יחד

הרשמה לקבלת הטור 'רביבים' מדי שבוע למייל

התיקון לתשעה באב ודיני הצום שחל במוצאי שבת

בימי התענית מוטל על תלמידי החכמים במיוחד לעסוק באהבת הבריות ולהימנע מקטרוג על אחרים • כשתשעה באב חל במוצאי שבת אוכלים סעודה שלישית כרגיל, אך נזהרים להפסיק קודם השקיעה • חולה שנצרך לאכול בצום יבדיל על בירה לבנה, ואם אין לו – על קפה • אין לנעול נעליים או סנדלים שמגינים על הרגל מפני אבנים, ואפילו אינם מעור

ל"צדיקים" המקטרגים יש תמיד הסברים מדוע עכשיו באמת המצב גרוע יותר מתמיד ומצדיק קטרוגים. תמיד התופעה שנפגשים איתה היא הכי גרועה והכי מסוכנת. וכאשר עושים זאת בשם התורה עוקרים את התורה ומחללים את השם. ועל כך אנחנו צריכים לשוב בתשובה ביום הצום, כדי שנזכה לגלות את התורה המיטיבה והמוסיפה ברכה לעם ולעולם

ימי התענית נועדו לתשובה ולתיקון, וכל החוגים והמגזרים נתבעים לכך, אולם מכיוון שעל לומדי התורה מוטלת האחריות העליונה, שנאמר "'אש לפניו תאכל וסביביו נשׂערה מאוד' (תהילים נ, ג) – מלמד שהקב"ה מדקדק עם סביביו כחוט השערה", אלו תלמידי חכמים וצדיקים, לפיכך נעסוק בתיקון הנדרש ללומדי התורה.

וכן מו"ר הרצי"ה קוק זצ"ל דיבר בשיחותיו לקראת תשעה באב: "ביטול התורה הגדול הוא כשניגשים אל התורה בגישה לא נכונה, כשלא ניגשים מתוך טהרה… הגורמים להשניא את התורה… יש דברי חז"ל נוראים על… הגורמים להשניא את התורה… חז"ל אמרו: 'ואהבת את ה' א-לוהיך – שיהא שם שמיים מתאהב על ידך' (יומא פו, א). יש להיות מאהב שם שמיים על הבריות… כמה פעמים חזרתי על דברי הקודש של הגאון מוילנא: 'ואת עשיו שנאתי, דהשם יתברך שונא מקטרגים על בניו, אף הקדושים'… מסתמא יש על מה לקטרג, והגאון מבין זאת, ובכל זאת הוא אומר שהקב"ה שונא את המקטרגים על בניו, אף קדושים. בוודאי שהעוסקים בזה (בקטרוג) יש להם צד של קדושה. ובכל זאת, אין להם תירוץ, בין שמקטרגים בשקר, בין שמקטרגים באמת. עקירת התורה היא גרימה מאיסת התורה – זה גרוע מכל" (שיחות הרצי"ה מועדים, עמ' 388).

עוד היה אומר רבנו: "ככל שתלמיד חכם הינו יותר למדן, ככל שהוא יותר מתאים להגדרת תלמיד חכם שנקרא 'משה רבנו' – יותר עליו להיות מלא אהבת הבריות". אומנם יש בעולם גם "סדרי משפט של שופט כל הארץ, יש גם צד של זעם. חז"ל מסבירים: 'כמה זעמו? רגע'. אבל עיקרה, רובה ככולה של ההנהגה האלוקית – היא טוב וחסד ונעימות… חז"ל מייחסים לבלעם את הכוח לכוון לעומק הרע, עומק הזעם… עין הרע. בפרקי אבות (ה, יט) מפורש שכל מי שיש בו עין יפה הוא מתלמידיו של אברהם אבינו. אברהם אבינו הוא כולו אהדה וסימפתיה. 'אוהב את המקום אוהב את הבריות' (אבות ו, ו). מתוך שהוא אוהב את הבורא, הוא אוהב את הבריות…" (שיחות הרצי"ה מידות, עמ' 16-14).

ל"צדיקים" המקטרגים יש תמיד הסברים מדוע עכשיו באמת המצב יותר גרוע מתמיד ומצדיק קטרוגים, כגון שהתנועה הלהט"בית עומדת להחריב את המשפחה ואת העולם, שהרפורמים הם יותר רעים מכל הרשעים האנטישמיים והדתיים שהם ניאו־רפורמים יותר גרועים מהרפורמים, והפלג השני של אותה חסידות או ישיבה הוא הגרוע מכול. כללו של דבר, תמיד התופעה שנפגשים איתה היא הכי גרועה והכי מסוכנת. וכאשר עושים זאת בשם התורה עוקרים את התורה ומחללים את השם. ועל כך אנחנו צריכים לשוב בתשובה ביום הצום, כדי שנזכה לגלות את התורה המיטיבה והמוסיפה ברכה לעם ולעולם.


