א – הגדרות: כופר, בעל 'זהות יהודית', מסורתי ודתי

לאחר שלמדנו את הטענות והסברות להחמיר ולהקל, נסכם בפרק זה את דעות כל הפוסקים הלכה למעשה. אולם כיוון שאנו עומדים ללמוד את הדעות השונות על רמת ההתחייבות הנדרשת מהגר לקיום מצוות, עלינו להגדיר תחילה את הקבוצות השונות לפי רמת דתיותן. ואף שקשה מאוד להגדיר רמה דתית של קבוצה או אדם, מפני שהזהות הדתית מורכבת מערכים ומצוות שונות, כדוגמת החלוקה שבין מצוות שבין אדם למקום למצוות שבין אדם לחברו ולעמו, ואף האדם עצמו משתנה במשך חייו. למרות זאת, כיוון שאנו עוסקים בסוגיית 'קבלת המצוות' של הגר, לא נוכל להבין את הדעות השונות להלכה ולמעשה בלי להשתמש בהגדרות המקובלות להגדרת הדתיות. לשם כך נחלק את החברה היהודית לארבע קבוצות: א) כופר. ב) בעל 'זהות יהודית'. ג) מסורתי. ד) דתי. נפרט יותר:

ב – כופר

כופר הוא בעל תפישת עולם השוללת את האמונה ואת תוקף המצוות. בפועל מדובר ביהודי חילוני שאדיש לזהותו היהודית ומורשת אבותיו הדתית. אמנם ייתכן שמתוך תפיסה מוסרית יכבד מסורות יהודיות, ומתוך הזדהות לאומית או מוסרית או משפחתית יהיה מוכן להשתתף בטקסים דתיים לסוגיהם, אבל יכפור במקורן האלוקי ובערכן המקודש. הואיל וכך, גם אם הוא גר בארץ, בדרך כלל יזדהה פחות עם האידיאלים הציוניים מאשר חברו היהודי בעל 'הזהות היהודית'. אמנם יש כופרים שממלאים את חובותיהם הלאומיות בנאמנות, חלקם מתוך אזרחות טובה, ומקצתם מתוך נאמנות לאומית (פטריוטיזם), בלא קשר למורשת האמונית המיוחדת של היהדות.

ג – בעל 'זהות יהודית'

בעל 'זהות יהודית' נקרא בדרך כלל 'יהודי חילוני'. בפועל מדובר ביהודי שקשור למורשת היהדות ותרבותה, ומתוך כך מקיים מצוות שמבטאות את ה'זהות היהודית', כברית מילה, בר מצווה, חתונה וקבורה. רואה חשיבות בבניין העם והארץ, תומך בקליטת עלייה ובחיזוקה של מדינת ישראל כמדינת העם היהודי. תומך בצה"ל ומעריך את החיילים שמגנים על העם והארץ. חש הזדהות עם היהודים בכל העולם ומוכן להתאמץ כדי לעזור להם בעת צרה. מכבד את התנ"ך ודברי חכמים, ואם יזדמן לו, ברצון יקבל מהם השראה. נותן מקום חשוב למצוות שבין אדם לחברו, כחלק מרכזי ממורשתו היהודית, שנועדה להביא ברכה ותיקון לעולם. בכלל זה צדקה לעניים, עזרה לחולים, כבוד ועזרה לזקן, הענקת חינוך טוב לכל, קידום חלשים, כבוד לכל אדם, אמינות ואמירת אמת, קיומה של מערכת משפט הוגנת. כיבוד הורים וחינוך הילדים. בדרך כלל בעל 'זהות יהודית' מבטא את השבתות בארוחה מיוחדת וגם מעדיף שלא לעבוד בשבת, אך אינו שומר את הלכות השבת והחג, אינו שומר על טהרת המשפחה ואינו מקפיד על הלכות כשרות. מציין את החגים בהשראת המסורת היהודית, ובדרך כלל יקיים ליל סדר וידליק נרות בחנוכה, וביום הכיפורים לעיתים יצום ובדרך כלל יערוך חשבון נפש. בארץ נקראים בני קבוצה זו בדרך כלל 'יהודים חילוניים' ואין רגילים להבחין ביניהם לבין 'יהודים כופרים', אולם אם מבררים איתם את זהותם, מוצאים שיש ביניהם לכופרים הבדל עמוק. בחוץ לארץ בעלי ה'זהות היהודית' הם בדרך כלל מוכרים כ'ציוניים' או 'מסורתיים', ועדיין אינם מגיעים לרמת הזהות היהודית של אחיהם בארץ.

ד – מסורתי

בנוסף להיות המסורתי בעל 'זהות יהודית' הוא קשור יותר למצוות וכעיקרון היה רוצה לקיים את כולן. בפועל יהיה מוכן להתמסר לקיום מצוות מיוחדות שמבטאות לתפישתו את הקשר שלו לאמונה ולמסורת היהודית, כדוגמת מצוות יום הכיפורים ומנהגי אבלות. אולם בדרך כלל יקיים מצוות שחביבות עליו ונוח לו לקיימן, כדוגמת הדלקת נרות וקידוש בשבת, הליכה לבית הכנסת לתפילות חג ושבת, אולם מצוות שיתקשה לקיים כשמירת שבת כהלכתה – לא יקיים. אם יציעו בפניו אוכל כשר ולא כשר, יעדיף את הכשר, אבל לא יקפיד תמיד להימנע מאכילת מאכלים שאינם כשרים. ההבדל בין בעל 'זהות יהודית' לבין מסורתי הוא גם בכמות המצוות והמסורות שיקיים, וגם ביחס שלו כלפיהן, שהמסורתי יקיים אותן יותר מתוך אמונה, חיבה ותחושת קשר, ואילו בעל 'הזהות היהודית' יותר כמורשת לאומית ותחושת כבוד.

ה – דתי

דתי הוא המקיים אורח חיים דתי, כאשר המצוות המאפיינות ביותר את אורח החיים הדתי הן: שמירת שבת, אכילת כשר וטהרת המשפחה. אמנם ייתכן שיהיו מצוות שלא ידקדק בהן, אבל ככלל הוא מחויב למה שמקובל כאורח חיים דתי, מה שיוצר הבחנה עמוקה בינו לבין מסורתי שאמנם מחבב את המצוות אך אינו רואה עצמו מחויב לקיומן. ילדיו לומדים בבתי ספר דתיים. כמו כן הדתי מקפיד להשתתף בתפילות השבת בבית הכנסת ומקיים תפילות מדי יום. חבישת הכיפה היא הסממן המאפיין ביותר את לבושו של האיש הדתי, וכן כיסוי ראש לאשה, אמנם בין הנשים הדתיות ישנן שאינן מקפידות על כיסוי ראש ולבוש צנוע כהגדרת ההלכה. ישנו גם ציבור חרדי, שמאופיין בהקפדה יתירה במצוות ומנהגים מסוימים, אולם לעניין הגיור אין הבדל בין חרדי לדתי, וככלל דעת המחמירים היא, שאין לגייר בלא התחייבות לקיים אורח חיים דתי, כאשר יש שאף דורשים, התחייבות להקפדה על קלה כחמורה.

ו – הסתייגות מהחלוקה לרמות

אחר סיום החלוקה לקבוצות לפי סדר עולה של רמתן הדתית, חובה להוסיף שאף שכעיקרון רמתם הדתית של המסורתיים כוללת את רמתם הדתית של בעלי ה'זהות יהודית', פעמים שבפועל בעלי ה'זהות היהודית' הם בעלי תודעה ישראלית מפותחת יותר, ומקיימים את המצוות הלאומיות במדרגה גבוהה ומקודשת יותר מרוב המסורתיים והדתיים, וכדרך שחלוצים ולוחמים רבים חרפו נפשם על הצלת העם ובניין הארץ. כיוצא בזה, פעמים שמסורתיים חשים כבוד וחיבה רבה יותר למצוות מאשר יהודים שבפועל מקיימים אורח חיים דתי כמצוות אנשים מלומדה. וכן יש בעלי 'זהות יהודית' שמתוך מורשתם היהודית מתמסרים לתיקון החברה בצדק ובמשפט, בחסד וברחמים, יותר מרבים מהמסורתיים והדתיים. ועדיין ככלל, ככל שיהודי מקושר יותר לתורה ולמצוות, לטווח ארוך הוא אמור לקיים יותר את מכלול המצוות שבין אדם למקום, לחברו ולעמו, ולכן יש לחלוקה העקרונית הזו משמעות הלכתית. אלא שעל גבי החלוקה העקרונית צריך לשקול את היחס האישי של המתגייר למצוות שבין אדם לחברו ובין יהודי לעמו שבהן לעיתים אין חפיפה בין הרמה הדתית לעומק ההזדהות וההתמסרות לקיומן.

שיטה א – המחמירים שבלא התחייבות לקיים אורח חיים דתי הגיור בטל

ז – שתי דעות בשיטה א

בקבוצה זו נסכם את דעות המחמירים שסוברים שהגיור תלוי בהתחייבות לשמור אורח חיים דתי, ואם הגר לא התחייב בכנות לכך או שבית הדין אומדים שאין לו כוונה לקיים אורח חיים דתי – גיורו בטל.

יש בשיטה זו שתי דעות:

א) הדעה המחמירה ביותר סוברת שהגיור תלוי בהתחייבות כנה לקיים אורח חיים דתי. מתגייר שלא התחייב לכך בכנות – גיורו בטל. וגם אם בת הזוג של היהודי המבקשת להתגייר רוצה בכנות להתחייב לקיים אורח חיים דתי – אין לגיירה, הואיל והורו חכמים שלא לגייר לשם אישות (בית יצחק). ויש לחשוש שאם התגיירו כדי להתחתן עם בן זוגן היהודי – גיורן בטל, הואיל ומתכוונות לעבור בכך על דברי חכמים שאסרו נישואין עם ה'נטען' (בית שערים, הרב מייזליש).

ב) דעה זו סוברת שהגיור תלוי בהתחייבות לקיים אורח חיים דתי ובלא זאת הגיור בטל. ולכן ככלל אין אפשרות לגייר נשים נוכריות, הואיל וידוע שאינן מתכוונות לקיים אורח חיים דתי. אבל אם האשה המתגיירת מתחייבת לקיים אורח חיים דתי, ובית הדין מעריך שכך יהיה – אפשר לגיירה (אגרות משה, חלקת יעקב).

ח – שיטה א,א – הדעה המחמירה ביותר שלא לגייר כלל

• מבסס שיטת המחמירים הוא הרב יצחק יהודה שמלקיש (תקפח-תרסו), מגדולי רבני גליציה. שימש ברבנות בברזן, בפרמישל, ולבסוף בלבוב בירת גליציה המזרחית. הרב שמלקיש היה מחובבי ציון ומקורביו היו פעילים ב'מזרחי'. תשובתו נכתבה בשנת תרל"ו, ונדפסה בתרנ"ה בשו"ת בית יצחק יו"ד ח"ב ק. לדעתו, אין לגייר את הנשים הנוכריות, הן מפני שגיורן לשם אישות, והן משום שהן מתכוונות לעבור אחר כך על איסור 'נטען'. בנוסף, אם לא תתחייב בכנות לקיים אורח חיים דתי – גיורה בטל. אמנם למעשה, בתשובה מאוחרת משנת תרנ"ז (בית יצחק אה"ע א, כט), הסכים לגייר את האשה הנוכרייה אם צפוי שתקיים אורח חיים דתי. כך שייתכן שמקומו בשיטה א,ב. (ראו להלן כ, ה).
• כך פסק גם הרב צבי הירש מייזליש (תרסב-תשלד), שהיה מקושר לחוגי סאטמר וכיהן כרב בקהילות בהונגריה, ואחר שעבר את השואה היגר לארה"ב. בשו"ת בנין צבי ב, לז, כתב ש"הדבר ברור דכל זמן שאין לנו ידיעה ברורה שהגירות הוא לשם שמים, ויהיה שומר מצוות, אז מסתמא יהיה כרובא דרובא שאין בדעתם להיות שומרי מצוות… ובוודאי אין לגיירם". ועל בית הדין לברר אם הגיור לשם שמיים, ואם יש אפילו ספק בכך – אין לגייר, אף אם ידוע שישמרו אורח חיים דתי. וביאר על פי הגהות מרדכי שבגיור לשם אישות "אם מתנהג בדת יהודית הוי גירות, ואם לאו – לא הוי גירות אף בדיעבד". כמו כן אין לגייר את מי שעתיד לעבור על איסור 'נטען', שבכך ש"אינו מקבל על עצמו שלא ישא אותה, הרי זה שאינו מקבל דקדוק הסופרים, וממילא לא מהני הגירות". (להלן כא, מח).
• ולכך נטה הרב עמרם בלום (תקצד-תרסז), בשו"ת בית שערים יו"ד שסא-שסב, שהתנגד לגיורים משום שהם לשם אישות ומשום איסור 'נטען'. וכיוון שאינה מקבלת על עצמה איסור 'נטען', "הרי אינה מקבלת דקדוק מדברי סופרים, ואפשר שאין גירותה גירות אפילו בדיעבד". אמנם למעשה הסתפק אם אכן הגיור בטל כשקרוב לוודאי שלא יקיימו אורח חיים דתי, ובתשובה שסב המאוחרת יותר נראה שסבר שהגיור אכן תקף. מתוך תשובתו למדנו שהרב בלום סבר שאין להאמין לבני זוג של נישואי תערובת שישמרו מצוות. בשאלה תיארו את בת זוג הנוכרית שהיא "מחזרת תמיד להתגייר, ומחשבתה ניכרת מתוך מעשיה שכוונתה לשמים, כי הנהגת ביתה באיסור והיתר, הכל הוא כדת יהודית". אולם הרב בלום סבר: "קשה להאמין שאיש אשר ייחד לו גויה בזנות כמה שנים ועתה נתקשר עמה על פי חוקי המדינה בנישואין… יניח אותה לקבל באמת כל הנ"ל ושאר דקדוקים מדברי סופרים". הרב בלום היה מגדולי המשיבים בהונגריה, כיהן כרב וראש ישיבה במקומות שונים, ואחז בשיטת הקנאים שלחמו בניאולוגים ובציונים. (להלן כא, יז).
• לכך נטה גם הרב גרשון שטרן (תרכא-תרצו), מהונגריה, שכיהן כרב וראש ישיבה במארוש לודאש (הסמוכה לקלויזנבורג), בתל תלפיות ט. אמנם לדעתו מי שלא קיבל מצווה מדברי חכמים ייתכן שגיורו תקף בדיעבד. (ראו להלן כא, כו).
• וכן נראית דעת הרב עקיבא יוסף שְלֶזינגר (תקצח-תרפב), שהתנגד לגיור לשם אישות, וגם סבר שגיור שלא על מנת לקיים אורח חיים דתי בטל (לב העיברי ח"ב קיח, ב; 'בית יוסף חדש' דף לב, ב). נולד בהונגריה, ולחם בניאולוגים, והיה מבעלי המחלוקת הגדולים כנגד הרבנים שתמכו בלימודי מדע ושפות, וטען שהם המסוכנים ביותר ליהדות. עלה לארץ ותמך ביישוב הארץ והתפרנסות מחקלאות ועבודה ולא מכספי החלוקה. (להלן כא, ט).
• וכן דעת הרב דוב בער אריה אברמוביץ (תרכה-תרפו), מליטא, ירושלים וארה"ב, כמבואר בספרו דת ישראל ח"ב עמ' קנד, שאין לגייר בנות זוג כי גיורן לשם אישות. וכל גר שאינו מתכוון לקיים אורח חיים דתי – גיורו בטל. ואף אם קבלת המצוות היתה כהלכה, אין לגייר גרים שסופם שלא ישמרו מצוות, שבכך "מרבים מומרים בישראל". הרב אברמוביץ היה רב קהילות בארה"ב ופעיל בהקמת ארגוני רבנים, והיה מקושר הן לתנועת 'המזרחי' והן לאגודת ישראל. (להלן כו, ו).
• וכן דעת הרב שלום אלחנן הלוי יפה (תריח-תרפד), ששימש כרב בקהילות בליטא וארה"ב. בהערה לספרו של חברו הרב אברמוביץ' כתב: "אלו הגרים שעמי הארץ בארץ הזאת עושים… שמתגייר על מנת שגם אחר כך לא ישמור את השבת או לא יניח תפלין, או אשה וכן איש שלא ישמרו דיני אישות כראוי – פשוט שגם דיעבד אינם גרים כלל". אמנם בתשובה לרב שלמה דוד פוזנר (אשד הנהר עמ' 199) הסכים להיתרו לגייר אשה נוכרית לשם 'זהות יהודית' ולהשיאם מבלי שיפרשו שלושה חודשים. הרב יפה היה אחד מהרבנים הקנאים בארה"ב, וממייסדי ומראשי 'אגודת הרבנים' המזוהה עם 'אגודת ישראל'. (להלן כו, ז-ט).
• ולכך נטה הרב מאיר אריק (תרטו-תרפו), מגדולי הפוסקים בגליציה. בשו"ת אמרי יושר א, קעו, כתב שאין לגייר נשים נוכריות, משום שגיורן לשם אישות, ואף אם גיירון אסור להשיאן משום איסור 'נטען' ואין להקל בזה עבור הפושע שחטא בנישואי תערובת ואיסורי התורה "הם משחק לו". ונטה להורות על פי ההגהות מרדכי שאם לא ישמרו אורח חיים דתי הגיור בטל. אמנם הסתפק בזה, וייתכן שלדעתו הגיור בטל רק אם לא יקיימו אפילו מעט מצוות. כמו כן, על אף שאסר גיור לשם אישות, כתב לרב טייכטל שאם לדעתו המתגייר סופו להיות לשם שמיים – "כבינתו יעשה" (אבל גם אז אסר לחתנם משום איסור 'נטען'). (להלן כא, לה).
• ולכך נטה הרב משה בנימין טוֹמַשׁוֹב (תרלח-תשכ), שהגיב בכתב העת 'יגדיל תורה' תרע"ט סימן סה, על דברי הרב איישישקין שהתיר לגייר בני זוג נוכרים כדי להציל את הצד היהודי מיציאה לתרבות רעה. ונטה לומר שבלא התחייבות לקיום אורח חיים דתי הגיור בטל. ואף אסר גיור לשם אישות, וכתב שאפשר לגייר רק אם בית הדין בטוח שהגיור לשם שמיים. הרב טומשוב למד בישיבות ליטא וערך את כתב העת 'יגדיל תורה', בתחילה בליטא ואח"כ בארה"ב, שם גם שימש כרב. חיבר שו"ת 'אבני שֹהם' ארבעה חלקים. (להלן כו, טז).
• וכן נראית דעתו של הרב יצחק יעקב וייס (תרסב-תשמט), מגליציה, אנגליה, ולבסוף אב"ד העדה החרדית בירושלים. חיבר שו"ת 'מנחת יצחק'. מצד אחד במנח"י ו, קו-קז, כתב שאין לגייר לשם אישות, גם מפני שלא האמין שאם יתחייבו לקיים מצוות יעמדו בכך, אבל לא מחה במי שגייר לשם אישות אם יתחייבו לקיים מצוות. עוד כתב, שבלא התחייבות לקיים מצוות הגיור בטל, וסבר שלכך מסכימים גם המקילים לגייר לשם אישות. מאידך, במנח"י א, קכא-קכג, חשש מלבטל גיור כדי להתיר עגונה למרות שלא היתה שום כוונה לקיים מצוות. התנגד לציונות וללימודי מדע. (להלן כא, מט).

ט – שיטה א,ב – הסוברים שאם יתחייבו בכנות לקיים אורח חיים דתי אפשר לגייר

יש פוסקים שמסכימים כעיקרון שבלא התחייבות כנה לקיים אורח חיים דתי אין לגייר, ואם גיירו – הגיור בטל. אולם אם בנות או בני הזוג יתחייבו בכנות לקיים אורח חיים דתי, ובית הדין מעריך שכך יהיה, כדי למנוע התבוללות, יש לגייר.

• כן דעת הרב שלום קוטנא (תקפו-תרסט) מהונגריה, שכיהן כרב וראש ישיבה באייזנשטאדט. בקונטרסו 'וכתורה יעשה', כנגד קיום ברית מילה לבנים של יהודים ונוכריות, התייחס גם לגיור בני זוג ונשען על הרב שמלקיש בשו"ת 'בית יצחק', שבלא התחייבות לקיים אורח חיים דתי הגיור בטל, אולם הסכים שאם יקבלו בכנות לקיים אורח חיים דתי אפשר לגייר, וכפי שכתב שאפשר לגייר ילדים לאם נוכרייה רק כאשר "תתגייר היא עצמה כפי דין ומשפטי תורתנו הקדושה". הרב קוטנא נאבק נגד שיתוף פעולה עם יהודים חילוניים ובכלל זה התנגד לתנועת 'המזרחי'. (להלן כא, טז).
• וכן דעת הרב משה פיינשטיין (תרנה-תשמו), מגדולי הפוסקים, שכיהן כרב בליטא ובארה"ב, וספרו 'אגרות משה' מספרי התשובות החשובים ביותר. בתשובותיו כתב שאין לגייר את הנשים הנוכריות כי ידוע שלא ישמרו מצוות, ובלא התחייבות גמורה לקיים אורח חיים דתי גיורן בטל. וביאר: "כשלא קבל אפילו רק דבר אחד – אין זה קבלה כלל, דענין קבלת כל המצות הוא ענין אחד לשמוע ולעשות כציוי ה'" (אג"מ יו"ד ג, קח). וכפי שכתב באגרות משה (יו"ד א, קצד), שאם "היא כרוב גיורות שבמדינה זו, שרק בפיהן אמרו שקבלו המצות, אבל האמת שרוב המצוות ואולי כל המצוות לא קבלו, כמו שרואין שתיכף מחללות שבת ואין שומרות איסור נדה, כי גם בעליהן היהודים בעוונותינו הרבים הם מופקרים לעבור כל מצוות התורה, שלעניות דעתי יותר נוטה שאינן גיורות כלל ועדיין הן נכריות…". וכן כתב בתשובה נוספת, שאם התברר שאחר הגיור הגר לא קיים את המצוות, אז "מכיון שלא קבל מצות – אינו גר לכולי עלמא ואין קידושיו כלום" (אג"מ אה"ע ג, ד). וכ"כ בעוד תשובות. אמנם אם ישמרו מצוות, הסכים שמותר לגייר, וכפי שכתב (אג"מ יו"ד ג, קי): "הנה מכיון שכבוד תורתו הרמה וכל היודעים אותה מכירין שרוצה באמת להתגייר ושתקיים המצות, לכן איני רואה בזה צורך לדחותה". ראוי לציין שכיבד את דעת המקילים (אג"מ יו"ד א, קס), וכן העיד שרבנים יראי ה' נוהגים להקל (אג"מ יו"ד ג, קו; יו"ד ב, קכה), ואף הסביר את שיטתם, שאולי סומכים על קבלת המצוות בפה, ואולי על הסיכוי שלבסוף אולי יקיימו מצוות, ואולי די בכך שיכוונו לשמור מצוות כרוב היהודים. ולכן כאשר היה חשש שיתגיירו אצל רפורמים, הציע לשואלים לפנות לגיור אצל הרבנים המקילים, למרות שלדעתו אין לגיורים אלה תוקף. (ראו להלן כו, לד).
• וכן דעת הרב מרדכי יעקב ברייש (תרנו-תשלז), מגליציה, שכיהן ברבנות בגרמניה ובשוויץ. בשו"ת חלקת יעקב יו"ד קנ, כתב: "אם ידעינן ודאי דאין מקבלין עליהם עול המצוות – פשוט דלא מהני הגירות אף בדיעבד". עוד כתב: "ואני אשתומם מאד על המראה – כי הרבנים היושבים בערי הפריצות במערב אירופא, איך יכולים לרמאות את עצמן באשר יודעים בטוב, אשר רובא דרובא גרים כאלו הם אשר נדבקו נפשם בישראל להתחתן, ורוב הישראלים הללו הם פושעים ואין רוצים כלל לידע מיהדות כשרות שבת נדה… ויודעים בטח אשר גם הנכרית אשר למראית עין מתגיירת, לא תתנהג כלל בשום יהדות, כיון שגם בעלה היהודי הלאומי אינו יודע כלל מזה…". ובחלקת יעקב אה"ע נו, ה, כתב שנהוג להקל לגייר לשם אישות כש"מקבלת על עצמה עול היהדות באמת ולא רק לפנים". וכ"כ עוד באה"ע מט, ד. (להלן כ, כח).
• וכן דעת הרב זאב לַייטֶר (תרנב-תשלד), מגליציה, אמסטרדם וארה"ב. בשו"ת ציון לנפש חיה קלה, הביא פוסקים שהקלו בגיור לשם אישות ואיסור 'נטען', ונראה שהסכים לכך, אך סבר כדעת הבית יצחק, שבלא התחייבות לקיים אורח חיים דתי הגיור בטל. הרב זאב לייטר שימש בפיטסבורג כרב קהילת 'מחזיקי הדת' של יוצאי גליציה. וכיהן כיו"ר תנועת 'המזרחי' בעיר. (להלן כ, יט).
• וכן דעת הרב יעקב סגל ליבוביץ (תרנז-תשמ), מהונגריה וארה"ב. הרב ליבוביץ למד אצל הרבנים הקנאים, והתנגד בחריפות לציונות ולהשתתפות בבחירות, וחתם על איסור קבלת תקציבים ממדינת ישראל. דעתו שהלכה כ'בית יצחק', שבלא התחייבות כנה לקיים אורח חיים דתי הגיור בטל, אך לא אסר גיור של נשים נוכריות משום אישות ואיסור 'נטען' (שו"ת ויען אברהם יו"ד נ; משנת יעקב ח"א יו"ד פא). (להלן כא, מז).
• וכן דעת הרב נפתלי הניג (תרנח-תשמה), מסיגט, סאטמר וארה"ב. בשו"ת תפארת נפתלי צו, החמיר גם בניצולי שואה, שלא לגייר מי שאינה מוכנה לקבל לקיים אורח חיים דתי, ובלא קבלה כנה – הגיור בטל. ואפשר לקבלם "רק אם ברור הדבר לפי ראות עיני המורה ששניהם יחדיו שרוצים לישא זה את זה יחזיקו בדת יהודית, ובפרט בשעת קבלת עול מצות יהיה אומדנא דמוכח שמקבלים באמת לקיים הכל ובאמונה שלמה" (תפארת נפתלי מועדים השמטות ד). אמנם אם לבית הדין נראה שיקיימו אורח חיים דתי, אין חוששים שהגרים מרמים את הדיינים, שהכל לפי ראות עיני הדיין. התנגד בקנאות לציונות וללימודי מדע. (להלן כג, כ).
• וכן דעת הרב יוסף שלום אלישיב (תרע-תשעב). נולד בליטא, בהיותו בן 14, עלה עם משפחתו לירושלים. בתשי"א מונה לדיין, ובתשט"ו לדיין בבית הדין הרבני הגדול. בעקבות בחירתו של הרב גורן לרב ראשי בתשל"ג התפטר מבית הדין. למרות הערצתו לרב קוק ותמיכתו ביישוב הארץ, היה בעל עמדות חרדיות. עם הזמן נחשב כאחד מפוסקי הדור, והיה אחד ממנהיגי הציבור החרדי. התנגד לשילוב לימודי מדע. עמדתו שבלא התחייבות כנה לקיים אורח חיים דתי הגיור בטל, אולם התיר לגייר לשם אישות מי שצפוי לקיים אורח חיים דתי, וכפי שהשיב לאחד הרבנים: "אל תתעסק בגירות רק באופן שאתה יכול לישבע שהגרים עומדים לקיים כל התרי"ג מצוות, דבלא זה הכל רק דמיונות" (וישמע משה ב, עמ' רמ). היה נחרץ בעמדתו ולא החשיב כלל את דעת המתירים (קובץ תשובות א, קד; הערות על בכורות ל, ב). ועמד כראש החותמים על כרוז כנגד המגיירים מי שיקיים מצוות 'באופן חלקי או כמסורתי': "הכותב או אומר שכביכול יש בזה מקום לדון – הינו מגלה פנים בתורה שלא כהלכה ואינו בר הוראה כלל". (להלן כח, יט)
• וכן דעת הרב מאיר גרינברג (תרעז-תשסח), רבן של קהילות בארה"ב. הרב גרינברג היה חסיד חב"ד שסבר שהרבי השביעי הוא מלך המשיח. (להלן כו, מא).

שיטה ב – המחמירים שלא לגייר אבל אינם מבטלים גיור

י – שתי דעות בשיטה ב

כל המחמירים בשיטה זו הורו ככלל שלא לגייר את הנשים הנוכריות, אולם אינם סוברים שבלא התחייבות כנה לקיים אורח חיים דתי הגיור בטל. יש שכתבו זאת במפורש, ויש שלא הזכירו עמדה זו, אלא כך משמע מדבריהם, שהואיל וכתבו תשובה מפורטת לאסור גיור ולא הזכירו את הטענה הקשה ביותר – שהגיור כלל אינו תקף – משמע שאינם מסכימים לכך. אמנם חלקם מסכימים שאם הגר יחיה כגוי ולא ישמור אפילו מעט מצוות – גיורו בטל, אבל כיוון שבמדינת ישראל של היום איננו עוסקים בגרים כאלה, עמדה זו תוזכר כדרך אגב ולא כאחד המרכיבים שעל פיהם נחלקו הדעות.

שתי דעות בשיטה השנייה:

א) הסוברים שבשום אופן אין לגייר נשים נוכריות, כי גיורן לשם אישות, ומפני איסור 'נטען'. ועוד הוסיפו טענות כפי שיבואר.

ב) הסוברים שאם המתגיירת מתכוונת לקיים אורח חיים דתי, יש לגיירה כדי להציל מהתבוללות, למרות שהגיור לשם אישות ולמרות איסור 'נטען'.

יא – שיטה ב,א – מחמירים שלא לגייר נשים נוכריות כי גיורן לשם אישות ולא ישמרו מצוות

בעלי דעה זו מחמירים שלא לגייר נשים נוכריות, כי הגיור לשם אישות, וגם אם עברו וגיירו אותן, אסור לחתנם משום איסור 'נטען'. בנוסף, רבים מבעלי שיטה זו התנגדו להקל בזה מפני שלא האמינו שבנות ובני הזוג ישמרו מצוות, הואיל וגם הצד היהודי לא שמר מצוות. עוד חששו, שאם יקלו, יפרצו בכך את הגדר, וצעירים נוספים יתפתו לנישואי תערובת. בנוסף, יש שנטו להתייחס לעוזבי התורה שחטאו בנישואי תערובת בהקפדה ובעוינות, ורצו להרחיק את הציבור מהם. המכנה המשותף לכולם שלא רצו לגייר ולא אמרו שאם ישמרו מצוות אפשר לגייר.

