פרשת ראה – לבחור בחיים של גדלות

פרשתנו פותחת בקריאה (יא, כו): "רְאֵה אָנֹכִי נֹתֵן לִפְנֵיכֶם הַיּוֹם בְּרָכָה וּקְלָלָה".

עניינה של המילה "ראה" הוא להתבונן בשכל. האדם מצווה לבחון, לבדוק ולהתבונן: מה אמת ומה שקר, מה טוב ומה רע, ומתוך כך לבדוק האם חייו הולכים בדרך הברכה או בדרך הקללה.

נעיר ארבע הערות יסודיות העולות מתוך הדברים:

1. יסוד הבחירה

בעצם האמירה "ראה אנכי נותן לפניכם" מונח היסוד לכל עבודת האדם בעולם, והוא יסוד הבחירה.

הבחירה היא עיקר גדול מעיקרי התורה, כפי שלימד אותנו הרמב"ם (מורה נבוכים ג, יז):

יְסוֹד תּוֹרַת מֹשֶׁה רַבֵּנוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם וְכָל הַהוֹלְכִים אַחֲרֶיהָ הִיא שֶׁהָאָדָם בַּעַל יְכֹלֶת מֻחְלֶטֶת… שֶׁיְּהֵא הָאָדָם בַּעַל יְכֹלֶת עַל כָּל אֲשֶׁר יַחְפֹּץ אוֹ יִבְחַר מִמָּה שֶׁיֵּשׁ לוֹ יְכֹלֶת עָלָיו.

זהו יסוד גדול ומשמעותי עד כדי כך שרבים ראו בו את מותר האדם מהבהמה, ואת צלם הא-לוהים שבאדם. כך כתב המהר"ל (דרך חיים ג, טו):

הָאָדָם נִבְרָא בְּצֶלֶם אֱלוֹהִים, וְיֵשׁ לוֹ דִּמְיוֹן בָּזֶה אֶל ה' יִתְבָּרַךְ. הָאָדָם שֶׁנִּבְרָא בְּצֶלֶם אֱלוֹהִים יֵשׁ לוֹ סְגֻלָּה זֹאת שֶׁהוּא בִּרְשׁוּת עַצְמוֹ, כְּמוֹ ה' יִתְבָּרַךְ שֶׁהוּא עוֹשֶׂה מָה שֶׁיִּרְצֶה. וְכָךְ הָאָדָם: יֵשׁ רְשׁוּת בְּיָדוֹ לַעֲשׂוֹת מָה שֶׁיִּרְצֶה, וְהוּא בַּעַל בְּחִירָה.

וכן בעל ה"משך חכמה" (בראשית א, כו):

הַצֶּלֶם הָאֱ-לוֹהִי הוּא הַבְּחִירָה הַחָפְשִׁית, בְּלִי טֶבַע מַכְרִיחַ – רַק מֵרָצוֹן וְשֵׂכֶל חָפְשִׁי… וְלָכֵן אָמַר אֶל לִבּוֹ: "נַעֲשֶׂה אָדָם בְּצַלְמֵנוּ". פֵּרוּשׁ, שֶׁהַתּוֹרָה מְדַבֶּרֶת בִּלְשׁוֹן בְּנֵי אָדָם, שֶׁאָמַר נַנִּיחַ מָקוֹם לִבְחִירַת הָאָדָם שֶׁלֹּא יְהֵא מֻכְרָח בְּמִפְעָלָיו וּמְחֻיָּב בְּמַחְשְׁבוֹתָיו, וְיִהְיֶה בְּחִירִי חָפְשִׁי לַעֲשׂוֹת טוֹב אוֹ רַע, כַּאֲשֶׁר יַחְפֹּץ נַפְשׁוֹ.

איננו רק מאמינים בבחירה באופן סתמי, אלא מצווים לחיות את חיינו כבעלי בחירה ולממש את בחירתנו. אנשים רבים מאוד מספרים לעצמם שאינם יכולים להשתנות או להתקדם, כי הדבר אינו בידיהם לכאורה. לא לחינם יסוד זה חוזר ומופיע פעמים רבות בספר דברים, כי כל זמן שישראל אינם בארץ – בחירתם אכן מוגבלת מאוד: " עַל פִּי ה' יִסְעוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְעַל פִּי ה' יַחֲנוּ ". אולם מהרגע שמגיעים לארץ הופכים להיות הרבה יותר עצמאיים, בעלי ריבונות ובחירה – "להיות עם חופשי בארצנו". כשעם ישראל בארצו, יותר ויותר דברים הופכים להיות בחיריים – הן ברמה הכללית-לאומית-מדינית, והן ברמה הפרטית.

