הדרך שלך להקיף את התורה!

שאל את הרב

שאלות אחרונות

קניית אקדח מכספי מעשרות

הוצאתי רישיון נשק בגלל המצב הביטחוני, האם ניתן לקנות אקדח מכספי מעשרות שאני נותן?

לא. כספי מעשר נועדו לעזרה לאנשים אחרים, שבראשם עניים ולומדי תורה. לא עבור צרכי האדם עצמו גם אם הם חשובים מאוד עד כדי שנועדו להצילו מסכנות. הלכות מעשר הובא בפניני הלכה ליקוטים ב' פרק ו. ניתן לקרוא מהספר דרך האתר של פניני הלכה.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2022-10-30 17:43:21

תפילת הדרך

שלום רציתי לדעת איך יודעים מתי צריך להגיד תפילת הדרך בנסיעה? האם לפי מרחק או לפי זמן נסיעה? והאם מרחובות לירושלים צריך להגיד תפילת הדרך?

הלכות תפילת הדרך מבוארים בפניני הלכה ברכות פרק יח. ניתן לקרוא מהספר דרך האתר של פניני הלכה. וזהו קיצור הדברים:

יח – תפילת הדרך

הדרך

א. היוצא מחוץ למקום יישוב למרחק של יותר מפרסה (3.648 ק"מ), צריך לומר את 'תפילת הדרך' להצלחת דרכו והצלתו מסכנות. וכיום שסכנת תאונות הדרכים קיימת גם בתוך העיר, הנוסע בתוך העיר יותר משיעור פרסה, טוב שיאמר את תפילת הדרך בלא הזכרת ה' בסופה. ואם יוצא מהעיר לדרך של יותר מפרסה, נכון שיאמר את תפילת הדרך בהזכרת ה' מיד כשמתיישב במכוניתו בתוך העיר לקראת נסיעתו.

ב. שכח לומר את תפילת הדרך ועדיין רחוק יותר מפרסה מהכניסה למקום היישוב שנוסע אליו, יאמר אותה מיד כשנזכר. ואם נשאר פחות מפרסה, יאמר אותה בלא הזכרת ה' בסופה.

ג. בכבישים שנחשבים למסוכנים מחמת התנכלויות הערבים, יש לומר את תפילת הדרך גם בדרך של פחות מפרסה.

ד. הנוסע כמה נסיעות ביום, יאמר את תפילת הדרך בפעם הראשונה, ויכוון על כל הנסיעות שיעשה באותו היום. אבל אם תכנן רק נסיעה אחת, ולאחר מכן נמלך בדעתו והחליט לנסוע פעם נוספת, עליו לאומרה שוב. וכאשר הדרך נמשכת כמה ימים, בכל בוקר צריך לומר את תפילת הדרך.

הברכה

ה. הנוסח שתקנו חכמים לתפילת הדרך מתאים לכל סוגי הסכנות שבדרכים, ולכן אין חובה להוסיף בה את סכנת תאונות הדרכים, והרוצה להוסיף רשאי.

ו. כיון שתפילת הדרך אינה פותחת ב'ברוך', נכון אם אפשר להצמידה לברכה אחרת. לכן אם לפני שמברך את תפילת הדרך נזדמן לו לאכול או לשתות, יברך ברכה אחרונה ומיד אחר כך יאמר את תפילת הדרך.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2022-10-30 17:22:05

תפילת נשים

שלום רב, אם אני מתפללת 3 תפילות ביום (שחרית מנחה וערבית), באופן קבוע, האם אני צריכה להתפלל תשלומין אם פספסתי תפילה כמו הגברים? תודה!

כן.

פניני הלכה תפילת נשים פרק יג סעיף ו (ניתן לקרוא מהספר דרך האתר של פניני הלכה) :

ו – סדר השלמת תפילה שנשכחה

הנוהגת להתפלל תפילה אחת בכל יום, ולא הספיקה להתפלל עד שהגיע חצות היום ונסתיים זמן תפילת שחרית (כמבואר לעיל ח, א), תמתין עד חצי שעה אחר חצות, ותתפלל מנחה. ואם לא הספיקה להתפלל מנחה ושקעה החמה, תתפלל תפילת ערבית.

