כשעם ישראל מאוחד, גם כשמצבו הרוחני קשה, הקב"ה עוזר לו לנצח את אויביו • אולם ככל שתתקיים אחדות שלמה המבוססת על הערך הדתי והלאומי יחד, נזכה לניצחון גדול יותר • מעלה גדולה למי שמקדים לבוא לתפילה בבית הכנסת ונמנה עם עשרת המתפללים הראשונים, ומעלה גדולה להתפלל בבית כנסת שמתפלליו מרובים
השבת נקרא בפרשת 'בא' על חג הפסח ועל קורבן הפסח, שמבטאים את האמונה בה' ואת סגולת ישראל כאחד. שמות החג מבטאים זאת: 'חג המצות' כביטוי לאמונה שלא הספיק בצקם של אבותינו להחמיץ עד שנגלה אליהם מלך מלכי המלכים, ו'חג הפסח' כביטוי לסגולת ישראל, שפסח ה' על בתי ישראל והצילם. בימינו הזהות הלאומית מבטאת את סגולת ישראל.
גם קורבן הפסח מבטא את סגולת ישראל ואת האמונה בה'. את סגולת ישראל, שכן כל מגמת יציאת מצרים היא שעם ישראל ייכנס לארץ, יכבוש אותה ויישב אותה, כפי שנאמר כמה פעמים בפרשה. לכן זכר שלא נימול בברית המילה אינו רשאי לאכול את הפסח (שמות יב, מח). ואת האמונה, שכן ישראל הקריבו את קורבן הפסח לה' במסירות נפש, כי השה היה מאלילי מצרים.
כיוצא בזה אמר יאשיהו המלך הצדיק ללוויים: "עבדו את ה' אלוקיכם ואת עמו ישראל" (דברי הימים ב' לה, ג).
אחדות סביב אמונה שלמה
כשעם ישראל מאוחד, גם כשמצבו הרוחני קשה, ה' עוזר לו לנצח את אויביו. אחדות ישראל יכולה להתקיים גם סביב רעיונות לאומיים. וכן מצינו שבזכות השלום שעשו אחאב מלך ישראל ויהושפט מלך יהודה, אף שאחאב חטא בעבודה זרה יותר מכל שאר המלכים שלפניו, היו יוצאים למלחמה ומנצחים. וכפי שאמרו חכמים (ספרי במדבר מב): "גדול השלום, שאפילו ישראל עובדים עבודה זרה ושלום ביניהם, כביכול אמר המקום: אין השטן נוגע בהם, שנאמר (הושע ד, יז): חבור עצבים אפרים הנח לו". וכן אמרו שלא היו חוטאים בימי אחאב בלשון הרע, ולכן זכו לנצח במלחמה (ירושלמי פאה א, א).
אולם אחדות שאינה כוללת גם את האמונה בה', לא יכולה להחזיק מעמד לטווח רחוק, ולכן בסופו של דבר נפרדו יהודה וישראל ונפלו לפני אויביהם.
אחדות בימינו
כמו כן בימינו, כפי מידת האחדות שבינינו אנחנו מצליחים לנצח את אויבינו, והפגמים שבאחדות מעכבים את הניצחון. כלומר לשעה, גם אחדות חלקית סביב הערך הלאומי או הדתי מועילה. אבל כיוון שהיא אחדות חלקית, כגון שהיא רק סביב האמונה הקשורה למצוות שבין אדם למקום או רק סביב האמונה בייעוד של עם ישראל ליישב את הארץ, גם ההצלחה היא חלקית.
וכן מצינו באחאב שהיה לאומי מאוד, שכפי הנראה רצה לחזק את ישראל על ידי כריתת ברית עם עמי הסביבה, ומתוך כך התחתן עימהם ועבד את אלוהיהם, והצלחתו הייתה חלקית. וכן מצינו במלכים שדבקו במצוות הדת ופחות בצד הלאומי, כדוגמת חזקיהו, ואף הם זכו להצלחה חלקית.
ככל שנזכה להבין שהערך הדתי והערך הלאומי חד הם, נתאחד יותר ונזכה לניצחון גדול יותר.
