שאל את הרב

שאלות ששלחתם

שאלות אחרונות

המתפנה באמצע סעודה

שלום כבוד הרב, לאור התשובה הקודמת: השולחן ערוך שכותב "מי שעומד בסעודה ונזכר שנגע בשוק וירך ומקומות המכוסים באדם או שחיכך בראשו וכל כיוצא בזה, (ובמקומות המטונפים שיש בהם מלמולי זיעה) (תשובת הרמב"ן סימן קנ"ה), צריך לחזור וליטול ידיו ויברך על נטילת ידים" ומשנה ברורה על דבריו, הרב מלמד עושה אוקימתא שמדובר על אם יאכל בהמשך כביצה ?

אכן. כדין המתפנה לגדולים שהוא בדיוק כדין טינף ידיו. מעריך שאין זה חידוש של הרב מלמד. לכאורה דין פשוט שעולה מתוך סוגיית נטילת ידיים.

כך כתוב למשל כאן בשם הרב עובדיה – https://halachayomit.co.il/he/default.aspx?HalachaID=701
"יש להבהיר, שאין לברך על נטילה זו, אלא אם מתכוין לאכול בהמשך הסעודה יותר משיעור כביצה (כחמישים גרם) פת, שאם לא כן, יש ליטול ידיים בלא ברכה בלבד".

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2026-01-18 12:23:05

המתפנה באמצע סעודה

שלום כבוד הרב, אבל אם התפנה לגדולים, והוא מתכוון להמשיך לאכול עוד לחם כשיעור נפח ביצה, יטול את ידיו בברכה…" מה המקור לכך שצריך לאכול כביצה בהלכה זאת ?

כי להלכה נוטלים ידיים בברכה רק על אכילת כביצה לחם גם אם לא היה שום הפסק. לכן אם יאכל פחות, ייטול בלא ברכה כמו כל הנוטל ידיו ללחם ומתכוון לאכול פחות מכביצה. וכן הדין לשאר ההפסקים – "הלך ממקום הסעודה למשך שעה ומעלה והסיח דעתו משמירת ידיו, אף שהתכוון להמשיך לאכול לחם ולכן לא צריך לברך שוב 'המוציא', חייב ליטול ידיים שוב, ויברך על הנטילה רק אם מתכוון לאכול עוד כביצה לחם. וכן מי שהלך לישון על מיטתו באמצע הסעודה למשך יותר מחצי שעה, צריך ליטול ידיו, ויברך על הנטילה אם מתכוון לאכול כביצה לחם. וכיוון שבשנתו הסיח דעתו מהאכילה, צריך לברך שוב 'המוציא'. "

קיצור הלכה – פסקי ההלכות מפניני הלכה / הרב אורן מצא

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2026-01-18 10:36:05

יש לך שאלה?

דבר תורה לפרשת בשלח – 'מקדש ה' כוננו ידיך'

תוכן עניינים

השבת נקרא את שירת הים, השירה העליונה המשרטטת את חזונו של עם ישראל – "תביאמו ותטעמו בהר נחלתך מכון לשבתך פעלת ה', מקדש ה' כוננו ידיך. ה' ימלוך לעולם ועד". מפשט הפסוק נראה שמי שיבנה את בית המקדש יהיה ה'. ואכן כך גם כותב רש"י (סוכה מא, ע"א): "מקדש העתיד שאנו מצפים בנוי ומשוכלל הוא יגלה ויבוא משמים, שנאמר: 'מקדש ה' כוננו ידיך" (וכך כתבו ראשונים נוספים).

אלא שקשה מאוד להסביר כך את הפסוק, שהרי אנו ניצבים עוד לפני בניין בית ראשון, ובאופן פשוט נבואתו של משה היא על המקדש הראשון שעתיד להיבנות, ואשר נבנה על ידי שלמה המלך. וכן בית המקדש השני נבנה על ידי יהושע בן יהוצדק וזרובבל בן שאלתיאל. ולכאורה אם בית המקדש היה צריך להיבנות על ידי ה', מדוע שלמה, יהושע וזרובבל לא חשו לכך?!

יתר על כן, מתוך דרשת בר-כפרא (כתובות ה, ע"א) מוכח שלא הבין את הפסוק כדברי רש"י: "דרש בר כפרא: גדולים מעשי צדיקים יותר ממעשי שמים וארץ, דאילו במעשה שמים וארץ כתיב 'אף ידי יסדה ארץ וימיני טפחה שמים, ואילו במעשה ידיהם של צדיקים כתיב 'מכון לשבתך פעלת ה' מקדש ה' כוננו ידיך'". כלומר, מעשה שמים וארץ נעשים ביד אחת, ומעשה הצדיקים בשתי ידיים.

גם רש"י מביא דרשה זו, אולם הוא משנה מעט את הדברים: "חביב בית המקדש, שהעולם נברא ביד אחת, שנאמר 'אף ידי יסדה ארץ', ומקדש בשתי ידיים. ואימתי יבנה בשתי ידיים? בזמן שה' ימלוך לעולם ועד, לעתיד לבוא שכל המלוכה שלו" (רש"י שמות טו, יז). נראה שרש"י הולך לשיטתו ולא מזכיר שבית המקדש יבנה על ידי מעשה הצדיקים.

