שאל את הרב

שאלות ששלחתם

שאלות אחרונות

כיסוי ראש מלא אל מול פאה

שלום רב לרבנים. לפי הרב מלמד שליטא למסקנה מה עדיף מטפחת לכיסוי הראש שמוציאים ממנה שיעור שתי אצבעות או פאה נורית? תודה רבה לרבנים על כל העזרה.

המנהג הרווח כיום של אלפי נשים צדיקות להוציא מעט משיער הראש, לכן זה עדיף על פאה נוכרית שבפועל בציבור שלנו המנהג הרווח להחמיר בזה.

קיצור הלכה – פסקי ההלכות מפניני הלכה / הרב אורן מצא

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2025-12-02 11:24:46

פלאפון- מוקצה

שלום הרב, כמובא בפנה"ל שבת שפאלפון נייד הוא כלי שמלאכתו לאיסור ומותר לצורך גופו ומקומו, ולכן אם הוא מפריע ועושה רעש מותר להעבירו למקום אחר, אך יש מכשירים שבהירות המכשיר מתבהרת יותר או פחות לפי מקום שהמכשיר נמצא. לדוגמא כאשר הוא נמצא במקום חשוך ואז כשהוא מרעיש ומפריע מעבירים אותו לחדר אחר שהוא מואר ואז בהירות המכשיר מעצמו מתבהרת אוטומטית האם עדיין יהיה מותר בשבת להעביר את המכשיר?

קודם כל יש לציין שפלאפון הוא כלי שמלאכתו לאיסור שמותר לטלטלו לצורך גופו ומקומו רק אם לא נחשב עבור האדם כמוקצה מחמת חסרון כיס, כלומר שאינו מקפיד עליו מאוד, כגון שנותן לילדיו הקטנים לשחק איתו.

לגבי שינוי בתאורה – במקום הצורך אפשר להקל, שכן מדובר על פסיק רישא דלא ניחא ליה באיסור דרבנן, ואם יעשה זאת בשינוי זה בתרי דרבנן (החלשת התאורה בפלאפון ודאי דרבנן, הגברתה לדעת הרב מלמד אסורה מהתורה כמבואר בפרק חשמל בשבת, אבל מכיוון שמעביר בשינוי אפשר להקל). ואם לא בטוח יהיה שינוי בתאורת המסך, מותר לכתחילה כדין 'אינו מתכוון'.

אביא לך את הדברים מתוך ספר הקיצור לפניני הלכה:

קיצור הלכה – פסקי ההלכות מפניני הלכה / הרב אורן מצא

יד. כלי שמלאכתו לאיסור שבעליו מקפיד להשתמש בו רק למלאכתו ולא לדברים אחרים, שמא יינזק או יאבד, הרי הוא מוקצה מחמת חסרון כיס, ואסור לטלטלו גם לצורך 'גופו' ו'מקומו'. לכן אסור להשתמש בסכין שחיטה לחיתוך מאכלים, או לשים מצלמה או כלי נגינה על דפים כדי שלא יעופו. וכן דין מחשב נייד, פמוטים יקרים, שטרות כסף, מסמכים מסחריים חשובים, כרטיס אשראי, קלף של סופרים, בד יקר שנועד לתפירה. והכל לפי הקפדת בעל החפץ.

דבר שאינו מתכוון ופסיק רישא

ז. המתכוון לעשות דבר מותר, אך ייתכן שתיעשה מלאכה אסורה שאין כוונתו לעשותה וגם אין ודאות שתיעשה – מותר לו לעשות את הדבר המותר. לפיכך, מותר לגרור בשבת ספסל על קרקע קשה כדי להעבירו ממקום למקום, למרות שרוב הסיכויים שרגלי הספסל יעשו חריץ בקרקע. וכן מותר לרוץ על גבי עשבים גם במקום שרוב הסיכויים שיגרום לעקירתם. כלל זה נקרא 'דבר שאינו מתכוון', והוא מותר בכל התורה כולה ולא רק בהלכות שבת.

ח. כאשר ברור שתוך כדי גרירת הספסל יֵעשה חריץ בקרקע, אסור לגרור את הספסל. וכן אם ברור שתוך כדי ריצתו יֵעקרו עשבים, אסור לרוץ שם. כלל זה נקרא 'פסיק רישא' (פס"ר), והוא אסור בכל התורה כולה. אם נוח לו בתוצאה האסורה (פס"ר 'דניחא ליה') והיא אסורה מהתורה – עבר על איסור תורה. ואם אין לו עניין בתוצאה האסורה (פס"ר 'דלא ניחא ליה'), כיוון שלא התכוון לעשותה, עבר על איסור מדברי חכמים. וכאשר גם האיסור שיֵעשה אסור רק מדברי חכמים וגם אין לו עניין בו (פס"ר דלא ניחא ליה בדרבנן), אפשר להקל בשבת במקום הצורך.

