רביבים

על משמר היהדות

רבי ישראל סלנטר מתמצא בענייני הכלל ומנחה כיצד להתמודד מול המלכות. התייעצות עם רש"ר הירש על ספרי יהדות לנוער ברוסיה. צידודו בלימוד התלמוד באקדמיה לשם הרמת קרן התורה.

בפעם הקודמת עסקתי בהתמודדותו של הגאון המופלג רבי ישראל סלנטר ליפקין, מייסד תנועת המוסר, עם ההשכלה ועם העולם המודרני.

מתוך ההכרה שעתידו של עם ישראל תלוי בהתמודדות המוצלחת עם ההשכלה והמודרנה, עבר רבי ישראל להתגורר בגרמניה, שהיתה אז הארץ המפותחת ביותר מבחינה מדעית ותרבותית, כדי לפעול שם בקרב היהודים שהיו מצויים בתרבות ובהשכלה, היראים והמשכילים, להתגדל בתורה ויראת שמיים.

כהמשך לכך, אוסיף עוד כמה סיפורים מאפיינים.

מנהיג ציבורי

רבי ישראל היה רגיל לקרוא עיתונים לועזיים ברוסית וגרמנית, כדי להיות בקיא בהוויות העולם, וכדי לדעת עם איזה אתגרים צריך להתמודד הן מבחינה מדינית והן מבחינה תרבותית. והיה נעזר במילון כדי להבין את המילים שלא הכיר (יעוין בתנועת המוסר ח"א ע' 206-207).

יש לציין כי לא רק בענייני תורה ומוסר היו מתייעצים עם רבי ישראל, אלא גם בענייני ציבור, ובמיוחד בהתמודדות אל מול המלכויות, שכן היה רבי ישראל חכם ופיקח וכל ישותו דאגה ואחריות לכלל ישראל. ולמרות שהתגורר בגרמניה, היה מדריך את תלמידיו ברוסיה כיצד לפעול אל מול השלטונות. אחד מתלמידיו המובהקים, ר' אלחנן כהן, עבר בשליחותו להתגורר בפטרבורג, כדי לפעול שם אצל שרי רוסיה למען היהודים. וגזירות רבות נתבטלו בזכות שתדלנותו, שהיתה מתבצעת בהדרכת רבו (שם ע' 191).

עם רש"ר הירש

פעם כשנפגש עם רש"ר הירש, דיבר עמו על מצב בני הנוער ברוסיה, שרבים מהם החלו להתפתות אחר ההשכלה, ולדעתו ניתן להשפיע עליהם לטובה על ידי כתיבת דברי תורה בסגנון מודרני בשפה הרוסית. אלא שתלמידי החכמים הנאמנים אינם בקיאים בשפה הרוסית, ולעומתם אלו שבקיאים ברוסית אינם שלמים עם רוח היהדות.

רש"ר הירש הציע לתרגם מגרמנית לרוסית ספרים של רבנים יראים שהתמודדו עם ההשכלה, שאולי דבריהם יתאימו לבני הנוער המשכילים ברוסיה. הדברים הוטבו בעיני רבי ישראל, ובתוך כך תלמידו של רבי ישראל הרב ד"ר אהרמן אמר, שלדעתו י"ט האגרות שפרסם רש"ר הירש עצמו הם המתאימים ביותר. והרב הירש מצידו השיב כי לכבוד יהיה לו אם כתביו יוכלו להועיל למטרה זו.

אחרי שנפרדו ביקש רבי ישראל מהרב ד"ר אהרמן שעוד באותו ערב יביא לו את כתבי הרב הירש ויקראו אותם יחד. וכיוון שרבי ישראל עוד לא שלט אז בשפה הגרמנית, הקריאה בהם עלתה לו בקושי, עד שבמשך מספר שעות עברו על מכתב אחד. אולם רבי ישראל לא התעייף, וכך במשך כמה שבועות הקדיש שעות רבות לקריאת האגרות, עד שעבר על כל הספר, ואף הגיע למסקנה שאכן הדברים מכוונים יפה ויכולים להועיל (שם ע' 208-209).

