להשכיל אנחנו צריכים קודם שאנו באים להיטיב; לפתח את המחשבה הטובה שלנו ממסגרותיה – קודם שאנו מטיבים ומשפרים, על־פי הצד הרם שבחסידות, את מעשינו. לפני שניגשים לפעול למען תיקון העולם ולשפרו, ובעיקר לפני שמבקשים לפעול בדרך של הצד הרם שבחסידות – מעבר למסגרת הדין היבש ולשגרה המוכרת, בדרך של הקרבה וטוב עליון, עלינו ראשית להשכיל, להבין את המציאות סביבנו ולהתבונן כיצד ניתן למלא את ייעודנו, "אין בור ירא חטא ולא עם הארץ חסיד" (משנה אבות ב, ה). ככל שהבורות רבה יותר, פוחתת היכולת להיטיב באמת. הן בורות בחוכמת התורה, והן בורות בכל יתר החוכמות. תהליך ההשכלה כרוך בפיתוח המחשבה הטובה ושחרורה מדעות קדומות וממסגרות מחשבתיות מקובעות, גם אם הן נראות מוסריות ויפות על פני השטח.

כך גם בבניין החיים הלאומיים בארץ־ישראל, אין להסתפק בהעתקת המודלים הגלותיים כמות שהם, אלא יש להשכיל ולבחון דרכים חדשות להתנהלות במציאות. השכלה זו היא כפולה: להבין את הצורך במעמדנו הלאומי, ומנגד, ללמוד כיצד לבנות אותו באופן יעיל ומתוקן, שיכול להיות דומה לאומות־העולם באופנים מסוימים, כדברי חז"ל: "חכמה בגויים תאמין" (איכה־רבה ב, יג).

כל מה שיחסר לאדם מחכמות העולם, נגד זה יחסר לו עשרת מונים מן התורה, אמר רבנו הגר"א ז"ל לנאמני ביתו.[146] על כן עם הגברת עוז התורה, הרחבת החכמה העולמית לפי האפשרי מוכרחת היא. הרב קוק מבסס את דבריו על יסוד עמוק של הגר"א, כפי שהובא בספר 'אוקלידס' (עי' לעיל עמ' 71) על־ידי תלמידו רבי ברוך שיק משקלוב (ה'תק"ד-ה'תקס"ח; 1808-1744). הגר"א מדגיש כי חוסר בידיעות מחכמות העולם השונות, גורם לחוסר במידה גדולה הרבה יותר בחוכמת התורה. הסיבה לכך היא שהתורה והחכמה נלמדות ונצמדות יחד; מי שלומד תורה ללא חכמה לא יצליח להבין אותה לעומקה, וכל החוכמות חיוניות להבנת התורה וידיעת האלוהים.[147] מנגד, כמובן שגם חוכמה ללא תורה אינה מספקת, שכן התורה מעניקה לחכמה ממד אלוהי וערכי. ללא תורה, החוכמה עלולה להיות ככלי ביד רצונות שאינם טובים, לגרום לעוול וכאב. השילוב בין התורה והחוכמה הוא הכרחי, שתיהן נובעות מאותו מקור אלוהי.

אם אי־אפשר לו לכל בן־תורה להיות חכם רשמי, עם תעודה או תואר אקדמי, בכל מקצועות המדעים, אף שהיה רצוי שכך יהיה – זה לא אפשרי, אבל אפשר לו להיות איש יודע את המצב הכללי של החכמות בעולם ואת פעולתן על החיים; למען יכיר את הסגנון הכללי של צביון הרוח שבדורו, כדי שידע איך לפרנסו ולהטיבו. בהחלט אפשרי וראוי לו להיות אינטליגנטי, רחב אופקים, סקרן ומעודכן, הבקיא במצב הכללי של החוכמות בעולם – מדעי הטבע, הרוח, החברה ואף האומנויות; כל אותם תחומים המאפיינים את האדם והציוויליזציה. ידיעה כללית זו נחוצה על־מנת להכיר את הסוגיות הרוחניות, המוסריות והתרבותיות המרכזיות הנידונות בעולם, להתמודד עם אתגרי הדור, להבין את צרכיו ולהיענות להם באופן הראוי. בכך יוכל האדם להזין את הדור בתוכן רוחני ומוסרי מתוקן, המתאים לו, ולהיטיב לו.