ט. כאשר ברור שפעולתו תגרום לעשיית איסור, ורק במקרה לא צפוי האיסור לא יֵעשה, הדבר אסור כדין 'פסיק רישא'.

י. כאשר המציאות כבר קיימת, אך הוא לא יודע אותה, כגון שרוצה לפתוח את דלת המקרר כדי לקחת אוכל, ומסופק האם הנורה שבו דולקת ('ספק פס"ר') – אם פעולת האיסור אסורה מדברי חכמים, הדבר מותר כדין 'אינו מתכוון'. ואם הפעולה אסורה מהתורה, הדבר מותר רק במקום הצורך (דין מקרר מובא בפרק יז, י-יא).

 

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2025-12-02 09:10:36

מעשה שבת

מהי ההלכה למעשה בדין 'מעשה שבת' לדעת הרב מלמד?

דעת הרב מלמד מבוארת בספרו פניני הלכה שבת בפרק העוסק בדין מעשה שבת. אפשר לקרוא מספרי הרב דרך האתר.

אביא לך את מסקנת הדברים כפי שהיא מובאת בספר הקיצור לפניני הלכה:

קיצור הלכה – פסקי ההלכות מפניני הלכה / הרב אורן מצא

 

הנאה ממלאכה שנעשתה בשבת

א. איסור תורה שנעשה במזיד על ידי יהודי שעבר גיל מצוות, אסור לו עצמו ליהנות ממעשיו לעולם, ולכל ישראל מותר ליהנות ממעשיו רק במוצאי שבת. ואם עשה את המלאכה בשוגג, מותר גם לו ליהנות ממעשיו במוצאי שבת, ובמקום הצורך מותר ליהנות אף בשבת עצמה. אבל אם קטף פירות, צד דגים או חלב פרה בשוגג, אסור ליהנות מהם בשבת אף במקום הצורך, כי הם מוקצה.

ב. איסור מדברי חכמים שנעשה במזיד, מותר גם לו ליהנות ממעשיו במוצאי שבת. ואם עשה את האיסור בשוגג, מותר ליהנות ממעשיו אף בשבת עצמה (דין קטן מבואר בפרק כד, ה. ודין גוי בפרק כה, י-יא).

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2025-11-30 07:36:37

ירק עלים

ירקות עלים עם השגחת כשרות מחרקים שכתוב להשרות במים עם סבון – מה הדין כאשר לא משרים אלא שוטפים היטב מהחול שעליהם וזהו?

אחרי שטיפה טובה, כפי שמן הסתם עושים, שהרי אף אחד לא רוצה לאכול חסה עם חול… – דינם כדין דרך האמצע המבוארת בפניני הלכה כשרות פרק כג.

אפשר לקרוא מהספר דרך האתר.

אביא לך את סיכום הדברים למעשה מתוך ספר הקיצור לפניני הלכה:

קיצור הלכה – פסקי ההלכות מפניני הלכה / הרב אורן מצא

ירקות עלים

טז. הרוצים להדר כשיטת המחמירים, אינם יכולים לאכול ירקות עלים מגידול רגיל, כדוגמת חסה, כרוב, פטרוזיליה, שמיר וכוסברה, משום שגם שרייתם במים עם סבון ושטיפה טובה, לא תמיד מורידה את כל השרצים הזעירים שיש בהם. לכן הם קונים ירקות עלים שגידולם נקי יותר משרצים. אמנם גם אותם לפעמים צריך לנקות, לפי ההוראות שעל השקית.

יז. הנוהגים כדרך האמצע, משרים את ירקות העלים של גידולים רגילים כארבע דקות במים עם חומר שממוסס את הדבק שברגלי השרצים, כמלח, חומץ או סבון (סבון יעיל יותר, וסבון 'סטרילי' בריא יותר), ולאחר מכן שוטפים אותם במים זורמים. פעמים רבות התוצאה לאחר ניקוי טוב, מועילה גם לשיטת המחמירים.

