השבוע חל יום פטירתו של ר' שלמה קרליבך, שקירב ומקרב אלפים ורבבות לאמונה ועבודת ה', בשירתו ובתורתו. לכן נכתוב היום ברוח דברי תורתו על פרשת השבוע.
ר' קרליבך כותב על פרשתנו "עד יצחק אבינו אנשים חשבו שכדי להתחתן הם צריכים למצוא אישה טובה, ואם יש התאמה אז מתחתנים. אבל אחרי העקדה יצחק אבינו הגיע למדרגה יותר גבוה והוריד לעולם רובד עמוק יותר. אליעזר עבד אברהם אומר שכדי למצוא אישה ליצחק צריך להתקיים בה הפסוק "אותה הוכחת לעבדך ליצחק"- כלומר, היא צריכה להיות ממש מיוחדת, והמיוחדות שלה צריכה להתאים למיוחדות של יצחק" (אבן שלמה).
ונראה לבאר שיש שני שלבים בשידוכים. השלב הראשון הוא התאמה טכנית וחיצונית שמסתכלת על החיים של האדם מבחוץ ובוחנת האם יש בין האיש והאישה התאמה- למשל ברמה הדתית, אידיאלים משותפים וכו'. השלב השני הוא להכיר מה הנקודה המיוחדת והפנימית שבאיש ומה הנקודה הפנימית והמיוחדת שבאישה, ולבחון האם יש חיבור והתאמה- בין אם מדובר על התאמה של יצירת השלמה הרמונית ובין אם מדובר על התאמה של נקודות שוות שמתחברות.
השלב השני נראה לעיתים מסובך וקשה יותר, אך פעמים רבות מתברר שדווקא הגעה מוקדמת לשלב הזה עושה את הבירור לטבעי וקצר יותר. כשמנסים להתאים פרמטרים חיצוניים בלבד, אזי מעבר לעובדה שלעיתים מדובר בהרבה מאוד פרמטרים, ולכן קשה למצוא התאמה, פעמים רבות לאחר שמצאנו שכל הפרמטרים מתאימים בני הזוג נפגשים ומרגישים שבאמת אין התאמה… אבל כאשר בני הזוג מרשים לעצמם להיות פתוחים לנקודה הפנימית של חייהם, ולא ללכת אך ורק אחרי הפרמטרים החיצוניים ולהשתעבד להתאמות והמסגרות החיצוניות, פעמים רבות הם זוכים למצוא במהירות גדולה את בן או בת זוגם.
יצחק אבינו מחדש את הדרך השניה- "אותה הוכחת"- לחשוף את הנקודה הפנימית-ייחודית של רבקה, שהיא נקודת החסד בלא גבול- החסד לכל במסירות נפש ומאמצים עצומים- לאדם ולבהמה. גם הנקודה הייחודית אצל יצחק היא מסירות הנפש בלא שיעור. יצחק מוכן להעקד על גבי המזבח, ובאופן כללי, בכל חייו, יצחק מבטל את רצונו והולך באופן מוחלט אחר רצון ה' (כלשון מורנו ורבינו הרצי"ה על יצחק אותו תיאר כ"הנפעלות האלוקית").
כמו יצחק, גם רבקה היא נפעלת. כשאליעזר עבד אברהם קובע את אמות המידה של המבחן, הוא קובע שבשלב הראשון הוא יבקש "הגמיעיני נא מעט מים", ורק אחרי הבקשה שלו היא תבין את רצונו העמוק ותעשה גם הרבה מעבר למה שביקש. כלומר, אין כאן פעולה אקטיבית שמתחילה מרבקה, אלא הענות שלמה לרצון שהובע על ידי אליעזר. לכן הייחודיות של רבקה, שהיא זיהוי הרצון העמוק והתמסרות אליו, מתחברת עם הייחודיות של יצחק שגם היא זיהוי הרצון האלוקי וההתמסרות אליו.
בדורנו עולה הדרישה הגדולה לגילוי המיוחדות האישית של כל אחד ואחת. זוהי מדרגה גדולה, שהרי בקריעת ים סוף שהיא אחד הגילויים האלוקיים הגדולים ביותר להם זכו בני ישראל- "ראתה שפחה על הים מה שלא ראה יחזקאל בן בוזי"- ושם נאמר "זה אלי ואנווהו". כלומר, כל אחד ואחד זוכה להגיע לחיבור עם הקב"ה דרך הנקודה הייחודית שלו- "זה אלי".
יצחק היה הראשון שחשף את הנקודה הייחודית הזו. שהרי אחרי שאברהם אבינו גילה את האמונה היה מקום לומר שיצחק הוא רק "בן ממשיך" ההולך בדרכי אביו. ואף שגם זה נכון, בתפילת שמונה-עשרה אנו פותחים ואומרים "אלוקי אברהם, אלוקי יצחק ואלוקי יעקב". לכאורה היה אפשר להסתפק במילים הקודמות לכך "אלוקינו ואלוקי אבותינו", ומדוע מזכירים אח"כ גם את אברהם, יצחק ויעקב? התשובה לכך היא שכל אחד מהאבות עבד את ה' בדרכו הייחודית והמיוחדת, והראשון שחשף זאת היה יצחק. (וכעין זה מובא אצל הרב יצחק ניסים זצ"ל בשו"ת יין הטוב חלק א סימן לד).
כפי שאמרנו, בדורנו צפה ועולה הדרישה של "זה אלי ואנווהו", הדרישה של "האיש/ה המיוחד/ת לי". ועל כך אומר ר' שלמה קרליבך כי "בעם ישראל מולידים ילדים בקדושה מיוחדת. אם הסיבה היחידה להוליד ילדים היא רק לשם ישובו של עולם, אינני זקוק דווקא לילד המסוים הזה. כל ילד אחר יהיה בסדר. יצחק היה הילד הראשון שהובא לעולם על ידי אמא שחיכתה דווקא לו. שרה אמנו הורידה משהו חדש לעולם, קדושה חדשה. ילדים יהודים נולדים לאמא שאומרת להם "רציתי דווקא אותך. חיכיתי דווקא עבורך"…".
יהי רצון שנזכה לראות את המיוחדות הזו בבני הזוג שלנו, בילדנו ובכל אחד ואחת.
