה מאוד, שדורשת איזון ושילוב של נשמה וגוף יחד, ורק כאשר מצליחים להתענג בסעודות עם לימוד תורה משמעותי זוכים לעונג שבת באמת. וכפי שאמרו חכמים שצריך לחלק את השבת, "חציו לאכילה ושתייה וחציו לבית המדרש" (פסחים סח, ב). שני חצאים אלו צריכים להשלים זה את זה, שיהיו הסעודות מקושרות ללימוד והלימוד מקושר לסעודות, והכול בתענוג.

מעין עולם הבא

באופן זה השבת היא מעין עולם הבא, שעל ידי השבת נמשכת קדושה, אורה וברכה מעולם הבא אל העולם הזה. ומהו עולם הבא? העולם שלאחר תחיית המתים, שבו ישובו נשמות הצדיקים להתאחד עם הגוף, ויחד עמו יתעלו בלא סוף. כעין זה השבת מחברת את הנשמה והגוף באופן מתוקן, ובכך האור הגדול של עולם הבא נמשך ומאיר את עולמנו. אלא שאם האדם אוכל ושותה ונח בלא להקדיש את חציה של השבת ללימוד התורה, הנשמה חסרה, ואין הוא זוכה לענג את השבת באמת ואינו זוכה למעין עולם הבא.

כשנזכה לשמור את השבת כראוי, בעונג הנשמה והגוף כאחד, נגלה לעצמנו ולעולם כולו את החיים הטובים שאליהם כל אדם נכסף. אז נוכל לומר באמת: "טעמו וראו כי טוב ה', אשרי הגבר יחסה בו" (תהלים לד, ט), והעולם כולו יחזור בתשובה. אולי לזה התכוונו חכמים (שבת קיח, ב) באומרם שאם ישמרו ישראל שתי שבתות כהלכתן "מיד נגאלים", שתי בחינות השבת, הגשמי והרוחני, בסעודות ושינה ובתלמוד תורה.

תורת ארץ ישראל

במיוחד צריך להדר בכך בארץ ישראל, שכן אמרו חכמים: "אמרה תורה לפני הקב"ה: ריבונו של עולם, כשייכנסו ישראל לארץ זה רץ לכרמו וזה רץ לשדהו ואני מה תהא עליי? אמר לה: יש לי זוג שאני מזווג לך ושבת שמו, שהם בטלים ממלאכתם ויכולים לעסוק בך" (טור או"ח סימן רצ).

לכאורה אכן יש כאן שאלה גדולה, מדוע נצרכו ישראל להיכנס לארץ ישראל, הרי יכול היה ה' להשאיר את ישראל במדבר, וכך יכלו כולם ללמוד ב'כולל' של משה רבנו, בבוקר יאכלו מן ובערב שלו, בגדיהם ונעליהם לא יבלו ויעסקו בתורה הקדושה יומם ולילה. אלא שעיקר מגמתה של התורה להתגלות בעולם הזה, בחיי המעשה, כשעל ידה האדם נעשה שותף ביישובו של העולם וכל המעשים מתברכים. רק כאשר התורה מקדשת את כל תחומי החיים, הרוחניים והגשמיים על כל גווניהם, אמונת הייחוד מתגלה בשלמות ואור התורה מתגלה במלואו. לכן התורה ניתנה כדי שיקיימו אותה בארץ ישראל, ארץ שהגשמיות שלה מסוגלת לגלות את ערכי הקודש.

אולם כל זאת בתנאי שהשבתות והחגים יוקדשו ללימוד התורה, רק באופן זה יוכלו חיי המעשה להיות מוארים ומודרכים על ידי התורה, ורק באופן זה נבין כראוי את התורה, ודבר ה' יתגלה בשלמות.

כשלא לומדים בשבת

כאשר אנשי המדע והמעשה העוסקים ביישובו של עולם אינם קובעים עצמם ללימוד בשבת, אור התורה מתמעט ונחשך, ונאמני דת ישראל נאלצים לוותר על כללים חשובים בתורה כדי לשמור על המצוות הפרטיות שמייצגות את דת ישראל ושמרו אותנו בגלות.

הרי הכול מודים שמצוות יישוב הארץ שקולה כנגד כל המצוות שבתורה (ספרי ראה נג), ומדוע יש נמנעים מכך בשם התורה? כי סבורים שאם יעסקו ביישוב הארץ יתדרדרו מבחינה דתית.

כמו כן הכול מודים שמצווה גדולה לשרת בצבא ולהגן על העם ועל הארץ, שבנוסף למצוות יישוב הארץ יש במצווה זו הצלה לכלל ישראל, ואם על המקיים אדם אחד מישראל אמרו שכאילו קיים עולם מלא (משנה סנהדרין ד, ה), על אחת כמה וכמה המתגייס לצבא ושומר על כלל ישראל. אלא שחוששים שאם ילכו לצבא יתדרדרו מבחינה דתית.

כמו כן הכול מודים שיש מצווה ללמוד מדעים, שהם מכלל "מעשה בראשית", אלא שהואיל והאמונה קטנה, חוששים שמא תתערער מחמת לימוד מעשה בראשית.

כמו כן הכול מודים שמצווה לעבוד ולהתפרנס ולעסוק ביישובו של עולם, ואסור למי שמסוגל לעבוד להתפרנס מהצדקה, ואסור לגרום לאנשים להיות עניים ולהזדקק לקצבאות. אלא שחוששים שאם ילמדו מקצוע ויצאו לעבוד ייחלשו מבחינה דתית.

כמו כן הכול מודים שאסור לשנוא ולהחרים יהודים, קל וחומר תנועות יהודיות, שכולנו בנים של ה', ואפילו עובדי עבודה זרה נחשבים בני א-ל חי, קל וחומר קבוצה דתית שאינה עובדת עבודה זרה. ומדוע שונאים ומחרימים? כי חוששים שאם לא יחרימו הדת תיהרס.

כך מתגבשת העמדה שכדי לשמור על גחלת מסורת התורה מוכרחים לוותר על העקרונות החשובים ביותר בתורה, עד שיערה ה' עלינו רוח ממרום ויגאלנו ונוכל לקיים את התורה כראוי.

הברכה בלימוד השבת

אבל אם אנשי העבודה והמדע, ההתיישבות והצבא, יחד עם תלמידי החכמים, יזכו לקבוע עצמם ללימוד תורה משמעותי ביום השבת, ומתוך כך יזכו לדבוק במצוות ולרומם את חיי המעשה – נוכל להבין את התורה כראוי, פי אלף מהלימוד המצומצם של חול, ונוכל לקיים את כל מצוות התורה כראוי, ונזכה לכל הברכות הכתובות בתורה.

מכיוון שהתרגלנו ללימוד של חול, התרגלנו להדגיש את הפרטים על פני הכללים, את הצדדי על פני העיקרי, את הסברה המפולפלת על פני היסודית וההגיונית. אולם הלימוד הראוי לשבת הוא לימוד בהיר ועמוק בהלכה ובמחשבה, לימוד שמאיר ומעניק השראה והדרכה לזיכוך המידות ולדיוק המעשים, ומרומם את האמונה בגאולת ישראל והעולם.

הרשמה לניוזלטר

הרשמה לרשימת התפוצה

דילוג לתוכן