מצווה לאכול ולשבוע בערב יום הכיפורים ● טעם המצווה: שמחה לקראת מצוות התשובה שלמחרת ● שמחה מתוך ביטחון בה' שיגזור דיננו לטובה
מצווה לאכול בערב יום הכיפורים
"מצווה לאכול בערב יום הכיפורים ולהרבות בסעודה" (שו"ע או"ח תרד, א). וראוי לדעת כי זה היום היחיד בשנה שבו יש מצווה מהתורה לאכול. אמנם בליל הסדר יש מצווה לאכול מצה בשיעור כזית, ובליל סוכות יש מצווה לאכול כזית לחם בתוך הסוכה, אבל אין במועדים אלו מצווה לאכול ולהיות שבע. ואפילו בשבתות ובימים טובים אין מצווה לאכול דווקא, אלא המצווה היא לענג את השבת ולשמוח ביום טוב, ומכיוון שהעונג והשמחה באים בדרך כלל גם על ידי אכילה ושתייה, אנו אוכלים ושותים; אבל אם יהיה אדם שהאכילה תקשה עליו ותצער אותו, הוא יהיה פטור מלאכול.
יש רק יום אחד בשנה שבו מצווים אנו על פי התורה לאכול ולשבוע. ואימתי הוא יום זה? בתשיעי בחודש תשרי, ערב יום הכיפורים.
וכל כך גדולה חשיבותה של מצווה זו, עד שאפילו ממעטים בתלמוד תורה בערב יום הכיפורים כדי לאכול ולשתות.
אמר האר"י הקדוש, שבאכילה של ערב יום הכיפורים לשם שמיים יכול אדם לתקן את אכילתו של כל השנה. ויש מי שאמר שצריכים לאכול בערב יום הכיפורים כפליים ממה שאוכלים ביום רגיל.
טעם למצוות אכילה בערב יום הכיפורים
ולכאורה ביום שלפני יום הכיפורים היה ראוי להתמלא בחיל ורעדה, ומה המקום לשמחת אכילה ושתייה? באר רבי משה קורדברו שהשמחה היא לקראת מצוות התשובה שאנו מקיימים ביום הכיפורים, שכן ראוי לשמוח מאוד בקיום כל המצוות, ועל אחת כמה וכמה במצווה חשובה כמצוות התשובה, שעל ידה אדם מתקן את חטאיו ומתקרב מחדש אל הקב"ה. אלא שהתשובה עצמה כרוכה בצער ובחרטה, בוידוי ובקבלה לעתיד, ובאותה שעה אי אפשר לשמוח באופן גלוי. ולכן ציוותה התורה שנשמח באכילה ושתייה לפני יום הכיפורים, ומתוך כך נכנס ליום הקדוש, יום שבו הקב"ה סלל עבורנו דרך לשוב אליו בתשובה.
הביטחון בה' שיוציא את דיננו לטובה
לקראת ראש השנה מסתפרים ולובשים בגדים חגיגיים, ואוכלים ושותים. ואף ביום הכיפורים לובשים בגדים לבנים, ובמוצאי יום הכיפורים שמחים, כי בטוחים שה' יוציא את דיננו לטובה.
וכן אמרו חכמים: איזו אומה מופלאה כאומה זו, שיודעת מנהגיו של אלוקיה. שמנהגו של עולם, אדם שיש לו דין, מרוב דאגתו על דינו שמא ייגזר למיתה, לובש שחורים, ומתעטף שחורים, ומגדל זקנו, ואינו חותך צפורניו. אבל ישראל אינם כן: לובשים לבנים ומתעטפים לבנים ומגלחים זקנם, ומתחתכים ציפורניהם, ואוכלים ושותים, לפי שיודעים שהקב"ה יעשה להם נס ויזכו בדין (עפ"י המובא בטור או"ח תקפא).
