בפרשתנו אנו נפגשים עם המעמד המופלא, מעמד הר סיני, אלא שדבר תמוה מאד הוא שהתורה לא מציינת את התאריך המדויק של המעמד המופלא הזה?
"בחדש השלישי לצאת בני ישראל מארץ מצרים ביום הזה באו מדבר סיני", מפורש בתורה שמתן תורה היה בחודש סיון, אך התאריך המדויק של מתן תורה אינו מוזכר, יתר על כן, יש מחלוקת גדולה מתי היה התאריך שבו נתנה תורה.
חסרון זה מורגש במיוחד לאור ההדגשה הרבה שיש בתורה לתאריך של יציאת מצרים, התורה מדייקת לא רק בהדגשת היום, אלא אפילו בהדגשת זמני היום המדויקים.
התורה גם מדגישה על חשיבות זכירת יום זה: "והיה היום הזה לכם לזיכרון", "למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך", השבת וכל המועדים הם זכר ליציאת מצרים, ובפרט חג הפסח וחג המצות, מצווה להזכיר כל יום ולילה את יציאת מצרים וחובה לספר בהרחבה לבנים בליל הסדר, ומאידך אין זמן שבו צריך לזכור את מעמד הר סיני, לא להזכירו יום ולילה, לא מועד שמכוון אליו באופן מפורש, זה נכון שאנו משייכים על פי חז"ל את חג השבועות, לזמן מתן תורתנו, אבל הדבר לא מוזכר בתורה כלל.
מה ההסבר של הדבר?
הכלי יקר, בפרשת אמור שרוצה להסביר מדוע התורה לא ציינה מפורש את דברי חז"ל, ששבועות הם זמן מתן תורתנו:
"והקרבתם מנחה חדשה לה' – סימן ליום מתן תורה כי התורה צריכה להיות חדשה אצל האדם בכל יום כאילו היום קיבלה מהר סיני. ומה שלא נזכר בתורה בפרוש כי יום זה מתן תורה, וכן לא נזכר בתורה בפרוש כי ראש השנה הוא יום דין, וטעם שניהם אחד הוא כמו שכתבתי בחיבורי עוללות אפרים, שעל מתן תורה לא רצה ה' להגביל יום ידוע לפי שצריך האדם שיהיה דומה לו בכל יום ויום מכל ימות השנה כאילו באותו יום קיבלה מהר סיני, כי באמת אמרו חז"ל: שהתורה נמשלה לדד זה שכל זמן שהתינוק ממשמש בה הוא מוצא בה טעם חדש כך התורה כל ההוגה בה מוצא בכל יום טעם חדש, על כן דין הוא שיהיה דומה אליו בכל יום כאילו היום קיבלה מהר סיני ואם כן כל יום הוא מתן תורה אצל ההוגים בה על כן אין ראוי להגביל יום ידוע לנתינתה, ועל כן אמרו חז"ל: שיהיו דברי תורה חדשים עליך ולא כדבר הישן שלבו של אדם קץ בו שהרי באמת אתה מוצא בה דבר חידוש בכל יום ויום, ועל כן אין יום נתינתה מבואר בתורה יותר ממה שנרמז בהבאת מנחה חדשה להורות שהתורה מנחה חדשה בכל יום ויום…
זה הטעם גם כן העלם יום דין של ראש השנה, כדי שלא ילך אדם בשרירות לבו ויסגל עוונות כל ימות השנה ויחשוב לתקן מעשיו בהיותו קרוב ליום ה' אשר בו ישב על כסא דין אלא ידמה בנפשו כאילו בכל יום ויום ה' יושב על כסאו למשפט ומתבקר פנקסו ועל ידי זה יהיה כל יום ויום בתשובה, וכן איכא למאן דאמר אדם נידון בכל יום 'ותפקדנו לבקרים ולרגעים תבחננו', ובחיבורי הנזכר הארכתי בשני טעמים אלו כי נכונים למוצאי דעת"
כלומר, את יציאת מצרים צריך לזכור בוקר וערב, אך את מעמד מתן תורה צריך לחיות כל רגע ורגע, התורה מדריכה את חיינו יום יום, שעה שעה, אין רגע של חיים שבו דבר ה' לא מנחה אותנו.
היוצא מכל האמור” קביעת יום קבוע לאירוע יש בה מעלה וחסרון. מעלתה בריכוז מאמץ להחדרת הרעיון שבאירוע והפנמתו. מאידך קביעת יום מסוים עלולה לגרום לכך שבימים אחרים לא ירגיש צורך להשקיע מאמץ מתוך הרגשה שיש מועד לכך.
ונסיים שדברי הרב קוק שכתב בשיר האמונה שלו:
תורת חיים חמדתנו,
מפי עליון נתנה,
נצח היא נחלתנו,
ממדבר מתנה.
התורה היא תורת חיים, ולכן הנחלתה איננה רגע אלא נצח,
יהי רצון שנזכה להמשיך ולקבל את התורה יום יום.
