טהרת המשפחה והשפעת הציונות

בניגוד לנוהג שהיה מקובל, לפיו לימוד הלכות הטהרה שייך רק למבוגרים או לנשואים, נראה כי בציבור יש כיום פתיחות לרעיון של לימוד הלכות אלו עם ילדים בגיל צעיר • החובה על בני הזוג לפרוש סמוך לווסת אינה כוללת מגע של חיבה • הציונות הייתה אומנם תנועה שהובילו חילונים, אבל בפועל היא הביאה לשמירה על הדת ועל הזהות היהודית ביחס למתרחש בקהילות יהודיות בחו"ל • סבון קשה אסור לשימוש בשבת, ואין בזה הבדל בין מנהגי העדות השונות

בשעה טובה השבוע עומד לצאת מהדפוס ספרי 'טהרת המשפחה' על הלכות נידה במסגרת 'פניני הלכה'. בתחילה הייתה לנו התלבטות אם להוציאו לאור כמו שאר ספרי הסדרה או להבדילו מהסדרה על ידי כריכה שונה, כדוגמת הכריכה הלבנה של הספר 'שמחת הבית וברכתו' על שמחת עונה ופרו ורבו, כדי להצניעו מבני נוער. לבסוף הוחלט שכשם שבש"ס וברמב"ם הלכות אלו אינן מופרדות, כך גם אין להחריג נושאים אלו בסדרת 'פניני הלכה'. לא זו בלבד אלא שבהדפסה הבאה גם הספר 'שמחת הבית וברכתו' ייצא לאור כשאר ספרי 'פניני הלכה'.

לימוד עם ילדים

בתוך כך אחד מתושבי היישוב סיפר לי שבמסגרת סדרי הלימוד המשפחתיים שלו בחג ובחול המועד, הם רגילים לסיים בכל חג ספר אחד מ'פניני הלכה'. לקראת פסח האחרון הם השיגו את הטיוטות של 'טהרת המשפחה', וכך למדו יחד עם הילדים, בנים ובנות מכיתה ה' ועד י"ב, את כל הלכות נידה. מכיוון שמדובר בהלכות שקשורות יותר לנשים הוא סיפר שאשתו הובילה את הלימוד. לפי נוהגי הצניעות שהורגלתי בהם הורים לא דיברו על הלכות אלו עם ילדיהם, ואף נערים ובחורים נמנעו מללמוד את הלכותיהם לפני החתונה. אולם הוא סיפר שהלימוד היה מצוין וכולם היו מרוצים.

הערכתי אותם מאוד על קביעותם בלימוד. שהרי מדובר בהורים עובדים, שזוכים לרומם את החגים בלימוד תורה עם הילדים. אבל לגבי לימוד הלכות אלו עם הילדים נותרתי בספק, מפני שנוהגי הצניעות תלויים בחלקם במנהג המקובל, וכפי הנראה המנהג משתנה. בנוסף לכך, הופתעתי מכך שהספר כבר נלמד עוד לפני שיצא לאור.

שאלת הציבור

בשיעור בשבת שלאחר הפסח ביקשתי לדעת את עמדות הציבור בשאלה זו. השתתפו בשיעור כ־200 גברים: הצגתי שלוש אפשרויות:
א) טוב ללמוד הלכות אלו עם ילדים ונערים במסגרת המשפחה. ב) לא טוב. ג) אין דעה.
בפועל כ־20 עד 30 הצביעו "טוב". מעט פחות הצביעו "לא טוב". יותר הצביעו שאין דעה, ועוד יותר לא הצביעו כלל. החידוש הגדול בשבילי היה שהציבור לא שלל את האפשרות ללמוד עם הילדים הלכות אלו. למדתי מכך שכפי הנראה למרות שהנוהג המקובל היה להתבייש לדבר על דברים אלו עם הילדים, רבים אינם בטוחים שהוא נוהג טוב. בכל אופן, למדתי שבטור זה שעיקרו למבוגרים נכון לעיתים לעסוק גם בהלכות אלו.

פרישה סמוך לווסת

אמרו חכמים (שבועות יח, ב) שמצווה על בני הזוג להימנע מיחסי אישות בעונה שבה האישה עלולה לקבל את וסתה, שנאמר: "והזרתם (והִפרשתם) את בני ישראל מטומאתם, ולא ימותו בטומאתם, בטמאם את משכני אשר בתוכם" (ויקרא טו, לא). לפיכך תיקנו חכמים שכאשר תגיע

העונה שבה האישה עלולה לראות את וסתה יימנעו בני הזוג מחיבור, שמא הווסת תתחיל תוך כדי החיבור. אומנם ממגע של חיבה אין צריך להימנע באותה עונה. עונה היא יום או לילה.

