שאל את הרב

שאלות ששלחתם

שאלות אחרונות

המתפנה באמצע סעודה

שלום כבוד הרב, לאור התשובה הקודמת: השולחן ערוך שכותב "מי שעומד בסעודה ונזכר שנגע בשוק וירך ומקומות המכוסים באדם או שחיכך בראשו וכל כיוצא בזה, (ובמקומות המטונפים שיש בהם מלמולי זיעה) (תשובת הרמב"ן סימן קנ"ה), צריך לחזור וליטול ידיו ויברך על נטילת ידים" ומשנה ברורה על דבריו, הרב מלמד עושה אוקימתא שמדובר על אם יאכל בהמשך כביצה ?

אכן. כדין המתפנה לגדולים שהוא בדיוק כדין טינף ידיו. מעריך שאין זה חידוש של הרב מלמד. לכאורה דין פשוט שעולה מתוך סוגיית נטילת ידיים.

כך כתוב למשל כאן בשם הרב עובדיה – https://halachayomit.co.il/he/default.aspx?HalachaID=701
"יש להבהיר, שאין לברך על נטילה זו, אלא אם מתכוין לאכול בהמשך הסעודה יותר משיעור כביצה (כחמישים גרם) פת, שאם לא כן, יש ליטול ידיים בלא ברכה בלבד".

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2026-01-18 12:23:05

המתפנה באמצע סעודה

שלום כבוד הרב, אבל אם התפנה לגדולים, והוא מתכוון להמשיך לאכול עוד לחם כשיעור נפח ביצה, יטול את ידיו בברכה…" מה המקור לכך שצריך לאכול כביצה בהלכה זאת ?

כי להלכה נוטלים ידיים בברכה רק על אכילת כביצה לחם גם אם לא היה שום הפסק. לכן אם יאכל פחות, ייטול בלא ברכה כמו כל הנוטל ידיו ללחם ומתכוון לאכול פחות מכביצה. וכן הדין לשאר ההפסקים – "הלך ממקום הסעודה למשך שעה ומעלה והסיח דעתו משמירת ידיו, אף שהתכוון להמשיך לאכול לחם ולכן לא צריך לברך שוב 'המוציא', חייב ליטול ידיים שוב, ויברך על הנטילה רק אם מתכוון לאכול עוד כביצה לחם. וכן מי שהלך לישון על מיטתו באמצע הסעודה למשך יותר מחצי שעה, צריך ליטול ידיו, ויברך על הנטילה אם מתכוון לאכול כביצה לחם. וכיוון שבשנתו הסיח דעתו מהאכילה, צריך לברך שוב 'המוציא'. "

קיצור הלכה – פסקי ההלכות מפניני הלכה / הרב אורן מצא

מחבר התשובה: הרב אורן מצא

2026-01-18 10:36:05

יש לך שאלה?

ועשית מעקה לגגך לפרשת כי תצא

בתוך המצוות הרבות שמופיעות בפרשת כי תצא, מופיעה המצוות לבנות מעקה. וכך אומרת התורה: "כי תבנה בית חדש ועשית מעקה לגגך ולא תשים דמים בביתך כי יפול הנופל ממנו".

וכמו כל מצווה ומצווה בתורה, גם מצווה זו ניתן לבאר בפשט ובדרש, ברמז ובסוד, ואף אנו ננסה לגעת במצווה בכמה רבדים.

ברובד הפשט אפשר לומר שיש כאן מצווה יסודית אשר מלמדת את האדם לקחת אחריות. אדם המקים בית מחויב לשים לב לכל תקלה העלולה להיגרם מביתו.

וזהו, כמובן, בניין אב לכל מעשה ומעשה שהאדם עושה שיש חובה עליו להסתכל באופן מקיף ומרחבי על התקלות שעלולות להגרם כתוצאה ממעשהו, וכפי שדורשת הגמרא "תניא רבי נתן אומר: מניין שלא יגדל אדם כלב רע בתוך ביתו ולא יעמיד סולם רעוע בתוך ביתו? שנאמר 'ולא תשים דמים בביתך'". ועוד דורשים חז"ל," בביתך'- לרבות בורות, שיחין ומערות, חריצים ונעיצין".

וחשוב לשים לב כי אין כאן ציווי לאדם עצמו שיזהר מהסכנות אלא ציווי וחיוב על האדם שיזהר שלא להביא את האחר לידי סכנה.

הרמב"ן מתבלט האם מצווה זו הינה מצווה מחודשת או שהיא המשך ביאור האיסור של "לא תעמוד על דם רעך". ולעניות דעתי ודאי שיש כאן גם חידוש, שכן האיסור "לא תעמוד על דם רעך" הינו רק האיסור להימנע מלהציל ולעזור, ואילו אצלנו נוסף חיוב אקטיבי- לפעול מראש שחברך לא יבוא לידי סכנה.

