כמו רוב הרבנים, הרב פרייס סבר שיש לגייר את בני הזוג הנוכרים, גם אם לא ישמרו מצוות, כדי לשמור על זהותו היהודית של היהודי וצאצאיו • הוא מבאר בהרחבה שעיקר הגיור תלוי בכך שהגר יאמין בייחוד ה' ויכפור בעבודה זרה • עוד הוסיף סברה כלל־ישראלית שלאחר השואה, לצורך לאומי, יש לקרב גרים מנישואי תערובת כדי להגדיל את העם היהודי • על רקע הצלתו מאימי השואה, שבה נספו כמאתיים מבני משפחתו, הרב פרייס שמח מאוד בהקמת מדינת ישראל • בספריו יש דיונים ומשא ומתן וחידושים על נושאים קטנים וגדולים שקשה למצוא בספרים אחרים
בטור הקודם סיפרתי על אודות אישיותו של הגאון המופלא הרב אברהם אהרן פרייס, בטור זה אתייחס לספריו ולסיפור הגעתם ליישוב הר ברכה. ספרי הרב פרייס נקראים 'משנת אברהם', שלושה חלקים על ספר חסידים, ארבעה על הסמ"ג, שניים בענייני הלכה שונים, ועוד שניים בענייני דרשות ואמונה.
לפני כשלוש שנים עסקתי עם חברי מכון הר ברכה בבירור השאלה האם בשעת הדחק, כדי למנוע מיהודים להתבולל בגויים, צריך לגייר בני זוג וצאצאים של יהודים, שחפצים בזהות יהודית בלא התחייבות לשמור על אורח חיים דתי. המגמה הייתה לסכם סוגיה זו על כל צדדיה תוך הבאת דברי כל הרבנים שכתבו על כך בדורות האחרונים. בתוך כך הביא לי הרב מאור קיים שליט"א, ראש מכון הר ברכה, את דברי הרב פרייס, שכמו רוב הרבנים סבר שיש לגייר את בני הזוג הנוכרים גם אם לא ישמרו מצוות, וזאת כדי לשמור על זהותו היהודית של היהודי וצאצאיו.
עד אז לא הכרתי את ספרי הרב פרייס, ושאלתי את הרב מאור, שהוא חובב ספרים מאין כמוהו, האם שמע עליו לפני כן. הוא כמובן שמע וסיפר שכאשר למד ספר חסידים, ביקש ספר שיפרש ויעמיק בדבריו, ומצא את ספרי 'משנת אברהם' שמתוכם שלושה כרכים עוסקים בפירוש ספר חסידים, ולמד בהם בהנאה. בתוך עיוני בדברי הרב פרייס הבנתי שהיה למדן גאון בעל השקפה רחבה, שהתמודד ביושר עם שאלות גדולות, וחידושיו מקוריים ומבוססים. תלמידיו סיפרו שהיותו מצוי בענייני העולם הזה הועילה מאוד להבנתו הרחבה והעמוקה.
עמדתו בגיור
במשנת אברהם על הסמ"ג (חלק ב, לא תעשה קטז, עמ' רעד), התייחס לשאלת הגיור, ומציג את המציאות שלפיה הרבנים מגיירים בני ובנות זוג שבאים להתגייר לשם אישות: "אבל אין מהם אחד (חוץ מאחד בשנים רבות) שמתגייר מחמת שבא להכרת האמת שהדת הישראלי היא האמיתית. וגם אין בדעתם כלל לקיים את מצוות התורה לאחר שיעברו את 'הפארמליא' של גיור. ובכן השאלה מופיעה מה דינם של גרים הללו בזמנינו". הוא מבאר בהרחבה שעיקר הגיור תלוי בכך שהגר יאמין בייחוד ה' ויכפור בעבודה זרה, ויאמר שהוא מקבל על עצמו את היהדות והמצוות. וכיוון שכך אמר לפני בית הדין, הגיור תקף. בכך ביאר את מה שנהגו גדולי הרבנים, ומהם הרב גרויברט, גדול רבני טורונטו, כפי שכתב בשו"ת חבלים בנעימים (ג, עב; ד, נד, ראו בספרי 'מסורת הגיור' עמ' 738-736).
