שאל את הרב

שאלות ששלחתם

שאלות אחרונות

המתפנה באמצע סעודה

שלום כבוד הרב, לאור התשובה הקודמת: השולחן ערוך שכותב "מי שעומד בסעודה ונזכר שנגע בשוק וירך ומקומות המכוסים באדם או שחיכך בראשו וכל כיוצא בזה, (ובמקומות המטונפים שיש בהם מלמולי זיעה) (תשובת הרמב"ן סימן קנ"ה), צריך לחזור וליטול ידיו ויברך על נטילת ידים" ומשנה ברורה על דבריו, הרב מלמד עושה אוקימתא שמדובר על אם יאכל בהמשך כביצה ?

אכן. כדין המתפנה לגדולים שהוא בדיוק כדין טינף ידיו. מעריך שאין זה חידוש של הרב מלמד. לכאורה דין פשוט שעולה מתוך סוגיית נטילת ידיים.

כך כתוב למשל כאן בשם הרב עובדיה – https://halachayomit.co.il/he/default.aspx?HalachaID=701
"יש להבהיר, שאין לברך על נטילה זו, אלא אם מתכוין לאכול בהמשך הסעודה יותר משיעור כביצה (כחמישים גרם) פת, שאם לא כן, יש ליטול ידיים בלא ברכה בלבד".

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2026-01-18 12:23:05

המתפנה באמצע סעודה

שלום כבוד הרב, אבל אם התפנה לגדולים, והוא מתכוון להמשיך לאכול עוד לחם כשיעור נפח ביצה, יטול את ידיו בברכה…" מה המקור לכך שצריך לאכול כביצה בהלכה זאת ?

כי להלכה נוטלים ידיים בברכה רק על אכילת כביצה לחם גם אם לא היה שום הפסק. לכן אם יאכל פחות, ייטול בלא ברכה כמו כל הנוטל ידיו ללחם ומתכוון לאכול פחות מכביצה. וכן הדין לשאר ההפסקים – "הלך ממקום הסעודה למשך שעה ומעלה והסיח דעתו משמירת ידיו, אף שהתכוון להמשיך לאכול לחם ולכן לא צריך לברך שוב 'המוציא', חייב ליטול ידיים שוב, ויברך על הנטילה רק אם מתכוון לאכול עוד כביצה לחם. וכן מי שהלך לישון על מיטתו באמצע הסעודה למשך יותר מחצי שעה, צריך ליטול ידיו, ויברך על הנטילה אם מתכוון לאכול כביצה לחם. וכיוון שבשנתו הסיח דעתו מהאכילה, צריך לברך שוב 'המוציא'. "

קיצור הלכה – פסקי ההלכות מפניני הלכה / הרב אורן מצא

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2026-01-18 10:36:05

יש לך שאלה?

פרשת נח | להיות ראש גדול – לקחת אחריות

לנח שלושה בנים:
וַיּוֹלֶד נֹחַ שְׁלֹשָׁה בָנִים אֶת שֵׁם אֶת חָם וְאֶת יָפֶת.

שמהם נוצרה כל האנושות.

כבר בזמן הראשון אנו רואים את האופי השונה של כל אחד מן הבנים.

וכך מספרת התורה:

וַיַּרְא חָם אֲבִי כְנַעַן אֵת עֶרְוַת אָבִיו וַיַּגֵּד לִשְׁנֵי אֶחָיו בַּחוּץ. וַיִּקַּח שֵׁם וָיֶפֶת אֶת הַשִּׂמְלָה וַיָּשִׂימוּ עַל שְׁכֶם שְׁנֵיהֶם וַיֵּלְכוּ אֲחֹרַנִּית וַיְכַסּוּ אֵת עֶרְוַת אֲבִיהֶם וּפְנֵיהֶם אֲחֹרַנִּית וְעֶרְוַת אֲבִיהֶם לֹא רָאוּ. וַיִּיקֶץ נֹחַ מִיֵּינוֹ וַיֵּדַע אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה לוֹ בְּנוֹ הַקָּטָן. וַיֹּאמֶר אָרוּר כְּנָעַן עֶבֶד עֲבָדִים יִהְיֶה לְאֶחָיו. וַיֹּאמֶר בָּרוּךְ ה' אֱלֹוקי שֵׁם וִיהִי כְנַעַן עֶבֶד לָמוֹ. יַפְתְּ אֱלֹוקים לְיֶפֶת וְיִשְׁכֹּן בְּאָהֳלֵי שֵׁם וִיהִי כְנַעַן עֶבֶד לָמוֹ.

ניתן לראות בפסוקים אלו שלושה סוגי אנשים, שלושה סוגי עמים שקיימים בעולם.

חם מייצג את הרוע והרשע, הוא מתעניין רק בטובתו האישית ורצונותיו האנוכיים, הוא מוכן לפגוע בכל דבר על מנת להשיג את רצונו, ואפילו לפגוע באופן חריף באביו ולחלל את כבודו.

לכן אין לו תקנה אלא שיהיה עבד עבדים לאחיו, אסור לתת לו עצמאות או ריבונות, כל נתינה של כוח לחם, תביא חורבן ורע לעולם כולו.

לא רק המעשה של כנען הוא קיצוני ברשעותו ובחומרתו, אלא גם הרקע למעשה, מגביר מאד את החומרה של המעשה, רק זה עתה הוא יצא מן התיבה שהצילה אותו מן המבול בנס, המבול שבא 'כִּי הִשְׁחִית כָּל בָּשָׂר אֶת דַּרְכּוֹ עַל הָאָרֶץ', ולמרות זאת הוא לא לומד לקח!

