מכתב מסטודנט דתי על בעיות צניעות באוניברסיטה ● "במוסד מעורב, שיש בו סטודנטיות ומרצות חילוניות, אין שום אפשרות להינצל מראיות אסורות" ● "קשה לי להבין את הקו הפשרני והליברלי מדי של כבוד הרב".
על אוניברסיטה מעורבת
בשבוע הקודם התייחסתי לשאלת הלימודים באוניברסיטה שלומדים בה בנים ובנות בערבוביה, כאשר חלק מהסטודנטיות והמרצות אינן מתלבשות כהלכה. בתשובתי כתבתי (עפ"י הגמרא ב"ב נז, ב) שכאשר יש אפשרות ללמוד מקצוע מתאים במסגרת צנועה, אזי יש ללמוד במסגרת הצנועה. אולם כאשר אין בקרבת מקום מסגרת צנועה, אזי מותר ללמוד באוניברסיטה המעורבת, ובתנאי שיידע בעצמו שלא יבוא להיכשל באיסורי עריות, ויישאר דבק בתורה ובמצוות.
בעקבות זאת הגיעו כמה תגובות. באחת מהן הוצגה שאלה קשה, ומפני חשיבותה אביאה לפניכם:
בעיות הצניעות הקשות באוניברסיטאות
הנני סטודנט שנה אחרונה לכלכלה ומנהל עסקים. תמיד הייתי דתי, אך במהלך לימודיי התחלתי להתחזק יותר ולהקפיד בדברים שעליהם לא הקפדתי בעבר. אני רוצה להעיד בפניך ובפני הקוראים עדות נאמנה שבכל הנוגע ללימודים במוסד מעורב, שיש בו סטודנטיות ומרצות חילוניות, אין שום אפשרות להינצל מראיות אסורות, ובמקרה הגרוע "הרהורי עבירה" רחמנא ליצלן. ואינני מדבר כלל על מעבר לכך (נגיעות ומעשים אסורים), שאני בטוח שהחלשים ביראת שמיים נכשלים בהם.
כבוד הרב נשאל לגבי לימודים במקום שבו חלק מהנשים ומהמרצות אינן לבושות בצניעות, אך מי שלומד באוניברסיטאות ובמכללות הללו יודע שהמצב קטסטרופאלי. רובן המוחלט של הסטודנטיות, המרצות והנשים העובדות שם לבושות בחוסר צניעות חסר כל גבולות עד כדי מיאוס.
מי שיושב בכיתה במשך שעות ורוצה להאזין להרצאה אינו יכול שלא להיתקל במראות לא צנועים. אני בטוח שאפילו מלאך לא היה עומד בכזה ניסיון מתמשך. הדבר אינו דומה למי שנאלץ ללכת בדרך מסוימת, שם הוא יכול להסיט את עיניו לצד השני. בכיתת לימוד אתה מוקף בנשים שלבושות בפריצות נוראה שכבוד הרב אולי אינו מתאר לעצמו. מדובר בניסיון בסדר גודל של פלטי בן ליש.
אינני מבין כיצד כבוד הרב פוסק שאדם שיודע שיישאר דבק בתורה ומצוות יכול להחליט ללמוד במקום כזה. יכול להיות שלמעשים הוא לא יגיע, אך מה עם ראיות אסורות או הרהורי עבירה הקשים מעבירה רחמנא ליצלן? האם זה פחות חמור? האם מותר לו לטמא את עיניו, ואולי להגיע למקרה בלתי טהור כתוצאה מלימודים שם? וכל זאת רק בשביל להתפרנס דווקא במקצוע מסוים? אינני מבין מניין ההיתר ללמוד במקום כזה ולהיכשל בראיות אסורות?