סברה כלל־ישראלית
עוד הוסיף הרב פרייס סברה כלל־ישראלית שלאחר השואה, לצורך לאומי, יש לקרב גרים מנישואי תערובת כדי להגדיל את העם היהודי. זאת על סמך ההנחה שהגיור תלוי בדעת בית הדין שצריך להתחשב במאורעות הזמן. "כי יש זמן שאנו צריכים לגרים הרבה, כגון בימינו אנו, שעל ידי הצורר ימ"ש בגרמניא נאספו שם מיליונים נפשות מהטובים שבישראל, ונתמעט מספר בני ישראל בעולם באופן מבהיל. וכן ההתבוללות ונישואי תערובות המתרבות יום יום באמריקה ובכל שאר ארצות הגולה, ממעטת את מספר בני ישראל. ולאידך גיסא, בישראל המדינה צריכה לישראלים שיבואו לשם ויתיישבו שמה, כי המדינה מסובבת בשונאים מכל צד, ואם לא יתיישבו שם הרבה יהודים – אין ספק שהשונאים הללו, אויבי נפשנו, יעשו מלחמות איתנו, כי ידעו שאין הרבה יהודים אשר יילחמו נגדם. לכך, בזמן כזה בוודאי שאנו מעוניינים מאד להרבות גרים ושיתרבה העם".
חידושי הרב פרייס בסוגיות נוספות
כשעסקנו לאחר מכן בדינים מורכבים של בני נח ועובדי עבודה זרה, התעוררה לי שאלה גדולה: מצד אחד מצווה שלא להניח עובדי אלילים בארץ, ומצד שני התורה מתייחסת למצב שבו עובד עבודה זרה קונה עבד יהודי, ואינה מצווה לגרשו אלא לקנות ממנו את העבד היהודי כדי להוציאו לחופשי. אחד היחידים שביאר סוגיה זו היה הרב פרייס (משנת אברהם לסמ"ג חלק א, לא תעשה מח), שכתב שאיסור "לא תחונם" אינו חל על עובד עבודה זרה בשיתוף, וכך ייתכן שיגור בארץ ויקנה עבד יהודי (ראו פניני הלכה 'אמונה ומצוותיה' ג, י, 8). כן ביאר בהרחבה את דעת רוב הפוסקים, שלפיה אין לנוכרי איסור לעבוד עבודה זרה בשיתוף (משנת אברהם חלק א' א, א-ב; וכן במשנת אברהם על הסמ"ג חלק א' לא תעשה א, ח-ט, לא תעשה כ-י, כמובא בפניני הלכה 'אמונה ומצוותיה' ה, 12).
כיוצא בזה, באיסור "לא תפנו" אחר האלילים, הרב פרייס הגדיר את האיסור, ובכללו גם נטילת ספר של עבודה זרה כדי ללמוד בו נחשבת מעשה (עיין פניני הלכה שם יג, 1). כמו כן עסק בהרחבה בביאור מצוות 'ואהבת לרעך כמוך' (משנת אברהם על ספר חסידים חלק ג' עמ' קמ), ומוכיח ממקורות רבים שצריך לאהוב גם פושעים, ורק את מעשיהם הרעים יש לשנוא ובשום פנים לא אותם עצמם, ולעשות כל מה שאפשר כדי להשיבם. והוסיף שמדרגת החוטא במצוות שבין אדם לחברו חמורה יותר ממדרגת החוטא בעבירות שבין אדם למקום.
היחס למדינת ישראל
כרוב רבני דורו, ועל רקע הצלתו מאימי השואה שבה נספו כמאתיים מבני משפחתו, הרב פרייס שמח מאוד בהקמת מדינת ישראל. כך כתב בהקדמת ספרו משנת אברהם (שו"ת חלק ב): "והנה ספרי זה זוכה לצאת לאור לסוף אלפיים שנה של גליות, וברוך שומר הבטחתו לישראל עמו, שאחרי השמדה של רוב אחינו בית ישראל באירופה, ובתוכם כמעט כל חכמי ישראל ההוד שבתפארת של האומה אשר אליהם נשאו את נפשם כל הדורות שעברו, זכינו לשעה העכשווית שיש בה משום אתחלתא דגאולה, וקול צהלת בת גלים מבשר כי חופשה ניתנה לארצינו ואין שלטון זר על אדמת קודשינו. עמינו מתקומם לתחיה בארצו ושערי מדינת ישראל פתוחים לרווחה בעד כל בניה השבים לגבולם יום יום מארצות הדמים והגולה, וכימי צאתינו מארץ מצרים הראה לנו שליט בעולמו נפלאות, ובזרוע עמו השיב את ארץ הקדושה לזרעו של יעקב, כאמור על ידי נביאו: 'כי כה אמר ה' רנו ליעקב שמחה וצהלו בראש הגויים השמיעו הללו ואמרו הושע ה' את עמך את שארית ישראל' (ירמיה לא, ו)".