• כן עולה מדברי הרב יצחק דב הלוי במברגר (תקסח-תרלט), מגדולי רבני גרמניה, בשו"ת יד הלוי א, יו"ד קמה, שהורה שלא לגייר נוכרייה, משום שהגיור לשם אישות ומפני איסור 'נטען', ואף במקרה של ספק אם הגיור לשם שמיים, אין לגייר, ו"כל זמן שאין לנו ביטחון גמור פשיטא שמספקא יש להחמיר". וכתב שעל פי הגהות מרדכי הגיור תלוי אף בדיעבד בכך ש'מיישרים דרכיהם' אחר הגיור. אמנם נראה שלא היה מבטל גיור במקרה שהגר לא התכוון לקיים אורח חיים דתי, אלא רק אם לא התכוון לקיים מצוות כלל. (להלן יח, ו). (אמנם בנו היקל לאורח חיים מסורתי, להלן יח, ז. ונכדו, בעקבות מצב הדור, היקל ל'זהות יהודית', להלן יח, ח).
• כך דעת הרבאלעזר לעוו (תקצט-תרעח), שהיה רב באויהל ואונגוואר שבהונגריה. בשו"ת פקודת אלעזר יו"ד פט; קטז, כתב שאין לגייר נשים אלו משום שהגיור לשם אישות ומשום 'נטען'. וכתב שלא לגייר את הילדים שנולדו ליהודי מהגויה, "כי הוי סיוע לדבר עבירה ויראה בעיני הפושעים האלה כהיתר הרצועה, אם מקבלים בניהם לגירות וזה מניעה לקבל ויעשו כמזימתם". אמנם עולה מדבריו שאם יגיירו אותם אחר בר מצווה גיורם תקף גם בלא התחייבות כנה לקיים אורח חיים דתי. וכן לגבי גיור הנשים לא כתב שהגיור בטל. (להלן כא, י).
• וכן פסק הרב מרדכי יהודה ליב וינקלר (תרה-תרצב), שהיה רב וראש ישיבה בעיירה מאד שבהונגריה. בשו"ת לבושי מרדכי (אה"ע לח; מב), כתב שאסור לגייר נשים נוכריות, גם התנגד באריכות לגיור ילדים של נישואי תערובת משום שלא יגדלו לשמירת מצוות. אולם לדעתו הגיור תקף, ולכן כתב שאין לגייר כי יעברו על איסור נדה (לבושי מרדכי ליקוטי תשובות קסט). ושאם גיירו את הנוכרית אסור להם להתחתן משום איסור 'נטען'. (להלן כא, כה).
• וכך דעת הרב צבי הירש גרודזנסקי (תריח-תשח), ב'המאסף' (שנה טז, ב, כ; שנה יח, א, ד), שאין לגייר בנות זוג נוכריות הואיל וגיורן לשם אישות, וכיוון שאינן מקיימות מצוות. וכתב: "לפי עניות דעתי ראוי לכל הרבנים לעשות גדר גדול שלא יפרצו בזה ההדיוטות, ולקנוס לכל אלה שיזדקקו לקבל גרים כאלה, המרבים פסולים בישראל ונותנים פתח לבחורי ובתולות ישראל להתערב בגוים". אמנם אם עברו וגיירו, הגיור בטל רק אם ברור שלא התכוונה הנוכרית לשמור מצוות כלל, ואף בפועל מיד חזרה "לסורה כמקדם". (להלן כו, י).
• וכך דעת הרב יחזקאל בנט מטרנסילבניה (תרכג-תרעג). ב'המאסף' (שנה טז, ב, נז; עג), כתב על שאלת הגיורת (שהעלה הרב צבי הירש גרודזנסקי) שגיורה תקף, אלא שמי שגיירה עשה שלא כדין הואיל "ורצתה להתגייר רק בעבור הבחור, אפילו אילו היתה מקבלת על עצמה לשמור דת משה ויהדות רק שהיה הבחור עיקר והדת טפל, כל שכן שקבלו אותה וגיירוה באופן שלא קבלה עליה כלל לשמור דת תורתנו הקדושה". (להלן כו, יא).
• וכן דעת הרב ד"ר דניאל פינק (תר"כ-?), שהיה רב בגרמניה. ובכתב העת ישורון, חלק על הרב ורשנר שהתיר לגייר בנות זוג נוכריות שרוצות באמת ביהדות, ואילו לדעתו אין לגיירן כי גיורן לשם אישות. ורק חילול השם יש בקבלתן. הרב פינק היה ציר בקונגרס הציוני מטעם 'המזרחי'. (להלן יח, טז).
• וכן דעת הרב שמעון גרינפלד, מהרש"ג (תרכא-תרצ), רב וראש ישיבה בסמיהאלי, מגדולי המשיבים בהונגריה, שכתב בשו"ת מהרש"ג ח"א יו"ד לד, שאין לגייר את הנשים הנוכריות, כי "הדבר ידוע שאנשים כאלו גם אחר הגרות הם קלים ואינם מדקדקים במצוות ולא שומרים שבת כראוי, ועל גירי עריות כאלו אמרו חכמינו ז"ל: קשים גרים לישראל כספחת". ואף שאם יגיירון הגיור תקף, ואולי יש בזה תועלת לבן זוגן היהודי, אך כיוון שיהיה מזה נזק לכלל, שתגדל הפרצה של נישואי תערובת – אין לגיירן. ואין לעזור לחוטאים שעליהם אמרו: "הלעיטהו לרשע וימות". (להלן כא, לו),
• וכן הורה כמהרש"ג, הרב יששכר שלמה טייכטל (תרמה-תשה), שאף שהעלה סברות להקל, קיבל את הוראת מהרש"ג והרב אריק (שו"ת 'משנה שכיר' יו"ד קפד; קפו). הרב טייכטל למד בפרשבורג, ושימש ברבנות בסביבתה, והקים ישיבה. עד השואה החזיק בדעות אנטי-ציוניות, בימי השואה חזר בתשובה וכתב את ספרו 'אם הבנים שמחה' על תמיכה ביישוב הארץ ושיתוף פעולה עם יהודים ציוניים חילוניים. (להלן כא, לד).
• ולכך נטה הרב יעקב אטלינגר (תקנח-תרלב) מגדולי רבני גרמניה. בשו"ת בנין ציון קמח-קמט אסר לגייר אשה נוכרית "אחר שנראה לנו שלא נתגיירה רק משום נישואין", ואמנם לימד זכות על המקילים לגייר ולהשיא, אך דעתו שאין לגייר כי זהו גיור לשם אישות. (להלן יח, ה).
• וכך נראה שהיתה דעתו של הרב שלמה זלמן ברודי (תקצט-תרעז) בתל תלפיות ט, שבתחילה חלק על הרב גלזנר בדין 'נטען', ואחר כך בתל תלפיות י כתב שיש לרב גלזנר על מה לסמוך, כי כך נראה מדברי רבנו תם, אך למעשה לא רצה להכריע. הרי שלא התייחס לשמירת המצוות לאחר הגיור, אולם נראה שדעתו שאין לגייר ולהשיא מדין 'נטען'. הרב ברודי תמך בציונות. (להלן כא, כא).
• וכך נראה דעת הרב יהודה גרינוולד (תרט-תרפ) מהונגריה, שהשיב בשו"ת זכרון יהודה ב, קכח, למקרה בו נכרי התגייר לשם אשה, שיש לחשוש שמא מי שגייר לא היה ראוי לגייר ולכן צריך להתגייר שוב, אך אין לגיירו מחדש כי הגיור לשם אישות. אך לא טען שהגיור בטל מפני שהמתגייר לא שמר מצוות. הרב יהודה גרינוולד התנגד לציונות וללימודי מדע (להלן כא, יא).
• וכן דעת הרב אליהו אהרן מילייקובסקי-סמונוב (תרכ-תשז), רב בחרקוב, ואב"ד בתל אביב, שכתב בשו"ת אהלי אהרן ב, לה-לו, שלא לגייר נוכרייה שנשואה בנישואים אזרחיים ליהודי, הן מפני שהיא באה לשם נישואין, והן משום איסור 'נטען'. וכתב שהגיור תקף בדיעבד "אפילו אם מתגיירים בשביל אישות וכדומה… אבל בעובדא דידן השאלה היא על לכתחלה". מכך שבכל תשובתו הארוכה לא התייחס לשאלת קבלת המצוות, אף שכתב שבזמן הזה אין הבטחה "שסופה לעשות לשם שמים", משמע שהתחייבות לקיום אורח חיים דתי אינה מעכבת את הגיור. (להלן כג, ט).
• וכן דעת הרב יחיאל מיכל לייטר (תרכד-תרצג), רב קהילה בגליציה המזרחית, שלאחר מלחמת העולם הראשונה היגר לארה"ב. בשו"ת דרכי שלום א, נ, כתב שאין לגייר נוכרייה שנמצאת בזוגיות עם יהודי משום שהגיור לשם אישות. אולם כתב שאם יגיירו אותה מותר יהיה להם להתחתן. ולא התייחס לשמירת המצוות, הרי שהתחייבות לקיום מצוות אינה מעכבת את הגיור. (להלן כ, טז).
• כך דעת הרב ישעיהו זילברשטיין (תריח-תרצ), בתל תלפיות ט-י, שאין לגייר את הנשים הנוכריות כי הגיור לשם אישות, אמנם באיסור 'נטען' היקל. תקף בחריפות את הרב גלזנר, ואף דאג שרבנים נוספים יחזקו את דעתו. הרב זילברשטיין לא כתב שגיור בלא שמירת מצוות בטל, אמנם ייתכן ללמוד מדבריו שהסכים למה שכתב לו הרב פנחס צימטבוים, שגיור כזה לא נחשב גיור כלל. הרב זילברשטיין הוביל התנגדות חריפה לציונות ול'מזרחי'. (להלן כא, כג).
• וכן דעת הרב חיים יצחק ירוחם (תרכד-תשג), שכיהן ברבנות בעיירות בגליציה המזרחית וממלחמת העולם הראשונה היה מהרבנים החשובים בוינה. בשו"ת ברכת חיים כח, הורה שלא לגייר לשם אישות, "ובכהאי גוונא אמרינן הלעטהו וכו'". אך לא כתב שהגיור בטל. היה קשור לחסידות בעלז. (להלן כ, יז).
• וכן נראית דעת הרב נתן נטע לייטר (תרכט-תשב), מגליציה, שימש כאב"ד בלבוב. בשו"ת מאורות נתן קח, החמיר שלא לגייר משום שהגיור לשם אישות ואיסור 'נטען'. אמנם משמע שהיה מסכים לגייר מי שמסתבר שלא יקיים אורח חיים דתי. ואף כתב שאם יתגיירו במקום אחר, יהיה אפשר להשיאם. (להלן כ, יח).
• וכן דעת הרב חיים אלעזר שפירא (תרלב-תרצז), אדמו"ר ממונקאטש שבהונגריה ואב"ד בעיר. היה בעל מחלוקת נגד 'אגודת ישראל'. גם עשה מחלוקות עם אדמו"רים שונים, וכינה את הרבי מבעלז 'סטרא אחרא'. הטיל חרמות על אישים וגופים, כדוגמת הגימנסיה העברית שבמונקאטש. כתב דברים איומים על הציונות ורבנים שתמכו בציונות. במנחת אלעזר ג, ח, התנגד לגיור נשים נוכריות כי גיורן לשם אישות, וגם כי לא האמין שיתכן שישמרו מצוות הואיל והיו נשואות ליהודים עבריינים, וגם אסור להשיאם משום 'נטען', וגם אין לפתוח פתח לרשעים שחוטאים בנישואי תערובת. אולם לא פסל גיורים בלא כוונה לקיים מצוות, אלא כתב שעל ידי כך הגרים ירבו עוונות ויהיו קשים לישראל כספחת. וכ"כ במנחת אלעזר ד, סג-סד, שבדיעבד גיור כזה תקף. (להלן כא, לז).
• וכן דעת הרב יונתן שטייף (תרלז-תשיח), מפרשבורג וארה"ב. אמנם בספרו מצוות השם (חלק שני, מצוה ד אות י), נטה לומר שבלא התחייבות לקיום מצוות הגיור בטל, אולם בשו"ת סימן קעו, משמע שהגיור אינו בטל. הרב שטייף היה שייך לחוגי סאטמר שהתנגדו ל'אגודת ישראל' ולרבנים חרדים שהיו מתונים לדעתם. (להלן כא, מ).
• וכ"כ הרב משה דוד אסטרייכר (תרמג-תשיד), שהיה רב בעיירות בטרנסילבניה הסמוכה להונגריה, ולאחר השואה היגר לארה"ב. בשו"ת תפארת אדם ח"א אה"ע צד (מתרפ"ד), כתב שאסור לגייר בת זוג נוכרייה משום שגיורה לשם אישות ומשום איסור 'נטען' ולא הזכיר שמירת מצוות. ואף דחה את דברי האמרי יושר על פי ההגהות מרדכי שהגיור בטל כשלא התבררה צדקתה של הגיורת. ולגבי גיור בנה הקטן, סבר שאפשר לגיירו על דעת בית דין למרות שלא יקבל חינוך דתי. (להלן כא, מב).
• וכן דעת הרב דוד הכהן סקאלי (תרכא-תשט), ממרוקו ואלג'יריה, בשו"ת קרית חנה דוד ח"ב יו"ד יז-יח, שאין לגייר את הנשים הנוכריות, הואיל וידוע שאינן מקיימות מצוות. "וגם אלה שאומרים בפיהם שרוצים להתגייר ולקבל עליהם תורת יהדות – אין להאמין להם…", כי ידוע שלא ישמרו מצוות, וגם כדי לגדור הצעירים מלחטוא בנישואי תערובת. ואם גיירום כפי שנוהגים הרבנים, בלא שהתכוונו לשמור אפילו קצת מצוות – הגיור בטל. מפני שכל מעשה גיורה "אינם אלא כסות עינים כדי שיצא עליה שם גרות, אבל מעשיה הם כמאז כן עתה. ואין כאן שינוי מעשה לא בשמירת נדות ויולדות ולא בשמירת שבת ולא במאכלות אסורות, הכל כאשר לכל כערלים, כי הבעל כבר פרק מעליו עול יראת שמים ורוצה בחפשיות בלא עול תורה, לא מועד ולא שבת, וכל עבודתו ומלאכתו עם הערלים כל הימים, ואם כן מאין יבא להם הנהגת היהדות? ורובם ככולם הכי הוא". נראה מדבריו שאם הגרים היו מתכוונים לקיים קצת מצוות גיורם היה תקף, ובכל זאת אין לגיירם כי הגיור לשם אישות ומצד איסור 'נטען'. הרב סקאלי ראה בעין טובה את התנועה הציונית ואת העיסוק ביישוב הארץ, וגם התייחס בכבוד לרבנים המקילים, גם כשהיו צעירים ממנו. (להלן כה, ד).
• וכן דעת הרב יעקב טולידאנו (תרכו-תרצב), דיין ואב"ד במקנס שבמרוקו, שהתנגד לגיורי הנשים הנוכריות שהרבנים היו רגילים לגייר, כי "אנן סהדי שאין כוונתם לקבל עליהן עול מצות, לא קלות ולא חמורות, ואין עושין רק שינוי השם, והראיה שנשארים ככוחם אז כוחם עתה, וכמעשיהם של חול כך מעשיהן של שבת, ומעולם לא קיימו מצות טבילת מצוה, ואוכלין נבילות וטרפות אם יזדמנו להן… וזו אינה גירות כלל ועיקר, רק שינוי השם ערלית בשם יהודית" (שו"ת רבי ברוך יו"ד יד). ואסר גיור לשם אישות ומפני איסור 'נטען' וכגדר בפני ההתבוללות. (ראו להלן כה, יב).
• כמדומה שכך היתה גם דעת מרן הרב אברהם יצחק הכהן קוק (תרכה-תרצה). ואף שישנה מבוכה לגבי עמדתו (בדעת כהן קנג-קנה), כי מצד אחד החמיר שהגיור מותנה בקבלת אורח חיים דתי, ומאידך סבר שאין לבטל גיור של מי שהצהיר שקיבל עליו המצוות אפילו אם יבוא אליהו הנביא ויאמר שהגר לא התכוון לקיים שום מצווה. לכן נראה שעמדתו הבסיסית שאין לגייר נשים נוכריות, שגיורן לשם אישות ובכוונתן לעבור על איסור 'נטען', וכפי שכתב בדעת כהן קנה: "ובודאי שחלילה לשום בית דין חשוב ליתן רשות לגיירם לכתחילה, ולא להכניסם בחופה וקידושין אפילו אחר שנתגיירו". אך בדיעבד אין לבטל גיור אפילו במצבים שלא שמרו מצוות כלל לאחר הגיור (דעת כהן קנג). ויש מקום לומר, שבשעת הדחק, אם היה מסיק שבכך ניתן להציל יהודים מהתבוללות ולקרב רחוקים, ואילו מניעת הגיור אינה מועילה להרתיע מלשאת נוכריות, ורק גורמת לאובדן היהודים שחטאו בכך – היה מסכים לגייר את בנות הזוג הנוכריות. וכך למד הרב שלמה דוד כהנא בדעתו (נחמת שלמה סי' לה). ביאור זה מתחזק מכך שבנו ותלמידו הנאמן הרצי"ה, תמך במקילים בגיור, כפי הנראה על סמך הסברה, שהואיל ובדיעבד הגיור תקף, שעת הדחק כדיעבד דמי, וכאשר אין אפשרות למנוע התבוללות בלא גיור – יש לגייר. אולם באשר הוא שם הורה שלא לגייר לשם אישות (ראו להלן כב, ט; כד, ח).
• וכן דעת הרב יעקב קנטורוביץ (תרלג-תשו), שהמתגיירת בלא כוונה לשמור מצוות גיורה תקף, אבל התנגד לגיורים כאלה, ואף הטיל ספק אם ייתכן שרב מובהק יגייר באופן זה (שו"ת 'אגרות מלכים' ל). הרב קנטורוביץ למד בוולוז'ין, שימש ברבנות קהילות בליטא. היה דודו של הרב משה פיינשטיין, ובעל עמדות דומות. בתרפ"ח היגר לארה"ב והיה מחברי הנשיאות של אגודת הרבנים באמריקה. (להלן כו, כט).
• וכן דעתו של הרב רחמים נאהורי מאלג'יריה (תרסב-תשמה), שבשו"ת רחמיך רבים סי' יד, כתב שאין לגייר לשם אישות ואין להשיא משום איסור 'נטען'. והוסיף שאין להקל, כי המתגיירות לא ישמרו מצוות כלל ולא רוצות להיות יהודיות, ועוד שבכך מעודדים גברים יהודים לישא נשים נוכריות וגורמים לבנות ישראל להישאר רווקות. וכתב באריכות ובחריפות שלא לקבל את הגרים. אך לא כתב שהגיור לא תקף. (להלן יט, יז).
• כך נראה שדעת הרב יהושע מאמאן (תרעח-תשעח), בשו"ת עמק יהושע ח"ג יו"ד יז, שיש להחמיר בנושא קבלת הגרים, ורק כאשר יש בדבר סכנה אפשר להקל. (להלן כה, כג).

יב – שיטה ב,ב – מחמירים כי לא יקיימו אורח חיים דתי אבל אם יקיימו – יגיירו

לדעה זו ככלל אין לגייר נשים נוכריות, משום שהיה ידוע שבנות הזוג הנוכריות שהתגיירו לא קיימו אורח חיים דתי אחר גיורן, אבל אם היו יודעים שהגיורת תקיים אורח חיים דתי, היו מסכימים לגיירה. ובכל אופן, בדיעבד, אם גיירו מי שלא התכוון לקיים אורח חיים דתי – גיורו תקף. חלקם סוברים שהגיור בטל כשאין כוונה לקיים אפילו מעט מצוות.

• כן דעת הרב אברהם דב כהנא-שפירא (תרלא-תשג), בשו"ת דבר אברהם ג, כח. ואף שהבין את דעת המקילים וסוברים שאם עובר עבירות לתאבון אין כאן חיסרון בקבלת המצוות, וכתב ש"לפעמים הנחיצות גדולה מאד מטעמים שונים, וכחא דהתירא עדיף", למעשה נטה להחמיר. אולם משמע שלדעתו הגיור אינו בטל. הרב שפירא היה מגדולי ומנהיגי רבני ליטא, רבה של קובנה, תמך ביישוב הארץ ובשיתוף פעולה עם חילוניים ועם התנועה הציונית. (להלן כב, יא).
• כך נראה מדברי הרב מנחם מנדל פנט (תקעח-תרמה) מהונגריה. בשו"ת אבני צדק אה"ע כז; לח; פ (נדפס בשנת תרמ"ו), שכן כתב שאפשר לגייר אשה נוכרייה ולהשיאה לבן זוגה בתנאי שימתינו בין הגיור לנישואים כדי לוודא שהגיורת שומרת מצוות גם בצנעה. לגבי הפקעת קידושין כתב שהגיור מתבטל רק כאשר אין ביטוי לזהות היהודית, וכגון שהמשיכה בעבודה זרה כדרכה מקודם. (ראו להלן כא, ב).
• וכך נראית דעתו של הרב רפאל שפירא מוולוז'ין (תקצז-תרפא), שכתב בתורת רפאל ג, מב, שאין לגייר את הנשים הנוכריות "דהא אנשים כאלו בודאי לא ישמרו איסור נדה, ואם בא עליה בנדותה בגיותה אינו חייב משום נדה מן התורה אבל אם תתגייר יתחייבו שניהם משום נדה מן התורה, הלכך בנידון דידן נראה דאין לגייר אותה". ומכך שהתנגד לגיור בגלל חשבון העבירות, משמע שבמקרה שישמרו מצוות לאחר הגיור – יסכים לגייר. ובכל מקרה הגיור תקף לדעתו, שאם לא כן אין כאן איסור נידה. (להלן כב, ב).
• וכן דעת הרב שלמה הכהן צַבַּאן (תרמא-תשט) שכיהן כרב בקהילות במרוקו, בשו"ת 'לך שלמה' אה"ע כט (מתרצ"ה), שאין לגייר את הנשים הנוכריות, שכן ידוע שאינן מתכוונות לשמור מצוות. ותמה על הרבנים שנוהגים לגיירן, והביא מדברי הרב פנט, שכאשר מקבלים גרים לשם אישות, בית הדין צריך לראות "שהגירות היא מלבב שלם ומקיימת מצות הנוהגות ומשמרת שבת כהלכה כדת הנשים העבריות". ואם לאחר הגיור תשמור מצוות – אפשר להשיאם. אבל אם "אינה רוצה בדת היהדות, ורק פייסוה כדי להתגייר ולבה בל עמה – הא ודאי דאין בגירותה ממש", משמע שהגיור בטל רק כשאינה רוצה יהדות כלל (וכן בשו"ת מעלות לשלמה אה"ע יג). (להלן כה, יז).
• ולכך נטה גם הרב יששכר דוב קאהן (תקצ-תרפג), מהונגריה, בשו"ת 'בינת יששכר' אה"ע טז, שהסכים לגייר נשים נוכריות בתנאי שישמרו אורח חיים דתי, וציין לבית יצחק, והוסיף שיש גם חשש שהגיור יעודד נישואי תערובת. הרב קאהן היה רב וראש ישיבה בארדה-סנזשארץ שבטרנסילבניה, מחשובי הרבנים בסביבתו. נטה לתמוך בציונות וכעבור זמן קצר נאלץ לחזור בו בלחץ הקנאים. (ראו להלן כא, כד).
• וכן עולה מדברי הרב שמעון סופר (תרי-תשד), בנו של ה'כתב סופר' ונכדו של ה'חתם סופר', שכיהן כרב וראש ישיבה בערלוי במשך 64 שנים. בשו"ת 'התעוררות תשובה' ד, קמב, כתב שאין לגייר ילד או אשה שלא ישמרו מצוות כי בכך יגדלו עוונותיהם, אבל לא פקפק בתקפות גיורם, ונראה שאם צפוי שישמרו אורח חיים דתי נכון לגיירם. (להלן כא, יג).
• וכן דעת הרב משה גרינוולד (תריג-תרע), מגדולי רבני הונגריה, שימש כרב וראש ישיבה חשובה בחוסט. לדעתו יש לגייר רק אם יש הערכה שישמרו אורח חיים דתי. כפי שהורה בשו"ת ערוגת הבושם יו"ד רכד, לגבי אלמנה עם ארבעה ילדים שהתחברה לערל, ואין אפשרות לנתקם. והורה שאפשר לגיירו רק אם "ברור לנו שיתנהג במשפטי התורה ובקיום המצות כאישי ישראל", אולם למרות שהגוי הצהיר שתמיד רצה להתגייר, "היות כי לפי הנראה ומובן בעליל שהגוי הנ"ל בשרירות לבו ילך כמלפנים… על כן טוב להיות ידו מסולקת מזה". אך מוכח מדבריו שאם גיירו אותו הגיור תקף. (להלן כא, יב).
• כן דעת הרב אברהם יעקב הלוי הורוביץ (תרכד-תשב) מגליציה, בשו"ת צור יעקב א, כז, שבמצב רגיל אין לגייר, שכן בנות הזוג הנוכריות אינן מתכוונות לקיים "עול כל המצות להתנהג בדרכי בנות ישראל הכשרות", ורק "אם באמת רצונם להחזיק דת קדשינו" יש לגייר. ויתכן שאף הסכים לגייר מי שתקיים אורח חיים מסורתי. בתשובה נוספת (א, כד) לא הסכים לבטל גיור כל עוד הגר "מתנהג בדרכי ישראל קצת". הרב הורוביץ שימש כרבה של פרוביז'נה שבגליציה המזרחית, ונסמך על ידי המהרש"ם, והיה מקושר לרבי מבעלז. (להלן כ, יא).
• וכן דעת הרב אלתר יחיאל נבנצל (תריח-תרצט), אב"ד סטניסלב שבגליציה. בשו"ת מנחת יחיאל ג, סג, התיר לגייר "באופן שהבית דין יבינו שאחר שתתגייר תשמור באמת מצוות תורתנו הקדושה". אמנם ייתכן שהסכים לגייר גם כאשר מעריכים שתקיים מצוות כמסורתיים, שכן כתב שאין לגייר במקרה שמעריכים ש"לא באה להתגייר רק מחמת כבוד המשפחה וכיוצא בזה, אבל לא תקיים אחר כך המצוות ותתנהג אחר הגירות כמו שהתנהגה לפני זה בהיותה נכרית". (להלן כ, טו).
• וכן כתב הרב דָּוִד מְנַחֵם בַּאבַ"ד (תרכה-תרצז) מגליציה, בשו"ת קול יהודה כח, שאין לגייר האשה הנוכרייה כי אינה מתכוונת לקיים אורח חיים דתי, הרי שאם היתה מוכנה לקיים אורח חיים דתי היה מסכים לגיירה. אך כיוון שצפוי שלא תקיים מצוות, הגיור רק יזיק, שכן "עתה שהיא נכרית אינה מצווה על שום איסור, וכשתתגייר ודאי תעבור בכל יום ויום כמה איסורים אכילת טריפות ובשר בחלב וחילול שבת וכדומה אין מספר, שאין שום ספק שאנשים כאלה אף לאחר הגירות יעברו על כל התורה". אולם הוא לא העלה את הטענה החמורה והמכרעת, שבלא כוונה לקיים אורח חיים דתי הגיור בטל, לא זו בלבד אלא שכתב שאחר הגיור תתחייב באיסורי התורה, הרי שגיורה תקף. (להלן כ, יב).
• ולכך נטה הרב סיני שיפר (תרטו-תרפד), מהונגריה, שלמד בישיבת פרשבורג, ובבית המדרש לרבנים בברלין, וכיהן כרב בקרלסרוהה שבגרמניה. בפולמוס ב'וילקט יוסף' י, קד, כתב שאפשר למול בן של יהודי ונוכרייה לשם גיור, ובתנאי ש"יש איזה תקווה דכשם שנכנס לברית כן יכנס לתורה ולחופה ולמעשים טובים". וכן אפשר לגייר את האם "בתנאי שתקבל על עצמה לעבוד את ה' בכל לבבה ובכל נפשה ומאדה". משמע הסכים לגייר בתנאי שתקיים אורח חיים דתי. אמנם לפי מצב הדת שם, מסתבר שרק במקרים נדירים בני הזוג המתגיירים עמדו בכך, אולם דרישתו שיתחייבו באמת לקיים אורח חיים דתי. (ראו להלן כא, לא; יח, יב).
• וכן דעת הרב אהרן גולדמן (תריד-תרצב), מארגנטינה, בשו"ת דברי אהרן יו"ד לה-מ, שאין לגייר גרים שאינם מתכוונים לקיים אורח חיים דתי, אך אם יקיימו אורח חיים דתי, יהיה אפשר לגיירם, וכפי שכתב שאם "מתנהגים בדרכי תורתנו הקדושה בכל פרטיה, בשמירת שבת ויום טוב ומאכלות אסורות וכדומה, הגם שכוונתה תלויה גם באהבת בעלה" – יהיה אפשר לגיירם. ובדיעבד, אם הגר מתכוון לקיים חלק מהמצוות – גיורו תקף, ואם אינו מקיים כלל מצוות, אלא "עושים כל נבלה גם אחרי הגירות כמקדם", גיורו בטל, ונחשב "מעשי להטים ומעשי קוף בעלמא, כעין אחיזת עינים". בפועל כיוון שסבר שבמצב היהדות בארגנטינה אין כמעט סיכוי שגר ישמור מצוות לאחר גיורו, יזם חרם שלא לגייר נשים בארגנטינה. (להלן כז, ד-ו).
• וכך דעת הרב חיים מרדכי רולר (תרכח-תשז), רב במולדובה הרומנית, בשו"ת באר חיים מרדכי ח"א יו"ד מ, הורה ככלל שאסור לגייר בלא התחייבות לקיים אורח חיים דתי והערכה שכך יהיה. אמנם אינו מחמיר לגמרי, שכן כתב בסוף התשובה ביחס למחמירים כבית יצחק, שאולי כאשר יש חשש שאם לא יגיירו "יצא על ידי זה מכלל ישראל, אולי גם הם יודו דיש לצדד ולהקל" ועדיף שהגיור יהיה על ידי הדיוטות. (להלן כג, ה).
• כן דעת הרב משולם ראטה (תרלה-תשכג), בשו"ת קול מבשר ב, ח, שכתב שכמעט כל הגרים כיום מתגיירים לשם דבר, וניתן לגייר אם לדעת בית הדין "קרוב לודאי שיקיים המתגייר את הבטחתו", "שיקיים חוקי היהדות וביחוד שמירת שבת ונדה ומאכלות אסורות". ולא הזכיר בתשובתו שהגיור בטל. (להלן כ, כו).
• וכן דעת הרב חיים מרדכי יעקב גוטליב (תרלז-תרצו), מטרנסילבניה רבה של הקהילה החסידית בעיר מישקולץ. בשו"ת יגל יעקב יו"ד צד, הורה שהגיור תלוי בהתחייבות לקיים מצוות, ולכן מי שהתגייר אצל ניאולוגים אינו גר, וכן רוב הגרים בימינו אשר מתגיירים לשם אישות ו"אינם שומרים התורה כלל" ומחללים שבתות, אינם גרים. ובחלק אה"ע ב, התיר לבעלה של גיורת שלא שמרה מצוות כלל, ואף הלכה לכנסייה, לשאת אשה נוספת על ידי הפקדת גט ובלא לגרש את הראשונה, בין היתר בגלל ספק בגיורה. משמע מדבריו שאם היה מקיים אורח חיים דתי, היה מסכים לגייר, והגיור מתבטל כאשר אינו מקיים כלל מצוות. הרב גוטליב התנגד לציונות. (להלן כא, לט).
• וכן דעת הרב יחיאל יעקב וינברג (תרמד-תשכו), מליטא גרמניה ושוויץ, בשו"ת שרידי אש ח"ב לא; עה-עו, שאין לגייר את בנות הזוג או בני הזוג בלא התחייבות לשמור שבת, כשרות טהרת המשפחה. ובתשובותיו השונות לא כתב שבלא זאת הגיור בטל. הרב וינברג תמך ביישוב הארץ והיה בעל השקפה ציונית דתית, וכן תמך בשילוב לימודי מדע. (להלן כב, יג).
• ולכך נטה הרב יחזקאל אברמסקי (תרמו-תשלו), מליטא, אנגליה וארץ ישראל. אמנם בתחילה היקל לשם 'זהות יהודית' (תבונה פרנקפורט ב, כה), אולם בהמשך הורה לגייר מי שצפוי לקיים אורח חיים דתי ('קובץ מאמרים' עמ' קה; ראו בנין צבי ב, לו). אמנם נראה שגם אז הסכים לגייר מי שצפוי לקיים אורח חיים מסורתי ויש אפשרות שאף יקיים אורח חיים דתי, ואזי מקומו בשיטה ג' המקילה יותר. אך מחמת הספק דעתו הובאה כאן (ראו להלן כב, יב).
• וכן דעת הרב ישראל ולץ (וועלץ) (תרמז-תשלד), מגדולי הרבנים בהונגריה. לאחר שניצל מהשואה עלה לירושלים, ושימש כפוסק. בזכור לאברהם (תש"ס-תשס"א א, עמ' שכה) כתב שאין לגייר נשים נוכריות, כי "מה לנו להכניס עצמינו בזה להוסיף על הכללות ישראל שאת וספחת". אך אם יהיה ברור שתקיים אורח חיים דתי – אפשר לגיירה. (להלן כא, מד).
• וכן דעת הרב יצחק אלבוים (תרסח-תשמז), למד אצל רבנים קנאים בהונגריה, ושימש ברבנות ודיינות בהונגריה, בשואה איבד את רוב משפחתו, נישא מחדש והיגר לטורונטו ושימש כרב קהילה. כתב שו"ת שאילת יצחק בכמה חלקים, וכתב שבימינו, אין לדקדק בכוונת בנות הזוג, שכן אם הן באות להתגייר אחרי השואה, "בודאי שכוונתם לשם שמיים", והורה לגיירן בתנאי שנראה שיקיימו אורח חיים דתי. ולא הסכים לבית יצחק שהגיור בטל בלא זאת (תניינא אה"ע קעא; יו"ד קיז). (להלן כא, נ).
• ולכך נטה הרב יצחק אייזיק הלוי הרצוג (תרמט-תשיט). נולד בלומז'ה, בתרנ"ז היגר למערב אירופה עם אביו שהתמנה לרב בלידס שבאנגליה ואח"כ צרפת. למד מדעים ושפות עתיקות וקיבל תואר ד"ר. משנת תרפ"ה כיהן כרבה של אירלנד, ובתרצ"ז נבחר לרבה הראשי של ארץ ישראל אחר הרב קוק. תמך בציונות. בתשובות רבות ביאר שאין לגייר בלי כוונה כנה לקיום המצוות העיקריות, כשבת כשרות ונדה. ואף בדיעבד אם גיירו בלא כוונה כזו – הגיור במצב של 'ספק'. אמנם כדי למנוע התבוללות היקל לגייר בנות זוג נוכריות כשלדעת בית הדין יש סיכוי טוב שישמרו מצוות, בלא לוודא זאת היטב. וכן התיר גיור קטנים שהוריהם הבטיחו לשולחם לחינוך דתי, גם כאשר היה סיכוי רב שלבסוף לא ישמרו מצוות כרוב היהודים שבאותו מקום. (לכאורה היה מקום להביאו בשיטה א,ב, הסוברת שבלא התחייבות לקיים מצוות הגיור בטל, אך כיוון שלמעשה כתב ש'ספק אם הגיור תקף, והורה לגייר גם כשאין ביטחון שישמרו אורח חיים דתי, נראה יותר שמקומו כאן). (להלן כח, ו).
• וכן נראית דעת הרב יקותיאל יהודה גרינוולד (תרמט-תשטו). בעקבות תשובה שקיבל מהרב פישל אפשטיין, הכיר בגיורים שניכר שנעשו לשם 'זהות יהודית' שהתבצעו על ידי "רבנים מופלגים", כי "תליתי שבוודאי עשו כדין וכהלכה", ואף ערך את חתונת הגרים. אמנם הוא עצמו לא הסכים לגייר כך, וכתב ש"עד היום אני נמנע מלקבלם", משום "שכל אלה ההיתרים מחז"ל ומספרי הפוסקים נאמרים דוקא בגר או בגיורת שנראה על כל פנים בשעת קבלתם, שאחרי שיקבלו אמונת ישראל יתנהגו כתורה ויהיו נזהרים מחלול שבת ומאכלות אסורות" ('כל בו על אבלות' ח"ב ב' עמ' 69-70). הרב גרינוולד נולד בטרנסילבניה, בתרפ"ד היגר לארה"ב, ושימש כרב בקהילת קולומבוס שבאוהיו עד פטירתו. (להלן כו, יט).
• וכן דעת הרב גדליה פלדר (תרפא-תשנב), שלכתחילה יש לחשוש לדעת המחמירים ולא לגייר גרים שמסתבר שלא ישמרו מצוות. ואם גיירו אותם והיתה להם קצת כוונה לשם שמיים – הגיור תקף. ואם לא היתה שום כוונה לשם שמיים, אלא רק דיבור מהשפה ולחוץ, יש ספק בגיורם (נחלת צבי א, עמ' ע-עא; קסג-קסה; רט-רי). הרב פלדר נולד בגליציה, שימש כרב ודיין בטורונטו ובהסתדרות הרבנים בניו יורק. היה חבר 'המזרחי'. (להלן כו, מב).

