דווקא בימי הנביאים הגדולים רווחו בישראל חטאים נוראים • העיסוק בפרטי תורה שבעל פה בימי הבית השני הוביל לתיקון מחשכי הנפש וצמצום משמעותי של העבירות החמורות • כמו נרות החנוכה כך אור התורה שבעל פה מאיר את חשכת הגלות • שורש חורבן בית שני – הנתק בין מלכות בית חשמונאי לחכמי ישראל • מרד החשמונאים הסתפק בביטול הגזרות ולא הציב את המטרה העליונה של הגאולה השלמה • משימה לדורנו: בירור הנושאים הממלכתיים לפרטיהם באורה של תורה שבעל פה, מתוך התקשרות לחזון הגאולה השלמה
המשברים בימי הנביאים
בימי בית המקדש הראשון היתה הנבואה נפוצה בישראל, וממילא עסקו בעיקר בגילויים הנבואיים הגדולים ובתורה שבכתב. לכאורה ניתן היה לצפות, שבתקופה שבה מתהלכים בקרב העם נביאים המצב הרוחני יהיה נפלא. הרי מדובר באנשי מופת שמעלתם גלויה ומפורסמת, צדיקי עליון שבכוח מעשיהם וקדושתם יודעים את הנעשה בעולמות העליונים והתחתונים, וברוח קודשם אף יודעים לתת עצות אישיות לאדם במחלתו או לייעץ למי שאיבד את האתונות שלו היכן יוכל למוצאן. וכל זה בדייקנות מרובה, הרבה מעבר לכל הצדיקים ובעלי הסגולות המפורסמים בימינו. ואף על פי כן, יחד עם השראת הנבואה רווחו בעם ישראל חטאים נוראים של עבודה זרה, גילוי עריות ושפיכות דמים, שהביאו לחורבן בית המקדש הראשון.
הצלחתה של תורה שבעל פה
והנה פלא, דווקא בכוח תורה שבעל פה הצליחו חכמי ישראל לבער חטאים אלו מישראל.
נבאר יותר: לאחר חורבן הבית הראשון והסתלקות האור הגדול של הנבואה, הגיעה שעתה של תורה שבעל פה. אם הנבואה נמשלה ליום ולשמש, הרי התורה שבעל פה נמשלה ללילה ולירח. כלומר אורה של הנבואה גדול בהרבה מאורה של תורה שבעל פה, אולם בכוחה של תורה שבעל פה לרדת אל מסתרי נפשו של האדם והעולם, להאיר את כל הפינות החשוכות ולהשלים את תיקונם.
לפני כן, למרות אורם הגדול של הנביאים, התפתחו בסתר בקרב רבים מבני העם נטיות שליליות של עבודה זרה, גילוי עריות ושפיכות דמים. וכיוון שהנבואה עוסקת בדברים הגדולים, לא קמו לבער את הנטיות הרעות בשלב הנביטה שלהן, בשעה שעדיין קל להתגבר עליהן. אחר כך, כאשר אותן נטיות כבר התגבשו לרצון חזק, לרבים מבני העם כבר לא היה כוח לעמוד בפניהן. דווקא לאחר הסתלקות הנבואה, בימי בית המקדש השני, החלו החכמים להרחיב את העיסוק בתורה שבעל פה, בדיון עמוק בפרטי ההלכות ודקדוקיהן, בקביעת תקנות, סייגים ומנהגים. למשל, על ידי תקנת הברכות והתפילות ביססו את הקשר הקבוע לאמונה, ומתוך כך הלכו ישראל והתחזקו בקיום התורה והמצוות. על ידי הסייגים המרובים שהקימו בפני הנטיות השליליות בשלב הראשוני של צמיחתן, הצליחו לבטל עבודה זרה מישראל, וגם רצח וגילוי עריות נתמעטו מאוד. וזהו שאמרו חכמים: "חכם עדיף מנביא" (ב"ב יב, א. ועיין בספר אורות למרן הרב קוק מאמר "חכם עדיף מנביא").
סוד הקיום בגלות
אמנם התורה שבעל פה אינה יכולה לשמש תחליף לחזון הגדול שבנבואה. אבל לאחר שהחזון הועמד בימי בית המקדש הראשון, נוצר בימי הבית השני קשר חזק ואמיץ בין עם ישראל לתורה ולמצוות בזכות העיסוק בתורה שבעל פה, העמדת תלמידים הרבה ועשיית סייג לתורה, עד שכל הגלויות לא הצליחו לנתקו.
