קמעות כהלכה

בעבר הרחוק כל הרופאים סברו שקמעות יכולים להועיל לרפואה • חכמי ישראל לא חלקו עליהם, והתירו להשתמש בהם בתנאי שאין בהם איסור • במקום של פיקוח נפש, מותר לכתוב קמע עם שמות קודש ופסוקים • יש מתנגדים מפני שהדרך הראויה היא לפנות אל ה' בתפילה • אדם שאמונתו חזקה, התורה והמצוות יהיו השומרים הטובים ביותר שלו • אם אדם נחלש באמונתו ובביטחונו בה', אפשר שייקח קמע שמבטא התקשרות לה', אם על ידיו יוכל להתחזק באמונה ובתפילה

שאלה: האם ראוי לפי ההלכה לחיילים להיעזר בקמע שיש בו כתב לחש שנועד להצלה במלחמה, וכן לשאר אנשים שרוצים ליקח קמע להצלה מסכנה או להצלחה בפרנסה?

תשובה: קמע הוא כתב לחש סגולי שמניחים בתוך שקית קטנה שאותה עונדים על הצוואר או צמוד למקום אחר בגוף. יש קמעות שמניחים בהם חומרים שונים מהטבע, אולם הקמע הנפוץ הוא כתב לחש של שמות ופסוקים, כל עם לפי דתו, שכן השימוש בקמע נפוץ בקרב יהודים ושאינם יהודים. לפעמים הקמע הוא טבעת או שרשרת או מדליון שעליו צורה בעלת משמעות או אותיות ורמזי שמות או חלקי פסוק.

הרעיון של מאמיני הקמעות הוא שהאותיות מכוונות כנגד שורשי החיים, וכאשר כותבים צירופי אותיות ומילים, עם שמות קדושים ופסוקים, יכולים להשפיע באופן סגולי על נושא הקמע, וכל לחש משפיע באופן המיוחד לו.

היחס לקמע בעבר

בעבר הרחוק כל הרופאים סברו שקמעות יכולים להועיל לרפואה, וחכמי ישראל לא חלקו עליהם והתירו להשתמש בהם בתנאי שאין בהם איסור, היינו שאינם מבוססים על דתות זרות או על לחשי כשפים (שולחן ערוך יורה דעה קעט, יב). אומנם לעניין שבת, התירו לצאת עם קמע לרשות הרבים רק אם הוא "קמע מומחה", שאז הוא נחשב כחלק מלבושו של האדם. קמע מומחה הוא קמע שריפא שלוש פעמים מחלה מסוימת. אבל למחלה אחרת קמע זה אינו נחשב מומחה (שבת סא, א-ב; שולחן ערוך אורח חיים שא, כה).

הבעיה בקמעות עם שמות ופסוקים

אומנם הייתה בעיה בקמעות רבים, הואיל ויש איסור לכתוב פסוקים או שמות קודש שלא במסגרת ספר שלם שבתנ"ך. ואף שלצורך גדול של לימוד תורה או כתיבת תפילות הקלו חכמים לכתוב חלקי תורה ושמות, אבל לא הקלו בזה לקמעות (שו"ת רשב"א ב, רפא; שולחן ערוך יורה דעה קעט, יב). אבל במקום של פיקוח נפש, כגון להצלת חולה מסוכן, כאשר הנמצאים שם חושבים שקמע עם שמות קדושים או חלקי פסוקים יכול להצילו, מותר לכתוב קמע עם שמות קודש ופסוקים (שולחן גבוה קעט, כה).

אחר שכבר ישנו קמע שיש בו שמות ופסוקים, מותר להשתמש בו גם שלא לצורך פיקוח נפש, בהגבלה אחת: שלא יהיה כדי לרפא מחלה, מפני שישנו איסור להתרפא בדברי תורה. אבל כדי למנוע מחלות או למטרות אחרות מותר להשתמש בו (שולחן ערוך קעט, ח).

המתנגדים לשימוש בקמעות מפני שהם הבל

יש אומרים שכאשר רופאים בימי קדם סברו שהקמעות מועילים, התירו חכמים להשתמש בהם, אולם מאז שרופאים רבים סוברים שאינם מועילים, אין להשתמש בהם מפני שהם הבל. וכפי שכתב הרמב"ם (מורה נבוכים א, סא), שאין ראוי לחכמים שיעלה במחשבתם שיש אמת בשיגעון כותבי הקמעות ובמה שמוצאים בספריהם המשונים, ואין להתפעל ממה שהם חושבים שצריך לכתוב את הקמע בקדושה וטהרה ועל ידי כך הקמע יעשה נפלאות, "כל אלה הדברים לא יאות לאדם שלם לשמעם, כל שכן שיאמינם".

