מתקפת עלילות דם נגד המתנחלים ● אישי ציבור ותשקורת מתירים את דם המתנחלים וקוראים לצה"ל לירות בהם * השיטה לשינוי התשקורת: חרם על מוצרי המפרסמים הגדולים שמממנים את פעילותה.
סכנת התקשורת העוינת
עלילות הדם המופצים לאחרונה באמצעי התקשורת החילונים כנגד המתנחלים נעשו מסוכנים. היהודים הטובים שמגשימים את חזון הנביאים, מיישבים את הארץ, מתנדבים לכל אתגר לאומי ומגדלים משפחות יפות, מוצגים בתקשורת כרעים ומכוערים.
את מחיר כל הטעויות שעשו אישי השמאל בהסכמי אוסלו וכל הנמשך מהם משלמים היהודים הטובים האלה, הן בחייהם האזרחיים אל מול הטרור שגבר מאז "הסכמי השלום" השונים, והן בהיותם חיילים קרביים שנאלצים לחרף נפשם אל מול אויב שנעשה נחוש ובטוח יותר. ועדיין יש לאישים רבים את החוצפה להאשים את המתנחלים כי בגללם אין 'שלום'. והתקשורת נותנת כמובן להאשמות הללו את הבמה המרכזית.
יש שמנסים להתנצל, לומר שפלוני שדיבר בסערת רוחו אינו מייצג אותנו, ואלמוני הוא בעל עמדות שאינן מקובלות, ופלמוני הוא איש שב"כ. אבל זה לא עוזר. לתפישת התשקורת השמאלנית, המתנחלים אשמים מראש בכל הצרות, ורק צריך למצוא את הסימוכין לכך.
הסתה שכזו מתירה את דמם של המתנחלים. יש כיום אנשים שבעקבות ההסתה הפרועה הזו סבורים שעל צה"ל לירות ב'אויבי העם' – במתנחלים. ואחר כך עוד מאשימים את כלל המתנחלים שהם אלה שזוממים לפגוע באישים מהשמאל.
במיוחד לקראת ימי הבחירות, יש לחשוש שהתשקורת עוד תוסיף להשמיץ ולהסית, כדי לחזק את המפלגות החילוניות והשמאלניות. ובינתיים עוד אנשים תמימים עלולים להיסחף אל מערבולת השנאה.
חרם רגיל לא יועיל
היו שהציעו חרם על אמצעי התקשורת החילוניים, אולם אין להצעה זו סיכוי להצליח. קשה לגזור על אדם שלא יקרא וישמע את מה שכותבים ואומרים עליו משמיציו. בנוסף לכך, מספר האנשים שהדבר כואב להם אינו מספיק בכדי להניא את ראשי התקשורת מעמדותיהם.
חרם שיכול להצליח
אולם ישנו חרם אחר שיכול להצליח. עם כל הכבוד לשנאת המתנחלים, לרוב אנשי התשקורת הכסף חשוב יותר. הם לא יהיו מוכנים לוותר על משכורותיהם רק כדי להמשיך להשמיץ את המתנחלים והדתיים.
צינור החמצן של התקשורת הוא הפרסום. אם איננו מסוגלים להסביר את דברינו לראשי התקשורת, נוכל להסביר למפרסמים הגדולים שכל עוד אלו עמדותיה של התקשורת כלפינו, נשתדל להימנע מלקנות את המוצרים שהם מפרסמים על ידה.
הטענה כלפי המפרסמים פשוטה: אם אתם מחזיקים את כלי התקשורת שלועגים לכל הקדוש והיקר לנו, שמעלילים עלינו עלילות דם – איננו רוצים לקנות את מוצריכם. הרי אם נקנה אותם, תראו שהפרסום עובד, ויהיה כדאי לכם להמשיך לפרסם בהם. לעומת זאת, אם תיווכחו לדעת שדווקא בעת שאתם מרבים לפרסם בכלי התקשורת החילוניים, קבוצה מסוימת מדירה את עצמה מקניית המוצרים שלכם, לא יהיה לכם משתלם לפרסם שם.
אין זה חרם כנגד החברות עצמן, אלא כנגד הפרסום. כלומר, בתקופה שבה הם מפרסמים, נמנעים מלקנות את מוצריהם.