נס פח השמן
זוהי מהותו הפנימית של נס פח השמן. כשם שהשמן הטהור שהספיק ליום אחד התגבר על חוקי הטבע ודלק שמונה ימים, עד שהספיקו להביא שמן חדש למקדש, כך אור תורה שבעל פה שהודלק בימי בית המקדש השני, מכוח מלחמתם של החשמונאים, דלק והאיר את לבבות ישראל בכל הגלויות. ונס זה גדול הוא מכל הניסים. אין עם בעולם שבניגוד לכל חוקי הטבע האנושי הצליח לשרוד אלפיים שנות גלות, צרות ונדודים, תוך שהחיוניות הפנימית של לימוד התורה ממשיכה לתסוס בקרבו, להקים בכל מקום בתי מדרש, להמשיך ללבן את הסוגיות בעומק ובחריפות שאין דומה להם. ולא זו בלבד, אלא שמתוך הצרות והייסורים דלו חכמי הדורות מרגליות שאורן מבהיק לדורי דורות.
חביבות חנוכה
לאור הזה שמתמודד עם החושך, עם הגלות שדומה ללילה, רומזים נרות החנוכה שמאירים את החשכה. זו הסיבה כנראה לכך שימי החנוכה זוכים לכל כך הרבה אהבה וחיבה, עד שבשונה מכל המצוות יש במצווה זו מדרגה של מהדרין ומעליה מהדרין מן המהדרין, וכל ישראל נוהגים כמנהג המהודר ביותר. יותר מזה, אפילו יהודים שרחוקים מקיום מצוות רבות, נוהגים להדליק את נרות החנוכה כמנהג מהדרין מן המהדרין.
חסרון בירורי הלכות הממלכה
למרות ניצחון החשמונאים וביסוס בתי המדרש ולימוד התורה שבעל פה, בית המקדש השני חרב. אמנם בירורים פרטיים וקהילתיים נעשו לרוב, אבל התחום הממלכתי נותר ברובו מחוץ לבית המדרש. מלכי בית חשמונאי שסטו מדרך הישר, במקרה הטוב לא שיתפו את חכמי ישראל בשאלות הממלכה ובמקרה הרע, כמו בימי ינאי והורדוס, רדפו את חכמי ישראל.
זה השורש לחטא שנאת חינם שבעטיו נחרב בית המקדש השני. הבירורים הממלכתיים הם שצריכים ללכד ולאחד את כלל ישראל. וכשהם אינם מבוררים כראוי, כאשר המלכות נגררת אחר תרבות הגויים בניגוד לרוח העם, נוצרים פירודים רבים.
הכל התחיל במניעי המרד
מרד החשמונאים לא פרץ כאשר ההתייוונות פשטה בעם, וירושלים עיר קודשנו ותפארתנו שינתה את פניה ונראתה כעיר הלניסטית. גם כאשר ההתייוונות הגיעה לתוככי בית המקדש, והכוהנים הגדולים קראו לעצמם בשמות יווניים, וחיבבו את תחרויות הספורט באצטדיון שהקימו ליד הר הבית יותר מאשר את עבודת ה' בבית המקדש, לא התעוררו ישראל למרוד בשלטון היווני.
גם כאשר היוונים עם היהודים המתייוונים החלו לכוף יהודים לעבוד עבודה זרה, תוך הטלת עונש מוות על מי שיסרב למלא את הפקודה, עדיין לא פרץ המרד. החסידים ברחו להרים ולמערות, וכשנתפשו מסרו את נפשם על קידוש השם ובלבד שלא יעבדו עבודה זרה.
רק כאשר הגיעו היוונים והמתייוונים לכפר מודיעין ורצו לכפות על מתתיהו הכהן לעבוד עבודה זרה, קם מתתיהו והרג את היווני ויחד עם בניו הרים את נס המרד ביוונים ובהתייוונות.
כלומר, מטרתו העיקרית של המרד היתה לבטל את הכפייה לעבוד עבודה זרה. השאיפה הגבוהה יותר היתה להחזיר למקומה את עבודת בית המקדש שנתבטלה שלוש שנים לפני כן. על יותר מכך לא חשבו הלוחמים הקדושים. ככלל, המטרות שהציבו לעצמם הושגו. בית המקדש טוהר והכוהנים חזרו לעבודתם, הכפייה לעבוד עבודה זרה בוטלה, כל יהודי שרצה ללמוד תורה ולקיים מצוות יכול היה לעשות זאת בחופשיות. מעבר לכך, אור הגבורה של החשמונאים שהמשיך לדלוק בבתי המדרש של התנאים המשיך להאיר גם במחשכי כל הגלויות, והעניק לעם ישראל סדרי חיים מפורטים של תורה ומצוות שנתנו לו את היכולת לשרוד בתנאים קשים.
