שאל את הרב

שאלות ששלחתם

שאלות אחרונות

המתפנה באמצע סעודה

שלום כבוד הרב, לאור התשובה הקודמת: השולחן ערוך שכותב "מי שעומד בסעודה ונזכר שנגע בשוק וירך ומקומות המכוסים באדם או שחיכך בראשו וכל כיוצא בזה, (ובמקומות המטונפים שיש בהם מלמולי זיעה) (תשובת הרמב"ן סימן קנ"ה), צריך לחזור וליטול ידיו ויברך על נטילת ידים" ומשנה ברורה על דבריו, הרב מלמד עושה אוקימתא שמדובר על אם יאכל בהמשך כביצה ?

אכן. כדין המתפנה לגדולים שהוא בדיוק כדין טינף ידיו. מעריך שאין זה חידוש של הרב מלמד. לכאורה דין פשוט שעולה מתוך סוגיית נטילת ידיים.

כך כתוב למשל כאן בשם הרב עובדיה – https://halachayomit.co.il/he/default.aspx?HalachaID=701
"יש להבהיר, שאין לברך על נטילה זו, אלא אם מתכוין לאכול בהמשך הסעודה יותר משיעור כביצה (כחמישים גרם) פת, שאם לא כן, יש ליטול ידיים בלא ברכה בלבד".

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2026-01-18 12:23:05

המתפנה באמצע סעודה

שלום כבוד הרב, אבל אם התפנה לגדולים, והוא מתכוון להמשיך לאכול עוד לחם כשיעור נפח ביצה, יטול את ידיו בברכה…" מה המקור לכך שצריך לאכול כביצה בהלכה זאת ?

כי להלכה נוטלים ידיים בברכה רק על אכילת כביצה לחם גם אם לא היה שום הפסק. לכן אם יאכל פחות, ייטול בלא ברכה כמו כל הנוטל ידיו ללחם ומתכוון לאכול פחות מכביצה. וכן הדין לשאר ההפסקים – "הלך ממקום הסעודה למשך שעה ומעלה והסיח דעתו משמירת ידיו, אף שהתכוון להמשיך לאכול לחם ולכן לא צריך לברך שוב 'המוציא', חייב ליטול ידיים שוב, ויברך על הנטילה רק אם מתכוון לאכול עוד כביצה לחם. וכן מי שהלך לישון על מיטתו באמצע הסעודה למשך יותר מחצי שעה, צריך ליטול ידיו, ויברך על הנטילה אם מתכוון לאכול כביצה לחם. וכיוון שבשנתו הסיח דעתו מהאכילה, צריך לברך שוב 'המוציא'. "

קיצור הלכה – פסקי ההלכות מפניני הלכה / הרב אורן מצא

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2026-01-18 10:36:05

יש לך שאלה?

פרשת לך לך – לפעול מתוך רצון שלם

אחד הדברים החשובים ביותר בחיים הוא לפעול מתוך רצון שלם.

מהו רצון שלם?

דבר ראשון – רצון, לא רִיצוי.
אדם צריך לזהות היטב מה הוא באמת רוצה.
לא מה נדרש ממנו, לא מה מצופה ממנו, לא מה “אמור להיות” – אלא מה הוא באמת רוצה.

זה מפתיע כמה אנשים לא באמת יודעים מה הם רוצים.
יש יותר אנשים שיודעים מה הם לא רוצים, מאשר כאלה שיודעים מה הם כן רוצים.

להיזהר מ"חמ״ץ" – חייב, מוכרח, צריך

בעולם האימון מלמדים אותנו לאתר את הרצון האמיתי ולהיזהר מ"חמ״ץ" – ראשי תיבות: חייב, מוכרח, צריך.
כשאדם אומר לעצמו “אני חייב” או “אני מוכרח לעשות”, הוא נכנס למקום של שיעבוד פנימי, ולא של רצון משוחרר.

ברגע שאנחנו אומרים לעצמנו "אתה צריך", מתעורר בנו קול פנימי שאומר "לא, אתה לא!".
המקום הזה יוצר התנגדות, עייפות ושחיקה.

הדרך הנכונה היא ליצור תנועה ועשייה מתוך רצון – לא מתוך חובה.
אני רוצה לחיות בריא, רוצה להיות רגוע, רוצה לפעול בטוב. לא "חייב".

רצון – אותיות רץ

כשאנחנו מחוברים לנקודת הרצון, מתמלאים בכוחות ובאנרגיה.
רצון הוא אותיות רץ – כי כשאדם רוצה באמת, הוא נע, זז, מתעורר לחיים.

