שאל את הרב

שאלות ששלחתם

שאלות אחרונות

המתפנה באמצע סעודה

שלום כבוד הרב, לאור התשובה הקודמת: השולחן ערוך שכותב "מי שעומד בסעודה ונזכר שנגע בשוק וירך ומקומות המכוסים באדם או שחיכך בראשו וכל כיוצא בזה, (ובמקומות המטונפים שיש בהם מלמולי זיעה) (תשובת הרמב"ן סימן קנ"ה), צריך לחזור וליטול ידיו ויברך על נטילת ידים" ומשנה ברורה על דבריו, הרב מלמד עושה אוקימתא שמדובר על אם יאכל בהמשך כביצה ?

אכן. כדין המתפנה לגדולים שהוא בדיוק כדין טינף ידיו. מעריך שאין זה חידוש של הרב מלמד. לכאורה דין פשוט שעולה מתוך סוגיית נטילת ידיים.

כך כתוב למשל כאן בשם הרב עובדיה – https://halachayomit.co.il/he/default.aspx?HalachaID=701
"יש להבהיר, שאין לברך על נטילה זו, אלא אם מתכוין לאכול בהמשך הסעודה יותר משיעור כביצה (כחמישים גרם) פת, שאם לא כן, יש ליטול ידיים בלא ברכה בלבד".

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2026-01-18 12:23:05

המתפנה באמצע סעודה

שלום כבוד הרב, אבל אם התפנה לגדולים, והוא מתכוון להמשיך לאכול עוד לחם כשיעור נפח ביצה, יטול את ידיו בברכה…" מה המקור לכך שצריך לאכול כביצה בהלכה זאת ?

כי להלכה נוטלים ידיים בברכה רק על אכילת כביצה לחם גם אם לא היה שום הפסק. לכן אם יאכל פחות, ייטול בלא ברכה כמו כל הנוטל ידיו ללחם ומתכוון לאכול פחות מכביצה. וכן הדין לשאר ההפסקים – "הלך ממקום הסעודה למשך שעה ומעלה והסיח דעתו משמירת ידיו, אף שהתכוון להמשיך לאכול לחם ולכן לא צריך לברך שוב 'המוציא', חייב ליטול ידיים שוב, ויברך על הנטילה רק אם מתכוון לאכול עוד כביצה לחם. וכן מי שהלך לישון על מיטתו באמצע הסעודה למשך יותר מחצי שעה, צריך ליטול ידיו, ויברך על הנטילה אם מתכוון לאכול כביצה לחם. וכיוון שבשנתו הסיח דעתו מהאכילה, צריך לברך שוב 'המוציא'. "

קיצור הלכה – פסקי ההלכות מפניני הלכה / הרב אורן מצא

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2026-01-18 10:36:05

יש לך שאלה?

דבר תורה לפרשת עקב | לקחת סיכון – לתת סיכוי

לקחת סיכון – לתת סיכוי

אחד הכללים בחיים, שאין אפשרות להתקדם בלי לקחת סיכונים.
מי שלא מוכן לקחת סיכון – גם לא נותן לעצמו סיכוי.
אדם שרוצה לעלות מדריגה, לוקח סיכון כי הוא מנתק את עצמו מהמדריגה שבה הוא עומד ועדיין לא התייצב ועמד על המדריגה החדשה.

המעצור הגדול – הפחד

המעצור הכי גדול של האדם הוא הפחד.
מאין לוקחים את האומץ? את האומץ לקחת סיכון?

לפני שנענה על השאלה, נוסיף עוד נקודה חשובה:
חלק מהפחד, זה הבריחה מהתמודדות עם כשלון. ההתמודדות עם הכישלון איננה רק בשל הנזקים וההפסדים, אלא אולי בשל התחושות הקשות שמלוות את הכשלון.

איך מפסיקים לפחד להיכשל – ומצליחים להניע את עצמנו למרות אפשרות הכישלון שקיימת?

התשובה – אמונה

התשובה לשתי השאלות האלו היא אמונה.
אמונה יכולה להיות סיסמה, מילה ריקה שאין אחריה תנועת חיים אמיתית, אבל אמונה שלימה, היא תנועת חיים שמולידה אומץ וגבורה, עשייה ופעילות, יוזמה ונחישות!

שאדם מאמין הוא יודע שאם הוא יצליח או לא, זה תלוי בקב"ה.
זה לא מונע ממנו לעשות את הבדיקות ולפעול באופן הטוב ביותר שהוא יודע, אבל כאשר הוא רוצה לעשות רצון ה', הוא רוצה טוב, אז הוא בוטח בה' שיצליח דרכו, ואם לא – זה מה שצריך היה להיות.