תרגום התלמוד לשפות שונות

מאוד הטריד את דעתו מעמדה הירוד של התורה בעיני הדור הצעיר והמשכיל, שחשב כי רק באקדמיה ישנה חכמה ואילו היהדות היא מיושנת. והיה מטכס עצות כיצד להעלות את מעמד התורה בעיניהם. לשם כך עלתה במחשבתו יוזמה לתרגם את התלמוד לעברית, כדי שנערים יהודים יוכלו להבינו בקלות. עוד יזם להוציא את התלמוד בכרך אחד, כדי שישכון כבוד בכל בית יהודי. הוא גם חשב שראוי לתרגם את התלמוד לשפות האירופאיות, ואף השתדל שילמדוהו באוניברסיטאות כחכמה קלאסית עתיקה. אמנם ידע שיהיו רבנים שיתנגדו לכך, שכן התורה הקדושה נמסרה לישראל בלבד, אולם הוא סבר שכדי לרומם את כבוד ישראל בעיני העמים מוכרחים להראות להם את עומק חכמת התלמוד, ועל ידי כך גם הנוער היהודי יהיה גאה במורשתו. בנוסף לכך, חשב לעקוף בזה את המשכילים היהודים שביזו את התלמוד, שלאחר שיראו שחכמי הגויים מעריצים את התלמוד יסתתמו טענותיהם (שם 207-208).

יחסו לבנו המדען

אחד מבניו, יום טוב שמו, שהיה מחונן בכשרונות גאוניים, נתפש להשכלה בהיותו כבן 15, עזב את בית המדרש הליטאי שבו למד והלך ללמוד באוניברסיטאות בגרמניה. לאחר מכן התקבל לפרופסור בפטרבורג. הוא התפרסם בעולם כמדען גדול, ואף המציא מכונה חדשה להמרת התנועה הישרה לתנועה מעגלית, שנקראה על שמו "מכניזם ליפקין".

אולם רבי ישראל הצטער על כי בנו עזב את לימוד התורה. הוא חשש מאוד שמא יתרשל בקיום המצוות, ולא מצא נוחם בהצטיינותו במדע. ופעם כתבו בעיתון 'המגיד' על בנו של רבי ישראל שהוא מצטיין בלימודיו באוניברסיטה, וציינו כי "תפארת הוא גם לאביו הצדיק הגאון נ"י, אשר לא יפריע את בנו להקשיב לקח באוניברסיטה, למען תהיה תורה וחכמה לאחדים בידו לתפארת בני עמו". אולם רבי ישראל מצא לעצמו חובה להגיב, וכך נתפרסם בשמו באחד מן הגיליונות הבאים: "יען כי האמת נר לרגלי… לזאת נמצאתי מחויב להודיע בשער קבל עם, כי לא בי הוא התפארת אשר פלטה הקולמוס בדבר בני. ונהפוך הוא, למורת רוח הדבר לפניי מאוד, ולבי עלי דווי על דרכו…" ועוד ביקש מהקוראים שאם יש מביניהם מי שיכול להשפיע על בנו שלא יילך כנגד דעתו, "טובה גדולה יעשה לנכה רוח כמוני היום".

רבי ישראל חשש מאוד שבנו המדען יפסיק לשמור תורה ומצוות, ופעם נסע לפטרבורג כדי לקבל ממנו הבטחה על שלושה עיקרים: שישמור שבת, שיהיה זהיר במאכלים כשרים, ושלא יגלח את זקנו. הוא גם ביקש מתלמידו רבי יצחק בלזר, שהיה הרב בפטרבורג, להתאמץ להשגיח עליו.

סופו של דבר, למרות היותו בין הגויים, נותר יום-טוב ליפקין נאמן לעמו ואלוקיו והצטיין בהתנהגותו המוסרית. אולם הוא לא התחתן ונפטר בגיל צעיר יחסית, עוד בחיי אביו (שם ע' 211-212). אגב, שניים מבניו היו תלמידי חכמים גדולים, ועוד היה לו בן שעסק במסחר, ושתי בנותיו התחתנו עם תלמידי חכמים (שם ע' 223-225).

השפעתו על בחור יהודי מחלל שבת

פעם הזדמן לרבי ישראל לשבות באיזה מלון, וראה כי יהודי צעיר אחד מאורחי המלון יושב בעיצומה של השבת ורושם את חשבונותיו. למרות זעזועו לא אמר דבר בשעת מעשה, אלא שאל אצל מקורביו מה טיבו. התברר כי אותו צעיר עובד כסוכן בחברה מסחרית גדולה, ומוטל עליו לנהל יומן יומי, כדי למסור דין וחשבון מפורט מעסקיו. רבי ישראל נכנס עמו בשיחה ארוכה, וכשנוכח שלא ניתן להשפיע עליו לעזוב את עבודתו, השפיע עליו שיקצר לכל הפחות בכתיבתו. ובמוצאי אותה שבת ישב אתו לחפש את הדרך לכתוב את הדו"ח בדרך הקצרה ביותר, כדי שימעט עד כמה שאפשר מחילול שבת.

