שאל את הרב

שאלות ששלחתם

שאלות אחרונות

המתפנה באמצע סעודה

שלום כבוד הרב, לאור התשובה הקודמת: השולחן ערוך שכותב "מי שעומד בסעודה ונזכר שנגע בשוק וירך ומקומות המכוסים באדם או שחיכך בראשו וכל כיוצא בזה, (ובמקומות המטונפים שיש בהם מלמולי זיעה) (תשובת הרמב"ן סימן קנ"ה), צריך לחזור וליטול ידיו ויברך על נטילת ידים" ומשנה ברורה על דבריו, הרב מלמד עושה אוקימתא שמדובר על אם יאכל בהמשך כביצה ?

אכן. כדין המתפנה לגדולים שהוא בדיוק כדין טינף ידיו. מעריך שאין זה חידוש של הרב מלמד. לכאורה דין פשוט שעולה מתוך סוגיית נטילת ידיים.

כך כתוב למשל כאן בשם הרב עובדיה – https://halachayomit.co.il/he/default.aspx?HalachaID=701
"יש להבהיר, שאין לברך על נטילה זו, אלא אם מתכוין לאכול בהמשך הסעודה יותר משיעור כביצה (כחמישים גרם) פת, שאם לא כן, יש ליטול ידיים בלא ברכה בלבד".

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2026-01-18 12:23:05

המתפנה באמצע סעודה

שלום כבוד הרב, אבל אם התפנה לגדולים, והוא מתכוון להמשיך לאכול עוד לחם כשיעור נפח ביצה, יטול את ידיו בברכה…" מה המקור לכך שצריך לאכול כביצה בהלכה זאת ?

כי להלכה נוטלים ידיים בברכה רק על אכילת כביצה לחם גם אם לא היה שום הפסק. לכן אם יאכל פחות, ייטול בלא ברכה כמו כל הנוטל ידיו ללחם ומתכוון לאכול פחות מכביצה. וכן הדין לשאר ההפסקים – "הלך ממקום הסעודה למשך שעה ומעלה והסיח דעתו משמירת ידיו, אף שהתכוון להמשיך לאכול לחם ולכן לא צריך לברך שוב 'המוציא', חייב ליטול ידיים שוב, ויברך על הנטילה רק אם מתכוון לאכול עוד כביצה לחם. וכן מי שהלך לישון על מיטתו באמצע הסעודה למשך יותר מחצי שעה, צריך ליטול ידיו, ויברך על הנטילה אם מתכוון לאכול כביצה לחם. וכיוון שבשנתו הסיח דעתו מהאכילה, צריך לברך שוב 'המוציא'. "

קיצור הלכה – פסקי ההלכות מפניני הלכה / הרב אורן מצא

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2026-01-18 10:36:05

יש לך שאלה?

להניע את הגאולה | ד"ת לפרשת שמות

אנו נמצאים בשבוע מורכב, מורכב מאד מאד, אני יודע שיש הרבה גדולים ממני שיש להם עמדה ברורה, ואני חייב לומר שאין לי עמדה ברורה.

העמדה הברורה שלי היא שאסור לשחרר מחבלים, אסור לשחרר רוצחים, אסור לוותר על מלחמת חורמה עם רוצחים שפלים וארורים ותומכיהם, אסור לנהל משא ומתן עם ארגון שהוא לא בר קיום, שהוא לא לגיטימי.
אבל גם העמדה הברורה שלי היא שאחדות ישראל היא קריטית לקיומנו, שאי אפשר להתעלם מתחושות עמוקות שיש בעם ישראל, שהכאב שחשים כל ישראל, על המשפחות, על החטופים, שהתחושה הקשה של חלל שלא יכול להתמלא כל זמן שאחינו נמצאים שם, היא לא דבר שניתן להתעלם ממנו.
ולכן העמדה שלי על העסקה היא לא ברורה, ואני מודה לה' על כך שלא אני צריך לקבל את ההחלטות, ומייחל ומתפלל שה' יכוון את ראשיה, שריה ויועציה, שה' יראה את המסירות שלנו, את ההקרבה שלנו, של הנופלים-מוסרי הנפש קדושי העליון, של האלמנות והיתומים, של הפצועים בגוף ונפש, של החיילים המסורים והאמיצים שלנו , של נשות החיילים ושל ההורים של החיילים, שה' יראה את הערבות ההדדית שלנו, את האהבה שלנו לכל אחד, את הכאב שלנו מכל אחד שנופל, מכל אחד שנפצע ומכל אחד שנמצא שם, שה' יראה את הטוב שלנו, ויעזור לנו להצליח לקדש את שמו, לקדם גאולה, דרך ההחלטות הטובות והפחות טובות, דרך מה שאנו עושים ולא עושים, הקב"ה רואה ללבב והלב של העם הזה, הוא לב טהור, הוא לב שמשתוקק לטוב!

אנו מתחילים השבוע את ספר הגאולה, כפי שמכנה הרמב"ן את ספר שמות, ואנו מייחלים לגאולה, מייחלים שממקומך מלכנו תופיע ותמלוך עלינו כי מחכים אנחנו לך!

אנו מלאי צפייה, שהקב"ה ינחה אותנו, יאיר את עיננו, לעשות טוב!

ובתוך כל המורכבות הגדולה הזאת, בתוך כל הכאב והשמחה, הצער והגבורה, ההתעלות והשבר, יש גם דברים ברורים – שאנו מתבוננים בפרשת השבוע יש נקודת מפנה, יש נקודה שמתחילה את תהליך הגאולה, מהי אותה הנקודה?