הקשר למיתת בני אהרן

פסוקים אחדים לאחר המצווה להפריש את ישראל מטומאתם נאמר: "וידבר ה' אל משה אחרי מות שני בני אהרן בקרבתם לפני ה' וימותו" (ויקרא טז, א), ללמדנו שאפילו אדם גדול וצדיק עלול להיענש אם לא ייזהר לפרוש סמוך לווסת (עי' שבועות יח, ב). כדי להבין את דברי חז"ל צריך להסביר שכוונתם של בני אהרן הייתה טובה, הם רצו להתקרב אל ה', אלא שפרצו את הגבול ומתו. שנאמר: "וייקחו בני אהרן נדב ואביהוא איש מחתתו וייתנו בהן אש וישימו עליה קטורת ויקריבו לפני ה' אש זרה אשר לא ציווה אותם. ותצא אש מלפני ה' ותאכל אותם וימותו לפני ה'" (ויקרא י, א-ב). כיוצא בזה מצוות עונה, היינו החיבור שבין האיש לאשתו באהבה ובשמחה, היא מצווה שעל ידה השכינה שורה (סוטה יז, א; רמב"ן באגרת הקודש). אולם כשהיא נעשית בלא זהירות מהאיסור היא מטמאה אותם ומסלקת את השכינה מביניהם. ועל כך הזהירה התורה: "והזרתם (והִפרשתם) את בני ישראל מטומאתם, ולא ימותו בטומאתם, בטמאם את משכני אשר בתוכם".

האם הציונות גרמה להתחלנות

שאלה: איך אפשר לשמוח ביום העצמאות ולחגוג את הקמת המדינה, כאשר התנועה הציונית גרמה לעזיבת התורה והמצוות?

תשובה: שאלתך מבוססת על עלילה. האמת הפוכה. אומנם נכון שכופרים רבים פעלו במסגרת התנועה הציונית ובאופן טבעי השפיעו לכיוון של חילון, אולם בפועל בזכות התנועה הציונית ופעילותה למען קיבוץ הגלויות העם היהודי ניצל מבחינה חומרית ורוחנית.

סיבות רבות גרמו לחילוניות, העיקרית שבהן היא הקושי להתמודד עם ההשכלה והסביבה המודרנית. בכל מקום בעולם שאליו ההשכלה הגיעה בתוך כשני דורות רוב הציבור הפך לחילוני, וכעבור עוד דור או שניים פחות מעשרה אחוזים נשארו דתיים. זה התחיל במערב אירופה לפני כמאתיים שנה והתפשט למזרח אירופה, כך שעוד לפני השואה רוב גדול של הצעירים הפך לחילוני. ועוד לפני הקמת המדינה תהליך זה הגיע לערי הבירה שבארצות האסלאם. כך שבפועל העלייה לארץ לא הייתה הגורם לבעיה אלא הפתרון.

הבה נשווה את מצב היהודים שעלו לארץ למצבם של אלה שנותרו בחוץ לארץ. בין היהודים שמתגוררים בישראל קרוב ל־30 אחוזים שומרי תורה ומצוות ועוד כ־40 אחוזים מגדירים את עצמם כמסורתיים, ואף רוב החילונים שומרים מצוות מסוימות כמו נישואין, ברית מילה, יום כיפור, פסח וחנוכה. לעומת זאת היהודים שנשארו באירופה רובם נרצחו בשואה, והנותרים תחת השלטון הסובייטי הורחקו בכוח מהמסורת היהודית, עד שמרבית צאצאיהם התחתנו עם גויים. מצבם של אלה שהיגרו לאמריקה ולאנגליה אינו טוב יותר מבחינה יהודית. הרבה פחות מ־10 אחוזים מצאצאיהם שומרי תורה ומצוות, ומבין אלה שעדיין מגדירים את עצמם כיהודים רק מעט יותר מ־10 אחוזים שומרי תורה ומצוות, ורוב אלה שמוגדרים שם כמסורתיים קשורים לדת לפחות כמו החילוניים בארץ.

גם בקרב יהודי צפון אפריקה מצבם של העולים לארץ בהשפעת התנועה הציונית טוב לאין ערוך ממצבם של אלה שנותרו בגלות והיגרו לצרפת. אחוז המתבוללים מביניהם הוא יותר מ־60 אחוזים, ואילו כאן יותר מ־80 אחוזים שומרי תורה ומצוות או מסורתיים.