המחאה צריכה להיות רק כלפי המפרסמים הגדולים, שעיקר מגמתם להגדיל את פלח השוק שלהם בעוד כמה אחוזים. אם הם ייווכחו לדעת שההשקעה בפרסום אינה מועילה כלל, כי בעוד שישנם אנשים שהפרסום משפיע עליהם לקנות ממוצריהם יותר, יש כנגדם אנשים שקונים פחות דווקא בגלל הפרסום, לא יהיה משתלם להם להשקיע בפרסום. או אז ייאלצו העיתונים, כדי להסיר את החרם ועל מנת שהמפרסמים יחזרו לפרסם, להיות הגונים יותר.
אם צינור החמצן של התקשורת החילונית ייחסם, והסיבה לכך תהיה ברורה, היא תתחיל להשתנות. לכבד יותר את קודשי ישראל, לתת ביטוי הוגן לכלל הדעות בישראל, ולא להפיץ עלילות כנגד המתנחלים.
לשם כך אין צורך במספר גדול מאוד של אנשים. די בציבור קטן שידיר את עצמו למשך תקופה מסויימת מקניית מוצרי המפרסמים הגדולים, בכדי שהתועלת שהמפרסמים קיוו להשיג בפרסום תתבטל. לחרם כזה יש יכולת לחולל שינוי משמעותי במפת התקשורת.
יישר כוח לנערי הגבעות
זה הזמן לומר בפה מלא יישר כוח לנערי הגבעות. הם אולי לא מנומסים כל כך, יש בהם תסיסה שהקשתה עליהם לסיים 12 שנות לימוד בכיתה, אבל הם מלאים מחשבות וכוונות טובות לחונן את עפר ארצנו הקדושה.
לשם כך הם מתגוררים לבדם על ההרים, מסקלים אבנים, עוקרים קוצים, שותלים עצים, בונים חושות ובתים ומפריחים את השממה. אל מול השקר המנומס של האנשים שיודעים להתרחץ ולהסתרק ולהתלבש בבגדים מכובסים ולדבר בנימוס עם הרשעים שבאים להחריב בתים ולגרש יהודים, הם מתריסים בבגדיהם המרושלים ופאותיהם המגודלות, לאמור: איננו מתחשבים בכל מה שתאמרו עלינו. גם אם תתעצבנו ותכעסו ותשמיצו אותנו בכל כלי התקשורת, נמשיך בדרכנו להתקומם כנגד גירוש יהודים מאדמתם ולהציג תג מחיר למגרשים.
אי אפשר שלא להעריך את יכולתם המופלאה להפנות את תסיסתם למען ערכים קדושים. נערים כמותם ברחבי הארץ מתהוללים בפאבים, משתכרים, מתקוטטים, דוקרים, נוהגים בפראות ודורסים אנשים חפים מפשע. ואילו הם מגשימים את חזון הנביאים, חובקים את אדמת ארץ ישראל הקדושה וחוננים את עפרה. וה' עוזר להם לבנות בתים יפים, ולגדל משפחות טובות.
אחריותם של ראשי מערכת הביטחון
כמובן שגם את חיילי צבא ההגנה לישראל, המגינים על עמנו וערי אלוקינו, אנו מוקירים ואוהבים. לכן אנו מעודדים את תלמידינו ובנינו לשרת בצבא. אולם שוב ושוב מטילים אותנו ראשי מערכת הביטחון לדילמה הקשה, שבין אחריותנו הכללית לביטחון ישראל לבין הסלידה העמוקה מהיחס של ראשי המערכת למתיישבים ביהודה ושומרון.
לצערנו, ההצלחה העיקרית של ראשי מערכת הביטחון בשנים האחרונות, שבה הם עצמם מתהדרים, היא בגירוש המוצלח של היהודים מגוש קטיף וצפון השומרון והחרבת בתיהם.
אם נותרו עוד אנשים אחראים בראש המערכת הצבאית, אזי חובה עליהם לדעת כי גם למדיניות צה"ל כלפי המתיישבים יש תג מחיר. טוב להיות אידיאליסט, אבל לא פראייר. בפועל, לאנשים רבים קשה היום להתגייס למילואים ולהתנדב לקצונה כאשר הם שומעים על התנהגותם האלימה של חיילים ושוטרים בחוות פדרמן. אני אישית יודע על מספר אנשים שכבר חשבו לצאת למילואים, ובעקבות התנהגות החיילים והתבטאויות המפקדים כנגד המתנחלים, מצאו את הדרכים להשתמט משירות המילואים.
שאלה מאברך חרדי תומך ש"ס
שאלה: אני אברך חרדי… ואני מאוד נהנה לקרוא את המאמרים של כבוד הרב כל שבוע. בדרך כלל, גם כשיש לי מה להגיב, אני לא מגיב. אבל הפעם אני רוצה להגיב ואשמח אם כבודו יענה לי.