ומי שנוהגת להתפלל בכל יום שחרית ומנחה, תקנת התשלומין חלה עליה. ואם שכחה להתפלל שחרית, תתפלל מנחה פעמיים, בפעם הראשונה לשם תפילת מנחה, ובפעם השנייה לתשלומי שחרית.

ואם שכחה להתפלל מנחה והיא רגילה להתפלל ערבית, תשלים את תפילת מנחה אחר תפילת ערבית. ואם אינה רגילה להתפלל ערבית, אם תרצה תוכל להתפלל ערבית ותתפלל אח"כ תפילה נוספת לתשלומי מנחה. אבל אינה חייבת בזה, הואיל ואין היא רגילה להתפלל ערבית, וכיוון שלא תתפלל ערבית ממילא גם לא תתפלל לתשלומי מנחה. ואחר תפילת שחרית, ברור שלא תוכל להשלים את תפילת המנחה, מפני שתקנו חכמים תשלומין לתפילה הסמוכה בלבד, אבל אחר שעבר זמן התפילה שאחריה, כבר אין לה תשלומין (פניני הלכה תפילה יח, ט).

ואם שכחה להתפלל מנחה בערב שבת, וברצונה להשלים את תפילתה אחר תפילת ערבית של שבת, גם את תפילת התשלומין תאמר בנוסח ערבית של שבת (ע' פניני הלכה תפילה יח, י).[1]

תפילת ההשלמה צריכה להיות אחר תפילת החובה, ואם התכוונה להתפלל את התפילה הראשונה כתשלומין ואת השנייה כתפילת החובה, לא יצאה בתפילתה הראשונה לשם תשלומין, ועליה לחזור להתפלל בשלישית לשם תשלומין (שם יח, ח).

יש להפסיק בין תפילת החובה לתפילת התשלומין כדי שיעור מהלך ארבע אמות. ובדיעבד, מי שהיתה צריכה להשלים את תפילת שחרית, ושכחה להתפלל תשלומין מיד אחר תפילת מנחה, כל זמן שלא עבר זמן תפילת מנחה, כלומר כל זמן שלא שקעה החמה, תתפלל תשלומין עבור תפילת שחרית (שם יח, ח).

לתפילת מוסף אין תשלומין, מפני שאין מקריבים את קרבנות המוספים אלא ביומם. וכן מי ששכחה להתפלל שחרית ביום שמתפללים בו מוסף, אינה יכולה להשלים את תפילת שחרית אחר מוסף, אלא אחר מנחה בלבד (שם יח, ט).

תשלומין נתקנו רק למי שלא התפללה באונס או שגגה, אבל מי שלא התפללה במזיד, אין לה תשלומין (שם יח, ט).

[1]. עניין השלמה לנשים מבואר במ"ב רסג, מג, וכה"ח רסג, סה. ושם נתבאר לעניין תשלומי מנחה של ערב שבת בערבית של שבת. ואף שבהליכות שלמה תפילה יג, הערה י, דייק מהמ"ב, שאפילו אשה שאינה רגילה להתפלל ערבית אם היא רגילה להתפלל מנחה, כאשר שכחה להתפלל מנחה, עליה להתפלל ערבית כדי להשלים אח"כ את תפילת המנחה. וכ"כ בהליכות ביתה ו, ח, ובהערה יג, ובפס"ת רלד, ד. מ"מ נראה יותר, שכוונת המ"ב להציע את הדרך הטובה ביותר, אבל אין בכך חובה. ואולי נשים רבות נהגו להתפלל ערבית בליל שבת, ולכן הציע המ"ב להשלים אחר ערבית את תפילת מנחה, אבל לא התכוון לחייב בכך נשים. (וע' בהליכות בת ישראל ב, כ, ובאש"י ל, הערה ו, שכתבו גם הם שאין בזה חובה, ותלו דבריהם בגרש"ז אויערבאך, שלא כפי שמובא בהליכות שלמה).

