מן הפסקה הקודמת, בה מתבאר שלא ניתן לשוב בתשובה כאשר האדם מתגאה, מובן ממילא שההתגברות על הגאווה מאפשרת תשובה. אולם כאן הרב קוק מוסיף ומחדש: ההתגברות על הגאווה מאפשרת לשוב אפילו מהעוונות שמעכבים את התשובה. מי שמצליח לשוב למעמד המקורי הטהור של הבטה נכוחה על עצמו ועל המציאות, גם כאשר הדבר גורם לו צער על ריחוקו מהשלמות האידאלית שהוא היה ראוי להגיע אליה – יוכל לפתח את מחשבתו ונטיותיו באופן כזה שהוא ימצא דרך ייחודית להתמודד גם עם חטאים שאינם מתכפרים בדרך רגילה של תשובה. מכיוון שהוא מוכן לקבל עליו את הקושי והייסורים שבהתמודדות עם האמת העצמית, לא ירתיעו אותו ייסורים של דרכי תשובה עקלקלות ומורכבות שדורשים עוונות חמורים המעכבים את התשובה.[77]
תהליך התשובה יכול להיות מורכב מאוד, שכן הוא כולל בתוכו את כל רובדי ההכרה והנפש – התבונה והרגש, הדמיון והרצון. התשובה יכולה להתארך למשך זמן רב, במקרים מסוימים להביא את האדם לשינוי מהפכני של כל אורחות חייו ולעיתים אפילו לקיצם (עי' עבודה יז, א). אך ככל שתהיה דרך זו מורכבת ומסובכת, רבת לבטים, אכזבות ותקוות, האדם יוכל לצעוד בה בהצלחה – ובלבד שלא יהיה גאוותן. אם יטהר את עצמו מכל פניות זרות ויחתור לאמת העצמית, למציאות האידאלית הראויה לו, מתוך כנות וענווה.