ההתייחסות לאויב כתלוי בראש הארגון
אחד הביטויים לקונספציה (תפיסת העולם) שעדיין לא השתנתה כראוי, הוא ההתייחסות של הפרשנים לאויב כאילו הוא זהה לראש הארגון, חמאס או חיזבאללה. אצל כל הפרשנים תשמעו שהשאלה היא מה נסראללה יחליט, וכן לגבי חמאס מה סינוואר יחליט. וכמו בעבר לאש"ף כאילו תלוי אך ורק במנהיגו ומייסדו ערפאת.
סגנון זה מבטא את חוסר ההבנה היסודי של הפרשנים, שלא מבינים את האמונה והמניעים של האויב. מבחינה אסטרטגית זה לא משנה כמעט מי מנהיג אותו, השנאה העמוקה ליהודים ולמדינת ישראל היא הקובעת. כל עוד מעניקים הפרשנים בהשראת גופי הביטחון והמודיעין, משקל רב למחשבותיו ולשיקוליו של המנהיג ומשקל מועט לתשתית הרעיונית שמובילה את תומכי חמאס וחיזבאללה, סימן שלא מבינים כלל את האויב ואת האיום, והתוצאות הרות אסון.
אין הכוונה לטעון כאן שאם מבינים את האויב, אזי הסיכוי שהחיזבאללה ייזמו התקפה בקרוב גדול יותר או קטן יותר, אלא לטעון שהשיקולים של האויב הם רחבים ועמוקים יותר, ובעיקר שיקולים לטווח ארוך. לצערי לא שמעתי פרשן צבאי ומדיני שאינו שוגה בזה.
משמעות הדיבור והשפה
לכאורה קשה, התוכנית האלוקית הייתה להוציא את ישראל ממצרים ולהביאם לארץ, שנאמר: "פקוד פקדתי אתכם ואת העשוי לכם במצרים. ואומר אעלה אתכם מעוני מצרים אל ארץ הכנעני והחיתי והאמורי והפריזי והחיוי והיבוסי אל ארץ זבת חלב ודבש" (שמות ג, יז-יח). אם כן מדוע בכל פניותיו של משה רבנו לפרעה הוא דורש רק שייתן לישראל רשות ללכת למדבר דרך שלושת ימים כדי לעבוד את ה'? (שם ג, יח; ה, א-ג; ו, ו-ח; ו, יא; ז, ב-ה; ז, כו; ז, טז; ז, כג; ט, א; י, ג; י, ט-יא; י, כד; י, כה-כו).
ואף לבסוף, לאחר מכת בכורות, אין מדובר על יציאה לחירות אלא "ויקם פרעה לילה… ויקרא למשה ולאהרן לילה, ויאמר קומו צאו מתוך עמי גם אתם גם בני ישראל ולכו עבדו את ה' כדברכם" (שם יב, ל-לא), ולא נאמר כלום על שישראל יצאו לחירות ויעלו לארץ ישראל.
הצעה לתשובה
אולי אפשר לומר שפרעה ידע היטב שזו כוונת משה רבנו, להוציא את ישראל ממצרים לחירות, אלא שלפי השפה הדיפלומטית, לא יאה להציע למלך אדיר כפרעה להיכנע ולוותר על שישים ריבוא עבדים. יתרה מזו, אם זו תהיה הדרישה, הרי שבעצם מבקשים ממנו לוותר על מלכותו, כי אחר כניעה משפילה שכזאת, כל מצרים תמרוד בו. לכן היציאה מתוארת כהליכה לעבוד את ה', צו דתי שאינו מכוון נגד מלכותו של פרעה. באופן זה יוכל להיענות לדרישה לשחרר את ישראל בלי לעבור השפלה קשה, שכן תמיד יוכל לטעון שהתכוון לכבד את ה' ולשחררם לכמה ימים, תוך סיכום שהם מתכוונים לחזור לעבודתם במצרים.
לפי זה, כאשר פרעה נענה להתיר להם לצאת לעבוד במדבר בלי הנשים והטף, בשפה הדיפלומטית הוא השיב להם שלמרות כל המכות שספג הוא אינו מוכן להיענות לדרישתם, אבל מוכן לרופף מעט את השעבוד, כך שיוכלו לצאת מעת לעת לעבוד את ה', אבל ככלל יישארו משועבדים במצרים.
גם כאשר נכנע לאחר מכת בכורות, אמר לכו עבדו את ה', ואף שהכול הבינו שהסכים לשחררם, השפה הדיפלומטית המתוחכמת עוד הותירה בידו אפשרות לחזור בו. ואכן, לאחר שהקשה ה' את ליבו, הצליח לרתום את חייליו כדי לרדוף אחרי ישראל עד ים סוף בטענה שבגדו בו, כדי להחזירם לשעבוד.