ועולה השאלה, אם פשט הדברים הוא כדברי רש"י (שהרי כתוב 'מקדש ה' כוננו ידיך') מדוע בר-כפרא לא סבר כך? שאלה זו מכריחה אותנו לומר יסוד משמעותי וחשוב, ולבאר לעומק את דרשתו של בר-כפרא. מדוע לגבי בריאת העולם כתוב שנעשתה ביד אחת, ולגבי בית המקדש כתוב שנעשה בשתי ידיים?

התשובה היא שבריאת העולם הייתה ללא מגע יד אדם (שהרי האדם נברא אחרון לכל הנבראים). לעומת זאת בניין המקדש נעשה על ידי מאמצים של ישראל, ולכן יש כאן גדולה, כי אין קידוש ה' יותר גדול משישראל עושים רצונו של מקום, שאפילו האדם שהוא הבריאה החומרית, הנמצא בתוככי העולם הזה שמלא העלם וחושך, מלא אמונה ופועל עם אל ומקדש את שמו בעולם. "מקדש ה' כוננו ידיך"- יש כאן שתי ידיים, היד האלוקית והיד האנושית, שגם היא גילוי מקדושתו יתברך.  קידוש ה' הגדול הוא בשותפות ישראל בבניין המקדש, בהכרת רצונו ומלכותו וקבלתנו את מלכות שמים.

זהו גם השורש של חטא ישראל שהוביל למלחמת עמלק. התורה אומרת "ויבוא עמלק וילחם עם ישראל ברפידים", ומסבירים במכילתא ש"אין רפידים אלא שרפו ידיהם מן התורה, לכך בא שונא עליהם, שאין השונא בא אלא על רפיון ידיים מהתורה". סוגיית הידיים חוזרת באופן גלוי וברור בניצחון עמלק: "ומשה אהרן וחור עלו ראש הגבעה, והיה כאשר ירים משה ידו וגבר ישראל, וכאשר יניח ידו וגבר עמלק. וידי משה כבדים, ויקחו אבן וישימו תחתיו וישב עליה, ואהרן וחור תמכו בידיו מזה אחד ומזה אחד, ויהי ידיו אמונה עד בא השמש". הבעיה של ישראל הייתה שלא השכילו לקדש את ידיהם (קרי, את מעשיהם), ולפעול עם א-ל. "רפו ידיהם מן התורה" – ודאי שעסקו בתורה אלא שלא קידשו את ידיהם, מעשיהם ופועלם בקדושת התורה.

השבת חל טו-בשבט, ראש השנה לאילנות. כשהיו אומרים למורנו ורבנו הרצי"ה זצ"ל שהגאולה היא עניין הקשור לנסתרות, הוא היה עונה שגאולה היא עניין גלוי, על פי דברי הגמרא (סנהדרין צא, ע"א): "אמר ר' אבא: אין לך קץ מגולה מזה, שנאמר (יחזקאל לו ח): 'ואתם הרי ישראל ענפכם תתנו ופריכם תשאו לעמי ישראל…". ומבאר שם רש"י: "כשתתן ארץ ישראל פריה בעין יפה – אז יקרב הקץ, ואין לך קץ מגולה מזה". כשיוצאים אל החנויות ורואים את תבונת הארץ אזי רואים הגאולה איננה עניין נסתר אלא עניין גלוי הנראה בעיניים.

שאלני חבר, כיצד ניתן לומר שזה נס, הרי יש הושקעו בכך עמל, טרחה רבה, מחקר, פיתוח וחריצות, והם שהובילו לכך שהארץ תיתן את יבולה בעין יפה. גם נבואת ירמיהו (לא, ד): "עוד תטעי כרמים בהרי שמרון נטעו נטעים וחללו", היא סימן גאולה אך איננה נס, אלא נעשתה במאמצים ובמסירות רבה של הנוטעים.?

על פי דברנו זהו קידוש ה' הגדול, וזוהי הגאולה. העובדה שעם ישראל פועל עם א-ל, וה' מסייעו. אלו הן שתי הידיים אליהן אנו מייחלים.

אולי יעניין אותך

רביבים 1179 - נאמנות לתורה, רגישות למשפחה

נאמנות לתורה, רגישות למשפחה

ככלל, אסור להשתתף בחתונה שאינה על פי ההלכה • בלא חתונה כדת משה וישראל אסור לאיש ולאישה לקיים יחסי אישות • מצווה מהתורה למחות כנגד העובר עבירה • בד בבד צריך לשקוד על שמירת היחסים הטובים עם כל בני המשפחה • במצב שבו עלול להיווצר קרע במשפחה, עדיף להשתתף באירוע כפי מידת ההכרח • צעיף פטור מציצית, הואיל ונועד לכיסוי הצוואר • מי שיכול עדיף שיקיים את מצוות הציצית בטלית מצמר
ישיבת הר ברכה אנו משתמשים בעוגיות כדי להבטיח את תפקוד האתר ולשפר את חוויית המשתמש. אפשר לבחור אילו סוגי עוגיות להפעיל.
בחירת עוגיות


דילוג לתוכן