לשתות בלי להשתטות

ההבדל במצוות שתיית יין בין פורים לשאר החגים • זמן סעודת פורים ומה צריך לאכול בה • מחלוקת הפוסקים האם צריך להשתכר ממש או שדי בשתייה יותר מהרגיל * הדעות השונות בעניין השכרות נובעות מההשפעה השונה של השתייה המרובה על אנשים שונים • הדרכות מעשיות לשתייה מאוזנת שמביאה לשמחה ולא להוללות וביזיון • חובת ההורים והמחנכים להשגיח על שתיית בני הנוער • גם נשים חייבות במצוות שתייה • זוג נשוי צריך לשלוח לפחות שני משלוחי מנות ולתת ארבע מתנות לאביונים

משתה ושמחה

גדולה מצוות השתייה והשמחה בפורים יותר מבשאר ימים טובים. שלגבי כל החגים נאמר: "ושמחת בחגך" (דברים טז, יד), ומכיוון שבפועל רוב האנשים שמחים בשתיית יין – מצווה לשתות יין, אבל אין מצווה להרבות בשתייה (שו"ע או"ח תקכט, א-ג). ואילו לגבי פורים המצווה היא לעשותו יום משתה, היינו שזה עיקר עניינו של היום, לשתות ולשמוח, שנאמר: "ימי משתה ושמחה" (אסתר ט, כב). ועל כן אמרו חכמים "מיחייב איניש לבסומי בפוריא (חייב אדם להשתכר בפורים) עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי" (מגילה ז, ב).

מצוות הסעודה ביום

צריך כל אדם לעשות סעודה ומשתה בפורים, מפני שכך היא הדרך לשתות בשמחה – בתוך סעודה מכובדת שבה מרבים בשתייה. ובלא סעודה השתייה משמחת פחות, וגם עלולה לגרום לתופעות לוואי כמו כאבי ראש וחמרמורת. וצריכים לקיים את הסעודה ביום, והעושה את הסעודה בלילה – לא יצא ידי חובתו, שנאמר: "ימי משתה ושמחה" (אסתר ט, כב; מגילה ז, ב).

נהגו לקיים את הסעודה אחר הצהריים, מפני שבבוקר עסוקים במקרא מגילה, משלוח מנות ומתנות לאביונים, ולאחר מכן יכולים לקיים את הסעודה בהידור. וגם כאשר הסעודה נמשכת לאחר צאת הכוכבים, יש בה מצווה, ועדיין אומרים בברכת המזון "על הניסים", שהולכים אחר תחילת הסעודה.

האם יש מצווה להרבות בשמחה בכל משך הפורים?

אף שעיקר מצוות השמחה מתקיימת בסעודת הפורים – בכל משך הפורים, בלילה וביום, יש מצווה להרבות בשמחה. ובכל מה שיוסיף אדם שמחה הוא מהדר במצווה. וכן נוהגים ישראל להרבות בכל משך הפורים בשירה ובריקודים, בדיבוק חברים, בלימוד התורה המשמחת, בטעימת מאכלים טובים ובשתיית מעט משקאות משמחים.

מה צריך לאכול בסעודת פורים?

בנוסף ליין ושאר משקאות, צריך להכין לסעודה בשר בהמה, שכך מקובל אצל רוב האנשים שאכילת בשר משמחת. ומי שקשה לו לאכול בשר בהמה, ישתדל לאכול בשר עוף, שגם באכילתו יש שמחה. ואם גם עוף אין לו או שאינו משמח אותו, יכין לסעודה מאכלים טעימים אחרים וישמח בהם יחד עם שתיית היין.

וצריך לקבוע את הסעודה על הלחם, מפני שלדעת כמה מגדולי הפוסקים, בלא לחם אין הסעודה נחשבת לסעודה חשובה (פניני הלכה זמנים טז, ט, 10).

עד כמה צריך אדם לשתות בפורים

אמרו חכמים: חייב אדם להשתכר בפורים עד שלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי (מגילה ז, ב). אלא שנאמרו דעות רבות בהגדרת מצוות המשתה. ככלל, אפשר לסדר את הדעות המרובות שנאמרו במצוות משתה בפורים לשתי דעות עיקריות.