ניתן להוסיף ולומר שעיקר שימושו של האדם הוא בביתו, ואילו כאן מצווה התורה לעשות מעקה לגג. לעיתים יש נטיה להתעלם מן החצר האחורית, מהמקומות הפחות גלויים וידועים, ואילו אצלנו התורה מצווה את האדם להתבונן בראיה מרחבית, 'לצאת מהקופסה', ולהתבונן מעבר, לחשוב לא רק על המקומות בהם אתה משתמש אלא גם על המקומות בהם אחרים נמצאים ומשתמשים. יש כאן דאגה נפלאה לזולת וכן פיתוח היכולת החשובה של לצאת מתוך העולם הפרטי שלך ולהגיע לעולמות ולמחוזות אחרים ולראות כיצד הינך יכול לסייע שם, או לכל הפחות כיצד אינך פוגע ומסכן.

רבינו בחיי מכניס אותנו לרובד הסוד של המצווה. "כי המעקה הוא דבר הסובב והמקיף והוא מקור עליון, קדוש הוא בחוכמה ובתבונה ובדעת, והגג הפרוש על הבית הוא החוכמה, ולכך צריך הגג מעקה, כדי שלא יפריד ויקצץ, 'כי ראשית חכמה יראת ה'…".וננסה לבאר מעט את דבריו.

הגג הוא הצד העליון של האדם- החוכמה והמחשבה שלו. לחוכמה ולמחשבה יש נטייה להתפשט ולהגיע לעיתים למחוזות מסוכנים. אנו יודעים שחלק מרכזי בעזיבת התורה והקדושה, הדת והמסורת, נעשה על ידי ההשכלה והמשכילים. וגם בימינו, האליטה המשכילה והחכמה מובילה לעיתים תהליכים הרסניים, הן במדינת ישראל בכלל, והן בחברה הדתית-לאומית בפרט. ולא לחינם ישנם קבוצות של יראי ה', החרדים לגורל התורה והציבור, הנלחמים באקדמיה ובהשכלה הגבוהה.

בכדי לשמור על החוכמה והדעת יש חובה לעשות להם מעקה, ואם זכינו להבין מעט את דברי הקבלה של רבינו בחיי, הרי שדרך התיקון הינה שצמיחת הרעיונות והמחשבות, הדעות וההבנות, צריכה להיות מתוך קדושה וטהרה.

כשאדם מוקף בקדושה, כשאדם מגיע מתוך עולם מלא אמונה ותפילה, עשיית מצוות ולימוד תורה, וכשעל הרקע הזה הוא חושב מחשבות ומעמיק חקר ומדע- הוא יזכה שמחשבותיו יהיו מחוברות למגמה האלוקית ויהוו חיזוק ליראת השמים, להבנת התורה ולקיום המצוות הממשיות.

דווקא אנו, שמלאים בהבנת הערך החשוב של החוכמה ובהכרח להעמיק בכל תחומי המדע, כחלק מפיתוח התורה וכחלק מהתקדמות גאולת ישראל, צריכים להיזהר זהירות רבה להקים מעקות גדולים וחשובים – שכן לצערנו כבר ראינו בעיננו את הנופלים ואת הנזק שאלו גורמים.

מכאן אפשר להבין את החשיבות הגדולה של תוכנית השילובים שאנו מפעילים בישיבתנו. וברוך ה' זכינו שלאחרונה רבים מהמוסדות והישיבות אימצו תוכנית זו.

תוכנית זו מאפשרת מחד לאדם לצאת וללמוד באקדמיה, תוך שאיפה להגיע לרמות הגבוהות ביותר. ומאידך, האדם נמצא באוירת בית המדרש, עוסק בתורה, נמצא בקשר רציף ומתמיד עם רבותיו וחבריו העוסקים בתורה יום וליל, וחי בחברה בה הערכים והאידיאלים הם הקדושה, הטהרה, קיום המצוות באופן מלא, הקמת משפחה יהודית ענפה וכל ערכי התורה העוברים מדור לדור.

ונסיים בכך שאולי ניתן לראות בדברים אלו גם הדרכה לקראת השנה החדשה העומדת בפתחנו. "כי תבנה בית חדש" – כל שנה ושנה אנו בונים בניין חדש. "ועשית מעקה לגגך" – תיצור גדרים וסייגים שיעזרו לך לא ליפול מהמדרגות העליונות, מהגג שהגעת אליו בימים הנוראים.

דומני שלכולנו ישנה נטייה לבנות גגות גבוהים לקראת השנה החדשה, בכל התחומים, החל מלימוד התורה וכלה בזוגיות ובחינוך. אך אם לא נדע לעשות מעקה וגדר שישמור אותנו להמשיך ללכת באותו הרצון והאידיאל, סביר להניח כי ניפול מהר מאוד מכל הרצונות הגבוהים.

יהי רצון שנזכה לבנות גדרות חזקים ויציבים. שישמרו את מחשבותינו וחיינו מהנפילות ובכך נזכה לעלות קומה אחר קומה וכל הזמן להמשיך ולטפס לגגות חדשים.

אולי יעניין אותך

ישיבת הר ברכה אנו משתמשים בעוגיות כדי להבטיח את תפקוד האתר ולשפר את חוויית המשתמש. אפשר לבחור אילו סוגי עוגיות להפעיל.
בחירת עוגיות


דילוג לתוכן