שו"ת בעקבות החורבן

הפורענויות של חבלי משיח ● בעיית המנהיגות של הציבור הדתי-לאומי ● המגורשים של היום הם הרוב של מחר

חבלי משיח 
מורנו ורבנו הרב צבי יהודה הכהן קוק זצ"ל היה מספר על אביו מרן הרב הראי"ה קוק זצ"ל, כי כמה וכמה פעמים שמע אותו אומר בבכייה ממש: "מפחד אני ממה שאמרו חז"ל על שלושה דורות שלפני ביאת הגואל, שעליהם נאמר: שמנת עבית כסית". והכוונה, שמתוך אי ההתקשרות אל הקודש, מסתאבים והולכים, ומכוח זה באות פורענויות נוראות של חבלי משיח (ועיין ספרי דברים פיסקא שיח, וישעיה ב, ה-יא).

על הסיפור משבוע שעבר 
שאלה: הסיפור על משפחת עמנואל בשואה, שהובא בשבוע שעבר, היה מרגש כל כך עד שלא יכולתי להפסיק לבכות אחרי קריאתו. בכל זאת רציתי לשאול, מדוע בשעה שכל הארץ רועשת סביב החרבת היישובים צריך להביא סיפור זה.

תשובה: האמת שבתחילה חשבתי להקדים הסבר. לאחר מכן חזרתי בי ובחרתי להביאו כך ללא נימוק והסבר, כדי שכל קורא יחשוב כפי הבנתו. עתה, שבוע לאחר מכן, אזכיר שלוש סיבות להבאתו. ראשית, ללמד על מסירות נפש לשמירת תורה ומצוות. שנית, לתת משקל נכון לצער שאנו עוברים: לפני ששים שנה מצבנו היה נורא לאין ערוך. שלישית, להדגיש שוב את ערך המשפחה. 

האם אנחנו לוזרים? 
טענה: אנחנו לוזרים, מפסידנים. 
תשובה: אכן במאבק זה אנו מפסידים. אבל אי אפשר להתכחש לעובדה שעמדו מולנו כוחות חזקים ועצומים – לחצים מכל אומות העולם כמעט, מדינות ערב, ושמאל ששולט באליטות. למרות זאת בעזרת ה' הצלחנו לנהל מאבק מכובד ושקול, וברוב השנים אף "הובלנו בנקודות", עד אשר "חברינו" בגדו בנו והטו את הכף נגדנו.

מה הרווחנו 
טענה: בשורה האחרונה, הפסדנו.
תשובה: לא רק "אנחנו" הפסדנו. עם ישראל כולו ישלם את מחיר ההפסד. 
ברמה האישית, לא בטוח שהמגורשים הפסידו. המציאות פתוחה לפניהם. המשפחות הנפלאות מגוש קטיף זכו לברכה גדולה בזכות התיישבותם. בכל סולם שתבדקו, תורני, ערכי, כלכלי, חברתי ומשפחתי, תמצאו כי בזכות החזון שהיו שותפים בו זכו להישגים גבוהים מחבריהם ואחיהם שנותרו לגור ביישובים ובערים שבתוך הקו הירוק. 

אמנם עכשיו המשבר נורא, במיוחד שמנהלת הגירוש לא השכילה למצוא פתרונות נאותים. אולם אם המגורשים ימשיכו לחיות באמונה ובחזון, יעסקו בקירוב רחוקים או ביישוב הארץ, הם ימשיכו לראות ברכה בעמלם. 

מנהיגות 
טענה: יש לנו ציבור נפלא, אבל אין לו הנהגה. לו היינו זוכים למנהיגות יותר חכמה ואמיצה, יכולנו למנוע את החרבת היישובים וגירוש התושבים. עמדו לרשותנו כלים מספיקים לכך. במדינה דמוקרטית יש לשלושים אחוז מהציבור את היכולת להטיל וטו על מעשים חמורים ביותר לדעתם. ואם לא וטו אז לכל הפחות יש את הכוח לתבוע תהליך קבלת החלטות הוגן.

