נרחם על אלה האומללים, בנינו ואחינו הטובעים בים זועף של צרות רוחניות, שהן קשות יותר מכל חולי ומדווה. נושיט להם דברים טובים, דברים ניחומים, מלאים שכל, מפיקים שקט ואומץ, על־ידי אותו הכוח עצמו שטלטל אותו לתוך מצבו הנרעש וההרוס. נעזור להם על־ידי אותו כוח עצמו שגרם למשבר, כוח המחשבה. אין מדובר בניסיון להשיב אותם אל המסורת באמצעות פנייה רגשית נוסטלגית או חמימה, כזו המדמה חזרה לבית נעוריהם, אל הטעמים והמנגינות המסורתיים. כל אלה, אף שהם יכולים להיות יפים ונעימים ומבטאים אהבה ודאגה, אינם נוגעים בשורש הסיבה לנפילה הרוחנית, ולכן גם לא יוכלו להביא מזור אמיתי. יש לפנות לבני הדור החדש שפרקו עול מתוך הכרה עמוקה בכוחות הרוחניים והאינטלקטואליים הפועלים בתוכם, ולרפאם באמצעותם – באורו של כוח השכל עצמו.
כי מה הוא הכוח הפועל את כל השינויים הנמרצים בקרבו, שבגללם אנחנו כל־כך סובלים אם לא הספרות? שהיא כוח השכל המתלבש באותיות ומופץ ברבים. וכיון שהספרות פועלת עליו כל־כך הרבה, מובן שרק בכוח המחשבי שבקרבה היא פועלת. ואמנם, גם בספרות יש יסודות רגשיים: אף־על־פי שנקבץ בתוכה גם להג הרבה ודברים מחממים, ומלהיבים לבד, שלעיתים הם חסרי דיוק הגיוני, ורק היופי הסגנוני שלהם הוא נאה ומושך את הלב; אבל מכל־מקום אם לא היה לה בסיס מחשבי אי־אפשר שתתקיים ותקנה כל־כך לבבות, להרוס ולבלע באופן סיסתמתי. לולא היה לה בסיס מושכל ומחשבתי, לא הייתה יכולה להתקיים ולהשפיע בעוצמה כזו על הלבבות, עד כדי יכולת השפעה שיטתית ומערכתית. זה היה האמצעי המרכזי והעוצמתי שפעל אז – בימי התחוללות השינויים. כיום כמובן נוספו לספרות אמצעים טכנולוגיים וחשמליים רבים, ברשת האינטרנט והרשתות החברתיות – אך כל אלה מבוססים על אותו יסוד מהותי: הפצת רעיונות והשפעתם באמצעות כלי ביטוי ושיתוף מחשבות. הוגי דעות כתבו מאמרים וספרים, שהופצו בציבור; אנשים קראו, הושפעו, והשתכנעו. לעיתים לבשו הדברים צורת חיבור פילוסופי, ולעיתים התגלמו ברומן, בשיר, או במאמר עיתונאי – אך בכל המקרים מדובר באופני ביטוי מגוונים של רעיונות וערכים, שמצליחים לקנות לבבות.
