החזקת הרבנים על ידי תרומות ומעשרות

מצוות תרומות ומעשרות מגידולי השדה נועדה לקיים את הממד האמוני־רוחני בעם ישראל על ידי הכהנים והלוויים שמתפקידם לעסוק בתורה ובחינוך • מהזכות של כל אדם מישראל להחליט לאיזה כהן ולאיזה לוי לתת את מתנותיו יש ללמוד שהציבור הוא זה שצריך לבחור את רבניו • ההצעה להעצים את כוחו של משרד הדתות בבחירת רבני הערים היא רעה • ראוי שמגידי שיעור בבתי הכנסת ומורים בבתי ספר ילמדו כיצד להפריש תרומות ומעשרות על ידי הדגמה מעשית בפני התלמידים

בפרשת השבוע נלמד על מצוות תרומות ומעשרות מגידולי השדה, שנועדה לקיים את הממד האמוני־רוחני בעם ישראל על ידי הכהנים והלוויים שמתפקידם לעסוק בתורה וחינוך, שנאמר: "יורו משפטיך ליעקב ותורתך לישראל" (דברים לג, י). כך האומה הישראלית נבנית באופן מתוקן, כאומה שרגליה נטועות בארץ וראשה ברום שמיים, וכך נעשים אנשי המעשה ואנשי הרוח שותפים בקיום חיים מלאי תוכן.

הישראלים בוחרים למי להעניק את מתנותיהם

שותפות זו באה לידי ביטוי גם בכך שלבעל הפירות שמורה הזכות לבחור לאיזה כהן ולוי ייתן את מתנותיו, שנאמר: "ואיש את קודשיו לו יהיו, איש אשר ייתן לכהן לו יהיה" (במדבר ה, י) (פניני הלכה כשרות ז, ד). זכות זו יוצרת קשר אישי בין הישראלים לכהנים וללוויים, ומדרבנת את הכהנים והלוויים להיות מסורים לעבודת הקודש בקרב בני קהילותיהם, כדי שבני הקהילה מצידם ירצו להעניק להם את מתנותיהם. מי שהתאמץ ללמד תורה לילדים ולמבוגרים, ונהנו ממנו עצה ותושייה, זוכה שיעדיפו לתת לו את המתנות. מנגד, מי שהתנכר לבני קהילתו, לא הסכים להשתתף במלחמה על הגנת העם והארץ, או התעצל ולא לימד תורה, מקבל יחס דומה בעת חלוקת המתנות.

השפעת הציבור על בחירת הרבנים

מהזכות של כל אדם מישראל להחליט לאיזה כהן ולאיזה לוי לתת את מתנותיו יש ללמוד שהציבור הוא זה שצריך לבחור את רבניו, וכך אכן נהגו בכל קהילות ישראל מימים ימימה.

לכן ההצעה שמקדמים כעת להעצים את כוחו של משרד הדתות בבחירת רבני הערים היא הצעה רעה. כבר עכשיו יש למשרד הדתות יותר מדי כוח בבחירת הרבנים, ובמקום לתקן את המצב ולהעביר את כל סמכות הבחירה לנציגי הציבור בערים ובשכונות ובבתי הכנסת, הולכים בכיוון הפוך וממשיכים לדרדר את מעמד הרבנות. אומנם את ההסמכה לרבנות מעניקים רבנים, אולם לציבור הזכות והסמכות לקבוע באיזה רב מוסמך יבחרו.

דוגמה מהבחירות לרבנים הראשיים

דוגמה להשפעה לא טובה על בחירת הרבנים קיבלנו לאחרונה מפרשיית דחיית הבחירות לרבנים הראשיים ביותר משנה. אנשים שונים שנחשבים אמינים בעיניי בטוחים שהסיבה היחידה לכך היא שהאישים הקובעים במפלגות השונות עוד לא הצליחו להגיע להחלטה במי לתמוך, או שלא הצליחו להשיג לכך רוב בגוף הבוחר. אין ודאות שזו הסיבה, אבל עצם העובדה שאנשים אמינים בטוחים בכך, מצביעה ששיקולים פסולים אלה מתקבלים על הדעת. חשוב לציין שאותם אישים הם גם שדוחפים את ההצעה להעצים את כוחו של משרד הדתות בבחירת רבני הערים על חשבון נציגי הקהילות.

המצב הפוליטי מסובך מאוד, ולא רק בתחום זה. כדי להתחיל בתיקון צריכה כל קהילה לבחור רב ולחזק את מעמדו בלא קשר למשרד הדתות. ככל שקהילות רבות יותר יעשו זאת, כך יעלה מעמד הרבנות בזכות דוגמה טובה של רבנים שלומדים ומלמדים תורת אמת ומרוממים את כבוד התורה.