תשובה: אכן נכון, יש לנו בעיית מנהיגות. בהזדמנות אחרת בעז"ה ארחיב על כך. בכל אופן, יש לקוות כי המנהיגות הפוליטית הדתית לגווניה השונים תשכיל להתאחד, תוך שיתוףפעולה בכל האתגרים המשותפים, וכבוד הדדי בתחומים השנויים במחלוקת. 

המגרשים לעומת ה'משובחים' 
שאלה: הייתי אחד מהנערים בגוש קטיף. הרגשתי רע מאוד. מושפל. התייחסו אלינו בזלזול. המנהיגים הבטיחו לנו שנאבק וננצח. באו מולנו כוחות גירוש עצומים, אלפי שוטרים וחיילים. לנו היה אסור להתנגד, ולהם היה מותר להכאיב. הם בכלל לא התאמצו שלא נרגיש כאב. להפך, היו רבים שהשתדלו להכאיב במהלך הגירוש. זה לא כמו שמספרים בתקשורת כאילו כל השוטרים והחיילים התנהגו יפה – כלפי הנערים רבים נהגו באלימות. האם אנחנו מפסידנים?

תשובה: בעוד שלושים שנה, לשמונת אלפים הנערים והנערות שהיו בגוש קטיף יהיו יותר צאצאים מכל 50 אלף השוטרים והחיילים שצעדו בגאון כדי לגרשם. עוד ששים שנה יהיה להם פי כמה יותר צאצאים. ויתקיימו בהם דברי הנביא (ישעיה נז, יג): "והחוסה בי ינחל ארץ ויירש הר קודשי". והנותרים מבני השוטרים והחיילים הללו יצטרפו אליהם, וילמדו מהם לאהוב את העם ואת הארץ, לקיים מה שנאמר (ישעיהו ס, כא) "ועמך כולם צדיקים לעולם יירשו ארץ".

בחירה חופשית 
שאלה: האם בטוח שכך יהיה? וכי לא יתכן שהחיילים יחזרו בתשובה? והאם לא יתכן שהנערים יתקלקלו?
תשובה: אכן, הבחירה החופשית היא היסוד לכל. יכול אדם לקלקל עצמו או לתקן עצמו. חייל שבכה באמת, יש סיכוי רב יותר שיחזור בתשובה. אבל הבכי לבדו אינו מספיק. מנגד, גם הנערים והנערות היפים והטובים, אם לא ימשיכו להיות נאמנים לתורה, לעם ולארץ, יאבדו את מעלתם. האחריות מוטלת תמיד על כל אחד ואחד לבחור בטוב.

אולם בדרך כלל אנשים אינם משנים את דרכם באופן קיצוני, ולכן כל זמן שלא יהיו שינויים קיצוניים באורח חייהם של השוטרים והחיילים ולעומתם הנערים והנערות, אפשר לצפות כי בעוד שלושים שנה יהיו ל'משובחים' יותר צאצאים מאשר לכל גדודי הגירוש. 

יש שלא אוהבים לשמוע דברים כאלה, לא מקובל לדבר על מספר הילדים, זו חדירה כביכול לרשות הפרט. אבל צריך לדבר על כך, כדי שיוכל אדם לבחור את דרכו ולתכנן את חייו. להחליט האם הוא בצד של המתנתקים או בצד של המתחברים.

התנתקות משורשים יהודים 
שאלה: איך אפשר לדעת דברים כאלה?
תשובה: החיילים והשוטרים שהשתתפו בהחרבת גוש קטיף עשו פעולה של התנתקות משורשיהם היהודיים. ההתנתקות הזו כבר היתה קיימת וחבויה בלבבות, אבל הפעולה הרעה הזו הוציאה אותה אל הפועל. 

ההתנתקות מהשורשים היהודים היא התנתקות מהקדושה, מהנצח, מכל מה שצריך כדי לבנות משפחה יהודית "כדת משה וישראל". הלוואי ויחזרו בתשובה ויצטרפו אל הנערים והנערות הנפלאים שבאו לגוש קטיף, ויזכו אף הם לברכה גדולה. אבל אם לא יחזרו בתשובה, כך יהיה. רבים מהם יתחתנו בגיל מבוגר. יהיו שלא יתחתנו כלל. רבים מהמתחתנים יתגרשו. התוצאות בדור הבא יהיו בהתאם. 