האבן עזרא כתב: "'ראה' – לכל אחד ידבר". נראה שכוונתו לדייק שביד כל אחד ואחד לבחור באיזו דרך ללכת: הברכה או הקללה. אין להסתתר מאחורי גורלות, או להאשים את הממשלה, ההנהגה המקומית, המשפחה וכדו'. כל אחד מצווה: "רְאֵה אָנֹכִי נֹתֵן לִפְנֵיכֶם הַיּוֹם בְּרָכָה וּקְלָלָה".

2. אין דרך ממוצעת

הספורנו אומר על הפסוק הראשון (יא, כו) דברים יסודיים מאוד:

"רְאֵה" – הַבִּיטָה וּרְאֵה שֶׁלֹּא יִהְיֶה עִנְיָנְךָ עַל אֹפֶן בֵּינוֹנִי, כְּמוֹ שֶׁהוּא הַמִּנְהָג בִּשְׁאַר הָאֻמּוֹת, כִּי אָמְנָם "אָנֹכִי נֹתֵן לִפְנֵיכֶם הַיּוֹם בְּרָכָה וּקְלָלָה". וְהֵם שְׁנֵי הַקְּצָווֹת: כִּי הַבְּרָכָה הִיא הַצְלָחָה יוֹתֵר מִן הַמַּסְפִּיק, עַל דֶּרֶךְ הַיּוֹתֵר טוֹב, וְהַקְּלָלָה הִיא מְאֵרָה מְחַסֶּרֶת שֶׁלֹּא יֻשַּׂג הַמַּסְפִּיק. וּשְׁנֵיהֶם לִפְנֵיכֶם, לְהַשִּׂיג מָה שֶׁתִּבְחֲרוּ.

המילה "ראה" מציינת חידוש – כפי שכתוב בקהלת (א, י): "ראה זה, חדש הוא!". החידוש הוא שבישראל אין דרך ממוצעת, אלא יש ברכה או קללה. כפי שאומרת הגמרא במגילה (טז, א), שכאשר ישראל עולים – הם עולים עד הכוכבים, וכאשר יורדים – יורדים עד עפר. לעם ישראל יש תפקיד גדול להודיע את דבר ה' בעולם: אם הם ממלאים את תפקידם – אין גדולים מהם; אך אם אינם עושים זאת – הם חסרי תוחלת, ופוגעים פגיעה אנושה בעולם כולו.

דברים אלה נכונים הן לכלל האומה, והן לכל אחד מישראל. אל לו לאדם להסתפק בבינוניות וקטנות; עליו לשאוף לעשות דברים גדולים ולהיות שייך לאידיאלים וערכים גדולים. הבינוניות איננה אופציה בישראל.

3. עבודת ההתבוננות

עוד מונחת בציווי "ראה", אחת החובות היסודיות ביותר של האדם בעולם היא עבודת ההתבוננות. ה"מסילת ישרים" האריך בדברים אלה בכותבו (פרק ג):

צָרִיךְ הָאָדָם לִהְיוֹת מִתְבּוֹנֵן בְּשִׂכְלוֹ תָּמִיד, בְּכָל זְמַן, וּבִזְמַן קָבוּעַ לוֹ בְּהִתְבּוֹדְדוֹ: מַהוּ הַדֶּרֶךְ הָאֲמִתִּי, לְפִי חֹק הַתּוֹרָה, שֶׁהָאָדָם צָרִיךְ לֵילֵךְ בּוֹ. וְאַחַר כָּךְ יָבוֹא לְהִתְבּוֹנֵן עַל מַעֲשָׂיו, אִם הֵם עַל הַדֶּרֶךְ הַזֶּה אִם לֹא. כִּי עַל יְדֵי זֶה וַדַּאי שֶׁיִּהְיֶה לוֹ נָקֵל לְטַהֵר מִכָּל רַע וּלְיַשֵּׁר כָּל דְּרָכָיו.

לדבריו, זו העצה הגדולה והחשובה ביותר שנותנים החכמים, כדי לזכות להגיע להצלחה האמיתית.