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2022-10-18 16:45:13

יש לך שאלה?

הצטרפו לקבוצות הלימוד שלנו!

הרב אליעזר מלמד

רביבים

הרב אליעזר מלמד

בקבוצה תוכלו לקבל את הטור 'רביבים' של הרב אליעזר מלמד מדי שבוע. הקבוצה שקטה.

לימוד יומי בנ"ך

הרב יונדב זר

לימוד יומי בן כ-10 דק, להאזנה, הכולל את הקראת הפרק בליווי הסבר קצר ובהיר לידיעת הנביאים והכתובים!

דף יומי

הרב מאור קיים

האזינו לשיעור בן כ-20 דקות, בליווי הסבר בהיר ומרתק ובצירוף תמונות להבנת הסוגיה!

פרשת השבוע

הרב יונדב זר

לימוד יומי בן כ-20 דקות להאזנה, הכולל הקראת העלייה של אותו יום בליווי הסבר קצר ובהיר לידיעת התורה!

דף יומי

הרב גור גלון

לימוד הדף היומי, בן כ-25 דק' להאזנה וקריאה הכולל הסבר קצר ובהיר של סוגיית הדף שלא ישאיר אותך מאחור!

פרק יומי במשנה

רבי נתן ארונס

הרב נתן ארונס מקריא ומסביר באופן בהיר ותמציתי על הפרק היומי במשנה. שיעור האזנה יומי בן כעשר דקות.

הפנינה היומית

הרב גור גלון

לימוד יומי בן כ-10 דק', לצפייה, האזנה וקריאה של שתי הלכות מתוך פניני הלכה, לידיעת ההלכה למעשה והקפת הנושאים הרלוונטיים לחיים!

סוכות – חג החיים

מועדי השנה ותשרי

השנה של היהודי איננה נפתחת סתם כך. חיינו, חיי עם ישראל, הינם בעלי ערך עליון ומשמעותי לעולם. עם ישראל הוא זה שעתיד להביא לגאולתו של העולם, ובכל שנה ושנה לקיומו של עם ישראל ולקיומו של כל יחיד ויחיד מישראל היא משמעותית וחשובה.

לכן השנה פותחת ב 22 ימים של התעלות וקדושה שמרכזים בתוכם את תמצית שליחותנו כולה. הרמז ב 22 הימים הוא כמובן כ"ב האותיות שמהם ובהם נוצרו, נבראו ומתקיימים שמיים וארץ. וכמו כ"ב האותיות שמהם נוצר העולם, כך 22 הימים של פתיחת השנה הם אותיות היסוד שמהם הולכת להיווצר השנה.

התחלנו בראש השנה בו הייתה הארה גדולה של מלכות ה' בעולם. שמענו את קול השופר, שהוא קול כללי, גולמי וטהור.

מראש השנה אנו ממשיכים בעשרת ימי התשובה, ששיאם הינו ביום הכיפורים. בימים אלו אנו יורדים אל הפרטים, מטהרים את כל צדדי האישיות שלנו. אותו האור, אותה המלכות, לא נשארת לא נשארת בצורה מופשטת ומנותקת, אלא מנקה ומטהרת את כל החטאים והעוונות שבחיינו.

לאחר מכן ישנם ארבעה ימים בהם אנו מעכלים את הטהרה והאור הגדול שחדר אל תוך חיינו וניקה אותם, ואז אנו עוברים לחיות בפועל את כל הקדושה והטהרה, האורה והישועה שהופיעו עלינו בימים הללו.

ואז מגיעים לחג הסוכות.

מהות חג הסוכות

חג הסוכות הוא חג החיים. המעשה הראשון שיהודי עושה במוצאי יום הכיפורים הוא לקחת פטיש ומסמר ולבנות סוכה. אנו לוקחים את כל הקדושה העליונה של יום הכיפורים ובונים לה מקום במציאות בו היא תוכל לחול.