לגבי בחירת הרבנים הראשיים ושאר הרבנים, יש להרחיב מאוד את הגוף הבוחר לנציגים שונים של כל חלקי הציבור, ובלבד שהתורה ומסורת ישראל חשובים מאוד בעיניהם.

פירות שגדלים בחצר

שאלה: האם כל פרי שאנחנו קוטפים מעץ שגדל בחצר שלנו צריך להפריש ממנו מיד תרומות ומעשרות, או רק לאחר שמכניסים את הפרי לבית חייבים להפריש תרומות ומעשרות, וכל עוד אני בחצר אפשר לאוכלו בלא להפריש תרומות ומעשרות?

תשובה: אם קוטפים רק פרי קטן אחד שנאכל באכילה אחת, אפשר לאוכלו בלא להפריש ממנו תרומות ומעשרות. אבל אם קוטפים שני פירות קטנים או פרי גדול יותר, שאינו נאכל באכילה אחת, אסור לאכול ממנו בלא להפריש תרומות ומעשרות.

זאת משום שמדובר בחצר שמורה, היינו חצר שאדם זר אינו רשאי להיכנס אליה. ואזי מותר לאכול מהפירות הגדלים בה דרך ארעי רק לפני "גמר מלאכתם", היינו לפני "איסופם". כגון, ענב אחד או תאנה אחת, שנאכלים בבת אחת. אבל אם יקטוף שני גרגירי ענבים או שתי תאנים, או פרי גדול שאין אוכלים אותו בבת אחת, כתפוח או כתאנה גדולה, כבר בקטיפתם הם "נאספים" ונגמרת מלאכתם והם מתחייבים בתרומות ומעשרות, כי כך היא דרך "איסופם" בחצר. וכיוון שהם בתוך חצר משתמרת שקובעת למעשרות, אפילו באכילת ארעי הם אסורים קודם שיפריש מהם תרומות ומעשרות (רמב"ם מעשר ד, טו; יז; רדב"ז שם יח; פניני הלכה כשרות ח, ח).

אומנם אם עלה לעץ וקטף שם פירות רבים באופן שנגמרה מלאכתם, כל זמן שהוא על העץ ולא ירד לקרקע חצר המשתמרת – הפירות עוד לא נקבעו למעשרות, וכיוון שאכילתו על העץ היא אכילת ארעי, מותר לו לאכול מהם בלא להפריש תרומות ומעשרות (רמב"ם שם).

מה יעשה מי שאינו יודע להפריש תרומות ומעשרות

שאלה: מה ניתן לעשות כאשר איננו בטוחים שאנחנו יודעים להפריש תרומות ומעשרות כהלכה? עד כה מסיבה זו נמנענו מלאכול מהפירות.

תשובה: העצה הטובה ביותר היא ללמוד כיצד להפריש תרומות ומעשרות. לשם כך אכתוב כאן את סדר הפרשת תרומות ומעשרות עם הסבר בסוגריים. מסתבר שאם תקראו את הנוסח לאט ובעיון, תבינו את סדר המצווה ותוכלו לזכות לקיימה בכל עת שתרצו לאכול מהפירות.

בנוסף לכך, ראוי שמגידי שיעור בבתי הכנסת ומורים בבתי הספר ילמדו כיצד להפריש תרומות ומעשרות על ידי הדגמה מעשית בפני התלמידים. כאשר נראה שהלומדים עדיין לא קיבלו ביטחון שהם יודעים כיצד לקיים את המצווה, לחזור עליה כמה וכמה פעמים, ואולי למנות בכל פעם תלמיד אחר שיבצע את המצווה בעצמו, עד שכולם ידעו כיצד להפריש תרומות ומעשרות.

פתרון נוסף: להפקיר את הפירות

פתרון נוסף הוא להפקיר את הפירות, ואזי מכיוון שהפירות הפקר הם פטורים מתרומות ומעשרות. מעשה ההפקרה נעשה כך: צריך לומר בפני שלושה אנשים "פירותיי הפקר", ועל ידי כך הם נעשים הפקר, וכל אדם יכול לזכות בהם. וצריך שלפחות שניים מהשומעים יהיו כשרים לעדות, שאם יבוא השלישי לזכות בפירות, יעידו השניים שזכה בהם כדין (שולחן ערוך חושן משפט רעג, ז). אומנם תוכלו להודיע שהרוצה לקטוף מהפירות יכול לבוא בשעה מסוימת ביום, שכן אף שהפירות הפקר החצר אינה הפקר, וכל שאתם מאפשרים לכל מי שרוצה לקטוף בשעה מסוימת ההפקר תקף.