שיטת ג – עמדת ביניים לגייר מי שמתכוון לקיים אורח חיים מסורתי

יג – שיטה ג

פוסקים רבים נקטו עמדת ביניים, מצד אחד, לא הסכימו לגייר בלא שהגר ירצה באמת לקיים מצוות, ומאידך הסכימו לגייר בלא שבית הדין יכול להעריך שהמתגייר יקיים אורח חיים דתי. יש מהם שכתבו במפורש שכדי לגייר די בשמירת חלק מהמצוות. ויש שהדגישו שאין לגייר בני זוג שאינם מתכוונים לשמור מצוות כלל ומשמע שאם ירצו לקיים חלק מהמצוות יסכימו לגייר. ויש שהקלו על סמך סיכוי קלוש שישמרו אורח חיים דתי. ויש שאין בתשובותיהם שיטה עקבית והקלו או החמירו לפי הנסיבות והצורך. העולה מדברי כולם שכאשר צפוי שהגר יקיים אורח חיים מסורתי, ניתן לגייר. ולמרות שחלק מהפוסקים השתמשו במינוחים של דברי המחמירים ביחס לקבלת המצוות, בפועל עסקו בגרים שישמרו מצוות ברמה של מסורתיים או אף פחות והסכימו לגיירם. ובכל אופן לא חששו לביטול גיור אם לא יקיים אורח חיים מסורתי. אמנם אפשר להבחין שיש בעמדת הביניים שתי מדרגות. הבאים מהעמדה המחמירה שמסכימים להקל בגרים שמתכוונים לקיים ברצינות אורח חיים מסורתי, והבאים מהעמדה המקילה ונוטים להחמיר לדרוש מסורתיות מסוימת.

• כשיטה זו עולה מדברי הרב עזריאל הילדסהיימר (תקפ-תרנט), מגדולי רבני גרמניה בדורות האחרונים, ומייסד בית המדרש לרבנים בברלין, שממנו יצאו רוב רבני גרמניה. בשנת תר"מ, כתב בשו"ת רבי עזריאל יו"ד רלד, לגבי גיור נוכרי ש"בלי ספק גם אחרי התגיירו יעבור על כל איסורי תורה", שזו "משאלות הקשות שבזמן הזה, ובאמת נראה כתלוי בשיקול הדעת אשר אין להחליט בה הוראה חלוטה", אך לבסוף הכריע שלא לגיירו, משום "שאנו יודעים בבירור שהמתגייר יתפוס בכל דרכיו הקודמים, ויהיה מחלל שבת, ויתנהג כדרך כל המתפרצים הפורקים עול התורה והמצוה קטון וגדול". הרי שאם היה מקיים קצת מצוות, והיה סיכוי שאף אולי ישמור שבת, היה נתון לשיקול דעת בית הדין, וכפי הנראה היה תומך בגיורו. (להלן יח, ט).
• וכן משמע מהרב שמחה במברגר (תקצב-תרנח), בנו של הרב יצחק. בשו"ת זכר שמחה קלו (משנת תרמ"ו) ובתשובה נוספת (כתבי רבנו יצחק דוב הלוי מווירצבורג ח"ב עמ' תקז), עולה שלא תלה את הגיור בקיום אורח חיים דתי, ומשמע לדעתו שיש לגייר את מי שצפוי לנהוג כמסורתי. (ראו להלן יח, ז). אמנם אביו החמיר שלא לגייר לשם אישות (להלן יח, ו). ובנו הרב משה אריה היקל בגלל מצב הדור לגייר אף ל'זהות יהודית', (להלן יח, ח).
• וכך עולה מכלל תשובותיו של רד"צ הופמן (תרד-תרפב), בשו"ת מלמד להועיל. אמנם כתב ש"יזהירו בית דין את הגוי להישמר ולהיזהר בכל דת יהודית, ובפרט בשבת ובמאכלות אסורות" (שם יו"ד פג, וכן ביו"ד פה). אך דחה את דברי ה'בית יצחק' שהגיור בטל בלא התחייבות לקיים אורח חיים דתי (שם אה"ע ג). ובמקרה של דוחק, כאשר היה חשש שהאשה הנוכרייה שחיה עם כהן תשתגע אם לא יגיירו אותה, הסכים לגייר בלא לדרוש התחייבות לקיום מצוות (שם אה"ע ח). וכן התיר לגייר עשרות ילדים ונערים שגדלו בזהות יהודית בסיסית, אבל "אין אחד מהם שאינו מחלל שבת ואין אחד מהם שאין אוכל נבלות וטרפות". ואמנם יש אפשרות ללמוד מכך שדעתו כדעת המקילים, אולם יותר נראה שהיקל לגמרי כהוראת שעה, אבל ככלל נטה לעמדת ביניים לגייר רק מי שצפוי לקיים מצוות כמסורתי. רד"צ הופמן היה מגדולי רבני גרמניה, וראש בית המדרש לרבנים אחר הרב הילדסהיימר. (ראו להלן יח, י; כ-כד).
• וכן עולה מדברי הרב אליהו דוד רבינוביץ' תאומים – האדר"ת (תרג-תרסה), מליטא וירושלים, בשו"ת מענה אליהו סה (משנת תרנ"ז), בתשובה לסן פרנסיסקו, כתב ש"צריך ישוב והתבוננות" אם לגייר נוכרי שהיה בקשר עם יהודייה, הואיל ומתוך עשרים וארבעה אלף יהודים שגרים שם, פחות ממאה שומרים שבת, ומסתבר שגם המתגייר יחטא בכל העבירות. אמנם אם היהודייה חזקה בדת ותשמור דיני נדה וכל הלכות התורה – התיר לגייר. ולא פירט מה לעשות אם היא שומרת חלק מהמצוות וכך צפוי שינהג בן זוגה, אולם מכלל דבריו משמע שיש לגיירו. (להלן כב, ד).
• וכן דעת הרב יעקב שור מגליציה (תריג-תרפד), שכתב בהמאסף טז כרך ב סימן עב, שגם אם הגיור לשם אישות, "אם רואין בית הדין שאם לא נקבל אותה לגיירה, אזי האיש יהודי אשר כרת אתה ברית אהבה לישאנה יהיה עמה באיסור בנשואי ערכאות, וכל שכן אם יש חשש שימיר את דתו לדת עכו"ם – יש לבית דין לגיירה. ועדיף טפי להציל איש יהודי מן שמד והמרה, מלחוש לגיירה לכתחילה מפני החשש דקשים גרים לישראל". אך כל זה "בגר וגיורת שנראה לבית דין שאחר הגירות יתנהגו בדת ישראל, ויהיו על כל פנים נזהרין בחילול שבת ויום טוב", ומשמע שכל עוד מתכוון לקיים מצוות כמסורתי – יש לגיירו כדי למנוע התבוללות. ואם בדיעבד לא שמר מצוות אפילו כמסורתי, הגיור תקף. ורק כאשר ניכר לבית הדין שלא ישמור מצוות כלל לאחר הגיור, יש לחשוש שהגיור בטל. (ראו להלן כו, יב).
• כך עולה מדברי הרב אליעזר חיים דייטש מהונגריה (תרי-תרעו), בשו"ת פרי השדה ב, ג; ב, עא, שהורה לגייר בן זוג נוכרי שנראה שלא התכוון לקיים אורח חיים דתי, והיה חשש שהנערה אותה רצה לשאת תמיר דתה, ובלבד שגיורו אינו רק לשם אישות אלא יש בו גם קצת כוונה לשם שמיים, שאז יש סיכוי שישמור מצוות. גם בתשובתו לשאלת הרב טייכטל ('מוריה' ריא-ריב) נקט בעמדה דומה, והסכים לגייר אם יש לבית הדין אומדן שהגר ישמור מצוות בלא לדרוש שיהיו בטוחים בכך, למרות פקפוקי המחמירים בהונגריה שטענו בתוקף שברור שהגר לא ישמור מצוות. והסתפק ב"קצת הוכחה שכוונתם לשם שמיים וינהגו בדרך התורה". בכל אופן קבע שבדיעבד הגיור תקף. הרב דייטש היה רב בבונהיד שבהונגריה, התנגד לניסיונות איחוד עם הניאולגים ותמך ביישוב הארץ. (ראו להלן כא, ח).
• וכן דעת הרב יהודה לייב גרויברט (תרכב-תרצח), כפי שעולה מדבריו בשו"ת חבלים בנעימים ג, עב, משנת תרפ"ב. אמנם אפשר להבין מדבריו שהוא מיקל יותר, אולם משמע שלכתחילה רצה לגייר לשם אורח חיים מסורתי. ובתשובה נוספת (חבלים בנעימים ד, נד) כתב שאין לבטל גיור של נוכרי אפילו שלא קיים שום מצווה. הרב גרויברט שימש כרב בקהילות בליטא. ומגיל 59 ועד פטירתו שימש כרב ואב"ד בטורונטו שבקנדה. היה מגדולי הרבנים בצפון אמריקה, וכמה מתלמידיו היו רבנים חשובים אחריו. תמך במזרחי ובשילוב לימודי מדע. (ראו להלן כו, יג).
• וכן נראית דעת הרב ד"ר יעקב יהודה ורשנר (תרכה-תרצה), רבה של באד הומבורג שבגרמניה. בכתב העת ישורון כתב מאמר לפיו אין לגייר את המתגיירים לשם תועלת חומרית, אבל יש לגייר מי שרוצה באמת ביהדות אף שהנשואים לנוכריות אינם מקיימים אורח חיים דתי, משמע גם כאשר תקיים אורח חיים מסורתי או כבעל 'זהות יהודית'. אבל בלא רצון להיות אפילו בעל 'זהות יהודית' אין לגייר. הבנה זו מתחזקת מכך שהרב פינק התווכח עמו וכתב לעומתו שאין לגייר. (ראו להלן יח, טו-יז).
• ולכך נטה הרב צבי פסח פְרַנְק (תרלג-תשכא), שנולד בליטא לאביו הרב יהודה שהיה מראשי אגודת חובבי ציון בקובנה ולימים היה ממיסדי המושבה חדרה. למד בישיבות סלובודקה וטלז, בתרנ"ג עלה לירושלים והתקשר לרב שמואל סלנט וסייע לו במתן תשובות. בתרע"ח התמנה לאב"ד בירושלים. היה מקושר לרב קוק, ויזם את בחירתו לרבה של ירושלים והיה שותף בהקמת הרבנות הראשית, ולאחר פטירת הרב קוק התמנה לרבה של ירושלים. נחשב לאחד מגדולי הפוסקים בדור. תמך בהגנה וראה בהקמת מדינת ישראל אתחלתא דגאולה. אף שדבריו עמומים, מכלל תשובותיו בשו"ת הר צבי עולה שהסכים לגייר בנות ובני זוג שהיו צפויים לשמור אורח חיים מסורתי. שכן למרות שהיה ידוע לכל שמלבד יחידי סגולה מדובר ביהודים חילוניים, וכפי שכתב על אחת המתגיירות: "שהיא לא עדיפא מיניה דידיה" והוא "אינו שומר דת כלל" – לא הורה שאין לגייר כלל, אלא השיב שיש להקל לגייר אבל לוודא שלא ינהגו כחילוניים. גם הורה לגייר נוכרייה שמקושרת לכהן ואת ילדיהם, אבל לא לחתנם. (ראו להלן כח, ה).
• וכן נראית דעת הרב אברהם נתן אלברג (תרמא-תש), שכיהן כרב בעיירות בפולין, קירב את הצעירים הציונים וחיבר מאמרים בכתבי עת תורניים. בשו"ת בית נאמן, קונטרס בנין ירושלים א', השיב לגיסו מדרום אפריקה, שמצווה לגייר אשה נוכרית שנשואה ליהודי, כדי להצילו מאיסורים והתבוללות, "אם יקבלו עליהם לקיים דת תורה ככל משפטה וחוקתה". לכאורה מדבריו אלו משמע שמקומו בשיטה ב' של המחמירים. אולם כיוון שעודד את הגיור וסמך על ההתחייבות בלבד ללא צורך בהערכת בית הדין, ומן הסתם ידע שהסיכוי שהגיורות ישמרו אורח חיים דתי קלוש לאור המצב הדתי הירוד בדרום אפריקה, כנראה שכוונתו שתתחייב התחייבות כללית לשמור מצוות, כאשר בפועל ידוע שתקיים אורח חיים מסורתי. (ראו להלן כג, יד).
• וכן נראית דעת הרב שלום יצחק לויטן (תרלח-תשא), שהיה הרב של אוסלו ותמך בציונות. בתשובה לרב משה שמשון וסרמן בשאילת משה צו, ביאר שאינו נוהג לגייר, כדי שלא לפתוח פתח לנישואי תערובת. אך הסכים שיש מקום להתיר את הגיור ואת איסור 'נטען' בשעת הדחק, כדי שלא יצאו לתרבות רעה, "ובפרט שהיא מקבלת באמת ובתמים את דת הישראלי". כלומר, הרב לויטן הכיר את ההתבוללות הקשה, ואת העובדה המצערת שרוב המבקשות להתגייר עושות זאת כדי לרצות את ההורים, אבל אינן מתכוונות להיות בעלות 'זהות יהודית', ולכן נמנע מלגייר בעירו. אך מדבריו עולה, שאם נראה שהמתגיירת מתכוונת לקיים אורח חיים מסורתי, אפשר לגיירה. (להלן כ, כד).
• וכן נראית דעתו של הרב חיים יעקב וידרביץ' (תקצה-תרעא), מרוסיה הלבנה וארה"ב, מחשובי רבני חב"ד. הוא השיב לשאלת הרב הירשוביץ' על גרים שהיה צפוי שלא ישמרו אורח חיים דתי, האם צריכים לפרוש ימי הבחנה. מכך שהרב וידרביץ' לא ביקר את הגיור משמע שדעתו כמקילים (כמובא בשו"ת בית אברהם, חלק השו"ת עמ' 60), אולם כיוון שלא גילה דבריו במפורש והשיב על גיור שכבר נערך, כתבתי דבריו כדעת ביניים. (להלן כו, ג).
• וכן דעת הרב איסר יהודה אונטרמן (תרמו-תשלו). נולד בבריסק ולמד אצל רבי שמעון שקאפ, ושימש כרב בקהילות בליטא, ובליברפול, בתל אביב, וכרבה הראשי האשכנזי של מדינת ישראל. עוד בליטא היה ציוני וממנהיגי 'המזרחי'. בשנת תש"ל, אמר שיעור חשוב בכנס תורה שבעל פה ה-13 של מוסד הרב קוק (דבריו נדפסו בספרו 'שבט מיהודה' שער חמישי "הלכות גירות ודרך ביצוען"). בשיעורו סיפר שבהיותו באנגליה לא הסכים לגייר, כי היה נראה שהגרים אינם מזדהים כלל עם היהדות והסביבה תמשוך אותם לזהותם הנוכרית. אבל בארץ, אין חשש כזה, ולכן אפשר לגייר מי שמקבל כעיקרון את המצוות וחפץ בהן, אף שבפועל יקיים אותן ברמה של מסורתי. אולם לא נעל את הדלת בפני גיור בני ובנות זוג הגרים בקיבוצים חילוניים, אלא הורה לבית הדין לדון בכך "בכובד ראש מיוחד". כלומר דעתו לגייר לשם מסורתיות, ובשעת הדחק רשאי בית הדין לגייר לשם 'זהות יהודית'. ובכל אופן כתב שבדיעבד הגיור תקף. (להלן כח, ז).
• וכן משמע מהרב משה אהרן הכהן קרויס (קראוס), (תרמט-תשד), מרבני הונגריה (ירושת פליטה כו). הוא הסיק שאין להימנע מגיור לשם אישות או איסור 'נטען', והרחיב לבאר שבכל מקרה גם אם אחר הגיור הגר לא ישמור מצוות כלל – הגיור יהיה תקף, ודחה את דברי האבני צדק (אה"ע כז), שסבר שאם לא ישמרו כלל מצוות הגיור מתבטל. וסיכם לגייר את הנוכרייה בתנאי "שיקבלו עליהם לחיות כארחין גוברין יהודאין בכשרות ובצניעות", אולם לא ציין שצריך שבית הדין ישתכנע שהתחייבות זו כנה, ומעיון בדבריו עולה שאין הכוונה להתחייבות לקיום אורח חיים דתי אלא שיקיימו מצוות ברמה של מסורתיים. (ראו להלן כא, מה).
• וכן נראית דעת הרב יוסף אביגדור קסלר (תרמה-תשטו), מהדיון שהביא בשו"ת תפארת יוסף (ח"א א-ב, וח"ב יג), לגבי מקרה של ספק גיור. שם כתב: "בזמננו לדאבוננו הגרים אינם מדקדקים בכל המצות, כמו שבת, כשרות ועוד", למרות זאת גיורם תקף. וכיוון שלא ביקר מנהג הרבנים המגיירים, ייתכן שאף תמך בדעת המקילים לגייר לשם 'זהות יהודית'. אולם כיוון שלא כתב זאת במפורש, לכל הפחות יש להעמידו בעמדת ביניים שיסכים לגייר לשם אורח חיים מסורתי. הרב קסלר נולד ולמד בישיבות ליטא, שימש כרב בקהילות בליטא, היגר לארה"ב ושימש כרב בניו יורק. (להלן כו, כח).
• וכן נראית דעת הרב דוד אשכנזי (תרנח-תשמג), רבה של אוראן באלג'יריה, ולאחר מכן רבה הראשי של אלג'יריה, אביו של הרב יהודה אשכנזי ('מניטו'). מצד אחד ביקר את המקילים לגמרי, במיוחד כאשר הקילו לקבל גרים מקהילות שרבני המקום דחו אותם. מאידך, מחה ברב הרצוג שביטל את עמדת המקילים לגייר כדעת הרב עוזיאל, וגם הסכים לקבל גרים לאחר תהליך הכנה ארוך יותר. לכן נראה שדעתו לגייר מי שצפוי לקיים אורח חיים מסורתי. (להלן כה, ז).
• וכן דעת הרב חיים מנחם לויטס (תרעג-תשנד) מארה"ב, בוגר ישיבה יוניברסטי. שימש כרב במונטריאול שבקנדה, היה ציוני וחבר 'המזרחי', עלה לארץ בתשכ"ט, ועסק בכתיבה תורנית. בספרו 'צמיחת גאולתנו' עמ' קפ"ו, ביאר שיש לגייר אשת כהן שתקיים מצוות כמסורתיים כאשר אי אפשר להפרידם, אולם אין להשיאם לאחר הגיור. (להלן כח, לח).
• וכן דעת הרב אליעזר יהודה ולדנברג (תרעו-תשסז). נולד בירושלים, היה מקורב לרב עוזיאל, בתשי"א נתמנה לדיין בבית הדין האזורי בתל אביב ולאחר כשנה בירושלים, ובתשמ"א-תשמ"ה, כיהן כחבר בית הדין הרבני הגדול. חיבר שו"ת ציץ אליעזר. ראה במדינת ישראל אתחלתא דגאולה, והיה חריף בביקורתו על החילוניות. בציץ אליעזר יח, סה, הורה לגייר גם כאשר "בית הדין יודע כמעט בבטחה שלא ישמרו על מצות התורה", על פי העיקרון שכתב האחיעזר לגייר לשם שמירת מצוות ברמה של מסורתיים. ואף לא סגר את הדלת בפני גיור לשם 'זהות יהודית' בשעת הדחק, והשאיר את ההחלטה לבית הדין. כך גם יש ללמוד מתגובתו של הרב שלום משאש שראה בו שותף לעמדתו המקילה (שמ"ש ומגן ח"ב או"ח לא, ג). אמנם כתב בציץ אליעזר ה, טו, שכאשר הדור פרוץ לגמרי בהתבוללות, וכן כאשר צריך לגייר המונים, יש מקום לשקול שלא לגייר. (להלן כח, כד).
• וכן דעת הרב שמואל תנחום רובינשטיין (תרעו-תשנח). נולד בפולין ולמד אצל רבנים חסידיים. בתרצ"ו עלה לארץ, כיהן כרב בית כנסת בתל אביב, רב של גבעתיים, ודיין בחיפה. תמך במזרחי. כתב את הפירוש לכמה חלקים של הרמב"ם בסדרת "רמב"ם לעם" של מוסד הרב קוק. בשני מאמרים בקובץ תורה שבעל פה (יג; כה), סקר את הסוגיה על דעות המחמירים והמקילים. ונתן מקום חשוב לדעת הרב אונטרמן, שכאשר הגר מקבל על עצמו את המצוות, וגם יש סיכוי מסוים שיקיימן, אפשר לקבלו, למרות שיתכן מאוד שלא ישמור אורח חיים דתי. והשאיר את ההחלטה בידי בית הדין. (להלן כח, כג).
• וכן נראית דעתו של הרב חיים הלברשטאם (תקנג-תרלו), האדמ"ר מצאנז שבגליציה ומגדולי הפוסקים בדורו. בשו"ת דברי חיים ח"ב אה"ע לו, בה השיב לרב פנט ששאלו על חייל יהודי שכבר הוליד ילדים מנוכרית, והנוכרית התגיירה ועכשיו מבקשים להתחתן, והשאלה האם מותר להשיאם. והורה שאפשר להשיאם כדי להצילם מאיסורים חמורים יותר, הרי שהגיור תקף. מכך שלא ביקר את הגיור, ולא ציין שהם שומרים מצוות למרות שהסיכוי שחייל יהודי בצבא נוכרי ישמור מצוות קלוש, ניתן להניח שהיה מתיר בשעת הדחק לגייר את מי שלא ישמור אורח חיים דתי. אולם כיוון שלא כתב כך במפורש, כתבתיו בעמדת ביניים. (להלן כ, ג).
• גם הרב חיים עוזר גרודזנסקי (תרכג-תש), למרות עמדתו המורכבת, סובר כדעה זו כפי שגדולי הרבנים הבינו בשיטתו, כמבואר להלן. הרב גרודזנסקי נחשב לגדול הרבנים בליטא בתקופה שבין שתי המלחמות, ומראשי מועצת גדולי התורה של 'אגודת ישראל'.

יד – הרב חיים עוזר גרודזנסקי

הרב חיים עוזר גרודזנסקי (תרכג-תש), היה רב הקהילה החרדית בווילנא, ומנהיג הציבור החרדי בליטא ומגדולי רבני דורו. את עמדתו כתב בשו"ת אחיעזר ח"ג כו; כח. כעיקרון קיבל את דעת ה'בית יצחק' שבלא קבלת כל המצוות הגיור בטל, אולם חידש סברה שהגיור בטל רק כאשר הסירוב לקבל מצווה הוא עקרוני. כאשר הוא "מתנה שלא לקבל, ושיהיה מותר לו דבר זה מן הדין – בזה אין מקבלים אותו, דאין שיור ותנאי בגירות, ואין גירות לחצאין. אבל במי שמקבל עליו כל המצוות, רק שבדעתו לעבור לתאבון – אין זה חיסרון בדין קבלת המצוות". ורק "היכא שברור הדבר שבודאי יעבור אחרי כן על איסורי תורה – חלול שבת ואכילת טריפות, ואנו יודעים בבירור כוונתו שאינו מתגייר רק לפנים ולבו בל עמו, הרי אומדנא דמוכח שמה שאומר שמקבל עליו המצות לאו כלום הוא, אם כן זהו חסרון בקבלת המצות דמעכב". כלומר, אם הגר מתכוון לקיים אורח חיים מסורתי, הרי שהוא רוצה לקיים את כל המצוות, ואינו מתנגד לשום מצווה, ורק מפני שבפועל קשה לו, הוא אינו מקיים מצוות כדתיים אלא כמסורתיים ובדיעבד גיורו גיור. ואמנם ה'אחיעזר' עצמו כתב לגייר מי שככלל רוצה לקיים אורח חיים דתי, אולם מוסכם שעל פי סברתו אפשר לגייר גם מי שמתכוון לקיים אורח חיים מסורתי, וכיוון שנתן את הסמכות להחליט על כך לבית הדין, רבים מתלמידיו נהגו לגייר מי שהתכוון לקיים אורח חיים מסורתי. ועל כך עמד חברו הרב אברהם דב כהנא שפירא מקובנא (תרלא-תשג), בשו"ת דבר אברהם ג, כח, ומסיבה זו השיג על דבריו. לפיכך דעתו כדעת הביניים. (ראו להלן כב, י).

לעמדת בעל האחיעזר היתה השפעה רבה, ורבים מהחוששים לדעת המחמירים סמכו על סברתו, שבשעת הדחק אפשר לגייר לשם מסורתיות, הואיל ובאופן זה הגר מקבל כעיקרון את כל המצוות ואינו מתנגד לשום מצווה.

שיטה ד – דעת המקילים

טו – שיטת המקילים לגייר לשם 'זהות יהודית' כדי להציל מהתבוללות

לדעת הרבנים המקילים יש לגייר בנות זוג שמעוניינות להזדהות עם העם היהודי, למרות שקרוב לוודאי שלא יקיימו אורח חיים דתי ואף לא מסורתי, משום שעת הדחק כדי למנוע אובדן יהודים. רבים מהמקילים ביארו את עמדתם במפורש, ויש שכך מוכח מדבריהם או שכך מוכח לאחר ויכוח ודיון עם הפוסקים המחמירים.

כיוון שעמדות הרבנים יובאו גם לפי צורת ההוכחה מדבריהם ולעיתים לפי מידת בהירותם, לא תמיד אסכמם בסדר כרונולוגי.