והלא בעינינו אנו רואים איך בכל שנה מתים כך וכך נפשות מישראל, ורבים מביניהם התפללו בכוונה ביום הכיפורים, ומדוע שנצא מיום הכיפורים בשמחה? אלא שעיקר הדין הוא על החיים האמיתיים, התלויים בקשר שלנו עם ריבונו של עולם, מקור חיינו. ומי שאינו חוזר בתשובה בימים הנוראים, כאשר נגזר דינו למיתה, זוהי מיתה של אבדון, שכולה צער ויגון. אבל מי שקיים את סדר הימים הנוראים כהלכתו, מובטח לו שזכה להתקרב לריבונו של עולם, ואף אם ח"ו נגזר עליו איזה דבר שאינו טוב – אף זה לטובה, כדי לתקן אותו ולהביאו לחיי העולם הבא. ועל כך ראוי לנו שנשמח (עפ"י השל"ה מסכת ראש השנה תורה אור יז).
הכול לטובה
צריך להאמין שגם חורבן היישובים וגירוש המתנחלים הצדיקים הוא לטובה. ואמנם אלה שחטאו ויזמו את הפשע הזה עוונם כבד, אולם עלינו, אלה שלא השתתפו בחטא, להעמיק ולראות היאך הכול לטובה. גם אם לא נבין כלל איך המעשה הרע הזה מוביל לטוב, הוא בסופו של דבר יוביל לטוב, כפי שכל הייסורים שעם ישראל עבר הובילו ויובילו לטוב. אולם ככל שנעמיק ונבין יותר איזה טוב יכול לצמוח מזה, כך הטוב יתגלה מהר יותר, ופחות סבל וייסורים יעברו עלינו. ואם לא נבין – משא היגון יכבד עלינו.
יותר מזה, כיהודים מאמינים עלינו להתאמץ לשמוח, ולנהל חיים טובים. יש בכך קידוש ה'. שיידעו הכול איך יהודים מאמינים יודעים להוציא דברים טובים גם מתוך הרע. אם נצליח בכך, יתרבו המאמינים והמתקשרים לתורה ומצוות.
האחריות המוטלת עלינו
מצווה להידבק במידותיו של הקב"ה, שנאמר (דברים יג, ): "אחרי ה' אלוהיכם תלכו". ושאלו חכמים (סוטה יד, א): וכי אפשר לו לאדם להלך אחר שכינה, והלא אש אוכלה הוא? והשיבו, שהכוונה שיש ללכת אחר מידותיו של הקב"ה. מה הוא גומל חסדים אף אנו צריכים לגמול חסדים. וכמו כן יש לומר שאם הוא יתברך מכוון את הכול לטובה, גם אנחנו צריכים להשתדל לכוון את חיינו באופן שנראה בפועל איך הכול לטובה.
לא נעים לדרוש דבר מהמגורשים, אולם בכל זאת ארהיב עוז להתחנן ולבקש שיעשו הכול כדי להיטיב את חייהם ברוחניות וגשמיות.
שירבו בקביעות עיתים לתורה, שיתאמצו יותר בחינוך הילדים. למי שיש ילדים גדולים שעומדים לקראת נישואין או שכבר התחתנו – שיעודדו אותם להקים משפחות גדולות של תורה וחסד. לקיים את הפסוק "כאשר יענו אותו כן ירבה וכן יפרוץ". ומי שיתאמץ להתעלות מתוך המשבר יזכה לסייעתא דשמייא.
גם מבחינה כלכלית יש להיזהר מטעויות, כלומר: לפעול להשגת הפיצויים הגבוהים ביותר, ולעמוד על המשמר, שלא לבזבז את הכסף על מותרות. להשקיע את כולו בדברים החשובים באמת. בבית טוב אך לא מפואר. לחסוך כמה שיותר כדי לחנך את הילדים לתורה ומצוות, כדי לחתן אותם ולסייע להם להעמיד משפחות גדולות. זאת ההשקעה הטובה ביותר, שפירותיה עצומים בעולם הזה, והקרן קיימת ממנה בעולם לבא.
שמחת אסירי ציון
גם המפגינים למען קדושת העם והארץ שנעצרו, צריכים לשמוח. ראשית על כך שלמרות השקר ששטף את הארץ הם שמרו על עמדתם ולא נכנעו. וכידוע מידת הגבורה קשורה לשמחה.
