סדר ג. אִחוד הכללות והפרטות, לד – הכוללים ובעלי המקצוע

בפרק זה עורך הרב הבחנה מושגית ואפילו סוציולוגית בין שני סוגי אנשים. הרב אומר שההבדל לא נובע מחינוך, אלא מאופי הנשמה. החינוך יכול לתמוך להכשיר, להמריץ, לרסן, למתן ולהחניק, אך הוא לא יוצר את ההבדל. יש אנשים יחידים בעלי נשמה כללית, ויש אנשים בעלי מקצוע מיוחד ספציפי, שגדולתם במקצוע מסוים בלבד. אל מול שני אלה עומד ההמון שמתרשם, מבקר ומתגמל את שני סוגי האנשים.

המשיגים, הכוללים בקרבם כמה ענפים, בדעות, במדות, בתורה ובעבודה, מוכרחים הענפים להיות אצלם לפעמים מכחישים זה את זה. זהו המקור למתח הפנימי אצל בעלי הנשמות הכוללות, לעומת השלווה והשלמות שמצויות אצל בעלי הנשמות המקצועיות, אשר מקומם ברור להם. לכן, בעלי הנשמות הכוללות מוכרחים להתעלות למקור האחדות וליצור הגות – והם מוכרחים להתרומם למקור האחדות תמיד, ששם כל הענפים הם בחטיבה אחת, והשגה כללית אחת מחיה את כולם. המיוחד אצל הנשמות הכוללות הוא לא זה שהן מקיפות כמה מקצועות, כאשר כל מקצוע עומד בפני עצמו, אלא כיוון שבנפשם המקצועות מכחישים זה את זה ונוצר מאבק פנימי ביניהם, נוצרת בתוכם הגות השואפת להרמוניזציה, לרעיון שהוא הרבה יותר גבוה מסך כל המקצועות. הם לא מסוגלים לוותר אף על אחד מהמקצועות על אף שהם מכחישים זה את זה, כיוון שהם מכירים את החיוניות של כל אחד ואחד. הריבוי שהם רואים בעולם מביא את הנשמות הללו להגות השואפת לטראנסצנדנטי, למה שמעבר לעולם, למקור האחדות. זהו ההסבר לדחף הפנימי של הוגי הדעות הגדולים ליצור. הדחף לא נובע רק מסקרנות אינטלקטואלית וכישרון, אלא מתחושת הכרח פנימית – הם לא מסוגלים לחיות בעולם שנתון במאבק, הם חייבים למצוא את המאחד. כך נוצרות שיטות הגות גדולות, פילוסופיות גדולות, דתות גדולות ומיסטיקות גדולות – כל אלו דרכים שונות להגיע לאותה הנקודה. הנשמות הכוללות הן בעלות פוטנציאל מהפכני. הנועזות שלהן נובעת מתוך ידיעה עמוקה שהעולם כפי שהוא, הוא מסוכסך ומלא בסתירות. לעומת בעלי המקצועות שכל אחד מהם רואה את העולם כולו מהפריזמה של המקצוע שלו, ולכן מוכן לכפות על העולם את זווית ההסתכלות הזו. בעלי המקצועות חושבים שרק המקצוע שלהם מסוגל לגאול את העולם, ומבחינתם אחדות העולם מתבטאת בכך שהוא יתאחד תחת רודנות המקצוע שלהם. הניסיון הזה יכול להיעשות תוך מאמץ אינטלקטואלי גדול ואף להניב פירות, אך אלו לא יובילו להגות חדשה. אצל הנשמות הכוללות ההתעלות היא אל האחדות שמעל העולם והבאת העולם אל אותה האחדות.

ומכל מקום צריכים הם סעד, מגדולים בעלי מקצוע מיוחד, שעל פי רוב הם יותר מפורסמים בעולם, מפני שההמון תופש את הזיו של מקצוע פרטי שמתרבה הרבה יותר ממה שהוא תופש את הגודל של עושר רוחני כללי.