הסוברים שאדם צריך ממש להשתכר

יש אומרים שדברי חכמים כפשוטם, שאדם צריך להשתכר כל כך עד שלא ידע להבחין בין ארור המן לברוך מרדכי (רי"ף, רא"ש). כלומר שיגיע למצב של שמחה פשוטה, שבה האדם משתחרר מהמעצורים שמלווים אותו תמיד. הוא צוחק יותר ובוכה יותר, אמנם מתקשה ללכת ישר, לא זוכר את כל הפרטים וההתחייבויות שנטל על עצמו, אבל לבו טוב עליו והוא מחבק את חבריו. אז יהיה אצלו "ארור המן" שווה ל"ברוך מרדכי", היינו שהכול טוב או לכל הפחות לטובה. במצב של שכרות אדם מתנהג באופן מיוחד, שאינו נחשב מכובד במשך שאר ימות השנה. וכך נהגו רבים מגדולי ישראל שהיו שותים הרבה בפורים.

אולם מי שיודע בעצמו שמתוך השכרות הוא עלול להתפרע, להכות חברים או לעשות דברים מכוערים או לבזות את עצמו מאוד, צריך להימנע מלהגיע לשכרות, אלא יהיה שתוי ולא שיכור, כפי הדעה שתובא בהמשך. ויש אומרים שהעצה בשבילו היא לקיים את המצווה כדברי הרמב"ם, היינו שישתה עד שישתכר וילך מיד לישון, וכשיישן לא ידע להבחין בין ארור המן לברוך מרדכי.

הסוברים שאדם צריך להיות שתוי ולא שיכור

ויש אומרים שהמצווה היא לשתות יותר מהרגיל, עד שיהיה שתוי, כלומר ירגיש מעט סחרור ויהיה יותר משוחרר ושמח, אבל לא יגיע למדרגת שיכור שעלול להתנהג באופן שאינו מכובד. וזאת משום שלהלכה אין מקבלים את הדעה הסוברת שאדם צריך לשתות "עד דלא ידע" (רבי אפרים). או שמקבלים את הדעה שצריך לשתות "עד דלא ידע", אלא שהכוונה עד שלא יוכל לדקדק במילותיו, וכשיצטרך לחזור ולומר פעמים רבות "ארור המן וברוך מרדכי" יתבלבל לפעמים (תוספות ור"ן).

שורש המחלוקת כיצד לשתות

נראה ששורש המחלוקת נעוץ בתגובתם השונה של האנשים לשתיית היין. יש אנשים שהשתייה המרובה משמחת אותם מאוד, ויש שהיא מדכאת אותם. יש אנשים שהשתייה מעוררת אותם ויש שגורמת להם עייפות. יש שהשתייה המרובה גורמת להם להתפרע, ויש שעושה אותם נוחים וטובי לב. יש שהיא גורמת להם להתגולל בקיאם ולהתבזות לעיני כול, ויש שהיא מעוררת אותם לגלות את לבם הטוב. וכיוון שעיקר המצווה היא לשתות ולשמוח, צריך כל אדם לבחון את עצמו, האם הוא מאלה ששמחים יותר בשתייה מרובה או מאלה ששמחים יותר בשתייה מועטת, או שמא הוא מאלה ששותים וצריכים לילך אחר כך מיד לישון.

עצה טובה לשותים בפורים

לשמחתנו איננו רגילים לשתות לשוכרה, לפיכך צריך להכיר מעט את דרכי השתייה, שאם לא כן, יכול אדם לבוא לסעודת פורים ולמחרת יתעורר בביתו בלי לזכור כיצד חזר מהסעודה לביתו. אחר כך יספרו לו שרקד על ארבע, הקיא וצעק, ואז התחיל לטעון איזה דבר לא ברור, וכשלא נענו לקריאותיו הפך את השולחן, ועשרה אנשים מאוהביו נאלצו להשתלט עליו ולסוחבו לביתו.