אבל הוסיף הרב פרייס: "אולם הבטחה זו דורשת מעם ישראל אנו, למלאות את התנאי שהיא תלויה בנו, ובתנאי הזה נאמר במפורש: 'כי זאת הברית אשר אכרות את בית ישראל אחרי הימים ההם נאום ה' נתתי את תורתי בקרבם ועל ליבם אכתבנה' (ירמיה לא, לב). ואין שום ספק שגאולתו המדינית של עם ישראל תלויה בתחייתו הרוחנית. ולצערנו הגדול אין אנו ממלאים לעת עתה את התנאי הזה שכל נפשינו וקיום חיינו תלויים בו".
הסיפור מדוד ולרשטיין – דודו של הרב מאור קיים
סיפר הרב מאור קיים: "לפני כשנה הגעתי לארצות הברית כדי להשתתף בכנס בנושא הגיור. בתוך כך פגשתי שם גם בני משפחה, בהם דודי דוד ולרשטיין, שגר בטורונטו אבל היה בשבת בניו יורק. סיפרתי לדוד על הכנס, ועל ספר 'מסורת הגיור', ומתוך כך שאלתי אותו על דמויות רבניות שלמדנו עליהן סביב הבירורים על הגיורים בקנדה. מתברר שדודי הכיר את הרב פרייס בנערותו ולמד אצלו תקופה. כך זכיתי לשמוע דברים חשובים אודותיו.
דודי סיפר שבאיזשהו שלב בחייו, הרב פרייס מיעט מאוד במתן תשובות לשאלות, ואמר שעיקר שליחותו בחיים היא כתיבת ספריו, וגם כשבאו לדבר עימו על עניינים חשובים, אמר שזמנו יקר מאוד והוא צריך לחזור לכתיבה. המשפט הזה שאמר בשמו היה חשוב לי מאוד, כי חשתי שאכן בספרי הרב פרייס יש דיונים ומשא ומתן וחידושים על נושאים קטנים וגדולים שקשה למצוא בספרים אחרים. מדברי דודי הבנתי שהרב פרייס ידע שכתיבתו היא ייחודית, ולכן השקיע בה רבות. בכתיבתו הוא ניסה לעסוק במגוון רחב של סוגיות, ולהגיע לנושאים תורניים שגדולים אחרים לא עסקו בהם. הוסיף דודי שהרב פרייס היה מיוחד בעצמאותו הכלכלית, וגם זה תרם לכך שהפסיק להשיב לשאלות הציבור, והיה יכול להרשות לעצמו להיות פחות סבלן להתייעצויות ושאלות".
הגעת ספרי הרב פרייס להר ברכה
המשיך הרב מאור לספר: "באותה שיחה עם דודי הבעתי את צערי על כך שאי אפשר להשיג את ספרי הרב פרייס. דודי אמר שיש לו כמה כרכים בבית, שהרי אביו תרם כסף לישיבתו של הרב פרייס והרב היה שולח לו ספרים, אבל אמר שהספרים גדולים וכבדים, והוא מקווה שיוכל לסחוב לפחות כרך אחד בפעם הבאה שיהיה בישראל.
לאחר כחודשיים התקשר אליי דודי, ואמר לי שהתברר לו שהוא חבר של מי שנשוי לנכדתו של הרב פרייס, והתברר שבמחסן בטורונטו שוכבים ארגזים רבים של ספריו. אומנם לא יודעים כמה ואילו ספרים בדיוק ישנם שם. דודי הפציר בהם שיש בארץ ישראל תלמידי חכמים שישמחו ללמוד בספרים, וכדאי מאוד למצוא דרך לשולחם לישראל. המשפחה שמחה מכך, ומר בוב שור דאג במסירות לשליחת הארגזים במכולה של משפחה שעלתה ארצה, ובנדיבותם שילמו אפילו על הגעת ארגזי הספרים עד להר ברכה".
שמחת הרב מאור על הגעת הספרים
מרוב שמחתו, כחובב ספרים גדול, רתם הרב מאור את חברי המכון, תלמידי החכמים שכבר לא רגילים בכך, לסחוב את ספרי הרב פרייס הכבדים למחסן. ותכף הודיע על כך ברשתות החברתיות, ובעזרת משרד הישיבה כבר הספיקו לחלק ספרים לספריות ולתלמידי חכמים שמעוניינים בהם. ועדיין ישנם עוד ספרים שניתן לחלק. ואף שספריו נמצאים במאגרי המידע הממוחשבים, כדברי הרב מאור יש בכך גאולה, "כי אינו דומה לימוד ממחשב ללימוד בספר. ושלא נדבר על שבת קודש, שבה חייבים להקדיש חצי יום לתורה, ואין זמן טוב יותר לקבוע זמנים הגונים ללימוד תורתו של הרב פרייס".