ההמון מכיר יותר בבעלי המקצועות מפני שהתועלת מעיסוקם היא מאוד ברורה. ההישגים של הנשמות הכלליות הם גבוהים מידי, נדמה להמון שהם לא מחדשים דבר בעולם, ולכן ההגות שלהם היא נחלת מעטים. רק המועטים בני העלייה, אלה שעולים תמיד ויודעים שיש לאן לעלות, הם שמכירים בערך עבודת הנשמות הכוללות. גם בין בעלי מקצועות יש שחשים את גדולתן של הנשמות הכוללות, והפסקאות האחרונות דנות באינטראקציה שבין הנשמות הכוללות לבעלי המקצועות:

ואלה הנשמות המיוחדות בחוגן משפיעות הרבה עז וקדושה על הנשמות הכלליות, והנשמות הכלליות מתעשרות הרבה ע"י חבורן עם המקצועיות, והן חוזרות ומשפיעות עליהן שפע גדול מאד, הרבה יותר ממה שקבלו מהן.

זהו תיאור של תהליך תרבותי, של אינטראקציה בין שכבות שונות. בעלי המקצועות תורמים חומר עובדתי רב ומחקר מצוין, ואלו מעשירים את הענפים שבתוך הנשמה הכוללת. שם מקבלים העובדות והמחקרים משמעות שלא היתה עולה על דעת בעל המקצוע. הפרשנות הזו פותחת אופקים חדשים לגמרי בפני בעלי המקצוע. הרעיונות הגדולים הם התשתית האינטלקטואלית, שבאפיקיה יזרמו אחר כך הרעיונות הספציפיים של בעלי המקצוע. לפעמים לאחר זמן רב, רעיון שהובע ככללי, מאחד וגדול, מתבטא בניסוח מתמטי, פיזיקלי או אמנותי אצל בעלי המקצועות, וכך מקבל את העוגן המציאותי העשיר. הזרע שזרע בעל הנשמה הכוללת נותן פירות רבים. לכן ככל שחשובים הם ההישגים של בעלי המקצוע – העובדות, המחקרים, זוויות הראייה וההבחנות, הרי כשהם מביאים את יבולם אל הנשמות הכוללות, גדול בהרבה האור החוזר מן הנשמות הכוללות אליהם. ההבדל איננו כמותי אלא מהותי, למרות שבעלי המקצועות לא תמיד מכירים בכך. יש מגדולי בעלי המקצוע, שבמידת מה נוגעים ונושקים לבעלי הנשמות הכוללות, שמכירים בכך בענווה רבה. כדוגמא לכך אפשר לראות את המפגש בין הרב קוק לאיינשטיין (ה'תרפ"ג [1923]), שבסופו אמר איינשטיין שהרב הראשי הוא פילוסוף גדול והוא לעומת זאת רק פיזיקאי. הפילוסוף רוצה למצות את ההברקה של בעל המקצוע, להתבונן אל המהות הטראנסצנדנטית שהיא מעבר למציאות, הגבוהה והעמוקה יותר. התוצאה של התהליך התרבותי הזה מתוארת בקטע האחרון:

כי כל דבר פרטי, כיון שהוא נשפע לתוך נשמה כללית, נהפך אחר כך, בכח עיכול רוחני, לדבר כללי ומקיף הכל, הכל לפי ערך הכלליות ומדת ההקפה של הנשמה הכוללת.

הרב מתאר כאן את המנגנון של העלאת ניצוצות שבקבלה. אדם אוכל דבר מאכל שבא משכבה נחותה יותר של המציאות, בין מן החי ובין מן הצומח. אבל בתוכו, לאחר תהליך העיכול שיש בו ניגודים והפעלה, המאכל מתאחד עם שכבה מהותית גבוהה יותר. זהו התהליך התרבותי: בעלי המקצועות מגישים את המציאות המבושלת – הבשלה והמובחנת כמין מזון, ואצל הנשמות הכוללות מתחיל התהליך. בסיום התהליך האנושות כולה מבריאה ומקבלת את הרעיון מן התבונה אל המציאות, אל המעשים. הכל לפי ערך הכלליות ומדת ההקפה של הנשמה הכוללת, השאלה היא מיהו ה'דבר לדור' – משה רבנו, ישעיהו, רבי עקיבא, הרמב"ם או יפתח.