יח. הרוצים ללכת כפי עיקר הדין, מסתפקים בשטיפה טובה והתבוננות בעלים במבט רגיל לוודא שאין שרצים. אבל נכון יותר לנהוג כדרך האמצע. לעיתים העלים מאיכות גרועה, ומלאים בשרצים שנראים היטב לעין, וכדי לנקותם צריך לשטוף שוב ושוב, עד שיהיו נקיים לגמרי.

יט. יש לשים לב בעת השריית העלים ושטיפתם, שהמים יגיעו לכל הקפלים והסדקים שבהם. לפיכך, בירקות כדוגמת חסה, כרוב וארטישוק, צריך לפרק את העלים לפני ניקיונם. כאשר מתכוונים לחתוך את העלים לסלט, עדיף לחותכם תחילה ואחר כך להשרותם ולשוטפם, מפני שככל שהם חתוכים יותר, כך המים מגיעים יותר בקלות לכל המקומות שבהם.

 

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2025-11-30 01:12:06

יהודי או ערבי

מתי יש חובה לקנות דווקא אצל יהודי גם כאשר המוצר יקר יותר?

דין זה מבואר בפניני הלכה העם והארץ. ניתן לקרוא מהספר דרך האתר.

אביא לך את הדברים מתוך ספר הקיצור לפניני הלכה:

קיצור הלכה – פסקי ההלכות מפניני הלכה / הרב אורן מצא

ח – עבודה עברית

העדפת הקרוב

א. כדי לפתור את כל המצוקות בעולם ולבנות חברה טובה ובריאה, יש לעשות זאת לפי הסדר, מהמעגל הקרוב למעגל הרחוק יותר. לכן הן בענייני חסד והן בכל התחומים הכלכליים, כהעדפה בנתינת עבודה והעדפה בקנייה ומכירה, יש להקדים את הקרוב יותר. סדר הקדימה הוא: קרוב משפחה, שכן, המתגורר באותה עיר, יהודי קודם לגוי (בבא מציעא, עא; ספרא ויקרא כה, יד. ועי' פניני הלכה ליקוטים ב' ה, יג).

העדפת יהודי

ב. המצווה להעדיף יהודי היא גם כאשר המחיר שהוא דורש מעט יותר יקר. אולם כאשר ההפרש משמעותי, אין חובה להעדיפו. ובכל מקרה יש להשתדל ככל הניתן לא להעסיק ערבים שחשודים בעוינות כלפינו. אמנם אם מחיר היהודים או הגויים שאינם עוינים אותנו גבוה באופן משמעותי ממחיר הערבים שעוינים אותנו, והדבר עלול לפגוע בעסק או בבניין הארץ, עדיף לבנות עם הערבים כדי שאחיזתנו בארץ תתחזק. וחובה על המעסיק להתייחס אליהם בכבוד והגינות, ובטח שלא לבזותם ולא לעושקם או להלין את שכרם.

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2025-11-29 23:52:09

יש לך שאלה?

פרשת תולדות – ולאֹם מלאֹם יאמץ

בפרשת השבוע מתייצבים לנגד עינינו שני בנים, עשיו ויעקב – שני אנשים גדולים מאד, נכדים לגדול בענקים, בנים לזוג הקדוש והמופלא יצחק ורבקה. ויש חשיבות אדירה להתבונן איך שני הגדולים הללו, בעלי כוחות הנפש האדירים, יצאו איש איש לדרכו, והתרחקו כל כך אחד מהשני עד שדבר ה' בפי הנביא מלאכי: "הלוא אח עשו ליעקב נאם ה' ואוהב את יעקב ואת עשו שנאתי ואשים את הריו שממה ואת נחלתו לתנות מדבר".

לפני כמה שנים ראיתי את דבריו הנפלאים של הרב ברוך מרדכי אזרחי שכתב:

"מה היה קסמו של עשו, אשר משך את אהבת אביו יצחק?

מה היה קסמו של יעקב, אשר משך את אהבת אמו רבקה?

מיהו עשו, מה אופיו?

מיהו יעקב, מה אופיו?

שניהם, גם יעקב וגם עשו, צועדים בעקבות יצחק ורבקה.

אלא שעשו, מבין, לומד, יודע… ועושה ומקיים – "לבד"

יעקב, "שומע בקול", יעקב אינו זז בלי "לשמוע בקול"

"ועתה בני", כך אומרת רבקה, "שמע בקולי",

כך גם אומר יצחק ליעקב, ויעקב צייתן.

