בפרק זה מונה הרב את חמשת דרכי הלימוד מלמעלה למטה, משיטה עד עיון: מהלימוד הכללי ביותר שהוא עצם הגישה והכיוון של הלימוד עד להתבוננות המעמיקה בכל פרט ופרט כפי שהוא גם מתארגן לתוך מערכת שלמה.
השיטה היא אמנם הכללית והגבוהה ביותר, אך הרב מונה אותה כאן ראשונה, כיוון שהיא גם היסודית והראשונית ביותר, מפני שלא ניתן ללמוד ללא שיטה. שיטה היא הגישה בעצמה. מושג זה בא בהשאלה מ'שיטה' – שרטוט השורות בספר תורה, השורות הישרות שבהן מסודרות המילים. השורה הישרה קודמת לכתב והיא שקובעת כיצד יסודרו האותיות. השיטה אינה תוצאה של לימוד, היא קודמת להצטברות המידע, דרכי ההבנה והסקת מסקנות. עצם המבנה של האישיות הוא השיטה, וכיוון שאי-אפשר לגשת לשום לימוד בלא האישיות עצמה, הרי שהשיטה קודמת לשאר דרכי הלימוד. השיטה באה לידי ביטוי גם בעמדה ראשונית שיש לאדם לגבי כל מידע שנקלט אצלו, שהרי אדם איננו מחשב שרק קולט מידע, תמיד המידע יעורר אצלו אסוציאציות, רגשות, הבנות ומחשבות. השוני בין בני אדם מתבטא בשוני שבתפישותיהם הראשוניות, כאשר למשל אותה מילה מעוררת אצל כל אדם מחשבות שונות. השיטה איננה צורת לימוד שהאדם בוחר בה, אך אם הוא חוקר אותה ומעמיק בה, יכול להיות שיצליח להיות יותר מודע לעצמיותו ודרכי פעולתה: על מה הוא נותן את הדעת, מה מעניין אותו, איזה סוג של שאלות עולות על דעתו.
שיטה, היא שיטה מחשבית, בלא הגבלה, בלא ערך קצוב, מכיוון שאנו עוסקים בפעילות אינטלקטואלית, לימוד, הרב מדגיש כאן את הפן המחשבי של האישיות. אמנם, על פי חכמת הסוד, פן זה קודם לשאר תכונות האישיות כמו מוסר, מידות רגשות, כושר יצירה ועשייה. שיטה מחשבית – השרטוט, המבנה העקרוני של ההכרה, כללים וחוקים. מתאים לכך מושג 'התבונה הטהורה' של קאנט, שאת הדוגמא המובהקת לקיומה רואה קאנט במתמטיקה – חכמה שכולה כללים אפריוריים, שאינם תוצאה של ניסיון קודם כל שהוא ובלא שום תוכן מסוים, אך יכולה להכיל כל סוגי התכנים ללא הגבלה. בלא הגבלה, בלא ערך קצוב, טיבה של מחשבה שאינה כפופה להגבלות של מרחב וזמן ועל כן בעת ובעונה אחת יכולה להיות בעבר ובעתיד, כאן ושם, בפנים ובחוץ ושום סתירה מתחומי העולם החומרי אינה חלה עליה.
עוצמת המחשבה וגודל הישגיה אינם אפוסטריוריים, נובעים מן הניסיון, אלא – הכל לפי גודל הרעיון, לפי אומץ השכל, ולפי חריפות הבינה, עם זיכוך כח הדמיון ועומק הרגש. כל אלו ביחד הם האישיות. לפי העצמה האישיותית כך גם ייחודיות השיטה בולטת יותר. אם העצמה לא גדולה, גם השיטתיות הייחודית בולטת פחות. והיא מקפלת בקרבה ענינים לאין חקר, אישיות האדם כוללת הכל מכל כל, היא מלאה באין-ספור גוונים ופנים, ועל כן מסוגלת להתקשר, לקלוט ולהשפיע על אין-ספור פרטים שמחוץ לה, על ידי הניסיון. דנה עליהם בסקירה מהירה, זוהי פעולה בלתי-אמצעית של התרשמות מיידית שאיננה תוצאה של תהליך ועיבוד, ולכן היא כל כך מהירה – לא יאומן כי יסופר. מעלה פנינים מזהירות מקרקעות ימים, השיטה, שמשוקעת עמוק בתוך אישיות האדם עולה למודעות בצורת אותה התרשמות ראשונית שייחודית לכל אדם ואדם, אף שהיא עצמה בלתי-נראית לעין. מגלה אוצרות חושך ומטמוני מסתרים, בגלל ייחודיותו של האדם, הוא רואה דברים שאחרים לא רואים ולהם זהו חושך, שואל שאלות שאחרים לא שואלים ולהם אלו מסתרים, וזו הבקעה המיוחדת שלו בה הוא מתגדר (עי' חולין קי, א), והיא מלאה אוצרות ומטמונים שהם שלו בלבד. זוהי דרך הלימוד הראשונית ביותר שכל כולה בתוך האדם, אף שהיא מתגלה רק בפגישת האדם עם תכנים שמחוץ לו.