טז – קבוצה ד, א – המבארים שאפשר לגייר לאורח חיים חילוני בעל 'זהות יהודית'

• גדול המבארים סוגיה זו הוא הראשל"צ והרב הראשי לישראל בעת הקמת המדינה, הרב בן ציון מאיר חי עוזיאל (תרמ-תשיג). הרב עוזיאל היה אחד מגדולי הרבנים בדורות האחרונים, ונחשב לגדול הרבנים הספרדים בדורו. בתחילת רבנותו כיהן הרב עוזיאל כחכם באשי ורב העדה הספרדית ביפו, לצד עמיתו מרן הרב קוק שהיה מבוגר ממנו בחמש עשרה שנים. הרב עוזיאל תרם רבות לעלייה לארץ וליישובה על ידי התנועה הציונית, ואף שימש כנשיא תנועת 'המזרחי'. כעשר תשובות כתב הרב עוזיאל על גיור בנות זוג נוכריות, והמבין את מצב הזוגות המעורבים יכול להבין שהתיר לגייר גם נשים שהיה צפוי שיתנהגו כיהודיות חילוניות, אולם ברוב התשובות לא פירש זאת, מפני שכפי הנראה הדבר היה פשוט בעיניו. בזכות שתי שאלות שנשלחו אליו בשנותיו האחרונות, זכינו וביאר את ההלכה כשמלה. האחת במשפטי עוזיאל ח"ב יו"ד נח, משנת תש"ז, השאלה הגיעה מקולומביה אודות גיור נוכרייה שהיתה נשואה בנישואים אזרחיים ליהודי, וגיירו אותה בלא להטבילה בפני שלושה דיינים – האם הגיור חל. הרב עוזיאל השיב שהואיל ולא היו שלושה דיינים היא עדיין נוכרייה, ועליה לשוב לטבול לגיור בפני שלושה. והוסיף: "אע"ג שידוע לנו דרוב הגרים אינם מקיימים המצות אחרי מילה וטבילה, ובכל זאת לא נמנעו מלקבלם משום כך. אלא אומרים להם מקצת מצות חמורות, היינו עונשן של מצות, כדי דאי פריש נפרוש. אבל אי לא פריש – מקבלים אותם, והוא את חטאו ישא ואין ישראל ערבין עליו… מכל האמור מתבררים הדברים כשמלה: גר שקבל עליו המצות ועונשן, אף על פי שידוע שלא יקיים אותם – מקבלים אותו אחרי שהודיעו לו מצות קלות וחמורות ענשן ושכרן, שגם אם יחטא ויענש, מכל מקום זכות היא לו לזכות באותן המצות שיקיים אותן, ומשום דילמא נפיק מהם זרעא מעליא". כמו כן נתבררה עמדתו בזכות שאלתו המפורטת של הרב יהודה ליאון כלפון (תרלט-תשכו), רב ואב"ד העיר תטואן שבצפון מרוקו, משנת תשי"א (פסקי עוזיאל בשאלות הזמן סה; משפטי עוזיאל ז, כ). וכך היא שאלתו: "בימינו אלה יש בינינו בעוונותינו הרבים אנשים מבני ישראל שנזדווגו עם נשים נכריות, יש מהם נשואים על פי נמוסיהם (נישואים אזרחים)… ויש שאינם נשואים, שיש להם נכריות מיוחדות להם מרצונם, ודרים עמהן כאיש ואשתו, ונולדו להם בנים ורוצים לגיירם ולהכניסם לדת ישראל…". אחר כך תיאר שיש מהם "שומרי דת כסתם יהודים שבזמן הזה", כלומר שומרים מסורת, כפי שהיו רבים מיהודי מרוקו. בנוסף, דתיים ממש לא מתחתנים עם נוכריות. לגבי גיור נשותיהם, אין לו ספק שיש לגיירן. השאלה לגבי אלה "שאינם שומרי דת שבתות וימים טובים ומאכלות אסורות ומצוות עשה ולא תעשה", שלגביהם "אנחנו נבוכים". היהודים מבקשים לגייר את בניהם, ו"כשאנו אומרים להם: איך יתכן שהנשים תהיינה גויות לגדל בנים יהודים? אז הם אומרים שגם הנשים מוכנות להתגייר, ואפשר שגם הנשים ניחא להן להיות בדת אחת עם בעליהם ובניהן, ולא נבדלות בדת". "והנה האנשים האלה, אף על פי שאינם שומרים דת ומצוות כנ"ל, מכל מקום אינם פוקרים לגמרי, ואינם רוצים להבדל מתורתנו הקדושה ולהחשב מחוץ לדת ח"ו, ובשם ישראל יכנו. ולפי הנראה חפצים הם להכניס בניהם תחת כנפי השכינה מלב ונפש". כלומר אף שהם חילוניים, הם חפצים לשמור על זהותם היהודית. הרב עוזיאל דן בהלכות גיור וסיכם: "מכל האמור ומדובר תורה יוצאה, שמותר ומצוה לקבל גרים וגיורות, אף על פי שידוע לנו שלא יקיימו כל המצוות…". והרבנים שנועלים דלת בפני הגרים הללו נושאים באחריות קשה, כי עמדתם "פותחת שערים רחבים ודוחפת אנשים ונשים מישראל להמיר דתם ולצאת מכלל ישראל, או להיטמע בגוים". וגם יש לדאוג לילדים שלא ייטמעו בגויים, ואף שלהלכה בני הנוכרית אינם יהודים, "הרי מזרע ישראל המה, ואלה הם בבחינת צאן אובדות". ורבנים שאינם מגיירים אותם צריכים להתיירא מהדין, כי עליהם נאמרה תוכחת הנביא (יחזקאל לד, ד): "וְאֶת הַנִּדַּחַת לֹא הֲשֵׁבֹתֶם וְאֶת הָאֹבֶדֶת לֹא בִקַּשְׁתֶּם". והגדיר שקבלת המצוות אינה התחייבות לקיימן: "גוי שבא להתגייר, אפילו אם נדע שלא מקיים מצות התורה – טבילתו לשם גרות הרי היא כמפרש שקבל עליו… מכאן מפורש יוצא, שאין דורשין ממנו לקיים המצות, ואף לא צריך שבית דין ידעו שיקיים אותן… אלא מה שמודיעין לו מקצת מצות הוא כדי שאם ירצה יפרוש, וכדי שלא יוכל לומר אחר כך: 'אילו ידעתי – לא הייתי מתגייר'… מכל האמור למדנו, שאין תנאי קיום המצות מעכב את הגרות אפילו לכתחילה". עוד כתב: "גדולה היא תוכחה זאת מאותה התוכחה של קבלת גרים", כלומר החטא של דחיית הנשים הנוכריות גדול מהחטא של קבלת גרים שאינם ראויים. בשולי הדברים חשוב לציין, ניכר מדברי הרב עוזיאל שהוא אינו סבור שיש חידוש בדבריו, אלא הוא רק מבאר את המקובל אצל הרבנים הרבים המקילים, שהגיור תלוי בכך שהגר מקבל ומסכים שבהצטרפותו לעם ישראל כל המצוות חלות עליו, על שכרן ועונשן. (להלן כח, ב-ג).
• וכן דעת הרב משה שמואל גלזנר (תרטז-תרפה), מחבר הספר 'דור רביעי' מהונגריה. בשנת תרס"א פרסם את קונטרסו המפורסם 'חקור דבר', בו ביאר שמצווה לגייר את הנשים הנוכריות כדי למנוע התבוללות. כפי הנראה, כיוון שהיה מדובר בנשים של יהודים חילוניים, היה ברור שגם הן לא ישמרו מצוות, ולכן לא נצרך לבאר זאת. אולם לאחר פרסום הקונטרס, תקפו אותו על שהתיר לגייר נשים שידוע שלא יקיימו מצוות. והשיב בקונטרס 'מקים דבר' שאין הדבר מעכב, כי "עיקר החשש בגרים שלא לשם שמים, שלא יסיתו אותנו לשוב מאחרי השם ולעבוד עבודה זרה. וכל שבטוח לנו שהגר מניח על כל פנים אמונתו בלב שלם – סגי בהכי לקבלו בעדת ישראל". כלומר לדעתו, די בעזיבת הדת הקודמת כדי להתגייר. הרב גלזנר, נינו של החתם סופר, היה מגדולי הרבנים הגאונים בדורו. שימש כרבה של הקהילה האורתודוכסית בקלויזנבורג. תמך מאוד בתנועה הציונית. (להלן כא, יט).
• וכן דעת הרב שלמה דוד כהנא (תרכט-תשיד), שנשאל על ידי הרב גוטמן מיפו בשנת תש"י האם לגייר בנות זוג "שיודעים בבירור שאין מקבלים עול מצוות כלל וכלל". והשיב לגייר כי "הגם שידוע שלא יחזיקו, אין מרחקין אותם בשעת הדחק" (נחמת שלמה לה). וכן התיר לגייר בנות זוג של ניצולי שואה למרות שידוע שלא ישמרו מצוות, שכן ההתחייבות בדיבור לקיים מצוות, היא הקובעת, "הגם שלפי הבנתינו החיצונית לא יקיימו הבטחתן", כמובא בשו"ת בן לאשרי מז-מט. וכן כתב בשו"ת ויען אברהם יו"ד מט: "לקבלם אם יערימו עלינו שמקבלים עליהם באמת עול מצוות, והעיקר, הטבילה במקוה כשרה בפני בית דין חשוב". הרב כהנא היה מגדולי רבני פולין וראב"ד ורשה. לאחר עלייתו לארץ שימש כרב העיר העתיקה, והיה שותף בהנהגת הרבנות, ובמסגרת זו התיר כשלושת אלפים עגונות לאחר מלחמת העולם השנייה. (להלן כח, ד).
• וכן כתב הרב משה הכהן דריהם (תרסו-תשכו), שכיהן כרב הרובע הקטן בג'רבה, ובסוף ימיו עלה לכהן כדיין בישראל. בשו"ת והשיב משה יו"ד נא, התייחס לבעיה של נישואי התערובת בקרב העולים לארץ ש"גרים במקומות שאינם שומרי מסורת, ואוכלים נבלות וטריפות ומחללי שבתות ויום טוב, ודבר ברור הוא שאחרי שיתגיירו ינהגו כמו אותם היהודים הגרים אצלם, שכמעט אין יכולים ליזהר". הרב דריהם ביאר בהרחבה שבמצב של שעת הדחק אפשר לגיירם לכתחילה, משום ש"ענין קבלת עול מצות אין הכוונה שיקבל עליו לקיים את כל המצות, אלא שיקבל עליו מצות התורה ושאם יעבור על איזה מהם – ענוש יענש עונש המגיע לו, ואף על פי שאחר כך עבר על כמה ממצות התורה אין זה מזיק לקבלתו עול מצות, דאף על פי שחטא ישראל הוא, ואפילו אם בעת קבלתו המצות הוא חושב לעבור על איזה מהם, מכל מקום הוא קיבל אדעתא דהכי שאם יעבור יענש והוי שפיר גר מעליא. ומה שאנו חוששין בגר שנתגייר לשם דבר, היינו שמא אין בדעתו להתגייר כלל ורק בפיו אומר כך ולבו בל עמו, והרי עיקר הגירות צריכא להיות בלב שלם שחפצו ורצונו ליכנס לקהל ישראל בלב ובנפש חפיצה". וכן נהג למעשה. (ראו להלן כח, י).
• וכן דעת הרב שמואל ילוב (תרנג-תשלד). בשנת תרפ"ב העלה שאלה בכתב העת 'תבונה' (קובנה א, יג) שיצא לאור בליטא, אודות התופעה המצויה בארה"ב, שיהודים נושאים נוכריות בנישואים אזרחיים ואחר כך מבקשים לגיירן ולשאתן כדת משה וישראל. הבעיה שלכאורה צריך שהגר יקבל את כל המצוות, ואילו "במדינה זו רובם הם מחללי שבת רחמנא ליצלן, ולכתחילה אינם מקבלים עליהם עול כל התורה, מפני שהרבה דברים כבר נחשב להם להיתר". למעשה, דעתו שנכון לגייר את הנשים הנוכריות, ולדבריו הצטרפו הרב קוטלר והרב נטלוביץ', כמבואר בשני הסעיפים הבאים. הרב ילוב למד בישיבות ליטא, ויותר מחמישים שנה שימש כרב בעיר סירקיוז שבמדינת ניו יורק. היה ראש תנועת 'המזרחי' בעיר. (להלן כו, כד).
• גם הרב שלמה נתן נטע קוטלר (תרטו-תשה), במענה לשאלת הרב ילוב תמך בגיור הנשים (תבונה פרנקפורט ב, כ). הוא ציטט תשובה שכתב בשנת תרנ"ח להתיר את הגיור כי "אין לך שעת הדחק גדולה מזו". הרב קוטלר נודע כגאון עמקן, שימש כרב בקהילות בליטא, ואח"כ כארבע עשרה שנה כסגן הרב הראשי של ניו יורק, ושוב חזר לכהן ברבנות קהילות בליטא, ורבים מבוגרי ישיבותיה נסמכו על ידו לרבנות. (להלן כו, כו).
• וכן הרב בן-ציון חיים נטלוביץ' (תרמו-תשכח), תמך בגיור הנשים, ומה "שלא קבלו עליהם כל התורה דהם סוברים דזה היתר, לדעתי אין עיכוב בזה". כי די בכך שהגיורות יאמרו בעת הגיור שהן מקבלות את המצוות, למרות שבפועל אינן מתכוונות לקיימן (תבונה פרנקפורט ב, טו). הרב נטלוביץ כיהן ברבנות קהילות בליטא, ולאחר מכן היגר לארה"ב ושימש כאב"ד ורב בקהילות שונות, ונחשב כאחד הפוסקים החשובים בארה"ב. (להלן כו, כה).
• וכן כתב הרב יצחק וייס (תרלג-תשב), מרבני הונגריה, נולד בפרשבורג ולמד בישיבתה, כיהן ברבנות שתי קהילות, ונרצח בשואה עם בני קהילתו בשנת תש"ב. בספרו שו"ת שיח יצחק ח"ב יו"ד קכט, משנת תרצ"ו כתב תשובה על "גירות של גר שיודעים בו שיחלל שבת אחר גיורו". אמנם כיוון שהשאלה לא הגיעה אליו, אלא חבריו הרבנים בקשו את חוות דעתו, כתב שאינו פוסק להם אלא רק כותב את הרהוריו, אבל לסברתו אפשר לגיירו, כי "העיקר הוא שמסכים ומקבל כל התורה". (להלן כא, לח).
• וכן כתב הרב מרדכי דב איידלברג (תרמ-תשב), מפולין וליטא. בשו"ת חזון למועד ו, העיד שמנהג הרבנים לגייר למרות המציאות אצל המתגיירים ש"רק שם ישראל יקרא עליו, ואחר כך ינהיג את עצמו כבתחלה", וטרח למצוא הסבר למנהגם, שהעיקר הוא שהם רוצים באמת להתגייר ולהיות יהודים, שכן גם בלא זאת הם יכולים להינשא בנישואים אזרחיים. וקבלת המצוות היא אמיתית למרות שאינם מתכוונים לקיים אורח חיים דתי, ומכיוון ש"היתה קבלה גמורה – שפיר חשיב גר, ואם אינו שומר יהדותו אחר כך הוי כמו שארי יהודים מפירי חוק תורתנו הקדושה". הרב איידלברג היה מתלמידיו המובהקים של החפץ חיים, אף למד ושימש את הרב רפאל שפירא מוואלוזי'ן. כמעט והתמנה לרבה של פתח תקווה בהמלצת הרב קוק. (להלן כב, יד).
• וכן כתב הרב חנניה גבריאל יהושע (תרלה-תשטז), בשו"ת מנחת הח"ג ח"ב אה"ע ב, כשביאר מנהג רבני מצרים לגייר בני ובנות זוג למרות החשש הכבד שגם אחר הגיור "יעברו בשאט נפש על כל דברי התורה, ורק בשם ישראל יכונה", וביאר שעשו כך כדי למנוע התבוללות וטמיעה של היהודי, וכך גם הוא נהג למעשה. וכך סתם במנחת הח"ג ח"א יו"ד ה. בתשובה נוספת (שם ח"א יו"ד ו) חתם עם רבנים נוספים על מכתב חיזוק לתקנה בארגנטינה, שלא לקבל גרים מנישואי תערובת כדי לא לעודד התבוללות, אלא יבואו הגרים להתגייר בירושלים. היה אב"ד קהילת ספרדים בירושלים וכסגן אב"ד בקהיר, תמך בציונות ובתנועת 'המזרחי'. (להלן כד, ט).
• וכן כתב הרב מסעוד הכהן (תרנד-תשי) בשו"ת פרחי כהונה אה"ע י, להצדיק את מנהגם של הרבנים לגייר נשים נוכריות למרות שידוע שלא ישמרו מצוות, "ומה שקבלה עליה דת יהדות היינו דווקא באותו מקום ובאותו זמן שהוא לפני מורה צדק, אבל אחרי כן אינה זוכרת מה שאסר עליה הרב המורה, והגורם לזה הוא לפי ראות עיניה בבעלה – דלא חש ולא מרגיש להתרחק מן האיסור". כי בכך שקבלו את הדת היהודית גיורם תקף, ואם אחר כך יחיו עם בני זוגן כחילוניים, ייחשבו כיהודים מומרים, אבל הצד היהודי יינצל מהתבוללות. במכתבו לרב סקאלי (ריח ניחוח עמ' 604-608) כתב שיש לגייר אפילו ש"קרוב לוודאי שתחזור לסורה", וזאת בניגוד לעמדתו של הרב סקאלי שהחמיר. הרב מסעוד נולד במרוקו, למד אצל הרב דוד אביחצירא, ושימש כרב בעיר תֶמוּשֶׁנְת שבאלג'יריה. (להלן כה, ה).
• וכן כתב הרב יעקב אביגדור (תרנו-תשכז), מגדולי רבני גליציה. כתב ספרים ומאמרים רבים בהלכה ובהשקפה. לאחר השואה שימש כרב בניו-יורק, ובשנת תשי"ג התמנה לרבהּ הראשי של מקסיקו. בתשובתו שהתפרסמה ב'הדרום' סח-סט, כתב שחובה לגייר ילדים של יהודים ונוכריות שיש להם תודעה יהודית, למרות שאנו יודעים כי "לעולם לא ישמרו דיני יהדות כלל". שהואיל "והבנים מתגדלים בתור יהודים, ויש להבנים הללו ידיעה שהם יהודים ומחזיקים עצמם ליהודים מדברים ביהודית והולכים לבתי ספר יהודיים", "לא רק שיכולים לקבל אלא שגם חוב עלינו לקבל ילדים כאלה… וקבלה זאת בוודאי נחשבת ככניסה תחת כנפי השכינה, כי ילדים הללו יכולים באמת להיות אחר כך יהודים טובים ונאמנים". וכתב גם לגייר את אימם הנוכרית "כדי שהבן הזה לא יצטרך לשוב אחרי הגירות ולהתגדל תחת אמו הנכרית". (להלן כ, כט).
• וכן דעת הרב אברהם אליקים (גצל) שיף (תרנח-תשמו), ששימש ברבנות בגליציה, במחנות העקורים ובירושלים. בהיותו במחנה העקורים כתב תשובה לגייר נוכרית שנולדה לאב יהודי ושרדה את השואה, למרות שהיה "אומדנא דמוכח שלא תחזיק דעת יהודית, אבל בפיה אומרת שרוצית לקיים הכל" (הובא בשו"ת תפארת נפתלי צו). היה קשור לחסידות צאנז ו'אגודת ישראל'. (להלן כג, יט).
• וכן דעת הרב זכריה הכהן (תרנח-תשכז), ששימש כרב בתימן, וכשעלה לארץ שימש כרב המושב נהלל, ובהמשך גם כרבה של תנועת המושבים. בתשובתו לבן גוריון מה' שבט תשי"ט, התייחס לכך שקשה לצפות שהגרים יקיימו מצוות יותר משאר היהודים בסביבתם, "ואין יכולים לדרוש מן הגר שעליו לקיים את התרי"ג מצות – בזמן שרוב רובם של הקולטים רחוקים מהמספר הזה וממקצתו". אלא שגם ביהודים חילוניים יש מצוות, ואם ירצו להתגייר ולהיות בעלי 'זהות יהודית', יש לגיירם לפי כללי טקס הגיור, ולאחר מכן יתמזגו בישראל ו"ולא יפלו משאר העם לדת וללאום". (להלן כח, ט).
• וכן כתב הרב אברהם אהרן פרייס (תרסא-תשנד), לגבי "תופעה חדשה הן בישראל והן באמריקה וקנדה… מעשים בכל יום שמתגיירים לשם אשה או לשם איש, אבל אין מהם אחד [חוץ מאחד בשנים רבות] שמתגייר מחמת שבא להכרת האמת שהדת הישראלי היא האמיתית, וגם אין בדעתם כלל לקיים את מצות התורה…". ודחה דברי המחמירים והסיק שדי בהצהרה על קבלת מצוות: "והדברים אשר בלבו בשעת קבלת המצות והגירות – אין בהם ממש כלל, אלא כיון ששמענו ממנו בשעת הגיור שהוא מקבל המצות, הרי הוא נעשה יהודי לכל דבר". וכתב שכך יש לנהוג בזמן "שאנו צריכים לגרים הרבה, כגון בימינו אנו, שעל ידי הצורר ימ"ש בגרמניא נאספו שם מיליונים נפשות מהטובים שבישראל ונתמעט מספר בני ישראל בעולם באופן מבהיל. וכן ההתבוללות ונשואי תערובות המתרבות יום יום באמריקה ובכל שאר ארצות הגולה ממעטת את מספר בני ישראל. ולאידך גיסא, בישראל המדינה צריכה לישראלים שיבואו לשם ויתיישבו שמה, כי המדינה מסובבת בשונאים מכל צד ואם לא יתיישבו שם הרבה יהודים, אין ספק שהשונאים הללו אויבי נפשנו יעשו מלחמות אתנו, כי ידעו שאין הרבה יהודים אשר ילחמו נגדם. לכך בזמן כזה בודאי שאנו מעוניינים מאד להרבות גרים ושיתרבה העם". הרב פרייס נולד בפולין ולמד אצל רב עירו ובעל ה'אבני נזר'. בתרצ"ז היגר לטורונטו לייסד ישיבה להכשרת רבנים, תחת הנהגתו של רב העיר ואב"ד הרב גרויברט. במקביל ללימודו עשה עסקים והיה עשיר גדול. אחר פטירת הרב גרויברט מילא את מקומו ברבנות. חיבר סדרת ספרים חשובה 'משנת אברהם' על הסמ"ג וספר חסידים, את דבריו על הגיור כתב בח"ב, מצוות ל"ת קטז עמ' רעד-רעח. (להלן כו, לה).
• וכן דעת הרב משה מלכה ממרוקו ופתח תקווה (תרעא-תשנז), שפסק בשו"ת מקוה המים ח"ה אה"ע ב, כדעת הרב עוזיאל: "מכל הנ"ל אתה למד, שאם קבלה האשה על עצמה לקיים את כל המצוות – מקבלין אותה ומזהירים אותה היא ובעלה, ואם אחר כך לא תקיים, אין בית הדין אחראין לה. וכ"כ הגאון בן ציון חי עוזיאל זלה"ה… ואם קבלו על עצמם – תו אין לחקור אחריהם אם יקיימו או לא יקיימו אחרי הגרות". הרב מלכה נולד במרוקו, ומשנת תשט"ו שימש כחבר בית הדין בקזבלנקה. ובתשל"ו נבחר לרב העיר פתח תקווה ולחבר מועצת הרבנות הראשית. תמך בציונות והורה לומר הלל בברכה ביום העצמאות. (להלן כח, כא).
• וכן דעת הרב יצחק חזן (תרעט-תשן), ממרוקו, מתשט"ו כיהן כדיין בבית הדין המרכזי בקזבלנקה. בתשכ"ז עלה לארץ, בתשכ"ט התמנה לדיין בחיפה, ובתשמ"ח התמנה לדיין בבית הדין הגדול בירושלים. במקורות רבים בספריו (שו"ת יחוה דעת בח"ג אה"ע יח; כג; לא; ח"ב יו"ד ו), ביאר שכדי להציל מהתבוללות אפשר לגייר מי שלא צפוי שיקיים אורח חיים דתי ואף לא מסורתי, אלא יהיה בעלי 'זהות יהודית'. כמו כן, הרב חזן ביאר שקבלת המצוות מתבצעת בעצם הטבילה. (להלן כח, כב).
• וכן דעת הרב אברהם מרדכי הרשברג (תרעו-תשמה), מפולין, ארה"ב ומקסיקו. במאמר ארוך (ב'קול ירושלים' תשי"ז), התייחס לגיורים במדינת ישראל כאשר המתגיירים אינם מתכוונים לקיים אורח חיים דתי, "ובאמת מכבר ביארתי דישנן שני דינים: דין קבלת המצות ודין קיום המצות אחר כך", וכתב שעיקר הגיור תלוי בהצהרה של קבלת המצוות לקיימן גם אם יחשוב בליבו שלא לקיימן, וסמך על הרמב"ם בדין כפיית גט (גירושין ב, כ) שיהודי רוצה לקיים את המצוות בלב, "רק החסרון מצד החומר". ובלבד שהגרים יזדהו עם ישראל ויכירו את דת ישראל, וכוונתם רצויה "להשי"ת ולעמו". הרב הרשברג למד אצל סבא רבה שלו, ובישיבת חכמי לובלין. בתש"ב היגר לשיקגו והיה ראש ישיבה ורב. בשנת תשכ"א מונה לרב במקסיקו סיטי, והקים שם ישיבה. לבסוף שימש כרבה של מקסיקו עד לפטירתו. (להלן כו, מ).
• וכך דעת הרב ישראל הלוי בארי (תרעא-תשלג), נולד בפולין ולמד בישיבות ליטא, חתנו של הרב חרל"פ ראש ישיבת 'מרכז הרב', רבה של נס ציונה ודיין בבית דינו של הרב צבי יהודה מלצר מרחובות. היה בעל השקפה ציונית דתית ופעיל בחבר הרבנים של 'הפועל המזרחי'. במכתבו לרב גדליה פלדר העיד ש"נמצא גם אצלנו שלפעמים מגיירים גדול הנמצא בקיבוץ חופשי שידוע לנו בבירור שתיכף אחר הגיור לא ישמור מצווה מן המצוות". וכן "שאנו מגיירים נשים שבודאות אנו יודעים שאינם מתכוונים לשמור על טהרת המשפחה, ואין תמים שיאמין להם בכגון זה" (נחלת צבי ח"א עמ' קס). וביאר שקבלת המצוות היא הסכמה שהמצוות חלות על הגר ולא התחייבות אישית לקיימן, ובאופן זה יש לגייר כדי למנוע התבוללות, למרות שידוע שהמתגייר לא יקיים אורח חיים דתי או מסורתי. בתשל"א החליטה מועצת הרבנות הראשית להקים בית דין ארצי לגיור, שיהיה כפוף לראשל"צ הרב ניסים מתוך מגמה להקל. גם הוחלט שהרב בארי יעמוד בראשו ועמו הרב משה מלכה שאף הוא נודע כמיקל, אולם בגלל עיכובים במשרד הדתות בית הדין לא קם. (להלן כח, כ).
• וכן דעת הרב לוי יצחק רבינוביץ (תרסו-תשמד), נולד בסקוטלנד, וכיהן כרב באנגליה וכרב ראשי לדרום אפריקה. תמך מאוד בציונות. כתב במפורש שבארץ ישראל יש לגייר לשם 'זהות יהודית', ותיאר שבדרום אפריקה השתדלו לגייר רק מי שהתכוון לשמור מצוות, אבל בשעת הצורך הקילו גם לשם 'זהות יהודית', אולם נחלו אכזבות מהזדהותם של הגרים לטווח ארוך עם היהדות. (להלן יט, יב).
• וכן דעת הרב צבי מגנצא מארה"ב (תרעד-תשמט), במאמר ב'אור המזרח' לח, ביאר בהרחבה את בעיית הגיור, כאשר ידוע שבני ובנות הזוג המתגיירים אינם שומרים אורח חיים דתי או מסורתי, אך אם לא נגיירם הצד היהודי יתבולל ויאבד. ומוכיח שגם בימי חכמים רבים מהגרים לא שמרו מצוות, ואף שהמתגיירים לא ישמרו מצוות, כיוון שאמר בפיו שמתחייב לשמור מצוות "מאמינים אנו שבאותה שעה באמת כוונתו טובה ורצויה ומקבל עליו את עול התורה". וכפי שלמדנו בקידושין מט, ב, שאם רשע גמור קידש אשה על מנת שהוא צדיק – מקודשת, שמא הרהר תשובה. הרב מגנצא נולד בליטא ולמד אצל הרב שמעון שקופ, עלה בתרצ"ה לארץ ולמד בישיבת 'מרכז הרב', בתרצ"ט ירד לשיקגו ללמוד הנדסה, ובשנת תש"ו התמנה כר"מ בישיבה בסנט לואיס שבמדינת מיזורי, ואחר כך שימש שם כרב עד סוף ימיו. תמך בציונות, ושאף לעלות לארץ. (להלן כו, לט).
• ולכך נטה הרב חיים הירשנזון (תריז-תרצה), נולד בישראל וכיהן כרב קהילה בארה"ב. בספרו 'אלה דברי הברית' ח"ג כא, א, חידש שאפשר שדי בכך שהגר יקבל עליו לנהוג כפי המקובל בקרב היהודים באותו מקום ובאותו זמן, למרות שאינם שומרים אורח חיים דתי: "אבל במקום אשר בדבר אחד רוב ישראל חוטאים בו, והוא נכנס בברית עם ישראל לפי מנהג מקומו לעם ישראל, כאשר מקבלים גרים היום באמעריקא אשר לדאבון לבבנו רובם הם מחללי שבת אחר כך, מפני שרואים שרוב ישראל בעוונותינו הרבים מחללים את השבת – אולי מקבלים אותם, שלא פירשו את עצמם בזה מן הכלל", ואף שנטה לכך, סיים: "והדבר צריך הכרע בשאלת הגרים באמעריקא". ובכל אופן הסכים שגיור באופן זה תקף, כמבואר בשו"ת מלכי בקדש ח"ב ג, ה. הרב הירשנזון, היה מגדולי החכמים שבדורו, חיבר ספרים רבים והיה חבר תנועת 'המזרחי'. (להלן כו, ה).