המתנגדים מפני שאינו לרצון ה'

יש מתנגדים מפני שהדרך הראויה היא לפנות אל ה' בתפילה, וכל המנסה להשיג דבר באופן רוחני אחר, פוגע באמונה. וכפי שכתב רבי יהודה החסיד: אם יאמר לך חכם אחד, או נוכרי או ישראל, אכתוב לך קמע עבור חתן או כדי שדבריך יהיו מקובלים בפני השרים או כדי שתתעשר, לא ייקחנו. מפני שבכך הוא בוטח באותם ההבלים במקום לסמוך על ה', ונאמר: "בטח אל ה' בכל ליבך ואל בינתך אל תישען" (משלי ג, ה), ונאמר: "תמים תהיה עם ה' אלוקיך" (דברים יח, יג). לפיכך יבטח בה' אלוקיו, ורק אליו יתפלל. ואם לא יעשה רצונו, ידע שכך הוא מאת ה'. ואם הוא מבקש עזרה בקמעות, הרי זה דומה למי שיש לו אדון, וכאשר לא נענה על ידו, במקום לחשוב שבשביל עוון שבידו תפילתו לא נשמעה, הולך לשר אחר לבקש ממנו עזרה, כאילו אין כוח ביד אדונו לעזור לו (ספר חסידים תתשי"ד).

אומנם מצינו בתורה ששמירת המצוות מביאה ברכה ושמירה, ויש מצוות שהן ממש כדוגמת קמע, כמו המזוזה לבתים, והתפילין והציצית לגוף. אולם זהו שלימד רבי יהודה הלוי בספרו הכוזרי (א, עט), שהדרך לעבוד את ה' היא בדיוק כפי שציווה אותנו בתורתו, לא יותר ולא פחות. וזה "שורש האמונה ושורש הכפירה". עשיית מצוות היא שורש האמונה, ועשיית מצוות שאנשים ממציאים היא שורש הכפירה.

הסכנה שבכתיבת קמעות ו"קבלה מעשית"

עוד כתב רבי יהודה החסיד (שם תס"ט), שהעיסוק בכתיבת קמעות מסוכן כי ידוע שהמזיקים מתגרים במי שכותב קמעות ובמי שנושא אותם. והזהיר מקובלים שלא לעסוק בהשבעות ובכתיבת קמעות אף לצורך פיקוח נפש, "כי אין זה חוכמה, כי מקצר אדם חייו וחיי זרעו… אלא יתפלל להקב"ה על כל נגע ומחלה ועל כל צוקה וצרה".

התנגדות הרמ"ק והאר"י לקמעות

עוד אמר האר"י הקדוש, שמאז שבטלה טהרה על ידי אפר פרה אדומה, אסור להשתמש בשמות קדושים, ובכלל זה גם בקמעות. ומכיוון שהצדיקים נמנעו מכך, נפלו שיבושים קשים בלשונות הקמעות, ואף נכנסו בהם שמות טומאה שהועברו ממסורות של מכשפים נוכרים. בנוסף לכך, אין להשתמש בשמות קדושים לצורכי בני אדם כדרך "הקבלה המעשית" (שער המצוות פרשת שמות; רמ"ק בפרדס רימונים כא, א).

תשובת התומכים בשימוש בקמעות

אומנם אחרי הביקורת של גדולי המקובלים, הרמ"ק והאר"י, על הקמעות שהיו בזמנם, בדורות שאחריהם היו מקובלים שכתבו קמעות בנוסח אחר תוך התחשבות בדבריהם. וכפי שכתב הרב יהודה פתיה (תרי"ט-תש"ב), מתלמידי הבן איש חי מבגדאד, שהאיסור הוא לכתוב קמע שיש בו השבעה בשמות הקדושים, אבל אין איסור לכתוב שמות בלא השבעות, וקדושת השמות שבקמע שנכתב בכוונה מועילה לשמור את בעל הקמע מהמזיקים (בית לחם יהודה מג, ב).