באופן דומה לזה מספרים שנהג בקניגסברג, שם נוכח שלא ניתן להשפיע על הסוחרים שלא יפתחו את חנויותיהם בשבת, וביקש מהם שלכל הפחות לא יביאו את המפתחות מהבית לחנות בשבת, אלא במקום זאת יחביאום במקום סתר סמוך לחנות (שם ע' 212-213).

עד כמה צריך אדם לשתות בפורים

מצווה לעשות את ימי הפורים "ימי משתה ושמחה". ואמרו חכמים (מגילה ז, ב) שחייב אדם להשתכר בפורים עד שלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי. אלא שנאמרו דעות רבות בהגדרת מצוות המשתה. ככלל, אפשר לסכם כי יש בזה שתי דעות עיקריות.

יש אומרים שדברי חכמים הם כפשוטם, שאדם צריך להשתכר כל כך עד שלא ידע להבחין בין ארור המן לברוך מרדכי (רי"ף, רא"ש).

ויש אומרים שהמצווה היא לשתות יותר מהרגיל עד שיהיה שתוי, היינו שירגיש מעט סחרור ויהיה יותר משוחרר ושמח, אבל לא יגיע למדרגת שיכור שעלול להתנהג באופן שאינו מכובד (רבי אפרים, תוס' ור"ן).

ונראה לומר, שכיוון שתגובתם של האנשים לשתיית היין שונה, על כן גם יש דעות שונות כיצד לקיים את מצוות "משתה ושמחה" למהדרין. יש שהשתייה המרובה גורמת להם להתפרע, ויש שעושה אותם נוחים וטובי לב. יש שהשתייה גורמת להם להתגולל בקיאם ולהתבזות לעיני כל, ויש שהשתייה מעוררת אותם לגלות את ליבם הטוב. יש שהשתייה מעייפת אותם ויש שהשתייה מעוררת אותם. לפיכך כל אדם צריך לבחון את עצמו כיצד יקיים את מצוות השמחה והשתייה באופן המתאים לו ביותר.

עצה טובה לשותים בפורים

לשמחתנו הצעירים שלנו אינם רגילים לשתות לשוכרה. אלא שכדי לקיים את מצוות שמחת הפורים יש צורך להכיר מעט את דרכי השתייה, שאם לא כן, יכול אדם לבוא לסעודת פורים ולמחרת יתעורר בביתו בלי לזכור כיצד חזר מהמסיבה לביתו. אח"כ יספרו לו כי רקד על ארבע, הקיא וצעק, ואז התחיל לטעון איזה דבר לא ברור, וכשלא נענו לקריאותיו הפך את השולחן, ועשרה אנשים מאוהביו נאלצו לסחוב אותו לביתו.

האלכוהול מגיע לשיא השפעתו רק לאחר עשרים דקות משתייתו. אבל מי שאינו מכיר זאת, שותה בתחילת הסעודה כוס יין או משקה חריף אחר, וכשנוכח לאחר חמש דקות שהמשקה כמעט לא השפיע עליו, סבור הוא שעליו לשתות עוד כוס כדי לקיים את המצווה. והנה עוברות עוד חמש דקות ועדיין הוא מרגיש רק מעט סחרור ולא יותר, ועל כן עולה בדעתו שהוא מוכרח לשתות עוד כוס מלאה. כעבור עוד חמש דקות, אף שהוא כבר מתחיל להרגיש שמח, מכל מקום כדי לקיים את המצווה בשלמות הוא סבור שעליו לשתות כוס רביעית. וכל זאת תוך פחות מעשרים דקות. ואז פתאום האלכוהול עולה לראשו, והוא עוד מנסה לשלוט בעצמו, אבל מהר מאוד נופל שיכור כלוט, מתגולל בקיאו, וכדאי ביזיון וקצף.

על כן צריכים השמחים לדעת כיצד לשתות, ולהמתין בין שתייה לחברתה לפחות חצי שעה. ורצוי מאוד יחד עם שתיית היין לשתות הרבה מים ולאכול מאכלים טובים, וכך האלכוהול ייספג כראוי בלי לגרום לכאבי ראש, ויוכלו לשמוח כראוי בכל הפורים.

הצטרפו לקבלת רביבים

הרשמה לניוזלטר שלנו

עוד ברביבים

חיפוש בטורי רביבים

דילוג לתוכן