כבר רבים תמהו הן על מקומו של חג הסוכות בציר הזמנים של השנה, מדוע הוא ממוקם דווקא במרכזו של חודש תשרי, וכן על מהותו הכללית של החג, אמנם התורה מפרטת ואומרת: "אַךְ בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי, בְּאָסְפְּכֶם אֶת-תְּבוּאַת הָאָרֶץ, תָּחֹגּוּ אֶת-חַג-ה', שִׁבְעַת יָמִים…", וכן אומרת התורה: "חַג הַסֻּכֹּת תַּעֲשֶׂה לְךָ שִׁבְעַת יָמִים, בְּאָסְפְּךָ מִגָּרְנְךָ וּמִיִּקְבֶךָ. וְשָׂמַחְתָּ בְּחַגֶּך…", אך החיבור של חג האסיף יחד עם הסוכות איננו מובן, ובכלל מה יש לקבוע חג על הסוכות – "ובַּסֻּכֹּת תֵּשְׁבוּ שִׁבְעַת יָמִים, כָּל הָאֶזְרָח בְּיִשְׂרָאֵל יֵשְׁבוּ בַּסֻּכת. לְמַעַן יֵדְעוּ דֹרֹתֵיכֶם כִּי בַסֻּכּוֹת הוֹשַׁבְתִּי אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּהוֹצִיאִי אוֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם", מדוע יש עניין לקבוע חג על הסוכות שישבו בני ישראל במדבר? – האם יש לנו חג על המן? על הבאר הניסית?
אם נחריף את השאלה, פסח – הוא התחלת היווצרותנו כעם, לידת עם ישראל, שבועות – עם ישראל מקבל תורה, זוכה לקבל את ייעודו הנצחי, את דרכו לדורי דורות, אך מה קורה בסוכות, היינו בדרך ממצרים לא"י, במדבר, וישבנו בסוכות, על זה חוגגים?
התשובה היא שסוכות זה חג הדרך, זה חג על המסע, אפשר לשמוח בהתחלה, אפשר לשמוח שמגיעים לפסגת הר, אבל רוב הזמן, רוב החיים, זה הדרך, והאמת היא שזה העיקר, התורה מדגישה שוב ושוב בחג הסוכות את מצוות השמחה, שלוש פעמיים מצווה התורה על השמחה, ומכאן למדו שאנו מצווים בשמחה יתירה בסוכות, והדגש הוא אולי משני כיוונים, הכיוון האחד הוא שלמרות שזה הדרך צריך לשמוח, והכיוון השני שהוא בעיניי המרכזי יותר הוא שבגלל זו הדרך צריך לשמוח יותר, כי העיקר זה הדרך, העיקר זה התהליך, זה נפלא שיש רגעי שיא, אבל הדבר המרכזי הוא היום יום, הוא הדרך.
על פי דברינו אפשר להסביר מדוע החליטה התורה שחג סוכות ימוקם לאחר ר"ה ויוה"כ, אחרי ימים נוראים ומופלאים, ימי עלייה והתעלות, מגיעים ימי שגרה, ועלולים לשקוע בשגרה, באה התורה להזכיר לנו שהשמחה והאושר הגדול מגיעים מהעבודה היום יומית, מהעשייה הקבועה, אחרי השיאים של ר"ה ויוה"כ, המבחן האמיתי הוא איך התנהל היום יום.
וחג הסוכות הוא מייצג את הימים הללו, ומה שהו אומר לנו תשמחו מאד ביום יום, במסע, בתהליך ובדרך, כי ה' איתכם, הוא מלווה אתכם בעננו הפרוש, בהשגחתו הצמודה והאוהבת, הוא מלווה אתכם בתהליך!
וכאן המקום לצרף את הסברו המופלא של הגר"א לתאריך חג הסוכות (בפירושו לשיר השירים א ד):, פסוק השלישי הוא נגד סוכות שהוא זכר לענני הכבוד שהיה תלוי בבניין המשכן כידוע, ובזה יתורץ וכו' סוכות בתשרי וכו' היה ראוי לעשות בניסן כי בניסן היה תחילת היקף עננים, אבל נראה לפי שכשעשו ישראל העגל נסתלקו העננים, ולא חזרו עד שהתחילו לעשות המשכן, ומשה ירד ביוה"כ, ומחרת יוה"כ ויקהל משה, וצוה על מלאכת המשכן, וזה היה בי"א תשרי, וכתיב והעם הביאו עוד נדבה בבקר בבקר, שני ימים, הרי י"ג תשרי, ובי"ד תשרי נטלו כל חכם לב ממשה את הזהב במנין ומשקל, ובט"ו [דהיינו יום ראשון של סוכות] התחילו לעשות, ואז חזרו ענני הכבוד, ולכך אנו עושין סוכות בט"ו בתשרי"
כלומר חג הסוכות נקבע במועד שבו התחילו לבנות את המשכן, הרמב"ן מסביר שהמשכן נועד לקבע בתוכנו את מעמד הר סיני, אותה השראת שכינה מופלאה שהייתה במתן תורה עוברת למשכן קבוע בתוכנו, דהיינו גם להסבר הגר"א חג הסוכות הוא הזמן שהשכינה עוברת לשכון קבע ביננו, זה על הקביעות, על היום יום, על שגרת החיים.
אפשר להאריך עוד הרבה, אך אסיים בכך, שהמיקוד תמיד צריך להיות על היום יום, כל דבר גדול נבנה מהמון צעדים קטנים יום יומיים, 'את הכבש אחד תעשה בבוקר ואת הכבש השני תעשה בין הערביים', הקביעות היום יומית הזאת היא הדבר החשוב ביותר.
כדברי המדרש הנודע:
"ואהבת לרעך כמוך', אמר רבי עקיבא: זה כלל גדול בתורה.
בן עזאי אומר: 'זה ספר תולדות אדם' – כלל גדול מזה".
בן זומא אומר: מצינו פסוק כולל יותר והוא 'שמע ישראל'.
בן ננס אומר מצינו פסוק כולל יותר והוא 'ואהבת לרעך כמוך'.
שמעון בן פזי אומר: מצינו פסוק כולל יותר והוא 'את הכבש האחד תעשה בבקר ואת הכבש השני תעשה בין הערביים'.
עמד רבי פלוני ואמר: הלכה כבן פזי, דכתיב: 'ככל אשר אני מראה אותך את תבנית המשכן"
דווקא בימים של בלבול וחוסר וודאות אנו נדרשים לשמור על שגרת יום יום בריאה, יום יום תפילות, יום יום לימוד תורה, יום יום השקעה בילדים, יום יום השקעה בזוגיות, מההשקעה היומית יומית מגיעים לדברים אדירים וגדולים.
חג דרך שמח, חג סוכות שמח מאד!