התורה מתארת את תחילת השעבוד:

"וַיָּשִׂימוּ עָלָיו שָׂרֵי מִסִּים לְמַעַן עַנֹּתוֹ בְּסִבְלֹתָם וַיִּבֶן עָרֵי מִסְכְּנוֹת לְפַרְעֹה אֶת פִּתֹם וְאֶת רַעַמְסֵס".

אבל למרות השיעבוד יש כוח חיים שלא פוסק, וככל שלוחצים אותו הוא מתגבר:
"וְכַאֲשֶׁר יְעַנּוּ אֹתוֹ כֵּן יִרְבֶּה וְכֵן יִפְרֹץ וַיָּקֻצוּ מִפְּנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל."

אבל השיעבוד הולך ומתגבר ועוד אין ישועה, והחושך הולך ומחשיך:

"וַיַּעֲבִדוּ מִצְרַיִם אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּפָרֶךְ,  וַיְמָרְרוּ אֶת חַיֵּיהֶם בַּעֲבֹדָה קָשָׁה בְּחֹמֶר וּבִלְבֵנִים וּבְכָל עֲבֹדָה בַּשָּׂדֶה אֵת כָּל עֲבֹדָתָם אֲשֶׁר עָבְדוּ בָהֶם בְּפָרֶךְ".

לאחר מכן מספרת התורה את סיפור המיילדות, את הגבורה והעוז, את החרות שבתוך השעבוד, אך עדיין לא מתחיל לבקוע האור, אלא כדרכו של הלילה הוא מחשיך עוד יותר, רגע לפני עלות השחר:

"וַיְצַו פַּרְעֹה לְכָל עַמּוֹ לֵאמֹר כָּל הַבֵּן הַיִּלּוֹד הַיְאֹרָה תַּשְׁלִיכֻהוּ וְכָל הַבַּת תְּחַיּוּן".

אבל אז בשיא הרוע, בשיא האכזריות, מתחילה הגאולה, ברגע הנורא והאיום הזה, גואלם של ישראל נולד:

"וַיֵּלֶךְ אִישׁ מִבֵּית לֵוִי וַיִּקַּח אֶת בַּת לֵוִי. וַתַּהַר הָאִשָּׁה וַתֵּלֶד בֵּן וַתֵּרֶא אֹתוֹ כִּי טוֹב הוּא וַתִּצְפְּנֵהוּ שְׁלֹשָׁה יְרָחִים."

הגאולה מתחילה בחתונה, הגאולה מתחילה בבניית בית ומשפחה, ואני בכוונה לא מתייחס למדרשי חז"ל, אלא בפשט הפסוקים.

מיד אחרי הגזירה הנוראה, הגזירה שמאיימת להשמיד את עם ישראל, הגזירה שמדברת על השלכת ילדים אל המים, אל מותם האכזרי בטביעה, הגזירה שאין שום סיכוי בדרך הטבע שתתבטל, כי גזירה של השליט הכל-יכול פרעה, גזירה על עם חלש ומשועבד, שלאיש לא איכפת ממנו.

"וילך איש מבית לוי ויקח את בת לוי", התגובה הישראלית, בונים עוד בית, מקימים משפחה, ממשיכים את האומה, איזו גדולה של אמונה, איזו ענקיות של חיים.

זה מזכיר לי את הסיפורים על חתונות ולידות בתוככי הגיטאות והמחנות.

זו תחילתה של הגאולה, אין כאן נס על טבעי, יש כאן נס אדיר של גדלות אמונה, של עוצמת חיים, זהו נס הניסים של עם ישראל, הקב"ה נטע בנו חיי עולם, חיי נצח, שכל הגזירות, ניסיונות ההשמדה, לא הצליחו ולא יצליחו לפגוע בו, והביטוי שלו הוא בכל להמשיך לעשות טוב, להקים בתים עם אהבה גדולה, עם אמונה גדולה, בתים מלאי אור וטוב בתוככי החושך, ובגיא צלמוות.
זו תחילתה של הגאולה, אין דבר גדול יותר או חשוב יותר מהקמת בתים בישראל, זוהי אבן היסוד לכל תהליך גאולת ישראל וגאולת העולם.

הברכה המופלאה ששמעתי פעמיים רבות, ממו"ר הגר"א מלמד,  היא שתזכו שכל צאצאיכם יקימו משפחות מפוארות, אין ברכה חשובה וגדולה ממנה.

היום התבשרנו על עוד זוג מתוק שהתארס וכתבתי:
"איזה משמח לשמוע בשורות טובות פשוטות בימים מורכבים אלה!".

אז יש קושי, אבל יש גם דברים שהם ברורים, והפשוט והחשוב ביותר להמשיך לבנות בתים ולגדל ילדים ולעשות טוב, והגאולה תמשיך להופיע, וזה וודאי ובטוח.
בתוך הימים המורכבים יש יותר חתונות ויותר לידות כי עם ישראל חפץ חיים, ועם ישראל חי!

יהי רצון שנזכה להקים משפחה מפוארת שמתוכה יצמחו משפחות מפוארות, כי משפחה היא אבן הבניין הראשונה והיסודית לגאולה!

 

 

אולי יעניין אותך

ישיבת הר ברכה אנו משתמשים בעוגיות כדי להבטיח את תפקוד האתר ולשפר את חוויית המשתמש. אפשר לבחור אילו סוגי עוגיות להפעיל.
בחירת עוגיות


דילוג לתוכן