השכל – השכלת המציאות והבנתה באופן אינטלקטואלי ולא רק כחוויה אינטואיטיבית. מחובר הוא מהמושגים הפנימיים, שבאים לאדם מתוכיותו, ומתגלים בו בתור דבר ההולך ומתגלה מפנים לחוץ, ומהמושגים החיצוניים, שבאים לאדם מחוץ לפנים – השכלה זו מורכבת מרשמים והשגות שמקורם בתוך האישיות לרבדיה השונים, ובהויה הסובבת את האדם מבחוץ. דורות רבים, פילוסופים, פסיכולוגים וחוקרי המוח, דנים ומתווכחים באשר להגדרת הגבולות והיחס שבין ההשגות הפנימיות לבין ההשגות החיצוניות. אולם הכלל הוא שקיימים אלה וגם אלה. מבחינת התפתחות התרבות האנושית והתפישות הרוחניות של האדם את עצמו ואת סביבתו, אפשר לציין תקופות שבהן המושגים הפנימיים – בתחום האמונה, המוסר והאמנות – נטו להשתלט על המושגים החיצוניים, כאשר לא היו לאדם כלים לעבדם כראוי. לעומת זאת, היו וישנן תקופות בהן המושגים החיצוניים – בתחום מדעי הטבע, הטכנולוגיה וההתפעלות מיופיו של הטבע ומסדרי תפקודו – הכתיבו את הערכים האמוניים, המוסריים והאסתטיים. והם נפגשים זה בזה, ומחיבורם ותסיסותיהם מתעוררת התחיה השכלית, בכל הרחבותיה, בכל התקופות ובכל המצבים, מתרחשת פעולת גומלין בין המושגים הפנימיים והחיצוניים, תוך כדי השלמה והתנגשות – חיבור ותסיסה. תהליך זה מקדם את הרוח האנושית ליצירה תרבותית, תוך כדי כפירה ביצירות תרבותיות קודמות ושלילתן. התחיה השכלית, היא חידוש פני התרבות, לעומת השלב הקודם, המאובן והרדום. תחיה זו היא לפעמים יצירה דתית דגולה שמנערת את רוח האדם מתרדמתו האמונית הקודמת ומשיבה לו את האומץ ואת הענווה שבקרבת נפשו למקורה העליון, ולפעמים יצירה מדעית מקיפה ומרחיקת לכת שמנערת את רוח האדם מדמיונות שווא דתיים, ומחזירה אותו אל ההסתכלות הריאלית בעולמו. בכל הרחבותיה, כל אחת מתפישות העולם החדשות, בין הדתיות ובין המדעיות, בין המוסריות ובין האומנותיות, מתאמצת להיבנות בתור מערכת מושגים וערכים כוללת, העונה על כל שאלות האדם הנצחיות, ופותרת את כל בעיותיו. בכך גדולתה של כל תפישה ובכך גם נקודת התורפה שלה, ולכן הכישלון מונח בעצם יומרתה, אך היא עצמה גם מכינה את השלב הבא של ההתפתחות התרבותית, שלב שהוא עמוק וכולל יותר.
אורות הקודש חלק א מאמר הגיון הקודש סעיף א
מאמר הגיון הקודש – א' – ההופעה כשריד הנבואה.
