שני צדדים לאמונה: הצד האובייקטיבי, האמת האלוהית – אמִתותה של האמונה מצד עצמה, הרצון האלוהי שמהווה את העולם ומשגיח עליו. והצד הסובייקטיבי, הצורך הגדול שיש להכלל והפרט בידיעת אמת זאת – חיוניות השפעתה של האמונה על המאמינים, הצורך האנושי הקיים באדם שאותו ממלאת האמונה. אדם יכול להאמין בְדבר שהוא מודע לפגמיו, לעיוות הקיים בו, אך בוחר להאמין בו בכל זאת – בגלל התחושה הטובה שאמונה זו מעניקה לו. וכן להפך, אדם יכול להכיר באמיתותה של אמונה מסוימת, אך בגלל שהוא אינו רוצה בה, שכן הוא מרגיש שהיא פוגעת בו או מיותרת בעיניו, הוא בוחר להתכחש לה. שני צדדים אלה, של האמונה מצד עצמה ושל הצורך בה, צריכים להיות מבוררים מתוך עיון מעמיק.
בתולדות הפילוסופיה ניתן לראות ניסיונות רבים להוכיח את קיום הא־ל. על ידי ההוכחה לקיום הא־ל אנו מבררים לעצמנו את מושגי היישות והקיום, מה מתוכם אפשר להחיל על מושג האלוהות ומה רק מושאל מתוך חוויית הקיום שלנו כנבראים. כאשר מתבררת האמת האלוהית, רצונו ומידת היכולת האנושית להשיג אותם, מתברר גם הצורך הגדול שיש להכלל והפרט בידיעת אמת זאת. מה משמעותה עבורנו, כיצד היא עונה על צרכינו וכיצד ראוי שנחיה את חיינו על פיה.
אחת הדוגמאות המובהקות של גילוי האמת האלוהית על גבי האמת האנושית היא תיאורי המאורעות שיש בתנ"ך. ספר התנ"ך מתייחד בכך שכאשר מסופר בו על אנשים שונים, מעשיהם ומחשבותיהם, מתגלה גם הרצון האלוהי שהיה בתהליכים השונים. ישנה אמת של מציאות אנושית – מעשי האדם וכוונותיו, ומבעדה מאירה האמת האלוהית, הרצון העליון שמכוון את השתלשלות המאורעות לכיוון מסוים. את אחד מן הביטויים התמציתיים לעיקרון זה אומר יוסף לאחיו, כאשר התגלה בפניהם במצרים: "וְאַתֶּם חֲשַׁבְתֶּם עָלַי רָעָה; אֱלוֹהִים חֲשָׁבָהּ לְטֹבָה, לְמַעַן עֲשֹׂה כַּיּוֹם הַזֶּה לְהַחֲיֹת עַם רָב" (בראשית נ, כ). התגלה ניגוד גמור בין המציאות האנושית הגלויה לרצון האלוהי החבוי בה. כאשר האחים קינאו ביוסף ורצו להרחיקו כמה שיותר (או גם להרחיקו מן החיים בכלל), הרצון האלוהי היה ליצור מקור לישועה עבור משפחת בני ישראל: "כִּי לְמִחְיָה שְׁלָחַנִי אֱלוֹהִים לִפְנֵיכֶם" (בראשית מה, ה). אמת נעלמה התגלתה בתוך הפעולות והכוונות האנושיות, והיא זו שנתנה את ערכו האחרון של כל מעשה. התורה היא ההתגלות המתמדת שאליה אנו פונים כדי לדעת את האמת האלוהית, בתחום המעשה, המידות והמחשבות.
על ידי הבירור מהו אופייה של האמונה, שיש בה גם אמת עצמית, ולא רק משאלת לב או נטייה; ושהיא גם נצרכת עבור האדם, שכן היא מעצימה את חייו – ניתן להשיב את הוד החיים למקומו. את הארת החיים, החיוניות והתקווה, שצריכות להופיע כמה שיותר בחיים הגלויים. אם לא מבררים את האמת האלוהית, גם חוויית החיים העוצמתית ביותר תתפורר ותאבד מיד אחרי שהיא תיגמר. חוויה של התפעלות מן הטבע, יחסי אהבה או הערצה לאדם מסוים, גילוי של זהות עצמית – כל אלה יכולים להתמוסס ולחלוף, ללא האמת האלוהית שתבסס את מעמדן במציאות. בהשראת הפילוסופיה האקזיסטנציאליסטית התקבלה אמירה עממית שמשקפת את חוויית החיים ללא האמת האלוהית: הדבר הבטוח היחיד בחיים הוא המוות. כל השאר איננו בטוח כלל. חיים כאלה, שהמוות הוא הדבר היציב ביותר שבהם, הם חסרי כל הוד. לכן בירור נכון ועמוק של האמת האלוהית חיוני עבור האדם, עבור אושרו ותקוותיו. "רַבּוֹת מַחֲשָׁבוֹת בְּלֶב אִישׁ וַעֲצַת ה' הִיא תָקוּם" (משלי יט, כא). המחשבות האנושיות, החוויות והמפעלים שמקיים האדם, הם רבי עוצמה. אך רק עצת ה', האמת האלוהית, תקום ותקיים אותם. האמת האלוהית יוצרת ערך נצחי לחלקי הבריאה, ובכך מאירה את החיים בהודה האינסופי.
