"האדם יכול להתמקד בהדלקת נרות לצדיקים, בנתינת 'ח"י-רוטל' או בנתינת כספים למי שיתפלל עליו 40 יום בכותל, ומנגד האדם יכול להשקיע בלימוד התורה וההתקשרות לדברי ה', בעבודת המידות הבאה לידי ביטוי בעשיית חסד, בזוגיות מתוקנת ובחינוך ילדים מעולה, בבניין העולם ויישובו – שאלו הם הדברים המרכזיים והמשמעותיים בעבודת ה'."
במרכזה של הפרשה מופיעה האזהרה שלא ללמוד מהגויים את הבדיקה והחקירה אחר העתידות. וכך כותבת התורה "כי אתה בא אל הארץ אשר ה' אלוקיך נותן לך לא תלמד לעשות כתועבות הגויים ההם. לא ימצא בך מעביר בנו וביתו באשף קוסם קסמים, מעונן ומנחש ומכשף וחובר חבר ושואל אוב וידעוני ודורש אל המתים. כי תועבת ה' כל עושה אלה ובגלל התועבות האלה ה' אלוקיך מוריש אותם מפניך. תמים תהיה עם ה' אלוקיך".
התורה מייחסת חומרה רבה לניסיונות לקסום קסמים, לחזות את העתיד ולשנות את המציאות הטבעית הפשוטה באמצעים מיסטיים רוחניים. כנגד זה מצווים היהודים "תמים תהיה עם ה' אלוקיך"- ועל פסוק זה מפרש רש"י "התהלך עמו בתמימות ותצפה לו ולא תחקור אחר העתידות, אלא כל מה שיבוא עליך קבל בתמימות ואז תהיה עמו ולחלקו".
כלומר, על פי רש"י, אדם המנסה לחקור אחר העתידות עושה זאת מחוסר אמון ואמונה בקב"ה, הוא לא סומך על הקב"ה שיביא אל האדם מה שטוב וראוי לו, ולכן הוא מנסה לראות מה יקרה בעתיד – ואם הדבר אינו מוצא חן בעיניו הוא מנסה לשנותו ולנווטו כפי רצונו. רק אדם שמוכן להמתין, באמונה, למה שהקב"ה יגזור עליו, ולקבל גם מה שנראה בעיניו כרע, באהבה ובאמונה, הוא האדם שמשייך עצמו באופן עמוק אל הקב"ה ואל הנהגתו בעולם.
הרמב"ן מוסיף ואומר כי
"וטעם 'תמים תהיה עם ה' אלוקיך' שנייחד לבבנו אליו לבדו ונאמין שהוא לבדו עושה כל והוא היודע אמיתת כל עתיד, וממנו לבדו נדרוש העתידות מנביאיו או מאנשי חסידיו… ולא נדרוש מהוברי שמים… ולא נבטח שיבואו דבריהם על כל פנים, אבל אם נשמע דבר מהם נאמר 'הכל בידי שמים', כי הוא אלוקי האלוקים עליון על הכל היכול בכל… ונאמין שכל הבאות תהיינה כפי התקרב האדם לעבודתו…".
מדברי הרמב"ן אפשר להבין שיש מקום שהאדם יחקור אחר העתיד, שכן ידיעת העתידות יכולה להועיל לאדם ולעזור לו לכוון את דרכיו ולכלכל את מעשיו. אולם, את העתידות יש לדרוש רק מהקב"ה ומשלוחיו, שכן העתיד איננו דבר טבעי שאינו תלוי במעשה האדם. העתיד הינו דבר דינאמי שיכול להשתנות על ידי מעשי האדם, וכאשר האדם דורש את העתיד ממיני הקוסמים הוא עלול לטעות ולחשוב כי העתיד הוא דבר טבעי שאינו תלוי במעשיו ובבחירתו, וממילא גם ינסה לשנות את העתיד על ידי דברים חיצוניים – טבעיים, שלא קשורים לתיקון עמוק ויסודי של הנהגתו, מידותיו ומעשיו.
אולם, לאמיתו של דבר הכל תלוי בו יתברך ובקרבתנו אליו, ועל ידי ההליכה לנביא או אל חסידי ה' יקבל האדם הדרכה כיצד לפעול לשינוי העתיד על ידי עבודה עצמית ועמל, על ידי התקדשות והתעלות, וממילא ידיעת העתיד תועיל ותזרז את האדם לעשות טוב ולהתקרב לקב"ה.
הרמב"ן ממשיך ומביא ש"וזה דעת אונקלוס: 'שלום תהא בדחלתא דה' אלהך', שלא תהיה חסר ביראתו, כי תמים הוא השלם בדבר". הדבר היחיד שהאדם צריך להתיירא מפניו הוא הקב"ה- וזה נקרא שלמות ביראת ה'.
הדרכה זו של "תמים תהיה עם ה' אלוקיך" מכוונת את האדם להתמקד בדברים האמיתיים ולנסות להשקיע ולהשפיע בדברים המשמעותיים בחיים.