יז – קבוצה ד,ב – מוכח מדבריהם

• כן מוכח מדברי המהרש"ם, הרב שלום מרדכי שבדרון (תקצה-תרעא), שהיה גדול הפוסקים והמשיבים בגליציה בדורו, ואחד מגדולי הפוסקים בדורות האחרונים. בשו"ת מהרש"ם ו, קט, דן בתופעה של יהודים שנישאו לנוכריות בנישואים אזרחיים ובאו לגייר את נשיהם ובניהם: "על דבר שאלתו בדין נשואי התערובות שנתהוו כעת בעוונותינו הרבים במדינתכם, שנשאו ישראלים את נשים נכריות וכן להיפוך על ידי ערכאות… וילדו בנים. ויש מהם שבאו הנשים הנכריות להתגייר הם ובניהם ולמולם", והורה שיש לגיירן ודן בשאלת איסור 'נטען', בלא להתייחס לשאלת קבלת המצוות. בסוף התשובה התייחס לשאלת גיור ילדיהם של הזוגות הללו שמותנה בכך שלא ימחו בהגיעם למצוות, והקשה שהרי הם רגילים לכתוב בשבת, ואולי חילול השבת שלהם ייחשב כמחאה שמבטלת את גיורם. והשיב שכתיבתם בשבת לא תבטל את גיורם, כי "מה שאבותיהם מרגילים אותם לכתוב בשבת קודש וכדומה, דאין זה מחאה, כי מעשה אבותיהם בידיהם, ו'אומרים מותר', וכתינוק שנשבה בין העכו"ם דמי". הרי לנו שהורה לגייר נשים שהיה ידוע שיקיימו אורח חיים חילוני (וכך מוכח מתשובתו שם ו, קיא). (להלן כ, ו).
• וכן מוכח מדברי הרב אליהו גוטמכר (תקנו-תרלה), מגדולי הדורות האחרונים ומבשרי הציונות, בשו"ת אדרת אליהו יו"ד פה-פז. בתשובותיו ביסס באופן עמוק ונחרץ את העמדה ש"מצווה יש לקרב בכל האפשרי" את הנשים הנוכריות כדי למנוע התבוללות. וכתב שהסכנה בדחיית גר שיכול לצאת מזרעו יהודי טוב, גדולה מהסכנה שבקבלת גרים שיש חשש גדול שיחזרו לסורם. לכן הורה לגייר גם כאשר ספק אם יקיימו הלכות נדה, וניתן היה להעריך שאם יבקשו מהם לפרוש שלושה חודשים – יימנעו מגיור, וגם כאשר היה נראה שבן הזוג הנוכרי רוצה להתגייר רק כדי להנות מעושר המשפחה של אשתו היהודייה, ואחר כך ישובו שני בני הזוג לחיות כנוצרים כפי שנהגו קודם לכן כבר חמש שנים. והוסיף שלמרות שהרמב"ם ביאר שרוב הגרים מטעים את ישראל, "ומכל שכן בנכרי אשר יש מבוא לכתחילה לחשדו שיחזור אחר כך", מכל מקום "צריכין אנו לדון גם לאורך צד שיש סכנה לדחותו, דלמא כוונתו לטובה, או על כל פנים סופו יהיה לטובה". עוד כתב "ושמעתי הרבה נשים גיורות שנכנסו לדת רק בשביל לחתן בישראל, והיו אחר כך מדקדקין בכל דיני ישראל בדרך הפלא", הרי שהמצב הרגיל היה שהמתגיירות לא שומרות מצוות, אך הרב גוטמכר שמע שיש גם הרבה שבאורח פלא כן מדקדקות במצוות. ולכן בכל גיור אפשר לקוות שאולי מתגיירת זו תשמור מצוות שלא כרוב המתגיירות. (להלן יח, ג).
• וכן מוכח מדברי הרב צבי הירש קלישר (תקנה-תרלה), מגדולי האחרונים ומבשרי הציונות, שכתב שאין לדחות את הרוצים להתגייר, ובימי דוד ושלמה לא קיבלו גרים "מפני שאז היה כל כוסף רוחם לעבודה זרה, והבאים לירושלים ודאי לא מש מלבם עבודה זרה רק שרוצים לקבל הטובה הגדולה, שאז אין כסף נחשב בימי שלמה". ואילו כיום אין חשש שנשארו דבוקים בעבודה זרה. וכן בימי עזרא, הוצרכו להוציא הנשים "ולא גיירו אותן, הוא מפני שהיו מן ז' האומות כמפורש בעזרא עיין שם, או שלא אבו מלהניח עבודת כוכבים ומזלות", הרי שאם היו עוזבות את העבודה זרה שלהן היה ראוי לגיירן. והאריך בהוראתו שיש לקיים רצון האבות היהודים למול את בניהם למרות שנשותיהם הנוכריות לא רצו להתגייר, מתוך תקווה שכאשר הילדים יגדלו – ירצו להתגייר כדי להיות יהודים כאבותיהם החילוניים. "אם עשינו בזה רצונו הטוב למול זכריו, אז בנקל ישוב הוא עם בניו ואנחנו פותחין יד לתשובה. ואף במי שלא ישוב ח"ו, על כל פנים בזה לבו נכון עמו שרוצה להחזיק בניו בדת יהודית במולו אותם, ובלא ספק כאשר יגדלון יורם שיטבילו על דעת בית דין דהא ניחא ליה לבן במאי דעביד האב ויבחר בחיים" (כמובא בשו"ת הרב עזריאל הילדסהיימר יו"ד רכט-רל). (להלן יח, ד).
• וכן מוכח מדברי הרב מרדכי (מרקוס) הלוי הורוויץ (תרד-תרע), מגרמניה, רב הקהילה המאוחדת בפרנקפורט. בשו"ת מטה לוי יו"ד נד-נה, הורה לגייר ילד של נוכרייה ויהודי, וגם את האם הנוכרייה אם תרצה. ואמנם האב הצהיר שלאחר שאשתו תבריא היא תתגייר ויקפידו על כשרות בביתם, וברצונו לחנך את הילד ליהדות. בפועל הרב הוורויץ כתב שקשה להאמין לו שכך יהיה, שכן "אף שאביו אומר שברצונו להוליכו על דרך אבותינו, וגם בעצמו רוצה מהיום והלאה למנוע מאיסור מאכלות אסורים וכדומה – מכל מקום מי יאמין לשמועתו? הלא אין לו חזקה! ואדרבה, הוא בחזקת עובר על איסורי תורה עד היום!". בנוסף, לא כתב בתשובתו שבית הדין צריך להשתכנע שהאם מתחייבת בכנות לשמור מצוות. הרי שהסכים לגייר את הילד ואת אמו לשם 'זהות יהודית'. הרב הורוויץ היה ממנהיגי הרבנים שתמכו בשיתוף פעולה עם רפורמים, ומפוסקי ההלכה בארגון הרבנים האורתודוקסים. במסגרת זו חתם על כרוז נגד הציונות, לימים תמך בציונות. כיהן כנשיא בית היתומים היהודי הגרמני בירושלים. (להלן יח, יא).
• וכן דעת הרב משה מאיר חי (המשמ"ח) אליקים (תרלב-תשט), לגייר נשים נוכריות הנשואות ליהודים וקל וחומר כאשר יש להם ילדים (הובא בשו"ת לך שלמה אה"ע כט). הרב המשמ"ח הביא את השאלה שנידונה באמריקה אודות נערה גויה ש"ידוע כי מעולם לא היתה כוונתה לשם שמיים ולשמור דת משה וישראל, אחר שבעוונותינו הרבים באמריקא גם בנות ישראל רוב דרובא מדור החדש אינם שומרות כלל המוטל עליהם, ומחללין שבתות וימים טובים בפרהסיא, אם כן כל שכן נערה זו, כי הלא כמעט חרפה תחשב לה לשמור כאלה וכאלה". והיו רבנים שאמרו שגיורה בטל, והיו רבנים שסברו שגיורה תקף והיא כעת יהודייה. והעיד שכאשר היה בעיר מקנס, ראה שבבית הדין נהגו לגייר כדי להציל את היהודי מהתבוללות. וכן נהגו בפאס, הרבנים הגאונים הרב שלמה אבן דנאן והרב מתתיה סירירו. וכן הורו התעלומות לב ומהר"ם פארדו לגייר אשה נוכרייה אם כבר ילדה ילדים, "מפני תקנת הבנים". הרב המשמ"ח נולד בטבריה ושימש בה כדיין, ולבסוף כאב"ד הקהילה היהודית הגדולה בקזלבנקה, שם גייר נשים רבות. (להלן כה, טז).
• וכן נראית דעת הרב אליהו מרדכי הלוי ולקובסקי (תרלג-תשכב), כיהן בקהילות ליטא ורוסיה. בתרצ"ד עלה לירושלים וכיהן כדיין בבית הדין הגדול ובמועצת הרבנות הראשית. בכתב העת 'תבונה' א, עמ' קו-קח, כתב ש"כמעט בכל הגרות שהיו אצלנו בשבתנו במוסקבה בנסיון יום יום… אנחנו, זאת אומרת הבית דין שמקבלים אותם, יודעים ברור שאין בדעתם כלל לשמור את המצות, כי הצד השני, הגבר או האשה, שמביאים אותם להתגייר, אינם שייכים כלל לשמירת הדת אלא מביאים לגייר בשביל רצון הורים או סיבה אחרת". אמנם לאחר שעלה לארץ כתב שיש ספק בגיורים אלו כי יש חיסרון בקבלת המצוות, ולכן הציע לבצע את הגיור על ידי מכירה לעבדות ושחרור. אולם משמע שאם היה צפוי שהגר יקיים מצוות כבעלי 'זהות יהודית', לא היה מעלה ספקות לגביו. (להלן כג, יג).
• וכן מוכח מהרב יצחק קוסובסקי-שחור (תרלח-תשיא), נולד בוורשה, הנצי"ב היה דוד אביו, והוא עצמו היה גיסו של רבי חיים עוזר גרודזנסקי. שימש כרב בליטא ובאוקראינה, ומשנת תרצ"ג אב"ד ביוהנסבורג שבדרום אפריקה. הוא נאבק במגיירים בני זוג שאינם מזדהים עם היהדות עבור ממון, אבל הסכים לגייר ילדים שגדלו ב'זהות יהודית', וכן את אימם, למרות שזהות זו לא היתה יציבה. כתב הספד לרב קוק והתכתב על סוגיית הגיור עם הרב הרצוג (ראו להלן יט, יא).
• וכן דעת הרב יעקב הכהן מסקין (תרמד-תשטז). למד בישיבות ליטא ואף שימש כרב בקהילות בליטא, היגר לארה"ב ושימש כרב בניו יורק, והיה מקושר עם גדולי הפוסקים. בספרו אבן יעקב (חגיגה חלק השו"ת מד, תש"ד), כתב שאפשר לגייר נשים שנשואות ליהודים בנישואים אזרחיים ומתכוונות להזדהות עם היהדות, ודחה את המחמירים "שרוצים לומר דכיון דאינו משמר את המצות לאחר מילה וטבילה וקבלת המצות הוי כאילו אינו מקבל את כל המצות". משום ש"בעת מעשה מקבל על עצמו ליכנס תחת כנפי השכינה, דהא מניח את עצמו למול לשם גירות ומקבל להיות יהודי גמור לאלקיו ולתורתו ולעם ישראל, ולכך מהני". אמנם אחר כך כתב (אבן יעקב ר"ה סי' קע"ג, תשי"ד), שלמעשה חדל מלגייר אך לא ביאר מדוע. כפי הנראה היה זה מפני שנוכח לדעת שהגיור אינו מונע מבן הזוג היהודי להתבולל, ואפילו 'זהות יהודית' אינם שומרים. (להלן כו, כא).
• וכן מוכח מדברי הרב יוסף מְשָּׂאשׂ (תרנב-תשלד), רבה של תלמסאן שבאלג'יריה, דיין במקנס שבמרוקו, ורבה של חיפה, שכתב תשובות רבות להתיר את הגיור, ובאחת מהן כתב לגבי גיור נשים נוכריות שהמנהג "לגייר כל הבא להתגייר, פשוט הוא בכל מקום בכל ערי המערב ובכל ערי אלגיריאן וטוניס" (מים חיים, מים קדושים ג, קח). ואין אפשרות לגייר את "כל הבא להתגייר" מבלי שרוב ניכר של המתגיירים לא יקיימו אורח חיים דתי או מסורתי, שעל כן המחמירים באלגי'ר כמו הרב סקאלי כתבו שלא לגיירם. הרב יוסף משאש היה מגדולי הרבנים בדורות האחרונים, כתב תשובות רבות בהלכה ובאגדה. תמך בציונות, והוכיח בעלי מחלוקת שביזו רבנים שתמכו בציונות. (ראו להלן כה, ו).
• כך גם דעת הרב מכלוף אביחצירא (תרנד-תשמ), אב"ד מרקש והסביבה, להקל לגייר נשים שלא ישמרו מצוות כדי להציל מהתבוללות, אלא שהסכים לכך על פי הרב עוזיאל רק אם היהודי והנוכרייה כבר נישאו בנישואים אזרחיים. ובלא נישואין הסכים לגייר רק בני זוג נוכריים שלא התכוונו לשמור מצוות, אבל לא נשים, הואיל והיחוס תלוי בהן. וכן עולה מתשובתו בשו"ת יפה שעה יו"ד סז. (ראו להלן כה, כה).
• ולכך נטה הרב יצחק הכהןהוברמן (תרנו-תשלז), שהיה רב בפולין, במחנות העקורים, וברעננה. בשו"ת בן לאשרי (מז-מט; סא; פה), העלה את שאלת גיור נוכריות שהתקשרו עם יהודים שהצילו בשואה, אלא שאותם יהודים היו חילוניים לגמרי, "ואם כן איך נעשה שקר שתשמור הגיורת הדת בעוד שבעלה הישראל מלידה אינו שומרו", "ואיככה תשמור את עצמה בטומאה, אם בעלה כפרד, אין לו כי אם מטה אחת וכיוצא בזה". הוא נטה לגיירן בגלל מידותיהן הטובות, אך ביקש הסכמה לכך, וקיבל מהרב שלמה דוד כהנא. (להלן כג, יז).

לעיתים התעוררו ויכוחים סביב שאלת הגיור, ומתוך דברי המחמירים שהקשו על המקילים למדנו שאכן כדי להציל מהתבוללות המקילים קבלו גרים שהיה ידוע שלא ישמרו אורח חיים דתי או מסורתי.

• כן מתברר מדברי הרב אלתר שפירא (תריד-תרצו), שביקש את חוות דעתם של ארבעה רבנים מחבריו בשאלה שהגיעה אליו אודות "איש אחד אשר הוא דר עם נכרית אחת כמה שנים, וכבר ילדה לו בנים, ועתה רוצה שתתגייר וגם לגייר הבנים ולישא אותה בחופה וקידושין, כי האיש הנ"ל רוצה לשמוע עתה לקול אביו ואמו אשר רצונם דוקא שתתגייר". הרב אברהם יעקב הלוי הורוביץ השיב שאין לגיירה, שכן "כפי הנראה שהוא מפריצי זמננו, ואפילו כשתתגייר לא תקבל עליה עול כל המצות להתנהג בדרכי בנות ישראל הכשרות, אם כן אין זה גירות". וכן השיב הרב דוד מנחם באב"ד, הואיל וידוע על הגרים הללו ש"לאחר הגירות יעברו על כל התורה". אולם מנגד, למרות תיאורים אלו, דעת הרב אלתר שפירא שיש לגיירה כדי להציל את היהודי מאיסורים, "ובפרט בדור הזה בדור החדש שיש לחוש שלא יצא לתרבות רעה, בודאי יש להתיר", כפי שכתב בשו"ת קול יהודה כד. הרב אלתר שימש כמנהיג קהילת צ'רנוביץ בירת בוקובינה, שחיו בה כחמישים אלף יהודים. נחשב לפוסק החשוב בסביבתו. היה מקושר לאדמור"ים מגליציה ונודע כאוהב ישראל ותומך ביישוב הארץ. (להלן כ, י-יב).
• וכן הורה על אותה שאלה הרב דוד הלוי איש הורוויץ (תרכא-תרצה), בשו"ת אמרי דוד קכד. ובתשובה נוספת (אמרי דוד קעב, ב), נשאל על מילה וגיור לבן של אב יהודי ואמא נוכרית, והשיב שמצווה לגיירו ושזו זכות עבורו: "ומה שכתב המורה כי אביו ואמו אשר ימרו בתורת ד' יחנכו את בנם גם כן בתוהו לא דרך ללכת ארחות עקלקלות… נפלאת הוא בעיני, תוספות כתבו כי הטבילה לשם גירות הוא זכות גמור, והוא אומר דאפילו המילה אינו זכות גמור? אתמהה. וכי זוטר הוא שמכניסין אותו תחת כנפי השכינה?". הרב הורוויץ היה מגדולי הרבנים והפוסקים בגליציה, רבה של סטניסלב, העמיד תלמידים וסמך רבנים, תמך בציונות. (להלן כ, יג).
• וכן הורה על שאלה זו הרב אליעזר דוד גרינוולד (תרכז-תרפח), רבה של צעהלים וסטמאר, ראש הישיבה הגדולה בטרנסילבניה ומחשובי רבני הונגריה, שרבים מתלמידיו שימשו ברבנות (שו"ת קול יהודה כה). וזאת למרות שבסביבתו היו רבנים שהחמירו, כדוגמת אחיו הגדול בעל 'ערוגת הבושם', כשאחד מנימוקיהם המפורשים להחמיר, שהמתגיירים לא שומרים מצוות. (להלן כ, יד).
• וכן הורה הרב יחזקאל איישישקין (תרכו-תרצה). למד בישיבות ליטא ושימש כרב בקהילה בליטא. כבן 37 היגר לארה"ב ושימש כרב בדטרויט, והיה מרבני 'המזרחי'. בכתב העת 'יגדיל תורה' תרע"ט סי' סד, כתב אודות גיור בן זוג נוכרי, שכל עוד אין אומדנא דמוכח שכל חפצו הוא רק אישות ואינו חפץ ביהדות, אפשר לגיירו ולהשיאם כדי להציל את היהודייה מיציאה לתרבות רעה. ולא הזכיר כלל שעליו להתחייב לקיים אורח חיים דתי, וזאת למרות המצב הרוחני הקשה בארה"ב, ולמרות שמטרת הגיור היא "לעשות נחת רוח להמיוחדת לו, ולהשביע רצון משפחתה". כנגד עמדתו כתב הרב טומשוב, ש"מה שכתב כבוד תורתו הרב, דהכא ודאי יצאו לתרבות רעה, סותר את עיקר דבריו ויסודו. דאם כן אומדנא דמוכח הוא שאינו מגייר את עצמו לשם שמים, רק לשם זנות, כיון דבעת הגירות איננו מקבל עליו עול מצות", ובכך גיורו בטל. הרי שהרב איישישקין התיר בבירור אף כשלא יקיימו אורח חיים דתי, ונשאר בעמדתו שהרי פרסם את דבריו בספרו 'דבר יחזקאל' חלק השו"ת מה, בלי להדפיס לצידה את תגובת הרב טומשוב. (להלן כו, טו-טז).
• וכן דעת הרב משה אריה במברגר (תרכט-תרפד), רבה של שנלנקה בגרמניה, בן ונכד למשפחת הרבנים במברגר. בפולמוס בכתב העת 'וילקט יוסף' י, פח, תמך בעמדה למול ולגייר בנים של יהודי ונוכרייה, אף שסבו הגדול החמיר, כי אין תקווה שיגדלו אותו לתורה. וכן סבר שמצווה להשתדל לגייר את האם הנוכרית כדי להפריש את היהודי מאיסור. ומדובר היה בחילוניים, וכפי שכתב הרב גרוס במפורש ש"לא יקיימו המצוות", ולכן המחמירים באותו פולמוס הורו שלא לגייר. הרי שלדעתו רצוי לגייר ל'זהות יהודית'. (להלן כא, ל; יח, ח).
• וכן דעת הרב צבי דב אייזנר (תרכד-תשטו), נולד בהונגריה והיגר לארה"ב. בכתב העת 'וילקט יוסף' י, קנ, ביאר שיש מקום לגייר נוכרייה שנשואה ליהודי, והתעלם משאלת קיום המצוות, למרות שהמחמירים באותו פולמוס החמירו מסיבה זו. הרי שיש לגייר לדעתו בלא התחייבות לקיים מצוות. וכן בחידושי רצד"א (סימן לה) סיפר שגייר נוכרייה שנשואה ליהודי "איש בליעל" "כחוק המדינה", "וילדו בת, ואֵם האיש הזה היתה מצטערת ביותר על זה, עד כי כפי ששמעתי פעלה כך כי אשת בנה הגויה הסכימה בדעתה לגייר את עצמה". ואמנם תיאר "ביררתי לה מצות הקלות והחמורות וקבלה על עצמה והיא מתאמצת בכל אופן לכנס בדת ישראל", ואף שיבח אותה על מאמציה, אך העיד על הגיור "כי הדבר הזה היה בחפזון". מטבע הדברים, כיוון שבעלה היה חילוני הסיכוי שבפועל תשמור אורח חיים דתי היה קלוש. אמנם מהפולמוס למדנו את דעתו בבירור. (להלן כא, לג; כו, יד).
• וכן הורה הרב חיים יששכר גרוס (תרמ-תרצח) מהונגריה, בשנת תרס"ז בכתב העת 'וילקט יוסף' כרך י, סז, שיש למול את בני היהודים והנוכריות, וכתב שהניסיון לאסור את מילתם אינו מועיל כלל. ואם אפשר יש לשכנע גם את הנשים הנוכריות להתגייר כדי למנוע התבוללות. וביאר שיש שתי תועלות בביצוע המילה וגיור הילדים למרות שלא יקיימו מצוות, האחת להציל את האב מעבירה: "דעל ידי זה נצילו מהעבירה החמורה שמוליד בנים לעבודה זרה, שמכל מקום יהיו גרים", ובאר שלמרות ש"מכל מקום לא יקיימו המצות", אין זו סיבה למנוע הגיור, שהרי "זה היה גם בנישואי ישראלית, כאשר אנו רואים טוב בניהם" (כלומר מצב בניהם). והשנייה, שאולי מתוך כך האם תרצה להתגייר: "…שגם היא תתגייר, מה שאין כן אם ישארו ערלים". וזאת למרות שהיה ידוע שהנשים הנוכריות אינן מקיימות אחר גיורן אורח חיים דתי, וכפי שכתב במפורש לגבי הילדים, ולכן המחמירים באותו פולמוס כתבו לא לגייר. יש לציין שהרב גרוס הכיר את דברי המחמירים וקנאי הונגריה, ושימש כראש ישיבה עם מהרש"ג, ולמרות זאת פרסם דבריו אלה בפומבי. (להלן כא, כט).
• וכן מוכח מדברי הרב חיים פישל אפשטיין (תרלד-תשב), שנשאל על בת זוג של יהודי שהתגיירה, האם אפשר להשיאם. והשיב הרב אפשטיין בשו"ת תשובה שלמה ח"ב אה"ע י, שיש להשיאם, והתיר אף לגייר בנות זוג אלו, והעיד שכך הוא מנהג הרבנים כאשר יש חשש שהיהודי יצא לתרבות רעה. מאוחר יותר תיאר השואל הרב גרינוולד שמדובר היה בשאלתו באשה ש"ברור כיום שלא תשמרה חוקי התורה יותר מבעלה, ולא היה בדעתה כלל לשמור דת קדשנו" (כל בו על אבלות ח"ב עמ' 69). הרב אפשטיין למד בישיבת וולוז'ין, וכיהן כרב בעיירות בליטא, ונחשב לאחד מגדולי הרבנים. בתרפ"ג היגר לארה"ב והתקבל כאחד הפוסקים החשובים. תמך בציונות ובתנועת 'המזרחי'. (להלן כו, יח).
• וכן דעת הרב מנחם מנדל קירשבוים (תרנה-תשג), שכיהן כרב בגליציה ואחר כך כדיין בקהילה הכללית של פרנקפורט דמיין. בשו"ת מנחם משיב א, מב, הורה לגייר את הנשים הנוכריות, ומכרו הרב יעקב ברייש בחלקת יעקב יו"ד קנ, חלק בתוקף ובהרחבה על כך שהתיר לגייר מי ש"לא תתנהג כלל בשום יהדות, כיון שגם בעלה היהודי הלאומי אינו יודע כלל מזה". (להלן כ, כז).
• וכן דעת הרב שלום מְשָּׂאשׂ (תרסט-תשסג), רבה של הקהילה הגדולה שבקזבלנקה, שבשיאה מנתה כשמונים אלף יהודים, ורבה הראשי של מרוקו, שגייר נשים רבות במרוקו. וביאר שחולשת המצב הרוחני שבדור היא סיבה להקל יותר בגיורים אלו, "ואם אמרו בזמנם, קל וחומר בזמן הזה שרבתה הפריצות ותערובת בחורים ובתולות לא יהודים בבתי ספר הנוצרים, ומה יעשה הבן והוא כמעט אנוס, ואם בא מעצמו ודרש לגייר משודכתו והיא גם היא קבלה מרצון, אחרי שעושים לה 'מה ראית' כפי הדין, הרי עלינו החובה לסייעו ולעזור לו שישאר בדת היהדות הוא ובניו אשר ילד, ובמקום להפסיד אחד שיהיה נטמע בין הנוצרים, אנו מצילים משפחה שלימה לקרבה לאמונת ה'" (שו"ת תבואות שמ"ש יו"ד קד). ובעקבות ביקורתו של הרב יהושע מאמאן שציטט כנגדו מהרב יעקב טולידאנו: "ובנידון דידן אנן סהדי שאין כוונתם לקבל עליהן עול מצות, לא קלות ולא חמורות, ואין עושין רק שינוי השם. והראיה, שנשארים ככחם אז כחם עתה וכמעשיהם של חול כך מעשיהם של שבת, ומעולם לא קיימו מצות טבילת מצוה, ואוכלין נבילות וטרפות, אם יזדמנו להם". הרב משאש השיב בשו"ת שמ"ש ומגן ח"ב חו"מ ג, ה, שאכן יש לגייר נשים נוכריות כדי להציל מהתבוללות, "כל שכן וקל וחומר בזמן החירות והדרור הזה הגורם בעוונותינו הרבים הריסת כל הדתות" . וכן עולה בבירור גם ממכתבו של הרב מכלוף אביחצירא אליו (ריח ניחוח עמ' 468), שהרב שלום משאש היה רגיל לגייר נשים שהיו בזוגיות עם יהודים, למרות שעדיין לא נישאו בנישואים אזרחיים, אף ש"אין אנו רואים בהם שום צד של גרות, ועינינו רואות שמאותה שעה שטובלת הנוצרית בשעת גרותה, לא תוסיף עוד לבוא באש ובמים, ולא תשמור הנדה ולא שבת ולא חודש, וכו' וכו'". הרב שלום משאש נחשב גדול רבני מרוקו, ובעשרים וחמש שנותיו האחרונות עלה לכהן כרבה של ירושלים. אמנם לאחר עלייתו לארץ מתוך התחשבות ברבנות הראשית הסתייג בפומבי מגיור נשים נוכריות שלא ישמרו אורח חיים דתי, אולם ישנה עדות ברורה שבפועל המשיך לגייר כפי שנהג במרוקו. (ראו להלן כה, כב-כה).
• וכן הורה הרב אברהם משה פינגרהוט (תרסט-תשכב), שנולד בפולין, כיהן כרב ראשי באלג'יר ואחר כך כסגן ראש בית הדין הגדול בפריז. בשו"ת הרב אברהם משה פינגרהוט יד, תיאר את בעיית נישואי תערובות שקיימת כמעט בכל משפחה באלג'יר, "ובעוונותינו הרבים נתרבו נישואי התערובת, וכמעט אין בית ואין משפחה שכבר לא נמצא נוכרית או נוכרי שנתערבו בהם". וכתב שרוב בני הזוג היהודים אינם מבקשים לגייר את בני זוגם, ואלה שמבקשים לגיירם עושים זאת מחמת לחץ ההורים. הרב פינגרהוט סמך על הרב עוזיאל ועוד רבנים שהקילו, והורה לגיירם, כי "בעת כזאת שקיום היהדות נתמוטט, ונישואי תערובות מתרבים מיום ליום, צריכים אנחנו לבקש חיזוק ולעשות סייג וגדר". חברו, הרב רחמים נאהורי, השיב לאותה שאלה שאין לגייר כי "לא נשאר שום דבר בלב הגיורות האלו, שום דבר ממה שאסר עליה הרב המורה, ולא שמענו שאחר כך שומרת טהרת המשפחה וטובלת לנדתה כדת, ומי יכוף אותה לזה? הרי הבעל היהודי פורק ממנו עול מצוות!" (מובא בשו"ת של הרב פינגרהוט טו). הרב פינגרהוט שלח לרב הרצוג ולרב ניסים את שתי התשובות, וכתב: "הבאתי עמי שתי תשובות, אחת לאיסור שכתב ידידי הרב נהוראי נ"י, ואחת להתיר ממני הצעיר שדנתי בה בתנאים מיוחדים… והנני מבקש מכבוד מעלתכם לדון על השאלה ולחוות את דעתכם דעת תורה הלכה למעשה" (ארכיון המדינה, תיק הרב הרצוג 'שו"ת יורה דעה – גיור', עמ' 106). הרי שהסכים לגייר נוכריות שלא התכוונו לקיים אורח חיים דתי כדי למנוע התבוללות. (להלן יט, טז).
• וכן מוכח מדברי הרב יהושע (פראג'י) פיטוסי (תרסט-תשלא), כיהן כרב וראש ישיבה בתוניס, למד מדעים, בתש"ח עלה לארץ והתמנה לדיין בצפת, ובהמשך לרבה של צפת וחבר מועצת הרבנות הראשית ובמינוי זמני חבר בבית הדין הרבני הגדול לערעורים, עליו ויתר ונותר בצפת. יחד עם הרב קפלן פסק לגייר בת זוג נוכרית של יהודי שחי עמה שנים רבות ולא שמר מצוות. וכן התירו להשיאם ללא המתנת ימי הבחנה, מחשש שלא יעמדו בכך. חברם לבית הדין הרב אברהם שאר ישוב, טען כנגדם שאין לגיירה מפני שאם יש חשש שלא ישמרו הבחנה, ממילא יש לחשוש שלא תקיים מצוות כטהרת המשפחה. והרב פיטוסי השיב לו בהרחבה, ובתוך כך כתב "יקשה גם כן על גדולי האחרונים שהביא בעל משפטי עוזיאל" שהקילו בהבחנה. כמו כן, השתתף בגיור של רינה איתני יחד עם הרב קפלן, כפי שיבואר בסעיף הבא. עמדתו מובאת בהרחבה בספרו שערי ישועה יג-יח; כג; מה. (להלן כח, יא-טו).
• וכן מוכח מפסקיו של הרב אברהם שמחה הכהן קפלן (תרעא-תשמט). הרב קפלן נולד בפולין ולמד בישיבות ליטא, בתש"ח התמנה במקום חותנו לרב ואב"ד של צפת, ושימש בתפקיד ארבעים שנה. יחד עם הרב פיטוסי הורה לגייר את בת הזוג למרות שחברם לבית הדין הרב אברהם שאר ישוב טען שאין לגיירה כי ידוע שלא תקיים מצוות כטהרת המשפחה. עמדתו הובאה בספרו של הרב פיטוסי שערי ישועה יח. (להלן כח, יא-טו). כמו כן הרב קפלן והרב פיטוסי השתתפו בגיורה של רינה איתני וילדיה בבית הדין בטבריה בראשות הרב רפאל קוק, והיה ידוע בכל הארץ שאינה מתכוונת לשמור אורח חיים דתי או מסורתי, שכן היתה פעילת מפא"י ובתחילה סרבה להתגייר מתוך עיקרון (להלן כח, טז-יז).
• וכן מוכח מפועלו של הרב יחייה בן הראש (תרעג-תשס), שרבנים רבים שלחו אליו גרים וגיורות לגיור, והיו שטענו נגדו על שהוא מגייר גרים שאינם שומרים מצוות, אך הוא השיב שכדי להציל מהתבוללות וחטאים חמורים כך צריך לנהוג, וכפי הדרכת גדולי רבני מרוקו. לדוגמה, הרב שמעון חליוואה ביקש מהרב בן הראש שלא יקבל גרים מקהילתם בלי אישור שלהם, כי הגרים האלו "אין בדעתם לשמור הדת, ורק למראית עין וכסות עינים כוונתן". והשיב לו הרב בן הראש: "אנחנו מתכוונים רק לשם שמים וכאשר אמרו רז"ל אין לדיין אלא מה שעיניו רואות… מי שהוא המתייצב לפנינו ורוצה הוא להחזיק בדת אביו שהוא יהודי או להתחנך לבר מצוה, לא טוב להרחיקו ולומר לו שטוב לו שיחזיק בדת אמו הנוצרית ולעבוד עבודה זרה [החמורה כל כך] רח"ל. הדעת אינה סובלת דבר זה, אלא, טוב לקרב אותו ולא להרחיקו". דבריו ומעשיו לוקטו בספר 'ריח ניחוח' שערך הרב חיים אמסלם. הרב בן הראש שימש כדיין ומורה צדק בערי מרוקו, קניטרא, רבאט וקזבלנקה. תמך בציונות. (להלן כה, כז).
• וכן מוכח מכתביו ועוד יותר מהנהגתו של הרב שלמה גורן (תרעח-תשנה). נולד בפולין, בהיותו כבן שבע עלתה משפחתו לארץ, למד בישיבת חברון ונודע כעילוי מיוחד. למד גם פילוסופיה ומתמטיקה. במלחמת השחרור התמנה לרב הראשי לצה"ל, בתשכ"ח נבחר כרבה של תל אביב, ובתשל"ג כרב הראשי האשכנזי. ממעצבי העמדה הציונית דתית ומצוות השירות בצבא. דרש לימוד לקראת הגיור והתחייבות לקיים מצוות, אולם בפועל, בלב כבד וכדי למנוע התבוללות, גייר מאות גרים בקיבוצים החילוניים ובצבא, אף שידע שקרוב לוודאי שלא יקיימו אורח חיים דתי או מסורתי. הרב גורן הותקף על עמדתו מצד המחמירים, אולם עמד על דעתו שהגיורים כהלכה, וביאר שבארץ ישראל יש לנטות לקולא, שכן "סגולה מיוחדת נועדת לארץ ישראל שמכשרת את הגרים", וכפי שאמרו במסכת גרים ד, ד: "חביבה ארץ ישראל שהיא מכשרת גרים". וזאת משום שבארץ ישראל אפשר להעריך שהגר יישאר קשור ליהדות ויתחזק במשך הזמן. (ראו להלן כח, כה).
• וכן נראית דעת הרב אהרן בן חסין (תרנא-תשכד) רבה של מוגאדור שבמרוקו, שגייר בת זוג נוכרייה כשהיה ברור שלא תשמור כלל מצוות, כפי שעולה ממכתבו של הרב מכלוף אביחצירא אליו. וכן הסכים לגייר קטן ובלבד שכבר יגיע לגיל שיכול להסכים לגיור ולטבול בעצמו, בלי לדרוש את גיור האם או התחייבות לחינוך דתי, כמבואר בספרו מטה אהרן סימנים יא-יג. (להלן כה, כו).

