תפיסת האחדות של הרב קוק

הגלות והמרחק הגיאוגרפי יצרו שיטות שונות בעבודת ה', אשר מפולגות ומפורדות עד כדי איבה לפעמים • הרב אברהם יצחק הכהן קוק זצ"ל הציע תפיסה אחדותית שתכיל את כל השיטות במקביל לקיבוץ הגלויות בחזרה לארץ ישראל • ראייתו המיוחדת מצאה מקום גם לתנועות חילוניות שהתפשטו בתוך עם ישראל, ובכך קירבה אותן לחיק היהדות יותר מאלה שדחו אותן בשתי ידיים

מיוחד היה מרן הרב קוק שהעמיד משנה סדורה שנותנת מקום לכל השיטות והדרכים בלימוד התורה ובעבודת ה'. וזוהי מעלתה של תורת ארץ ישראל, שאור האחדות האלוקית מתגלה בה וכל שבטי ישראל מתלכדים בה יחד להפרות זה את זה ולהאיר את דבר ה' בעולם. וכן אמרו חכמים (סנהדרין כד, א), שתלמידי חכמים של ארץ ישראל נקראים נועם, שהם מנעימים זה לזה בהלכה, ולא מתנצחים זה עם זה במקל חובלים כדרך תלמידי חכמים של חוץ לארץ. עמדה זו הכרחית כדי לשוב בתשובה ולהגיע למצב שבו התורה תתגלה במלוא אורה לכל ישראל.

הפירוד שבחוץ לארץ

בחוץ לארץ, כל קהילה הייתה צריכה להתחזק ולעמוד על נפשה אל מול השנאה וההשפעות הזרות המאיימות לכלותה, והיה עליה לעצב לעצמה את הסגנון המיוחד המתאים להתמודדות באותו מקום. במשך הזמן ואריכות הגלות נדמה לכל קהילה כי הסגנון המיוחד שלה, כולל המבטא והמלבושים, הוא היהדות הצרופה. כל קהילה גם החשיבה את גדולי רבניה כראשי הגולה, כך חשבו בליטא, בפולין, בהונגריה, באוקראינה, במרוקו, בתוניסיה, באלג'יריה, בלוב, בחלב, במצרים, בעירק ובתימן. ופתאום בחסדי ה' התקבצו לארץ ישראל, וכל גדולי הדור וראשי הגולה צריכים להסתדר זה עם זה.

ואף שכעיקרון יודעים שיש עוד קהילות, ולכל מנהג ומנהג מקום ושער משלו, נדמה לכל קבוצה שלפי האמת היה ראוי שכולם ילכו בדרכם, שהיא המעולה והמשובחת יותר. כך בני ליטא סבורים ששיטת הלימוד העיוני שלהם היא השיטה היחידה ללמוד באמת את התורה, וראוי לכל ישראל שילמדו כמותם ויקבלו את הנהגתם. ורבים מבני עדות המזרח וצפון אפריקה סבורים כי דרך הלימוד אליבא דהלכתא בסברה ישרה, כדרך גדולי ספרד ומרן הבית יוסף, היא הדרך הראויה לכל ישראל. והחסידים סבורים כי הדרך שגילו הצדיקים תלמידי הבעל שם טוב בעבודת ה' בהתלהבות ובשמחה, דבקות בצדיקים ולימוד החסידות היא הדרך שעל ידה תבוא הגאולה, וראוי לכולם להיעשות חסידים. ורבים מוסיפים, שראוי לכולם ללכת בדרך שסלל מייסד החסידות שלהם, שהוא הממשיך האמיתי של הבעל שם טוב. ויש שהולכים על פי קבלת האר"י ז"ל והבן איש חי, ולדבריהם התיקון השלם יבוא על ידי עיסוק בסודות התורה ובכוונות התפילה, וגם מי שלא זכה לעמוד בסוד ה', ראוי שינהג לפי מנהגי המקובלים האלוקיים. גם בני תימן ששימרו את מסורתם בדייקנות ובמסירות סבורים כי כך ראוי לכולם, ובמיוחד שהם הולכים על פי הרמב"ם, רבם של כל ישראל.