האדם יכול להתמקד בהדלקת נרות לצדיקים, בנתינת 'ח"י-רוטל' או בנתינת כספים למי שיתפלל עליו 40 יום בכותל, ומנגד האדם יכול להשקיע בלימוד התורה וההתקשרות לדברי ה', בעבודת המידות הבאה לידי ביטוי בעשיית חסד, בזוגיות מתוקנת ובחינוך ילדים מעולה, בבניין העולם ויישובו – שאלו הם הדברים המרכזיים והמשמעותיים בעבודת ה'.
הנטייה לחפש קיצורי דרך ולזכות לברכה, הצלחה וישועה ללא עמל ויגיעה וללא עבודה קבועה ומסודרת היא היא הנטייה לפנות לקוסמים למיניהם, והיא המובילה את האדם להיות חסר בעבודת ה', שכן במקום להיות תמים ושלם בעבודת ה' הוא מנסה קיצורי דרך כדי להיטיב את מצבו העכשווי בעולם הזה.
וכפי שכותב הרש"ר הירש:
"התמים מבטל את עצמו לה' בגורלו ובמעשיו ודעתו נתונה רק לתפקיד המוטל עליו בכל הווה, ואשר להצלחתו ולכל עתידו – הוא משליך את יהבו על ה'. במילוי חובתו הוא כבר השיג את המטרה העליונה של מעשיו ומחדליו. הוא שילם לה' את מס החובה שנתמלאה בנאמנות ועל עניין שהוא מעבר לחובתו איננו משבית את מנוחתו. ה'תמים' הוא שליו ודאגה איננה חודרת אל ליבו".
התמים מתמקד בדרך, ולא בתוצאה, הוא מתעניין במה עליו לעשות כדי לקדם את העולם, ולא בשכר או בטובת ההנאה שתגיע אליו.
הרש"ר הירש חוזר ומדגיש זאת גם כאשר הוא מבאר את תפקידו של הנביא:
"ה' התקרב אליך והתקשר איתך כמנהיג גורלך וכמדריך מעשיך, ולצורך עיצוב חיי הפרט והכלל כבר נתן לך את תורתו בכתב ובעל-פה, ובכך כבר העניק לך את כל הדרוש לך כדי למלא בהצלחה את תפקיד חייך… כדי להכיר ולמלא את התפקיד הזה אין צורך בהבנה על טבעית, על אנושית, לשם כך אין אתה זקוק לראות את העולם שלמעלה מן החושים, המכוסה מעין האדם, כי התורה נמסרה לשכל הבריא, הצלול, המכיר בבהירות, המסיק מסקנות והדן בתבונה, בכל דרישותיה היא פונה רק אל השכל. עליה נאמר 'לא בשמים היא".
תפקיד הנביא הוא לא להחליף את המעוננים והקוסמים, שהרי כבר נאמר "תמים תהיה עם ה' אלוקיך". תפקיד הנביא שונה בתכלית, כפי שכותב הרש"ר הירש:
"הנביא לא נשלח כדי שנשאל ממנו עצה על מעשינו או כדי שנבקש ממנו גילוי נסתרות. הוא לא בא לספק את רצון האדם להשיג ידיעה שנמנעה ממנו. ה' לא שלח את נביאו כדי שנשמע מפיו מה שאנחנו רוצים לדעת, אלא הנביא נשלח כדי לומר לנו את מה שה' רוצה שנדענו. הנביא איננו שלוחנו אלא הוא שליח ה'. ולא נאמר בפסוק שלנו 'אותו תשאלון' אלא 'אליו תשמעון".
השאלה העמוקה שמסתתרת ביסוד דבריו של הרש"ר הירש הינה האם ה' עובד אצלנו או שאנחנו עובדים אותו ואצלו? הנביא ודברי התורה ככלל לא נועדו לספק את צרכינו החומריים והגופניים, אלא כדי שנזכה לעבוד את ה', לכבדו, לאהבה וליראה אותו.
לכן סוגיה זו איננה שולית או צדדית אלא זו סוגיית יסוד בכל היחס שלנו לקב"ה ולתורה.
אותם האנשים המחפשים טובות הנאה, רוגע נפשי, מישהו או משהו להישען עליו, ולכן פונים אל צדיק זה או אחר או אל הדת בכלל, נבדלים בתכלית ההבדלה מאותם האנשים שעושים מעשיהם לשם שמים ועמלים לכבוד ה' יתברך. וכפי שהדברים מפורשים במשנה באבות "על תהיו כעבדים המשמשים את הרב על מנת לקבל פרס, אלא הוו כעבדים המשמשים את הרב שלא על מנת לקבל פרס ויהי מורא שמים עליכם". והדברים חוזרים שוב לדברי האונקלוס, שבכך תלויה יראת השמים האמיתית.
יהי רצון שנזכה בכל עבודתנו ותפילתנו, בימים הנוראים הבאים עלינו לטובה ולברכה, לכוון לא כדי לקבל בניי, חיי ומזוני, אלא כדי שתגלה מלכותו על העולם כולו. ונתפלל ונייחל לקב"ה "ותן בנו יצר טוב לעובדך באמת, ביראה ובאהבה".