במאמר מלפני חודש הרב ביקר בחריפות את תנועת ש"ס על שני דברים: על התנהלות התנועה בהסכמי אוסלו, ועל המאבק שלהם בנושא קצבאות הילדים.
האמת שאפשר לענות על זה המון תירוצים, אבל לי כבן תורה מפריע דבר אחד בלבד: הרי כולנו יודעים שבש"ס הכול מנוהל לפי הרב עובדיה יוסף בלבד, אז במילים אחרות הביקורת בעצם מכוונת עליו, ולא על אריה דרעי בזמנו או על אלי ישי כיום.
וכאן הבן שואל: איך ייתכן לבקר את גדול הדור, אשר לית מאן דפליג שפסיקותיו הן לשם שמים ועפ"י דעת תורה? איך אפשר להאשים אותו בעזרה לערבים ובעוד האשמות כאלה?
ובכלל, אם יש ביקורת, למה מפחדים לומר שזו ביקורת על הרב עובדיה ומנסים להאשים את דרעי או ישי? הרי שניהם בסופו של דבר עושים את מה שהרב מורה להם.
תשובה – כבוד מרן הרב עובדיה יוסף שליט"א
תשובה: ראשית, כולנו מצווים לכבד את מרן הגאון הרב עובדיה יוסף שליט"א, שהינו עמוד התורה בדור, ורבים מאוד, וגם אני בתוכם, לומדים בספריו הנפלאים, ומקבלים מהם שפע של תורה והדרכה ישרה בלימוד ההלכה.
שנית, הביקורת נאמרה בכבוד. אמנם השאלה העולה ממנה קשה וחריפה: מדוע התעקשו על הגדלת תקציבים למשפחות מרובות ילדים, כאשר לפי החשבון ברור שרוב התקציב יילך למשפחות ערביות, שחלק ניכר מהן שותף לעמדתן של אויבי ישראל הקשים ביותר? לעומת זאת הצעתי מספר דרכים לפיהן ניתן לדאוג שמרבית התקציב יגיע למשפחות יהודיות, כגון בהארכת תקציבי הילדים עד גיל 21 לכל מי שמקבל צו גיוס, או בהגדלת התקציבים לחינוך היהודי.
ואף אילו הייתי סבור שמרן הרב עובדיה מכיר את כל החשבונות ובכל זאת הדריך את תנועת ש"ס לפעול להגדלת התקציבים שמרביתם יגיעו למשפחות ערביות, גם אז הייתי שואל, שכך דרכה של תורה לשאול ולהקשות כדי לברר את האמת, ופעמים שתלמידים מחכימים את רבותיהם. אולם להערכתי הרב אינו מכיר את החשבון, ואולי אפילו השר אלי ישי אינו מודע לחשבון. כי בפשטות נראה לכל הפועלים למען הגדלת תקציבי משפחות ברוכות ילדים שעיקר התקציב יגיע למשפחות יהודיות דתיות ומסורתיות. כך גם מציגים את הדברים בתקשורת כפעולה למען ילדי ישראל. ולכן כתבתי את דברי בלשון טענה כלפי תנועת ש"ס.
ואמנם ברור שאת הכיוון הכללי של תנועת ש"ס בהגברת לימוד התורה מתווה הרב, אבל בפועל בכל הנוגע להחלטות פרטיות, הן נופלות בהתאם לנתונים שהשרים וחברי הכנסת מביאים למועצת החכמים, ולכן השפעתם של אישי הציבור מרובה מאוד. ואל ייפלא הדבר בעיניך, כי גם גדולי ישראל, מלכיהם וחכמיהם, תלויים בעוזריהם. וכפי שכתב הרמח"ל במסילת ישרים פרק כג, שיותר צריך המנהיג להיזהר בבחירת משרתיו ופקידיו מאשר בבחירת מאכלו ומשקהו.
אגב, לא מעט תלמידי חכמים, מן המקורבים למרן הרב עובדיה, טוענים כי גם תמיכת תנועת ש"ס בהסכמי אוסלו היתה בהשפעת אריה דרעי, שבהשפעת חבריו מהשמאל צייר לפני הרב תמונה מעוותת, ובזה הטעה אותו לתמוך בתהליך אוסלו שגרם לשפיכות דמים בכל רחבי הארץ.
נדמה לי שכבוד השר אלי ישי הוא שליח נאמן לאין ערוך מקודמו, והלוואי וימשיך לפעול ביתר שאת למען התורה, העם והארץ.