השלב הבא הוא כבר בהתמודדות עם תכנים שמחוץ לאדם:
ריהטא, היא מין גירסא במרוצה גדולה, ברפרוף על הענינים, כמה שאפשר לקלוט, רק שהרבה ענינים יעברו דרך הפה והמחשבה, ולפעמים מדלגים איזה תיבות וענינים וקולטים אותם דרך המחשבה, מעשרים בזה את הידיעה בעושר כמותי, ומעודדים את חיי הרוח וחפץ של גדלות ורוחב התפשטות. ריהטא היא התרשמות מעושר הפרטים של התוכן האמור להילמד, מבלי לסמן במדויק את גבולותיהם ומבלי להתעמק בתכונותיהם המיוחדות. כשם שתוך כדי ריצה אין אדם מבחין במדויק בכל העובר לנגד עיניו, אולם הוא מקבל רושם אודות המרחב והנוף, כך סוג כזה של קליטה מאפשר לאמוד באופן ראשוני את גודל המשימה ואת הכוחות של הלומד בהתמודדות עמה. התועלת הראשונה שמציין הרב בסוג כזה של לימוד היא התוודעות לעושר הכמותי של הידע הרצוי. התועלת השניה היא יצירת מוטיבציה נפשית להמשיך וללמוד, כדי להשיג את העושר הזה בפועל ולהעצים בכך את חיי הרוח וגדולתו בשליטה ממשית במרחב הידע. בשלב הזה של הלימוד מופיע מושג ה'גבול' בשני צדדים: א. בעצם ההבחנה שיש פרטים שונים ומרובים, ב. במודעות למוגבלות היכולת להכיל בבת-אחת את כל עושר הפרטים וברצון להתגבר על המוגבלות הזאת בהעצמת הרוח יותר ויותר.
גירסא, היא כבר מוגבלת, לדעת את הפשוט, בלא עיון ובירור, מ"מ הרצאת הענין באה בהגבלה, ובמהירות האפשרית. בשלב הזה של הלימוד מושג ה'גבול' הופך להיות מרכזי, מפני שהוא קובע את תוכן העניין הנלמד ואת המחויבות של הלומד כלפי התוכן הזה. מבחינה זו, זהו השלב הראשון של בירור התוכן כשהוא לעצמו, ולכן בעיקרו הוא סימון שטחו של הידע. הפשט מקבל כאן משקל חשוב ומשמעות ראשונה במעלה, מפני שהוא קובע את גבולות העניין הנלמד ואת בידולו מכל שאר העניינים. עבודה לימודית זו מחייבת חריפות וחשיבה הגיונית מדויקת ומבוססת.
הלימוד, הולך במתינות ומלבן את הענין בהגבלתו המקומית יפה לאחר הכרה מיטבית של שטח המידע המעניין, מגיע השלב של הלימוד – העמקה אל תוכן המידע באמצעות המאמץ להבין את ההיגיון שבמבנהו, על ידי הצבת שאלות שונות וניתוח קטגוריאלי.
והעיון כבר מתפשט הוא, יחד עם העמקתו המקומית, בהרחבה מענין לענין, מקושר הוא עם הגבלתו מצד אחד, ומרוכס עם יתר הענפים ברכיסה פנימית מצד שני. עיון נובע מהבנה שאי-אפשר להסתפק אך ורק בהגיון המקומי, אלא יש גם לשאול על הסיבות ועל התכליות. באופן זה הלומד מוכרח, דווקא מתוך רצון עז להבין את העניין הנלמד בעצמו, להבין את הקשרים שבין העניין הנלמד לבין עניינים אחרים, אלה הקודמים ואלה שנגזרים ממנו. זאת היא הרכיסה הפנימית – ההרחבה ההולכת ומתפשטת נובעת מהעניין הפנימי העצמי שבדבר הנלמד, ולא מאיזה הכרח חיצוני לשלב אותו במרחב לא לו. שלב זה של הלימוד מביא את הלומד לתודעת האחדות וליתרון שבחשיבה המערכתית, עם כל יתרונות הדיוק וכושר ההבחנה שנרכש בתהליך הלימוד בשלבים הקודמים.
בכל סוג של לימוד והכרה ישנם כל חמשת השלבים: האדם המכיר, הרושם הכללי שהוא מקבל ממה שהוא רוצה להכיר, הכרה ראשונית רציפה של הפרט, עמידה יותר מעמיקה על כל דבר ועניין, ואחר כך ראיית כל מה שנלמד כמערכת אחת. זוהי הדרך הטבעית ללמוד, אפילו כאשר נדמה שאנו יכולים לדלג על שלב כלשהו, אין זה כך, כיוון שזהו מבנה הגיוני הכרחי. ההבדל היחיד בין הלומדים הוא במידת הזמן והמאמץ המוקדשים לכל שלב ושלב.