אמנם לא רק בחכמות המפרנסות רק את המחשבה יספיק לאדם להכיר על־ידן את התורה, – התורה תכלול גם־כן וביותר את הרגשות, את הלֵּח הפנימי והעצמי של החיים, – שלהכירו יפה צריך שלא יהיו זרים לאדם גם כל רגשות החיים ההווים בעולם ונהוגים בדור. הכרה בחכמות העולם אינה מסתכמת רק בתחומים השכליים והמחשבתיים גרידא, המשמשים להבנת התורה. התורה חובקת בתוכה אף את עולם הרגשות. היא עוסקת בחוויה האנושית השלמה, לא רק בתיאוריות מדעיות. כפי שקיימת אינטליגנציה רציונלית (IQ), ישנה גם אינטליגנציה רגשית (EQ), והתורה פונה לשתיהן. על־מנת להכיר היטב גם את הפן הרגשי שבתורה על האדם להיות פתוח ולא זר לכל מגוון רגשות החיים המתרחשים בעולם ונהוגים בדור, וכפי שהם באים לידי ביטוי, למשל, באמנות ובספרות.

מובן הדבר שלעמוד על מצב החכמות די לאדם בלימוד ועיון, אבל לעמוד על התוכן של רגשות החיים צריך לזה גם־כן בריאות הגוף והנפש. היכולת להכיל, לעבד ולהבחין בין רגשות טובים לרעים, במיוחד כשהם באים לידי ביטוי באמנות לסוגיה, דורשת חוסן פנימי ומערכת סינון מפותחת. בדומה לגוף בריא, המסנן ומפריש מתוכו מה שאינו טוב, כך גם נפש בריאה, המצוידת בצניעות, ענווה ומידות טובות, מסוגלת לסנן תכנים בוטים, אכזריים או גסים ולבחור רק את הראוי והחיובי. בנוסף, אדם חולני, הן בגופו והן בנפשו, מתקשה לחוות ולהתרגש באופן מלא ואמיתי, ובכך נפגמת יכולתו להבין את עולם הרגש. על־כן החובה הראשית היא לכל תופשי התורה, בייחוד בימינו, להשתדל בהנהגה כזאת המביאה בריאות וצהלה, ומצב נורמלי לגוף ולנפש, לקיים אורח חיים המקדם בריאות, שמחה וצהלה, ומונע מצבים של דיכאון או חולשה, הן פיזית והן נפשית, כדי שעם ההסתכלות הטובה במצב החיים, יוכל להכירם, להבינם ולהרגישם, הנהגה כזו תאפשר לאדם להתבונן בצורה חיובית ונכונה במצב החיים, להכיר, להבין ולהרגיש את מורכבותם, ולסנן את הדברים הטובים מן הרעים. רק אז יהיה ראוי לתמם את ההבנה באורה של תורה, בחלקים היותר עיקריים למוסדי החיים. רק במצב זה יוכל אדם להשלים את הבנת התורה, ובמיוחד את חלקיה העיקריים הנוגעים ליסודות הקיום, שהם חלקי הרגש, וסגנון החיים בכללם. אורח החיים וחוויות הקיום, מלבד ההיבטים השכליים והמדעיים שכבר נדונו בתחילת המאמר.

בעיון אמיתי בזה נוכל באמת להיטיב לעצמנו וללמד לאחרים ולהיטיב להם גם־כן. באמצעות התבוננות מעמיקה ואמיתית בכל הנאמר לעיל – השכלה רחבה, שילוב תורה וחכמה, פיתוח אינטליגנציה רגשית ובריאות הגוף והנפש – נוכל באמת להביא לתיקון ושיפור עצמי, ולהיות ראויים גם ללמד אחרים ולהיטיב להם. "אָז תָּבִין יִרְאַת ד', מתוך הרחבת הדעת הראויה, יראת אלוהים תהיה בהבנה עמוקה, לא פחדנות וחרדתיות אלא הכרה מפותחת במקור הקיום ובמשמעותו. וְדַעַת אֱלוֹהִים תִּמְצָא" (משלי ב, ד). קשר קרוב ואינטימי עם המקור האלוהי. מתוך ההבנה השלמה והעשירה הזו, נזכה גם לקשר עמוק ומהותי עם אלוהים, ורק אז נוכל לתקן, לשפר ולהיטיב לעצמנו ולכלל העולם.