אני יושב היום ,יום שלישי, וכותב את דבר התורה, ומול עיניי עולה דמותו של עוז יוסקוביץ, שאשתו קרן אורה נהרגה בתאונת דרכים בשבוע שעבר, והוא בלב שבור ומלא אהבה חושב כל הזמן על ילדיו, ואיך הוא יצליח לתת להם מספיק אהבה, כדי למלא את החלל, החלל האדיר שנפער, חלל של אהבה, חלל תשומת לב, חלל של איכפתיות, שאשתו-קרן אורה, בליבה הרחב העניקה לילדיהם, שהיו משוש חייה, ואני מתפלל בליבי שה' ייתן לו ולילדיו נחמה וישלח את קרני אורו הטוב וינחמם וירפאם.
מנסה לחזור לכתיבה, אך אז עולה במחשבתי, תלמידנו האהוב, ליאב סופר, הבחור שכולו אידיאליים, שתורם בימים אלו את כוחותיו, כישרונו ומרצו, כקצין בצה"ל, בחור שבכל מקום שנמצא מביא טובה וברכה, בחור מלא חיים, שליווה את אביו, שלום סופר הי"ד, בשעותיו האחרונות, הלילה, אחרי שהפציעה שנפצע ממחבל, בן עוולה, שדקרו לפני שבועיים, החמירה, והביאה למותו.
אב שזכה לגדל בן כזה, שכל כך רוצה טוב, שכל כך עושה טוב, וכעת מת על קידוש ה', נרצח במאבקינו על ארץ ישראל, ומיד אחריו עולה דמותו של אחיו, לינר סופר, שגר בישובינו, איש אוהב חסד, אוהב טוב, איש שאוהב אנשים, איש שתמיד שרואים אותו מיד הלב מתחמם וחיוך עולה על פניך, על אנשי מידות, אנשי חסד שחיים ביננו.
אב שזכה להעמיד בנים כאלה. משפחה, שמשפחתיות, חום ואהבה, שמחה וחיוך, חיבור וחסד הם יסודותיה, איבדה את מובילה, הכאב לא נותן להתרכז בכתיבה, דמעות ממלאות את העיניים, ומפריעות לראות את המסך.
על מה אפשר לכתוב בשעות כאלה.
והלב לוקח אותי לכתוב על ניסיונות, הקב"ה מעמיד אותנו בניסיונות, ניסיונות קשים, ניסיונות של אמונה, גם אברהם אבינו, מתנסה בניסיונות, וגדול הניסיונות, מופיע בפרשתנו, ולו ניתנת כותרת:
"ויהי אחר הדברים האלה והאלוקים ניסה את אברהם…"
מדוע הקב"ה מעמידנו בניסיונות? בניסיונות כואבים כל כך?
הנצי"ב ב'העמק דבר', כותב דברים יסודיים שאולי יכולים מעט לנחם את הלב הכואב:
'ויהי אחר הדברים האלה', ברור שיש שייכות פרשה זו לפרשה הקודמת לה, דבלא זה לא שייך לשון אחר הדברים האלה…ונראה פי׳ אחר הדברים האלה. אחר כל המאמרים והדיבורים שהיו בין הקב״ה ובין אברהם, והגביהו לאט לאט מעלה מעלה מתחלה ברכו בארץ ישראל וזרע כעפר הארץ, ואח״כ בריבוי בנים ככוכבי השמים היינו בני אדם גדולי ערך, ואח״כ ברכו בעת מילה שיהיה אב המון גוים. שיהיה בכוחו להכיר שם אלוה עולם גם לאומות העולם, שיהיו מכונים בשם גוים ולא יתגיירו לגמרי ועדיין היה חסר עוד…ואחר כל הדברים היה ענין עקידה שבזה נשלם גדלות של אברהם אבינו וזרעו מה שאין צריך עוד יותר ומשם והלאה שוב לא דבר הקב״ה עמו, ולא היה עוד ענין והוספה על התכלית הנרצה…
מסביר הנצי"ב אחר כל העליות שעלה אברהם אבינו, רצה הקב"ה לרוממו עוד, מטרת הניסיון היא לרומם ולהעלות את אברהם אבינו עוד דרגה.
דווקא מי שהקב"ה חפץ בו, הקב"ה מביא עליו ייסורים, ההתמודדות והקושי, חושפים את הטוב שבמעמקי האדם, מגלים כוחות חדשים.
דברי הנצי"ב, מנחמים את המתמודדים עם ניסיונות, ואומרים להם:
אשריכם, הזוכים בניסיון, שהקב"ה רוצה עוד מטובכם, עוד מרצונכם הטוב, כדי להעלות אתכם לגבהים חדשים!