כאשר החלו בשביתת הסטודנטים ניצלתי את הזמן להתגבר בלימודי תורה, ועד היום קשה לי לחזור למוסד מרוב הפריצות שישנה שם, למרות שזה סמסטר אחרון שלי. לפעמים יש דרך אחרת, למשל במכללות החרדיות, גם אם היא קצת יותר ארוכה או לא משתלמת. וגם אם אדם לא ימצא מקום מתאים, האם לא מוטב שיוותר על המקצוע המתאים, ויעבוד בעבודה לא מקצועית, ואפילו יטאטא רחובות, העיקר שיינצל מאביזרייהו דעריות, למען ה' יתברך. ובמיוחד בדור זה שהכול פרוץ, וצריך לעשות סייג על גדר וגדר על סייג, ולא להתיר דברים כאלו בשל שיקולים של "צורך אישי של אדם למצות את כישרונותיו בתחום שבו הוא מוכשר ומעוניין, והן מצד הצורך הציבורי הכללי שדתיים יוכלו להיות פעילים בכל תחומי החיים" כדברי כבוד הרב…
אולי תשובתו של כבוד הרב תהיה שמי שהוא ירא שמיים ובא עם מטען של תורה יכול להינצל מכל אלו, אך אני מתוך מציאות שראיתי ו"טוב מראה עיניים", יכול להעיד כאלף עדים שלא ניתן להינצל לאורך זמן מהנסיונות הרובצים לפתחם של סטודנטים צעירים, גם היראי שמיים מבינינו. כבוד הרב יכול לבדוק טענתי זאת ולחקור זאת עם אדם ישר הלומד במקומות כגון אלה, ושיענה בכנות בלי להתבייש ולהודות שהוא נכשל בדברים הנ"ל .
אינני רב פוסק, אבל לפי מה שאני מכיר, אסור לירא שמיים ללמוד שם, וקשה לי להבין את הקו הפשרני והליברלי מדי של כבוד הרב. אני מבין כיום את ההסתגרות של החרדיים ואת מוכנותם לוותר על חיי רווחה והעיקר לא להיכשל בכל אלה, אלא לדבוק בחיי תורה ומצוות מתוך עוני. וימחל לי כבוד הרב אם לא התבטאתי בכבוד הראוי כלפי הרב.
תשובה לתגובה
למרות הטענות הקשות, למעשה, כאשר מדובר בצורך גדול מאוד, ואין דרך אחרת צנועה, מותר לאדם להימצא במקום שיש בו חוסר צניעות, ובתנאי שיידע בעצמו שלא ייכשל בעריות ויישאר דבק בתורה ומצוות. ולא כאן המקום לפרט את היסודות ההלכתיים – מכל מקום ברור שכך נוהגים בענייני פרנסה. רק אומר ככלל, שערך לימוד המדעים וערך הפרנסה חשוב כל כך, שלא ניתן לאסור זאת מפני הרהורי עבירה (זולת מי שסובל מהרהורים מרובים מדאי). אפשר לומר, שמניעת אפשרות מיהודים לעסוק במדע ובפרנסה מכובדת מהווה סכנה ממשית לקיומו של העם היהודי. מה עוד שגם מי שיילך להתפרנס מלטאטא רחובות, כפי הצעת השואל, ייתקל במראות פריצות.
אמנם גילוי עריות עצמו דוחה הכול, ייהרג ובל יעבור. ואף כאשר מדובר בחשש של גילוי עריות, כל זמן שהחשש הוא סביר, מוטב לוותר על פרנסה ועל לימודי מדע, ובלבד שלא להיכנס לחשש גילוי עריות. אבל לא כן הרהורים, שכמעט כל אדם נכשל בהם, ואין הם דוחים את האפשרות של אדם להתפרנס וללמוד מדעים לתועלת הכלל והפרט.
הבעיה וסדרי עדיפויות
אלא שחשוב לדעת שישנה כאן בעיה קשה. ולכן כאשר אפשר, צריך להעדיף מקום צנוע יותר, גם אם צריכים לשם כך להתפשר מעט על רמת הלימודים, או ללמוד מקצוע שקצת פחות מועדף עליו, או להאריך מעט את הנסיעה.
לפיכך יש לתת עדיפות ראשונה למקומות כדוגמת מכון לב, קרית אונו ומכון לנדר. וגם כאשר אין בהם את המקצוע המתאים, או שמוסדות אלו רחוקים ממקום מגוריו, עדיין עליו להעדיף מוסד שמצב הצניעות בו טוב יותר. למשל, עליו להעדיף את אוניברסיטת בר אילן על פני תל אביב וחיפה, ואת מכללת אריאל על פני מכללות שאחוז הדתיים בהן נמוך.