עוד כתב הרב יצחק כדורי (תרנ"ט-תשס"ו), בהסכמתו לספר 'תמים תהיה', כי הקמעות שהוא כותב הם תפילות שבזכות השמות הקדושים יעזור ה' לפלוני וכדומה. והוסיף שגם הטענה שחלו שיבושים בשמות אינה נכונה, שכן משתמשים בשמות מוכרים וידועים ורמזיהם, כדוגמת השם היוצא מ"אנא בכוח" וע"ב שמות היוצאים מפסוקים וייסע ויבא ויט (שמות יד, יט-כא), וכפי שהעתיקו מהקמעות שכתב הרב פתיה.

שלא ילכו לגוים

עוד הוסיף הרב כדורי: "וגם שמעתי שרבנו הרב יוסף חיים הטוב, הסכים על ידו (של ר' יהודה פתיה). וברור הוא כדי להציל את ישראל שלא ילכו אצל הגויים כידוע".

אין זה בניגוד לרצון ה'

כנגד הטענה של בעל ספר חסידים, שאין זו לרצון ה' להיעזר בקמע, כתב רבי אליעזר פאפו (בעל 'פלא יועץ'), שכשם שנתן ה' רשות ללכת לרופאים להתרפא, כך הסכים שישתמשו בכוח הסגולי שבקמע (יעלזו חסידים תתשי"ד). וכתב הרב אליהו הכהן האתמרי, בעל ספר 'שבט מוסר', שככל שהקמע ייכתב יותר בקדושה, אחר תענית וטבילה, והמתרפא ידע את תוכן הקמע, או לפחות ידבק ברעיון הכללי של הביטחון בה', כך יועיל יותר ('ולא עוד אלא' דף מג, א).

הרב אליהו גוטמכר – תפילה תמידית

גם הרב אליהו גוטמכר היה רגיל לכתוב קמעות, אך הוא הקפיד שלא להשתמש בשמות, אלא בשילוב של ראשי תיבות מסדרי תפילה ופסוקים מתהילים, כך שביאר שכל עניינם של הקמעות שכתב הם בבחינת תפילה תמידית (צפנת פענח ט).

סיכום

אדם שאמונתו חזקה ראוי שינהג כפי הדרכת חכמים, שאם באו עליו ייסורים יפשפש במעשיו ויעשה תשובה (ברכות ה, א), ומתוך כך יתחזק בתורה ובמצוות ויתפלל אל ה' שיעזור לו. והתורה והמצוות הם יהיו השומרים הטובים ביותר שלו.

אלא שלעיתים אדם נחלש באמונתו ובביטחונו בה', ואזי אם על ידי קמע שמבטא התקשרות לה' יוכל להתחזק באמונה ובתפילה, אפשר שייקח קמע, וככל שהקמע יבטא יותר תפילה ואמונה בה', ונושא הקמע יודע זאת, כך יותר טוב. מנגד, ככל שנושא הקמע סבור יותר שמדובר בלחש שפועל בכוח סגולי, בלא קשר לתיקון דרכיו, כך הוא גרוע יותר, כי הוא גורם לאדם לתלות את ישועתו בדבר חיצוני שאינו מצווה, במקום שיתאמץ לחזור בתשובה ולזכך את נפשו ומעשיו. ועדיין מכיוון שיש מתירים, הרוצים להקל ולקבל קמע כזה יש להם על מה לסמוך.

תהילים או סידור לחיילים

מנהג החיילים ליטול בכיסם ספר תהילים או סידור קטן כסגולה לשמירה בקרב הוא מנהג משובח שאין בו שום פגם. וכן נהג הרב שלמה גורן זצ"ל לחלק לכל החיילים במלחמות ספרי תהילים קטנים. שכן לרוצים קמע, הרי שהסידור או תהילים הם הקמע המושלם ביותר, שיש בהם שמות קדושים ופסוקים לרוב, והם כתובים בהיתר, מפני שהם כתובים במסגרת ספר שלם או סידור תפילה. וגם למתנגדים לקמעות אין בהם שום פגם, שהרי מה טוב לחייל שיהיה בידו סידור או תהילים, ומעת לעת יוכל להתפלל על ידם לה' שיעזור ויושיע את עמו ישראל ויחזרו כל החיילים לביתם עטורי ניצחון.