ההפקר שמועיל לפטור את הפירות ממעשרות הוא מזמן שנעשו ראויים לאכילה בשעת הדחק ועד שנקטפו, אבל אחר שנקטפו כבר התחייבו בתרומות ומעשרות וההפקר אינו פוטר (פניני הלכה כשרות ח, ג).

הקדמה לסדר הפרשת תרומות ומעשרות

תרומות צריך להפריש ולהוציא מתוך הפירות, כי הן מיועדות לכהנים ויש בהן קדושה, ומכיוון שאין אפשרות לאוכלן, מניחים אותן עטופות בפח. לעומת זאת את המעשרות מפרישים על ידי ייחוד מקום באחד הצדדים של הפירות, כדוגמת צד ימין או צד צפון, ובכך מפרישים אותם משאר הפירות, כאשר הכוונה לתת את דמי שווי ה'מעשר ראשון' ללוי, ואת דמי ה'מעשר עני' לעני, ולפדות את ה'מעשר שני' על פרוטה. אחר כך אותם פירות שיוחדו למעשרות ייאכלו יחד עם שאר הפירות.

סדר הפרשת תרומות ומעשרות

מברכים תחילה: "ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם, אשר קידשנו במצוותיו וציוונו להפריש תרומות ומעשרות" (כאשר יש ספק אם הפרישו תרומות ומעשרות מהפירות אין מברכים).

נוטלים מעט יותר מאחוז אחד מהפירות ומפרידים אותו משאר הפירות, והוא מיועד ל'תרומה גדולה' ו'תרומת מעשר', ואומרים: "החלק הנוסף על אחד ממאה ממה שהפרשתי שנמצא בצד ימין שלי יהיה 'תרומה גדולה' (במה שהופרש תחילה יש אחוז ועוד משהו, ומתכוונים שהחלק הנוסף על האחוז יהיה 'תרומה גדולה', ומקומו בצד ימין של הפירות המיועדים לתרומות). האחד ממאה שנשאר כאן (במה שהופרש תחילה לתרומות) עם עוד תשעה חלקים כמוהו בצד ימין של הפירות הללו יהיו 'מעשר ראשון' (בכך הפרשנו 'מעשר ראשון', את הפירות או שוויָם ייתן אחר כך ללוי). אותו אחד ממאה שעשיתיו 'מעשר ראשון' ומונח מופרד מהפירות הרי הוא 'תרומת מעשר' (ובזה הפרשנו 'תרומת מעשר'. עוטפים את התרומות ומניחים אותן כך בפח).

מעשר ממה שנותר (עשרה אחוזים ממה שנותר לאחר מה שכבר הפרשנו) בצד השמאלי של הפירות יהיה 'מעשר שני' (ובזה קבענו מקום ל'מעשר שני'), ואם הם חייבים ב'מעשר עני' – הרי הם 'מעשר עני' (שכן בשנים א' ב' ד' ה' לשמיטה מפרישים 'מעשר שני', ובשנים ג' ו' 'מעשר עני'). (כאשר מפרישים 'מעשר עני', ייתן אחר כך את הפירות או את שוויָם לעני)".

פדיון מעשר שני

כאשר מפרישים 'מעשר שני', כמו השנה, שנת תשפ"ד, יש לפדותו כדי להוציאו לחולין. אם הפרשת התרומות והמעשרות נעשית מפירות שבוודאי אינם מעושרים, וברור שהם משנה שמפרישים ממנה 'מעשר שני', יש לברך תחילה: "ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם, אשר קידשנו במצוותיו וציוונו לפדות מעשר שני". ואם יש ספק בדבר, פודים בלא ברכה.

ואומרים: "מעשר שני זה (הכוונה למה שייחדנו לו מקום בצד שמאל), הוא וחומשו (מצוות התורה להוסיף חומש בעת הפדיון), יהיה מחולל על פרוטה אחת מן המטבע שייחדתי לפדיון מעשר שני". מי שלא ייחד מטבע לכך, יכול לחלל אותו על כף סוכר ששווה פרוטה, ואת הסוכר ישטוף במים בכיור או יניח באופן מכובד בפח.

ברכות לאישור היישובים

ברכות לשר בצלאל סמוטריץ' ולכל השותפים עמו בהסדרה החוקית של חמישה יישובים ביהודה ושומרון, ובחיזוק המתמיד של ההתיישבות ביהודה ושומרון והרחקת סכנת ההשתלטות של האויבים על אדמת ארץ ישראל.