דיני תשעה באב שחל במוצאי שבת

בין השבת לכניסת הצום ישנו זמן ביניים, שבו עדיין לא יצאה השבת ומנגד כבר חלים איסורי הצום. וזאת מפני שספק בידינו אימתי נגמר היום הקודם ומתחיל היום החדש, בשקיעת החמה או בצאת הכוכבים, ואם כן הזמן שבין שקיעת החמה לצאת הכוכבים הוא ספק יום ספק לילה ונקרא בין השמשות. ומכיוון שיש מצווה להוסיף על השבת, השבת נמשכת עוד כמה דקות אחר צאת הכוכבים. וזה זמן צאת השבת שמופיע בלוחות שכולל גם את תוספת השבת.

יוצא אם כן, שמשקיעת החמה ועד זמן צאת השבת הוא זמן משותף לשבת ולצום. במשך זמן זה אסור לעשות דבר שייראה כמנהג אבלות, שאין אבלות בשבת. ומנגד, משקיעת החמה צריך להימנע מדברים שאינם הכרחיים מצד השבת, כגון אכילה, שתייה, רחיצה וסיכה.

סעודה שלישית

לפיכך, בסעודה שלישית אוכלים כבכל שבת, וכן מזמרים שירי שבת כבכל שבת, אולם מפסיקים לאכול ולשתות לפני שקיעת החמה (ירושלים: 19:49, תל אביב: 19:47, חיפה: 19:51, באר שבע: 19:45). ואין בזה חשש פגיעה בשבת, מפני שאין חובה מצד השבת להמשיך לאכול סעודה שלישית אחר שקיעת החמה. וכן ראוי שלא לשיר שירי שמחה אחר שקיעת החמה, ואין בזה סימן אבלות הואיל וממילא אין רגילים לשיר בכל שעה משעות השבת שירי שמחה (פניני הלכה זמנים ט, ד).

רחצה בזמן הביניים

כמו כן נמנעים מרחיצה וסיכה משקיעת החמה ועד צאת השבת, שכן ממילא אין רוחצים כל השבת. אבל מי שיצא משירותים בבין השמשות ישטוף ידיו כרגיל, שאם לא יעשה כן נמצא שהוא מתאבל בשבת (שם).

החלפת בגדים ונעליים

נשארים לבושים בבגדי השבת ובנעליים, וממשיכים לשבת על כיסאות ולומר שלום זה לזה, עד זמן צאת השבת (כ־35 דקות אחר השקיעה). ואז צריך לומר "ברוך המבדיל בין קודש לחול", ובזה נפרדים מהשבת. אחר כך יסירו את הנעליים ויפשטו את בגדי השבת וילבשו בגדי חול.

יש נוהגים להסיר את הנעליים כבר בשקיעת החמה, מפני שנעילת הסנדל היא אחד מהדברים האסורים בתשעה באב, ומכיוון שממילא אין חיוב ללכת עם נעליים כל השבת, אין פגיעה בכבוד השבת אם חולצים אותן בשקיעת החמה. אבל אם יהיו שם אנשים שירגישו שחלץ את מנעליו לשם אבלות יהיה בכך איסור. לכן המנהג הרווח להסיר את הנעליים לאחר צאת השבת.

כאשר מחליפים את בגדי השבת בבגדי חול, יש ללבוש בגדים שכבר לבשום בשבוע שעבר, מפני שאסור ללבוש בגדים מכובסים בתשעה באב.

תפילת ערבית

נוהגים לאחר את תפילת ערבית שבצאת השבת כרבע שעה אחר זמן צאת השבת שכתוב בלוחות, כדי שכל המתפללים יספיקו להיפרד מן השבת בביתם, לחלוץ את מנעליהם ולהחליף את בגדיהם ולבוא לבית הכנסת לתפילת ערבית וקריאת איכה בבגדי חול.

הבדלה בדיבור ועל יין

בכל שבת אנו מקיימים את מצוות ההבדלה גם בדיבור וגם על כוס יין. ההבדלה בדיבור, שמתקיימת באמירת "אתה חוננתנו" בתפילת ערבית או באמירת "המבדיל בין קודש לחול", מתירה עשיית מלאכה. ההבדלה על הכוס מתירה אכילה ושתייה.