שורש הפילוג שבין העדות והקהילות

ההבדלים העמוקים הללו יוצרים מרחק רב מאוד בין גדולי ישראל, הרבה יותר מן המרחק שהיה בין בית הלל לבית שמאי (עי' עירובין יג, ב), עד שלמרות האהבה והכבוד שתלמידי חכמים אמיתיים רוחשים זה לזה, אין אפשרות שילבנו ביחד את הסוגיות שעומדות על סדר היום. סגנון הלימוד והנחות היסוד שונים כל כך, עד שלא ניתן לקיים דיון אמיתי בין גדולי ישראל מן החוגים השונים. ורק בשעות קשות של מצוקה ניתן בקושי רב לכנס אספה לדיון פוליטי על צורכי השעה. זו מכשלה גדולה להופעת התורה בימינו.

יש טועים לחשוב שהמרחק והפירוד בין העדות והקהילות נובע ממידות רעות של גאווה ומחלוקת. אולם יותר מזה, השוני העמוק בדרכי הלימוד ועבודת ה' הוא שגורם לפירוד. שאלה מפלפלים ואלה סדרנים, אלה מעיינים ואלה גורסים, אלה צועקים בתפילה ואלה שרים, אלה מאריכים ואלה מקצרים, אלה נוהגים בבית הכנסת בכובד ראש ואלה עושים בו סעודות ושותים בו משקה. אל כל זה נוספה בעיה חמורה שמתוך היאחזות במסורת המתגוננת שבגולה, יש שמתנכרים לערך המדע שאף הוא חוכמה אלוקית, ויש שמתנכרים לערך העבודה שאף היא מצווה, ויש שמתנכרים למצוות יישוב הארץ ולמצוות השירות בצבא. אל ההבדלים העמוקים הללו מצטרפים שועלים קטנים בעלי מידות רעות שמעוררים מחלוקות. בסופו של דבר, מחמת השוני העמוק בתפיסת העולם, אין הפריה הדדית בין חלקי התורה והחוגים השונים, וכך יוצא שבני כל קהילה בטוחים שבדיוק כפי שהם נוהגים נהג גם משה רבנו עליו השלום, וכך נהגו כל הנביאים והתנאים הקדושים. ולכן למרות שבכל חוג ישנם צדיקים שמכבדים את שאר גדולי ישראל ומתפללים לאחדות, הניגוד הפנימי העמוק נותר על כנו, והוא גורם לכך שמעת לעת מתגלעות מחלוקות קשות.

כל עוד לא תימצא הדרך לאחד את הטוב שבכל השיטות והמסורות, יחד עם כל המצוות הכרוכות ביישוב הארץ במלוא רוחבו והיקפו, בביטחון, בכלכלה ובמדע, לא ניתן לפתור את הבעיה החמורה ובמחשכים נבכה על אור התורה שנחשך.

התפיסה האחדותית במשנת הרב קוק

בחסדי ה' על עמו, יחד עם תחילת קיבוץ הגלויות שלח לנו את מרן הרב אברהם יצחק הכהן קוק זצ"ל, להאיר לנו את דרכה של תורת ארץ ישראל. מן השמיים ניתנו לו כישרונות עצומים שאין כמותם, ונשמה עליונה שביכולתה להתקשר לשורש האחדות. וכך בגאונות ובעמקות, בשקידה וברוחב דעת, הצליח להכיל את השיטות השונות ולעמוד על שורשיהן, ולראות בעיני רוחו איך כולן משלימות זו את זו, ולהכיר בבהירות את מקומה המיוחד והראוי לכל שיטה באופן שתוכל לתרום את מלוא תרומתה בלא לפגוע בשיטות אחרות.

ספרדים ואשכנזים

למשל, במאמרו החשוב "לשני בתי ישראל" (מאמרי הראיה, עמוד 45) עמד על סגנון הלימוד האשכנזי הנוטה לפלפול וחריפות, ולעומתו הסגנון הספרדי הנוטה לסדרנות ולביקורתיות שיטתית. וביאר בהרחבה איך עם ישראל זקוק לשני הבתים הללו, והראה דרך איך ראוי שבארץ ישראל יפרו זה את זה ליצירת בניין משוכלל ומפואר.

ספרי האמונה השונים

בדרך כלל כל חוג עוסק אך ורק בספרים הקרובים לתפיסתו. וכך לא נמצא ישיבה חסידית שלומדים בה מורה נבוכים ורמח"ל ושאר מבארי האמונה על דרך עלי ההיגיון. וחסידי הרמב"ם לא עוסקים בחסידות. והמקובלים על דרך הלימוד הספרדי אינם עוסקים בספרי החסידות ורמח"ל, וחסידים אינם עוסקים בספרי המקובלים הספרדים. ויש שעוסקים בתנ"ך ולא מעמיקים בספרי אמונה, ויש שמעמיקים בספרי אמונה ואינם עוסקים בתנ"ך. וגם בלימוד התנ"ך דרכים רבות.