בסוכות אנו יוצאים מאותו עולם פנימי, עליון ומלאכי בו היינו בעשרת ימי תשובה ויורדים אל עולם הטבע והחיים, עולם המעשה והמוחשיות.

דבר זה מתבטא בכל צדדי חג הסוכות:

  • סוכות הוא חג האסיף בו אנו אוספים את התבואה, את עמלנו החומרי, את הטבע, ומכניסים אותו אל בתינו. כלומר, אנו נותנים משמעות וערך אידיאלי ואלוקי לתבואה. התבואה לא נשארת בחוץ אלא נכנסת אל תוך בתינו וחיינו ומשמשת אותנו כדי לעבוד את ה'.
  • אנו יוצאים מהבית, מהמציאות הסגורה, המנותקת והוירטואלית, ויוצאים החוצה להיפגש עם המציאות הזורמת והפשוטה, ונפגשים עם העצים והצמחים, עם אור השמש וכוכבי השמים, ועם כלל עם ישראל.
  • בארבעת המינים, כפי שמסביר הרמב"ם, אנו לוקחים את המייצגים של כל עולם הצומח, מאגדים אותם לאגודה אחת ומנענעים אותם לכל צדדי המציאות: ימין ושמאל, לפנים ולאחור,למעלה ולמטה, ולכל צד אנו מנענעים שלוש פעמים, מה שיוצר את המספר 18, דהיינו ח"י.
    אנו לוקחים את החיים, את עוצמת החיים שבעולם הטבע, ומחדירים אותם ומשתמשים בהם בכל חיינו.
  • בשמחת בית השואבה אנו מנסכים את המים, כלומר, לוקחים את היסוד הפשוט שממנו נוצר כל העולם והוא זה שמחייה את כל העולם, היסוד המטהר והמצמיח, שבו גם משתמשים לקדושה ולעבודת ה'.
  • שיא השיאים של קידוש כל החיים וכל הכוחות מתבטא ב 70 הפרים שאנו מקריבים בחג הסוכות, שהם כנגד כל העולם, כדי לקדשם ולצרף גם אותם לעבודת ה' השלמה, בכל הכוחות, בכל העוצמות, בכל החיים.

הרב שרקי מחדש שאם ביום הכיפורים שבו חז"ל מספרים שבנות ישראל היו יוצאות ומחוללות בכרמים, ובחורי ישראל היו בוחרים להם את האישה המתאימה להם, בוודאי שבאותו היום גם היו מתבצעים האירוסין. אך מתי היו מתבצעות החופות? ייתכן כי הם היו נערכות בערב חג הסוכות.

והרעיון בכך ודאי נכון, שיום הכיפורים הוא שלב האירוסין, ההתרצות וההחלטה של קרבת ה' וישראל, ואילו סוכות הוא שלב מימוש האהבה- ההבאה אל הבית ומימוש החיים המשותפים.

מדוע חג סוכות בתשרי ולא בניסן?

מעין דברים אלו כותב הגר"א ('דברי אליהו' פרשת אמור):