הקשר בין אמונה לאומץ

דווקא מי שמלא אמונה ובטחון, הוא מתמלא אומץ ויוזמה, כפי שכותב הרב קוק:

הבטחון מוסיף הוא חיים ואומץ כל מה שהוא מלובש יותר ויותר במעשים רבים. התפשטותו על המון דרכי החיים, החריצות המעשית והשכלית, ביחיד ובציבור, מוסיפה בו אור גדול, ואומץ חיים, ובליטה גדולה. בטחו בד' עדי עד כי ביה ד' צור עולמים. וחזקת והיית לאיש.

שאדם כנה עם עצמו ואומר יש לי יוזמה לשם שמיים, יש לי רצון לשם שמיים, בודק את סיכויי ההצלחה והם קיימים, אם הוא בוטח בה', הוא יעשה, הוא יפעל, הוא יודע שהוא לא לבד, שהקב"ה איתו.

 

הצלחה או כישלון – הכל בהשגחה

האם זה מבטיח שזה יצליח? – לא!
אז אם זה ייכשל? – זה רצון ה' שלא יצלח.
המאמין באמונה שלימה, לא יצטער מכך, אלא ילמד מה שנדרש ללמוד וימשיך לפעול בכל הכוח.

וכך מובא בספר בעל שם טוב על התורה:

מצאתי כתוב בשם הריב"ש זצלה"ה זי"ע שאמר על מה דאיתא 'שהרשעים מלאים חרטות', והקשה אם יש להם תמיד הרהורי חרטה על עבירות שבידם, מפני מה קורא להם רשעים, הרי אמר 'המקדש את האשה על מנת שאני צדיק ונמצא רשע הרי זו מקודשת שמא הרהר תשובה בלבו'? ופירש הוא ז"ל… שאין לאדם להתחרט על שום דבר שעשה, כי הוא היה כך על ידי רצון הבורא יתברך שמו… על כן הם נקראים רשעים, כי לא כן הוא, אלא הכל הוא על פי רצון העליון חוץ מיראת שמים.

אומר הבעש"ט: גם אם נכשלת – מי שנתן לך את העצה זה הקב"ה, לכן אל תצטער. גם אי ההצלחה היא מרצון ה'!
אל תתחרט – תמשיך לבטוח בה' ולהתאמץ לעשות טוב.
מה שבידך זה לכוון לשם שמיים – יראת שמיים.

ארץ ישראל – ארץ של אמונה

כחלק מהשבח של א"י אומרת התורה:

כִּי הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה בָא שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ לֹא כְאֶרֶץ מִצְרַיִם… וְהָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתֶּם עֹבְרִים שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ אֶרֶץ הָרִים וּבְקָעֹת לִמְטַר הַשָּׁמַיִם תִּשְׁתֶּה מָּיִם. אֶרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱלֹוקיךָ דֹּרֵשׁ אֹתָהּ תָּמִיד…

האם זה שבח? – במצרים יש מים בשפע, אך בארץ ישראל אין הרבה מעיינות ונחלים, ואנו תלויים בגשמי הברכה.
הרמב"ן מסביר: בארץ ישראל, דווקא משום שאנו תלויים בגשם מהשמיים, זו ארץ שמתאימה לאנשי אמונה – כי יש בה השגחה אלוקית תמידית.

ועל פי זה אפשר להבין את דברי רש"י, שארץ ישראל טובה יותר ממצרים, כי אמנם שאין את הברכה האלוקית, יש בצורת וקושי אדיר, אבל אם יש את הברכה האלוקית זה יותר טוב ממצרים:
"והשקית ברגלך" – ארץ מצרים היתה צריכה להביא מים מנילוס ברגליך ולהשקותה וצריך אתה לנדד משנתך ולעמול, והנמוך שותה ולא הגבוה ואתה מעלה המים מן הנמוך לגבוה אבל זו למטר השמים תשתה מים אתה ישן על מטתך והקב"ה משקה נמוך וגבוה גלוי ושאינו גלוי כאחת".

 

 

סיכום – אמונה שמולידה עשייה

אנו נדרשים לאמונה בפועל, אמונה שמולידה עשייה ויוזמה.
אם הקב"ה יסייע – נזכה לברכה עצומה.
ואם ירצה שלא נצליח – גם את זה נקבל באמונה.

יהי רצון שנזכה לחיות את האמונה והבטחון, ובע"ה נעשה ונצליח!

 

אולי יעניין אותך

ישיבת הר ברכה אנו משתמשים בעוגיות כדי להבטיח את תפקוד האתר ולשפר את חוויית המשתמש. אפשר לבחור אילו סוגי עוגיות להפעיל.
בחירת עוגיות


דילוג לתוכן