גם מבחינה דמוגרפית, כל הקהילות היהודיות בחוץ לארץ מלבד הקהילות הדתיות מתמעטות והולכות עקב נישואי תערובת ומיעוט ילדים, ואילו בארץ ישראל מספר היהודים הולך וגדל.

אפשר להעריך שאילולי הציונות מספר היהודים המצהירים על יהדותם בעולם היה כמחצית ממספרם כיום, ומספר שומרי התורה והמצוות היה כרבע ממספרם כיום.

נמצא שמי שמסרבים להודות לה' ביום העצמאות, בנוסף לכך שמפנים עורפם לנס הגדול של קיבוץ הגלויות והקמת המדינה גם מסרבים להודות לה' על ההצלה הרוחנית שקמה לנו בזכות הקמת המדינה. האמת צריכה להיאמר, הסרבנות של דתיים וחרדים לעלות לארץ תוך התנגדות לתנועה הציונית גרמה לחילון הרבה יותר גדול מאשר כל הפעילים החילוניים שהיו בתנועה הציונית. אילו היו מעודדים לעלות לארץ, בנוסף לכך שהיו מצילים יותר יהודים ממוות וגזרות והתבוללות, בסבירות גבוהה גם היו מצילים את מצבם הרוחני.

שימוש בסבון מוצק בשבת

שאלה: שמעתי שלאשכנזים אסור להשתמש בסבון קשה בשבת ולספרדים מותר, האם זה נכון, ומה הקשר בין ספרדים ואשכנזים ודינים אלו?

תשובה: אין בדינים אלו הבדל בין העדות, ונרחיב מעט.

המנהג הרווח שאין משתמשים בסבון מוצק בשבת. שני טעמים לדבר: האחד, השימוש בסבון מוצק או סמיך נראה כעין ממחק, שהרי בעת השימוש בסבון המוצק מחליקים את פניו, ובעת השימוש בסבון סמיך מורחים אותו על היד והגוף (מ"ב שכו, ל, על פי תפארת ישראל, ר"ש לניאדו). הטעם השני הוא שהשימוש בסבון נראה כהולדה של דבר חדש, שהסבון המוצק או הסמיך הופך להיות נוזלי כמים (בא"ח ש"ש יתרו טו).

ואף שמעיקר הדין לדעת פוסקים רבים אין בזה איסור, כי אין שום כוונה להחליק את הסבון, ומה שיורד מהסבון מתבטל למים ואינו נראה כנולד (פחד יצחק, גינת ורדים, פעולת צדיק, קצה"ש), מכיוון שיש בזה דמיון לממרח ומוליד, נהגו רוב ישראל להחמיר שלא להשתמש בסבון מוצק וסמיך.

הסברה שזו מחלוקת עדות

אומנם הראשון לציון הרב עובדיה יוסף כתב (יחו"ד ב, נ) שלאשכנזים הנוהגים כרמ"א ראוי להחמיר שלא להשתמש בסבון מוצק, אבל לספרדים אין חשש. וזאת על פי המחלוקת לעניין ריסוק קרח והפשרת דבר קרוש לנוזלי, שלדעת התרומה והרא"ש אסור, וכן הורה הרמ"א לכתחילה. מנגד, לדעת רוב הראשונים ושולחן ערוך (שיח, טז) – מותר.

אולם באמת אין בזה חילוק בין אשכנזים לספרדים, שכן למעשה, בעל המשנה ברורה האשכנזי (שכו, ל) סבר שאין חשש נולד בסבון ורק משום ממרח אסר. ומנגד הפוסקים הספרדים בן איש חי (יתרו ש"ש טו) והרב בן ציון אבא שאול (אול"צ ח"ב לה, ה) אסרו שימוש בסבון משום נולד.

וכן בעניין חשש ממרח בשימוש בסבון מוצק, המחלוקת אינה תלויה במנהגי העדות.

לא זו בלבד, אלא שמאוחר יותר גם הגרע"י כתב בספרו הליכות עולם (ח"ד עמ' קח) שטוב להחמיר שלא להשתמש בשבת בסבון מוצק כפי המנהג.

לסיכום: המנהג הרווח בכל העדות שלא להשתמש בסבון מוצק בשבת, ובשעת הדחק אפשר להשתמש. והנוהגים להקל יש להם על מי לסמוך (פניני הלכה שבת יד, ו, ובהרחבות).