"שמעתי מדודי הגאון החסיד מווילנא, הטעם מה שמצוות סוכה היא בט"ו לחודש השביעי. ולכאורה הוא תמוה, הלא הטעם של סוכה מפורשת בתורה 'כי בסוכות הושבתי את בני ישראל בהוציאי אותם מארץ מצרים', ולפי זה היה צריך להיות מצוות סוכה בימי ניסן, בעת צאתם מארץ מצרים..? ואמר דודי הגאון הנ"ל ששורש הטעם של מצוות סוכה הוא, על מה שחזר הקב"ה ונתרצה לשכון בתוך בני ישראל ולא למסור אותם למלאך, כמו שאמר בתחילה 'הנה אנכי שולח מלאך לפניך' (שמות כג,כ), רק השכינה תהיה תמיד בתוכם והם ישבו בצילו, לפי שכשעשו את העגל נסתלקו העננים, ואז לא חזרו עד שהתחילו לעשות המשכן (פי' שה"ש א,ד). והתחלת חזרת השכינה לישראל הייתה בט"ו בתשרי. כי ביום הכיפורים ירד משה מן ההר, להגיד לישראל שציווה ה' לעשות המשכן, ולשכון בתוך בני ישראל לעולם, ולא יסור מהם לעולם, כמו שכתבו 'השוכן אתם בתוך טומאותם' (לעיל טז,טז). וביום המחרת יום הכיפורים ציווה להביא נדבות המשכן הרי י"א, והיום י"ב וי"ג הביאו נדבות, דכתיב 'והם הביאו אליו נדבות בבוקר בבוקר' (שמות לו,ג). וכדאיתא במדרש, ה' יהודה ור' נחמיה אומרים, שני ימים היו מביאים נדבות, שנאמר בבוקר בבוקר (בתנחומא תרומה פ"ד בשם ר' יוחנן). ביום י"ד הכריזו שלא יביאו עוד. וביום ט"ו התחילו לבנות המשכן וחזרה השכינה לישראל".

מה שמתגלה בדברים הנפלאים הללו הוא שאמנם ההחלטה וההתרצות הייתה ביום הכיפורים, אך השראת השכינה בפועל הייתה בחג הסוכות, ועל פי זה מובנת עוד מסורת מבית מדרשו של הגר"א (אבן שלמה יא,א) "ארבעה ענייני גאולה יהיו בארבעה פרקים שהעולם נידון, היינו בפסח יגאלו מהשעבוד, ובראש השנה יהיה גמר הדין באויבי ה', ובעצרת יהיה קיבוץ גלויות על ידי משה רבנו ע"ה, ובסוכות בניין בית המקדש".

כפי שאמרנו, בסוכות אנו יוצרים את הכלים הממשיים להשראת השכינה, שכמובן הכלי העליון ביותר לכך הוא בית המקדש.

ומתוך כך אנו זוכים להגיע לשמיני עצרת. שלכאורה, אחרי כל העלייה וההתקדשות, השמחה האדירה, לאן יש עוד להתקדם? ונבאר את הדבר במשל החסה.

משל החסה

משל לאדם שאוכל חסה, בתחילה הוא צריך לקחת את העלה ולהעמידו מול החלון כדי שהאור יגלה ויחשוף את המזיקים והתולעים שנמצאים על העלה, וזהו ראש השנה, היום בו נפתחים שערי השמים ויורד אור גדול לעולם.

בשלב השני על האדם להסיר את התולעים מן העלה, וזו יום הכיפורים בו אנו מסירים את כל העוונות והחטאים שדבקו בנו.

לאחר מכן מגיע העיקר לכאורה- אכילת החסה- שמבטא את חג הסוכות בו אנו חיים את הקדושה.

ומה נותר לאחר מכן? בסיום האכילה האדם מגיע לשיא, לברכה. ומה עניינה של הברכה? לחזור ולהתאחד עם מקור הכוח, עם מקור החיות, וכך מבארים לנו חז"ל את עניינו של שמיני עצרת, שהקב"ה אומר שאחרי כל ההתרחבות וגילוי הקדושה בכל מרחבי החיים, העולם האומות, צריכים אנו לחזור אליו יתברך. עשו לי סעודה קטנה שנהיה בה רק אני ואתם, שרק המלך ואוהבו הקרוב, ישראל, ישתתפו בה. אנו חוזרים למקור הכוח, למקור החיים, ושמחים בו.

ומנהג ישראל תורה, לשמוח אז בתורה שהיא הביטוי המובהק ביותר לאור האלוקי בטהרתו.

יהי רצון שנזכה לשמחה העליונה של סוכות ורק מתוכה לאותה התייחדות נפלאה של ישראל והקב"ה.

אולי יעניין אותך

דילוג לתוכן