על גאולה שלמה לא חלמו
אבל על גאולה שלמה לא חלמו ולא נלחמו, וממילא לא היה סיכוי שישיגו. במידה רבה היה הדבר באשמת גולי בבבל שלא עלו לארץ בהמונים בימי כורש. וכך מסופר בתלמוד (יומא ט, ב): ריש לקיש, שהיה אחד מגדולי האמוראים בארץ ישראל, שחה בירדן. כשעמד לעלות, בא אחד מבני בבל והושיט לו יד לעוזרו. אמר לו ריש לקיש: הוי אלוקים! שונא אני אתכם בני בבל, שהיה לכם לעלות יחד עם עזרא הסופר, ואז היינו זוכים למלכות שלמה ולהשראת שכינה בבית המקדש השני, ושוב לא היה נחרב. אבל כיוון שעליתם לחצאין, לא שרתה בבית המקדש השכינה כראוי, וזה מה שהביא לחורבנו.
ויש לדעת שכבר עברו קרוב למאתיים שנה מחורבן בית המקדש השני, ועדיין הצער על כישלון הניסיון להביא לגאולה שלמה בימי בית המקדש השני בער בלבו של ריש לקיש, ואת האשם בכך תלה בבני בבל שלא עלו בהמוניהם לארץ ישראל. שאם היו עולים, היתה השכינה שורה ביניהם כראוי, והחזון שהיו מציבים לעצמם היה גאולה שלמה, ולא רק תנאים לשרוד בשמירת תורה ומצוות.
להמשיך את חזון הגאולה באור תורה שבעל פה
בימים הללו עלינו לזכור את מעלתה העצומה של תורה שבעל פה, שעל ידי בירוריה המפורטים מסוגלת להביא לידי הגשמה את החזון הגדול שבתורה שבכתב. וכך מתוך התקשרות עמוקה לחזון הגאולה השלמה שבתורה ובדברי הנביאים, עלינו לעסוק בבירורים מפורטים של סדרי השלטון הראויים, יחסי פרט וכלל, חלוקת כספי הציבור, מוסר מלחמה, יחסי ישראל והעמים. כל המשברים העומדים לפתחנו קוראים לנו לגשת בזריזות אל המלאכה הקדושה הזו.
אם נשקיע בזה את עצמנו, נקיים לימוד מסודר, מעמיק ומדויק, נבחן לאור האמונה, המוסר והתורה את כל השיטות המקובלות בעולם – נזכה לייסד משנה סדורה לענייני מדינה, משנה שתהיה אור לגויים.
לשם כך חשוב להתחבר למורשת העלייה הראשונה האמיתית, עלייתם של תלמידי הגר"א, שעלו לשם קירוב הגאולה ולא רק כדי להינצל מצרות הגלות. ומתוך כך נזכה להגשים כאן את חזון הגאולה.
שביתת האחיות
שאלה: אני עובדת כאחות, וההנהגה שלנו יוזמת כעת שביתה שעלולה להיות חריפה וממושכת. יש לי חשש שישנו מניע נסתר מאחורי ארגון השביתה סמוך לבחירות, והוא כדי לפגוע בסיכויי הליכוד והימין להרכיב את הממשלה הבאה. בעשרים השנים האחרונות השמאל לא הצליח לעלות לשלטון על בסיס הרעיונות המדיניים שלו, ורק כאשר הצליח להטות את לב הציבור לבעיות חברה עלו נציגיו לשלטון. אחר כך הם חוללו את הסכמי אוסלו וכל הפורענויות שנולדו מזה. אולי עתה הם מקדמים מאחורי הקלעים את שביתת האחיות כדי לגרש את המתנחלים מבתיהם ולהביא במקומם את המחבלים שיירו טילים על כל רצועת החוף? פיקוח נפש כזה קודם לתנאי שכר! האם במצב כזה מותר להשתתף בשביתת האחיות, או שמא עליי ועל חברותיי לשבור את השביתה?
תשובה: זו שאלה כבדת משקל, שראוי שתלמידי חכמים יעסקו בה בכובד ראש. נקווה שהסכסוך יסתיים בהקדם, ולא נצטרך להתעמק בסוגיה ולכתוב תשובה.