ציור לוחות הברית כשהצד העליון עגול
שאלה: תמונת השער בספר 'פניני הלכה' היא של לוחות הברית כשצידם העליון מעוגל, אולם שמעתי שאין לעשות כך, כי לוחות הברית היו מרובעים, והתמונה המעוגלת נלמדה מציורים של נוצרים.
תשובה: במשך דורות רבים מנהגם של ישראל בבתי כנסת רבים בכל העולם לעטר את ארון הקודש או הפרוכת בצורה של שני הלוחות כשהצד העליון מעוגל.
אומנם נכון שבדור האחרון יצאו שני רבנים נגד המנהג לעגל את הצד העליון של לוחות הברית. ראשון בשנת תשכ"ג, הרב אליהו כץ (דברות אליהו או"ח א, צו), ואחריו הרבי מלובביץ' (בשיחה בשנת תשמ"א). לטענתם מנהג זה נלמד מהגויים הנוצרים, ואילו לוחות הברית שהיו בארון הברית היו מלבניים.
אולם להלכה אין להוציא לעז על כל הנוהגים כן במשך דורות רבים, משום שאין צורך לעשות את הלוחות כפי שהיו במקדש, לא בצורה ולא בגודל. אדרבה, מצינו שהעושים כלים כדוגמת הכלים שבמשכן צריכים לשנות מהגודל שהיה במקדש, כי אסור לעשות מחוץ לבית המקדש כלים כצורת הכלים שהיו בו (ראו עבודה זרה מג, ב; שולחן ערוך יו"ד קמא, ח).
וכן בפועל, גם לאחר ששמעו את טענת הרבנים הנזכרים, בעשרות אלפי בתי כנסת בארץ ובעולם לא שינו מהמנהג הרווח והמשיכו לעשות את הצד העליון של הלוחות עגול. וכך כתב למעשה הראשל"צ הרב מרדכי אליהו (שו"ת הרב הראשי תשמ"ח־תשמ"ט סי' קצח), וכן מסרו בשם הרב אלישיב (ישא יוסף א"ח ג, לו). וכן כתבו בשו"ת משנה הלכות (טו, קסט) ואבן ישראל ח, נז. ועוד טענו, שיש ספק אם אכן במקדש הלוחות היו מרובעים, שכן ניתן ללמוד מהזוהר (ח"ב פד, ב) שהצד העליון היה עגול, כי נוצרו משתי טיפות טל, וכפי שכתב הרב אברהם אזולאי בעל 'חסד לאברהם' בביאור לזוהר 'אור החמה' שהלוחות היו חלקם עגולים וחלקם מרובעים.
מעלת העשרה הראשונים
מעלה גדולה למי שמקדים לבוא לתפילה בבית הכנסת. "אמר רבי יהושע בן לוי: לעולם ישכים אדם לבית הכנסת כדי שיזכה וימנה עם עשרה הראשונים, שאפילו מאה באים אחריו – נותנים לו שכר כנגד כולם" (ברכות מז, ב). זאת משום שהוא השתתף בהקמת המניין, וכל הבאים אחריו מצטרפים למניין שהעשרה הראשונים הקימו.
שאלה: האם כדי לזכות להיות מעשרה ראשונים עדיף להתפלל בבתי כנסת קטנים, שבהם הסיכוי להיות מעשרה ראשונים גבוה יותר?
תשובה: מעלה גדולה יותר להתפלל בבית כנסת שמתפלליו מרובים, כי "ברוב עם הדרת מלך" (מ"ב צ, כח). כלומר כבוד שמיים מתגדל יותר בציבור גדול.
מעלת הבאים לפני הזמן
אפשר להוסיף חידוש, שכיום, כאשר לכולם יש שעונים וזמן התפילה קבוע, כל מי שבא לבית הכנסת לפני זמן התפילה קרוב להיות במעלת העשרה הראשונים. בעבר, כשלא היו שעונים, היה קשה לקבץ את המניין, ולכן המזדרזים, שלא ידעו כמה זמן יצטרכו להמתין עד שיתקבץ מניין – זכו לשכר גדול. אבל גם כיום, שהזמן ידוע, מעלת הזריזים לבוא לפני הזמן קרובה למעלת העשרה הראשונים.