יעקב אינו מקיים רק מפני ש"הוא" מבין. יעקב מקיים, מפני שהוא מבין שכדאי להיות "ממושמע"

עשו סומך, סוף כל סוף, על עצמו.

יעקב סומך תמיד על מי שצריך וכדאי לסמוך, על אבא, על אמא, על רבקה, על יצחק .

נתאר לעצמנו, אילו הייתה באה הצעתה של רבקה, אל עשו… דבר זה לא היה יכול להעלות על דעתו, לקחת גדי עיזים, להפוך את מראהו, את עור ידיו, ולהעמיד פנים כאילו הוא יעקב.

הייתכן? הלא אין זה אלא איבוד לדעת, אין שום סיכוי להצליח. האפשר לשקר ועוד ליצחק?… כך עשו.

אבל יעקב, אינו חושב כך, משום שהוא, אינו עושה או מבצע את מה שהוא עצמו מבין.

הוא: "שמע בקולי לאשר אני מצוה אותך".

יעקב – "עלי קללתך בני", "ורבקה אוהבת את יעקב".

עד כאן דבריו הנפלאים.

על גבי כך ניתן להוסיף עוד מספר דברים. עשיו יוצא ראשון מהבטן, הוא מרגיש מוכן לצאת ומחכה לזה. עשיו מרגיש צורך לצאת מפני שכולו אדרת שיער  (הוא מלא שערות כאדם מבוגר). הוא לא צריך את בטן אמו, הוא כבר בוגר. אדם הרואה אותו יודע שיש כאן מישהו שלם, בוגר ועשוי לגמרי. רש"י אומר שכשמו כן הוא, עשיו – מלשון עשוי, הגימטריה של עשיו היא שלום – אצלו הכול מושלם – "ויצא הראשון אדמוני כולו כאדרת שיער ויקראו שמו עשו".

דווקא אדם שחש שלם, שהכול אצלו עשוי, הוא אדם מאד עצוב. אם אדם מעוצב כבר, אין לו לאן להתקדם, אין לו אתגר, אין לו דרך להתקדם, להשתפר ולהתעלות, הוא עייף מהחיים: "ויבוא עשו מן השדה והוא עייף…ויאמר עשו הנה אנוכי הולך למות ולמה זה לי בכורה". אין לעשו מה לחפש כאן בעולם, הכול מזולזל ובזוי אצלו.

לעומתו יעקב, יוצא שני מהבטן. הוא לא ממהר לצאת, הוא מרגיש שיש לו הרבה מה ללמוד ולקלוט, אפילו מאחיו הבכור עשיו: "ואחרי כן יצא אחיו וידו אוחזת בעקב עשיו, ויקרא שמו יעקב…". עשיו ממהר לצאת לפעול בעולם אין לו צורך בלימודים ארוכים, אך: "ויעקב איש תם יושב אוהלים", הוא מרגיש צורך להתמלא וללמוד הרבה לפני שיצא לפעול ולעשות, כך הוא אומר לאימו: "ויאמר יעקב אל רבקה אמו, הן עשו אחי איש שעיר, ואנוכי איש חלק". הוא מלא, ואני עדיין ריק…

גם הרבה שנים לאחר מכן, בפרשת וישלח, כשעשיו יציע ליעקב ללכת ביחד, יעקב יגיד לעשיו שהוא מתנהל בקצב אחר: "ואני אתנהלה לאיטי…".

עשיו מרגיש מושלם ורץ כל הזמן קדימה, יוצא ראשון תמיד ותמיד יודע הכול, הוא מקים מלכים ואצה לו הדרך. לעומת זאת ליעקב יש המון מה ללמוד, וייקח לו זמן עד שיקים מלכות. הוא בעל ענווה, פתוח ללמוד, להתקדם, לשמוע.

לפעמיים הדרך הארוכה היא הקצרה, הרצון לצאת ולתקן את העולם הוא רצון נפלא, אך לעיתים הוא רצון בוסרי, וצריך להקדים לו שנים של הכנה ולימוד, ואז ההשפעה תהיה לאין ערוך.

יהי רצון שנזכה להיות כל חיינו תלמידי חכמים, ונזכה למידת הענווה, ומתוך כך לתקן עולם באמת.

אולי יעניין אותך

ישיבת הר ברכה אנו משתמשים בעוגיות כדי להבטיח את תפקוד האתר ולשפר את חוויית המשתמש. אפשר לבחור אילו סוגי עוגיות להפעיל.
בחירת עוגיות


דילוג לתוכן