כן עולה מדעת שלושת הרבנים שהסכימו לגיור חמישים ילדים ונערים מקופנהגן "שאין אחד מהם שאינו מחלל שבת ואין אחד מהם שאין אוכל נבלות וטרפות":

• הרב טוביה לווינשטיין (תרכד-תשיג), היה רב בקופנהגן, והוא ביקש משלושה מרבותיו שיסכימו לגיור חמישים הנערים לשם 'זהות יהודית'. אמנם כתב שמכאן ואילך יגייר רק מי שמתכוון לשמור מצוות, ומשמע כמסורתי, הרי שהורה להקל בשעת דחק מיוחדת. אולם כיוון שבפועל הורה לגייר בשעת הדחק לשם 'זהות יהודית', מקומו כאן. והסכימו לדבריו שני הרבנים הבאים ורד"צ הופמן. הרב ד"ר לווינשטיין שימש אחר כך כרב בציריך והיה ממקימי 'אגודת ישראל'. (להלן יח, כא-כג).
• הרב צבי הירש רבינוביץ (תרח-תרע), בנו של הרב יצחק אלחנן ספקטור שמילא את מקומו אחריו כרבה של קובנה, היה אחד משלושת הרבנים שהסכים לרב לווינשטיין מקופנהגן, שכדי לגדור מכאן ואילך את נישואי התערובת, אפשר לגייר חמישים ילדים ונערים עד גיל 17, "שהמה מוחזקים ליהודים כי הולכים לבית הספר של יהודים ומתפללים בבית הכנסת", למרות ש"ידוע לכל שיחללו את השבת ושיאכלו טריפות". כלומר לשם 'זהות יהודית'. (ראו להלן יח, כה).
• וכן היתה דעת הרב מרדכי עמרם (מרקוס) הירש (תקצג-תרסט), שהיה הרב השלישי שהסכים לגייר את חמישים הנערים מקופנהגן לשם 'זהות יהודית'. ואף שכתב בתשובה אחרת שיש לגייר לשם קיום מצוות חמורות וקלות, שבת וכשרות. יש להבין שכך רצה מלכתחילה, אבל בשעת הדחק היקל לגייר אף לשם 'זהות יהודית'. אמנם אפשר ששעת הדחק לדעתו היא מקרה יותר דחוק מאשר אצל שאר המקילים. הרב הירש נולד ולמד בהונגריה, כיהן כרב בקהילות בהונגריה, בפראג, ובהמשך כרבה של המבורג. תמך בשילוב לימודי מדע. (להלן יח, כז).

יח – קבוצה ד, ג – הנסיבות מוכיחות

לאחר שהוכחנו מדברי הרבנים שמסיבות צדדיות הוצרכו לבאר שכדי למנוע התבוללות הם מורים לגייר גם גרים שלא צפוי שישמרו אורח חיים דתי או מסורתי, נמשיך להביא את דבריהם של הרבנים המקילים שמתוך נסיבות השאלה עולה שקרוב לוודאי שהמתגיירות לא ישמרו אורח חיים דתי, והסיכוי שישמרו אף אורח חיים מסורתי נמוך. לדוגמא, כאשר השאלה היא אודות חייל שחי במשך שנים בצבא נוכרי שבו אין שומרים מצוות בסיסיות כמו שבת, כשרות ותפילות, והוא גם חי עם נוכרייה כמה שנים, קשה מאוד להניח שאם יגיירו אותה יקפצו מחיים חילוניים לאורח חיים דתי. לא זו בלבד, אלא שאם היתה נדרשת התחייבות לקיום אורח חיים דתי, בנסיבות אלו היו הרבנים חייבים לציין זאת בתשובתם. לפיכך מוכרחים להסיק, שהרבנים שהקילו לגיירן הקילו בכך למרות שידעו שלא יקיימו אורח חיים דתי, וכנראה גם לא אורח חיים מסורתי, אלא יהיו בעלי 'זהות יהודית'. (ראו להלן יז, כא; כג).

• כן דעת הרב שלמה קלוגר מגליציה (תקמו-תרכט), שהיה מגדולי המשיבים בדורו ואחד הראשונים שעסק בשאלת גיור בנות זוג נוכריות. בשו"ת טוב טעם ודעת (מהדורא קמא רל), נשאל לגבי יהודי שהיה חייל במשך שנים בין הגויים ו"דעתו קלה", והתקשר עם נוכרייה וכבר נכשל עימה, ויש חשש שאם לא יגיירו אותה, ימיר דתו כדי לשאתה. ורש"ק פסק שניתן לגיירה ולהשיאם. תשובתו צוטטה רבות. יש להוסיף, שבביאור למגילת רות כתב רש"ק שהעיקר שהגיורת תעזוב את העבודה זרה, "ואז אף אם לא תתקיים שאר המצות – הוי בכלל כל ישראל". (להלן כ, ב).
• וכן דעת הרב אריה לייב ברוידא (תרא-תרפח), בשו"ת מצפה אריה תניינא יו"ד מא, שהורה לגייר נוכרייה שדרה יחד עם חייל יהודי ואף ילדה לו בת, ומכיוון "שהדבר הזה הוא למורת רוח לאמו, והיא אינה מתרצית בכך", רצה שתתגייר. בתשובה נוספת (מצפה אריה תניינא אה"ע מג), השיג על קונטרס 'וכתורה יעשה' לרב שלום קוטנא, והתיר לגייר קטנים אף שאמם אינה מתגיירת. הרב ברוידא היה מגדולי הרבנים והפוסקים בגליציה. נבחר אחר הרב שמלקיש לרבה של הקהילה היהודית הגדולה שבלבוב, בירת גליציה המזרחית. התנגד להפרדת הקהילות בין דתיים לחילוניים ורפורמים. (להלן כ, ח).
• וכן דעת הרב ד"ר יעקב נאכט (תרלב-תשיט), שהעלה את השאלה בפני הרב ברוידא ורצה להקל בזה. הרב נאכט היה רב בקהילות במולדובה ובוקובינה, ופעל למען היהדות והציונות. (להלן כ, ז).
• וכן דעת הרב דוד פִּיפָאנוֹ (תריא-תרפה), בשו"ת אבני האפוד מהדו"ת אה"ע יג, ח, שנשאל על גיור אשה נוכרייה מרוסיה שחיה עם יהודי כבר שנתיים "לעיני כל העם כדרך איש ואשה". ועל סמך מעשה רב ממהר"ם פארדו, התיר לבית הדין לגייר אותה, וקידשו אותם באותו יום בלא להמתין שבעה נקיים, "יען שהיו רוצים ליסע לעירם, ואם ימתינו בה על הז' נקיים, יכנסו ימי הפסח ולא יוכלו להזדוג ולקדשה כדין". וסיפר שכך נהגו במקרים דומים גם בקושטא. כיוצא בזה נשאל בשו"ת אבני האפוד שם יג, י, לגבי נוכרית שנישאה ליהודי בנישואין אזרחיים, ולאחר כחודשיים החליטו שתתגייר, כש"הדבר ברור שלא יפרדו זה מזה", והורה שאפשר לגיירה ומיד לחתנם בלא שלושה חודשי הבחנה. עוד נשאל (אבני האפוד ח"ב, נושא האפוד כד) על נוכרייה מעוברת שרצתה להתגייר, ובית הדין גיירו אותה למרות ש"לא רצתה להגיד למי הרה". לאחר מכן נודע שנכנסה להריון מכהן שלא הקשיב לבית הדין שכהן אסור בגיורת, "ועדיין הוא עומד במרדו וחי עמה". הרב פיפאנו לא העלה את שאלת קיום המצוות במסגרת אורח חיים דתי או מסורתי, למרות שהנסיבות מעידות בבירור שלא יקיימו. הרב פִּיפָאנוֹ נולד בסלוניקי והיה מרבניה, ובמשך כעשרים וחמש שנה שימש כפוסק החשוב בבולגריה, ובשלוש שנותיו האחרונות כרבה הראשי. (להלן כד, כג).
• וכן דעת הרב שלמה דוד פוזנר (תריב-תרצה), מפולין והגיע לארה"ב, שם נודע כאחד מזקני חשובי הרבנים. תמך בציונות ובמזרחי. כך מוכח ממה שהורה בספרו (אשד הנהר עמ' 193) לגייר אשה נוכרית של רופא שהתחתן עמה בנישואין אזרחיים בניגוד להפצרת הוריו, ורק בהשפעת אביו הסכים למול את בנו, ואף אשתו הסכימה להתגייר. כששמע הסבא שעל הזוג לפרוש שלושה חודשים לאחר הגיור, "כמעט התעלף מרוב צערו", ואמר שברור לו שלא יפרשו, ו"צעק מכאב לבו כי בשביל זה ישאר בנו בטומאתו ויביא זרע פסול לעולם". מכך שלא הוזכר דבר על קיום מצוות, על אף שהנסיבות מוכיחות שלא יקיימו אורח חיים דתי או מסורתי, עולה בבירור שהגיור היה לשם 'זהות יהודית'. (להלן כו, ח).
• וכן דעת הרב מאיר לרנר (תריז-תרצ), מגרמניה, שהורה בשו"ת הדר כרמל יו"ד נז; נח; סב, לגייר נשים נוכריות וילדיהן, כאשר הנסיבות מוכיחות שהיהודי לכל היותר הוא מסורתי, ומשמע שהגיור לקיום מצוות ברמה של 'זהות יהודית'. הרב לרנר היה תלמיד של הרב הילדסהיימר וחתן משפחת רש"ר הירש. תמך בעמדה החרדית לגבי הפרדת קהילות, ותמך ביישוב הארץ בלא קשר לציונות. ותמך כמובן בלימודי מדע, והיה בעצמו ד"ר. (ראו להלן יח, יג).
• וכן דעת הרב יהושע הלוי הירשהורן (תרנד-תשכט). בשו"ת ממעיני ישועה נז (משנת תרצ"ד), כתב שיש למול בן של יהודי ונוכרייה, מתוך תקווה שאולי בהמשך יסכים האב לגיירו בטבילה ואז גם האם תתגייר, שאם לא כן יש חשש שהאב יתבולל. מכלל הסיפור עולה שהם חילוניים, והסכים לגיירם לשם 'זהות יהודית'. הרב הירשהורן נולד בגליציה, בשנת תרפ"א היגר למונטריאול, ושימש כרב קהילות ובהמשך ראש ועד הרבנים בעיר. תמך במזרחי. (להלן כו, לג).
• וכן דעת הרב ברוך קונשטט (תרמה-תשכז). נולד בפרשבורג ולמד בישיבתה המפורסמת. כיהן כרב בגרמניה, ואחר השואה עלה לירושלים והקים את ישיבת 'קול תורה'. בשו"ת יענה ברוך נב; נד, לגבי גיור אשה נוכרייה ובן של נוכרייה ויהודי, תיאר את בן הזוג היהודי שמחלל שבת כאחד הריקים ולא הפריע לו לחיות עם נוכרייה כמה שנים ולהוליד עמה ילדים. ומדבריו מוכח שיש לגייר כדי להציל מהתבוללות, בלא התחייבות לקיים אורח חיים דתי, כאשר יש סיכוי שיקיימו אורח חיים של מסורתי או בעל 'זהות יהודית'. (ראו להלן יח, יט).

וכן מוכח מדברי הרבנים שהקילו לגייר את הנשים הנוכריות שנמצאות בקשר עם יהודי כמדיניות כללית, בלא לדרוש מבית הדין לוודא שהמתגיירת שבאה לפניו תשמור מצוות, וזאת למרות שברור שרוב ככל היהודים שחיו עם נוכריות לא שמרו מצוות, והניסיון הראה שנשים אלו אחר גיורן אינן שומרות מצוות. מצבם הדתי הגרוע מוכח מכך שרבים מהפוסקים אף ציינו בשאלתם שאם לא נגייר את האשה הבעל ישתמד. ומכיוון שדברי פוסקים אלו נוסחו כהוראה גורפת ובלא הסתייגות, ברור שאין כוונתם דווקא למקרה יוצא דופן של מתגייר שבכוונתו לשמור מצוות, הרי שמוכרחים לומר שלדעתם בשעת הדחק של חשש התבוללות, יש לגייר לשם 'זהות יהודית'.

• כך מבואר בדברי הרב גבריאל אדלר (תקמט-תרכ), שנולד בגרמניה וכיהן כרב בקהילות בשוויץ. הוא הורה למול בנים של נוכריות שנשואות ליהודים, כדי לעודד את גיור הבנים בהמשך וכדי למנוע את התבוללות האבות שכן הם פוחזים ועלולים להגיע לכך. וכן עודד את גיור הנשים הנוכריות. מאמרו פורסם בשנת תרי"ב, בכתב העת התורני 'שומר ציון הנאמן' (ד, קכד-קכה). (להלן יט, ב).
• וכן דעת אחיו הרב נתן מרקוס אדלר (תקסג-תרנ), נולד בגרמניה וכיהן כרבה הראשי של בריטניה ומושבותיה. עמדתו היתה שמלכתחילה יש לדחות את גיור בנות הזוג, ולכן השהה את בקשות הגיור ששה חודשים. אך אם ראה שאין אפשרות לנתקם, הסכים לגיירן כדי למנוע התבוללות. כיוון שמדובר במדיניות כללית, וככלל היהודים שנשאו נוכריות היו חילוניים, הרי שהוא ואחיו הסכימו לגייר גרים שיקיימו מצוות כבעלי 'זהות יהודית' בלבד (להלן יט, ג).
• כך מבואר בדברי הרב אברהם יצחק גליק (תקפו-תרסט), שכתב בשו"ת יד יצחק ב, רנו, שמנהג הרבנים לעודד גיור במקרים אלה ולגייר "בלי מניעה", "כדי שלא יטמעו בין העכו"ם". וכיוון שכתב זאת ככלל ובלא ביקורת, וידוע שרוב הנשים המתגיירות לא שמרו מצוות, מוכח שהיקל. הרב גליק היה רבה של טולצ'ווה שבהונגריה, ומגדולי הפוסקים והמשיבים בהונגריה. (להלן כא, ג).
• וכן מוכח מדברי הרב חיים בלייח (תקצג-תרפ), בתשובה שאבדה ונמצאה בעיזבונו של הרב אברהם משה פינגרהוט, שיש לגייר את הנשים הנוכריות. וזו היתה מדיניות כללית כפי שכתב "מקבלים לכתחילה כל מי שבא להתגייר", ו"מקבלים כל מיני גרים לכתחילה". וכן העיד עליו הרב יוסף משאש (אוצר המכתבים ב, תשסה). הרב בלייח היה רב ואב"ד תלמסאן ומגדולי רבני אלג'יריה. (להלן כה, ג).
• וכן מוכח מדברי הרב שלמה צבי (הירש) שיק (תרד-תרעו), בשו"ת רשב"ן אה"ע לז (משנת תרנ"ז) שנשאל בעקבות מקרה מסוים של גיור ומחאה כנגדו, אם הגיור ראוי ואיך יש לנהוג בעתיד, "יען שבימינו ניתן החירות להתגייר יתרמה (יארע) כזאת הרבה במדינה". בתשובתו הורה ככלל לגייר נשים נוכריות של יהודים חילוניים. רשב"ן היה מרבני הונגריה, התנגד להפרדת הקהילות ותמך בציונות ובלימודי מדע. (ראו להלן כא, ד).
• וכך דעת הרב צבי פישר (תרא-תרסב) שהוא השואל שביקש את תמיכת הרשב"ן לגיור. (להלן כא, ה).
• וכן הורה הרב אליהו בכור חזן (תרה-תרסח), בספרו נוה שלום רסח, הלכות גרים ב, ובשו"ת תעלומות לב ג, יו"ד כט-לב, ביחס לכלל הנשים הנוכריות החיות עם סוחרים יהודיים שהזדמנו למצרים וחיים "בלא תורה ובלא אישה" ומבקשות להתגייר, ש"ראוי לקבלם ולגיירם" אף שכל גיורן הוא "רק כדי להינשא לו ולא לשם שמיים". הרב חזן היה מגדולי הפוסקים והרבנים הספרדים בדורו. כיהן כרב בטריפולי ושנים רבות באלכסנדריה. יש לציין שהרב חנניה גבריאל העיד על רבני מצרים שבדורו ושבדור שלפניו שגיירו גרים שחיו כחילוניים (מנחת הח"ג ח"ב אה"ע ב). ואמנם לא הזכירם בשמותם, אך ברור שכוונתו לרב אליהו בכור חזן ולרב רפאל אהרן בן שמעון. (להלן כד, ג).
• וכן הורה חברו הרב רפאל אהרן בן שמעון (תרז-תרפט), שכיהן כרבה של קהילת קהיר, בספרו נהר מצרים הלכות גרים ה, "אנחנו מקבלים לגייר את האשה והבנים הגם שכל מבין יודע סיבת גירות האשה", "ואף על פי שאנחנו יודעים דברים שבלב, אין אנחנו מדקדקים הרבה. ו'עת לעשות לה' הפרו תורתך' כתיב". בדבריו ציין שמדובר באנשים שיש חשש שישתמדו אם לא נגייר את נשותיהם, ושזוהי מדיניות רבני מצרים בדורו ובדור הקודם: "וכן עשו גם הדורות שקדמונו, וכאשר כתב כל זה רב אחאי גאון בספרו 'נוה שלום' הלכות גרים סעיף ב', יעו"ש בדבריו המצודקים… וכן עשינו פעמים רבות, כי לדאבון לבב אין ביכלתנו להעמיד דגל הדת על תלה". (להלן כד, ד).
• וכן דעת הרב רפאל אנקווה (תרח-תרצה) רבה הראשי הראשון של מרוקו, כפי שכתב בשם בית דינו לדייני קזבלנקה (המכתב הובא בשו"ת תבואות שמ"ש יו"ד קד), אודות שאלתם אם לגייר נוכריות שהתקשרו לבחורים יהודים, שהיהודי הוא "בחור אחד מילדי הזמן ההולך בשרירות לבו". "הדבר מסור ביד מעלתכם לרחק או לקרב לפי עיניכם הפקוחות", ואם "יש סכנה בדבר או ימיר טוב ברע", אזי "אנחנו מסכימים ומעריבים לדעתכם הישרה מטעם מוטב שיאכלו בשר שחוטות וכו'", וכפי שכתב לגייר נערה נוצרייה שהתאהבה ביהודי ולחתנם, אף על פי שגרו בברזיל, במקום שאפילו בית ספר יהודי לא היה (שו"ת תועפות ראם נב). (להלן כה, יא; יג).
• וכן כתב הרב חזקיה שבתי (תרכב-תשטו) בשו"ת דברי חזקיהו ח"ב יו"ד א, לגייר בנות זוג נוכריות למרות שהיה חשש ניכר שלא ישמרו כלל מצוות, מתוך תקווה שישמרו מצוות שמבטאות את זהותן היהודית, והסתמך על רבני מצרים. הרב שבתי שימש כשד"ר במשך שנים והגיע לקהילות רבות בעולם, בהמשך שימש כחכם באשי בטריפולי שבלוב, ובחלב שבסוריה. ואחר כך שימש כראב"ד עדת הספרדים בירושלים. (להלן כד, יא).
• וכן כתב הרב יעקב ארגואיטי (תרכב-תשד), מגדולי רבני טורקיה ורבה של קושטא. בשו"ת 'ירך יעקב' יו"ד ו, הזכיר את דעת המקילים והמחמירים, וביניהם אף כאלו שדיברו בפירוש על כך שהמתגיירים אינם שומרים אורח חיים דתי, וכתב שנוהגים להקל לגייר כדי למנוע התבוללות: "אנו מקבלים אותה דשמא וקרוב לודאי שילך הוא אחריה ואחרי עצתה. או אם יבא איש נכרי להתגייר גם כן ועיניו נתן באחת מבנות ישראל אפשר שתלך היא אחריו, משום הכי אמרנו לבחור הרע במיעוטו והסכמנו לקבל אותם להיות מקהל גרים". הרי שהתיר לגייר לשם 'זהות יהודית'. (להלן כד, כה).
• וכן מוכח מדברי הרב יוסף אהרן טאראן (תרל-תרפז), מאוקריאנה ששימש כרב במושבות הברון הירש בארגנטינה, ובשו"ת זכרון יוסף ח"ב (עמ' ט-יב), הורה לגייר את הנשים הנוכריות וילדיהן, משום ששעת הדחק כדיעבד דמי, "ובפרט בעוונותינו הרבים בדור חפשי ודור יתום כזה". וזאת למרות שהיה ידוע שלא ישמרו אורח חיים דתי או מסורתי, כפי שמוכח מדבריו וכפי שהעיד באותם הימים הרב גולדמן, שעל כן החמיר שלא לגיירן. (להלן כז, ב).
• וכן מוכח מדברי הרב רפאל דוד סבאן (תרלז-תשך), מגדולי רבני טורקיה. במכתבו (הובא בשו"ת לקט חיים ג), כתב שמנהגו לגייר את הנשים הנוכריות שכך פשטה ההוראה. והעלה סברה שיש לגייר גם נוכרייה שקשורה לכהן, למרות שלא יהיה אפשר להשיאם, וזאת משום שבעתיד ישכחו שילדיה אינם יהודים ויתחתנו איתם. מכך שהסכים להוראה הרווחת לגייר את הנשים הנוכריות, וידוע שכמעט כולן לא שמרו אורח חיים דתי, מוכח שהגיור שלהן היה מתוך ידיעה שיקיימו מצוות כבעלי 'זהות יהודית'. הרב סבאן תמך ביישוב הארץ ואף התבקש לכהן כרבה הספרדי של תל אביב אחר הרב עוזיאל, אלא שמתוך אחריות לקהילתו נשאר בתפקידו כרבה של קושטא ואח"כ טורקיה כולה. (להלן כד, כו).
• וכן כתב הרב אהרן משה קיסילוב (תרכו-תשט), בשו"ת משברי ים טו, שהמנהג ככלל לגייר בני זוג לשם אישות, ורק כאשר הרופא הורה שאי אפשר למולו הורה לבסוף שלא לגיירו, שמא כל הגרים לשם אישות יבקשו מרופא אישור כדי להיפטר מברית. הרי שככלל דעתו לגייר, למרות שמדובר בגרים שאם היה אפשר, היו מבקשים אישור שלא למול. ואמנם דעתו של הרב קיסילוב לא היתה נוחה מגיורים אלו, אך העיד שהמנהג לגייר כדי להציל מהתבוללות: "ובכלל עלינו להתרחק בכל האפשר לקבל גרים כאלו, שידוע שרוב הגרים הבאים להתגייר בימינו לא משום אהבתם לדת ישראל באמת, רק על הרוב סיבות אחרות בדבר, משום אשה או דומה לזה. ואף שמלמדים אותם לומר בפני בית דין שאוהבים את דת ישראל, ומטעמים ידועים אין אנו דוחים אותם, שהרי בדיעבד גם בכהאי גוונא הוי גר". הרב קיסילוב נולד ברוסיה, למד בישיבות ליטא, כיהן כרב קהילות ברוסיה הלבנה, ואח"כ בחרבין שבסין, והיה רב ראשי לכל אזור המזרח הרחוק. תמך בציונות. (להלן כג, יא).
• וכן הורה הרב נתן נטע אולבסקי (תרמא-תשכו), בשו"ת חיי עולם נטע כו-כח, בדיון עם הרב קיסילוב, לגייר ככלל בני זוג לשם אישות, אבל כאשר המתגייר טען שרופא הורה שאי אפשר למולו, לא הסכים לגיירו, גם משום החשש שכל הגרים לשם אישות יבקשו מרופא אישור כדי להיפטר מברית. הרי שהורה ככלל לגייר, למרות שמדובר בגרים שאם היה אפשר, היו מבקשים אישור שלא למול. וכן העיד ש"ענין הגירות בזמננו הויא מפני חשקת שכם…". הרב אולובסקי נולד בפלך ז'יטומיר שבאוקראינה, למד אצל אביו וסבו ובישיבת רמיילס בוילנא. שימש כרב באירקוטסק שבסיביר, ונודע כגדול בהלכה, והשיב לשאלות מכל בריה"מ. בתרצ"א עבר למוסקבה. ספרו הודפס מתוך מאתים מכתבים נפרדים ששלח מבריה"מ לוילנא, והסכימו לו גדולי הרבנים. (להלן כג, יא).
• וכן דעת הרב שלמה סדובסקי (תרמ-תשז), מרוסיה הלבנה וארה"ב, בספרו 'פרפראות לחכמה וגופי הלכות' (תרע"ח, עמ' 63-64), שכתב כמדיניות שיש מקום להקל לגייר נשים נוכריות כדי שבעליהן היהודים לא יבלו רוב שנותיהם בחיים של הפקר. הרב סדובסקי שימש בתחילה כר"מ בישיבת 'תומכי תמימים' בליובאוויטש, ואחר כך היגר לארה"ב וכיהן כרב קהילה, היה פעיל בתנועת 'המזרחי' למען ארץ ישראל. (להלן כו, כב).
• וכן הסכים לדבריו הרב גבריאל זאב מרגליות (תרח-תרצה), מליטא וארה"ב, ואף הוסיף וסיפר שגייר נוכרייה כזו והשיאה ליהודי, וביאר שזה כדי להצילו מאיסורים חמורים. הרב מרגליות שימש ברבנויות בסביבת ליטא ותמך בתחילה בציונות ואח"כ הפך למתנגד תקיף. לאחר שהיגר לארה"ב נחשב לאחד ממנהיגי הרבנים, ונודע כבעל עמדות תקיפות בהלכה. (להלן כו, כג).
• וכן דעת הרב שאול אבן דנאן (תרמ-תשלב), רבה הראשי של מרוקו, בעל שו"ת הגם שאול. בהנחיות לכלל רבני מרוקו הורה שיש לגייר לפי ראות עיני בית הדין, ואין לוותר בגיור נשים אלא רק "באופן הכי מוכרח לתקון המשפחה" (ריח ניחוח עמ' 469). כיוון שידוע היה שכלל המתגיירות אינן מקיימות אורח חיים דתי, הרי שלתיקון המשפחה הורה לגיירן, לפי עיני בית הדין, היינו שיראה שכוונתן להיות בעלות 'זהות יהודית'. (להלן כה, כ). יש לציין שהרב המשמ"ח אליקים העיד על מנהג אביו של הרב שאול, הרב שלמה אבן דנאן לגייר נשים שלא תקיימנה אורח חיים דתי.
• וכן כתב הרב שם טוב גאגין (תרמה-תשיג), בספרו כתר שם טוב (ג, עמ' 109-110), שנוהגים לגייר למכביר את בנות ובני הזוג הנוכריים בארצות המערב ובארה"ב, למרות ש"הרבנים יודעים כי אלו הגרים מקבלים עליהם להתגייר משום שנפלו ברשת האהבה הגשמית, ולא למען אהבת ה' והתורה", וזאת כדי להציל את בני הזוג היהודים וזרעם מלאבד בגויים. כיוון שידוע שרובם לא קיימו אורח חיים דתי או מסורתי, הרי שנהגו לגייר לשם 'זהות יהודית'. הרב גאגין נולד ולמד בירושלים, שימש כדיין בקהיר, ואח"כ כרב בקהילות ספרדיות באנגליה ואב"ד הקהילה הספרדית בלונדון. (להלן כד, יג).
• כיוצא בזה הורה למעשה הרב דוד שפרבר (תרלז-תשכב), מגליציה ורומניה, בשו"ת אפרקסתא דעניא ח"ג יו"ד קצ-קצא, לגייר את האשה הנוכרייה, כדי להציל את היהודי שאינו דתי מהתבוללות, ושכן נהגו הרבנים, כמבואר בשו"ת יד יצחק ח"ב רנו, א, ותשורת ש"י תניינא ג. ו"פשיטא דמי שנותן עיניו באשה נכרית לאו מכת היראים הוא, ובודאי הוא מקלי הדעת, ולא פעם ולא שתיים התרפק עליה, וקלי דעת כאלו רחמנא ליצלן, הנקל לו להיות בוגד גם בדתו ובעמו בהיותו שוגה בזרה, דמי מעכב על ידו, כל שכן בשאינו צריך לאביו זה עידן ועדנים. ומכל שכן במדינה שכבר שכיח רחמנא ליצלן בוגדים ופוחזים כאלה. וקרוב לודאי שגם הערלת הזאת בטוחה בו שלא יעזבנה בכל גווני, בין על ידי המרה או כדומה דשכיחא בעוונותינו הרבים במחוזות אלו. ויש לומר דמדבאה לבית דין להתגייר שמע מינה דיש לה נטייה לבבית לדת ישראל". כלומר כיוון שמדובר בדור פוחז התיר לגייר לשם 'זהות יהודית'. וכן כתב (שם, קפט) שהוא נוהג לקבל גרים אף ש"מרובם לא היה לי קורת רוח". הרב שפרבר עלה בסוף ימיו לארץ והיה שותף ב'מועצת גדולי התורה' של 'אגודת ישראל'. (להלן כג, טו).
• וכן הורה הרב רחמים חי חויתה הכהן (תרסא-תשיט), רבה של ג'רבה בתוניסיה, בספרו זכרי כהונה מערכת ג, ט-י, "בזמן הזה ובמקומות החופש", לגייר נוכריות שבזוגיות עם יהודים, והסתמך בין היתר על תשובת הרב צירלסון. (להלן כה, כט).
• וכן כתב הרב יעקב משה פרייברג (תרס-תשנד), מפולין, שעלה לארץ בשואה וכיהן כרב בתל אביב וכחבר מועצת הרבנות בעיר. בכתב העת 'הנאמן' (שנה יא, גליון יד, מתשי"ט), האריך לבאר שאפשר לגייר בני ובנות זוג נוכרים שמבקשים להתגייר, למרות שלכאורה גיורם לשם אישות וחל עליהם איסור 'נטען', ואף אסור לדחותם. וכיוון שהיה ידוע שככלל בני הזוג המעורבים לא קיימו אורח חיים דתי או מסורתי, עולה שהסכים לגיירם לשם 'זהות יהודית'. (להלן כח, יח).
• וכן דעת הרב שמואל היבנר (תרנב-תשמג), מגליציה וארה"ב. בכתב העת 'הדרום' (ה-ו תשי"ח), כתב מאמר "לשאלת הגיור במדינת ישראל", והאריך בדין גיור לשם אישות ו'נטען', והתעלם לגמרי משאלת ההתחייבות לקיים מצוות, למרות שהיה ידוע שהגרים רובם ככולם אינם שומרים מצוות. למעשה הורה, שהואיל ומדובר בשעת הדחק, ושעת הדחק כדיעבד דמי, יש לגייר את הנשים הנוכריות. הרב היבנר למד בישיבת בראדשין שבגליציה, בתרפ"א החל ללמוד בבית המדרש לרבנים בראשות הרב הילדסהיימר. לאחר השואה בתש"ז היגר לארה"ב והתמנה לרב בית כנסת. חיבר שו"ת "נימוקי שמואל". (להלן כו, לב).
• וכן עולה מדברי הרב חיים כדיר מצליח מאזוז (תרעב-תשלא), מייסד ישיבת 'כסא רחמים'. בשו"ת איש מצליח ח"א יו"ד לא; ח"ב יו"ד לח; מב, העיד שגיור הנשים הנוכריות כדי להציל מהתבוללות, הוא "מעשים בכל יום פה" בתוניסיה, וזאת מבלי להזכיר התחייבות לקיום אורח חיים דתי. גם מתשובותיו לעניין גיור קטנים (ח"א יו"ד לב; ח"ב יו"ד מב), עולה בבירור שנהגו לגייר בנות זוג וקטנים לשם שמירת מצוות כבעלי 'זהות יהודית', שכן לשיטתו כל אדם ש"מתאמץ להתגייר" "צריכין לקבלו", וזאת "אף על פי שאינה מתגיירת עמו" ואביו הוא "יהודי למחצה", כי די לו "להאמין באל אחד, ולאחוז במקצת מצות, אבל נכשל בחילול שבת ונבלות וטרפות". (להלן כה, ל).
• וכן דעת הרב עובדיה יוסף (תרפא-תשעד). למד בירושלים בישיבת פורת יוסף, ובגיל עשרים נסמך לרבנות ודיינות על ידי הרב עוזיאל והרב עזרא עטייה. בתש"ז על פי בקשת הרב עוזיאל שימש כסגן הרב הראשי במצרים. בתש"י חזר לארץ, ולאחר זמן התמנה לדיין בבית הדין האזורי בפתח תקווה, ואח"כ בירושלים ובבית הדין הגדול. בתשכ"ט נבחר כרבה של תל אביב-יפו, ובתשל"ג כראשון לציון. חיבר ספרים חשובים מאוד: שו"ת יביע אומר, ספרי חזון עובדיה ועוד. בהמשך נעשה מנהיג תנועת ש"ס. נחשב לאחד מגדולי הפוסקים בדורות האחרונים. אמנם העדיף לעמעם את דבריו: "לאמיתו של דבר כל הענין הזה הוא מהדברים שהשתיקה יפה להם, שאין לך מידה יפה מן הצניעות" ולכן לא כתב במפורש שיש לגייר בשעת הדחק ל'זהות יהודית', אולם כך עולה מתשובותיו ביבי"א ח"א יו"ד יט, שם כתב במפורש שהגרים אינם שומרים אורח חיים דתי ובקושי מסורתי ושהמנהג לגיירם. וכן עולה מח"ב אה"ע ג, שם כתב שאף ש"יש לחוש שימשיכו בחילול שבתות ויום טוב, ולהתגאל במאכלות אסורות", מכל מקום "עתה פשט המנהג לקבל גרים כאלה, וכמו שכתב הרב הגאון מרא דאתרא בספר נהר מצרים". וכן עולה מיבי"א חלק יא יו"ד כח. ומה שכתב בכמה מקומות ש'יקבלו מצוות' בלב שלם, כפי הנראה הכוונה שכך צריך לכתחילה, אבל בשעת הדחק כדי למנוע נישואי תערובת היקל בלא התחייבות. שכן ידוע שנהג בפועל לגייר בנות זוג מקיבוצים חילוניים, שהסיכוי שישמרו אורח חיים דתי או מסורתי היה קלוש. וכן העיד על עצמו: "מקרים דחופים פתרתי תמיד, תוך ימים אחדים. באו אלי למשל הרב של כפר סבא, הרב של דימונה, של נצרת עילית, שהיו להם מקרים דחופים, כשכבר קבעו את תאריך הנישואין וכו', והנה נתברר שהאמא של הכלה היא גויה. במקרים כאלה אמרתי: בואו אלי, ואני אסדר את זה אחת-שתיים, וכך היה. אבל אינני עושה לזה פרסומת. אנחנו פועלים בצניעות; לא נבנים על חשבון אומללים כאלה… אינני זוכר מקרה אחד שלא פתרתי". וכן אישר את הגיורים בצבא אף שהיה ברור שרובם אינם מקיימים אורח חיים דתי. (ראו להלן כח, כו).
• וכן דעת הרב חיים דוד הלוי (תרפד-תשנח). נולד בירושלים, הושפע מהרב עוזיאל ושימש כמזכירו. בתשי"א נבחר להיות רב העדה הספרדית בראשון לציון, ובתשל"ג נבחר לרבה של תל אביב והיה חבר מועצת הרבנות הראשית. כתב ספרים חשובים, ומהם 'מקור חיים' ושו"ת עשה לך רב. בח"ג כט, התייחס בהרחבה לסוגיית הגיור, ותמך בגיור בני ובנות הזוג וצאצאיהם במדינת ישראל, כדי למנוע התבוללות וטמיעת נוכרים במדינת ישראל והדגיש שיש למסור את ההחלטה בידי בית הדין. אמנם כתב שיקבלו את המצוות בתום לב, אולם כיוון שמצבם של רוב ככל המעומדים לגיור היה ידוע, ואף דחה את המחמירים שנימקו את דבריהם שהמתגיירים "ודאי שלא ישמרו כל התורה ומצוותיה", הרי שהתיר לגייר לשם 'זהות יהודית', וקבלת המצוות היינו שיביעו רצון לקיימן ולא יתנגדו אליהן באופן עקרוני. ולכן הציע שהמתגיירים יתארחו ביישובים דתיים "כדי שתהיה קבלתם בשעה שיש נטייה בלבם להסתפח גם לתורת ה' ולא לעם ישראל בלבד", באופן שייחשבו בכך כ'מסורתיים' ואולי אף בהמשך יהיו דתיים, אף שרוב הסיכויים שבפועל יקיימו מצוות כבעלי 'זהות יהודית'. (להלן כח, כז).