ועוד עליהם לשמוח, שמתוך ההשפלה שחשו בעת מעצרם, רוחם תוכל להשתחרר מתפישות ישנות, מהשעבוד הנפשי לאליטות השליטות. מתוך כך יוכלו לחשוב בחופשיות כיצד להיטיב את מצבנו הלאומי.
גם עניינו המיוחד של יום הכיפורים קשור לחירות. עיקר התשובה היא ההשתחררות מכבלי החטא, מכבלי התאוות והמידות הרעות. זהו עניין הצום ושאר העינויים – להשתחרר ליום אחד מהעיסוק בענייני הגוף.
ניקוי ימי מילואים
מתוך אותה המגמה, צריך להשתדל שכל הלוחמים למען העם והארץ לא יפסידו דבר בחייהם האישיים, ואתן דוגמא לכך משאלה שנשאלתי.
שאלה: בעקבות ההפגנות נגד הנסיגה והגירוש נעצרתי למשך חמישה עשר יום, הפסדתי ימי עבודה והרגשתי מושפל. אני כועס כיום על הממשלה והמשטרה ולא רוצה לשרת במילואים. מה לעשות?
תשובה: כמו שיש מצווה להגן על העם והארץ בשירות הצבאי כך יש מצווה להפגין למען העם והארץ. ואם כבר יצא שישבת בכלא חמישה עשר יום, תוכל להחשיב זאת כחמישה עשר יום במילואים. כלומר, משירות המילואים הבא שלך תוכל להפחית חמשה עשר יום, וכך ייצא שלא תפסיד ימי עבודה ותהיה פחות ממורמר. כמובן תעשה זאת בדרכים המקובלות, על ידי אישור מחלה וכיוצא בזה.
שאלה: אבל על ימי המילואים אני מקבל תשלום מסוים, ואילו כשישבתי בכלא הפסדתי ימי עבודה.
תשובה: תשתדל לעשות חשבון צודק, ואם תמצא שאותם חמישה עשר ימים שישבת במעצר שווים עבורך כמו שלושים יום במילואים, תפחית שלושים יום. ואם תחשוב שהם שווים כמו ארבעים וחמשה ימים, תפחית ארבעים וחמשה.
שאלה: ואם אחשוב שנפגעתי יותר, אפשר להחשיב כל יום בכלא כמו ארבעה ימים?
תשובה: הגזמת.
עצה טובה לנוסעים לעבודה
סיפר לי אדם שנסיעתו לעבודה אורכת כשעה, שהקפיד לשמוע שיעורים בדף יומי בנסיעתו הלוך וחזור, ובמשך מספר שנים הספיק לחזור כך על הש"ס פעמיים. וזאת בנוסף לשיעור היומי שהוא משתתף בו בבית הכנסת שביישובו.
וזו עצה טובה לנוסעים לעבודתם, שפעמים רבות חשים תסכול מהשעות הארוכות שהולכות לאיבוד על נסיעות, ואם ישמעו בדרכם שיעורים בגמרא או בהלכה יוכלו להתעלות בתורה.
ואמנם קל יותר ומסקרן להקשיב לרדיו, אבל באמת אין בזה תועלת. מגמתם העיקרית של ערוצי הרדיו הנוכחים לעשות תעמולה שמאלנית חילונית ולספק בידור. אפשר לוותר על כך.
הרי שהשומע בדרכו שיעורי תורה שכרו כפול: יחד עם זה שהוא זוכה ללמוד תורה, הוא גם נמנע באותה שעה משמיעת שידורי הרדיו ה'ממלכתיים'.
חתונות
הזמן הזה שלאחר הגירוש מסוגל מאוד לחתונות ובניין המשפחה. כאשר נתיב אחד נחסם, מתגברים החיים בנתיבים האחרים. מי ששם ליבו לכך, יכול לזכות לברכה גדולה.
ובמיוחד ביום כיפור, שהוא יום מסוגל להתעוררות לנישואין ושלום בית. וכפי שאמרו חז"ל (תענית ד, ח) שביום הכיפורים המקודש היו בנות ישראל יוצאות וחולות בכרמים, וכל אחת השתבחה במעלתה, ומתוך קדושת יום הכיפורים היו מחליטים להינשא ובונים בתים של תורה בישראל.
