התנאים לכניסה אל הקודש
מרכזה של פרשת אחרי מות, עוסק בסדר עבודת יום הכיפורים. אם נתמקד מעט יותר נבחין שכל סדר עבודת יום הכיפורים ממוקד בתנאים וההכנות הנדרשות בכדי להיכנס אל הקודש.
על פי זה מובנת פתיחת הפרשה- "וידבר ה' אל משה אחרי מות שני בני אהרן בקרבתם לפני ה' וימותו. ויאמר ה' אל משה דבר אל אהרן אחיך ואל יבוא בכל עת אל הקודש… ולא ימות כי בענן אראה על הכפרת. בזאת יבוא אהרן אל הקודש…"
כלומר, אחרי מות שני בני אהרן- האירוע הנורא והמכונן, ממנו למדים עד כמה מסובכת ומורכבת הכניסה אל הקודש, (שהרי שני בני אהרן נכנסו אל הקודש שלא כראוי ומתו)- רוצה הקב"ה ללמד את אהרן מהי הצורה הנכונה ומהם התנאים וההכנות הנדרשות על מנת להיכנס אל הקודש. אי אפשר לבוא בכל עת אל הקודש אלא אך ורק "בזאת", דהיינו, בסדרים שיאמרו להלן, אפשר יהיה להיכנס אל הקודש.
אמנם בפשטות סדרים אלו נאמרו לכהן הגדול אך נראה כי ניתן ללמוד מהם רבות על הדרך של כל אחד ואחד להתקרב אל הקודש. לכן ננסה להלן להתבונן בחלק מאותם הסדרים.
הדבר הראשון שהתורה מצווה בכדי שיהיה ניתן להיכנס אל הקודש הוא: "בזאת יבוא אהרן אל הקודש בפר בן בקר לחטאת ואיל לעולה". שני דברים פשוטים נדרשים כאשר אדם רוצה לבוא אל הקודש: האחד, מודעות לטעויות ולפגמים שבו, הבעת צער עליהם ורצון לתקנם- וזהו פר החטאת. השני, השתוקקות אדירה לעליה וצמיחה- וזהו האיל לעולה.
לא להיות מושפע
השלב השני, בכדי להיכנס אל הקודש הוא "כתונת בד קודש ילבש ומכנסי בד יהיו על בשרו, ובאבנט בד יחגור ובמצנפת בד יצנוף, בגדי קודש הם ורחץ במים את בשרו ולבשם". הדגשה גדולה וניכרת בפסוק על כך שהאדם צריך לכסות עצמו, מראשו ועד רגליו, בבגדי בד.
עניינם של בגדי הבד הוא שהם תואמים לגמרי את אישיותו של האדם. הבד, העשוי מפשתן, נקרא בשם בד כיוון שכל גבעול גדל באופן בודד. מדברים אלו ניתן ללמוד שכדי שהכהן יוכל להיכנס אל הקודש פנימה הוא צריך להיות נאמן לעצמיותו. להיות נאמן לעצמיות הינה עבודה גדולה ומסובכת, למרות שלכאורה היא טבעית ופשוטה- שהאדם יהיה כפי שהוא, בלי לחקות ובלי להיות מושפע.
הכהן מצווה ללבוש בגדים פשוטים: בגדי פשתן, הנחשבים לפשוטים ביותר, ובגדים לבנים שמייצגים את הטהרה והנקיות. וכל אלו מכוונים, כפי שאמרנו, למאמץ הגדול של להיות נאמן לעצמיות.
הרבה דרכים ושיטות יש להשפעה. יש מי שמושפע מהחברה ולכן עושה 'אנטי'. ויש מי שמנסה למצוא חן, להיות בנורמה, לנהוג כמנהג המדינה, להראות טוב ועוד שלל נימוקים כבדי המשקל המגיעים מן הקודש (כגון הרצון לקדש את ה') ומן החול (כגון כבוד, מעמד, השפעה וכו') הדוחפים את האדם לא להיות נאמן לעצמיותו. וכל זאת מעבר להשפעה האדירה, התת מודעת, של החברה על האדם.
לכן מדגישה התורה את לבישת בגדי הבד וכותבת "ורחץ במים את בשרו ולבשם". האדם חייב להסיר כל חציצה בין בשרו לבגדים, שהבגדים יהיו הולמים באופן מדויק את אישיותו.
האדם והמעגלים סביבו
עוד מדגישה התורה שכחלק מההכנה האישית של הכהן הרוצה להיכנס אל הקודש, לא די בכך שיטהר עצמו באופן אישי אלא הוא מחויב לדאוג גם לטהרת וקדושת ביתו. "וכיפר בעדו ובעד ביתו". יש כאן דגש חשוב מאוד שלא ייתכן שהאדם יצמח ויגדל בלא שידאג למשפחתו. לעיתים אנו מוצאים תופעות שבהן האדם דואג להתפתחותו וצמיחתו ומשאיר מאחור את אשתו וילדיו. התפתחות רוחנית אמיתית היא מתוך דאגה ואכפתיות למעגלים הסובבים את האדם. אין התפתחות אמיתית אגואיסטית. לכן גם השלבים הבאים לקראת הכניסה אל הקודש, שלבים שמפאת קוצר היריעה לא נדון בהם השנה, הם הדאגה לסביבה.
יש כאן נקודה משמעותית מאוד. מחד, האדם צריך לדאוג לסביבתו, לעמו ולעולם כולו. ומאידך אותה דאגה צריכה להיות באופן ישר והדרגתי, מעגלים מעגלים. "וכיפר בעדו ובעד ביתו ובעד כל קהל ישראל".
יהי רצון שנזכה להיות נאמנים לעצמיותנו ומתוך כך להצליח להיטהר ולהתקדש באמת ולרומם איתנו, בהדרגה, את כל מעגלי חיינו: משפחתנו הקרובה, משפחתנו המורחבת, הקהילה, הציבור אליו אנו משתייכים, כל עם ישראל וכל העולם כולו.