מי שלא יודע לקחת אחריות על מעשיו, נשללת ממנו החירות.

שני הבנים הנוספים שם ויפת, מייצגים את המוסריות והישרות, הם שאחרי מעשהו הנפשע של חם, בעדינות וברגישות, דואגים לכבודו של אביהם.

אך חז"ל מבחינים הבחנה משמעותית בין שם ליפת, כפי שמדייק רש"י:

"אין כתיב 'ויקחו' אלא 'ויקח' לימד על שם שנתאמץ במצווה יותר מיפת לכך זכו בניו לטלית של ציצית".

ניתן להסביר ששם הוא זה שיזם, הוא זה שלקח אחריות והיה עם ראש גדול, ויפת הסכים לעזור…

יפת עושה את מה שנדרש, אבל הוא לא מגדיל ראש, לא עושה מעבר, הוא שורד, אבל לא מוביל ומקדם.

זה יפה מאד, שאדם עושה את מה שנדרש, שהוא בסך הכול משתדל לעשות טוב, אבל גם הוא לא יכול להוביל, הוא לא צריך להיות עבד, אבל הוא לא יכול להוביל, לכן התורה אומרת שליפת יהיו חיים יפים והוא יעשה דברים טובים אבל הוא עדיין צריך מישהו שיוביל וזה שם.

יפת יפעל תחת ההנהגה השמית: 'יַפְתְּ אֱלֹוקים לְיֶפֶת וְיִשְׁכֹּן בְּאָהֳלֵי שֵׁם'.

שם מייצג את החלק באנושות שמוביל ומנהיג, שלוקח אחריות על העולם, עם ה', בני שם, הם שנדרשים לקחת אחריות על העולם, להוביל אותו ברמה המוסרית, לא להיגרר והיסחף, לא להסכים לנורמות המקובלת ולמוסר המעוות והעקום, אלא להוביל את העולם באור ה'.

ניתן אולי לבאר יותר את הדברים על פי דברי הרמב"ם במורה נבוכים (חלק א, פרק ב), שם הוא מעלה שאלה שנשאל, איך יכול להיות שהאדם הראשון אחרי חטאו, קיבל פרס, קיבל את הדעת להבחין בין טוב לרע?

ותשובתו של הרמב"ם היא שלפני חטא אדם הראשון האדם פעל על פי ה'מושכלות' ולאחריו הוא פועל על פי 'המפורסמות'.

ופירוש דבריו, שיש שני סוגי של מוסר:

הסוג האחד בו נקבע מה טוב ומה רע, על פי ערכים ואידאליים אלוקיים, על פי האמת המוחלטת.

הסוג השני בו נקבע מה טוב ומה רע, על פי הנורמות המקובלות, על החברה והנוהג.

אחרי חטא אדם הראשון אנו לא פועלים על פי התבונה הטהורה האלוקית אלא על פי הנורמות והמקובל.

אפשר לומר אם כן, יפת, כשמו הולך על פי המוסר המקובל, על פי מה שנראה טוב.

אך שם, עניינו להזכיר את המהות האמיתית, והוא הולך על פי האמת האלוקי.

לכן רק שם יכול להוביל ולהנהיג, כי כדי לקדם את העולם, צריך ללכת אחרי אידיאל שהוא מעל ומעבר לעולם,

ובאמת שאנו מסתכלים בהיסטוריה עם ישראל פעם אחר פעם מעלה את העולם לדרגה חדשה, מאלילות לאמונה בא-ל אחד, מעבדות לחירות, מבערות להשכלה ובימים אלו מהכלה וקבלת הרע, למלחמת חורמה מתוך הבנה שיש טוב ורע בעולם.

לכן אנו חייבים הן כאומה והן כל יחיד ויחיד, להגדיל ראש, לקחת אחריות, לחשוב מחוץ לקופסת המקובל והנורמטיבי, אלא על פי הערכים והאידאלים האלוקים, רק כך נמלא את ייעודנו ותקפידו להיות אור עולם ויתקיים בנו דברי הנביא ישעיהו:

"וְהָיָה בְּאַחֲרִית הַיָּמִים נָכוֹן יִהְיֶה הַר בֵּית ה' בְּרֹאשׁ הֶהָרִים וְנִשָּׂא מִגְּבָעוֹת וְנָהֲרוּ אֵלָיו כָּל הַגּוֹיִם, וְהָלְכוּ עַמִּים רַבִּים וְאָמְרוּ לְכוּ וְנַעֲלֶה אֶל הַר ה' אֶל בֵּית אֱלֹוקי יַעֲקֹב וְיֹרֵנוּ מִדְּרָכָיו וְנֵלְכָה בְּאֹרְחֹתָיו כִּי מִצִּיּוֹן תֵּצֵא תוֹרָה וּדְבַר ה'. מִירוּשָׁלָ͏ִם. וְשָׁפַט בֵּין הַגּוֹיִם וְהוֹכִיחַ לְעַמִּים רַבִּים וְכִתְּתוּ חַרְבוֹתָם לְאִתִּים וַחֲנִיתוֹתֵיהֶם לְמַזְמֵרוֹת לֹא יִשָּׂא גוֹי אֶל גּוֹי חֶרֶב וְלֹא יִלְמְדוּ עוֹד מִלְחָמָה.

יהי רצון שנזכה לעשות את תפקידנו כראוי, ולהוביל את העולם לקידוש ה'.

 

 

אולי יעניין אותך

ישיבת הר ברכה אנו משתמשים בעוגיות כדי להבטיח את תפקוד האתר ולשפר את חוויית המשתמש. אפשר לבחור אילו סוגי עוגיות להפעיל.
בחירת עוגיות


דילוג לתוכן