פרשתנו מתחילה בציווי הקב"ה אל אברהם "לֶךְ-לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ, אֶל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ". בשלב זה, התורה לא מרחיבה במתן פרטים אודות אברהם, והדבר מעלה מספר שאלות בסיסיות:
- מדוע בכלל זכה אברהם לקבל ציוויי מה'?
- מהן תכונות אישיותו?
- האם הוא צדיק כמו נח שתואר במפורש בפרשה הקודמת?
מסוף פרשה שעברה אנו יכולים ללמוד: שאברהם נולד לאביו תרח, נשא לאשה את שרי שהיא עקרה, ואז בפרשתנו ה' מתגלה אליו ומצווהו.
אי אמירה כאמירה
יש כלל בהלכות עדות – "שתיקה כהודאה דמי". כאשר שואלים בעל דין או עד האם הוא עשה דבר מסוים, והוא שותק – השתיקה מבטאת את הסכמתו לדברים שנאמרו. גם לענייננו, שתיקת התורה במתן פרטים אודות אברהם היא 'שתיקה רועמת" – שתיקה המבקשת להעביר רעיון יסודי.
אם כן, מהו אותו מסר?
המהר"ל בספרו 'נצח ישראל' מלמד כי השתיקה מעידה על נצחיות הבחירה של ה' באברהם ובזרעו ישראל. אברהם לא נבחר בשל צדיקותו ומעשי החסד שלו אלא בגלל שכך בחר ה'! אחד מעקרונות האמונה היהודית היא שבחירת האלוקים בנו היא בחירה שאיננה תלויה בדבר. אומנם מעשינו יקרבונו ומעשינו ירחקונו , כשם שאחיזתנו בארץ תלויה בטיב מעשינו, אולם הברית בין האלוקים לבין עמו היא נצחית.
כדוגמה לכך, ניתן ללמוד מהנביא עמוס שביטא בתוכחתו לישראל עקרון זה: "בנים גדלתי רוממתי והם פשעו בי", וחז"ל למדו שחטאי ישראל מרחיקים אותם מהקב"ה מגוף שני (בנים) לגוף שלישי (והם), אולם, למרות החטא – הם עדיין נחשבים כבנים.
הכפירה בברית
תאולוגיית הנצרות המקורית צמחה מתוך שלילת נצחיות הברית בין ה' לעמו, והציבה עקרון חדש בשם "עקרון ההחלפה", האומר שיש להבדיל בין עם ישראל המקראי, לבין עם ישראל "החדש". בעצם כל אחד באשר הוא יוכל להיכנס תחת כנפי ה'אל', ובלבד שיאמין באותו האיש יש"ו. הרבה לעשות אחד מפיצי הנצרות, פאולוס, שקבע שישנם "שני עם ישראל" : ישראל בבשר – המקוריים, וישראל ברוח – הנוצרים.
בשביל לחזק את יסוד אמונתם, הנוצרים דאגו להעניש את עם ישראל המקורי ולבזות אותו לאורך כל הגלות, והצדיקו את מעשי הרצח והביזה בטענה: "ככה יעשה לעם שבגד ב'אל'".
שיבת ציון השלישית
חזרת עם ישראל לארצו נמשלה לתחיית המתים לאומית, ושמטה את הקרקע תחת אמונת הנוצרים ששפשפו את עיניהם בתדהמה ושאלו את עצמם: כיצד העם שזנח את ה'אל' קם לתחייה וחוזר לארץ מולדתו כפי שמופיע בנביאים??
בשביל לחזק את דתם נוכח מדינת ישראל, החליטו בוותיקן להקים את וועדת הוותיקן השנייה (1962 למניינם) שקבעה כי יש להבחין בין היהודים של העבר (תקופת המקרא), לבין יהודים של דורנו (מדינת ישראל). כמו כן הוועדה הוסיפה שיש להימנע מאנטישמיות כיוון שהיהודים עדיין קרובים ל'אל'.
כמו בכל סיפור הקשור למדינת ישראל, גם הערבים פה בתמונה. הליגה הערבית עם נוכחות של המופתי של י-ם אמין אל חוסייני האשימה את הציונות במשיכת חוטים של החלטת הכנסייה, והם תמהו כיצד אפשר לשנות עקרונות בסיסים בתאולוגיה שנמשכו כ2000 שנה?! ולכן אין ספק שזוהי החלטה ציונית מדינית.
בשנים האחרונות נמשכה המהפכה של הנצרות, בקביעת האפיפיור: "כי היהודי הוא אח הבכור של הנצרות, של הברית המקורית עם הקב"ה שמעולם לא הופרה ולא תופר".
כלומר, הכומר הבכיר ביותר בנצרות הקתולית מודה בנצחיות הקשר בין ישראל לבורא!
פשוט לא יאומן!
אכן, "את שיבת ציון היינו כחולמים". שיבת ציון היא תופעה שמשנה סדרי בראשית בכל התחומים, שאפילו לא יכולנו לחלום!
לסיכום
יסוד אמוני רם מעלה נלמד מפרשת לך לך – בחירת ה' באברהם ובזרעו. לאורך שנות הגלות הארורה, מצבם של ישראל היה בכי רע והעיב על האמונה ביסוד זה. תקומת ישראל בארצו הסירה את כל הסיגים והאירה לעולם כולו את הברית הנצחית בין ה' לישראל, ובכך החל מהפך בתאולוגיה הנוצרית שיסתיים בימים בהם "וְהָלְכוּ עַמִּים רַבִּים, וְאָמְרוּ לְכוּ וְנַעֲלֶה אֶל-הַר-ה' אֶל-בֵּית אֱלֹהֵי יַעֲקֹב, וְיֹרֵנוּ מִדְּרָכָיו, וְנֵלְכָה בְּאֹרְחֹתָיו: כִּי מִצִּיּוֹן תֵּצֵא תוֹרָה, וּדְבַר- ה' מִירוּשָׁלִָם" (ישעיהו ב).