וכן עולה מדברי הרבנים שהקילו לגייר נשים של יהודים בקהילות שגם הדתיים שבהן נחלשו מאוד מבחינה דתית, קל וחומר המתבוללים, כך שהיה קרוב לוודאי שהנשים המתגיירות לא יקיימו אורח חיים דתי. למרות זאת הרבנים הורו לגיירן בלא להתנות את גיורן בכך שהדיינים יעריכו שהמתגיירות יקיימו אורח חיים דתי.

• כך הורה הרב שלמה איגר (תקמז-תריב) לרב רוזנשטיין מברלין. בשו"ת רבי שלמה איגר יו"ד סימן לד. הרב שלמה איגר נחשב לגאון בתורה, מגדולי תלמידי אביו רבי עקיבא איגר. כיהן כרב בקאליש שבפולין, ותקופה מסוימת במקום אביו בפוזנא הסמוכה לגרמניה. וביאר שאין לאסור את הגיור כדי להחזיר היהודי למוטב, שכן "אחר שכבר כרוך אחריה כל כך, והדור פרוץ טובא, קרוב שבל יהא יכול התאפק מלישא אותה", והרי זה כמילתא דלא שכיחא. ודחה את טענת הרב השואל שאין לגיירה כדי להעניש את הבחור, כי לא בשאט נפש חטא אלא יצרו גבר עליו, "כפי משפט הנערים ומעשיהן בדור הזה". בברלין ממנה הגיעה השאלה החילון וההתבוללות היו מהקשים ביותר, ומכך שלא דרש מהמתגיירת התחייבות לקיים אורח חיים דתי או מסורתי או הערכה של בית הדין לכך, מוכח שהסכים לגיירה ל'זהות יהודית'. (להלן יח, ב).
• כן הורה הראשל"צ, הרב יעקב שאול אלישר (תקעז-תרסו), בשו"ת ישא אי"ש אה"ע ז, בתשובה למלבורן שבאוסטרליה. באותה תקופה הקהילה באוסטרליה היתה חלשה מאוד מבחינה רוחנית, כשבערים הגדולות לא היה מקווה ופעמים רבות גם לא היה שוחט. הרב אלישר היה מגדולי הרבנים והמשיבים בדורו, שימש שנים רבות כדיין בירושלים ונחשב לפוסק החשוב של יוצאי ספרד. (להלן יט, ח; כד, י).
• וכן פסק הרב יעקב הלוי ספיר (תקפב-תרמה), שיצא כשד"ר מטעם קהילת הפרושים בירושלים לאוסטרליה, תשובתו משנת תרכ"ב בעניין גיור שערך באוסטרליה, מובאת בספרו אבן ספיר ח"ב עמ' קסז. והוסיף ש"על זה סמכו עצמם בהולנד ובאשכנז ובמקומות אחרים אשר המלכות אינה מקפדת על הגרים, ומעשים בכל עת, וכידוע להדרת גאונו". (להלן יט, ד).
• וכן פסק הרב יצחק רפאל אשכנזי (תקפו-תרסח), רב קהילת אנקונה שבאיטליה, לרב מנאפולי, שיש לגייר בן זוג של יהודייה, כדי להצילה מהתבוללות, וזאת בלא להתנות את הגיור בקיום אורח חיים דתי, דבר שכמעט היה חסר סיכוי שיתקיים בהעדר מקווה בנאפולי, וכפי שעולה ממה שכתב בעצמו על מצב היהדות באיטליה (שו"ת ויען יצחק תשובות כוללות עניינים שונים ז). (להלן יט, יד).
• וכן הורה הרב חיים הלוי סג"ל (תקצז-תרעה), בתשובה לאנגליה, לגייר נוכרייה שחיה עם יהודי עשר שנים "וילדה לו בנים ונשתרש בחטא הרבה", והצליחו לשכנעו לגיירה (אורח לחיים אה"ע כה). הרב סג"ל כיהן כרב בכמה קהילות בליטא, ונודע כגאון וחריף. (להלן כב, ג).
• וכן הורה הגאון הגדול הרב מאיר שמחה הכהן מדווינסק (תרג-תרפו), מליטא ולטביה. בשו"ת אור שמח ב, לב, משנת תר"ס, השיב לליברפול שבאנגליה, לגייר נוכרי שבזוגיות עם יהודייה, כדי להציל אותה ואת ילדיה מהתבוללות, וזאת מבלי לעסוק בשאלת ההתחייבות לקיום מצוות, אף שקהילת היהודים בליברפול באותה עת היתה חלשה מבחינה דתית. הרב מאיר שמחה מדווינסק היה מגדולי האחרונים, תמך ביישוב הארץ ולימודי מדע. (להלן כב, ה).
• וכן הורה הרב מלכיאל צבי הלוי טננבוים (תרז-תרע), בשו"ת דברי מלכיאל ו, יט, בתשובה לשאלה מבריטניה, לגייר במהרה נוכרית שילדה בן ליהודי שהחל לשמור קצת מסורת ומבקש לגיירה. יתרה מזו, לדעתו אסור למתגייר ללמוד תורה לפני גיורו, וממילא מובן שאין דרך לבדוק אם הוא רוצה לשמור מצוות. הרב טננבוים היה מגדולי הרבנים הליטאים המשיבים בדורו, כיהן כרבה של לומז'ה, בעל עמדות חרדיות, התנגד לציונות והתנגד לשילוב לימודי מדע בתלמודי תורה. (להלן כב, ו).
• וכן הרב אברהם עבר הירשוביץ (תר-תרפה), מליטא, אוסטרליה וארה"ב, גייר אשה של יהודי שעמד לנסוע לניו-זילנד לגור שם עמה, אף ששם "עדים כשרים שומרי שבת אינם בנמצא", וממצב הקהילה, ברור שלא היה צפוי שיקיימו אורח חיים דתי וכנראה שגם לא מסורתי. וכן גייר באוסטרליה נשים בקהילות שלא היה בהן מקווה, ורק היְראוֹת היו טובלות בים. על פי הוראות רבותיו. תשובותיו בספרו בית אברהם (חלק השו"ת עמ' 47; 59). הרב הירשוביץ תמך בתנועת 'חיבת ציון' ועודד עלייה. (להלן כו, ב).
• וכן הורה הרב שמואל סלנט (תקעו-תרסט), רבה של ירושלים, בתשובתו לרב הירשוביץ באוסטרליה, לגייר נשים במקום שאין מקווה, באופן שטבילתן נעשתה בים במקום מוקף מחיצות המיוחד לכך בנוכחות נשים, כשהדיינים מרחוק (בית אברהם חלק השו"ת עמ' 49). (להלן יט, ו).
• וכן הסכים לרב הירשוביץ הרב יעקב ריינוביץ' (תקעח-תרנג), אב"ד לונדון. הרב ריינוביץ' נולד ברוסיה הלבנה ושימש שם כדיין שלושים שנה לפני שהיגר לאנגליה (בית אברהם חלק השו"ת עמ' 47). (להלן יט, ז).
• וכן הורה הרב יהודה לייב צירלסון (תרכ-תשא), בשו"ת עצי הלבנון סג (משנת תרפ"ב), לגייר נשים נוכריות ממדינת פרנמבוקו בברזיל, בסביבה גויית, כשבכל האזור אין קהילה אורתודוכסית, כך שכמעט אין סיכוי שישמרו אורח חיים דתי. הרב צירלסון היה מהרבנים המנהיגים החשובים בדורו, כיהן כרבה של הקהילה היהודית הגדולה שבקישינב בירת מולדובה (בֵּסָרַבְּיָה), ובהמשך לרבה של מולדובה כולה. עמד בראש ישיבה שהעמידה רבנים לכל האזור. ייסד מערכות חינוך חרדי שכללו לימודי חול ומקצוע. היה חבר במועצת גדולי התורה של אגודת ישראל, תמך ביישוב הארץ ובפעולות מעשיות כדי להקים מדינה יהודית בארץ ישראל בדרך הטבע. (להלן כג, ד).
• וכן הורה הרב שבתי בוחבוט (תרל-תשח), רבה של ביירות, לגייר צרפתי שנשוי ליהודייה ו"אם לא נגייר אותו, ברור בעינינו שהיא לא תעזביהו בשום אופן ותהיה נגררת אחריו לעזוב את דת היהדות, וגם בניה יתנצרו. ואם נגייר אותו, אף אם אין אנחנו בטוחים שלעתיד יהיה לשם שמיים, על כל פנים יוכל להיות אם האשה תשפיע עליו". ואמנם בהמשך דרש מהגר שיתחייב לקיים אורח חיים מסורתי ושלא ילך לעבודה בשבת למרות שכל מכריו היהודים עובדים בשבת, אולם לפי מצב חייו וחבריו היהודים שחיללו שבת, והעובדה שהגיור נועד רק לרצות את הורי הנערה ו"אין אנו בטוחים שלעתיד יהיה לשם שמיים", עולה שידע שבפועל רוב הסיכויים שיקיימו אורח חיים חילוני (דבריו מובאים בישכיל עבדי ח"ג יו"ד טז). הרב בוחבוט שימש כאב"ד ביפו, ולאחר שהוגלה לסוריה במלחמת העולם הראשונה שימש כרב קהילת חלב. בהמשך נבחר לשמש כרבה של ביירות ויהדות לבנון. (להלן כד, יד-טו).
• וכן דעת הרב בן ציון אברהם קואינקה (תרכז-תרצז), בתשובה המובאת בספר 'ריח ניחוח' (עמ' 571), שהסכים לדעת הרב בוחבוט בשאלתו הנ"ל, וחיזק אותה. הרב קואינקה היה אב"ד העדה הספרדית בירושלים, חבר המועצה הראשונה של מועצת הרבנות הראשית וחבר תנועת 'המזרחי', וכן עורך ומייסד של כתב העת התורני 'המאסף'. (להלן כד, יז).
• וכן הורה הרב אברהם אריה לייב רוזן (תרל-תשיב), מגליציה, שכיהן כרב ברומניה. בשו"ת איתן אריה סט, השיב לגבי יהודי שדר עם נוכרייה כמה שנים והמיר דתו, ורצה לעשות תשובה ולגייר אשתו וילדיו. והורה לגיירם בלא להכביד עליו, שמא יחזור בו מרצונו לגייר את משפחתו. בתשובתו הפנה רק לשו"ע הלכות גרים, מהו סדר הגיור ללא עיסוק בשאלת קיום המצוות. השאלה בתרצ"ד הגיעה מוינעשט, שבה כבר היו חילוניים רבים. ואם לא דרש התחייבות לקיים מצוות, עולה שהסכים לגייר לשם קיום מצוות ברמה של 'זהות יהודית'. (ראו להלן כג, יב).
• וכן מוכח מדברי הרב יוסף ליפלאנד (תרלו-תשי), שאחר סירובו לגייר בן זוג של יהודייה, הלכה היהודייה והתנצרה, ואימה מתה בשברון לב תוך שהיא מטילה את האשמה על הרב המסרב. בעקבות זאת נתן דעתו לברר את הסוגיה, וכתב ספר שלם 'גרים וגירות', בו חידש שקבלת הגרים לא נעשית על ידי בית הדין בלבד, אלא על ידי קהל ישראל, "והנה ידוע שדעת הקהל משתנה לא רק בזמן… אלא גם לפי המקום והמדינה, ואפילו באותו הדור…". ועולה מדבריו שאם יישארו בזהות יהודית, גיורם יתקבל ויוכלו לחתנם. ואף שלא כתב במפורש שיש לגייר גרים שלא מתכוונים לקיים אורח חיים דתי, כיוון שכל ספרו הוקדש להוכיח שאפשר לגייר את בנות ובני הזוג, וידוע היה שהגרים בארה"ב אינם מקיימים אפילו אורח חיים מסורתי, ברור שהתכוון שאפשר לגיירם לשם 'זהות יהודית'. הרב ליפלאנד נולד באוקראינה, למד בישיבות בליטא, בין השאר אצל ר' איצלה מפוניבז'. שימש כרב ברוסיה, ובשנת תרע"ב (1912) היגר לארצות הברית, שם שימש כרב קהילה בבוסטון ובשיקגו. (ראו להלן כו, כ).
• וכן דעת הרב עובדיה הדאיה (תרנ-תשכט). נולד בחלב, התחנך אצל גדולי ירושלים ומקובליה. בתרפ"ג התמנה לר"מ בפורת יוסף, בתרפ"ה לחבר בית הדין של העדה הספרדית בירושלים, בתרצ"ט התמנה לדיין בפתח תקווה, וכיהן בפועל כרב העדה הספרדית. בתש"ז התמנה כחבר במועצת הרבנות, בתשי"א התמנה לחבר בית הדין הרבני הגדול לערעורים בירושלים. תמך בציונות וכיבד את מרן הרב קוק ובנו הרצי"ה. מתשובותיו עולה שהסכים לגייר לשם מסורתיות, וכפי שהשיב לגר מביירות בישכיל עבדי ח"ג יו"ד טז. ובשעת הדחק גם לשם 'זהות יהודית', כפי שכתב בח"ה יו"ד נ, לגייר מספק נשים שטענו שהתגיירו, למרות שנהגו כחילוניות ציוניות. ובח"ח השמטות ג, השיב לברזיל לקהילה חלשה מאוד במפורט כיצד מגיירים בלא לציין שיבררו שהגר יקיים מצוות. אולם כתב בח"ד יו"ד כא, שבלא רצון להיות בעל 'זהות יהודית' אין לגייר והגיור בטל. (להלן כד, טז; כח, ח).
• וכן דעת הרב שלום אביחצירא (תרנג-תשלד), מתאפילאלת שבמרוקו, בן דודו של הבבא סאלי, כיהן כרב באלג'יריה ובמרסיי. במכתביו (ריח ניחוח עמ' 584-585; 586-591), תיאר את העזיבה הנוראה של הדת, ואת העובדה שרוב המתבוללים אינם מבקשים כלל לגייר את נשותיהם ולמול את בניהם, ורק מעטים מוכנים לכך בלחץ ההורים, "ולכן אמרתי טוב להקל ולא להחמיר… שהרי על ידי החומרא הולכים לאבדון הם ובניהם". וכן עולה מתשובתו בשו"ת מליץ טוב טז (להלן כה, כא).
• וכן נראית דעת הרב יהודה ליב קאגאן (תרסד-תשלג). בשנת תש"ו, פרסם בכתב העת 'הפרדס', שאפשר לגייר נשים נוכריות למרות שלא ישמרו מצוות, ואף ביאר שכל הגיורים תקפים "משום דכך אנו שומעין מפיו וזהו מספיק, ולא איכפת לנו כלל מה שיתהווה אחר זמן". הרי שהסכים לגייר לשם 'זהות יהודית'. אולם כעשרים שנה לאחר מכן, פרסם את עמדתו המנומקת בספרו 'הליכות יהודה' (ח"ב יתרו ב), ובסיום דבריו הוסיף ש"אין להוכיח מכל מה שכתבתי שכדאי להזדקק או להקל למעשה על גירות כאלו לכתחילה, הס מלהזכיר כזאת", מפני שבזמנינו "ערמות תקלות ומכשולים יוצאות מרוב נשואי גר או גיורת לישראל, תקלות המפסידות להיחיד ולהכלל כולו". כפי הנראה נוכח לדעת שרוב המתגיירים לשם אישות אינם שומרים אפילו על 'זהות יהודית'. הרב קאגאן למד בישיבות ליטא, כבן 38 היגר לארה"ב ושימש כרב קהילה וראש ישיבה. תמך בציונות ושימש כנשיא תנועת 'המזרחי' בעירו. (להלן כו, לו).
• וכן נראית דעת הרב יצחק אייזיק לייבס (תרסו-תשס), מגליציה, שכיהן כרב קהילה לפני השואה, והיה מקושר לחסידות בעלז. אשתו ובנו הראשון נרצחו בשואה, לאחריה התחתן שוב ושימש כרב בלבוב לשארית הפליטה, ובתש"ח היגר לארה"ב ושימש כרב. חיבר שו"ת בית אב"י. הרב לייבס היקל לגייר בנות ובני זוג של ניצולי שואה, גם כשהיה צפוי שלא ישמרו אורח חיים דתי ואולי גם לא מסורתי, וכפי שתיאר את מצב ה"גרים בזמן הזה שאינם שומרים אחר כך חוקי תורתנו הקדושה" (בית אב"י ח"א יו"ד צא-צב). ובח"ב אה"ע קכט, כתב שאם לא יקיימו שום מצוות, יש חשש על הגיור. וככלל כתב שהגיור לפי ראות עיני בית הדין, ושיש לגייר למרות ש"הגירות של אנשים כאלו ידוע, וד"ל" (ח"ב יו"ד פד; ח"א יו"ד צו). אמנם בתחילה חשבתי למנותו בשיטת הביניים, אולם אחר שלדעתו בשעת הדחק יש לגייר לקיום מצוות ברמה של 'זהות יהודית', נראה שכאן מקומו. (להלן כו, לז).

יט – קבוצה ד, ד – רבנים שהקילו בסתם

עתה נזכיר את דברי הרבנים הרבים שהקילו בסתם לגייר את בנות הזוג הנוכריות בלא לדרוש התחייבות לקיים אורח חיים דתי או מסורתי, ובלא שבית הדין יעריך שכך יהיה. כפי שכבר כתבתי לעיל ט, ט, יהודים דתיים או מסורתיים לא הגיעו בדרך כלל לזוגיות עם נוכרייה, אלא רק לאחר סיום תהליך החילון, שבו הפסיקו לשמור שבת ולאכול כשר, הגיעו לנישואי תערובת. לפיכך ניתן להסיק שרבנים שהקילו לגייר את בת הזוג הנוכרית, יכלו להניח שקרוב לוודאי שהמתגיירת, כמו בן זוגה היהודי, לא תקיים אורח חיים דתי או אף מסורתי.

בנוסף, מכך שהרבנים המחמירים הורו ככלל שאין לגייר את הנשים הנוכריות כי היו בטוחים שלא יקיימו אורח חיים דתי, עולה בבירור שהמורים לגיירם הסכימו לגיירן למרות שהיה קרוב לוודאי שלא יקיימו אורח חיים דתי. שאם לא כן, היה עליהם לציין במפורש שהגיור מותנה בהערכה של בית הדין שהמתגיירת תקיים אורח חיים דתי. בנוסף, כפי שכבר למדנו, פוסקים רבים כתבו במפורש להקל ולגייר בנות זוג למרות שלא יקיימו אורח חיים דתי, אולם בדרך כלל הם פירשו את דבריהם רק לאחר שנשאלו על כך במפורש. מכאן ניתן ללמוד שרבים מהמקילים בסתם הקילו לגייר גרים שלא התכוונו לקיים אורח חיים דתי או מסורתי כדי להציל מהתבוללות, ובלא שאלה מפורשת על כך, לא הוצרכו לפרש דבריהם, כי היה ידוע שהיהודים שנשאו נשים נוכריות היו חילוניים. אמנם, היו מצבים נדירים שיהודים ששמרו מצוות יצרו קשר עם בת זוג נוכרייה ולא הסכימו להתנתק ממנה. אך קשה לטעון שתשובות המקילים ניתנו למקרים הנדירים הללו, בלא שפירשו שמדובר במקרה מיוחד ונדיר שבו המתגיירת מתכוון לקיים אורח חיים דתי. ובמיוחד שהמחמירים טענו נגד המקילים שאסור לגייר מי שאינו מתכוון לקיים אורח חיים דתי, ואיך לא פירשו בתשובתם שאכן הוראתם בתנאי שבני הזוג ישמרו אורח חיים דתי. מכאן מוכרחים להסיק, שרובם ככולם הסכימו לגייר גרים לשם 'זהות יהודית' כדי להציל מהתבוללות.

