מערכת החוקים ובתי המשפט מהווים את התשתית הבסיסית לחיי כל מדינה ומדינה. החוקים מכוונים את התנהגות היחיד והציבור, ובתי המשפט שומרים על הסדר התקין הנחוץ לקיום המדינה. בשל כך, חז"ל הדריכו להתפלל בשלומה של מלכות: "שאלמלא מוראה, איש את רעהו חיים בלעו" (אבות ג, ב). התנהלות כללית בה כל אזרח פועל כפי הנכון בעיניו תביא לאנדרלמוסיה חברתית ולאומית. העונשים הקבועים בחוק מרתיעים את האזרחים לבל יסטו מהדרך הנכונה, ומענישים את אלו שמעלו בערכי החברה ומהווים סיכון לשלום הציבור.
מלבד יצירת התשתית לכינון מדינה, מערכת החוקים ובתי המשפט מטמיעים את ערכי היסוד והתרבות של השלטון באזרחיה. הגדרת המוסר, גבולות היושר והצדק, הבחנה בין אסור ומותר, ובין נורמה מקובלת לזאת המהווה עבירה פלילית – כולם יקבלו התייחסות בלשון החוק ובפסיקת בתי המשפט.
בפרשתנו מתגלה פן ייחודי הקיים רק במערכת המשפט בישראל. ישנו קשר ישיר בין מוסריותם של מוסדות הצדק לבין ישיבת העם בארץ, שנאמר: "צֶדֶק צֶדֶק תִּרְדֹּף – לְמַעַן תִּחְיֶה וְיָרַשְׁתָּ אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱ-לֹקֶיךָ נֹתֵן לָךְ". גם שנים רבות לאחר כיבוש הארץ, הישיבה בה תיחשב כירושה התלויה בהתנהלות מוסדות המשפט על פי הצדק. ירידה מוסרית ועוול משפטי יביאו את הארץ לגרש את יושביה על-אף שהם בניה (!)
לאור זאת, עולה השאלה – מהו סוד הקשר בין עיוות משפטי לגלות מהארץ?
דרישת אלוקים
כאשר יתרו הגיע עם ציפורה אשת משה וילדיה אל מחנה ישראל במדבר, הוא תמה לפשר שפיטת משה את העם 'מִן-הַבֹּקֶר עַד-הָעָרֶב' (שמות יח). כתשובה לשאלתו, ענה משה: "כִּי-יָבֹא אֵלַי הָעָם, לִדְרֹשׁ אֱלֹקִים". להבנת משה, בקשת הכרעת הדיון טומנת בחובה דרישה גדולה להיפגש עם דבר ה'. כל מקרה המזדמן לפתח בית המדרש ובית הדין מכשיר את הקרקע להופעת דבר ה' בעולם.
באופן עמוק, התקשרות אירועי החיים לבין דעת התורה יוצרת הפרייה הדדית. החיים מוארים באור התורה שהכריעה בעניינם, והתורה מקבלת את 'הבמה' הראויה להשפיע ולתקן סביבה. מהבנה זו ניתן ללמוד כי איכות השאלות המופנות לבתי הדין עמוקה ורחבה יותר במסגרת לאומית, לעומת קהילתית-גלותית, כפי שלמדו חכמים (חגיגה ה, ב): "כיוון שגלו ישראל ממקומם אין לך ביטול תורה גדול מזה". כאשר חיי העם בגלות מצטמצמים, גדל ביטול הופעת התורה בכמות ובאיכות, והמפגש הטבעי עם 'חיי התורה' לוקה בחסר.
מתברר, כי על כתפי מוסדות הצדק בישראל מוטלת האחריות להגדיל את הופעת התורה, ולקדם את מלכות ישראל אל עבר ייעודה להוות מצפן מוסרי ורוחני לאומות העולם, עד הגעת הימים בהם 'מִצִּיּוֹן תֵּצֵא תוֹרָה וּדְבַר ה' מִירוּשָׁלִָם' (ישעיהו ג, ב). עיוות מוסרי ומשפטי פוגע מהותית בהופעת דבר ה' בעולם, ושומט את הקרקע להצדקת קיום המסגרת הלאומית. ובמצב כזה, הארץ תגלה את יושביה.
יהי רצון שנחדש ימינו כקדם, ויתקיימו דברי ישעיה הנביא (א, כו-כז):
" וְאָשִׁיבָה שֹׁפְטַיִךְ כְּבָרִאשֹׁנָה, וְיֹעֲצַיִךְ כְּבַתְּחִלָּה; אַחֲרֵי-כֵן, יִקָּרֵא לָךְ עִיר הַצֶּדֶק קִרְיָה, נֶאֱמָנָה. צִיּוֹן, בְּמִשְׁפָּט תִּפָּדֶה; וְשָׁבֶיהָ, בִּצְדָקָה".