4. לחיות את היום

כשאנו מתבוננים בפסוקים אנו מבחינים במילה חוזרת (יא, כו-כח):

רְאֵה אָנֹכִי נֹתֵן לִפְנֵיכֶם הַיּוֹם בְּרָכָה וּקְלָלָה. אֶת הַבְּרָכָה: אֲשֶׁר תִּשְׁמְעוּ אֶל מִצְו‍ֹת ה' אֱלֹוהֵיכֶם, אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם הַיּוֹם; וְהַקְּלָלָה: אִם לֹא תִשְׁמְעוּ אֶל מִצְו‍ֹת ה' אֱלֹוהֵיכֶם, וְסַרְתֶּם מִן הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם הַיּוֹם – לָלֶכֶת אַחֲרֵי אֱלֹהִים אֲחֵרִים, אֲשֶׁר לֹא יְדַעְתֶּם.

חז"ל שמו לב למילה "היום", ולמדו מכך הדרכה יסודית על חשיבות ההתחדשות היומיומית: "כל יום יהיו בעיניך כחדשים". כל יום הוא עולם מלא ומופלא, כל יום הוא זמן להתחדש. אין להסתפק בלהביט על מה שהיה אתמול ולשקוע בו, וגם לא לסמוך על מחר כדי לדחות ולעכב, להתעצל ולוותר.

מי שביטא את הדברים באופן נפלא הוא רבי נחמן מברסלב (ליקוטי מוהר"ן רע"ב):

"הַיּוֹם אִם בְּקוֹלוֹ תִשְׁמָעוּ". זֶה כְּלָל גָּדוֹל בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם: שֶׁלּא יָשִׂים לְנֶגֶד עֵינָיו כִּי אִם אוֹתוֹ הַיּוֹם. הֵן בְּעֵסֶק פַּרְנָסָה… וְכֵן בַּעֲבוֹדָתוֹ יִתְבָּרַך: לא יָשִׂים לְנֶגֶד עֵינָיו כִּי אִם אוֹתוֹ הַיּוֹם וְאוֹתוֹ הַשָּׁעָה. כִּי כְּשֶׁרוֹצִין לִכָּנֵס בַּעֲבוֹדַת ה', נדְמֶה לְהָאָדָם כְּאִלּוּ הוּא מַשָּׂא כָּבֵד, וְאִי אֶפְשָׁר לוֹ לִשָּׂא מַשָּׂא כָּבֵד כָּזוֹ. אֲבָל כְּשֶׁיַּחֲשׂב שֶׁאֵין לוֹ רַק אוֹתוֹ הַיּוֹם – לא יִהְיֶה לוֹ מַשָּׂא כְּלָל. וְגַם, שֶׁלּא יִדְחֶה אֶת עַצְמוֹ מִיּוֹם לְיוֹם, לֵאמר: מָחָר אַתְחִיל, מָחָר אֶתְפַּלֵּל בְּכַוָּנָה וּבְכחַ כָּרָאוּי, וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה בִּשְׁאָר הָעֲבוֹדוֹת. כִּי אֵין לְאָדָם בְּעוֹלָמוֹ כִּי אִם אוֹתוֹ הַיּוֹם וְאוֹתוֹ הַשָּׁעָה שֶׁעוֹמֵד בּוֹ, כִּי יוֹם הַמָּחֳרָת הוּא עוֹלָם אַחֵר לְגַמְרֵי. "הַיּוֹם אִם בְּקוֹלוֹ תִשְׁמָעוּ", "הַיּוֹם" דַּיְקָא.

על האדם להתבונן על כל יום כאילו אין לו אלא אותו היום ובו עליו לפעול ולעשות, להיזהר מקלקולים ולחתום את חותמו בהיסטוריה.

את חשיבותו של כל יום מתאר באופן נפלא וציורי בעל אור החיים הקדוש (בראשית מז, כט). לדבריו, אדם שירד לעולם נדרש לתקן ניצוץ חיים אחד בכל יום ויום:

וְהַיָּמִים שֶׁעוֹשֶׂה בָּהֶם הַמִּצְווֹת – נִתְקַן נִיצוֹץ אֶחָד שֶׁל הַצֶּלֶם הַהוּא כְּנֶגֶד הַיּוֹם הַהוּא; וְהַיּוֹם שֶׁאֵין עוֹשֶׂה בּוֹ מִצְוָה – נִשְׁאָר פָּגוּם נִיצוֹץ הַהוּא שֶׁל הַצֶּלֶם הַהוּא כְּנֶגֶד הַיּוֹם הַהוּא.

לכל יום תיקון ועבודה משלו, לכן יש להתמקד בכל יום ויום.

יהי רצון שנזכה לקחת את ארבע התובנות הללו לחיינו – להבין ולדעת שהבחירה בידינו, לבחור בחיים של גדלות, להתבונן בהם, ולחיות כל יום באופן מלא.