שרה והגר – פעולה ללא רצון שלם

שרה אומרת לאברהם:

"תֹּאמֶר שָׂרַי אֶל אַבְרָם הִנֵּה נָא עֲצָרַנִי ה' מִלֶּדֶת, בֹּא נָא אֶל שִׁפְחָתִי, אוּלַי אִבָּנֶה מִמֶּנָּה, וַיִּשְׁמַע אַבְרָם לְקוֹל שָׂרָי" (בראשית ט״ז, ב׳).

האם שרה באמת רוצה בכך?
נראה שלא. היא פועלת מתוך תחושת הכרח – "אין ברירה".

וכך קורה:

"וַיָּבֹא אֶל הָגָר וַתַּהַר, וַתֵּרֶא כִּי הָרָתָה, וַתֵּקַל גְּבִרְתָּהּ בְּעֵינֶיהָ".

הגר אכן הרתה, אך התוצאה קשה – היא מזלזלת בגברתה.
תגובה של שרה חריפה מאוד:

"וַתֹּאמֶר שָׂרַי אֶל אַבְרָם חֲמָסִי עָלֶיךָ… יִשְׁפֹּט ה' בֵּינִי וּבֵינֶיךָ" (שם, ה׳).

שרה כועסת מאוד, למרות שאברהם לכאורה לא אשם.
רש״י מסביר:

"חָמָס הֶעָשׂוּי לִי, עָלֶיךָ אֲנִי מַטִּילָה הָעוֹנֶשׁ… הָיָה לְךָ לְהִתְפַּלֵּל עַל שְׁנֵינוּ" (רש״י שם).

היא גם מוסיפה:

"שֶׁאַתָּה שׁוֹמֵעַ בִּזְיוֹנִי וְשׁוֹתֵק".

שרה חשה פגיעה קשה – לא כי אברהם טעה, אלא כי היא עצמה פעלה לא מתוך רצון, אלא מתוך תחושת חובה.
וכשהפעולה אינה נובעת מרצון שלם  – היא מולידה כאב, תסכול וביקורת.

חז"ל אף מוסיפים:

"הִכְנִיסָה עַיִן הָרָע בְּעִבּוּרָהּ שֶׁל הָגָר וְהִפִּילָה עוּבָּרָהּ…" (רש״י שם ו׳).

כלומר, שרה חיבלה במודע או שלא במודע, במה שהיא כביכול רצתה, כי היא לא באמת רוצה.
כשאין רצון שלם, גם התוצאה מתערערת.

רצון הוא דופק החיים

הרב קוק כותב:

"הרצון יסוד החיים הוא, הוא מוכרח להיות פועם בחיים"
(שמונה קבצים ח, כח)

הרצון הוא הדופק של החיים. ככל שאדם מחובר יותר לרצונו – כך הוא חי, נמרץ ומלא אנרגיה.

"המוסר, התורה, כל אור קדוש ועליון – צריך הוא לפעול עליו וליישרו, אבל לא לטשטש את כוחו".

התורה והמוסר צריכים לכוון את הרצון, לרומם ולעדן אותו – אבל לא להחליש אותו.

"החלשת כוח הרצון על ידי מעמסות מטרידות, אפילו כשנובעות ממקום קדוש, מדלדלת את הוד האדם… המעטת הטרחים היא אחת ממגמות התורה האלוקית".

לא כל חומרה היא מבורכת. לפעמים ההחמרה מחלישה את כוח הרצון – ואת כוח החיים עצמו.

עוד כותב הרב קוק:

"כשמרגיש האדם שרצונו רפוי – צריך להתאמץ לחזקו בכל מיני אימוץ, כדי שיוכל להוציא אל הפועל כל דבר טוב, שחוק טבעו מתאים לו"
)שמונה קבצים ג, קמג)

הדרך המרכזית לחיזוק הרצון היא לעשות ולפעול מתוך רצון שלם.
לא מתוך ריצוי, לא מתוך הכרח, אלא מתוך חיבור פנימי אמיתי.

יהי רצון שנזכה לדעת את רצוננו האמיתי, לפעול מתוכו, ולהביא לעולם אור, ברכה וטוב.

אולי יעניין אותך

ישיבת הר ברכה אנו משתמשים בעוגיות כדי להבטיח את תפקוד האתר ולשפר את חוויית המשתמש. אפשר לבחור אילו סוגי עוגיות להפעיל.
בחירת עוגיות


דילוג לתוכן