ככלל, האלכוהול מגיע לשיא השפעתו רק אחרי כשלושים דקות משתייתו. אבל מי שאינו מכיר זאת, שותה בתחילה הסעודה כוס יין או משקה חריף אחר, וכשנוכח לאחר חמש דקות שהמשקה כמעט שלא השפיע, הוא סבור שעליו לשתות עוד כוס כדי לקיים את המצווה. והנה עוברות עוד חמש דקות, ועדיין הוא מרגיש רק מעט סחרור ולא יותר, ועל כן עולה בדעתו שהוא מוכרח לשתות עוד כוס מלאה. ואחר עוד עשר דקות הוא כבר מתחיל להרגיש שמח, הנה היין באמת מועיל, ואם כן כדאי להעלות את השמחה בעוד כוס. וכך בתוך פחות ממחצית השעה הוא שותה ארבע כוסות, ופתאום האלכוהול עולה לראשו. הוא עוד מנסה לשלוט בעצמו, לדבר לעניין, לא להפיל כלים, אבל מהר מאוד נופל שיכור כלוט, מתגולל בקיאו, וכדַי ביזיון וקצף.

על כן צריך אדם לדעת כיצד לשתות, ולהמתין בין שתייה לשתייה לפחות חצי שעה. וטוב גם לאכול יחד עם השתייה, וכך יוכל להאריך בשמחה כראוי במשך שעות רבות, תוך שילוב של אכילה ושתייה. באופן זה היין הטוב ייספג כראוי, ויוכלו השמחים להרבות בדיבוק חברים, ויגלו את מצפוני לבם הטוב, ויודו לה' על רוב חסדו וישועתו.

על הצעירים ההוללים

יש צעירים שרגילים לפרוק עול במשך כל השנה ולשתות לשוכרה, ויש טוענים שהם התחילו בכך בפורים. בכל אופן, כדי למנוע תופעות מכוערות שכאלה, צריך להקפיד שהצעירים יהיו יחד עם הוריהם, או יחד עם רבנים ומדריכים אחראים, ובלא זאת יש להקפיד שלא לתת להם משקאות אלכוהוליים.

ובכל אופן צריך להזכיר תמיד שעיקר האחריות היא על ההורים, שצריכים לפקח על ילדיהם המתבגרים בכל השנה וגם בפורים. ואם ילדיהם נמצאים בפורים בישיבה, עליהם לדבר עמם לפני הפורים כיצד נכון לשמוח, ולאחר הפורים לשאול איך היה כדי להפיק לקחים.

טעם השתייה בפורים

מתוך קדושת הפורים מתגלה הניצוץ הקדוש שבשמחה הפשוטה והמשוחררת, ועל ידי כך מתגלה סגולת ישראל, שיכולים לגלות קדושה גם בשמחה הגשמית. ישמח ה' במעשיו (עיין בפניני הלכה זמנים טז, יב).

נשים במצוות השתייה

גם נשים חייבות בכל מצוות הפורים. ואף שנשים פטורות ממצוות עשה שהזמן גרמן, מכיוון שאף הן היו באותו הנס – אף הן מחויבות. ובכלל זה מצווה גם לנשים להרבות בשתיית יין המשמח, אלא שעליהן להיזהר יותר משכרות ואובדן שליטה, שהשכרות מגונה אצל הנשים יותר מאשר אצל הגברים, מפני שהיא מפירה את מצוות הצניעות שהנשים משתבחות בה.

צניעות במשלוח מנות

מפני הצניעות, יש להקפיד במשלוחי המנות שאישה תשלח לאישה ואיש ישלח לאיש. אבל במתנות לאביונים אין צריך להקפיד בזה, כי בנתינת צדקה אין כל כך קירוב דעת (רמ"א תרצה, ד).

זוג נשוי

אישה נשואה חייבת במצוות הפורים בפני עצמה. נמצא אם כן שזוג נשוי חייב לשלוח שני משלוחי מנות, אחד מהאיש ואחד מהאישה. ואף שבמשלוח מנות העיקר הוא קירוב הדעת שבין השולח למקבל, נראה שאין צורך לומר במפורש למקבלים שמשלוח זה הוא מהאיש וזה מהאישה, אלא מספיק שדעת השולחים תהיה שמשלוח זה הוא של האיש ומשלוח זה הוא של האישה. ואין כאן פגם בקירוב הדעת, שהואיל והם זוג נשוי, ברור שהמשלוח שייך לשניהם, וקירוב הדעת נעשה כלפי שניהם.

למתנות לאביונים זוג נשוי צריך לתת כשיעור ארבע מתנות – שתי מתנות מהאיש, ושתי מתנות מהאישה. ואין צורך שהאישה תיתן במו ידיה את המתנות, אלא יכול בעלה לתת את המתנות בעבורה.