מכיוון שבמוצאי שבת זו מתחיל הצום, אי אפשר להבדיל על היין. לפיכך ההבדלה על הכוס נדחית עד לאחר סיום צום תשעה באב, והיא זו שתתיר את האכילה במוצאי הצום. ובמוצאי שבת בעת כניסת הצום מקיימים את ההבדלה בדיבור על ידי אמירת "ברוך המבדיל בין קודש לחול", ולאחר מכן מותר לעשות מלאכה (פניני הלכה זמנים ט, ה). במוצאי תשעה באב צריך להבדיל על היין. למנהג יוצאי אשכנז, לכתחילה נותנים לקטן לשתות את היין. אבל אם אין שם קטן, ישתה הגדול את היין. ועדיף שיבדיל על מיץ ענבים.

ברכה על הנר

מברכים על הנר במוצאי שבת, מפני שברכת הנר אינה תלויה בכוס היין. ונוהגים לברך על הנר אחר סיום תפילה ערבית לפני קריאת איכה, שאז מדליקים נרות.

גם נשים מברכות על הנר. אם הן בבית הכנסת – ישמעו את הברכה מהחזן וייהנו מאור הנר שידליקו לידן. ואם הן בבית, ידליקו נר ויברכו עליו (עיין פניני הלכה שבת ח, א, 1).

הבדלה לחולה שצריך לאכול בתשעה באב

חולה שצריך לאכול בתשעה באב, לפני שיאכל חובה עליו להבדיל על הכוס. אם אפשר, עדיף שיבדיל על "משקה מדינה", כלומר על בירה לבנה שיש בה אלכוהול. ואם אין בירה לבנה אפשר להבדיל על קפה, שלדעת רבים גם הוא נחשב משקה מדינה (פניני הלכה שבת ח, ד). ואם אין לו משקה מדינה יבדיל על מיץ ענבים, שאינו משמח. ובדיעבד יבדיל על יין וישתה מלוא לוגמיו (בערך 40 מ"ל).

קטן שאוכל בתענית אינו צריך להבדיל לפני אכילתו.

נעילת הסנדל

אחד מחמשת העינויים האסורים ביום הכיפורים ובתשעה באב הוא נעילת נעל או סנדל. בעבר היה מקובל לעשותם מעור, מפני שמחומרים אחרים לא ידעו להכין נעליים וסנדלים טובים, שיהיו חזקים, עמידים וגמישים כאחד. ונחלקו בדין סנדלים שאינם מעור. יש ראשונים שהחמירו ואסרו ללכת בהם בתשעה באב כל זמן שבפועל הם מגינים על הרגל מפני קושי הדרך (רש"י, רמב"ם, תוס' ורי"ו), ויש ראשונים שהתירו ללכת בהם גם כאשר הם מגינים על הרגל מקושי הדרך (רמב"ן, רא"ש, רשב"א). וכן הורו רוב האחרונים למעשה (שולחן ערוך תריד, ב).

אולם נראה בבירור שדעת המקילים התבססה על המציאות שבה כל הנעליים והסנדלים שהיו עשויים מחומרים אחרים לא היו נוחים להליכה, ועל כן היה אפשר לומר שאינם נחשבים כנעליים. אבל כיום שרגילים לעשות נעליים וסנדלים טובים מחומרים שונים שאינם עור, כל סוגי הנעליים והסנדלים שרגילים ללכת בהם במשך השנה בחוץ במקום שיש בו אבנים אסורים בתשעה באב, ואין זה משנה מאיזה חומר הם עשויים. ואומנם בדור הקודם, כשעוד לא היו רגילים לעשות נעליים וסנדלים טובים מחומרים אחרים, היו פוסקים שהתירו ללכת בהם, אבל ככל שעובר הזמן ויותר רגילים להכין נעליים מצוינות משאר חומרים, מתמעטים המתירים ללכת בהם.

לפיכך, אסור ללכת בתשעה באב בנעליים ובסנדלים שרגילים ללכת בהם בחוץ במקום שיש בו אבנים, ואין זה משנה מאיזה חומר הם עשויים. אבל מותר ללכת בנעלי בית פשוטות מבד או מגומי שאין רגילים ללכת בהן בחוץ במקום שיש בו אבנים, מפני שמרגישים בהן את קושי הארץ. ומכל מקום מכיוון שיש עדיין מקילים בנעליים או סנדלים שאינם מעור יש למקילים על מה לסמוך.

הרשמה לניוזלטר

הרשמה לרשימת התפוצה

דילוג לתוכן