ומרן הרב הראה דרך להקיף את הכול, ואדרבה, הסביר כי דווקא מלימוד שלם ומקיף של כל הספרים יבהיק אור האמונה על פני כל הארץ. וכפי שכתב בהקדמתו לספרו "אדר היקר" שיש ללמוד את כל תחומי המחשבה והאמונה היהודית החל מדברי חז"ל שבתלמוד ובמדרשים, ומשם אל כל "קוי האורה הנמשכים והולכים בשטף הדורות… למשל מן ספרי רב סעדיה גאון, הרמב"ם, הכוזרי, חובת הלבבות, העקדה, העקרים, ודומיהם. וכה ילך הקו הלוך והקיף לאטו, עד ספרי ראשית חכמה, של"ה מהר"ל מפראג, וכל הדומים להם, ומהם עד ספרי הדורות המאוחרים, ספרי הגר"א ותלמידיו, הגר"ז מלאדי וכל בעלי ההסברה שבחסידות, וכל הדומים לאלה ולאלה וכל המתיילדים מהם, ספרי הרמח"ל, יסוד ושורש העבודה וכיוצא בו, וכל הספרים הממצעים בין תקופה לתקופה ומהם עבודת בחירי המחברים בדורנו והסמוך לו… ומהם ענפים ישתרגו, ונחלים ישטפו עד מרום אוצר המחשבה והרגש אשר לישראל… הוא ספר הזוהר וכל אגפיו, לכל תולדותיו על פי כל המוני המערכות השונות (של גדולי המקובלים)". "לכנס פזורי רעיונות… להוציא מכולם יחד כלים שלמים… להוסיף אורה על דרכי עמנו האהוב". אז יבינו הכול את גודל הייעוד של עם ישראל, להאיר את העולם באור התורה ולתקנו.

גמרא והלכה

וכן עמד על הפירוד שנוצר בין לומדי הגמרא ללומדי ההלכה. שאלו לומדים את הגמרא עם מפרשיה הראשונים והאחרונים, אך אינם מגיעים לליבון המסודר השלם עד ההלכה. ואלו לומדים שולחן ערוך ומפרשיו והתשובות והפסקים שסביבו, אבל מכיוון שאינם לומדים את הסוגיה ממקורה בגמרא ובראשונים, אינם עומדים כראוי על שורשי הסברות. ולכן הציב חזון לחבר את לימוד הגמרא להלכה, על ידי כתיבת פירוש 'הלכה ברורה' ו'בירור הלכה', ולחבר את לימוד ההלכה לשורשיו בגמרא ובראשונים על ידי הרחבת ביאור הגר"א.

אגב, בתחילת לימודיי חשבתי שזה עיקרון מקודש לחבר את הגמרא בעיון להלכה שמוסיף ברכה, אבל לא הבנתי את הנזק הגדול שהפירוד הזה גורם. ככל שהוספתי ללמוד, נוכחתי לראות שבעצם לומדי הגמרא שאינם מגיעים להלכה, אינם מעיינים כראוי ואינם מבחינים בין סברות טובות לסברות עקומות. ורבים מלומדי ההלכה טועים בדבר הלכה בעקבות חוסר עיונם.

האחדות על ידי גילוי האורות

הראייה החלקית של התורה גרמה לרבים מלומדי התורה שלא לראות את המניע הטוב שבתנועות האידיאליסטיות שרחקו מדרך ישראל סבא, כדוגמת הסוציאליסטים, הליברלים, הלאומיים, הציוניים והאוניברסליים. בנוסף לקטנות האמונה והתורה שבעמדתם, הם גרמו בכך לרבים לרחוק מהתורה והמצוות. לעומת זאת, מרן הרב קוק לימד אותנו לראות על פי התורה את האור הפנימי שבכל התנועות הללו, ומתוך כך נוכל לשתף פעולה למען הגשמת כל האידיאלים, שברמה הגבוהה ביותר יתגשמו על ידי ההתעלות של כולנו בתורה ובמצוות.

לדאבון ליבנו יש מי שבמקום לראות את האור רואים בכל התנועות שאינן חרדיות חושך ורשע שנובע מאג'נדה כללית שמאיימת על הצביון הכולל של היהדות, המשפחה, המדינה, וכדי להציל את העולם מחורבן נלחמים בכל התנועות הללו מלחמת חורמה. נתפלל שהמאור שבתורה, שהתגלה על ידי מרן הראי"ה, רואה האורות, ישיבם למוטב.