גם קברניטי הציבור צריכים לעשות מאמץ ליצור מסגרות מתאימות עבור הסטודנטים הדתיים. כמדומה שגם מבחינה מדעית ההשקעה תצדיק את עצמה, שכן אנשים הגונים, בעלי משפחות יציבות, יהיו גם מסורים יותר לעבודתם המדעית. וכך שמעתי לאחרונה מאחד מראשי המחלקות באוניברסיטת בר אילן, שבוגרי הישיבות, גם כאשר ציוניהם אינם גבוהים במיוחד, יכולים להצליח במחקר יותר בזכות אמינותם, הרגלי הלימוד שלהם ומסירותם. לכן הוא נוטה להעדיפם במתן מלגות.
עצות לסטודנט
גם כאשר ישנו היתר ללמוד במקומות אלו, צריך להתאמץ למעט את החששות. ראשית, נכון להגיע למוסדות אלו לאחר נישואים. בנוסף לכך, על הסטודנט לחזק את עצמו בקביעת עתים לתורה, בהקפדה על תפילות במניין, וגם על ידי הופעה חיצונית דתית.
לקראת הכניסה לאוניברסיטה ראוי להגדיל את הכיפה ולהוציא ציציות, כפי שנאמר (במדבר טו, לט): "וראיתם אותו וזכרתם את כל מצוות ה' ועשיתם אותם, ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם". וכן חשוב מאוד שהסטודנט יהיה מקושר לקהילה דתית ולחברים דתיים, ולהימנע מקשרים חברתיים עם בנות שלא למטרת נישואים.
תגובה נוספת מכיוון שונה
שלום כבוד הרב, שמי שאול טייב ואני סטודנט לתואר שני בטכניון בחיפה. קראתי בעיון את הדברים שכתב הרב לגבי לימודים במקום שיש בו צניעות, ואם בלתי אפשרי הדבר אז מותר ללמוד במקום פחות צנוע.
כמו שהרב אמר, שיקול הצניעות הוא שיקול חשוב מאוד, אך יש אולי שיקולים אחרים לא פחות חשובים בבחירת מקום לימודים.
אני הגעתי ללמוד תואר ראשון בטכניון כשהייתי 'חילוני', במטרה ללמוד במקום הכי טוב ולהשיג אח"כ עבודה טובה.
כאשר הגעתי לטכניון הופתעתי מאוד ממאות הדתיים, ומצאתי את עצמי יותר ויותר מסתובב בחברתם, עושה איתם שבתות, ולאט לאט הבנתי היכן המקום שלי – חזרתי בתשובה!
היום יש לחברים כאן ארגון בשם 'אחוות אהרון' ואנו פועלים במשך כל השנה כדי לרומם את החול לקודש, וב"ה בהצלחה רבה!
אם לא היו דתיים עם אידיאליים שמוכנים, על אף כל בעיות הצניעות (ויש עוד רבות), לבוא לצפון, ללמוד לימודים קשים, לחיות במעונות ולא בבית – הטכניון היה נשאר מקום חילוני, לא היו כשרויות למסעדות, לא היו שיעורי תורה כל יום, לא שבתות מאורגנות ולא הפרדה בבריכה ובחדר הכושר. לכן, לעניות דעתי, יש עניין להיות בכל מקום שיש בו חילוניות כדי לתקן עולם במלכות ש-די. כך ניגע בלב של יותר סטודנטים ונדבר אל נפשם המשוועת לערכים יהודיים… נכון, יש נפילות, אבל בזכות גיבוש החברים סביב התורה ובראשות רב הטכניון הרב ד"ר אליהו זייני, חוזרים ועולים מהר מעלה.
תשובה לתגובה
ממכתב משמח זה ניתן ללמוד כי לפעמים ממצב של בדיעבד (הצורך ללמוד באווירה חילונית) צומחים דברים טובים. עוד מוכח, כי התחברות לקבוצה דתית מגובשת והתקשרות לרב מועילה מאוד. לשם כך שוקדים באוניברסיטת בר אילן על קיומם של הכולל והמדרשה לבנות.
ולעצם הדיון על דרכי ההשפעה של הציבור הדתי על כלל הציבור, הכלל הוא, שככל שהציבור הדתי יתחזק יותר, בתורה ומעשים טובים, במדע ויצירה, כך השפעתו הכללית תגדל. והציבור הדתי יתחזק אם יהיה מגובש ושמור מפני השפעה חילונית מופרזת, בלא היבדלות מאחינו החילונים אבל גם בלא מעורבות חסרת גבולות.