ונמשיך להתבונן בדברי הנצי"ב:
"ומשום כך כתוב 'והאלוקים ניסה את אברהם', דאף על גב שאין המקרא יוצא מידי פשוטו שהוא ענין ניסיון וכדכתיב: 'ה' צדיק יבחן', ואין לנו להתקשות למה לו לה׳ הניסיון היודע הכול מראש שהוא הוא שאלת ידיעה ובחירה אשר שגבה מדעת אנושי ולנו לדעת כי גבהו דרכי ה׳ מדרכינו ומחשבותיו ממחשבותינו.
בכל זאת לפי פשוטו לחוד הוא מיותר, שהרי אנו רואים שהוא ניסיון.
אלא יש בזה עוד משמעות…ניסה מלשון 'נתת ליראיך נס להתנוסס', היינו הגביהו על נס, הסבירו חז״ל שבזה הניסיון הגביה כוחו של אברהם אבינו והעלהו לתכלית גדולת האומה הישראלית.."
הניסיון הוא לא רק בדיקה ובחירה, הוא מלשון, לנשא, להרים ולרומם, הקב"ה רוצה להרים את המתנסה, ואולי רוצה להעלותו על נס, לפעמיים חיים ביננו אנשים, שאיננו שמים לב אליהם מספיק, והקב"ה רוצה לרומם אותם, שנלמד מהם, שיהיו נס, דגל, דגל, למשפחתיות, דגל לאידאליסטיות, דגל לחסד, דגל ערכיות, מלאה אהבה.
ובפי שממשיך הנצי"ב:
"כאשר יבואר. וכבר המשילו חז״ל…ענין ניסיון בשלשה משלים:
א. בקדירה שהקונה מנקש על קדירה טובה ולא על רעועה.
ב. על פשתן טוב מכים הרבה וכל מה שמכים יותר משביח מה שאין כן פשתן רע.
ג. על חמור טוב מוסיפים משאוי הרבה ומבחינים אולי יישא עוד יותר.
וענין שלשה משלים. ללמדנו שניסיון בא בשלש בחינות: פעם בא כמשל קדירה שלא בא הנקישה על הקדירה הטובה כדי שיושבח בזה, אלא כדי לדעת כמה חוזק הקדירה, ופעם בא כמשל הפשתן דלא בא הניקוש כדי לדעת אלא כדי להשביחו, ופעם בא כמשל החמור שלא בא כדי לדעת או כדי להשביח אלא באשר יש לבעליו רוב משא ומנסה את חמורו אולי יישא יותר וטוב לו. וכל מה שמוסיף החמור לישא מוסיף בעליו אחר כך במזונו.
כך פעם בא ניסיון לדעת כח צדקת האדם. וזה נקרא בחינה. פעם בא כדי שיוסיף להצטדק. דאף על גב שבכוח האדם מונח זו הפעולה מ״מ כל עוד לא בא מעשה לידו ולא הוציא מכוח אל הפועל לא נשרש זה הכוח אצלו ע״כ מביאו הקב״ה לידי ניסיון. והוא מתחזק ומוציא מכוח אל הפועל ומשריש זה הכוח בקרבו. ופעם בא הניסיון לעוון הדור. ומטילים על הצדיק משא ייסורים ואח״כ מקבל שכרו משלם…
הניסיון הוא גם בוחן, אך גם מרומם, ואם יורשה לי לסטות מעט מהנצי"ב המשל השלישי, לחמור, הוא לגלות איזה עוצמות יש ביננו, שנלמד מהם, שנדע שיש כאן מישהו שיש לו תפקיד חשוב ממה שחשבנו.
נתפלל שהקב"ה יגלה את הכוחות הטובים והנפלאים בעמנו, את האנשים הגדולים שבקירבנו, לא על ידי ייסורים כואבים, כי אם באתגרים מלאי טוב, אך אנו מקבלים עלינו את הניסיון, ויודעים שהאנשים שהוא הגיע אליהם, הם אנשים שיש להם כוחות גדולים לעמוד בו.
נוסיף ונאמר, גם הסביבה יש לה ניסיון, ברמה אחרת, בעוצמות אחרות, אך כל הסביבה, צריכה להתחזק באמונה, בחסד, באהבת הארץ, בלמידה מהאנשים הגדולים האלה, וכמובן לתמוך ולחזק אותם כפי יכולתנו, לתת להם חיבוק, אהבה וכתף, ובמידת הצורך עזרה וסיוע.
יהי רצון שנזכה לחשוף כוחות האומה במידת החסד והרחמים.