אין כאן חיזוי נבואי – זוהי המציאות אצל המתנתקים. עד שלא עשו בפועל את הפעולה הרעה הזו, הדבר עוד לא יצא אל הפועל. באופן רשמי עדיין היו קשורים יותר לשורשים. עכשיו שהחריבו וגרשו, ההתנתקות שלהם מהחיים היהודיים תתגבר. מסתבר שזה יבא לידי ביטוי בתחומים נוספים, כמו פחות מוטיבציה לשרת בצבא ופחות רצון להישאר בארץ ישראל ולתרום לשגשוגה.

לדאוג לשוליים 
שימו לב לחברים שנמצאים בשולי החבורה. המצב מזעזע ומחריד אותם, והם עלולים לעשות דברים נוראים. כמו החילוני היחיד בשבות רחל, שרצח ארבעה פועלים שעבדו אצל יהודי. וכמו העולה מרוסיה שהתגוררה בקדומים והציתה את עצמה מרוב כאב. 
מי שנמצא בתוך החבורה, מי ששומע שיעורים, לומד להתבונן במבט רחב על המציאות. זה מאזן אותו. מי שלא למד, מי שלא ליבן את הסוגיות, עלול לעשות מעשים חמורים. צריך לשים אליהם לב ולקרבם. 

איומי הרמטכ"ל 
שאלה: שמעתי שהרמטכ"ל הודיע כי מי שהשתתף בהתנגדות על גג בית הכנסת בכפר דרום לא יגויס לצבא. כיצד צריך להתייחס לדבריו?
תשובה: אלו סתם איומים של אדם כוחני ומתלהם. אגב, הקצינים הבכירים בצבא ובמשטרה התנהגו כלפי המגורשים בכוחנות. בסתר הם עודדו את השוטרים והחיילים לתת מכות לכל מי שיגלה התנגדות תקיפה מעט מעבר לרמה שהם "ברוב טובם" הסכימו לה. לא צריך לחבקם. 
מכל מקום, אם הם לא יגויסו לצבא, אני מקבל על עצמי (בלי נדר) כאן בפומבי לתרום עשרת אלפים שקלים לצדקה (מעבר למעשר כספים). זה בערך הסיכוי שאני נותן לקיום דבריו.
למעשה, אם אכן הצבא לא יגייס אותם, הרי שהם פטורים מהמצווה, ואין עליהם חובה להשתדל להתגייס.

המצווה להתגייס 
שאלה: אחרי שצה"ל בשיתוף המשטרה החריב יישובים והפך יהודים שהיו להם בתים טובים לפליטים, האם עדיין צריך ללכת לצבא?
תשובה: ייעודו הבסיסי של צה"ל הוא להגן על העם ועל הארץ. המעשים הרעים שעשה אינם העיקר, ולכן המצווה להתגייס שרירה וקיימת. 
שאלה: אני חש עלבון נורא. הכאב דומה לכאב שהיה לי בזמן שהייתי אבל על אבי. קשה לי מאוד ללבוש כיום מדים. האם אני רשאי להשתמט מהשירות?
תשובה: תחושות כאלה אפשר להבין. זה אנושי להיעלב. אתה רשאי להשתמט מהשירות עד שתחושת הכאב והעלבון תחלוף, ובתנאי שמדובר במצב זמני, ובתנאי שאין מצב מלחמה. 

נחמה 
ביום הקשה שבו גורשו רוב מתיישבי גוש קטיף, וקרעתי את בגדי וברכתי "דיין האמת", התקשר אלי פרופסור ישראל מכובד, מהחשובים בתחומו בארץ, ובישר לי כי החליט מעתה לחבוש כיפה. תמיד כיבד מסורת, בשנים האחרונות התקרב יותר. אחרי שראה כיצד נוהגים בדתיים, החליט להצטרף.