אמנם מכך שדעת רבים מהרבנים המקילים נלמדה מכלל דבריהם ונסיבות חייהם של המתבוללים, לכאורה ניתן לטעון לגבי חלקם, שהסכימו לגייר רק מי שיקיים אורח חיים מסורתי. אולם אין זה מסתבר, שכן היה ידוע שככלל בני הזוג המעורבים שביקשו להתגייר התכוונו לקיים אורח חיים של בעלי 'זהות יהודית', וכך גם נהגו בפועל במקרה הטוב. וכיוון שהמקילים בסתם הסכימו לכך ולא דרשו שיתחייבו לאורח חיים מסורתי, עולה שהקילו גם לשם 'זהות יהודית' בלבד. נסכם את הרבנים המקילים בסתם:

• כך הורה הרב דוד מועטי (תקנו-תרמב) בשו"ת צוף דבש יו"ד נו, לגייר את אשתו הנוכרייה של יהודי שהתנצר ורצה לחזור ליהדות. הרב מועטי היה מגדולי הפוסקים באלג'יריה, ושימש כדיין וראש ישיבה בעיר אלג'יר, וחיבר ספרים חשובים. (להלן כה, ב).
• וכן הורה הרב משה פארדו (תקעד-תרמח), לגייר אשה של יהודי ש"לא טוב עשה בעמיו והוא נשוי נכרית", משום שהם כבר נשואים ואין זה גיור לשם אישות, ועוד ש"אין לנו לדחות אדם מישראל, וכל טצדקי דמצינא למעבד לקרב ולא לרחק – עבדינן". ולא כתב או הזהיר בתשובתו שעליהם להתחייב לקיים אורח חיים דתי או מסורתי. תשובתו נזכרה רבות והיוותה בסיס לקולא על ידי רבני מצרים (תשובתו מובאת בקובץ 'מקבציאל' כרך יג, עמ' ט-יח). הרב פארדו נולד בירושלים וכיהן כדיין בבית הדין של העדה הספרדית בעיר. כיהן גם כרב הקהילה באלכסנדריה. (להלן כד, ב).
• וכן דעת הרב שמואל מטלון (נפטר תרנא), מגדולי הרבנים והדיינים בסלוניקי. בשו"ת עבודת השם אה"ע ד, דן במי שבגד באשת נעוריו, "וילך על אחת הערים, עיר פרוצה שאין מקבלים תוכחת לקיים משפטי הדת ודרך אויל ישר בעיניו", וחי שם בזוגיות עם נוכרייה בפומבי. והתיר לגיירה, וכתב שאין לקנסו שלא יישאנה, "כי בזמן הזה אחסור דרי, ורבו הסרבנים שלא לשמוע לקול מורים, דאיכא למיחש דפקר טפי אם לא נתיר לו לישאנה לאחר הגירות". (להלן כד, כא).
• וכן הרב שלמה יהודה ליב טבק (תקצב-תרסח), מגדולי רבני הונגריה, אב"ד סיגט, בשו"ת תשורת ש"י תניינא ג, הורה לגייר נוכרית שנשואה ליהודי וכבר הולידו ארבע בנות, כדי להציל מהתבוללות שאם לא יגיירוה ימשיך לחיות עמה באיסור. תשובתו הופיעה שנים ספורות לאחר פולמוס 'חקור דבר' משנת תרס"א, בו פרסמו כמה מהמחמירים את דבריהם וטענו בתוקף שהמתגיירים אינם שומרים מצוות. ואף על פי כן לא כתב לוודא שהמתגיירת תשמור אורח חיים דתי או מסורתי. (להלן כא, ו-ז).
• וכך נראה שדעת הרב בנימין אריה וייס (תרב-תרעג), מגליציה ובוקובינה (שו"ת אבן יקרה אה"ע יא, ושם תנינא לט), שהורה לגייר נוכרית הנשואה ליהודי בנישואים אזרחיים. אמנם כאשר עדיין לא היו נשואים, ובקשת הגיור נועדה כדי שיוכלו להינשא בהסכמת האם של בן הזוג היהודי – לא הסכים לגייר, משום שהגיור לשם אישות ומפני איסור 'נטען' (תליתאה צח). הרב וייס היה מחשובי הפוסקים באזורו, כיהן בצ'רנוביץ בירת בוקובינה כאב"ד וכרבה של הקהילה האורתודוכסית. (ראו להלן כ, ז).
• וכן כתב הרב רחמים יוסף חיים פראג אופלטקה (תרז-תרסז), התחנך בירושלים, לימד וניהל את המרכז החינוכי הספרדי 'דורש ציון'. בתשובתו (נדפסה ביש"א איש אה"ע ז) ביאר שמותר ליהודי שנשא נוכרית והתגיירה לקיימה, ולא ביקר את הגיור. הרי שסבר שמותר לגייר לשם 'זהות יהודית' כדי להציל מהתבוללות. (להלן יט, ט).
• וכן דעת הרב יצחק יעקב רבינוביץ' (ר' איצל'ה מפוניבז') (תריד-תרעט), שהורה ('זכר יצחק' עז, ב) לגייר את האשה הנוכרית כדי להציל את בן זוגה היהודי מאיסורים חמורים יותר, למרות האיסור לגייר לשם אישות ואיסור 'נטען'. וזאת אף שכל המתגיירים לשם אישות "לחומרא אנו חוששים שנשארו עובדי עבודה זרה כבתחילה", ואזי אין זה גיור גמור. ר' איצלה נודע בליטא כאחד מגדולי הרבנים, למדן ומעמיק במיוחד, תמך ביישוב הארץ. (להלן כב, ז).
• וכן עולה מדברי הרב אברהם אהרן יודלוביץ' (תרי-תרצ), מרוסיה הלבנה וארה"ב. בשו"ת בית אב ח"ז אה"ע ב, דן בגיורי נשים נוכריות בארה"ב, והורה שיפרשו ג' חודשים. מתיאור תשובתו עולה שמדובר בזוג שאינו מקיים אורח חיים דתי, שלא נזהרו מאיסורים סמוך לגיור, וכן תיאר את הנערה כחלק מ"דור עקש ופתלתול". נחשב על ידי רבני ארה"ב כאחד מגדולי התורה. (להלן כו, ד).
• וכן משמע מרבי אליהו קלצקין (תריב-תרצב), נולד בליטא למשפחה מחסידי לובביץ', שימש ברבנות בעיירות בפולין עד שהתמנה לרבה של לובלין. נחשב מגדולי הרבנים והפוסקים. תמך בעלייה לארץ וביישובה. בתרפ"ה לאחר פטירת אשתו, עלה לארץ והיה קשור לעדה החרדית. בשו"ת דבר הלכה (מילואים לג), התיר נישואי גר שהיה בזוגיות עם יהודייה ודחה את החשש מצד איסור 'נטען'. ואף שמן הסתם לא שמרו מצוות, לא העיר על הגיור. ובתשובתו במלואי אבן כח, ביאר שאמנם גיור לשם אישות תלוי ב'תתברר צדקתו', אולם מדבריו עולה שהעיקר הוא שכוונתו בעת הגיור היתה להאמין בה' ולהצטרף לדת ישראל, ולכן אם ישוב לעבודה זרה זהו חוסר אמונה, אולם העבירות מחמת "חמדת היצר" לא מעידות על חוסר אמונה, ולכן די במצווה אחת כטבילה לנידתה, כדי לבטא את הכוונה הכנה בעת הגיור. (להלן כג, ב).
• וכן עולה מדברי הרב אליהו פוסק (תריט-תרצב), שכיהן כרב באוקראינה. בספרו 'דברי חכמים וחידתם' פ"ב יג, ז, התיר להשיא בת זוג של יהודי "רשע עריץ" שהתגיירה, בלי לבקר את מי שערך את הגיור. וכן עולה ממה שהתיר בספרו כורת הברית רסו, לח, לגייר קטן שאמו אינה מתגיירת ואביו אינו דתי וממשיך לחיות עם זוגתו הנוכרייה. (להלן כג, ג).
• וכן דעת הרב מנחם הכהן ריזיקוב (תרכו-תשכ), למד בישיבת וולוז'ין, שימש ברבנות ברוסיה, ומתרס"ו שימש כרב בניו יורק. התכתב עם מרן הרב קוק בהלכה. חיבר שו"ת 'שערי שמים' ובח"א אה"ע ו, השיב שאפשר לגייר בת זוג נוכרייה, אולם דרש שיהיה ברור שהגיור לשם שמיים מתוך אהבה לדת היהודית. אבל לא דרש התחייבות לקיים אורח חיים דתי. וכתב שכאשר מדובר בגר, בכך שהסכים לקיים ברית מילה שהיא פעולה כואבת עם סיכון מסוים, סימן שהוא מכוון לשם שמיים. מכך שלא הזכיר התחייבות לקיום אורח חיים דתי, ובהתחשב במצב המתגיירים בארה"ב, יש ללמוד שדי לדעתו ברצון להיות בעל 'זהות יהודית', שכן בהסכמה לקיים ברית מילה אין סימן שרוצה לקיים אורח חיים דתי או מסורתי. (להלן כו, יז).
• וכן נראית דעת הרב רפאל הצרפתי (תרכט-תשטז), ממרוקו, רבן של אוז'דה ומאזאגאן, שהתיר בספרו שו"ת משפט כתוב סה, לגייר בת זוג נוכרייה, ואמנם השתבח בכך שחקר ודרש שתתחייב לקיים "כל דינים השייכים לה", אבל מכלל הדברים ומצב הדת בערים שבהן כיהן ברבנות, נראה שהיה מדובר בהצהרה כללית שמשמעותה לקיים מצוות כבעלי 'זהות יהודית'. (ראו להלן כה, טו).
• וכן נראית דעת הרב דוד רייז (תרל-תשא), מגליציה, אב"ד קולומיאה. מדבריו בשו"ת שושנים לדוד ח"ג סד, ב, עולה שהיקל בסתם לגייר נוכרית שהיתה בזוגיות עם יהודי. מכך שדן רק בשאלה האם כשיחתנו אותם יצטרכו לפרוש ג' חודשים, ולא העיר דבר על כך שהגיור מותנה בהתחייבות לקיים אורח חיים דתי, משמע שהסכים לדעת המקילים, למרות שהיה מודע למצב הדתי הכללי הירוד (שושנים לדוד ח"ג, כ; לד). (להלן כ, כ).
• וכן הורה הרב זאב וולף נוסנבוים (תרלז-תשג), בשו"ת זיו הלבנון נז, שמצווה לגייר בן זוג של יהודייה עבורה ועבור הילדים שלא יתבוללו, תוך התעלמות משאלת קיום המצוות. הרב נוסנבוים היה מחשובי הפוסקים בגליציה המזרחית, אב"ד דרהוביטש, מראשי חסידי טשורטקוב, ומראשי אגודת ישראל בגליציה המזרחית. (להלן כ, כא).
• וכן דעת הרב עקיבא סופר-שרייבר (תרלח-תשכ), רב וראש ישיבת פרשבורג הנודעת שייסד סבו הגדול החתם סופר, לפני השואה עלה לארץ והשתתף כחבר במועצת גדולי התורה של אגודת ישראל. בשו"ת דעת סופר יו"ד צג, עודד גיור בת זוג נוכרית, על אף שבן זוגה היהודי לא שמר אורח חיים דתי אלא "מתנהג קצת בדת יהודית", וזאת כדי להציל את היהודי. ובתשובה מבואר שהמתגיירת היתה מעוניינת להתגייר רק כשנולד להם בן, אך במידה והיה לה בת, לא היתה מעוניינת להתגייר, וקרוב לודאי שלא יקיימו אורח חיים דתי. (להלן כא, מא).
• וכן נראית עמדתו של הריי"צ, רבי יוסף יצחק שניאורסון מלובביץ' (תרמ-תשי), שהעיר לתלמידו שהיה פעיל בקהילה שבה המצב הרוחני היה גרוע ביותר, שלא נהג כשורה כשדחה אב שביקש לגייר את בת זוגו הנוכרייה של בנו, והורה לו ללמוד היטב הלכות גיור ולהבא לא לדחות גיורים כאלו. "הנה לא טוב עשה, והיא שגגה גדולה מאתו אשר צריך ומוכרח לתקנה, אם אפשר גם העבר. ועל להבא יכניס עצמו בזה וילמוד את ההלכה במקורה, הלכות גרים טור וב"י ואח"כ בשו"ע עם מפרשיו, ושיהיה בקי בהן אל הפועל לעשותו, ויבחר בשנים יהודים שומרי שבת ושומרי מצות שמהם יעשה חברי הבית דין, וילמוד ספרי טיב גיטין שיוכל לסדר גיטין כדין" (אגרות ח"ט, ג'רסח). הריי"צ פעל לקירוב רחוקים והחל את מפעל השליחים של תנועת חב"ד. התנגד לציונות. (ראו להלן כו, לא).
• וכן הרב שמואל מרציאנו דלחימר (תרמא-תשכב), רב עיירות במרוקו, בספרו שו"ת ויען שמואל יו"ד יב, תמך בגיור בת זוג נוכרייה ובנה, בלא להזכיר עניין קיום המצוות. הרב מרציאנו ראה ביישוב הארץ אתחלתא דגאולה. (להלן כה, יח).
• וכן הורה הרב נסים בנימין אוחנה (תרמב-תשכב), בשו"ת נאה משיב אה"ע ד, לגייר בת זוג נוכרייה שבזוגיות עם יהודי זמן רב וילדה לו בן, בלא לעסוק בשאלת קיום המצוות, וזאת על אף שהסתפק אם יקיימו את ההוראה לפרוש ג' חודשים. הרב אוחנה נולד באלג'יריה, התחנך בירושלים ונסמך על ידי רבניה. מראשי רבני ודייני מצרים. בסוף ימיו שימש כרב העדה הספרדית בחיפה והמחוז. פעל למען הציונות והזדהה עם ה'מזרחי'. (להלן כד, יב).
• וכן דעת הרב חיים דוד סירירו (תרמד-תשך), מרבני מוגאדור ופאס שבמרוקו. במכתבו לרב יחייה בן הראש ביקש לגייר נוכרייה, "לפי מה שכתב הרמב"ם מוטב שיאכלו שחוטות ולא תמותות, ועל זה סמכו רבני פאס…". (ספר ריח ניחוח עמ' 486). (להלן כה, יט).
• וכן הורה הרב מרדכי בריסק (תרמז-תשד), בשו"ת מהר"ם בריסק א, א, לגייר בת זוג נוכרית כדי להציל את בן הזוג היהודי מעבירות חמורות והתבוללות, למרות שהשואל תיאר שאין בידו לקבוע ש'סופם יהיה לשם שמיים'. בתשובתו התבסס על כך שהנוכרית כבר עברה גיור רפורמי, ואף שאין לו תוקף הלכתי, הוא נחשב כ'מעשה מתיר' שלאחריו הגיור כבר לא נחשב לשם אישות. למעשה התיר בלא להתנות את הגיור בהתחייבות לקיום אורח חיים דתי או מסורתי. מהר"ם בריסק היה מגדולי רבני הונגריה, בעל השפעה גדולה וראש ישיבה גדולה בטרנסילבניה. (להלן כ, כה; כא, מג).
• וכן הורה הרב מנחם פולק (תרנ-תשיג), שכיהן כרב בהונגריה, והצליח להגר לארה"ב ולהינצל מהשואה. בשו"ת חלק לוי יו"ד קי, הורה לגייר גוי שהיה נשוי ליהודייה בנישואים אזרחיים, בלא לדרוש שיתחייבו לקיים אורח חיים דתי, אף שבימיו היה ידוע בקרב רבני הונגריה שהגרים אינם שומרים מצוות. (להלן כא, מו).
• וכן כתב הרב נח סגל (תרמ-תשטז), בשו"ת עולת נח אה"ע ב, לגייר אשה נוכרית שילדה בן ליהודי שחיה עמו, ואם לא תתגייר ימשיך לגור איתה בגיותה, בלא לדרוש שבית הדין יעריך שתקיים אורח חיים דתי או להתנות בזה את הגיור. בתשובתו חלק על תשובת ה'אהלי אהרן' שכתב בין היתר כי "הבטוחות שסופה לעשות לשם שמיים גם כן ליכא בזמן הזה כידוע". הרב סגל היה רב בחרקוב, ועלה בתרצ"ד לתל אביב, תמך בציונות הדתית. (להלן כג, י).
• וכן דעת הרב יצחק אלמליח (תרסו-תשלד), רבה של תלמסאן שבאלג'יריה ואחר כך רב בפריז, כפי שעולה מדבריו בשו"ת שיח יצחק יו"ד טז. (להלן כה, ח).
• וכן הרב משה שמשון וסרמן (תרנא-תשכב) בשו"ת שאילת משה צה, השיב שאפשר לגייר נוכרייה שהיתה בזוגיות עם יהודי. הוא ביאר שאפשר לגייר כאשר הגרים מתאמצים להתגייר או כאשר בטוחים שסופם להיות לשם שמיים. מכלל הסיפור משמע שלא שמרו מצוות, אף שהיה מדובר בבת זוג של יהודי שהתחבר "לחברים רעים שהסיתו אותו לעבירות, וקשר עצמו בבת נוכרי ועשה מעשה תעתועים בבעילת זנות עם אותה בתולה נכרית". הרב וסרמן למד אצל גדולי רבני גליציה, שימש כחבר ועד הרבנים בקהילת ברודי, כרב ודיין בקהילות בגרמניה, ובשנת ת"ש עלה לארץ וכיהן כרב בתל אביב. היה חסיד הוסיאטין, והזדהה עם ה'מזרחי'. (ראו כ, כב-כג).
• וכן עולה מדברי הרב יצחק אונא (תרלב-תשח), בשו"ת שואלין ודורשין מה, שסיפר שקיבל לגיור גיורת שלא ברור אם תשמור מצוות, שחיה עם יהודי "קל בדעתו", "מאחר שיש להם כבר בת והדבר בלי ספק שישאנה". (להלן יח, יח). הרב אונא נולד בגרמניה ולמד בבית המדרש לרבנים בברלין, שימש כרב במנהיים. היה יו"ר "התאחדות הרבנים המסורתיים שומרי התורה", שדגלה בשמירת אחדות הקהילות עם הרפורמים, וייצגה את רוב האורתודוקסים בגרמניה. עלה בתרצ"ה לירושלים וייסד ברחביה את בית הכנסת 'בנין ציון'. היה חבר מועצת הסוכנות היהודית.
• וכן דעת הרב צבי הירש גוטמן (תרנד-תשלג), מרומניה. בספרו ארץ הצבי עמ' תע"ד, השיב בעניין גיור נוכרייה שחיה עם יהודי, שבדיעבד "בכל אופן שנתגיירו הרי הם גרים גמורים", וכיוון שבאופן כללי הדין תלוי בראות עיני בית הדין, יש לגיירה. ו"תקבל על עצמה דת תורתנו הקדושה, אזי תקיים עיקרי המצוות". מכיוון שככלל היהודים שנפלו בנישואי תערובת היו במקרה הטוב בעלי 'זהות יהודית', עולה שמדובר בגיור לשם 'זהות יהודית', ולכל היותר מסורתיות. הרב גוטמן היה מראשי הרבנים ברומניה, חבר בית הדין בבוקרשט, ונודע כפוסק חשוב ומתיר עגונות. תמך בציונות והיה יו"ר 'המזרחי' בבוקרשט וחבר הוועד הפועל של התנועה הציונית ברומניה. (להלן כג, טז).
• וכך נראה מדברי הרב צבי הירש תאומים (תקצה-תרמו), שכיהן כרב בגליציה, בשו"ת ארץ צבי אה"ע ד, שהתיר איסור 'נטען' במקום שיש חשש שיצאו לתרבות רעה, בלא להזכיר כלל את עניין שמירת המצוות. אמנם אפשר לטעון ששם הגר היה צפוי לשמור אורח חיים דתי, שכן אשתו היהודייה אולצה להתנצר והיתה כעת בתהליך של חזרה לקהילה היהודית, אולם מכיוון שהרב תאומים לא ראה צורך להדגיש שעל הגר להתחייב לשמירת אורח חיים דתי, אף שבאותה תקופה כבר היו הרבה יהודים חילוניים בקהילות גליציה – לכל הפחות יש מקום ללמוד שלדעתו הגיור אינו בטל ללא התחייבות לשמירת אורח חיים דתי. (להלן כ, ד).
• כן נראה מדבריו של הרב משה צבי פוקס (תרג-תרעא) מהונגריה, שכתב בשו"ת יד רמה ב, יא, שניתן לגייר לשם אישות לפי ראות עיני בית הדין, ובכל אופן אם כבר גיירו לשם אישות – מותר להשיא את הגיורת עם בן זוגה היהודי. ולא הזכיר דבר בעניין שמירת המצוות, אף שמדברי רבני הונגריה שבדורו מוכח שהמתגיירות ובני זוגן לא היו מקיימים אורח חיים דתי. אמנם למעשה חשש להתיר וכתב לשואל "אל נא יתיר הדבר בלי הסכמת רבנים גדולים ומובהקים שיחיו". (להלן כא, כ).[1]

כ – רבנים שסברו שאין אפשרות לבטל גיור על סמך כוונה שלא לקיים מצוות

יש רבנים שלא הביעו את עמדתם אם לגייר בנות ובני זוג שאינם מתכוונים לשמור מצוות אלא רק הורו, שאם התגיירו בלא כוונה זו, גיורם תקף ואין אפשרות לבטלו.

כך דעת הרב רפאל בלזם (תרמו-תשלה), בשו"ת נחלי אפרסמון לד, שהגיור תלוי במעשה ובדיבור ולא בכוונת הלב. ולכן גם גר שאמר "דלא קיבל בלבו הגירות ולא קיבל עליו שום מצוה, ובדעתו היה להיות נכרי כבתחילה. ומה שאמר להיות גר פיטומי מילי בעלמא, וחזר לסורו ועובד עבודת כוכבים ומזלות", גיורו תקף, ואם קידש אשה היא אשת איש. הרב בלזם נולד ולמד בגליציה, כיהן כרב קהילה חרדית בגרמניה, ועלה לחיפה.

וכן דעת רבי דוד אבן כליפא (תרסו-תשנא). בשו"ת דרכי דוד אה"ע ג, השיב שאין לבטל גיור של גר שהתגייר ונשא אשה יהודייה "וחזר לסורו" וגרשה בגירושין אזרחיים. וכאשר דרשו ממנו שיגרשנה בגט כהלכה "השיב להם שאינו יהודי, ואינו חפץ בבת ישראל ולא בדת יהודית". הרי שאף שלא שמר מצוות כלל לא הסכים לבטל גיורו, וזאת למרות שהיו שטענו שאולי גיורו בטל בשל כך. מתוך השאלה ברור לגמרי שהמצב הדתי באלג'יר היה ירוד מאוד, וכן מוכח מהקינה שכתב על העיר אלג'יר, ולמרות הרמה הירודה של הגיורים ושל הקהילה, הרב אבן כליפא לא פקפק בגיורים. הרב אבן כליפא היה דיין ורב המחוזות עין תמושנת וסעידה באלג'יריה, למד אצל הרב יוסף משאש בצעירותו, ובהמשך אצל הרב דוד הכהן סקאלי, ולימים התחתן עם בתו.

וכן דעת הרב משה ניימן (תרטז-תרצג). בשו"ת הלכה למשה א, ש, השיב לשאלה משוויץ אודות "גרים שמתיהדים רק לפנים מפני מראית עין בשביל נישואין משום אהבה או תועלת ממון והן עוברים על כל המצות בפרהסיא", וכתב שגיורם תקף וקידושיהם קידושין.

עיון בדברי הפוסקים למצבנו במדינת ישראל

כא – אפשר שבעלי עמדת הביניים היו מקילים כיום במדינת ישראל

למדנו שיותר ממאה ושלושים רבנים פסקו בתשובותיהם, שבשעת הדחק, כדי להציל מהתבוללות יש להקל ולגייר בני ובנות זוג למרות שקרוב לוודאי שלא יקיימו מצוות כבעלי אורח חיים דתי או מסורתי, אלא כבעלי 'זהות יהודית' בלבד. ועתה, יש לשוב ולבחון מה היו אומרים בעלי עמדת הביניים שבשיטה ג'.

שכן בחוץ לארץ, כאשר היהודים חיו בקרב החברה הנוכרית, והתנועה הכללית היתה לכיוון של חילון והתבוללות, היה חשש כבד שכאשר בנות הזוג הנוכריות ביקשו להתגייר, עיקר כוונתן לרצות את בני זוגם היהודיים או את הוריהם. ממילא גיורן יהיה מהשפה ולחוץ בלא הזדהות עם היהדות, ומסתבר שלבסוף יחזרו לזהותן הנוכרית. גם כאשר היתה להן איזו מידה של הזדהות עם היהדות, היה חשש שהסחף הגדול שפקד את כל החברה היהודית לכיוון של חילון והתבוללות יגרוף גם אותן לחזור לזהותן הנוכרית. לא זו בלבד, היה חשש שאף בני זוגם היהודים ירצו לנצל את עובדת היותם נושאים לנוכריות כדי להשתחרר מעול יהדותם ולהשתלב בחברת הרוב. לכן סברו רבים מהרבנים המחמירים, שבלא התחייבות לקיים אורח חיים דתי או לפחות מסורתי, ישנו סיכוי קלוש שהגר ישמור אפילו מעט מצוות מתוך הזדהות יהודית עמוקה, וממילא מסתבר שהגיור לא ימנע מהם לבסוף להצטרף לחברת הרוב ולהתבולל בגויים.

אולם במדינת ישראל כיום המצב שונה, שכן גם היהודים החילוניים הם בעלי 'זהות יהודית' מובהקת, ורואים את עצמם כשותפים בהגשמת חזון התנ"ך על שיבת ציון וישוב הארץ, ומשרתים בצה"ל כדי להגן על העם והארץ. וכל ערכי המוסר והחברה ספוגים במורשתם היהודית. וימי השבת והחג הם עבורם ימי שבתון, ומערכות הציבור, החינוך והתקשורת עוסקים בהם. ובבתי הספר הממלכתיים לומדים תנ"ך והיסטוריה יהודית, ומורשת ישראל נוכחת במערכת החינוך ובשיח הציבורי. ובכל המוסדות הציבוריים מגישים אוכל כשר, וכן רוב ניכר של המסעדות הן כשרות. והנישואים הרשמיים הם כדת משה וישראל. גם המבקשים להתגייר הם בדרך כלל בעלי זהות ישראלית-יהודית, וכדי לחזק את זהותם היהודית, הם מבקשים להתגייר ולהסדיר את מעמדם כיהודים על פי ההלכה. במצב כזה, ישנו סיכוי גבוה שהגרים יקיימו מצוות כבעלי 'זהות יהודית'. יתירה מזו, כיוון שעוד לפני גיורם זהותם היא יהודית-ישראלית, והם מזדהים במידה רבה עם חברת הרוב בארץ, שרובה שומרת מסורת – יש סיכוי סביר שלאחר גיורם יאמצו אורח חיים מסורתי, לא יעבדו בשבת, יציינו את החגים כמו רוב עם ישראל, ובדרך כלל יאכלו כשר. ואף יש סיכוי משמעותי שברבות הימים יתחזקו עד שאולי אף יקיימו אורח חיים דתי, שכן התחזקות דתית היא תופעה רווחת ומקובלת. ואם לא הם – אז ילדיהם.[2]

במצב כזה יש להעריך שהרבנים שבשיטת הביניים, שיטה ג', היו מעודדים את גיור בני משפחות היהודים כאשר ההערכה היא שיקיימו מצוות ברמה של 'זהות יהודית'. והרבנים שבשיטה ד', שהקילו בדוחק ובצער, היו מקילים בנחת, אחר שקרוב לוודאי שהמתגיירים אכן יקיימו מצוות כבעלי 'זהות יהודית' ואף יותר. אמנם יש מבעלי שיטה ג', שהורו כך במדינת ישראל. אולם יש מקום לומר שכך הורו בתקופה שבה גם בארץ רוב ילדיהם של הדתיים והחרדיים עזבו את הדת (בחו"ל המצב היה יותר חמור). משום שסברו שבמצב כזה בלא התחייבות לקיים אורח חיים מסורתי בפועל לא יקיימו מצוות אפילו כבעלי 'זהות יהודית'. אולם כיום, שהתהליך הכללי הוא של התקרבות למסורת, כדי למנוע התבוללות והתרחקות, היו מסכימים לגייר גם מי שמתכוון לקיים מצוות כבעל 'זהות יהודית'.

כב – ייתכן שאף מבין המחמירים בשיטה ב' היו מקילים כיום במדינת ישראל

יתרה מזאת, ייתכן שבמצב שלנו, גם הרבנים שבשיטה ב,ב, שהסכימו לגייר בנות זוג רק בתנאי שהיה צפוי שיקיימו אורח חיים דתי, היו מסכימים כדעת המקילים לגייר גם כאשר צפוי שהמתגיירת תקיים אורח חיים מסורתי. שכן הם מסכימים שבדיעבד גם אם הגר אינו מתכוון לקיים אורח חיים דתי או מסורתי הגיור תקף, וכאשר מצד אחד אם יתגיירו יחזקו את זהותם היהודית ואת שמירת המסורת של בן הזוג היהודי, ומאידך, אם לא יתגיירו יגרמו להתרחקות של בן הזוג היהודי מהמסורת. במצב כזה של שעת הדחק מצד אחד, וסיכוי להתקדמות רוחנית מצד שני, אפשר שהיו מורים לגייר את מי שמתחייב לקיים אורח חיים מסורתי.

ואולי גם חלק מהרבנים מקבוצה ב,א, שלא רצו לגייר גם מי שתשמור מצוות, הואיל ואין לגייר לשם נישואין ומשום איסור 'נטען' וכדי שלא לפתוח פתח לנישואי תערובת, היו מקילים במדינת ישראל. שהואיל והם מסכימים שבדיעבד הגיור תקף בלא כוונה לקיים אורח חיים דתי, אולי אם היו מגיעים למסקנה שעל ידי גיור בני משפחות ישראל יגרמו לתהליך של התחזקות במצוות בכלל החברה הישראלית, ומנגד, אם לא יגיירו – יתרבו נישואי התערובת של יהודים עם ישראלים שאינם יהודים, ויהודים רבים בעקבות כך יתרחקו מתורה ומצוות. ובהמשך אף תיגרם פגיעה בזהותה היהודית של המדינה. אולי במצב כזה היו מעודדים גיור של בני ובנות זוג של יהודים, וכן של צאצאי יהודים, כאשר צפוי שהגר יקיים אורח חיים מסורתי ולכל הפחות יהיה בעל 'זהות יהודית'. וכפי שמצינו שהרצי"ה, בנו ותלמידו של מרן הרב קוק שהחמיר כשיטה ב,א, תמך בגיורים.

אמנם הסוברים כשיטה ב', מתוך עמדה לפיה שומרי התורה צריכים להיפרד לגמרי מעוזבי תורה, יחמירו גם בימינו שלא לגייר מי שאינו מתכוון לקיים אורח חיים דתי.

כג – לשיטה א' אין מקום להקל

יש מדייני בתי הדין לגיור שמבקשים להקל ולגייר את צאצאי היהודים, ומאידך מבקשים לצאת גם ידי הדעות המחמירות הסוברות שאין לגייר מי שאינו מתכוון לקיים אורח חיים דתי. הם מנסים לבאר את הרבנים מקבוצות א,א; א,ב, על פי שיטת האחיעזר, לפיה רק כאשר הגר כעיקרון אינו מוכן לקיים אחת מהמצוות גיורו בטל, אבל אם הוא מקבל על עצמו כעיקרון את כל המצוות, ורק לתאבון הוא מתכוון לעבור על רבות מהן – גיורו תקף, וכדי למנוע התבוללות יש להקל ולגייר באופן זה. אולם אין דבריהם נראים, המחמירים סברו במפורש, שאין לגייר מי שאינו מתכוון לקיים אורח חיים דתי, ואין מקום להתחכם בדעתם.

ויש שמבקשים להקל ולגייר לפי שיטת המחמירים בטענה שהעיקר הקובע הוא רגע הגיור, וכיוון שרגע הגיור הוא רגע של התעלות, ייתכן שבאותה נקודת זמן הגר אכן מתחייב לקיים אורח חיים דתי, ובכך גיורו תקף גם לשיטת המחמירים. אולם טענה זו אפשר לטעון רק בדיעבד, לפיה לא ניתן לבטל את הגיור, משום שאולי ברגע הגיור הגר התכוון לקיים אורח חיים דתי. אבל ברור שלדעת המחמירים כשיטה א' יש לגייר רק מי שבית הדין מעריך שהוא מתכוון לקיים אורח חיים דתי, שבלא כוונה זו אין גיור.

[1] בשיטה א,א – 10, א,ב – 8, בשיטה ב,א – 25, ב,ב – 22. סך הכל מחמירים: 65. כפי שיבואר בהמשך ייתכן שחלק מהפוסקים שבשיטה ב אולי יסכימו בתנאים מסוימים להקל לגייר למסורתיות.

בשיטה ג', שיטת הביניים שהסכימו לגייר למסורתיות ישנם 21.

בשיטת המקילים בקבוצה א' 22, בקבוצה ב' שמוכח מדבריהם 30, בקבוצה ג' שהנסיבות מוכיחו שהקילו – 53, בקבוצה ד' שהקילו בסתם – 28. סך כולם 133.

[2] כך מעידים סקרי עומק הנערכים בקרב ציבור העולים. לדוגמה, בסקר שנערך על ידי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה בשנת תשס"ט, 2009, השיבו רוב העולים מחבר העמים מאז שנות התשעים שהם שומרים על מסורת יהודית במידה רבה או במידה מועטה, ורק כ-16% דיווחו שאינם שומרים על מסורת יהודית. יתירה מכך, לגבי חינוך הדור הבא המצב טוב יותר, שכן רק כ-5% מכלל העולים אמרו שאינם מעוניינים שבניהם ישמרו על מסורת יהודית (עוד כ-30% אמרו שהם משאירים את ההחלטה בידי ילדיהם).